אורח חיים, מהדורא תניינא 2

דִּין לְבִישַׁת בְּגָדִים וּבוֹ ו' סְעִיפִים:
מִדַּת הַצְּנִיעוּת שִׁבַּח הַכָּתוּב בִּמְקוֹמוֹת רַבּוֹת, וַחֲכָמִים צִוּוּ בָּהּ לְכָל אָדָם: לִהְיוֹת צָנוּעַ בְּכָל אוֹרְחוֹתָיו, וְלֹא לְהִתְנַהֵג בִּפְרִיצוּת, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת אֶלָּא בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת צְנִיעוּת. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא יְחִידִי בַּלַּיְלָה וּבְחַדְרֵי חֲדָרִים — צָרִיךְ לִנְהֹג בִּצְנִיעוּת וּבֹשֶׁת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֲשֶׁר "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", וְ"כַחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה" לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ. וְלָכֵן לֹא יְגַלֶּה אֶת בְּשָׂרוֹ, וַאֲפִלּוּ מְעַט, כָּל מַה שֶּׁדַּרְכּוֹ לִהְיוֹת מְכֻסֶּה בִּבְגָדִים לְעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיָּשֵׁן עַל מִטָּתוֹ בַּלַּיְלָה — יְכַסֶּה כָּל בְּשָׂרוֹ בְּסָדִין. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁנִּכְנָס לְבֵית הַכִּסֵּא לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו שֶׁצָּרִיךְ לְגַלּוֹת בְּשָׂרוֹ — לֹא יְגַלֶּה רַק כַּמָּה שֶׁצָּרִיךְ לְבַד, וְלֹא יוֹתֵר עַל הַצֹּרֶךְ אֲפִלּוּ מְעַט, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

וְכֵן כְּשֶׁפּוֹשֵׁט מַלְבּוּשָׁיו וַחֲלוּקוֹ לִישֹׁן עַל מִטָּתוֹ עָרֹם — יִזָּהֵר לְכַסּוֹת בְּשָׂרוֹ מְעַט מְעַט בְּסָדִין תַּחַת חֲלוּקוֹ בְּטֶרֶם יַפְשִׁיטֶנּוּ מִמָּקוֹם זֶה בִּבְשָׂרוֹ, בְּעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁיִּפְשְׁטֶנּוּ מִמָּקוֹם זֶה יִהְיֶה מָקוֹם זֶה כְּבָר מְכֻסֶּה בַּסָּדִין, וְלֹא יִהְיֶה מְגֻלֶּה אֲפִלּוּ מְעַט מִבְּשָׂרוֹ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד (וְכֵן מִי שֶׁאֵינוֹ יָשֵׁן עָרֹם רַק שֶׁפּוֹשֵׁט הָאַנְפִּילָאוֹת מֵעַל רַגְלָיו — יְכַסֶּה רַגְלָיו תְּחִלָּה בַּסָּדִין וְיַפְשִׁיטֵן תַּחַת הַסָּדִין). וְכֵן כְּשֶׁיָּקוּם מִשְּׁנָתוֹ — יִלְבַּשׁ חֲלוּקוֹ מְעַט מְעַט תַּחַת הַסָּדִין בְּעוֹדוֹ שׁוֹכֵב, בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְעַט מִבְּשָׂרוֹ מְגֻלֶּה אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ (וְכֵן בְּאַנְפִּילָאוֹת שֶׁלָּנוּ — יִלְבְּשֵׁן מְעַט מְעַט תַּחַת הַסָּדִין שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת רַגְלָיו, שֶׁדַּרְכָּן לִהְיוֹת מְכֻסּוֹת לְעוֹלָם בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, שֶׁאֵין הוֹלְכִין יָחֵף לְעוֹלָם אֲפִלּוּ בַּקַּיִץ). וְכֵן יִזָּהֵר כְּשֶׁמַּחֲלִיף חֲלוּקוֹ (אוֹ אַנְפִּילָאוֹתָיו) בְּאֶמְצַע הַיּוֹם אוֹ הַלַּיְלָה.
אֶלָּא אִם כֵּן הוּא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, שֶׁדַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם לֵילֵךְ שָׁם עֲרֻמִּים, וְאִי אֶפְשָׁר בְּעִנְיָן אַחֵר, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם פְּרִיצוּת. וְכֵן כְּשֶׁרוֹחֵץ בַּנָּהָר, (רַק שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִפְשֹׁט וְלִלְבֹּשׁ סָמוּךְ לַנָּהָר כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא לֵילֵךְ בְּגִלּוּי הַגּוּף שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ). וַאֲפִלּוּ עֶרְוָתוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְכַסּוֹת בִּירִידָתוֹ לַנָּהָר. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהַמְכַסֶּה נִרְאֶה שֶׁהוּא בּוֹשׁ בַּדָּבָר, וּכְאִלּוּ כּוֹפֵר בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. אַךְ בַּעֲלִיָּתוֹ שֶׁפָּנָיו כְּלַפֵּי הָעָם — יִשְׁחֶה, אוֹ יָשִׂים יָדוֹ כְּנֶגֶד עֶרְוָתוֹ לְכַסּוֹתָהּ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגַּע בָּהּ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכֵן כְּשֶׁרוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ עִם בְּנֵי אָדָם. וְאִם אֶפְשָׁר לוֹ לְכַסּוֹתָהּ מֵעֵינֵיהֶם בַּבֶּגֶד — מַה טּוֹב:

