וראוי שנמשיך אל זה הדבור בבחירה, ונאמר שהפעולות האנושיות לא ימלט הענין בהם מחלוקה, אם שיהיו כולם מוכרחות הכרח גמור, או כלן בחיריות בחירה גמורה, או כלן מעורבות מן ההכרח והבחירה, או קצתן בחיריות וקצתן מוכרחיות וקצתן מעורבות מן ההכרח והבחירה.
It is appropriate now to discuss freedom of the will. Human acts are either all absolutely necessary, or all absolutely free, or all composed of necessity and freedom, or some of them are necessary, some are free and some are composed of necessity and freedom.
2
ושיהיו כלם מוכרחות הכרח גמור, כמו שהוא לדעת הוברי שמים החוזים בכוכבים, הוא דעת מבואר הבטול, לפי שבזה יבטל טבע האפשר שהתבאר מציאותו מן החוש, ויעקרו כל שרשי התורה בכלל ובפרט כמו שקדם כל זה. ועוד שמה שהביאם לזה הוא חשבם שעל זה הדרך תתקיים ידיעת השם יתברך באמת בלי שום שנוי, שאחר שידע השם יתברך הנגזר על האדם מפאת המערכת ואי אפשר שיהיה זולת הנגזר ההוא, הנה תהיה ידיעתו אמתית בלי ספק, שאם היה אפשר שיצא אל המציאות הפך הנגזר מפאת המערכת, היתה ידיעתו משתנת ממה שהיתה ולא תהיה אמתית על אופן אחד. והנה בזה הדרך עדיין לא נמלטו מן השנוי, שאין ספק שהידיעה בדבר קודם שיצא אל הפעל אינה שוה אל הידיעה בדבר אחר שיצא אל הפעל, ואם באנו להקיש בין ידיעתו לידיעתנו כבר יחשב שיפול השנוי בידיעתו יתברך מזה הצד כמו שיפול בידיעתנו, אלא שהאמת הוא שאין להקיש בין ידיעתו לידיעתנו בשום צד כמו שכתבנו למעלה, שידיעתו לא תשתנה כלל, אחר היותה בלתי בעלת תכלית, ובעבור זה הוא מבואר שהדעת הזה אי אפשר קיומו בשום פנים.
The first, namely that they are all necessary, as the astrologers say, is impossible, because this opinion does away with the category of the contingent, which is proved by experience, and upsets all the principles of the Torah, in general and in particular, as we have already explained. Moreover, the reason for their adoption of this view is because they think that in this way they can maintain God’s knowledge without any change. For if God knows what has been decreed concerning a person by the stars, and the decree is bound to be realized, then God’s knowledge is true. On the other hand, if it were possible that the opposite of the decree of the stars might happen, God’s knowledge would have to change, and it would not be uniformly true. But this opinion does not protect them from change. For the knowledge of a thing before it comes into being is not the same as the knowledge of the thing after it has come into being. If, therefore, we assume that His knowledge is similar to ours, there would still be a change in His knowledge in this respect as there would be in ours. The truth of the matter is that we can not institute any comparison between God’s knowledge and ours, as we said above. His knowledge does not undergo any change, because it is infinite. It is clear, therefore, that this opinion can not be maintained.
3
ואולם שיהיו כל הפעולות האנושיות בחיריות בחירה גמורה ושיהיה ההשתדלות מועיל בכלן, כמו שיגזור טבע האפשר וכמו שהוא דעת הפילוסוף, הוא דעת מבואר הבטול גם כן, אחר שאנחנו רואים בחוש פעמים הרבה ישתדל האדם להשיג דבר מה, ויעשה כל ההכנות שאפשר שתעשינה להשיג התכלית ההוא, ולא די שלא יגיע התכלית ההוא אלא שההכנות ההן שעשה יהיו סבות אל הגעת ההפך, כמו שנראה זה באחי יוסף שהשתדלו לבטל מעליהם החלומות שחלם להם, וחשבו לבטל אותם כשיעשו הפכן בשימכרו אותו לעבד עולם, באופן שלא יהיה אפשר לו למשול עליהם כלל, ואותן ההשתדליות שעשו לבטל הנגזר הן הנה היו סבות להגעת הממשלה עליהם, וכן אדוניה שהשתדל להשיג המלכות בהיות השרים ועבדי המלך אוהבים אותו ונשמעים אליו, ואותו ההשתדלות בעצמו היה סבה אל שלא ישיגנו, שכעס דוד כששמע והמליך את שלמה בנו בחייו, וכן פעמים הרבה יגיע לאדם טוב מה בזולת השתדלות כלל, הלא תראה שאול שהשיג המלכות בזולת השתדלות שיקדם לו בזה כלל, וכל זה ממה שיורה שאין כל הפעולות האנושיות בחיריות בחירה גמורה.
The second view that all human acts are absolutely free, and that effort is of value in all cases, as is implied in the nature of the contingent and as is the opinion of the Philosopher, is also impossible. For we see with our senses many instances in which a person endeavors to attain something, making all the possible preparations for the attainment of the end, and yet he not merely fails to attain his end, but the very preparations which he has made produce the opposite effect. We see an illustration of this in the Joseph story. The brothers of Joseph endeavored to nullify the dreams which he had dreamed by doing the opposite of that which was indicated in the dreams. They sold him as a slave so that it should not be possible for him to rule over them at all. But those very efforts which they made to nullify the decree brought about its realization, namely Joseph’s rule over them. Similarly Adonijah endeavored to obtain the kingdom by making the princes and servants of the king love and obey him. But these very efforts brought about his failure. For David became angry when he heard of it, and made Solomon king in his lifetime. There are also many cases in which good comes to a man without any effort at all. Thus Saul obtained the kingdom without any previous effort. All this shows that not all human acts are absolutely free.
