וכיון שהשלמנו מה שראינו לחברו אל המאמר הראשון, צריך שנדבר הנה על משכי האמת ונותני הבירור אשר הם מוצא כל ידוע ומבוע כל נודע, ונדבר עליו כפי מה שהוא ראוי לענין הספר הזה, ונאמר שהם שלשה משכים. הראשון ידיעת הנראה. והשני מדע השכל. והשלישי ידיעה מה שההכרח מביא אליו. ונסמוך לזה באור כל אחד מאלה השרשים:
Now that we’ve concluded what we saw [fit] to add to our first statement we must speak about the bases of truth and that which gives certainty which are the source of all that is known and the well [from which] all that is known [emerges.] Speaking about this is proper given the topic of this book. We say there are three bases of knowledge: 1) observation, 2) intellectual knowledge [that is not known from strict logical necessity], 3) knowledge based on logical necessity. Having mentioned the bases of knowledge we will now proceed to explain each of these bases of knowledge.
2
ונאמר כי ידיעת הנראה הוא מה שישיגהו האדם באחד מן החמשה חושים, אם בראות או בשמע או בריח או במשוש או בטעם. אבל מדע השכל הוא אשר יעלה בשכל, כמו שהצדק טוב והכזב מגונה. אך מדע ההכרחית הוא מה שאם לא יאמין בו האדם יתחייב לבטל המושכל או המוחש. וכאשר לא יתכן לבטל א' מהם מכריחו הדבר להאמין בענין ההוא. כאשר אנחנו מודים בעל כרחנו כי יש לאדם נפש, אף על פי שאין אנו רואים אותה, שלא נבטל פעלה הנראה. וכי יש לנפש שכל, אף על פי שאין אנו רואים אותו, שלא נבטל פעלו הנראה. ואלה השלשה שרשים מצאנו בני אדם שאין מודים בהם, והמעט מהם שכפר בשרש הראשון, ואני עתיד לזכרם במאמר הראשון מן הספר ואשיב עליהם. ובכפירתו בראשון כופר בשני ובשלישי מפני שהם בנויים עליו. ורבים מאלה מי שהודה בראשון וכפר בשני ובשלישי, ואני עתיד לזכור עוד דבריהם במאמר הראשון ואשיב עליהם. ויותר מכלם מי שהודה בשני השרשים הראשונים וכפר בשלישי. וסבת התחלק מעלותם בזה, שמדע השני יותר נעלם מהראשון, והשלישי יותר נעלם מהשני, והכפירה יותר ממהרת אל הנעלם מאל הנראה. ויש אנשים שכפרו במדה הזה להחזיק בתמורה, וכל אחד מהם שלא כדעת חברו, וכל אחד מהם מקיים מה שהרחיק בעל דינו וטוען עליו שההכרח מביאו לזה, כמי שקיים שכל הדברים נחים וכפר בתנועה, ואחר קיים כי כל הדברים נעים וכפר בנוח, וכל אחד משים הראיה שמביא חברו ספק ושבוש. אבל אנחנו קהל המיחדים מאמינים באלה השלשה משכים אשר למדעים, ונחבר אליהם משך רביעי הוצאנו אותו בשלש ראיות ושב לנו שרש, והוא ההגדה הנאמנת, כי היא בנויה על מדע החוש ומדע השכל, ומה שחייבו. כאשר אני עתיד לבאר במאמר השלישי מן הספר הזה:
We say that observation is what a person perceives via his five senses; sight, hearing, smell, touch or taste. Intellectual knowledge [not inferred from logical necessity] is what springs to mind [intuitively], such as the goodness of truth and the disgusting nature of lies. Necessary knowledge is what a person must infer if he is to believe his intellect or his senses. Since it is not sensible to cast aside one of them he is coerced to believe in the thing [in question. An example of this] is how we’re forced to concede the existence of the human soul (despite not seeing it) so as to avoid denying its manifest activities. [Likewise we are forced to concede] that the soul has an intellect (despite not seeing it) so as to avoid denying its manifest activities. However, we find some people who do not believe in one of these three bases. A few of them deny the first basis and I will mention them in the first essay in this book and respond to their claims. Due to their denial of the first [basis] they [inherently] deny the second and third [bases] because they are established on [the first basis.] Many more, however concede the first basis but deny the second and third. I will later mention their words in more detail in the first essay and respond to them. More than both [aforementioned groups] combined though are those who accept the first two bases and deny the last. The cause of their differences in terms of rating [each of these forms of knowledge] is due to the fact that the second basis is more obscure than the first and the third, in turn, even more obscure than the second. Additionally, it is easier to deny what is hidden that what is clearly visible. There are people who deny [the third basis] inconsistently [sometimes rejecting its validity and sometimes recognizing it]. Each one of them does not share the opinion of his fellow and each affirms what his opponent negates and he argues that he was forced to hold this opinion out of logical necessity. For instance, you have people who affirm that all things are unmoving and who deny [the reality of] movement. Another affirms that all things are moving and denies [the reality of] rest. Each establishes doubts and uncertainties with his fellow’s proof. We, however, the congregation of monotheists believe in all three of these bases of knowledge and we add a fourth basis which emerges from the prior three bases. This is authentic tradition for it is established based on sensory knowledge and intuition. [We thus believe in what] it obligates as I will explain in the third essay of this book.
