ואחר כן אומר, ובעבור הדמות הספק בשלשה הזמנים בקץ הזה המושם לשעבודנו זה, שם אלהינו בשני קצי השני השעבודים הראשונים הדמות הספק גם כן, שלא נחשוב שהספק אירע בקץ הזה לבדו, מפני שאינו אמת. וכאשר נראה שני הקצים הקודמים אשר כבר ידענו אמתם, נמצא בהם כמו זה, יסור הספק מלבותינו. ואבאר זה ואומר, שהספק בשעבוד מצרים הוא, שפעם הוא ארבע מאות שנה, גרות זרע אברהם ועבדותם וענוים, כמו שאמר (בראשית ט"ו י"ג) כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וזה מעת שנולד יצחק. ופעם הוא ארבע מאות ושלשים שנה, יכנסו בהם שני גרות אברהם, כי יציאת אברהם מחרן אל ארץ כנען מפורשת, ויציאתו אל חרן איננה מפורשת, ותהיה גרות אברהם שלשים שנה, כמו שאמר, (שמות י"ב מ') ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. אבל איך נקרא אברהם בני ישראל? ואיך נקראו חרן וארץ כנען מצרים? יש להם פירושים אין זה מקומו. ועם זה כל מה שישבו במצרים ר"י שנה, ולא יוכל אדם לאמר שישבו שם ארבע מאות שנה, בעבור שימי קהת ועמרם ומשה מונעים, ואין זה מקום באורו. וכבר שבו שלשה זמנים, ארבע מאות, וארבע מאות ושלשים, ומאתים ועשר שנים. אבל שעבוד בבל יש לו שני זמנים, האחד נ"ב שנה, והוא אמרו (ירמיה כ"ט י') לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם, והשני שבעים שנה, והוא אמרו (בדניאל ט' ב') למלאת לחרבות ירושלים שבעים שנה, והיה בין מלכות בבל וחרבן ירושלים שמנה עשר שנה, כמו שנאמר, (מלכים ב כ״ה:ח׳ ח') ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנצר, והוא כמו שנים וחמשים עד מלכות כורש, ונתן להם רשות לבנות, ובנו בשנה ההיא, ושבתה מלאכת הבנין י"ז שנה עד השלמת השבעים, כמו שאמר, (עזרא ד' כ"ד) בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם והות בטלא עד שנת תרתין למלכות דריוש. וכאשר לא הזיק בקץ הראשון השתנות שלשה זמנים, ארבע מאות, וארבע משות ושלשים, ור"י, ולא הזיק בקץ השני השתנות שני זמנים, נ"ב, וע', כן לא יזיק בקץ השלישי השתנות שלשה זמנים, אלף ומאה וחמשים, ואלף ור"צ, ואלף ושלש מאות ול"ה, בעבור שחנן אלהים את עמו מהחכמה מה שיכירו בה הכל:
Bundan sonra derim ki: Bu köleliğimiz için konulmuş olan bu son belirlenmiş zamandaki üç vakitte şüphe görünümü bulunduğu için, Tanrımız önceki iki köleliğin iki son belirlenmiş zamanına da şüphe görünümü koymuştur. Böylece şüphenin yalnızca bu son belirlenmiş zamanda meydana geldiğini düşünmeyelim; çünkü bu doğru değildir. Daha önceki iki son belirlenmiş zamana baktığımızda —ki onların doğruluğunu artık biliyoruz— onlarda da bunun benzerini buluruz; böylece şüphe yüreklerimizden kalkar. Bunu açıklayarak derim ki: Mısır köleliğindeki şüphe şudur: Bazen Avraam’ın soyunun yabancılığı, köleliği ve ezilmesi dört yüz yıldır. Nitekim “Soyun kendilerine ait olmayan bir ülkede yabancı olacak; onlara kulluk edecekler ve onları dört yüz yıl ezecekler” (Bereşit 15:13) denmiştir. Bu, Yitshak’ın doğduğu andan itibarendir. Bazen ise dört yüz otuz yıldır; bunun içine Avraam’ın yabancılık yılları girer. Çünkü Avraam’ın Haran’dan Kenaan ülkesine çıkışı açıkça belirtilmiştir; fakat Haran’a çıkışı açıkça belirtilmemiştir. Buna göre Avraam’ın yabancılığı otuz yıl olur. Nitekim “İsrael oğullarının Mısır’da oturdukları süre dört yüz otuz yıldır” (Şemot 12:40) denmiştir. Fakat Avraam nasıl “İsrael oğulları” diye adlandırılır? Haran ve Kenaan ülkesi nasıl “Mısır” diye adlandırılır? Bunların açıklamaları vardır; burası onların yeri değildir.