4
ושנאמר גם כן שיהיו כל הפעולות האנושיות מעורבות מן ההכרח והבחירה אי אפשר, שאם כן לא יהיה בכאן פעולות ראוי שישובח האדם או יגונה עליהן, שהפעולות שישובח האדם או יגונה עליהן הן הפעולות שאין בהן צד ההכרח כלל, ואם היו מעורבות מן ההכרח והבחירה לא היה ראוי שישובח האדם אם הם טובות ולא שיגונה אם הן רעות, והיה ההתנצלות נופל בכל דבר, ולא היה בכאן פעל שיגונה האדם עליו בהחלט אם הוא רע ולא שישובח עליו אם הוא טוב. ואחר שאי אפשר שיהיו כל הפעולות האנושיות בהכרח ולא כלן בבחירה ולא כלן מעורבות מן ההכרח והבחירה, לא נשאר אלא שיהיו מקצתן בחיריות ומקצתן מוכרחות ומקצתן מעורבות מן ההכרח והבחירה, וראוי שנבאר עתה כל מין ומין ממינים אלו בפעולות האנושיות.
The third opinion that all human acts are composite and made up of necessity and freedom, is also impossible. For if this were true, there would be no acts for which a person deserved praise or blame, for the acts involving praise and blame are those in which there is no necessity at all. If all acts are composed of necessity and freedom, a person would not deserve praise if they are good, nor blame if they are evil, he would have an excuse every time and would never deserve either praise or blame. Now since not all acts are necessary, nor all free, nor all composed of freedom and necessity, it remains that some are free, some necessary, and some made up of necessity and freedom. And we must now explain every one of these three kinds of human acts.
5
ונאמר אולם הפעולות הבחיריות בחירה גמורה, הנה הן אותן שטבע האפשר שמור בהן, והן הנה שיפול בהן החריצות וההשתדלות ושעליהן ישובח האדם או יגונה, ובפעולות הללו יפול האזהרה והצווי, ועליהן יקובל השכר והעונש, אחר שהתחלת הפעולות הללו אליו ואין שם מעיק ולא מונע אחר כלל.
Absolutely free acts are those which have the character of contingency, which may be affected by diligence and effort and for which a person deserves praise or blame. Command and prohibition apply to such acts, and reward and punishment attach to them, because the initiative resides in the agent himself, and there is no compulsion or hindrance.
6
ואולם הפעולות המוכרחות הכרח גמור, הנה הן הנגזרות אם מפאת המערכת ואם מהשגחת השם יתברך כמו שיבא, ואלו הדברים אין לבחירה האנושית יכולת עליהן כלל, אבל ההשתדלות בהן שוא ובטל, לפי שלא הונחו הדברים הללו לבחירתו הן שיהיו טובות או רעות, וזה שאף אם יש לבחירה יכולת לבטל הנגזר, הנה למרי קדם אל האדם או אל אבותיו פעמים ימנע ממנו טוב מה היה ראוי שיגיע מצד השתדלותו וחריצותו, או לזכות קדם לו או אל אבותיו יגיע אליו טוב מה בזולת השתדלותו כלל, ואפשר גם כן שיהיה הטוב ההוא או הרע מגיע מצד המערכת כשלא יהיה שם חטא גורם לסלק הטוב ההוא ממנו, או שלא יהיה לו זכות מספיק לסלק ממנו הרע ההוא הנגזר מהמערכת, ויגיע אל האדם הטוב ההוא באופן שלא ישער בו כלל, כמי שהיה רוצה לילך בדרך ונגף רגלו באבן ונמנע מלכת בדרך ההוא, או מי שהיה רוצה ליכנס בספינה וקפץ עליו חולי ונמנע מליכנס בספינה ההיא, ונפלו לסטים על ההולכים בדרך ההוא והרגום וכן הספינה טבעה בים, והדבר מבואר שמה שלא עלה בידו השתדלותו כלל ללכת בדרך ההוא או ליכנס בספינה ההיא היה לטוב לו, להציל לו מרעתו מן הלסטים או מטביעת הספינה לאיזה זכות קדם לו.
Absolutely necessary acts are those which are determined either by the stars or by the providence of God, as we shall see. Human choice has no control over these acts, and effort therein is to no purpose, because they do not depend upon a man’s choice, whether they be good or evil. Free will has indeed the power to nullify a decree of fate, but it sometimes happens that by reason of the prior disobedience of a person or of his ancestors, he loses a good which his effort and diligence would normally have obtained for him, or that by reason of a prior meritorious act of his own or of his ancestors, he obtains a good without any effort at all. It happens also that a good or an evil comes to one from the stars if there is no sin to prevent the good from coming or merit to counteract the evil decreed by the stars. In such a case the good may come to a person without his expecting it. Thus a person may desire to go on a certain journey, and is prevented from doing so by accidentally injuring his foot on a stone. Or a person may intend to board a ship and is prevented from doing so by suddenly becoming ill. Later those who took the journey are attacked by robbers and put to death, or the ship sinks. It is clear in these cases that the failure of his efforts to go on the journey or to board the ship was a good, which saved him from the misfortune of being killed by the robbers or drowned in the shipwreck, by reason of some prior merit of his.
7
וכיוצא בזה אמרו רבותינו ז״ל במסכת נדה פרק המפלת על פסוק אודך ה׳ כי אנפת בי וגו׳, במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שיצאו לסחורה, אחד ישב לו קוץ ברגלו, התחיל מחרף ומגדף, לימים שמע שטבעה ספינתו בים, התחיל מודה ומשבח, לכך נאמר ישוב אפך ותנחמני, והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב עושה נפלאות לבדו, אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו וכו׳. ובזה הדרך בעצמו יגיע לאדם רע לא היה משער בו, מזולת שיעשה פעולות ראויות שימשך מהן הרע ההוא. והוא מבואר שהטוב או הרע ההוא וכיוצא בו מגיע מצד הגזרה מזולת בחירה כלל.