3
ואומר הנה כי זה המדע, רוצה לומר ההגדה הנאמנת וספרי הנבואה מאמתים לנו אלה השלשה שרשים כי הם מדעים אמתיים. מפני שהוא מונה המוחשים המורחקים מן העצבים ומשים אותם חמשה ומחבר אליהם שנים, כאומרו (תהלים קט"ז ה') פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו. והחמשה הם החושים עצמם. והשנים המחוברים אליהם, אחד מהם התנועה, כמו שאמר (תהלים קט"ז ז') רגליהם ולא יהלכו, ובה יודע הכבד והקל, כאשר ימנע האדם התנועה לכבדותו או של ימנעהו לקלותו. וזה שהאנשים רצו להוסיף במספר אלה החושים ואמרו במה מהם תודע הקלות והכובד, ונאמר בחושי התנועה שבה תמצא הקלות והקושי. והאחר הדבור, כאמרו (תהלים קט"ז ז') לא יהגו בגרונם, והוא כלל הדבור בעל השמות והחבור וההקדמות והמופתים כאשר בארנו. וכאשר אמר לנו מדע השכל וצוה בצדק והזהיר מהכזב, באמרו (משלי ח' ז') כי אמת יהגה הכי, וגומר בצדק כל אמרי פי וגומר. ואח"כן אמת לנו המדע ההכרחי, כי כל מה שמביא לדחות מאומה מן המוחש או מן המושכל שהוא שקר, ובטול מה שדוחה המוחש, באמרו (איוב י"ח ד') טורף נפשו באפו הלמענך תעזב וגו', אבל בטול מה שדוחה המושכל מהכזב והצדק, באמרו (איוב כ"ד כ"ה) אם לא איפה מי יכזיבני וגומ'. ואח"כך הודיענו שכל המדעים בנויים על מה שהשגנו בחושינו אשר זכרנום, ומסתעפים מהם ומוצאים מהם, כאמרו (איוב ל"ד ב') שמעו חכמים מלי ויודעים האזינו לי כי אזן מלים תבחן וחיך אכל יטעם לו. ואחר כן אמת לנו האמרים הצדיקים שהם אמת, כאמרו (איוב ט"ו י"ז) אחוך שמע לי וגו' אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם להם לבדם נתנה הארץ וגומר. ויש להם תנאים כבר בארנום בפי' אלה הפסוקים במקומם. וכיון שזכרנו אלה השרשים הד' צריך שנבאר אופני הראיה מהם. ונאמר כי מדע החוש כל אשר יפול חושינו האמתי בדבוק אשר בינינו ובינו ראוי שנדע שהוא הוא באמת כאשר השגנוהו אין בו ספק, אחר אשר נהיה רגילים בענין הדמיונים ולא נטעה בהם, כעם אשר חשבו כי הצורה אשר תראה במראה כי היא צורה ברואה שם באמת, ואינה כי אם טבע מיוחד לגשמים הזכים שתהפך צורת מה שהוא נכהה בה. ולא כעם אשר שמו הקומה אשר תראה במים נהפכת שהיא אמת תברא בעת ההיא, ולא ידעו שהסבה בזה היא בשיהיו המים יותר עמוקים שיעורם משיעור אורך הקומה. וכאשר ישמר מזה וזולתו, יגיע אל דעת המוחשות באמת ולא תטענו הדמות, כאשר אמר הכתוב (מ"ב ג' כ"ב) ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם. אך המושכלות כל אשר יצטייר בשכלנו הנצל מכל פגע והוא מדע אמת אין בו ספק, אחר שנדע איך נעיין, ואחר כן נשלים העיון ונשמר מן הדמיונים והחלומות. כי יש עם שקיימום אמתות ברואות בצורות אשר ראה האדם, וחייבו עצמם זה כדי שלא ידחו הנראה, ולא ידעו כי קצתם יהיה מעניני היום מחולף אשר עברו על המחשב, ובזה אמר הכתוב (קהלת ה' ב') כי בא החלום ברוב ענין. וקצתם מפני המזונות וחומם וקורם ורובם ומעוטם. ובזה אמר הכתוב (ישעיה כ"ט ח') כאשר יחלום הרעב והנה אוכל וכאשר יחלום הצמא והנה שותה. וקצתם מפני המסך הגובר על המזג. והחם והלח ידמה שמחות שמיני שחוק, והיבש ידמה אבל ודאגות, וכמו שאמר הכואב החולה (איוב ז' י"ג) כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי וחתתני בחלומות ומחזיונות תבעתני. אך בהם רמז מעט עליוני מתערב בהם על דרך הרמז והדמיון, כמו שאמר (איוב ד' י"ג) בחלום חזיון לילה וגו'. אבל ההכרחיים מהמדעים כאשר ישיג חושנו בדברים אחרים עמו, אנו חייבים שנאמין בהם כלם בין שיהיו מעט או הרבה, מפני שלא התקיים המוחש ההוא כי אם בהם ואפשר שיהיה א' ואפשר שיהיו ב' או ג' או ד' או יותר מזה ואפילו הגיעו אל מה שהגיעו, מפני שא"א בלתי המוחש ההוא וא"א בלעדיהם כלם:
I say that this form of knowledge, that is authentic tradition and the prophetic books, establishes the truth of the other 3 bases for us. [We know it affirms the validity of the senses from the fact that] it counts the senses which are distant from [the capacity] of idols and lists all five senses and adds two additional things. [This is] as it is written, "they have a mouth but speak not, they have eyes but see not." (Psalms 115:5) The five are the senses themselves and of the two things added; one of which is motion as it is said, "they have feet but walk not." Through this [faculty] heaviness and lightness are known. For instance, a person may be prevented from moving due to his weight which he wouldn’t be were he lighter. For this reason did people wish to add a seperate sense to account for [our awareness of] heaviness and lightness asking where we could get such knowledge from [if it were not its own sense.] We say [that] it is accounted for by motion. The other is speech as it is said, "they cannot make a sound in their throats." (Psalms 115:7) This obviously includes all individual nouns, word-combinations, premises or proofs as we have explained. Likewise do [authentic tradition and the prophetic books] affirm the [relaibility] of intuition for it commands us to speak the truth and cautions us against lies. This is as it says, "My mouth utters truth; [Wickedness is abhorrent to my lips.] All my words are just, [None of them perverse or crooked.] " (Proverbs 8:7-8) After this it establishes the truth of necessary knowledge for us, that is that whatever leads us to reject non-necessary rational knowledge or the senses is false. The invalidity of what goes against the senses is established when Scripture says, "You who tear yourself to pieces in anger— Will the earth be abandoned for your sake? Will rocks be dislodged from their place?"(Job 18:4) The invalidity of a theory that goes against [non-necessary] rational knowledge concerning [the] falseness and truth [of propositions] is [shown by] what is said, "Surely no one can confute me, [Or prove that I am wrong]." (Job 24:25). After this it makes known to us that all knowledge is founded on what is known via the senses as we have previously explained and are supported and emerge from them. This is as it is said, "Listen, O wise men, to my words; You who have knowledge, give ear to me. For the ear tests arguments As the palate tastes food." (Job 34:2-3) After this it informs us of the reliability of trustworthy reports. This is as it is said, "I will hold forth; listen to me [What I have seen, I will declare— ] That which wise men have transmitted from their fathers,And have not withheld, To whom alone the land was given,[No stranger passing among them: The wicked man writhes in torment all his days; Few years are reserved for the ruthless.] " (Job 15:17-20) There are conditions for these as we have explained in the exposition of the verses in their respective places. Now that we have explained these bases of knowledge we must explain their evidentiary uses. We say that vis a vis sensory knowledge, that is what is perceived correctly via the senses, due to the connection existing between us and the object it is fitting that it is known to us without doubt. This, [of course], is only provided we can detect illusions and not be misled by them like those people who look into a mirror and think the mirror image is what’s actually there though this is [just an illusion] produced by the nature of refined bodies to reflect the outline of what is facing them. Nor [do we maintain the opinion of] those who regard the figure which appears reversed in the water as being actually extant at that time since this is just a result of the depth of the water being greater than the length of the person. As long as we are viligant of this and stuff like it we will come to true sensory knowledge and not be led astray by illusion. This is as Scripture says, "Next morning, when they rose, the sun was shining over the water, and from the distance the water appeared to the Moabites as red as blood." (1 Kings 3:22) [Non-necessary] rational knowledge is what arises in our mind when it is free from defects and this is doubtlessly to be regarded as true knowledge. This too, assuming we know how to investigate and after which we investigate to the end and guard ourselves from imaginings and dreams. There are people who affirm the truth of the forms people see [in dreams.] They obligate themselves [to maintain this view] so as not to contradict what is manifest. They however are unmindful that it may be partly due to the previous’s day affairs being in mind. About this does Scripture say, "dreams come with much brooding." (Ecclesiastes 5:2) Some are the result of food whether it is hot, cold, much, or little. About this does Scripture say, "Like one who is hungry And dreams he is eating,[But wakes to find himself empty;] And like one who is thirsty And dreams he is drinking, [But wakes to find himself faint And utterly parched.]" (Isaiah 29:8) Some may be due to the humors being out of proportion and the heat and moisture [that comes into existence due to this] produces [unneeded] sadness and worry. This is as the sickened pained one [Job] said, "When I think, ‘my bed will comfort me, My couch will share my sorrow,’ You frighten me with dreams, And terrify me with visions, [Till I prefer strangulation, Death, to my wasted frame.] (Job 7:15-17) However within dreams is mixed some heavenly hint by way of allusion and illusion as it is said, "In thought-filled visions of the night, [When deep sleep falls on men, Fear and trembling came upon me, Causing all my bones to quake with fright. ] (Job 4:13-14) With regards to necessary knowledge, whenever our senses sense something we are obligated to believe [the necessary things it requires] whether they be few or many [things] for we could not sense what we are sensing without them. Now, these [propositions] may be one, two, three, four or even more. Whatever number they are is irrelevant since it’s impossible to negate the sense percept the necessary knowledge cannot be negated either.