Bununla birlikte Mısır’da oturdukları sürenin tamamı iki yüz on yıldır. Bir kimsenin orada dört yüz yıl oturduklarını söylemesi mümkün değildir; çünkü Kehat’ın, Amram’ın ve Moşe’nin yılları buna engeldir. Bunun açıklamasının yeri burası değildir. Böylece üç zaman ortaya çıkmıştır: dört yüz yıl, dört yüz otuz yıl ve iki yüz on yıl. Babil köleliğinin ise iki zamanı vardır. Biri elli iki yıldır; bu, “Babil için yetmiş yıl dolunca sizi yoklayacağım” (Yirmeyahu 29:10) sözüdür. İkincisi yetmiş yıldır; bu da “Yeruşalayim’in yıkıntıları için yetmiş yıl doluncaya kadar” (Daniel 9:2) sözüdür. Babil krallığı ile Yeruşalayim’in yıkılışı arasında on sekiz yıl vardı. Nitekim “Beşinci ayda, ayın onuncu gününde —bu Nebukhadnetsar kralın on dokuzuncu yılıydı—” (Melahim II 25:8) denmiştir. Bu, Koreş’in krallığına kadar yaklaşık elli iki yıl eder. Koreş onlara inşa izni verdi ve o yıl inşa ettiler. Sonra inşa işi, yetmiş yıl tamamlanıncaya kadar on yedi yıl durdu. Nitekim “Yeruşalayim’deki Tanrı evinin işi durdu; Daryaveş’in krallığının ikinci yılına kadar durmuş kaldı” (Ezra 4:24) denmiştir.
İlk son belirlenmiş zamanda üç zamanın değişmesi —dört yüz, dört yüz otuz ve iki yüz on— nasıl zarar vermediyse; ikinci son belirlenmiş zamanda iki zamanın değişmesi —elli iki ve yetmiş— nasıl zarar vermediyse; üçüncü son belirlenmiş zamanda da üç zamanın değişmesi —bin yüz elli, bin iki yüz doksan ve bin üç yüz otuz beş— zarar vermez. Çünkü Tanrı, halkına bunların hepsini tanıyabilecekleri kadar bilgelik lütfetmiştir.
ואחר כן אומר, ובעבור הדמות הספק בשלשה הזמנים בקץ הזה המושם לשעבודנו זה, שם אלהינו בשני קצי השני השעבודים הראשונים הדמות הספק גם כן, שלא נחשוב שהספק אירע בקץ הזה לבדו, מפני שאינו אמת. וכאשר נראה שני הקצים הקודמים אשר כבר ידענו אמתם, נמצא בהם כמו זה, יסור הספק מלבותינו. ואבאר זה ואומר, שהספק בשעבוד מצרים הוא, שפעם הוא ארבע מאות שנה, גרות זרע אברהם ועבדותם וענוים, כמו שאמר (בראשית ט"ו י"ג) כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וזה מעת שנולד יצחק. ופעם הוא ארבע מאות ושלשים שנה, יכנסו בהם שני גרות אברהם, כי יציאת אברהם מחרן אל ארץ כנען מפורשת, ויציאתו אל חרן איננה מפורשת, ותהיה גרות אברהם שלשים שנה, כמו שאמר, (שמות י"ב מ') ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. אבל איך נקרא אברהם בני ישראל? ואיך נקראו חרן וארץ כנען מצרים? יש להם פירושים אין זה מקומו. ועם זה כל מה שישבו במצרים ר"י שנה, ולא יוכל אדם לאמר שישבו שם ארבע מאות שנה, בעבור שימי קהת ועמרם ומשה מונעים, ואין זה מקום באורו. וכבר שבו שלשה זמנים, ארבע מאות, וארבע מאות ושלשים, ומאתים ועשר שנים. אבל שעבוד בבל יש לו שני זמנים, האחד נ"ב שנה, והוא אמרו (ירמיה כ"ט י') לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם, והשני שבעים שנה, והוא אמרו (בדניאל ט' ב') למלאת לחרבות ירושלים שבעים שנה, והיה בין מלכות בבל וחרבן ירושלים שמנה עשר שנה, כמו שנאמר, (מלכים ב כ״ה:ח׳ ח') ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנצר, והוא כמו שנים וחמשים עד מלכות כורש, ונתן להם רשות לבנות, ובנו בשנה ההיא, ושבתה מלאכת הבנין י"ז שנה עד השלמת השבעים, כמו שאמר, (עזרא ד' כ"ד) בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם והות בטלא עד שנת תרתין למלכות דריוש. וכאשר לא הזיק בקץ הראשון השתנות שלשה זמנים, ארבע מאות, וארבע משות ושלשים, ור"י, ולא הזיק בקץ השני השתנות שני זמנים, נ"ב, וע', כן לא יזיק בקץ השלישי השתנות שלשה זמנים, אלף ומאה וחמשים, ואלף ור"צ, ואלף ושלש מאות ול"ה, בעבור שחנן אלהים את עמו מהחכמה מה שיכירו בה הכל:
Bundan sonra derim ki: Bu köleliğimiz için konulmuş olan bu son belirlenmiş zamandaki üç vakitte şüphe görünümü bulunduğu için, Tanrımız önceki iki köleliğin iki son belirlenmiş zamanına da şüphe görünümü koymuştur. Böylece şüphenin yalnızca bu son belirlenmiş zamanda meydana geldiğini düşünmeyelim; çünkü bu doğru değildir. Daha önceki iki son belirlenmiş zamana baktığımızda —ki onların doğruluğunu artık biliyoruz— onlarda da bunun benzerini buluruz; böylece şüphe yüreklerimizden kalkar. Bunu açıklayarak derim ki: Mısır köleliğindeki şüphe şudur: Bazen Avraam’ın soyunun yabancılığı, köleliği ve ezilmesi dört yüz yıldır. Nitekim “Soyun kendilerine ait olmayan bir ülkede yabancı olacak; onlara kulluk edecekler ve onları dört yüz yıl ezecekler” (Bereşit 15:13) denmiştir. Bu, Yitshak’ın doğduğu andan itibarendir. Bazen ise dört yüz otuz yıldır; bunun içine Avraam’ın yabancılık yılları girer. Çünkü Avraam’ın Haran’dan Kenaan ülkesine çıkışı açıkça belirtilmiştir; fakat Haran’a çıkışı açıkça belirtilmemiştir. Buna göre Avraam’ın yabancılığı otuz yıl olur. Nitekim “İsrael oğullarının Mısır’da oturdukları süre dört yüz otuz yıldır” (Şemot 12:40) denmiştir. Fakat Avraam nasıl “İsrael oğulları” diye adlandırılır? Haran ve Kenaan ülkesi nasıl “Mısır” diye adlandırılır? Bunların açıklamaları vardır; burası onların yeri değildir. Bununla birlikte Mısır’da oturdukları sürenin tamamı iki yüz on yıldır. Bir kimsenin orada dört yüz yıl oturduklarını söylemesi mümkün değildir; çünkü Kehat’ın, Amram’ın ve Moşe’nin yılları buna engeldir. Bunun açıklamasının yeri burası değildir. Böylece üç zaman ortaya çıkmıştır: dört yüz yıl, dört yüz otuz yıl ve iki yüz on yıl. Babil köleliğinin ise iki zamanı vardır. Biri elli iki yıldır; bu, “Babil için yetmiş yıl dolunca sizi yoklayacağım” (Yirmeyahu 29:10) sözüdür. İkincisi yetmiş yıldır; bu da “Yeruşalayim’in yıkıntıları için yetmiş yıl doluncaya kadar” (Daniel 9:2) sözüdür. Babil krallığı ile Yeruşalayim’in yıkılışı arasında on sekiz yıl vardı. Nitekim “Beşinci ayda, ayın onuncu gününde —bu Nebukhadnetsar kralın on dokuzuncu yılıydı—” (Melahim II 25:8) denmiştir. Bu, Koreş’in krallığına kadar yaklaşık elli iki yıl eder. Koreş onlara inşa izni verdi ve o yıl inşa ettiler. Sonra inşa işi, yetmiş yıl tamamlanıncaya kadar on yedi yıl durdu. Nitekim “Yeruşalayim’deki Tanrı evinin işi durdu; Daryaveş’in krallığının ikinci yılına kadar durmuş kaldı” (Ezra 4:24) denmiştir. İlk son belirlenmiş zamanda üç zamanın değişmesi —dört yüz, dört yüz otuz ve iki yüz on— nasıl zarar vermediyse; ikinci son belirlenmiş zamanda iki zamanın değişmesi —elli iki ve yetmiş— nasıl zarar vermediyse; üçüncü son belirlenmiş zamanda da üç zamanın değişmesi —bin yüz elli, bin iki yüz doksan ve bin üç yüz otuz beş— zarar vermez. Çünkü Tanrı, halkına bunların hepsini tanıyabilecekleri kadar bilgelik lütfetmiştir.