In this connection our Rabbis, commenting upon the verse, “I will give thanks unto Thee, O Lord; for Thou wast angry with me,” say: “The text has reference to the case of two persons who intended to go on a journey for business, and one of them met with an accident by injuring his foot with a thorn and was unable to go. He was much annoyed and began grumbling and cursing his fate. Later on he heard that the ship in which he was to sail was wrecked on the sea, and he began to thank God for his escape. This is the meaning of the sequel to the verse quoted above: ‘Thine anger is turned away, and Thou comfortest me.’ Hence the statement of Rabbi Eleazar: ‘The Psalmist says: “Who only doeth wondrous things.” ’ The meaning is that even the person in whose behalf a miracle is performed, is not aware of his good fortune.” In the same way evil may befall a person unexpectedly, without his having done anything deserving such punishment. Such good or evil, it is clear, comes by the decree of fate without any choice.
8
והפעולות המעורבות מן ההכרח, רצה לומר מן הגזרה, והבחירה, הנה הן כמי שיחפור יסוד וימצא מטמון או מי שיזרע תבואה ויצליח בה, שהוא מבואר שאם לא היה משתדל בחפירת היסוד ההוא או בזריעת התבואה לא היה מוצא מטמון ולא מצליח בתבואה, והוא מבואר שאלו מעורבות מן ההכרח והבחירה, ולפעמים יגיע אל האדם טוב מה בהשתדלותו ימנע ממנו השגת טוב יותר גדול, כמי שהיה משתדל לקנות חטה שהיה מרויח בה בזמן מועט ריוח גדול, ולפי שלא היה האיש ההוא ראוי לכמו הריוח הגדול ההוא, הזמין לו השם יתברך בלכתו לקנות החטה בגדים נאים קנאם בדמים שהיה לו ליקח החטה, ולא הרויח בהם כלום או הרויח בהם דבר מועט, או ההפך, שלפי שלא היה מרויח בחטים אלא דבר מועט, הזמין לו השם בגדים ירויח בהם ריוח גדול כפי הזכיות הקודמים לו או הדברים הנגזרים עליו מן הריוח או ההפסד, ורוב פעולות האדם הבאות מהשגחת השם על האדם בדרך השכר והעונש באות על זה הדרך, כלומר מעורבות מן הגזרה שהיא ההכרח ומהבחירה.
Acts which are mixed and composed of necessity, i. e. decree of fate, and freedom, may be illustrated as follows: A person digs a foundation and finds a treasure, or he plants grain and prospers. It is clear that if he had not taken the trouble to dig the foundation or plant the grain, he would not have found the treasure, nor had success in his crop. These are, therefore, cases in which necessity and freedom are combined. Sometimes a person obtains a given good through his efforts, and thereby misses a greater good. For example, he is trying to buy wheat, which would give him a great profit in a short time. But not being worthy of such great profit, he encounters, by divine contrivance, on his way to buy the wheat, beautiful garments, which he buys with the money intended for the purchase of the wheat, and makes no profit at all or very little. Or the opposite thing may happen. The wheat would not have brought him much profit, therefore the Lord puts the garments in his way, from which he makes a great profit, by reason of the meritorious deeds which he has to his credit, or because of a decree [of fate] that he should make profit or lose. The greater number of human acts which come by way of reward and punishment through divine providence are of this nature, i. e. they are made up of divine decree, i. e. necessity, and freedom.
9
ולהיות הדבר נעלם מהאנשים שיש מן הפעולות שהן על צד ההכרח ויש מהן שהן על צד הבחירה הגמורה ויש מהן מעורבות מן ההכרח והבחירה, יפול הבלבול והמבוכה בעניני בני אדם, עד שיבואו קצתם לחשוב שכל רעותיהם הם בגזרה ובהכרח ולא בבחירה כלל, ויתנצלו על כל פעולותיהם הנשחתות להיותם חושבים שהכל בגזרה, וקצתם יחשבו שהכל בבחירה ושעל כל הפעולות יפול השבח והגנות. ואין המבוכה הזאת בכלל האנשים בלבד, אבל בכלל אנשי העיון גם כן, שיש מהן מי שיגזור שכל טובות האדם ורעותיו הן בגזרה ועל צד ההכרח, ויש מי שיגזור שהכל בבחירה, ויש מי שאמר שהפעולות מעורבות מן ההכרח והבחירה.
Confusion and perplexity in respect to human affairs is due to the fact that people are ignorant of this matter and do not know that some acts are purely necessary, some are absolutely free, and some are mixed, combining necessity and freedom. But some people think that all the evils befalling them are determined and necessary, owing nothing to free choice; and they find in this way an excuse for their evil deeds, because they think that everything is determined. Others again think that all acts are free and deserve praise and blame. This confusion is prevalent not only among the generality of men, but also among men of thought. Among the latter, too, some maintain that all the good and evil fortunes of men are determined and necessary, some say that everything is due to man’s free choice, and some say that all acts are made up of necessity and freedom.
10
וידמה שדעת איוב היה שכל טובות האדם ורעותיו הם בגזרה מפאת המערכת, ובעבור זה היה מקלל יומו, ועל כן תפש עליו אליפז במענהו הראשון ואמר לו שאם היו כל הטובות והרעות בגזרה היה הצדיק והרשע גם כן בגזרה, ואי אפשר שנאמר שיהיה הצדיק צדיק מצד גזרת השם, וזה שאמר לו האנוש מאלוה יצדק ואם מעושהו יטהר גבר, כלומר האם האדם הוא צדיק מצד גזרת השם או טהור מצד גזרת עושהו, והיאך אפשר זה והן בעבדיו לא יאמין וגו', כלומר ואפילו במלאכיו ועבדיו לא ישים בהם צד קיום שלא ישתנו, אף שוכני בתי חומר שהם משתנים תמיד מצד טבע היסודות שהורכבו מהם, שאין ראוי שישים בהם צד קיום להיות האדם בהכרח צדיק או רשע שלא יוכל להשתנות מן הצדק או מן הרשע מצד בחירתו. ואחר שהצדק או הרשע בבחירת האדם, הנה בהכרח שיהיו בכאן טובות או רעות נמשכות לבחירה, ולא כמו שאתה חושב שהכל הוא בגזרה, ובעבור זה המשיך אליפז לזה כי לאויל יהרג כעש ופותה תמית קנאה, להורות שיש בכאן רעות באות על האדם מצד בחירתו, כמו הרעות הנמשכות אל הכעס ואל הקנאה. ואחר שיש בכאן פעולות בחיריות ורעות נמשכות אליהן, הנה הוא בהכרח שהרעות הבאות על האדם שלא מצד בחירתו שהן באות על צד העונש, ולזה אמר בסוף דבריו הנה אשרי אנוש יוכיחנו אלוה וגו׳, כי הוא יכאיב ויחבש וגו׳.
