על האב מוטלת החובה ביותר למול בעצמו את בגו, יען כי עליו לגדל את נטע האדם הרך, לא רק בגופו כי גם לחנך את רוחו ולבו להיות איש ישראל, לכן החוב הקרוב ביותר חל על האב, להכניס בעצמו את בנו ביום השמיני בבריתו של אברהם אבינו, ובעצמו להניח בבשרו את חותם קדושת זרע אברהם; אם האב בעצמו יתרשל במילת בנו, אז החובה והמצוה הזאת על בני עדתו, ואם גם הם לא מלאו זאת, החוב מוטל על כל בן ישראל, אשר לא נמול בזמנו, לעשות את זאת כאשר יגיע לו התור לקיים ולמלאות את התורה והמצוה (והוא משנת הי״ג והלאה) למול את בשרו אם בעצמו או ע״י אחרים — ואם גם הוא לא קים את זאת עליו נאמר: ונכרתה וגו׳ מעמיה (י״ד ר״ס, רס״א). מילה, יען כי היא הרמת חיי האדם ממעל לתאות הבהמיות, למען יהיה מוכשר אל החיים הפועלים בחזק, מבלי לאבד כל כח מכחות בשרו ולהתם אותו לריק ולבטלה, לכן זמן עשות המצוה הזאת דרוש להיות במועד הפעולה, בחיים, הלא הוא, רק בעצם היום אחרי צאת החמה, ויען כי המצוה הזאת לא נתנה ביחוד בעד תכלית טובת הגוף בלבדה לא בגלל השלמת הגוף ואולי למנות חסרונו מן הלדה, רק הנהו אות ומכלכל בקרבו רעיון כביר בעד תעודת איש ישראל, כי עליו לגדל את הילד הרך להכשירו אל זאת התעודה ולחנכו בה, לכן נקבע מראש על הילד לחיות בתבל, אשר נולד בה, תקופת זמן של שבעה ימים, לחיות חיי בשרים, חיי יצור שלם בגופו — ורק ביום השמיני ימולו את בשר ערלתו, בו ביום ישימו בו את ״חותם אברהם״ ואיש ישראל — ילד בריא נמול לשמונת הימים, וילד חולה או חלש אל ימולו אותו בזמנו, רק יחכו עד אשר ישוב לאיתן בריאותו. אם כל הגוף חלוש הנהו, ימולו אותו אחרי זמן של 7 פעמים 24 שעות! למן העת של שובו לאיתנו הראשון. אם החלישות היתה רק באבר אחד, אז המילה דרושה להיות תיכף אחרי אשר יתרפא האבר, כמו כן אם מרוצת הדם (בלוטצירקולאציאן) עודנה בלתי מתוקנה ומסודרת בילד, ובכלל אם נרגיש בו איזה מחלה, אזי ידחו את המילה עד הבריאות השלמה של הילד, כי אמנם חסרון המילה הוא חסרון שיוכל להמנות אחרי זמן, אבל לא כן חיי אדם, אם יש לחוש לסכנה (רס״ב, רס״ג). בן השלישי של איש או של אשה, אשר מתו בניהם מחמת מילה, או בן אשה, אשר שתי אחיותיה, כל אחת אבדה את בנה מפני המילה, אזי ימולו אותו אחרי אשר גדל וכחותיו חזקו ואמצו, עד כי מבלי כל חשש יוכלו למול את בשר ערלתו (רס״ג); אם היה ספק, אם הילד נולד בעוד יום או כאשר כבר אתא הלילה, אשר מני אז יחל יום קדש, אזי ימנו שמונה ימים מהיום אחרי הליל הראשון, ואם היום השמיני הזה חל להיות בשבת או ביו״ט, אז באופן הזה תהיה המילה ביום התשיעי. אם בעת הולדו נראו בשמים שלשה כוכבים מגודל ממוצע, אזי הוא ודאי, כי נולד הילד בלילה ויחלו למנות את ימי המילה מהלילה ההוא וימולו אותו ביום השמיני, ואף אם היום ההוא חל הנהו בשבת או ביו״ט, יען כי אם גדע את היום השמיני בברור, אז המילה דוחה את יום השבת והיו״ט, אך את הנדרש להכנת המילה, את שנוכל להכין ביום מקודם, בל יעשו זאת ביום השבת; אם בלי הכנה לא תוכל להיות המילה, אזי נוכל לעשות את ההכנות האלה ע״י אינו יהודי בדברים הנוגעים לאסור שבות, אבל לא לעשות דבר בנוגע אל ההכנה לעבור על עצם אסור דאורייתא. אם הוא ספק או המילה נעשה שלא בזמנה, אזי יעשו המילה באחד מימי החול (רס״ב, רס״ו). ע״ד יתר דיני המילה ראה י״ד מסימן ר״ס עד רס״ו.
