Yehudah son of Teimah says: " Be Bold as a leopard and and light as an eagle , swift as a deer and strong as a lion to carry out the will of your Father in heaven.'Bold as a leopard' means one should not to be humiliated by people who ridicule [him]. 'Strong as a lion' [refers to] moral strength which is primarily in the heart, [to act] like a lion and overpower ones evil urge and rise from ones sleep before the morning light, to serve one's Creator. So that he awake the morning, as it states, (Psalms, 57:9 )"I awake the morning", [Meaning] I awake the morning but the morning doesn't wake me. This is the intermediate level.
But is the worthy for all those who fear heaven and for "soldiers" [strong ones] who G-d touches their hearts to arise at the half-point of the night to lament a little with the Psalm, "On the rivers of Babylon (Psalm 137)" (as it is printed in the siddurim) on the destruction of the Temple and the lack of revelation of the divine presence as it is written, "Arise, cry out in the night (Lamentations 2:19)". Just like the Holy One, Blessed be He, lamented at that time and says, " Whoa is me that I destroyed my house". It is better to say less with intent that more without intent. Afterwords, one should toil in the Oral Torah until daylight.
And it is already known what is argued about this stringency in the book of the Zohar. Such is said in the Gemara that "midnight" is a time of will, as it is written, "And it was the half [way point] of [the] night and G-d struck the every first born..." (Shemot 12:29). And they also said that one who occupies himself with Torah at night, the divine presence is in front of him as it says, "Arise, cry out in the night, at the beginning of the watches; pour out thy heart like water before the face of the Lord" (Lamentations 2:19). Meaning, the divine presence is found with you and " beginning of the watches" is at "midnight" (if he can not get up at half way through the night, he should get up at the beginning at the beginning of the third watch (the beginning of the last third of the night)). He that is involved with Torah at night, a string of kindness is pulled on him, as it says, "By day, may the Lord command His kindness, and at night, may His resting place be with me..." (Psalms 42:9). This is called a servant of G-d as it is written, " Behold, bless the Lord, all servants of the Lord who stand in the house of the Lord at night." (Psalms 134:1). It is proper to prepare a rooster to awake him from his slumber and "midnight", which was the doing of Rabbi Akiva. He pulled along with him a rooster, even when he would go on his travels so that it would awake him at "midnight". If the rooster did not awake him, he would pay someone to awaken him.
And immediately after he awakens, so that he van overcome his ("evil) inclinations and to arise with haste, at midnight or before first light ,in character with an intermediate state, he should think in his heart about before whom he is lying and that the king of kings is over him, as it says, "the whole land is filled with His glory". If he had been lying in the presence of a king of flesh and blood, he would be obligated with his life, all the more so with the king of kings, the Holy One Blessed be He.
And this is a great principle in the greatness of the righteous who walk before G-d like it’s written, “I always place G-d before me,” because the things a person does are not similar by himself and in front of a great king, similarly speaking with his family and by the king, how much more so when a person realizes that the King of All Kings stands in front of him and sees his actions, like it’s written, “‘If a person is hiding, will I not see him?’ says G-d. “Don’t I fill the heavens and the earth?!” Immediately a feeling of fear and humility should reach him due to his fear and embarrassment in front of G-d constantly. If these feelings do not reach him immediately; then he should delve deeply in this concept until it reaches him. Additionally, he should completely return to G-d on account of all of his sins which hold him back from the fear reaching him, like it’s written, “Your sins were separating…
זֹאת מָצָאנוּ בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִשְׁמָתוֹ עֵדֶן שֶׁהִתְחִיל לְחַבֵּר הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ מַהֲדוּרָא תִּנְיָנָא כְּיַד ה' הַטּוֹבָה עָלָיו הִשְׂכִּיל וְהוֹסִיף הַרְבֵּה חִדּוּשֵׁי דִּינִים וְאַף שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה דְּבָרִים מַה שֶּׁכְּבָר נֶאֶמְרוּ אָמַרְנוּ שֶׁלֹּא לְדַלֵּג לְמַעַן לֹא יֶחְסַר כֹּל בּוֹ וּמִשְׁנָה לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ:
דִּין הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר וּבוֹ ט' סְעִיפִים:
"יְהוּדָא בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר רָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי — לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם". "עַז כַּנָּמֵר", הוּא, שֶׁלֹּא לְהִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּלְעִיגִים. "וְגִבּוֹר כָּאֲרִי", עִקַּר הַגְּבוּרָה הוּא בַּלֵּב, לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ לְנַצְּחוֹ, כְּגִבּוֹר הַמִּתְגַּבֵּר עַל שׂוֹנְאוֹ לְנַצְּחוֹ וּלְהַפִּילוֹ לָאָרֶץ.