4
והאחד מהם כי כשאנחנו רואים עשן שנאמין מציאות האש במציאות העשן, כי לא יתום זה כי אם בזה. וכן כאשר נשמע קול אדם מאחורי הפרגוד או מאחורי הכותל, אנחנו חייבים שנאמין במציאותו, מפני שלא יהיה קול אדם כי אם מאדם נמצא. אבל מה שיוסיף על האחד כמו שאנו רואים, המזון נכנס בבטן בעל חי מוגשם ותצא הפסולת ממנו; ואם לא נאמין בד' דברים לא ישלם מה שהשיגו חושינו, והוא שיש בהם כח מושך המזון לפנים וכח מחזיק בו עד שיתבשל, וכח שמעכל אותו, וכח דוחה פסלתו בו נדחה חוץ. וכאשר יהיה המוחש לא יתום כי אם באלו הארבעה צריך שנאמין שארבעתם אמת. ואפשר שלא תשלם לנו אמונת מה שנאמין עד שנחדש לו מלאכה שתאמתהו לנו, ואפשר שנצטרך למלאכות רבות, וכאשר יתאמת שהדבר ההוא המוחש נתלה בהם; אנו חייבים שנחשוב אותם כלם אמת עד שיתקיים המוחש ההוא. וזה כאשר נראה הירח מאיר על הארץ והוא בא בעתים שונים מיום ומלילה, ועם זה הולך הליכה ארוכה והליכה קצרה, כאשר יקצר עתים להגיע אל א' המחנות השמנה ועשרים אשר השגנום וקראנו להם שמות, וימשך עתים ויעבור אותם. ועם זה אנו רואים אותו פעם הולך בנגב ופעם בצפון, ונדע מזה כי אם היתה לו תנועה אחת בלבד לא היתה מתחלפת הליכתו ורחבו. וראותנו התחלפותו מחייב שיש לו תנועות רבות, ושהתנועות הרבות לא תהיינה כי אם מגשמים רבים, מפני הגשם האחד לא ינוע בעת א' שתי תנועות מתחלפות, כ"ש ג' או ד'. ושהגשמים הרבים השוים בצורתם פוסקים קצתם את קצתם, ולכן התנועות יחסרו קצתם מקצתם או יוסיפו עליו, ושזה לא יתאמת לנו כי אם במלאכת השיעור שנקראת הנדס"ה. והיא תראה אותם לנו נכנסים בצורה על דרך ההרכבה, אחר שנעמוד על הפשוט מהם והתעסקנו לדעת הצורות הפשוטות, אחד הנקודות והקוים, עד שידענו הצורה המשולשת והמרובעת והעגולה והנכנסת והפשוטה והפוסקת, עד שהגענו לידיעת הצורה הפוסקת ומה שמתברר מחלקיה, ומה שמתבטל, עד שידענו כי צורות הגלגלים כדוריות או עגולות ומקצתם בתוך קצתם. ובהשלמת המלאכות האלה יתברר לנו כי הליכת הירח מורכב מארבעה תנועות, וצריך שנאמין כי אלה המלאכות אמת, מפני שלא תתום לנו אמונת התחלפות הליכתו על החק הטבעי כי אם בהם. וכיון שבארנו איך יהיה המדע ההכרחי, צריך שנזכיר מה שישמרהו מן ההפסד, והוא שרוב מחלוקות בני אדם והתחלפות ראיותיהם בו וממנו. ונאמר כשיאמר אומר האמנתי בכך שלא אבטל המוחש, אנו חייבין לעיין שמא המוחש יתקיים בזולת מה שהאמין בו, ואם הוא כן, מה שהאמין בו בטל. וזה כמי שהאמין כי ההגורה בעבור שרואים מלבנתה שהיה עליה סבוב גלגל השמש מקדם, וכאשר יבחנו דבריו נמצא זולתן אפשר, והוא שיהיה זה איד עולה מחלק אישיי עומד, או כוכבים קטנים נקבצים, או זולת זה, ויתבטל מה שאמר. ואם יאמר אומר האמנתי כך שלא אבטל המושכל, אנו חייבין לעיין אם המושכל ההוא יתחייב בזולת מה שהאמין בו, בטלה אמונתו. וזה מי שחשב שיש ארץ אחרת זולת זאת, וראיתם על זה שתהיה האש באמצע, כי כל דבר חשוב שמור באמצע. וכבר התישר לנו שנחשוב זה לאדם השוכן בארץ אשר הוא באמצע הכל, ובטל מה שחייבוהו עצמם בו. וכשיאמר אומר האמנתי בכך הקשה על המוחש, והיתה האמונה ההיא מפסדת מוחש אחר, נדון בגבול שבשני המוחשים, כמו שחשבו כי הדברים כולם הוחלו מן המים כי ב"ח מיסוד לח, ועזבו מה שהם רואים אותו מהגרת המים מהתוכו לא יתכן שיהיה שרש כי לא יעמוד בעצמו, וכאשר נפגשים בהבאת הראיה כמו אלה השנים הגדול שבהם יותר ראוי לראיה. וכאשר יאמר אומר האמנתי כך הקשה על המוחש, ויהיה קצת מאמרו סותר את קצתו מאמרו שקר. כמאמר אשר חשבו כי הטוב הוא כל מה שהוא ערב לנו מפני שכך הם חשים, ואינם זוכרים שהריגתם תערב לשונאיהם כאשר הריגת שונאיהם תערב להם, ויהיה טוב ורע יחד דבר שסותר זה את זה:
An example of this is how when we see smoke we infer the existence of a fire from the smoke since [the smoke] could not exist without the fire. Likewise, when we hear a human voice from behind a curtain or a wall we must believe in [the person’s] existence because a human voice could only come from a person being present [there.] Another example we could add is when we see food enter the belly of a living thing and the refuse emerges from it. If we do not believe four [operations were done] we could not explain what we sensed via our senses. [These operations are:] 1) A force that draws the food inside [to the belly], 2) A force that holds it until it has been digested, 3) A force that furthers its digestion, 4) A force that moves the refuse to the outside. Since sensory data could not be explained without inferring these four [operations] we must believe these four operations occured. Perhaps we could not fully believe [in what we observe] until we invent a new science that verifies it for us. We might, in fact, perhaps require multiple sciences. Once it is clear that [the validity of the sensory data] requires upholding [all of these sciences] we must consider them all true so as to upheld sensory data. For instance, we see the moon shining upon the earth and it [rises] at different times of the day and night. It does so by following either a long route or a short route. When it follows the short route it comes to one of the 28 stations we have distinguished and assigned names to or it takes more time [going on the longer route] and passes [the stations by.] We see that it sometimes moves to the south and sometimes to the north [of the sphere of the constellations] and we know from this that if it had one [set] route it’s speed and extent [of it’s course] would be unchanging. Our observation of its changes obligates us to believe that it has many movements and these many movements can only be explained by positing multiple bodies since one body cannot have two different movements at the same time, let alone three or four. Also, when multiple bodies which are of the same form collide their speed will either diminish or increase. This is only known to us via the science called handasa (geometry.) This shows us how one figure enters the other. We must first master plane geometry. After having acquired knowledge of the basic forms, that is, points and lines we proceed to study [the properties of] plane figures, triangles, squares, circles, the concentric, the tangent and the secant until we get to know the properties of the intercepting [spherical] figure and which of its segments are tenable and which must be disregarded. This enables us to know that the heavenly bodies are spherical or circular and that some are concentric with each other. Through the completion of the study of these sciences it is made clear to us that the moon’s course consists of four different motions and we must believe