אגרות צפון 4

האדום, — מה הוא האדם בעולם המלא כבוד ה'? בין המוני המונים יצורי שדי? בתוך מקהלת (קאהר) עבדי ה'? לו גם החרישה תורתנו ממנו, האם לא יגיד לך מראה פני הבריאה כלה, האם לא מבשרך תחזה, האם לא כל עצמותיך תאמרנה, כי גם האדם יציר שדי, עבד ה' הנהו!־ כל אברי וחלקי גופך יענו ויאמרו, כי מיד ה' נעשו, הוא כוננם אף יצרם, מידו הכה למו; - רוחך — עולם הכחות, הכל כאשר לכל יציר עליון, עצמותך — זיק אלוה, הבלתי נראה כמוהו, פועל ועושה בעולם הקטן, עולם ה', אשר לו הרוח, הגו והכח ולהשתמש בהם בתבל הארצי, לרכוש אותה לו בתור אמצעי לתועלתו, והוא בעצמו חלק אלוה ממעל. - הכר והוקיר את ערכך בתור יציר שדי, ובהתבוננך על מראה השמים והארץ, על מראה מקהלת עבדי ה' תקרא ברגשי קדש, כי שם תעודתך הנכבד הוא "עבד ה'!" אם הכל, כקטן כגדול, כח ה' שלוח ממעל, חמוש באמצעים הדרושים, במקום הראוי ובחוג קבוע לפעול ולעשות על פי חוקי ה', - לקחת רק למען תת — האם יוכל האדם לבדו להיות נבדל ויוצא מחוג החיים הזה? האם נולד האדם רק לקחת - להתענג או להתענות — מבלי לפעול? מבלי למלאות חלל איזה מקום? רק לבלוע אל קרבו ולהתם את הכל? הכל, התבל ועבדי ה' אשר בה, והאדם יעבוד רק את עצמו? את עצמו? לא! הכרת עצמותך תגיד לך, והתורה אומרת "בצלם אלקים עשה את האדם!" בצלם אלקים יהיה האדם! יותר מכלם ובעד כלם. רק על ידי מפעליך תכיר את ה' באהבה ובצדק; ורק לפעול בצדק ואהבה הנך קרוא הלום; לא רק להתענג ולסבול, — הכל, כל אשר לך: רוח, גוף, אנשים, נכסים, ברואים וכל כשרון וכל כח, המה האמצעים לפעול ולעבוד "לעבדה ולשמרה!" אך אהבה אך צדק! לא לך נתנה הארץ למנה, רק הנך נתון אל האדמה לעבדה ולהוקירה כאדמת קדש, תבל ה', וכל אחד מיצוריה כיציר שדי, כאחיך, לאהוב ולכבד אותו ולהביאו לתכליתו ומטרתו לפי רצון ה', — למטרה הזאת תשיג רוחך תמונת כל יציר נברא. מיתרי לבבך יתרגשו ויתפעלו בקרבך לקול זעקת שבר בין יצורי הבריאה ולקול מצהלות היצור בשמחתו; — לזאת, תשמח בציץ ופרח ותאבל עם שושנה נובלת. — תחת החוק הכללי, ועלת העלות אשר כל הכחות בלי הכרה ורצון מחויבים להכנע תחתיו, עליך להכנע גם אתה תחתיו, אך "בדעת ובבחירה חפשית." — "בדעת ובבחירה חפשית!" זה הוא שם תעודת האדם הנכבדה, זה הוא יתרון האדם.— כל הכחות עומדים ומשרתים לפני כס יה מצב תעודתם ופניהם מכוסים, מבלי יראו ויבינו מטרת מלאכותם, אבל ירגישו ויחושו הכח והעצמה לפעול ולעבוד, אף יפעלו כפי תעודתם! ואתה בן־אדם! פניך גלויים במחצה, כמעט במחצה גלוי וידוע לך מצבך. אתה תוכל להשיג את עצמותך, כי הנך יציר שדי, תוכל להתקדש בתור עבד ה',— תוכל להשיג ולהבין את שליחותך, גם כרה לך אזן לשמוע ולהבין כל זאת;— הנך רואה את עצמך מוכתר ומוקף מעבדי ה' פועלים ועובדים, תרגיש ותחוש בקרבך הכח לפעול ולעשות, ואיככה לא תאבה לפצוח ברנה בקרב מקהלת עבדי ה' ולקרוא בכה: "נעשה ונשמע!" חפץ אני לפעול ולעשות, ובעשותי להבין ולהשכיל את רעיון המלאכות והתעודה!" וכל אלה בדעת ובבחירה חפשית, לכן הנך העבד הראשון, הבכור במקהלת עבדי ה'!