It appears that Job maintained that all the good and evil fortunes of man are determined by the heavenly bodies. Therefore he cursed his day. Eliphaz opposed him in his first reply, and said that if all good and evil fortune were due to the determination of fate, then the righteous and the wicked would owe their respective characters also to fate, but it is impossible that God should determine that a given person should be a righteous man. Hence he said to him: “Shall mortal man be just through God? Shall a man be pure through his Maker?” The meaning is, Is it possible that a man is righteous through God’s decree, or pure through the decree of his Maker? This can not be, for, “Behold, He putteth no firmness in His servants …” He does not determine the stability of their character, that they should not change, “How much more them that dwell in houses of clay,” who are constantly changing by reason of the elements of which they are composed. Surely there is no determination in their respect, making it necessary that a given person should be righteous or wicked, without being able by his free will to change. But since righteousness and wickedness depend upon a person’s choice, it follows that good and bad fortune also follow man’s free choice, and Job is wrong in thinking that all is determined. This is why Eliphaz adds, “For anger killeth the foolish man, and envy slayeth the silly one,” to show that there are evils which come upon a man through his free choice, like those which are the result of anger or envy. And since there are free acts and evils which are their effects, it follows that those evils which come upon a man not of his own free will, are in the nature of punishment. Hence he says at the end of his speech: “Behold, happy is the man whom God correcteth … For He maketh sore, and bindeth up …”
11
וזהו דעת הצדיקים מאנשי העיון שכל רעות האדם וטובותיו הם על צד העונש והשכר, כדעת אליפז והפך דעת איוב. ולזה תמצא רבותינו ז״ל אומרים תמיד שכל רע הבא על האדם הוא על צד העונש, אמרו רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני חמרא, אמרי ליה רבנן ליעיין מר במיליה, אמר להו מי חשידנא בעינייכו, אמרי ליה ומי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא, בדקו ואשכחו דלא יהיב שבישתא לאריסיה. הנה רב הונא היה חושב שהעשות היין חומץ היה לרוע מזלו או כדרכו של עולם, ואמרו לו תלמידיו ובני ישיבתו שאי אפשר שיהיה זה אלא מצד העונש, שאיש כמוהו ראוי שיהיה מושגח בכל פרטי מעשיו, ורב הונא השיב להם שלא היה ראוי להם לחשדו שהיה חוטא, ואחר שלא היה חוטא הנה זה היה על צד המקרה, והם השיבו שלפי סברתם שהכל בא מהשם על צד העונש והשכר יותר היה ראוי לחשוד אותו משיטילו מום במשפטי השם, וסוף דבר נתגלה הענין שהיה זה על צד העונש על חטא קדם לו בענין היין, וכשנסתלק החטא סולק העונש, וכן תמצא במקומות רבים לרבותינו ז״ל מיחסים כל הדברים הבאים על האדם על צד העונש לאזולתזה.
The true and pious philosophers hold this opinion that all the evil and good fortune which befalls a man is by way of reward and punishment, as Eliphaz said, in opposition to the opinion of Job. Hence the Rabbis always say that every evil which befalls a man is in the nature of punishment. Thus they relate: “Four hundred barrels of wine of Rab Huna became sour … Said the Rabbis to him, Look into your conduct. Said he to them: Am I suspect in your eyes? Said they, Is the Holy One, blessed be He, suspect of doing injustice? They made an investigation and found that he had not given to the gardener the portion of the grapes due to him by law.” Here Rab Huna thought that the wine became sour because of his bad luck or as a natural thing. His pupils, however, and the members of his school said that it must be a punishment, and that a man of his character should examine carefully all his acts. Rab Huna replied that they should not suspect him of being a sinner, and therefore the occurrence was an accident. But they replied, from their point of view that everything comes from God by way of reward and punishment, that they would rather suspect him than cast aspersion upon God’s ways. Finally it was discovered that the incident was a punishment for a sin he had committed in connection with the wine. And when the sin was removed the punishment was removed too. Similarly we find in many places that the Rabbis attribute all things that happen to man as being in the nature of punishments.
12
והאמת הוא כמו שאמרנו שיש דברים ראוי שייוחסו אל העונש, ויש דברים ראוי שייוחסו אל הבחירה, ויש דברים מעורבים מן ההכרח והבחירה, ואין ראוי לקחת ראיה מן החלק האחד מהם על האחר, ובעבור שלא הרגישו המעיינים זח הענין ולקחו ראיה מן החלק האחד על שאר החלקים, צללו במים אדירים והעלו חרס בידם, שיש מי שנטה לצד הגזרה וההכרח והכחיש טבע האפשר, ויש מי שנטה לצד הבחירה הגמורה והכחיש ידיעת השם יתברך, ואין האמת אלא כמו שכתבנו, שג׳ החלקים נמצאים בפעולות האנושיות אלא שאין ביד האדם להבחין בין החלק האחד לאחרו, ומתוך כך יבא לשפוט מן החלק האחד על האחר ויקרא תגר על משפטי השם ומעשיו:
The truth of the matter is as we have said, namely that there are things which should be attributed to punishment, other things should be attributed to man’s choice, and still others are made up of necessity and choice, and inferences should not be applied from one class of things to another. Thinkers have not been aware of this situation and made inferences from one class of acts to another, and hence they got hopelessly perplexed without the possibility of a solution. Some of them maintain fate and necessity and deny the contingent, others maintain absolute freedom and deny God’s knowledge. But the truth is as we have said, that there are three kinds of human acts, but man can not distinguish between them, and hence mistakes the one for the other and grumbles and finds fault with God’s ways and doings.