in truth of these sciences since our belief in the variation of the moon’s course by natural law can only be upheld via affirming them. Since we have previously explained how knowledge can be necessary, we must make note of how it can be guarded from defect, this is because most disputes among humanity and the variations of their pieces of evidence are about it or due to it. We say that when someone says, “I believe this so as not to negate sensory data,” we must look into whether the sensory data may be affirmed without positing what he believes. If [sensory data can be affirmed] in such a manner [that doesn’t admit what he believes] his belief is to be disregarded. For instance, you have some who believe, due to the whiteness they observe within it, that the milky way was formerly circled by the sphere of the sun. When we test their words we find that there’s another possibility. This [whiteness] may be an ascending mist or a permanent particle of fire or small stars gathered together or something else. Hence what they say is disregarded. If someone says, “I believe in such so not to disregard reason,” we must investigate whether the intellect truly requires an affirmation of his belief. If [it does not] his belief is to be disregarded. For instance, some maintain there must another earth besides ours. Their proof of this is that thereby the fire would be located in the center and any important thing is in the center. However, this [distinction] is already afforded to man who dwells on the planet that’s in the middle of everything and thus the [argument by which] they obligated themselves [to affirm this belief] is nullified. Suppose someone were to say, “I believe x is true due to sensory data.” However, this theory would contradict other sensory data we must affirm the more important of the two senses. For instance, you have those who affirm that all things were created from water because animals originate from the humid element. They disregard, however, water’s tendency to percolate and overflow and it is thus impossible that is it the origin of all things for it does not stand up by itself. When we come bring a proof and two such [contradictory phenomena] are observed the greater one of them is the one deserving to be considered a proof. Suppose someone were to say, “I believe this to be true due to sensory data,” but one part of his theory contradicts another part of his theory. In that case his theory is false. For instance, there are those who say that the good is what gives us pleasure because that is what makes sense to the,. They do not remember however that the killing of them would give pleasure to their enemies just as the killing of their enemies would please them. Thus the same thing would be simultaneously good and bad which is [an impossible] contradiction.
5
וכשיאמר אומר האמנתי כך לעלת כך ודקדקנו העלה ההיא ומצאנו אותה מחייבת דבר אחר איננו מאמין בו כבר בטלה, כמאמר אנשי הקדמות האמינו כי הדברים קדומים, מפני שאין אנו מאמינים אלא במה שהשיגוהו חושינו, ואשר אין מאמינים כי אם במה שהשיגוהו חושיהם ימנעם שיאמינו כי הדברים קדמונים, כי אי אפשר שיחושו הקדמון בקדמותו. וכן אם יאמר אומר האמנתי כך לעלה כך, ותמצאהו שנכנס ביותר קשה ממה שברח ממנו, כאשר ברח קצת המיחדים מאמור שאינו יכול על השבת אתמול, נכנס במה שהוא יותר רע לספר עליו מה שהוא הבל, וכאשר אני עתיד לזכור במאמר הראשון:
Someone might also say, "I believe x for reason y," but upon investigating that reason we find it obligates belief in something other than the proponent’s belief. That reason is then to be disregarded. For example, proponents of the theory of eternity declare, "We believe that all things are eternal because we do not believe in anything save that which our senses perceive." However, since they only believe in what their senses perceive they are prevented from affirming that all things are eternal because it’s impossible to have sensed what exists eternally in its prime. Likewise, if someone says, "I reject x for y reason," and you find that he caused greater difficulties for himself [via this theory of his] than what he fled from. An example of this is how some monotheists fled from saying that [God] is incapable of bringing back yesterday. They thereby came to something even worse, ascribing absurdity [to God]. I will explain this further in the first treatise.
6
ואנחנו עתה כאשר נדרוש קיום אמתת מדע ההכרחי, נשמרהו מחמשה הענינים האלה המפסידים אותו. והוא שלא תגזר בזולתו אמתת המוחש, ולא תגזר בזולתו אמתת הידוע. ולא שיהיה מפסיד אמת אחרת, ושלא יסתור קצתו, כל שכן שיכנס ביתר רע ממה שברח ממנו וזה אחרי שמירת המוחש והמושכל ברגילות אשר זכרנו. ויהיו שבעה ענינים עם המתון על מלאכת העיון עד השלמתה תצא לנו האמת. וכשיבא זולתנו להביא לנו ראיה במדע ההכרחי, נבחין דבריו באלה השבעה. וכאשר יבחן במבחן וישקל במאזנים יהיה אמת גם כן מקובל, וכן נשתמש בהם בעניני ההגדה הנאמנת, רוצה לומר ספרי הנביאים, אך אין זה מקום לבאר בו כל אופניהם, וכבר בארתי מזה קצת נרחב בפתיחת פירוש התורה:
Now, we, when we seek logically necessary knowledge must guard it from the five things that detract from it. We must: 1) That there is no other way of upholding sensory data, nor 2) any other means of upholding what is apprehended by reason. Additionally, it must 3) not contradict any other known fact, 4) nor contradict itself let alone 5) be an even worse theory that [the theory] one fled from. All this is in addition to 6) the regular steps taken to guard the senses and intellect [from error] that we mentioned. We have seven things if one adds patience to complete one’s investigation to the point where he comes upon the truth. Should someone come to bring us a proof regarding a logically necessary matter we would test it with these seven things. If upon being rubbed by touchstone and weighed by a scale it comes out to be true we will accept it. Similarly with matters regarding authentic tradition, that is, the prophetic books, this, however, is not the place to explain all the properties of these [books] and I already explained this at some length in the introduction to my commentary on the Torah.