וְכֵן צָרִיךְ כָּל אָדָם בַּבֹּקֶר לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ כָּאֲרִי, לָקוּם מִשְּׁנָתוֹ קֹדֶם אוֹר הַבֹּקֶר לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אָעִירָה שָּׁחַר" — אֲנִי מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר וְאֵין הַשַּׁחַר מֵעִיר אוֹתִי, וְזוֹ מִדָּה בֵּינוֹנִית:
Yehudah son of Teimah says: " Be Bold as a leopard and and light as an eagle , swift as a deer and strong as a lion to carry out the will of your Father in heaven.'Bold as a leopard' means one should not to be humiliated by people who ridicule [him]. 'Strong as a lion' [refers to] moral strength which is primarily in the heart, [to act] like a lion and overpower ones evil urge and rise from ones sleep before the morning light, to serve one's Creator. So that he awake the morning, as it states, (Psalms, 57:9 )"I awake the morning", [Meaning] I awake the morning but the morning doesn't wake me. This is the intermediate level.
אֲבָל רָאוּי לְכָל יְרֵא שָׁמַיִם וְכָל הַחַיִל אֲשֶׁר נָגַע ה' בְּלִבּוֹ, לָקוּם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה וּלְקוֹנֵן מְעַט בְּמִזְמוֹר "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל" וְכַיּוֹצֵא בּוֹ (כְּמוֹ שֶׁנִּדְפַּס בַּסִּדּוּרִים), עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְגָלוּת הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת וגו'", וּכְמוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְקוֹנֵן בָּעֵת הַהִיא וְאוֹמֵר: "אוֹי לִי שֶׁהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי כו'". וְטוֹב מְעַט בְּכַוָּנָה מֵהַרְבּוֹת שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה. וְאַחַר־כָּךְ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה עַד אוֹר הַיּוֹם:
But is the worthy for all those who fear heaven and for "soldiers" [strong ones] who G-d touches their hearts to arise at the half-point of the night to lament a little with the Psalm, "On the rivers of Babylon (Psalm 137)" (as it is printed in the siddurim) on the destruction of the Temple and the lack of revelation of the divine presence as it is written, "Arise, cry out in the night (Lamentations 2:19)". Just like the Holy One, Blessed be He, lamented at that time and says, " Whoa is me that I destroyed my house". It is better to say less with intent that more without intent. Afterwords, one should toil in the Oral Torah until daylight.
וְנוֹדַע כְּבָר מַה שֶּׁהִפְלִיגוּ בְּמַעֲלָה זוֹ בְּסֵפֶר הַזֹּהַר, וְכֵן אָמְרוּ בַּגְּמָרָא שֶׁחֲצוֹת לַיְלָה הִיא "עֵת רָצוֹן", וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר וגו'". וְגַם אָמְרוּ: "כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה — שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ", שֶׁנֶּאֱמַר: "קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה'", כְּלוֹמַר שְׁכִינָה שְׁרוּיָה אֶצְלֵךְ, וְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת הוּא חֲצוֹת הַלַּיְלָה.
(וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לָקוּם בַּחֲצוֹת — יָקוּם בְּרֹאשׁ הָאַשְׁמוּרָה הַשְּׁלִישִׁית)
וְכָל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה — חוּט שֶׁל חֶסֶד מָשׁוּךְ עָלָיו בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי". וְזֶה הַנִּקְרָא "עֶבֶד ה'", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל עַבְדֵי ה' הָעוֹמְדִים בְּבֵית ה' בַּלֵּילוֹת".