It is the duty of the father not only to physically nurture his child but also to raise him in mind and heart as a true human being and a Jew. Therefore, the father bears the responsibility to bring his son into the covenant of Avraham on the eighth day. If he neglects this duty, the communal authorities must ensure it is carried out. If they too fail, then every male descendant of Avraham, upon reaching religious maturity, is obligated to undergo circumcision himself. If he refuses, the Torah states: "That person shall be cut off from his people."
2
Since circumcision is not merely a physical alteration but a spiritual elevation—raising the human being from animalistic indulgence to moral responsibility—it must be performed in the daytime, the time of action and purpose.
3
A healthy child must be circumcised on the eighth day. If the child is sick or physically weak, circumcision is postponed until full recovery. If the illness affected the entire body, the procedure must be delayed for seven full days after recovery. If the condition affected only one limb, it is performed as soon as the child has regained strength. Since circumcision is an irreversible act, it is delayed in cases of doubt to protect the child's life.
4
If two previous brothers died due to circumcision, a third son is circumcised only after he has grown stronger.
5
If there is uncertainty about the exact birth time—whether it occurred before or after nightfall—the eighth day is counted from the following day. If the eighth day falls on Shabbat or a festival, circumcision is postponed to the ninth day unless it is known with certainty that the child was born during the day.
6
All additional laws regarding circumcision can be found in sections 260-266.
על האב מוטלת החובה ביותר למול בעצמו את בגו, יען כי עליו לגדל את נטע האדם הרך, לא רק בגופו כי גם לחנך את רוחו ולבו להיות איש ישראל, לכן החוב הקרוב ביותר חל על האב, להכניס בעצמו את בנו ביום השמיני בבריתו של אברהם אבינו, ובעצמו להניח בבשרו את חותם קדושת זרע אברהם; אם האב בעצמו יתרשל במילת בנו, אז החובה והמצוה הזאת על בני עדתו, ואם גם הם לא מלאו זאת, החוב מוטל על כל בן ישראל, אשר לא נמול בזמנו, לעשות את זאת כאשר יגיע לו התור לקיים ולמלאות את התורה והמצוה (והוא משנת הי״ג והלאה) למול את בשרו אם בעצמו או ע״י אחרים — ואם גם הוא לא קים את זאת עליו נאמר: ונכרתה וגו׳ מעמיה (י״ד ר״ס, רס״א). מילה, יען כי היא הרמת חיי האדם ממעל לתאות הבהמיות, למען יהיה מוכשר אל החיים הפועלים בחזק, מבלי לאבד כל כח מכחות בשרו ולהתם אותו לריק ולבטלה, לכן זמן עשות המצוה הזאת דרוש להיות במועד הפעולה, בחיים, הלא הוא, רק בעצם היום אחרי צאת החמה, ויען כי המצוה הזאת לא נתנה ביחוד בעד תכלית טובת הגוף בלבדה לא בגלל השלמת הגוף ואולי למנות חסרונו מן הלדה, רק הנהו אות ומכלכל בקרבו רעיון כביר בעד תעודת איש ישראל, כי עליו לגדל את הילד הרך להכשירו אל זאת התעודה ולחנכו בה, לכן נקבע מראש על הילד לחיות בתבל, אשר נולד בה, תקופת זמן של שבעה ימים, לחיות חיי בשרים, חיי יצור שלם בגופו — ורק ביום השמיני ימולו את בשר ערלתו, בו ביום ישימו בו את ״חותם אברהם״ ואיש ישראל — ילד בריא נמול לשמונת הימים, וילד חולה או חלש אל ימולו אותו בזמנו, רק יחכו עד אשר ישוב לאיתן בריאותו. אם כל הגוף חלוש הנהו, ימולו אותו אחרי זמן של 7 פעמים 