וכיון שהשלמנו מה שראינו לחברו אל המאמר הראשון, צריך שנדבר הנה על משכי האמת ונותני הבירור אשר הם מוצא כל ידוע ומבוע כל נודע, ונדבר עליו כפי מה שהוא ראוי לענין הספר הזה, ונאמר שהם שלשה משכים. הראשון ידיעת הנראה. והשני מדע השכל. והשלישי ידיעה מה שההכרח מביא אליו. ונסמוך לזה באור כל אחד מאלה השרשים:
Now that we’ve concluded what we saw [fit] to add to our first statement we must speak about the bases of truth and that which gives certainty which are the source of all that is known and the well [from which] all that is known [emerges.] Speaking about this is proper given the topic of this book. We say there are three bases of knowledge: 1) observation, 2) intellectual knowledge [that is not known from strict logical necessity], 3) knowledge based on logical necessity. Having mentioned the bases of knowledge we will now proceed to explain each of these bases of knowledge.
ונאמר כי ידיעת הנראה הוא מה שישיגהו האדם באחד מן החמשה חושים, אם בראות או בשמע או בריח או במשוש או בטעם. אבל מדע השכל הוא אשר יעלה בשכל, כמו שהצדק טוב והכזב מגונה. אך מדע ההכרחית הוא מה שאם לא יאמין בו האדם יתחייב לבטל המושכל או המוחש. וכאשר לא יתכן לבטל א' מהם מכריחו הדבר להאמין בענין ההוא. כאשר אנחנו מודים בעל כרחנו כי יש לאדם נפש, אף על פי שאין אנו רואים אותה, שלא נבטל פעלה הנראה. וכי יש לנפש שכל, אף על פי שאין אנו רואים אותו, שלא נבטל פעלו הנראה. ואלה השלשה שרשים מצאנו בני אדם שאין מודים בהם, והמעט מהם שכפר בשרש הראשון, ואני עתיד לזכרם במאמר הראשון מן הספר ואשיב עליהם. ובכפירתו בראשון כופר בשני ובשלישי מפני שהם בנויים עליו. ורבים מאלה מי שהודה בראשון וכפר בשני ובשלישי, ואני עתיד לזכור עוד דבריהם במאמר הראשון ואשיב עליהם. ויותר מכלם מי שהודה בשני השרשים הראשונים וכפר בשלישי. וסבת התחלק מעלותם בזה, שמדע השני יותר נעלם מהראשון, והשלישי יותר נעלם מהשני, והכפירה יותר ממהרת אל הנעלם מאל הנראה. ויש אנשים שכפרו במדה הזה להחזיק בתמורה, וכל אחד מהם שלא כדעת חברו, וכל אחד מהם מקיים מה שהרחיק בעל דינו וטוען עליו שההכרח מביאו לזה, כמי שקיים שכל הדברים נחים וכפר בתנועה, ואחר קיים כי כל הדברים נעים וכפר בנוח, וכל אחד משים הראיה שמביא חברו ספק ושבוש. אבל אנחנו קהל המיחדים מאמינים באלה השלשה משכים אשר למדעים, ונחבר אליהם משך רביעי הוצאנו אותו בשלש ראיות ושב לנו שרש, והוא ההגדה הנאמנת, כי היא בנויה על מדע החוש ומדע השכל, ומה שחייבו. כאשר אני עתיד לבאר במאמר השלישי מן הספר הזה:
We say that observation is what a person perceives via his five senses; sight, hearing, smell, touch or taste. Intellectual knowledge [not inferred from logical necessity] is what springs to mind [intuitively], such as the goodness of truth and the disgusting nature of lies. Necessary knowledge is what a person must infer if he is to believe his intellect or his senses. Since it is not sensible to cast aside one of them he is coerced to believe in the thing [in question. An example of this] is how we’re forced to concede the existence of the human soul (despite not seeing it) so as to avoid denying its manifest activities. [Likewise we are forced to concede] that the soul has an intellect (despite not seeing it) so as to avoid denying its manifest activities. However, we find some people who do not believe in one of these three bases. A few of them deny the first basis and I will mention them in the first essay in this book and respond to their claims. Due to their denial of the first [basis] they [inherently] deny the second and third [bases] because they are established on [the first basis.] Many more, however concede the first basis but deny the second and third. I will later mention their words in more detail in the first essay and respond to them. More than both [aforementioned groups] combined though are those who accept the first two bases and deny the last. The cause of their differences in terms of rating [each of these forms of knowledge] is due to the fact that the second basis is more obscure than the first and the third, in turn, even more obscure than the second. Additionally, it is easier to deny what is hidden that what is clearly visible. There are people who deny [the third basis] inconsistently [sometimes rejecting its validity and sometimes recognizing it]. Each one of them does not share the opinion of his fellow and each affirms what his opponent negates and he argues that he was forced to hold this opinion out of logical necessity. For instance, you have people who affirm that all things are unmoving and who deny [the reality of] movement. Another affirms that all things are moving and denies [the reality of] rest. Each establishes doubts and uncertainties with his fellow’s proof. We, however, the congregation of monotheists believe in all three of these bases of knowledge and we add a fourth basis which emerges from the prior three bases. This is authentic tradition for it is established based on sensory knowledge and intuition. [We thus believe in what] it obligates as I will explain in the third essay of this book.