וְנָכוֹן לְהָכִין תַּרְנְגוֹל לַהֲקִיצוֹ מִשְּׁנָתוֹ בַּחֲצוֹת, וּכְמוֹ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁהָיָה מוֹלִיךְ עִמּוֹ תַּרְנְגוֹל גַּם כְּשֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ כְּדֵי לַהֲקִיצוֹ בַּחֲצוֹת. וְאִם אֵין הַתַּרְנְגוֹל מְקִיצוֹ — יִשְׂכֹּר לוֹ אָדָם שֶׁיְּקִיצֶנּוּ:
And it is already known what is argued about this stringency in the book of the Zohar. Such is said in the Gemara that "midnight" is a time of will, as it is written, "And it was the half [way point] of [the] night and G-d struck the every first born..." (Shemot 12:29). And they also said that one who occupies himself with Torah at night, the divine presence is in front of him as it says, "Arise, cry out in the night, at the beginning of the watches; pour out thy heart like water before the face of the Lord" (Lamentations 2:19). Meaning, the divine presence is found with you and " beginning of the watches" is at "midnight" (if he can not get up at half way through the night, he should get up at the beginning at the beginning of the third watch (the beginning of the last third of the night)). He that is involved with Torah at night, a string of kindness is pulled on him, as it says, "By day, may the Lord command His kindness, and at night, may His resting place be with me..." (Psalms 42:9). This is called a servant of G-d as it is written, " Behold, bless the Lord, all servants of the Lord who stand in the house of the Lord at night." (Psalms 134:1). It is proper to prepare a rooster to awake him from his slumber and "midnight", which was the doing of Rabbi Akiva. He pulled along with him a rooster, even when he would go on his travels so that it would awake him at "midnight". If the rooster did not awake him, he would pay someone to awaken him.
וּמִיָּד שֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ לָקוּם בִּזְרִיזוּת בַּחֲצוֹת, אוֹ קֹדֶם עַמּוּד הַשַּׁחַר בְּמִדָּה בֵּינוֹנִית — יַחְשֹׁב בְּלִבּוֹ לִפְנֵי מִי הוּא שׁוֹכֵב, וְיֵדַע שֶׁמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא חוֹפֵף עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", וְאִלּוּ הָיָה שׁוֹכֵב לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הָעוֹמֵד עָלָיו — הָיָה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, קַל וָחֹמֶר לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא:
And immediately after he awakens, so that he van overcome his ("evil) inclinations and to arise with haste, at midnight or before first light ,in character with an intermediate state, he should think in his heart about before whom he is lying and that the king of kings is over him, as it says, "the whole land is filled with His glory". If he had been lying in the presence of a king of flesh and blood, he would be obligated with his life, all the more so with the king of kings, the Holy One Blessed be He.
וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲלוֹת הַצַּדִּיקִים הַהוֹלְכִים לִפְנֵי הָאֱלֹקִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד", כִּי אֵין יְשִׁיבַת הָאָדָם וּתְנוּעוֹתָיו וַעֲסָקָיו וְהוּא לְבַדּוֹ בְּבֵיתוֹ כִּישִׁיבָתוֹ וּתְנוּעוֹתָיו וַעֲסָקָיו וְהוּא לִפְנֵי מֶלֶךְ גָּדוֹל, וְאֵין דִּבּוּרוֹ וְהַרְחָבַת פִּיו כִּרְצוֹנוֹ וְהוּא עִם אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ כְּדִבּוּרוֹ בְּמוֹשַׁב הַמֶּלֶךְ, כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיָּשִׂים הָאָדָם אֶל לִבּוֹ, שֶׁהַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, עוֹמֵד עָלָיו וְרוֹאֶה בְּמַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה', הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא" — מִיָּד יַגִּיעַ אֵלָיו הַיִּרְאָה וְהַהַכְנָעָה בְּפַחַד ה' וּבָשְׁתּוֹ מִמֶּנּוּ תָּמִיד.
וְאִם לֹא יַגִּיעַ אֵלָיו מִיָּד — יַעֲמִיק הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה עַד שֶׁיַּגִּיעַ אֵלָיו, וְגַם יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו, שֶׁהֵם הַמּוֹנְעִים מֵהַגִּיעַ אֵלָיו הַיִּרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עֲוֹנוֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּילִים וגו'":
And this is a great principle in the greatness of the righteous who walk before G-d like it’s written, “I always place G-d before me,” because the things a person does are not similar by himself and in front of a great king, similarly speaking with his family and by the king, how much more so when a person realizes that the King of All Kings stands in front of him and sees his actions, like it’s written, “‘If a person is hiding, will I not see him?’ says G-d. “Don’t I fill the heavens and the earth?!” Immediately a feeling of fear and humility should reach him due to his fear and embarrassment in front of G-d constantly. If these feelings do not reach him immediately; then he should delve deeply in this concept until it reaches him. Additionally, he should completely return to G-d on account of all of his sins which hold him back from the fear reaching him, like it’s written, “Your sins were separating…
וְטוֹב לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לוֹמַר מִיָּד שֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ ("מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ"), וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֹּר אֶת ה' הָעוֹמֵד עָלָיו וְיָקוּם בִּזְרִיזוּת. אַךְ לֹא יָקוּם וְיַעֲמֹד בְּפֶתַע פִּתְאֹם, אֶלָּא יִשְׁהֶה מְעַט, עַד שֶׁיִּגְמֹר נֻסָּח זֶה בְּעוֹדוֹ שׁוֹכֵב אוֹ יוֹשֵׁב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת דֶּרֶךְ אֶרֶץ.