וראוי שנמשיך אל זה הדבור בבחירה, ונאמר שהפעולות האנושיות לא ימלט הענין בהם מחלוקה, אם שיהיו כולם מוכרחות הכרח גמור, או כלן בחיריות בחירה גמורה, או כלן מעורבות מן ההכרח והבחירה, או קצתן בחיריות וקצתן מוכרחיות וקצתן מעורבות מן ההכרח והבחירה.
It is appropriate now to discuss freedom of the will. Human acts are either all absolutely necessary, or all absolutely free, or all composed of necessity and freedom, or some of them are necessary, some are free and some are composed of necessity and freedom.
ושיהיו כלם מוכרחות הכרח גמור, כמו שהוא לדעת הוברי שמים החוזים בכוכבים, הוא דעת מבואר הבטול, לפי שבזה יבטל טבע האפשר שהתבאר מציאותו מן החוש, ויעקרו כל שרשי התורה בכלל ובפרט כמו שקדם כל זה. ועוד שמה שהביאם לזה הוא חשבם שעל זה הדרך תתקיים ידיעת השם יתברך באמת בלי שום שנוי, שאחר שידע השם יתברך הנגזר על האדם מפאת המערכת ואי אפשר שיהיה זולת הנגזר ההוא, הנה תהיה ידיעתו אמתית בלי ספק, שאם היה אפשר שיצא אל המציאות הפך הנגזר מפאת המערכת, היתה ידיעתו משתנת ממה שהיתה ולא תהיה אמתית על אופן אחד. והנה בזה הדרך עדיין לא נמלטו מן השנוי, שאין ספק שהידיעה בדבר קודם שיצא אל הפעל אינה שוה אל הידיעה בדבר אחר שיצא אל הפעל, ואם באנו להקיש בין ידיעתו לידיעתנו כבר יחשב שיפול השנוי בידיעתו יתברך מזה הצד כמו שיפול בידיעתנו, אלא שהאמת הוא שאין להקיש בין ידיעתו לידיעתנו בשום צד כמו שכתבנו למעלה, שידיעתו לא תשתנה כלל, אחר היותה בלתי בעלת תכלית, ובעבור זה הוא מבואר שהדעת הזה אי אפשר קיומו בשום פנים.
The first, namely that they are all necessary, as the astrologers say, is impossible, because this opinion does away with the category of the contingent, which is proved by experience, and upsets all the principles of the Torah, in general and in particular, as we have already explained. Moreover, the reason for their adoption of this view is because they think that in this way they can maintain God’s knowledge without any change. For if God knows what has been decreed concerning a person by the stars, and the decree is bound to be realized, then God’s knowledge is true. On the other hand, if it were possible that the opposite of the decree of the stars might happen, God’s knowledge would have to change, and it would not be uniformly true. But this opinion does not protect them from change. For the knowledge of a thing before it comes into being is not the same as the knowledge of the thing after it has come into being. If, therefore, we assume that His knowledge is similar to ours, there would still be a change in His knowledge in this respect as there would be in ours. The truth of the matter is that we can not institute any comparison between God’s knowledge and ours, as we said above. His knowledge does not undergo any change, because it is infinite. It is clear, therefore, that this opinion can not be maintained.
ואולם שיהיו כל הפעולות האנושיות בחיריות בחירה גמורה ושיהיה ההשתדלות מועיל בכלן, כמו שיגזור טבע האפשר וכמו שהוא דעת הפילוסוף, הוא דעת מבואר הבטול גם כן, אחר שאנחנו רואים בחוש פעמים הרבה ישתדל האדם להשיג דבר מה, ויעשה כל ההכנות שאפשר שתעשינה להשיג התכלית ההוא, ולא די שלא יגיע התכלית ההוא אלא שההכנות ההן שעשה יהיו סבות אל הגעת ההפך, כמו שנראה זה באחי יוסף שהשתדלו לבטל מעליהם החלומות שחלם להם, וחשבו לבטל אותם כשיעשו הפכן בשימכרו אותו לעבד עולם, באופן שלא יהיה אפשר לו למשול עליהם כלל, ואותן ההשתדליות שעשו לבטל הנגזר הן הנה היו סבות להגעת הממשלה עליהם, וכן אדוניה שהשתדל להשיג המלכות בהיות השרים ועבדי המלך אוהבים אותו ונשמעים אליו, ואותו ההשתדלות בעצמו היה סבה אל שלא ישיגנו, שכעס דוד כששמע והמליך את שלמה בנו בחייו, וכן פעמים הרבה יגיע לאדם טוב מה בזולת השתדלות כלל, הלא תראה שאול שהשיג המלכות בזולת השתדלות שיקדם לו בזה כלל, וכל זה ממה שיורה שאין כל הפעולות האנושיות בחיריות בחירה גמורה.
The second view that all human acts are absolutely free, and that effort is of value in all cases, as is implied in the nature of the contingent and as is the opinion of the Philosopher, is also impossible. For we see with our senses many instances in which a person endeavors to attain something, making all the possible preparations for the attainment of the end, and yet he not merely fails to attain his end, but the very preparations which he has made produce the opposite effect. We see an illustration of this in the Joseph story. The brothers of Joseph endeavored to nullify the dreams which he had dreamed by doing the opposite of that which was indicated in the dreams. They sold him as a slave so that it should not be possible for him to rule over them at all. But those very efforts which they made to nullify the decree brought about its realization, namely Joseph’s rule over them. Similarly Adonijah endeavored to obtain the kingdom by making the princes and servants of the king love and obey him. But these very efforts brought about his failure. For David became angry when he heard of it, and made Solomon king in his lifetime. There are also many cases in which good comes to a man without any effort at all. Thus Saul obtained the kingdom without any previous effort. All this shows that not all human acts are absolutely free.