Man — what is he in this God-filled world? What is his place in this throng of creatures of God, this choir of servants of the Lord? Though the Torah were silent, would not the contemplation of creation, would not your own breast tell you? Man, is he not also a creature of God? Should he not also be a servant of God? Every fiber of your body is a creation from the hand of God, formed by Him, arranged by Him, endowed by Him with power. Your spirit, that world of powers, is the creation of God from beginning to end. The divine spark, your personality, which, invisible as Deity, weaves and works in this microcosm, and under whose control stand intellect and body and the power to use the entire realm of nature for its purpose, this mysterious spritual force in you is itself emanation of Deity. Learn to deem yourself holy as creature of God and, while contemplating heaven and earth and the great chorus of servants of the Lord, consecrate yourself to your mission, and proclaim yourself with mingled solemnity and joy, "servant of God!" Since all things, the smallest and the greatest, are God's chosen messengers, to work, each in its place, and with its measure of power, according to the law of the Most High, taking only that it may give again, should man alone be excluded from this circle of blessed activity? Can he be born only to take? — to revel in lavish plenty or to starve in misery, but not to work? — not to fill any place, nor fulfill any purpose, but to let all end in himself? The world and all which is therein serves God; is it conceivable that man alone should only serve himself? No! Your consciousness pronounces you as does the Torah, צלם אלהים "an image of God." That is what man should be. Only when working out some end canst thou know God in love and righteousness; to work out ends of righteousness and love art thou called; not merely to enjoy or suffer. All which thou possessest, spirit, body, human beings, wealth, every ability and every power, they are means of activity; לעבדה ולשמרה to promote and preserve the world were they given — love and righteousness. Not thine is the earth, but thou belongest to the earth, to respect it as Divine soil and to deem every one of its creatures a creature of God, thy fellow-being; to respect and love it as such, and as such to endeavor to bring it nearer to its goal, according to the will of God. For this reason every being impresses upon thy spirit an image of itself; for this reason thy heart-strings pulsate sympathetically with every cry of distress heard anywhere in creation, or with every tone of joy which issues anywhere from a gladsome being; therefore thou rejoicest when the flower blooms and sorrowest when it fades. The law to which all powers submit unconsciously and involuntarily, to it shall thou also subordinate thyself, but consciously and of thy own free will. "Knowledge and freedom,'" these words indicate at once the sublime mission and the lofty privilege of man. All forces stand as servitors around the throne of God, their capacity is hidden from themselves and covered are their countenances, so that they can not see the reason of their mission, but they feel within them winged power to act, and act in accordance with their purpose. Thou, O man, thy countenance is half uncovered, thy capacity is half revealed, thou canst comprehend thyself as creature of God — canst at least faintly appreciate the notion of the mission which He breathed into thy ear; canst thou see thyself encompassed round about by God's active servants, canst thou feel in thyself power to act and wilt thou not joyously join in the cry of the great chorus of servants, נעשה ונשמע "we will do and therefore hearken? We will obey, and fulfilling strive to comprehend the import of the command!" Consciously and freely! Therefore thou shalt be first and highest servitor in the company of servants!