24 שעות! למן העת של שובו לאיתנו הראשון. אם החלישות היתה רק באבר אחד, אז המילה דרושה להיות תיכף אחרי אשר יתרפא האבר, כמו כן אם מרוצת הדם (בלוטצירקולאציאן) עודנה בלתי מתוקנה ומסודרת בילד, ובכלל אם נרגיש בו איזה מחלה, אזי ידחו את המילה עד הבריאות השלמה של הילד, כי אמנם חסרון המילה הוא חסרון שיוכל להמנות אחרי זמן, אבל לא כן חיי אדם, אם יש לחוש לסכנה (רס״ב, רס״ג). בן השלישי של איש או של אשה, אשר מתו בניהם מחמת מילה, או בן אשה, אשר שתי אחיותיה, כל אחת אבדה את בנה מפני המילה, אזי ימולו אותו אחרי אשר גדל וכחותיו חזקו ואמצו, עד כי מבלי כל חשש יוכלו למול את בשר ערלתו (רס״ג); אם היה ספק, אם הילד נולד בעוד יום או כאשר כבר אתא הלילה, אשר מני אז יחל יום קדש, אזי ימנו שמונה ימים מהיום אחרי הליל הראשון, ואם היום השמיני הזה חל להיות בשבת או ביו״ט, אז באופן הזה תהיה המילה ביום התשיעי. אם בעת הולדו נראו בשמים שלשה כוכבים מגודל ממוצע, אזי הוא ודאי, כי נולד הילד בלילה ויחלו למנות את ימי המילה מהלילה ההוא וימולו אותו ביום השמיני, ואף אם היום ההוא חל הנהו בשבת או ביו״ט, יען כי אם גדע את היום השמיני בברור, אז המילה דוחה את יום השבת והיו״ט, אך את הנדרש להכנת המילה, את שנוכל להכין ביום מקודם, בל יעשו זאת ביום השבת; אם בלי הכנה לא תוכל להיות המילה, אזי נוכל לעשות את ההכנות האלה ע״י אינו יהודי בדברים הנוגעים לאסור שבות, אבל לא לעשות דבר בנוגע אל ההכנה לעבור על עצם אסור דאורייתא. אם הוא ספק או המילה נעשה שלא בזמנה, אזי יעשו המילה באחד מימי החול (רס״ב, רס״ו). ע״ד יתר דיני המילה ראה י״ד מסימן ר״ס עד רס״ו.
It is the duty of the father not only to physically nurture his child but also to raise him in mind and heart as a true human being and a Jew. Therefore, the father bears the responsibility to bring his son into the covenant of Avraham on the eighth day. If he neglects this duty, the communal authorities must ensure it is carried out. If they too fail, then every male descendant of Avraham, upon reaching religious maturity, is obligated to undergo circumcision himself. If he refuses, the Torah states: "That person shall be cut off from his people."
Since circumcision is not merely a physical alteration but a spiritual elevation—raising the human being from animalistic indulgence to moral responsibility—it must be performed in the daytime, the time of action and purpose.
A healthy child must be circumcised on the eighth day. If the child is sick or physically weak, circumcision is postponed until full recovery. If the illness affected the entire body, the procedure must be delayed for seven full days after recovery. If the condition affected only one limb, it is performed as soon as the child has regained strength. Since circumcision is an irreversible act, it is delayed in cases of doubt to protect the child's life.
If two previous brothers died due to circumcision, a third son is circumcised only after he has grown stronger.
If there is uncertainty about the exact birth time—whether it occurred before or after nightfall—the eighth day is counted from the following day. If the eighth day falls on Shabbat or a festival, circumcision is postponed to the ninth day unless it is known with certainty that the child was born during the day.
All additional laws regarding circumcision can be found in sections 260-266.