ושנאמר גם כן שיהיו כל הפעולות האנושיות מעורבות מן ההכרח והבחירה אי אפשר, שאם כן לא יהיה בכאן פעולות ראוי שישובח האדם או יגונה עליהן, שהפעולות שישובח האדם או יגונה עליהן הן הפעולות שאין בהן צד ההכרח כלל, ואם היו מעורבות מן ההכרח והבחירה לא היה ראוי שישובח האדם אם הם טובות ולא שיגונה אם הן רעות, והיה ההתנצלות נופל בכל דבר, ולא היה בכאן פעל שיגונה האדם עליו בהחלט אם הוא רע ולא שישובח עליו אם הוא טוב. ואחר שאי אפשר שיהיו כל הפעולות האנושיות בהכרח ולא כלן בבחירה ולא כלן מעורבות מן ההכרח והבחירה, לא נשאר אלא שיהיו מקצתן בחיריות ומקצתן מוכרחות ומקצתן מעורבות מן ההכרח והבחירה, וראוי שנבאר עתה כל מין ומין ממינים אלו בפעולות האנושיות.
The third opinion that all human acts are composite and made up of necessity and freedom, is also impossible. For if this were true, there would be no acts for which a person deserved praise or blame, for the acts involving praise and blame are those in which there is no necessity at all. If all acts are composed of necessity and freedom, a person would not deserve praise if they are good, nor blame if they are evil, he would have an excuse every time and would never deserve either praise or blame. Now since not all acts are necessary, nor all free, nor all composed of freedom and necessity, it remains that some are free, some necessary, and some made up of necessity and freedom. And we must now explain every one of these three kinds of human acts.
ונאמר אולם הפעולות הבחיריות בחירה גמורה, הנה הן אותן שטבע האפשר שמור בהן, והן הנה שיפול בהן החריצות וההשתדלות ושעליהן ישובח האדם או יגונה, ובפעולות הללו יפול האזהרה והצווי, ועליהן יקובל השכר והעונש, אחר שהתחלת הפעולות הללו אליו ואין שם מעיק ולא מונע אחר כלל.
Absolutely free acts are those which have the character of contingency, which may be affected by diligence and effort and for which a person deserves praise or blame. Command and prohibition apply to such acts, and reward and punishment attach to them, because the initiative resides in the agent himself, and there is no compulsion or hindrance.
ואולם הפעולות המוכרחות הכרח גמור, הנה הן הנגזרות אם מפאת המערכת ואם מהשגחת השם יתברך כמו שיבא, ואלו הדברים אין לבחירה האנושית יכולת עליהן כלל, אבל ההשתדלות בהן שוא ובטל, לפי שלא הונחו הדברים הללו לבחירתו הן שיהיו טובות או רעות, וזה שאף אם יש לבחירה יכולת לבטל הנגזר, הנה למרי קדם אל האדם או אל אבותיו פעמים ימנע ממנו טוב מה היה ראוי שיגיע מצד השתדלותו וחריצותו, או לזכות קדם לו או אל אבותיו יגיע אליו טוב מה בזולת השתדלותו כלל, ואפשר גם כן שיהיה הטוב ההוא או הרע מגיע מצד המערכת כשלא יהיה שם חטא גורם לסלק הטוב ההוא ממנו, או שלא יהיה לו זכות מספיק לסלק ממנו הרע ההוא הנגזר מהמערכת, ויגיע אל האדם הטוב ההוא באופן שלא ישער בו כלל, כמי שהיה רוצה לילך בדרך ונגף רגלו באבן ונמנע מלכת בדרך ההוא, או מי שהיה רוצה ליכנס בספינה וקפץ עליו חולי ונמנע מליכנס בספינה ההיא, ונפלו לסטים על ההולכים בדרך ההוא והרגום וכן הספינה טבעה בים, והדבר מבואר שמה שלא עלה בידו השתדלותו כלל ללכת בדרך ההוא או ליכנס בספינה ההיא היה לטוב לו, להציל לו מרעתו מן הלסטים או מטביעת הספינה לאיזה זכות קדם לו.
Absolutely necessary acts are those which are determined either by the stars or by the providence of God, as we shall see. Human choice has no control over these acts, and effort therein is to no purpose, because they do not depend upon a man’s choice, whether they be good or evil. Free will has indeed the power to nullify a decree of fate, but it sometimes happens that by reason of the prior disobedience of a person or of his ancestors, he loses a good which his effort and diligence would normally have obtained for him, or that by reason of a prior meritorious act of his own or of his ancestors, he obtains a good without any effort at all. It happens also that a good or an evil comes to one from the stars if there is no sin to prevent the good from coming or merit to counteract the evil decreed by the stars. In such a case the good may come to a person without his expecting it. Thus a person may desire to go on a certain journey, and is prevented from doing so by accidentally injuring his foot on a stone. Or a person may intend to board a ship and is prevented from doing so by suddenly becoming ill. Later those who took the journey are attacked by robbers and put to death, or the ship sinks. It is clear in these cases that the failure of his efforts to go on the journey or to board the ship was a good, which saved him from the misfortune of being killed by the robbers or drowned in the shipwreck, by reason of some prior merit of his.
וכיוצא בזה אמרו רבותינו ז״ל במסכת נדה פרק המפלת על פסוק אודך ה׳ כי אנפת בי וגו׳, במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שיצאו לסחורה, אחד ישב לו קוץ ברגלו, התחיל מחרף ומגדף, לימים שמע שטבעה ספינתו בים, התחיל מודה ומשבח, לכך נאמר ישוב אפך ותנחמני, והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב עושה נפלאות לבדו, אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו וכו׳. ובזה הדרך בעצמו יגיע לאדם רע לא היה משער בו, מזולת שיעשה פעולות ראויות שימשך מהן הרע ההוא. והוא מבואר שהטוב או הרע ההוא וכיוצא בו מגיע מצד הגזרה מזולת בחירה כלל.