— לא זאת היא תעודתנו ותכלית כבודנו, בנימין אהובי, להעריך את עצמנו ע"פ הדברים הנתנים לנו, לא לפי גודל אוצרותינו החיצוניים והפנימיים אשד נצבור, לא לפי רוב הטובה אשר אספנו בבתי אוסם החיצוניים או הפנימיים, נמוד את חיינו, רק לפי מכסת הפעולות היוצאות מאתנו, לפי ערך ורבות התכונה, אשר על ידי הרכוש שרכשנו בכחנו ונכסינו החיצונים והפנימים, מלאנו בזה רצון ה'. - וכל מתנת ה', כגדולה כקטנה להכין אותה ולהביאה לידי מעשה-אנוש לעבודת אלקים — על פיהם נמוד את עצמנו! ורק בתור השגת אמצעים אל פעולה תכליתית כזאת, ערך ההשתדלות לרכוש לנו הקנינים הפנימים והחיצונים. מכל כח הרוח היותר קל, מכל מיתר ועצב אשר ישרתו אותה עד כח ועוצם ידך אשר בו תשנה את הבריאה ותעבוד את התבל הארצי, וכל עצם הנכנס בחוג פעולותיך, כל אלה אמצעים שאולים לך, אשר באחרית הימים יהיו לעדים נאמנים בעדך או נגדך, אשר יעידו לפני כס־יה אם השתמשת בהם כראוי או התרפית בהם והבאת על ידם ברכה או קללה. — ובאופן כזה הלא ישנה מדה חיצונית לפעולת האדם, — והיא אם תתאים עם רצון ה'; — גם ישנה מדה פנימית לערך האדם, - לא כמות ושעור האמצעים השאולים לו, לא כמות ושעור הפעולה, רק מלאת רצון ה' לפי יחס האמצעים המחוננים לזה, ואם כן, אף אם כונתו רצויה בכ"ז יחטא מטרתו בחיים, אם הפעולה בלתי רצויה; וגם עם פעולה קטנה נוכל לראות חיים מאושרים, אם האמצעים לא יספיקו לעשות גדולות מאלה, לכן גם "האשר וההשתלמות" המה רק שפע רב של קנינים חיצונים ופנימים אשר השמוש בהם לפי רצון ה', ואך אז יתנו גודל לאדם ורום כבודו. חכמינו ז"ל אומרים: המלאך הממונה על ההריון יקח את טפת הזרע ויביאנה לפני הקב"ה ושואל: טפה זו מה תהי עליה בחיים? החזק או הרפה? חכם או כסיל, עשיר או עני? אך אם צדיק או רשע, זאת לא ישאל, "כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" חוץ ממלואי חובת האדם לאלקיו באמונה, בדברים הנתונים לו. ולמה לנו להעריך את חין ערך האדם על פי הקנינים, אשר כמעט אין היכולת בידו לרכוש אף במעט, הלא טוב יותר להעריכהו לפי המעלה אשר מסר לו ה' בידו בשלמות! ורק היא לבדה (יראת שמים) תוכל להיות גודל האדם בתכלית שלמותו.

Not by that which we gain, my dear Benjamin, can our vocation be determined, not according to the extent of external or internal possessions which we gather in external or internal storehouses, should we estimate the value of our lives; what we accomplish, what results proceed from us, these should fix our vocation, and in proportion as we use our external and internal possessions to fulfill the will of God and utilize every capacity, small or great, for a truly human, God-serving deed, will be the measure of our value. The attainment of internal or external possessions has only a value as the means of securing ability for such activity. From the slightest mental power and the nerve ganglia which minister to it, to the executive force of your hand with which you alter creation, and to which the entire realm of nature is subject, and every being which ever came within your reach — all of these are means lent to you — which one day will appear as witnesses for or against you, before the throne of God, and will testify whether you neglected or used them well, whether you wrought with them blessing or curse. There exists, therefore, an external measure for the deeds of men, correspondence to the will of God — and an internal measure for the greatness of men — not the extent of powers conferred, not the amount of results achieved, but the fulfillment of the Divine will in proportion to the power possessed. Life, therefore, may be an utter failure in spite of the purest sentiments, if the deeds done be not right; or may, on the other hand, be most sublime despite infinitesimal results, if the means did not suffice for more. Happiness and perfection are, therefore, nothing but the greatest plenitude of external and internal possessions which, only when employed in accordance with the will of God, constitute the greatness of man. The angel whose province it is to supervise the coming into existence of man, says one of the sages, takes the germ which is to be a human being, brings it before the Holy One, blessed be He, and asks, "This germ, what shall become of it in life ? Shall he that proceeds from it be strong or weak, wise or simple, rich or poor?" He does not ask whether he will be good or bad, pious or sinful, for all things depend upon the decree of God, except virtue and the fear of the Lord, the pious reverence of heaven, these the Almighty leaves to the free will of men. Let us not, therefore, judge man according to that which is hardly half in his hands, but rather according to that which God put entirely into his control, and which, therefore, can alone constitute his greatness.