ואומר הנה כי זה המדע, רוצה לומר ההגדה הנאמנת וספרי הנבואה מאמתים לנו אלה השלשה שרשים כי הם מדעים אמתיים. מפני שהוא מונה המוחשים המורחקים מן העצבים ומשים אותם חמשה ומחבר אליהם שנים, כאומרו (תהלים קט"ז ה') פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו. והחמשה הם החושים עצמם. והשנים המחוברים אליהם, אחד מהם התנועה, כמו שאמר (תהלים קט"ז ז') רגליהם ולא יהלכו, ובה יודע הכבד והקל, כאשר ימנע האדם התנועה לכבדותו או של ימנעהו לקלותו. וזה שהאנשים רצו להוסיף במספר אלה החושים ואמרו במה מהם תודע הקלות והכובד, ונאמר בחושי התנועה שבה תמצא הקלות והקושי. והאחר הדבור, כאמרו (תהלים קט"ז ז') לא יהגו בגרונם, והוא כלל הדבור בעל השמות והחבור וההקדמות והמופתים כאשר בארנו. וכאשר אמר לנו מדע השכל וצוה בצדק והזהיר מהכזב, באמרו (משלי ח' ז') כי אמת יהגה הכי, וגומר בצדק כל אמרי פי וגומר. ואח"כן אמת לנו המדע ההכרחי, כי כל מה שמביא לדחות מאומה מן המוחש או מן המושכל שהוא שקר, ובטול מה שדוחה המוחש, באמרו (איוב י"ח ד') טורף נפשו באפו הלמענך תעזב וגו', אבל בטול מה שדוחה המושכל מהכזב והצדק, באמרו (איוב כ"ד כ"ה) אם לא איפה מי יכזיבני וגומ'. ואח"כך הודיענו שכל המדעים בנויים על מה שהשגנו בחושינו אשר זכרנום, ומסתעפים מהם ומוצאים מהם, כאמרו (איוב ל"ד ב') שמעו חכמים מלי ויודעים האזינו לי כי אזן מלים תבחן וחיך אכל יטעם לו. ואחר כן אמת לנו האמרים הצדיקים שהם אמת, כאמרו (איוב ט"ו י"ז) אחוך שמע לי וגו' אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם להם לבדם נתנה הארץ וגומר. ויש להם תנאים כבר בארנום בפי' אלה הפסוקים במקומם. וכיון שזכרנו אלה השרשים הד' צריך שנבאר אופני הראיה מהם. ונאמר כי מדע החוש כל אשר יפול חושינו האמתי בדבוק אשר בינינו ובינו ראוי שנדע שהוא הוא באמת כאשר השגנוהו אין בו ספק, אחר אשר נהיה רגילים בענין הדמיונים ולא נטעה בהם, כעם אשר חשבו כי הצורה אשר תראה במראה כי היא צורה ברואה שם באמת, ואינה כי אם טבע מיוחד לגשמים הזכים שתהפך צורת מה שהוא נכהה בה. ולא כעם אשר שמו הקומה אשר תראה במים נהפכת שהיא אמת תברא בעת ההיא, ולא ידעו שהסבה בזה היא בשיהיו המים יותר עמוקים שיעורם משיעור אורך הקומה. וכאשר ישמר מזה וזולתו, יגיע אל דעת המוחשות באמת ולא תטענו הדמות, כאשר אמר הכתוב (מ"ב ג' כ"ב) ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם. אך המושכלות כל אשר יצטייר בשכלנו הנצל מכל פגע והוא מדע אמת אין בו ספק, אחר שנדע איך נעיין, ואחר כן נשלים העיון ונשמר מן הדמיונים והחלומות. כי יש עם שקיימום אמתות ברואות בצורות אשר ראה האדם, וחייבו עצמם זה כדי שלא ידחו הנראה, ולא ידעו כי קצתם יהיה מעניני היום מחולף אשר עברו על המחשב, ובזה אמר הכתוב (קהלת ה' ב') כי בא החלום ברוב ענין. וקצתם מפני המזונות וחומם וקורם ורובם ומעוטם. ובזה אמר הכתוב (ישעיה כ"ט ח') כאשר יחלום הרעב והנה אוכל וכאשר יחלום הצמא והנה שותה. וקצתם מפני המסך הגובר על המזג. והחם והלח ידמה שמחות שמיני שחוק, והיבש ידמה אבל ודאגות, וכמו שאמר הכואב החולה (איוב ז' י"ג) כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי וחתתני בחלומות ומחזיונות תבעתני. אך בהם רמז מעט עליוני מתערב בהם על דרך הרמז והדמיון, כמו שאמר (איוב ד' י"ג) בחלום חזיון לילה וגו'. אבל ההכרחיים מהמדעים כאשר ישיג חושנו בדברים אחרים עמו, אנו חייבים שנאמין בהם כלם בין שיהיו מעט או הרבה, מפני שלא התקיים המוחש ההוא כי אם בהם ואפשר שיהיה א' ואפשר שיהיו ב' או ג' או ד' או יותר מזה ואפילו הגיעו אל מה שהגיעו, מפני שא"א בלתי המוחש ההוא וא"א בלעדיהם כלם:
I say that this form of knowledge, that is authentic tradition and the prophetic books, establishes the truth of the other 3 bases for us. [We know it affirms the validity of the senses from the fact that] it counts the senses which are distant from [the capacity] of idols and lists all five senses and adds two additional things. [This is] as it is written, "they have a mouth but speak not, they have eyes but see not." (Psalms 115:5) The five are the senses themselves and of the two things added; one of which is motion as it is said, "they have feet but walk not." Through this [faculty] heaviness and lightness are known. For instance, a person may be prevented from moving due to his weight which he wouldn’t be were he lighter. For this reason did people wish to add a seperate sense to account for [our awareness of] heaviness and lightness asking where we could get such knowledge from [if it were not its own sense.] We say [that] it is accounted for by motion. The other is speech as it is said, "they cannot make a sound in their throats." (Psalms 115:7) This obviously includes all individual nouns, word-combinations, premises or proofs as we have explained. Likewise do [authentic tradition and the prophetic books] affirm the [relaibility] of intuition for it commands us to speak the truth and cautions us against lies. This is as it says, "My mouth utters truth; [Wickedness is abhorrent to my lips.] All my words are just, [None of them perverse or crooked.] " (Proverbs 8:7-8) After this it establishes the truth of necessary knowledge for us, that is that whatever leads us to reject non-necessary rational knowledge or the senses is false. The invalidity of what goes against the senses is established when Scripture says, "You who tear yourself to pieces in anger— Will the earth be abandoned for your sake? Will rocks be dislodged from their place?"(Job 18:4) The invalidity of a theory that goes against [non-necessary] rational knowledge concerning [the] falseness and truth [of propositions] is [shown by] what is said, "Surely no one can confute me, [Or prove that I am wrong]." (Job 24:25). After this it makes known to us that all knowledge is founded on what is known via the senses as we have previously explained and are supported and emerge from them. This is as it is said, "Listen, O wise men, to my words; You who have knowledge, give ear to me. For the ear tests arguments As the palate tastes food." (Job 34:2-3) After this it informs us of the reliability of trustworthy reports. This is as it is said, "I will hold forth; listen to me [What I have seen, I will declare— ] That which wise men have transmitted from their fathers,And have not withheld, To whom alone the land was given,[No stranger passing among them: The wicked man writhes in torment all his days; Few years are reserved for the ruthless.] " (Job 15:17-20) There are conditions for these as we have explained in the exposition of the verses in their respective places. Now that we have explained these bases of knowledge we must explain their evidentiary uses. We say that vis a vis sensory knowledge, that is what is perceived correctly via the senses, due to the connection existing between us and the object it is fitting that it is known to us without doubt. This, [of course], is only provided we can detect illusions and not be misled by them like those people who look into a mirror and think the mirror image is what’s actually there though this is [just an illusion] produced by the nature of refined bodies to reflect the outline of what is facing them. Nor [do we maintain the opinion of] those who regard the figure which appears reversed in the water as being actually extant at that time since this is just a result of the depth of the water being greater than the length of the person. As long as we are viligant of this and stuff like it we will come to true sensory knowledge and not be led astray by illusion. This is as Scripture says, "Next morning, when they rose, the sun was shining over the water, and from the distance the water appeared to the Moabites as red as blood." (1 Kings 3:22) [Non-necessary] rational knowledge is what arises in our mind when it is free from defects and this is doubtlessly to be regarded as true knowledge. This too, assuming we know how to investigate and after which we investigate to the end and guard ourselves from imaginings and dreams. There are people who affirm the truth of the forms people see [in dreams.] They obligate themselves [to maintain this view] so as not to contradict what is manifest. They however are unmindful that it may be partly due to the previous’s day affairs being in mind. About this does Scripture say, "dreams come with much brooding." (Ecclesiastes 5:2) Some are the result of food whether it is hot, cold, much, or little. About this does Scripture say, "Like one who is hungry And dreams he is eating,[But wakes to find himself empty;] And like one who is thirsty And dreams he is drinking, [But wakes to find himself faint And utterly parched.]" (Isaiah 29:8) Some may be due to the humors being out of proportion and the heat and moisture [that comes into existence due to this] produces [unneeded] sadness and worry. This is as the sickened pained one [Job] said, "When I think, ‘my bed will comfort me, My couch will share my sorrow,’ You frighten me with dreams, And terrify me with visions, [Till I prefer strangulation, Death, to my wasted frame.] (Job 7:15-17) However within dreams is mixed some heavenly hint by way of allusion and illusion as it is said, "In thought-filled visions of the night, [When deep sleep falls on men, Fear and trembling came upon me, Causing all my bones to quake with fright. ] (Job 4:13-14) With regards to necessary knowledge, whenever our senses sense something we are obligated to believe [the necessary things it requires] whether they be few or many [things] for we could not sense what we are sensing without them. Now, these [propositions] may be one, two, three, four or even more. Whatever number they are is irrelevant since it’s impossible to negate the sense percept the necessary knowledge cannot be negated either.