In this connection our Rabbis, commenting upon the verse, “I will give thanks unto Thee, O Lord; for Thou wast angry with me,” say: “The text has reference to the case of two persons who intended to go on a journey for business, and one of them met with an accident by injuring his foot with a thorn and was unable to go. He was much annoyed and began grumbling and cursing his fate. Later on he heard that the ship in which he was to sail was wrecked on the sea, and he began to thank God for his escape. This is the meaning of the sequel to the verse quoted above: ‘Thine anger is turned away, and Thou comfortest me.’ Hence the statement of Rabbi Eleazar: ‘The Psalmist says: “Who only doeth wondrous things.” ’ The meaning is that even the person in whose behalf a miracle is performed, is not aware of his good fortune.” In the same way evil may befall a person unexpectedly, without his having done anything deserving such punishment. Such good or evil, it is clear, comes by the decree of fate without any choice.
והפעולות המעורבות מן ההכרח, רצה לומר מן הגזרה, והבחירה, הנה הן כמי שיחפור יסוד וימצא מטמון או מי שיזרע תבואה ויצליח בה, שהוא מבואר שאם לא היה משתדל בחפירת היסוד ההוא או בזריעת התבואה לא היה מוצא מטמון ולא מצליח בתבואה, והוא מבואר שאלו מעורבות מן ההכרח והבחירה, ולפעמים יגיע אל האדם טוב מה בהשתדלותו ימנע ממנו השגת טוב יותר גדול, כמי שהיה משתדל לקנות חטה שהיה מרויח בה בזמן מועט ריוח גדול, ולפי שלא היה האיש ההוא ראוי לכמו הריוח הגדול ההוא, הזמין לו השם יתברך בלכתו לקנות החטה בגדים נאים קנאם בדמים שהיה לו ליקח החטה, ולא הרויח בהם כלום או הרויח בהם דבר מועט, או ההפך, שלפי שלא היה מרויח בחטים אלא דבר מועט, הזמין לו השם בגדים ירויח בהם ריוח גדול כפי הזכיות הקודמים לו או הדברים הנגזרים עליו מן הריוח או ההפסד, ורוב פעולות האדם הבאות מהשגחת השם על האדם בדרך השכר והעונש באות על זה הדרך, כלומר מעורבות מן הגזרה שהיא ההכרח ומהבחירה.
Acts which are mixed and composed of necessity, i. e. decree of fate, and freedom, may be illustrated as follows: A person digs a foundation and finds a treasure, or he plants grain and prospers. It is clear that if he had not taken the trouble to dig the foundation or plant the grain, he would not have found the treasure, nor had success in his crop. These are, therefore, cases in which necessity and freedom are combined. Sometimes a person obtains a given good through his efforts, and thereby misses a greater good. For example, he is trying to buy wheat, which would give him a great profit in a short time. But not being worthy of such great profit, he encounters, by divine contrivance, on his way to buy the wheat, beautiful garments, which he buys with the money intended for the purchase of the wheat, and makes no profit at all or very little. Or the opposite thing may happen. The wheat would not have brought him much profit, therefore the Lord puts the garments in his way, from which he makes a great profit, by reason of the meritorious deeds which he has to his credit, or because of a decree [of fate] that he should make profit or lose. The greater number of human acts which come by way of reward and punishment through divine providence are of this nature, i. e. they are made up of divine decree, i. e. necessity, and freedom.
ולהיות הדבר נעלם מהאנשים שיש מן הפעולות שהן על צד ההכרח ויש מהן שהן על צד הבחירה הגמורה ויש מהן מעורבות מן ההכרח והבחירה, יפול הבלבול והמבוכה בעניני בני אדם, עד שיבואו קצתם לחשוב שכל רעותיהם הם בגזרה ובהכרח ולא בבחירה כלל, ויתנצלו על כל פעולותיהם הנשחתות להיותם חושבים שהכל בגזרה, וקצתם יחשבו שהכל בבחירה ושעל כל הפעולות יפול השבח והגנות. ואין המבוכה הזאת בכלל האנשים בלבד, אבל בכלל אנשי העיון גם כן, שיש מהן מי שיגזור שכל טובות האדם ורעותיו הן בגזרה ועל צד ההכרח, ויש מי שיגזור שהכל בבחירה, ויש מי שאמר שהפעולות מעורבות מן ההכרח והבחירה.
Confusion and perplexity in respect to human affairs is due to the fact that people are ignorant of this matter and do not know that some acts are purely necessary, some are absolutely free, and some are mixed, combining necessity and freedom. But some people think that all the evils befalling them are determined and necessary, owing nothing to free choice; and they find in this way an excuse for their evil deeds, because they think that everything is determined. Others again think that all acts are free and deserve praise and blame. This confusion is prevalent not only among the generality of men, but also among men of thought. Among the latter, too, some maintain that all the good and evil fortunes of men are determined and necessary, some say that everything is due to man’s free choice, and some say that all acts are made up of necessity and freedom.
וידמה שדעת איוב היה שכל טובות האדם ורעותיו הם בגזרה מפאת המערכת, ובעבור זה היה מקלל יומו, ועל כן תפש עליו אליפז במענהו הראשון ואמר לו שאם היו כל הטובות והרעות בגזרה היה הצדיק והרשע גם כן בגזרה, ואי אפשר שנאמר שיהיה הצדיק צדיק מצד גזרת השם, וזה שאמר לו האנוש מאלוה יצדק ואם מעושהו יטהר גבר, כלומר האם האדם הוא צדיק מצד גזרת השם או טהור מצד גזרת עושהו, והיאך אפשר זה והן בעבדיו לא יאמין וגו', כלומר ואפילו במלאכיו ועבדיו לא ישים בהם צד קיום שלא ישתנו, אף שוכני בתי חומר שהם משתנים תמיד מצד טבע היסודות שהורכבו מהם, שאין ראוי שישים בהם צד קיום להיות האדם בהכרח צדיק או רשע שלא יוכל להשתנות מן הצדק או מן הרשע מצד בחירתו. ואחר שהצדק או הרשע בבחירת האדם, הנה בהכרח שיהיו בכאן טובות או רעות נמשכות לבחירה, ולא כמו שאתה חושב שהכל הוא בגזרה, ובעבור זה המשיך אליפז לזה כי לאויל יהרג כעש ופותה תמית קנאה, להורות שיש בכאן רעות באות על האדם מצד בחירתו, כמו הרעות הנמשכות אל הכעס ואל הקנאה. ואחר שיש בכאן פעולות בחיריות ורעות נמשכות אליהן, הנה הוא בהכרח שהרעות הבאות על האדם שלא מצד בחירתו שהן באות על צד העונש, ולזה אמר בסוף דבריו הנה אשרי אנוש יוכיחנו אלוה וגו׳, כי הוא יכאיב ויחבש וגו׳.