תעודת האדם — במושג כזה, נקל לכל אחד להשיגה בכל עת ובכל זמן, בכל מדות הכחות והאמצעים ובכל המצבים. האיש אשר ימלא רצון ה', הכל יפה בעתו, עם מדת כחותיו והאמצעים הנתונים לו במצבו, ביצורים הנכנסים תחת חוג פעולותיו, לא עשה להם רעה, ורק התאמץ להביאם לתכליתם, הכל כאשר לכל כפי רצון ה', זה הגבר היה איש באנשים! הוא מלא בחיים חיתו את חוקי הצדק והאהבה פה בתבל! כל חייו, כל אשר לו, רעיוניו והרגשותיו, כל דבריו ופעולותיו, גם רכושו אשר רכש לו ותענוגיו אשר יתענג עליהם, כל אלה היו עבודת ה'! וחיים כאלה המה גבוהים ונעלים מעל כל שנוי ותמורה,

The mission of mankind, thus comprehended, is attainable by all men, in every time, with any equipment of powers and means, in every condition. Whoever in his time, with his equipment of powers and means, in his condition, fulfills the will of God toward the creatures who enter into his circle, who injures none and assists every one according to his power, to reach the goal marked out for it by God — he is a man! He practises righteousness and love in his existence here below. His whole life, his whole being, his thoughts and feelings, his speech and action, even his business transactions and enjoyments — all of these are service of God. Such a life is exalted above all mutation.

ואם יהנה או יסבול, יתענג על רב טוב, או יציקהו המחסור, בכה יבכה דמעות יסורים של אהבה או של שמחה — אך האנושית בעצמותה תשאר בקרבו שלמה כמו כביכול ה' בלי שנוי, היא תביט בכל מתנה חדשה שתקבל או על נזק חדש שתסבול, כי כל אלה יקראוה מחדש לפתור את הלקח טוב בחיים. — ואם כן נכבד האדם גם בשכנו בבתי חומר עלי אדמות, ומציאותו בתבל מאד נעלה. — וכמו כל הבל - פה, שבולת ויתוש בן־יום, הקטן שבקטנים, לא נברא לחנם, יען כל בריה וגם הקלה שבקלות אשר כלא נחשבה בעינינו, היא גם היא חוליה אחת משלשלת הבריאה, אשר לא לתהו בראה ועל ידי מציאותה תתן עז ועצמה לחכמת ה' בבנין העולם השלם, כן כל הנאה, כל רעיון ופעולה הקל שבקלים, לא לחנם ולא לריק המה, והטובים שבהם יחשבו למעשה ועבודה אשר ימסרו ביד ה' לשכלל על ידם ולאחדם אל בנין העולם בכללותו, — מלאת רצון ה' בקנין והנאה, בנפש חפצה, ברעיון, בדבור ובפעולת — זאת היא תכנית היינו, — ועלינו לסור למשמעת הרצון הזה, כי רק זה הוא גודל האדם לבדו וערכו עליו, כי קול ה' המדבר ביתר היצורים או על ידם, ביחוסם אל האדם, קורא אליו, לקבל אותם ברצון חפשי להיות לו לכלי יוצר לפעולת חייו.— לך נא, בנימין אחי, ונסה את עצמך; נסה את עצמך במראה שבולת הדגן, בקול רעם בגלגל; ואם לא תבוש ולא תכלם, גם עם מרבית נכסיך הפנימים והחיצונים, אשר רכשת לך, נגד מעלת היצור גבוה ונשא מאד, כי במה נחשבת נגדם, ואם גם אז נפשך לא תעלה אבר עם כל כחותיך, עם כל חלקי המציאות שבך, להתרומם ולקנות לך דעת והכרה רמה כזאת; אז עליך להתאבל על תעתועי הזמן אשר הוליכוך שולל. -

