Sefer HaMitzvot · Positive Commandments, Chapter 198
1
היא שצונו לבקש רבית מן העו"ג (* הראב"ד והרמב"ן משיגין עליו שאין זו מ"ע כלל, ובספרי אינו אלא לומר שכשמלוה לישראל ברבית עובר בלאו הבא מכלל עשה, וכן הסכמת כל הפוסקים:) ואז נלוה לו עד שלא נועילהו ולא נעזור לו ואפילו בענין שנהנה עמו כמו שהוזהרנו מעשות כך לישראל. והוא אמרו יתעלה לנכרי תשיך שבא בפירוש המקובל שזה מצות עשה. ולשון ספרי לנכרי תשיך מצות עשה ולאחיך לא תשיך מצות לא תעשה, ולמצוה זו גם כן תנאין דרבנן. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בבבא מציעא. (כי תצא, הלכות מלוה ולוה פ"ה):
That is that He commanded us to demand interest from idolaters. (Raavad and Ramban disagree with him - that this is not a positive commandment at all. And the Sifrei [quoted below] is only saying that when one lends to a Jew with interest, one transgresses a negative commandment that is derived from a positive commandment. And this is the consensus of all the decisors.) And we may then lend to him. [This is so] that we not benefit him or help him; and even when [its] content is such that he gives it to him in such a way as was prohibited to do with a Jew. And that is His, may He be exalted, saying, "To a stranger, you may charge interest" (Deuteronomy 23:21), such that the received explanation comes [to teach] that this is a positive commandment. And the language of the Sifrei (Sifrei Devarim 263:1) is, "'To a stranger, you may charge interest' - is a positive commandment; 'but to your brother shall you not charge interest' - is a negative commandment." But this commandment also has rabbinic stipulations. And the regulations of this commandment have already been explained in Bava Metzia. (See Parashat Ki Tetzei; Mishneh Torah, Creditor and Debtor 5).
היא שצונו לבקש רבית מן העו"ג (* הראב"ד והרמב"ן משיגין עליו שאין זו מ"ע כלל, ובספרי אינו אלא לומר שכשמלוה לישראל ברבית עובר בלאו הבא מכלל עשה, וכן הסכמת כל הפוסקים:) ואז נלוה לו עד שלא נועילהו ולא נעזור לו ואפילו בענין שנהנה עמו כמו שהוזהרנו מעשות כך לישראל. והוא אמרו יתעלה לנכרי תשיך שבא בפירוש המקובל שזה מצות עשה. ולשון ספרי לנכרי תשיך מצות עשה ולאחיך לא תשיך מצות לא תעשה, ולמצוה זו גם כן תנאין דרבנן. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בבבא מציעא. (כי תצא, הלכות מלוה ולוה פ"ה):
That is that He commanded us to demand interest from idolaters. (Raavad and Ramban disagree with him - that this is not a positive commandment at all. And the Sifrei [quoted below] is only saying that when one lends to a Jew with interest, one transgresses a negative commandment that is derived from a positive commandment. And this is the consensus of all the decisors.) And we may then lend to him. [This is so] that we not benefit him or help him; and even when [its] content is such that he gives it to him in such a way as was prohibited to do with a Jew. And that is His, may He be exalted, saying, "To a stranger, you may charge interest" (Deuteronomy 23:21), such that the received explanation comes [to teach] that this is a positive commandment. And the language of the Sifrei (Sifrei Devarim 263:1) is, "'To a stranger, you may charge interest' - is a positive commandment; 'but to your brother shall you not charge interest' - is a negative commandment." But this commandment also has rabbinic stipulations. And the regulations of this commandment have already been explained in Bava Metzia. (See Parashat Ki Tetzei; Mishneh Torah, Creditor and Debtor 5).