It appears that Job maintained that all the good and evil fortunes of man are determined by the heavenly bodies. Therefore he cursed his day. Eliphaz opposed him in his first reply, and said that if all good and evil fortune were due to the determination of fate, then the righteous and the wicked would owe their respective characters also to fate, but it is impossible that God should determine that a given person should be a righteous man. Hence he said to him: “Shall mortal man be just through God? Shall a man be pure through his Maker?” The meaning is, Is it possible that a man is righteous through God’s decree, or pure through the decree of his Maker? This can not be, for, “Behold, He putteth no firmness in His servants …” He does not determine the stability of their character, that they should not change, “How much more them that dwell in houses of clay,” who are constantly changing by reason of the elements of which they are composed. Surely there is no determination in their respect, making it necessary that a given person should be righteous or wicked, without being able by his free will to change. But since righteousness and wickedness depend upon a person’s choice, it follows that good and bad fortune also follow man’s free choice, and Job is wrong in thinking that all is determined. This is why Eliphaz adds, “For anger killeth the foolish man, and envy slayeth the silly one,” to show that there are evils which come upon a man through his free choice, like those which are the result of anger or envy. And since there are free acts and evils which are their effects, it follows that those evils which come upon a man not of his own free will, are in the nature of punishment. Hence he says at the end of his speech: “Behold, happy is the man whom God correcteth … For He maketh sore, and bindeth up …”
וזהו דעת הצדיקים מאנשי העיון שכל רעות האדם וטובותיו הם על צד העונש והשכר, כדעת אליפז והפך דעת איוב. ולזה תמצא רבותינו ז״ל אומרים תמיד שכל רע הבא על האדם הוא על צד העונש, אמרו רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני חמרא, אמרי ליה רבנן ליעיין מר במיליה, אמר להו מי חשידנא בעינייכו, אמרי ליה ומי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא, בדקו ואשכחו דלא יהיב שבישתא לאריסיה. הנה רב הונא היה חושב שהעשות היין חומץ היה לרוע מזלו או כדרכו של עולם, ואמרו לו תלמידיו ובני ישיבתו שאי אפשר שיהיה זה אלא מצד העונש, שאיש כמוהו ראוי שיהיה מושגח בכל פרטי מעשיו, ורב הונא השיב להם שלא היה ראוי להם לחשדו שהיה חוטא, ואחר שלא היה חוטא הנה זה היה על צד המקרה, והם השיבו שלפי סברתם שהכל בא מהשם על צד העונש והשכר יותר היה ראוי לחשוד אותו משיטילו מום במשפטי השם, וסוף דבר נתגלה הענין שהיה זה על צד העונש על חטא קדם לו בענין היין, וכשנסתלק החטא סולק העונש, וכן תמצא במקומות רבים לרבותינו ז״ל מיחסים כל הדברים הבאים על האדם על צד העונש לאזולתזה.
The true and pious philosophers hold this opinion that all the evil and good fortune which befalls a man is by way of reward and punishment, as Eliphaz said, in opposition to the opinion of Job. Hence the Rabbis always say that every evil which befalls a man is in the nature of punishment. Thus they relate: “Four hundred barrels of wine of Rab Huna became sour … Said the Rabbis to him, Look into your conduct. Said he to them: Am I suspect in your eyes? Said they, Is the Holy One, blessed be He, suspect of doing injustice? They made an investigation and found that he had not given to the gardener the portion of the grapes due to him by law.” Here Rab Huna thought that the wine became sour because of his bad luck or as a natural thing. His pupils, however, and the members of his school said that it must be a punishment, and that a man of his character should examine carefully all his acts. Rab Huna replied that they should not suspect him of being a sinner, and therefore the occurrence was an accident. But they replied, from their point of view that everything comes from God by way of reward and punishment, that they would rather suspect him than cast aspersion upon God’s ways. Finally it was discovered that the incident was a punishment for a sin he had committed in connection with the wine. And when the sin was removed the punishment was removed too. Similarly we find in many places that the Rabbis attribute all things that happen to man as being in the nature of punishments.
והאמת הוא כמו שאמרנו שיש דברים ראוי שייוחסו אל העונש, ויש דברים ראוי שייוחסו אל הבחירה, ויש דברים מעורבים מן ההכרח והבחירה, ואין ראוי לקחת ראיה מן החלק האחד מהם על האחר, ובעבור שלא הרגישו המעיינים זח הענין ולקחו ראיה מן החלק האחד על שאר החלקים, צללו במים אדירים והעלו חרס בידם, שיש מי שנטה לצד הגזרה וההכרח והכחיש טבע האפשר, ויש מי שנטה לצד הבחירה הגמורה והכחיש ידיעת השם יתברך, ואין האמת אלא כמו שכתבנו, שג׳ החלקים נמצאים בפעולות האנושיות אלא שאין ביד האדם להבחין בין החלק האחד לאחרו, ומתוך כך יבא לשפוט מן החלק האחד על האחר ויקרא תגר על משפטי השם ומעשיו:
The truth of the matter is as we have said, namely that there are things which should be attributed to punishment, other things should be attributed to man’s choice, and still others are made up of necessity and choice, and inferences should not be applied from one class of things to another. Thinkers have not been aware of this situation and made inferences from one class of acts to another, and hence they got hopelessly perplexed without the possibility of a solution. Some of them maintain fate and necessity and deny the contingent, others maintain absolute freedom and deny God’s knowledge. But the truth is as we have said, that there are three kinds of human acts, but man can not distinguish between them, and hence mistakes the one for the other and grumbles and finds fault with God’s ways and doings.