פריך בגמרא קרי להו צום וקרי להו ששון ומשני רב פפא בזמן דאיכא שלום וליכא שמד כגון שב"ה קיים ששון בזמן דאיכא שמד וליכא שלום צום והאידנא דליכא שלום וליכא שמד רצו מתענין רצו אין מתענין ופירוש דליכא שלום שהבית חרב וליכא שמד במקום ידוע בישראל רצו רוב ישראל והסכימו עליהם שלא להתענות אין מתענין רצו רוב צבור מתענין והאידנא רצו ונהגו להתענות לפיכך אסור לפרוץ גדר וכ"ש בדורותינו הלכך הכל חייבין להתענות מדברי קבלה ומתקנת נביאים ומיהו כולם מותרים ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ואין צריך להפסיק בהן מבע"י חוץ מתשעה באב ואם חלו בשבת נדחין עד אחר שבת:
It is challenged in the Gemara (Rosh Hashanah 18b:1), "[The verse (Zechariah 8:19)] calls them [days of] fasting and it calls them [times of] gladness.” And Rav Pappa answers, "When there is peace and there is no persecution, as when the Temple is standing, [these days will be times of] gladness; when there is persecution and there is no peace, [they are days of] fasting; and today when there is no persecution but still no peace, if they wish, they fast, and if they wish, they do not fast." And the explanation is there is no peace, since the Temple is destroyed; but there is no persecution in any place known to the Jewish people. [Hence,] if most of the Jewish people wants and agreed about them not to fast, they do not fast. But if most of the community wants, they fast. And today, they have wanted [to do so] and have the practice to fast. Hence it is forbidden to 'breach the fence,' especially in our generations. Therefore all are obligated to fast on account of the words of the tradition and of the ordinance of the prophets. However all are permitted with regard to bathing, smearing, wearing shoes and sexual relations. And there is no need to stop [eating] on them while it is still [the previous] day, except for Tisha B'Av. And if they fall out on Shabbat, they are pushed of until after Shabbat.
פריך בגמרא קרי להו צום וקרי להו ששון ומשני רב פפא בזמן דאיכא שלום וליכא שמד כגון שב"ה קיים ששון בזמן דאיכא שמד וליכא שלום צום והאידנא דליכא שלום וליכא שמד רצו מתענין רצו אין מתענין ופירוש דליכא שלום שהבית חרב וליכא שמד במקום ידוע בישראל רצו רוב ישראל והסכימו עליהם שלא להתענות אין מתענין רצו רוב צבור מתענין והאידנא רצו ונהגו להתענות לפיכך אסור לפרוץ גדר וכ"ש בדורותינו הלכך הכל חייבין להתענות מדברי קבלה ומתקנת נביאים ומיהו כולם מותרים ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ואין צריך להפסיק בהן מבע"י חוץ מתשעה באב ואם חלו בשבת נדחין עד אחר שבת:
It is challenged in the Gemara (Rosh Hashanah 18b:1), "[The verse (Zechariah 8:19)] calls them [days of] fasting and it calls them [times of] gladness.” And Rav Pappa answers, "When there is peace and there is no persecution, as when the Temple is standing, [these days will be times of] gladness; when there is persecution and there is no peace, [they are days of] fasting; and today when there is no persecution but still no peace, if they wish, they fast, and if they wish, they do not fast." And the explanation is there is no peace, since the Temple is destroyed; but there is no persecution in any place known to the Jewish people. [Hence,] if most of the Jewish people wants and agreed about them not to fast, they do not fast. But if most of the community wants, they fast. And today, they have wanted [to do so] and have the practice to fast. Hence it is forbidden to 'breach the fence,' especially in our generations. Therefore all are obligated to fast on account of the words of the tradition and of the ordinance of the prophets. However all are permitted with regard to bathing, smearing, wearing shoes and sexual relations. And there is no need to stop [eating] on them while it is still [the previous] day, except for Tisha B'Av. And if they fall out on Shabbat, they are pushed of until after Shabbat.