והאחד מהם כי כשאנחנו רואים עשן שנאמין מציאות האש במציאות העשן, כי לא יתום זה כי אם בזה. וכן כאשר נשמע קול אדם מאחורי הפרגוד או מאחורי הכותל, אנחנו חייבים שנאמין במציאותו, מפני שלא יהיה קול אדם כי אם מאדם נמצא. אבל מה שיוסיף על האחד כמו שאנו רואים, המזון נכנס בבטן בעל חי מוגשם ותצא הפסולת ממנו; ואם לא נאמין בד' דברים לא ישלם מה שהשיגו חושינו, והוא שיש בהם כח מושך המזון לפנים וכח מחזיק בו עד שיתבשל, וכח שמעכל אותו, וכח דוחה פסלתו בו נדחה חוץ. וכאשר יהיה המוחש לא יתום כי אם באלו הארבעה צריך שנאמין שארבעתם אמת. ואפשר שלא תשלם לנו אמונת מה שנאמין עד שנחדש לו מלאכה שתאמתהו לנו, ואפשר שנצטרך למלאכות רבות, וכאשר יתאמת שהדבר ההוא המוחש נתלה בהם; אנו חייבים שנחשוב אותם כלם אמת עד שיתקיים המוחש ההוא. וזה כאשר נראה הירח מאיר על הארץ והוא בא בעתים שונים מיום ומלילה, ועם זה הולך הליכה ארוכה והליכה קצרה, כאשר יקצר עתים להגיע אל א' המחנות השמנה ועשרים אשר השגנום וקראנו להם שמות, וימשך עתים ויעבור אותם. ועם זה אנו רואים אותו פעם הולך בנגב ופעם בצפון, ונדע מזה כי אם היתה לו תנועה אחת בלבד לא היתה מתחלפת הליכתו ורחבו. וראותנו התחלפותו מחייב שיש לו תנועות רבות, ושהתנועות הרבות לא תהיינה כי אם מגשמים רבים, מפני הגשם האחד לא ינוע בעת א' שתי תנועות מתחלפות, כ"ש ג' או ד'. ושהגשמים הרבים השוים בצורתם פוסקים קצתם את קצתם, ולכן התנועות יחסרו קצתם מקצתם או יוסיפו עליו, ושזה לא יתאמת לנו כי אם במלאכת השיעור שנקראת הנדס"ה. והיא תראה אותם לנו נכנסים בצורה על דרך ההרכבה, אחר שנעמוד על הפשוט מהם והתעסקנו לדעת הצורות הפשוטות, אחד הנקודות והקוים, עד שידענו הצורה המשולשת והמרובעת והעגולה והנכנסת והפשוטה והפוסקת, עד שהגענו לידיעת הצורה הפוסקת ומה שמתברר מחלקיה, ומה שמתבטל, עד שידענו כי צורות הגלגלים כדוריות או עגולות ומקצתם בתוך קצתם. ובהשלמת המלאכות האלה יתברר לנו כי הליכת הירח מורכב מארבעה תנועות, וצריך שנאמין כי אלה המלאכות אמת, מפני שלא תתום לנו אמונת התחלפות הליכתו על החק הטבעי כי אם בהם. וכיון שבארנו איך יהיה המדע ההכרחי, צריך שנזכיר מה שישמרהו מן ההפסד, והוא שרוב מחלוקות בני אדם והתחלפות ראיותיהם בו וממנו. ונאמר כשיאמר אומר האמנתי בכך שלא אבטל המוחש, אנו חייבין לעיין שמא המוחש יתקיים בזולת מה שהאמין בו, ואם הוא כן, מה שהאמין בו בטל. וזה כמי שהאמין כי ההגורה בעבור שרואים מלבנתה שהיה עליה סבוב גלגל השמש מקדם, וכאשר יבחנו דבריו נמצא זולתן אפשר, והוא שיהיה זה איד עולה מחלק אישיי עומד, או כוכבים קטנים נקבצים, או זולת זה, ויתבטל מה שאמר. ואם יאמר אומר האמנתי כך שלא אבטל המושכל, אנו חייבין לעיין אם המושכל ההוא יתחייב בזולת מה שהאמין בו, בטלה אמונתו. וזה מי שחשב שיש ארץ אחרת זולת זאת, וראיתם על זה שתהיה האש באמצע, כי כל דבר חשוב שמור באמצע. וכבר התישר לנו שנחשוב זה לאדם השוכן בארץ אשר הוא באמצע הכל, ובטל מה שחייבוהו עצמם בו. וכשיאמר אומר האמנתי בכך הקשה על המוחש, והיתה האמונה ההיא מפסדת מוחש אחר, נדון בגבול שבשני המוחשים, כמו שחשבו כי הדברים כולם הוחלו מן המים כי ב"ח מיסוד לח, ועזבו מה שהם רואים אותו מהגרת המים מהתוכו לא יתכן שיהיה שרש כי לא יעמוד בעצמו, וכאשר נפגשים בהבאת הראיה כמו אלה השנים הגדול שבהם יותר ראוי לראיה. וכאשר יאמר אומר האמנתי כך הקשה על המוחש, ויהיה קצת מאמרו סותר את קצתו מאמרו שקר. כמאמר אשר חשבו כי הטוב הוא כל מה שהוא ערב לנו מפני שכך הם חשים, ואינם זוכרים שהריגתם תערב לשונאיהם כאשר הריגת שונאיהם תערב להם, ויהיה טוב ורע יחד דבר שסותר זה את זה:
An example of this is how when we see smoke we infer the existence of a fire from the smoke since [the smoke] could not exist without the fire. Likewise, when we hear a human voice from behind a curtain or a wall we must believe in [the person’s] existence because a human voice could only come from a person being present [there.] Another example we could add is when we see food enter the belly of a living thing and the refuse emerges from it. If we do not believe four [operations were done] we could not explain what we sensed via our senses. [These operations are:] 1) A force that draws the food inside [to the belly], 2) A force that holds it until it has been digested, 3) A force that furthers its digestion, 4) A force that moves the refuse to the outside. Since sensory data could not be explained without inferring these four [operations] we must believe these four operations occured. Perhaps we could not fully believe [in what we observe] until we invent a new science that verifies it for us. We might, in fact, perhaps require multiple sciences. Once it is clear that [the validity of the sensory data] requires upholding [all of these sciences] we must consider them all true so as to upheld sensory data. For instance, we see the moon shining upon the earth and it [rises] at different times of the day and night. It does so by following either a long route or a short route. When it follows the short route it comes to one of the 28 stations we have distinguished and assigned names to or it takes more time [going on the longer route] and passes [the stations by.] We see that it sometimes moves to the south and sometimes to the north [of the sphere of the constellations] and we know from this that if it had one [set] route it’s speed and extent [of it’s course] would be unchanging. Our observation of its changes obligates us to believe that it has many movements and these many movements can only be explained by positing multiple bodies since one body cannot have two different movements at the same time, let alone three or four. Also, when multiple bodies which are of the same form collide their speed will either diminish or increase. This is only known to us via the science called handasa (geometry.) This shows us how one figure enters the other. We must first master plane geometry. After having acquired knowledge of the basic forms, that is, points and lines we proceed to study [the properties of] plane figures, triangles, squares, circles, the concentric, the tangent and the secant until we get to know the properties of the intercepting [spherical] figure and which of its segments are tenable and which must be disregarded. This enables us to know that the heavenly bodies are spherical or circular and that some are concentric with each other. Through the completion of the study of these sciences it is made clear to us that the moon’s course consists of four different motions and we must believe