המאמר השלישי, חלק א', הכלל הראשון 2

הפרק הב׳ נזכור בו תשובת הרב המורה עליהם וטענותיו לקיים החדוש במוחלט: הנה תשובותיו על הטענות שחשבו לקיים בהם דעת הקדמות. ואם תחלה על הטענות שסודרו מפאת הזמן ומפאת התנועה ומפאת הגרם השמימיי ומפאת החמר הוא ישיב תשובה כוללת כי למה שיסוד הטענות ההם ההקש בין ההויה החלקית ובין ההויה הכוללת והוא מבואר בעצמו שאין ההקש ישר כמו שהמשיל הוא מבואר שאין הטענות ההם נותנות האמת בזה הדרוש. ואמנם בטענות אשר מפאת הפועל הנה בטענה ראשונה יאמר שעם היות אשר יפעל בעת ולא יפעל בעת אחרת אי אפשר מבלי שינוי ויציאה מן הכח אל הפעל בבעל חמר איננו שינוי בחק הנפרד. והביא ראיה על זה מהשכל הפועל שיפעל בעת ולא יפעל באחרת. ואיך שיהיה איננו שינו בחקו ובטענה הב' יאמר גם כן שחדוש הצירוף איננו שינוי בחק הנפרד והשאלה מה הביאו לפעול בעת זולת עת בלתי ראויה כאשר לא יהיה לרצון תכלית אחר יפעל בעבורו. ולפי שאין לרצונו יתברך תכלית יוצא ממנו הנה טבע הרצון כן חייב לפעול כשירצה. וגם כן חתרה ממה שיקל. וזה שאם היה הנימוס נקנה מהנמצאות היה מקום לספק הזה. אבל אחר שהנימוס מקנה לנמצאות מאתו יתברך איננו רחוק שיהיה הנימוס בו יתברך אמתי קודם המצאם חוץ לנפש גם כשהנחנוהו מניע הגלגלים ההנע' תהיה רצונית לבד לא זולת זה. זהו כלל תשובותיו על הטענות ההם ואולם לקיים החדוש חדש בזה ב׳ טענות. הא' לקוחה מהחלוק הנמצא שהגרמים השמימי׳ עם היות חמרם אחד. וזה שהחלוף הנמצא ביסודות ובמירכבים עם היות המרים בהם גם כן אחד. העלה מבוארת למי שעיין בטבעיות. אם מפאת הערוב והמזגה במורכבים. ואם מפאת קרבת' ורחוק׳ מהמקיף בפשוטי' אבל החלוף הנמצא בגרמים השמימיים אם בצד תנועתם ואם במהירותם ואיחורם ואם בקבוץ טבעים מתחלפים בכוכבים שהם מאירים ואינם ספיריים ונחים עם הגלגלים שהם ספריים ואינם מאירים ומתנועעים עם היותם מחמר אחד א״א שיוחס אלא לרצון ממציאם ומחדשם. וכ״ש אם נאמין בתכונת בטלמיוס ששם עניינים כנגד הטבע ביציאת מרכז וגלגל הקפה. והב' לקוחה מהקדמה אחת מקובלת אל הפילוסוף והוא שמהאחד הפשוט לא יתחייב אלא אחד פשוט וכאשר נאצלו השכלים דרך עלה ועלו׳ חוייב באחרון שבהם האחדות והפשיטות ולא ישיגהו הריבוי בשום צד אלא בבחינת חיוב המציאות ואפשרות. ומזה אצילות הגלגל ממנו שהוא גשם מורכב מחמר וצורה הוא מן הנמנע חיותו על צד החיוב לא נשאר א״כ שיהיה אלא צד הרצון וכוונת מכוין והיות הדבר בכוונת מכווין ובלתי מחודש מאמר סותר נפשו אם כן היה העולם בכללו וחלקיו מחודש מן האפס הגמור והזמן גם כן מכלל הנבראים. וזו היא דרך הקבלה האמתית אשר ראוי ומחויב אצלנו לדרוך בה ירושה היה לנו מאבות העולם אברהם ומשה ע״ה זהו המובן מדברי הרב מתשובותיו וטענותיו. והוא מה שרצינו בזה הפרק:

İkinci bölümde, More Nevukhim’in sahibi Rambam’ın bu iddialara verdiği cevapları ve salt yaratılışı temellendirmek için ileri sürdüğü kanıtları ele alacağız. Onun, başlangıçsızlık görüşünü ayakta tutmak için ileri sürülen iddialara verdiği cevaplar şöyledir. Zaman, hareket, göksel cisim ve madde yönünden düzenlenen iddialara önce genel bir cevap verir: Bu iddiaların temeli, parçalı oluş ile bütünsel oluş arasında kurulan karşılaştırmadır. Oysa bunun geçerli bir karşılaştırma olmadığı kendiliğinden açıktır. Kendisi bunu örnekle açıkladığı gibi, bu iddialar bu meselede kesin bir sonuca ulaştırmaz. Etki eden yönünden ileri sürülen iddialara gelince: Birinci iddiada şöyle der: Bir etkenin bir vakitte eylem yapıp