Whether enjoyment or privation, whether abundance or need be one's lot, whether tears of resigned sorrow or joy exultant be shed — the truly human personality, unchangeable almost as Deity, sees in every gain or loss only another summons to solve afresh the same problem. Thus man in his earthly frame belongs to earth, and his terrestrial existence is full of significance. As no passing breath, and no ephemeral grass-blade or butterfly exists for nought, but furnishes its contribution, slight though it be, which God's wisdom uses for the upbuilding of the All ; thus also no pleasure, no thought, no deed, trifling though it be, is empty and purposeless; those which are right are finished work delivered into the hand of God that He may employ them for the completion of His universe-plan. Fulfillment of the Divine will with our property and our pleasures, with our thoughts, words, and deeds, that should be the contents of our lives. And we should strive to ascertain this will. For that is the special and peculiar greatness of man, that whereas the voice of God speaks in or through all other creatures, to him it speaks directly that he accept voluntarily its precepts as propelling force of his life-activity. Go to, my Benjamin, and examine yourself; examine yourself in comparison with a grass-blade or a rolling thunder-peal, and if you do not, despite all your wealth of property and enjoyment of inner and outer possessions, blush with shame and veil your face in the presence of the angelic grandeur of such creatures, because of your selfish pettiness; and if you do not then rouse yourself with all your strength, with every spark of your being, to acquire for yourself such angelic power, then go and lament the degradation which the age has brought upon you.

ברכי נפשי את ה',

"Bless, O my soul, the Lord,

וכל קרבי את שם קדשו!

And all my inner parts recognize His holiness!

ברכי נפשי את ה',

Bless, O my soul, the Lord,

ואל תשכחי כל גמוליו.

And forget not all which He lets ripen for thee.

הסולח לכל עונכי,

That He forgiveth all thy perversities.

הרופא לכל תחלואיכי,

That He healeth all thy ailings,

הגואל משחת חייכי,

That He redeemeth from the grave thy life,

המעטרכי חסד ורחמים,

That He crowneth thee with loving kindness and mercy,

המשביע בטוב עדיך.

That He satisfieth thee with good things, which adorn thee,

תתחדש כנשר נעוריכי.

That thou mayest renew as the eagle thy youth.

אנוש — כחציר ימיו,

Sunken man — as grass are his days,

כציץ השדה כן יציץ:

As the flower of the field he bloometh;

כי רוח עברה בו ואיננו,

The wind bloweth over him, he is no more,

ולא יכירנו עוד מקומו;

No more doth his place know him.

וחסד ה' מעולם ועד עולם,

But the loving kindness of the Lord is from eternity to eternity

על יראיו, וצדקתו לבני בנים;

Unto those who revere Him, and His mercy endureth unto the children's children.

לשומרי בריתו,

Of those who regard His covenant.

ולזוכרי פקודיו לעשותם.

And remember His commandments, to do them.

ה' בשמים הכין כסאו,

For He — who hath founded His throne in Heaven,

ומלכותו בכל משלה.

Ruleth in majesty throughout the All.

ברכו יהוה מלאכיו

Bless Him, therefore, ye His messengers!

גברי כח עשי דברו

Ye who, girded with strength, fulfill His word

לשמוע בקול דברו;

Obeying the voice of His word;

ברכו ה' כל צבאיו!

Bless Him, all ye His hosts!

משרתיו עושי רצונו!

His servants, fulfillers of His will!

ברכו ה' כל מעשיו! בכל מקומות ממשלתו.—

Bless Him, all ye His creatures, in every place of His kingdom.

ברכי נפשי את ה'. —

Bless also thou, O my soul, the Lord."