וּלְפִי שֶׁבְּנֻסָּח זֶה אֵין בּוֹ שׁוּם שֵׁם מִשִּׁבְעָה שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָם נִמְחָקִין — אֵין אִסּוּר לְאָמְרוֹ קֹדֶם שֶׁנָּטַל יָדָיו, אַף אִם יָשַׁן עַל מִטָּתוֹ עָרֹם וּמִסְּתָּמָא נָגְעוּ יָדָיו בִּמְקוֹמוֹת מְטֻנָּפִים שֶׁבְּגוּפוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ד.
אֲבָל אָסוּר לְהוֹצִיא דִּבְרֵי תּוֹרָה מִפִּיו בְּיָדַיִם מְטֻנָּפוֹת, אֲבָל לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה — מֻתָּר. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן [אֵין לוֹ לְדַבֵּר וְלֹא אֲפִלּוּ לְהַרְהֵר] בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בְּעוֹדוֹ מֻשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ גַּם אִם נָטַל יָדָיו, אֶלָּא יָקוּם וְיַעֲמֹד אוֹ יֵשֵׁב בְּאֵימָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל":
וּמִי שֶׁיָּשַׁן בְּמַלְבּוּשָׁיו, מֵאַחַר שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא נָגְעוּ יָדָיו בִּמְקוֹמוֹת מְטֻנָּפִים שֶׁבְּגוּפוֹ — הֲרֵי סְתָם יָדַיִם אֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת לְהַזְכִּיר הַשֵּׁם בִּבְרָכוֹת וּלְדַבֵּר דִּבְרֵי תּוֹרָה מִדִּין הַתַּלְמוּד וְהַפּוֹסְקִים (כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ד). וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לִגַּע בְּמַלְבּוּשָׁיו קֹדֶם נְטִילַת יָדַיִם, אַף־עַל־פִּי שֶׁרוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶן. רַק שֶׁלֹּא לִגַּע בָּאֳכָלִין וּמַשְׁקִין בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם.
אַךְ בַּזֹּהַר הֶחֱמִירוּ מְאֹד שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ, וְלֹא לִלְמֹד, וְכֵן שֶׁלֹּא לִגַּע בְּמַלְבּוּשָׁיו, וְכֵן שֶׁלֹּא לֵילֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, בְּעוֹד רוּחַ הַטֻּמְאָה שׁוֹרָה עַל הַיָּדַיִם, קֹדֶם נְטִילַת יָדַיִם שַׁחֲרִית. וְהַמְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת — חַיָּב מִיתָה, כִּי בְּהַשְׁרָאַת טֻמְאָה זוֹ עַל יָדָיו — חִלֵּל קְדֻשַּׁת ה' אֲשֶׁר עָלָיו, כְּעַל כָּל עַבְדֵי ה' הַמִּתְקַדְּשִׁים בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ־הוּא וְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, בִּקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה יְתֵרָה, עַל טָהֳרַת הֲמוֹן עַם אֲשֶׁר לֹא הִגִּיעוּ לְמִדָּה זוֹ.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אֵרַע מִקְרֶה שֶׁאֵין לוֹ מַיִם לִטֹּל יָדָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים כָּרָאוּי, לְהַעֲבִיר רוּחַ הַטֻּמְאָה, כְּשֶׁמַּשְׁכִּים בַּלַּיְלָה — חָלִילָה לוֹ לִבָּטֵל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה עַד שֶׁיָּאִיר הַיּוֹם וְיִטֹּל יָדָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, אֶלָּא יִטֹּל מְעַט אוֹ יְנַקֶּה בְּכָל מִידִי דִּמְנַקֵּי, וִיבָרֵךְ וְיִלְמֹד כְּדִין הַתַּלְמוּד וְהַפּוֹסְקִים:
וּזְמַן חֲצוֹת לַיְלָה הוּא שָׁוֶה בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף, לְעוֹלָם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת אַחַר חֲצִי הַיּוֹם, שֶׁהוּא אֶמְצַע הַלַּיְלָה מַמָּשׁ, וְהִיא "עֵת רָצוֹן" לְמַעְלָה, בְּכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם.