in truth of these sciences since our belief in the variation of the moon’s course by natural law can only be upheld via affirming them. Since we have previously explained how knowledge can be necessary, we must make note of how it can be guarded from defect, this is because most disputes among humanity and the variations of their pieces of evidence are about it or due to it. We say that when someone says, “I believe this so as not to negate sensory data,” we must look into whether the sensory data may be affirmed without positing what he believes. If [sensory data can be affirmed] in such a manner [that doesn’t admit what he believes] his belief is to be disregarded. For instance, you have some who believe, due to the whiteness they observe within it, that the milky way was formerly circled by the sphere of the sun. When we test their words we find that there’s another possibility. This [whiteness] may be an ascending mist or a permanent particle of fire or small stars gathered together or something else. Hence what they say is disregarded. If someone says, “I believe in such so not to disregard reason,” we must investigate whether the intellect truly requires an affirmation of his belief. If [it does not] his belief is to be disregarded. For instance, some maintain there must another earth besides ours. Their proof of this is that thereby the fire would be located in the center and any important thing is in the center. However, this [distinction] is already afforded to man who dwells on the planet that’s in the middle of everything and thus the [argument by which] they obligated themselves [to affirm this belief] is nullified. Suppose someone were to say, “I believe x is true due to sensory data.” However, this theory would contradict other sensory data we must affirm the more important of the two senses. For instance, you have those who affirm that all things were created from water because animals originate from the humid element. They disregard, however, water’s tendency to percolate and overflow and it is thus impossible that is it the origin of all things for it does not stand up by itself. When we come bring a proof and two such [contradictory phenomena] are observed the greater one of them is the one deserving to be considered a proof. Suppose someone were to say, “I believe this to be true due to sensory data,” but one part of his theory contradicts another part of his theory. In that case his theory is false. For instance, there are those who say that the good is what gives us pleasure because that is what makes sense to the,. They do not remember however that the killing of them would give pleasure to their enemies just as the killing of their enemies would please them. Thus the same thing would be simultaneously good and bad which is [an impossible] contradiction.
וכשיאמר אומר האמנתי כך לעלת כך ודקדקנו העלה ההיא ומצאנו אותה מחייבת דבר אחר איננו מאמין בו כבר בטלה, כמאמר אנשי הקדמות האמינו כי הדברים קדומים, מפני שאין אנו מאמינים אלא במה שהשיגוהו חושינו, ואשר אין מאמינים כי אם במה שהשיגוהו חושיהם ימנעם שיאמינו כי הדברים קדמונים, כי אי אפשר שיחושו הקדמון בקדמותו. וכן אם יאמר אומר האמנתי כך לעלה כך, ותמצאהו שנכנס ביותר קשה ממה שברח ממנו, כאשר ברח קצת המיחדים מאמור שאינו יכול על השבת אתמול, נכנס במה שהוא יותר רע לספר עליו מה שהוא הבל, וכאשר אני עתיד לזכור במאמר הראשון:
Someone might also say, "I believe x for reason y," but upon investigating that reason we find it obligates belief in something other than the proponent’s belief. That reason is then to be disregarded. For example, proponents of the theory of eternity declare, "We believe that all things are eternal because we do not believe in anything save that which our senses perceive." However, since they only believe in what their senses perceive they are prevented from affirming that all things are eternal because it’s impossible to have sensed what exists eternally in its prime. Likewise, if someone says, "I reject x for y reason," and you find that he caused greater difficulties for himself [via this theory of his] than what he fled from. An example of this is how some monotheists fled from saying that [God] is incapable of bringing back yesterday. They thereby came to something even worse, ascribing absurdity [to God]. I will explain this further in the first treatise.
ואנחנו עתה כאשר נדרוש קיום אמתת מדע ההכרחי, נשמרהו מחמשה הענינים האלה המפסידים אותו. והוא שלא תגזר בזולתו אמתת המוחש, ולא תגזר בזולתו אמתת הידוע. ולא שיהיה מפסיד אמת אחרת, ושלא יסתור קצתו, כל שכן שיכנס ביתר רע ממה שברח ממנו וזה אחרי שמירת המוחש והמושכל ברגילות אשר זכרנו. ויהיו שבעה ענינים עם המתון על מלאכת העיון עד השלמתה תצא לנו האמת. וכשיבא זולתנו להביא לנו ראיה במדע ההכרחי, נבחין דבריו באלה השבעה. וכאשר יבחן במבחן וישקל במאזנים יהיה אמת גם כן מקובל, וכן נשתמש בהם בעניני ההגדה הנאמנת, רוצה לומר ספרי הנביאים, אך אין זה מקום לבאר בו כל אופניהם, וכבר בארתי מזה קצת נרחב בפתיחת פירוש התורה:
Now, we, when we seek logically necessary knowledge must guard it from the five things that detract from it. We must: 1) That there is no other way of upholding sensory data, nor 2) any other means of upholding what is apprehended by reason. Additionally, it must 3) not contradict any other known fact, 4) nor contradict itself let alone 5) be an even worse theory that [the theory] one fled from. All this is in addition to 6) the regular steps taken to guard the senses and intellect [from error] that we mentioned. We have seven things if one adds patience to complete one’s investigation to the point where he comes upon the truth. Should someone come to bring us a proof regarding a logically necessary matter we would test it with these seven things. If upon being rubbed by touchstone and weighed by a scale it comes out to be true we will accept it. Similarly with matters regarding authentic tradition, that is, the prophetic books, this, however, is not the place to explain all the properties of these [books] and I already explained this at some length in the introduction to my commentary on the Torah.