başka bir vakitte yapmaması, maddeli bir varlıkta zorunlu olarak değişim ve gizil durumdan edimsel duruma çıkış gerektirse de, ayrık varlık hakkında bu bir değişim değildir. Buna etkin akıldan kanıt getirir: Etkin akıl bir vakitte eylem yapar, başka bir vakitte yapmaz; buna rağmen onun durumunda değişim yoktur. İkinci iddiada da şöyle der: Bağıntının yenilenmesi, ayrık varlıkta değişim değildir. “Onu şu vakitte eylem yapmaya sevk eden neydi de başka bir vakitte yapmadı?” sorusu, ancak iradenin kendisi dışında, uğruna eylem yaptığı başka bir amaç bulunduğunda yerinde olur. Yüce Tanrı’nın iradesinin kendisi dışında bir amacı olmadığına göre, iradenin doğası şudur: Dilediği zaman eylem yapmayı gerektirir. Ayrıca meseleyi kolay olan yönden çözmeye çalışır: Eğer düzen varlıklardan kazanılmış olsaydı, bu şüpheye yer olurdu. Fakat düzen varlıklara yüce Tanrı tarafından verildiğine göre, bu düzenin varlıklar zihin dışında bulunmadan önce de O’nda gerçek olması uzak değildir. Hatta O’nu gök kürelerinin hareket ettiricisi kabul ettiğimizde bile, hareket yalnızca iradeyle olur; bundan başka bir şeyle değil. Onun bu iddialara verdiği cevapların özü budur. Yaratılışı temellendirmek için ise iki iddia ileri sürer. Birincisi, göksel cisimlerde bulunan farklılıktan alınmıştır; çünkü onların maddesi birdir. Unsurlarda ve bileşiklerde de madde bir olduğu durumda bulunan farklılığın sebebi, doğa ilmini inceleyen kişi için açıktır: Bileşiklerde karışım ve mizaçtan; basitlerde ise kuşatıcı olana yakınlık ve uzaklıktan kaynaklanır. Fakat göksel cisimlerde bulunan farklılık —hareket yönü, hız ve yavaşlık, yıldızlardaki farklı doğaların birleşmesi; yıldızların aydınlatıcı olup küresel olmamaları ve kürelerle birlikte durmaları, kürelerin ise küresel olup aydınlatıcı olmamaları ve hareket etmeleri— bütün bunlar, maddeleri bir olduğu durumda, ancak onları var eden ve yaratanın iradesine bağlanabilir. Hele Batlamyus’un astronomik düzenini kabul edersek, dışmerkezli küre ve episikl gibi doğaya aykırı görünen yapılar da buna eklenir. İkinci iddia, filozof tarafından kabul edilen şu öncülden alınmıştır: Basit bir olandan ancak basit bir olan zorunlu çıkar. Akıllar sebep ve sonuç yoluyla taşınca, onların sonuncusunda da birlik ve basitlik zorunlu olur; onda çokluk hiçbir yönden bulunmaz, yalnızca varlığın zorunluluğu ve olanağı bakımından bulunur. Bundan dolayı, ondan madde ve biçimden bileşik bir cisim olan kürenin taşması zorunluluk yoluyla olanaksızdır. Öyleyse geriye yalnızca irade yönü ve amaç sahibi bir etkenin kastı kalır. Bir şeyin amaç sahibi bir etkenin kastıyla olması ama yaratılmış olmaması, kendi kendisiyle çelişen bir sözdür. Buna göre evren bütünüyle ve parçalarıyla salt yokluktan yaratılmıştır; zaman da yaratılmışlar arasındadır. Güvenilir gelenek yolu budur. Bu yolda yürümemiz bizim için uygun ve zorunludur. Bu miras bize dünyanın atalarından, Avraam’dan ve Moşe’den, huzur üzerlerine olsun, kalmıştır. Rambam’ın cevaplarından ve iddialarından anlaşılan budur. Bu bölümde söylemek istediğimiz de budur.