וְאַף שֶׁהַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת מִשְׁתַּנִּים לְפִי הָאַקְלִימִים וְרִחוּק הַמְּדִינוֹת זוֹ מִזּוֹ מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וּכְמוֹ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה וּזְמַן כְּנִיסַת שַׁבָּת וְיוֹם־טוֹב, שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה לְפִי זְמַן הַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת שֶׁלָּהּ. (כִּי "עֵת רָצוֹן" שֶׁלְּמַעְלָה, וְיִחוּדִים עֶלְיוֹנִים שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת וְיוֹם־טוֹב — הוּא לְמַעְלָה מִגֶּדֶר הַמָּקוֹם וְהַזְּמַן, רַק שֶׁמֵּאִיר לְמַטָּה לְכָל מָקוֹם וּמָקוֹם בִּזְמַנּוֹ הָרָאוּי לוֹ. וְזֶהוּ גַּם כֵּן הַטַּעַם שֶׁשּׁוֹרָה קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה בְּחוּץ לָאָרֶץ בְּיוֹם־טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת. וְלָכֵן גַּם בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים לְחוּץ לָאָרֶץ חַיָּבִים בִּקְדֻשַּׁת הַיּוֹם אַף שֶׁדַּעְתָּם לַחֲזֹר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת יוֹם־טוֹב):
טוֹב לוֹמַר בְּכָל יוֹם פָּרָשַׁת הָעֲקֵדָה — לִזְכֹּר זְכוּת אָבוֹת, וּפָרָשַׁת הַמָּן — לִבְטֹחַ בַּה' נוֹתֵן לֶחֶם "דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ", וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. וְיֶתֶר עַל כֵּן, טוֹב מְאֹד לוֹמַר פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁהֵן: עוֹלָה, וּשְׁלָמִים, וְתוֹדָה, וְחַטָּאת, וְאָשָׁם וַדַּאי וְתָלוּי, וְקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וּפָרָשַׁת נְסָכִים, וּשְׁאָר כָּל הַמְּנָחוֹת, כַּכָּתוּב בַּמַּעֲמָדוֹת, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ". וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַל פָּסוּק: "זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וגו'" — "כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה כו'". וּמִכָּל מָקוֹם, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב לִלְמֹד וּלְהָבִין — אֵין לוֹמַר אֲפִלּוּ פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת בְּכָל יוֹם, אֶלָּא לִפְרָקִים, וְדַי לוֹ בַּאֲמִירַת פֶּרֶק "אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן", כִּי גָּדוֹל תַּלְמוּד הַמֵּבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה וְלִידֵי יְדִיעַת הַתּוֹרָה (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה).
וְאִם יוֹדֵעַ שֶׁנִּתְחַיֵּב בְּאֵיזֶה קָרְבָּן, כְּגוֹן: עוֹלָה עַל בִּטּוּל מִצְוַת עֲשֵׂה, אוֹ עַל הִרְהוּר הַלֵּב בְּלֹא תַּעֲשֶׂה, וְתוֹדָה לְאַרְבָּעָה הַצְּרִיכִים לְהוֹדוֹת — יֹאמַר פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּן מִיָּד שֶׁנִּתְחַיֵּב בּוֹ.
וּכְשֶׁיֹּאמַר פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת — יֹאמַר בַּיּוֹם, שֶׁהוּא זְמַן הַקְרָבָתָם, וְלֹא בַּלַּיְלָה. אֲבָל אֵין צָרִיךְ לוֹמַר מְעֻמָּד כְּמוֹ הַכֹּהֵן שֶׁהָיָה עוֹבֵד מְעֻמָּד, מֵאַחַר שֶׁהוּא אֵינֶנּוּ כֹּהֵן הָעוֹבֵד, אֶלָּא שֶׁבִּקְרִיאָתוֹ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הִקְרִיב לוֹ הַכֹּהֵן.
וְטוֹב לוֹמַר בְּשַׁבָּת פָּרָשַׁת לֶחֶם הַפָּנִים:
Análisis de la Traducción por חיים יואל בן אברהם
Este pasaje discute la importancia de recitar ciertos pasajes de la Torá diariamente y su conexión con la práctica religiosa judía.