טוֹב לִזָּהֵר לְדַקְדֵּק בַּחֲלוּקוֹ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ לְלָבְשׁוֹ כְּדַרְכּוֹ, שֶׁלֹּא יַהֲפֹךְ הַפְּנִימִי לַחוּץ וְיֵרָאוּ הַתְּפִירוֹת הַמְגֻנּוֹת וְאִמְרֵי הֶחָלוּק וְיִתְגַּנֶּה בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת. וְאִם לֹא נִזְהַר וְהָפַךְ, אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא — צָרִיךְ לְפָשְׁטוֹ וְלַחֲזֹר לְלָבְשׁוֹ כְּדַרְכּוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּכְלַל "מְשַׂנְאַי" חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל פִּי הַקַּבָּלָה יֵשׁ לִזָּהֵר מִלִּלְבֹּשׁ שְׁנֵי מַלְבּוּשִׁים יַחַד, מִפְּנֵי שֶׁקָּשֶׁה לְשִׁכְחָה:

לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם יְמִינוֹ עַל שְׂמֹאלוֹ בְּכָל דָּבָר, לְפִי שֶׁהַיָּמִין הִיא חֲשׁוּבָה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ: לְעִנְיַן עֲבוֹדָה, וּבֹהֶן יָד וּבֹהֶן רֶגֶל בַּמִּלּוּאִים וּבִמְצֹרָע, וְכֵן בַּחֲלִיצָה, לְכָךְ יֵשׁ לָאָדָם גַּם כֵּן לַחֲלֹק כָּבוֹד לִימִינוֹ לְעוֹלָם.
וְלָכֵן כְּשֶׁיִּנְעֹל מִנְעָלָיו — יִנְעֹל שֶׁל יָמִין תְּחִלָּה. וּכְשֶׁחוֹלֵץ — חוֹלֵץ שֶׁל שְׂמֹאל תְּחִלָּה, שֶׁזֶּהוּ כְּבוֹדָהּ שֶׁל יָמִין. וּמִנְעָלִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קְשִׁירָה — יִנְעֹל שֶׁל יָמִין וְלֹא יִקְשְׁרֶנּוּ, וְאַחַר־כָּךְ יִנְעֹל שֶׁל שְׂמֹאל וְיִקְשְׁרֶנּוּ, וְאַחַר־כָּךְ יִקְשֹׁר שֶׁל יָמִין, מִפְּנֵי שֶׁלִּקְשִׁירָה יֵשׁ לַחֲלֹק כָּבוֹד לִשְׂמֹאל, שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה בַּתּוֹרָה לְעִנְיַן קְשִׁירַת תְּפִלִּין. אַךְ מִנְעָלִים שֶׁאֵין בָּהֶם קְשִׁירָה — יִנְעֹל שֶׁל יָמִין תְּחִלָּה.
וְכֵן כְּשֶׁלּוֹבֵשׁ חֲלוּקוֹ וּשְׁאָר מַלְבּוּשָׁיו — יִלְבֹּשׁ יַד יָמִין תְּחִלָּה. וְכֵן בְּמִכְנָסַיִם וְאַנְפִּילָאוֹת — רֶגֶל יָמִין תְּחִלָּה. וְאִם יֵשׁ בָּהֶם קְשִׁירָה — יִקְשֹׁר שֶׁל שְׂמֹאל תְּחִלָּה.
וְכֵן כְּשֶׁרוֹחֵץ אוֹ סָךְ — יִרְחֹץ אוֹ יָסוּךְ יַד יָמִין תְּחִלָּה. וּכְשֶׁרוֹחֵץ כָּל גּוּפוֹ בַּמֶּרְחָץ — יִרְחֹץ רֹאשׁוֹ תְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֶלֶךְ עַל כָּל הָאֵיבָרִים:

וְיָקוּם וְיֵלֵךְ בִּכְפִיפַת הָרֹאשׁ מְעַט, וְלֹא בְּקוֹמָה זְקוּפָה וְגָרוֹן נָטוּי, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם". וַאֲפִלּוּ פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת — אָסוּר. וְכָל הַמְהַלֵּךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה — כְּאִלּוּ דּוֹחֵק רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". וְשִׁעוּר הַזְּקִיפָה — כָּל שֶׁלֹּא יוּכְלוּ עֵינָיו לִרְאוֹת לְמַטָּה בְּסָמוּךְ לְרַגְלָיו, וְצָרִיךְ מֵחֲמַת זֶה לֵילֵךְ בְּנַחַת שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בַּהֲלִיכָתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יָכֹף קוֹמָתוֹ אוֹ רֹאשׁוֹ יוֹתֵר מִדַּאי, אֶלָּא בְּמִדָּה בֵּינוֹנִית, בִּכְדֵי שֶׁיִּרְאֶה אֶת הַבָּא כְּנֶגְדּוֹ בְּפָנָיו (בְּלִי שֶׁיַּזְקִיף עֵינָיו לְמַעְלָה יוֹתֵר מִדַּאי):

וּמִדַּת חֲסִידוּת שֶׁלֹּא לֵילֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ גַּם בִּימֵיהֶם, שֶׁרֹב הָעָם הָיוּ רְגִילִים לֵילֵךְ לִפְעָמִים הַרְבֵּה בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ מִפְּנֵי הַחֹם בַּיָּמִים הָהֵם. וְעַכְשָׁו בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁכֻּלָּם דַּרְכָּם לְכַסּוֹת רֹאשָׁם לְעוֹלָם — אָסוּר לֵילֵךְ אוֹ אֲפִלּוּ לֵישֵׁב בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ, מִשּׁוּם צְנִיעוּת, שֶׁהֲרֵי זֶה כִּמְגַלֶּה בְּשָׂרוֹ הַמְכֻסֶּה. וְגַם הַקְּטַנִּים נָכוֹן לְכַסּוֹת רֹאשָׁם.
וְכָל שֶׁכֵּן בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, שֶׁהַנָּכְרִים נָהֲגוּ לְגַלּוֹת רֹאשָׁם, וְיִשְׂרְאֵלִים קְדוֹשִׁים נִזְהָרִים בָּזֶה מִשּׁוּם צְנִיעוּת, אִם כֵּן הַהוֹלֵךְ אוֹ אֲפִלּוּ הַיּוֹשֵׁב בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ כְּמוֹ הַנָּכְרִי — הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלָאו דְּ"וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ".
אַךְ אִם מֵשִׂים יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ לְכַסּוֹתוֹ — דַּי בְּכָךְ לְהֶכֵּר. רַק שֶׁלֹּא יַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן צא:

It is a measure of piety not to walk four amot (cubits) bareheaded even in their days, when most people were accustomed to often walk bareheaded because of the heat in those days. And now in this time, when it is everyone's custom to cover their head always — it is forbidden to walk or even to sit bareheaded, because of modesty, for this is like uncovering one's covered flesh. And for minors, too, it is proper to cover their heads.
And all the more so in these countries, where the non-Jews are accustomed to uncover their heads, and holy Jews are careful regarding this because of modesty. If so, one who walks or even sits bareheaded like the non-Jew — behold, he transgresses the negative commandment of 'and you shall not walk in their statutes' (Leviticus 18:3).
However, if he places his hand upon his head to cover it — this is sufficient for a reminder. Only that he should not mention the Name of Heaven [while doing so], as will be explained in Siman 91.