ואולם הראיות הלקוחות מהענינים החלקיים והפרטיים הנמצאים במין האדם הן ג׳.
II. The proofs which are derived from special and particular events in human life are three in number.
2
הראשונה היא ההשגחה הנמצאת בענינים החלקיים מאשר נראה כמה חכמים וערומים משתדלים בסבות ואותות להוציא מחשבתם לפעל להגיע הרע לאיש מה ולא תשלם מחשבתם שתגיע לפעל, אדרבה אותן הסבות בעצמן שיחשבו שיגיע בהן לזולתם הרע פעמים הן סבות להגעת הטוב, כמו שקרה לאחי יוסף שהסבות בעצמן שחשבו להגיע בהן הרע אל יוסף הן הנה היו סבות להצלחתו. וכן שאול הסבות בעצמן שחשב להפיל בהן את דוד הן הנה היו סבות הצלחתו, אמר הכתוב ושאול אמר אל תהי ידי בו וכו׳, וזה היה סבה אל שתתפרסם מציאותו לכל ישראל שהיה גבור ואיש מלחמה ומצליח במלחמותיו. וזה וכיוצא בו אות גדול מורה על ההשגחה, וביחוד שהיא תמצא בחלושים ובמי שאין לו עזר, ואמר המשורר עושה משפט לעשוקים.
1. Many clever and shrewd persons endeavor with appropriate means to realize their purposes in doing harm to a given person, but fail; the very means they employ for harm often prove to be causes for good, as in the case of the brothers of Joseph. The very means they employed to do harm to Joseph brought about his success. Similarly the very means that Saul used to ruin David were the cause of his success: “For Saul said: ‘Let not my hand be upon him, but let the hand of the Philistines be upon him.’ ” This very thing spread his fame among all Israel as a strong man, a fighting man who was successful in his battles. Such instances prove without a doubt the reality of Providence, particularly in the case of those who are weak and without help, as the Psalmist says: “Who executeth justice for the oppressed.”
3
ואמרו רבותינו ז״ל שאל מין אחד את רבי יהושע בן חנניא גדולה כבשה שעומדת בין ע׳ זאבים, ואמר לו גדול הרועה שמצילה, הנה המין היה תמה איך אפשר שעם היות כונת כל האומות להרע לישראל כזאבים העומדים על הכבשה איך לא תשלם כונתם, והשיב הוא שזה מצד הרועה שמצילה, והוא ההשגחה האלהית שהיא דבקה בהם, וזה הענין ממה שיורה שהרע המגיע לאנשים הוא מגיע על צד ההשגחה, אחר שאנחנו נראה כמה רשעים ישתדלו בהגעת הרע לכמה פתאים ולא יעלה בידם, וזו ראיה שהפתאים הם נשמרים מצד ההשגחה לא מצד חכמתם, כמאמר דוד שומר פתאים ה׳, וזו הראיה זכרה אליפז, אמר מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה לוכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה, יומם יפגשו חשך וכלילה ימששו בצהרים ויושע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון ותהי לדל תקוה, וקיים אותה השם יתברך במענהו הראשון, אמר וימנע מרשעים אורם וגו׳, רוצה לומר שימנע מן הרשעים שתגיע מחשבתם לפעל שזהו שקרא אורם, והיה ראוי אם היה השם יתברך בלתי משגיח שתגיע מחשבת הרשעים לפעל, אחר שהם עושין הסבות הנאותות כדי שתגיע מחשבתם לפעל, וכמו שנראה במלאכות המחשביות שאמנם יגיעו לפעל מצד היותן נעשות בסבות הנאותות, ואחר שנראה שלא תגיע המחשבה של הרשעים לפעל, יש מזה ראיה מורה על ההשגחה,
The Rabbis say: “A certain heretic asked Rabbi Joshua son of Hanania, ‘How can a lamb maintain itself in the midst of seventy wolves?’ Rabbi Joshua replied: ‘Great is the Shepherd who protects it.’ ” The heretic expressed his astonishment at the fact that all the nations aim to do harm to Israel, as wolves aim to harm the lamb, and yet their purpose is not realized. The reply was that it is the Shepherd who protects them, namely the divine Providence which looks out for them. This shows that the evil which comes to men also comes through divine providence, since we see many wicked people trying to do harm to the simple without success. This is a proof that the simpletons are preserved by Providence and not by their own wisdom, as David says: “The Lord preserveth the simple.” Eliphaz also mentions this proof: “He frustrateth the devices of the crafty, so that their hands can perform nothing substantial. He taketh the wise in their own craftiness; and the counsel of the wily is carried headlong. They meet with darkness in the daytime, and grope at noonday as in the night. But He saveth from the sword of their mouth, even the needy from the hand of the mighty. So the poor hath hope.” God confirmed this statement in His first answer: “But from the wicked their light is withholden …” The meaning is, it is withholden from the wicked to realize their purposes, which he calls their light. If there were no Providence we would expect the wicked to realize their purposes, since they employ the appropriate means to the end. In the arts we see that the purposes are realized because the artisan employs the appropriate means. If the purposes of the wicked are not realized, there is proof therein of Providence.
4
והראיה השנית לקוחה מצד העונשים החלקיים המגיעים לרשעים מדה כנגד מדה, שמזה ילקח ראיה שיש משגיח שופט בצדק, וזה שכשנראה המזיק את חבירו בממון הוא נזוק בממונו, והמזיקו בגופו כאלו תאמר שקצץ ידו או שסימא את עינו תקצץ ידו ותכהה עינו, וההורג את חבירו נהרג, וכן בכל העונשים שיגיע מדה כנגד מדה, כמצרים שדנו את ישראל במים, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ונדונו במים שטבעו בים, וכן כשלקקו הכלבים את דם נבות נאמר ילוקו הכלבים את דמיך גם אתה, שנאמר לאחאב. וכן דוד ששכב עם בת שבע נאמר לו ושכב עם נשיך. וכן אמר התנא על דאטפת אטפוך וכו׳, וזו ראיה שהשם יתברך דן את האדם כפי מעשיו מדה כנגד מדה. ואמר ירמיה גדול העצה ורב העליליה וגו׳, קרא השם יתברך גדול העצה להיותו מסבב סבות ומביא עצות מרחוק להעניש החוטא כפי שעור החטא שחטא ובדרכים ההם שחטא בהן, וזהו כדרכיו. גם אמר כדרכיו, לרמוז על ההולך בדרך לא טוב ועושה כל השתדלותו להרע לחבירו, שאף אם לא עשו מעשיו פרי ולא הגיע לחבירו נזק, אחר שלא נמנע הגעת הרע מצדו אלא מצד ההשגחה האלהית השומרת פתאים שהצילה לחבירו מן הרע ההוא, הנה השם יתברך מענישו על שהלך בדרך לא טוב אף על פי שלא נגמרה מחשבתו להרע לחבירו, ואמר כפרי מעלליו, לרמוז שהשם יתברך מעניש לאדם כפי הפרי שיצא ממעשיו מהגעת הרע לחבירו, ואפילו הגיע מאתו בזולת השתדלות גדול אלא בדבור קל, כמתלהלה היורה זקים חצים ומות, הנה השם יתברך מענישו על הפרי הרע שהגיע מאתו לחבירו בין בהשתדלות גדול בין בזולת השתדלות גדול. ומזה ילקח ראיה גדולה על שהשם יתברך משגיח ועושה משפט ברשעים אחר שהוא דן אותם לפי דרכיהם.
2. The second proof is derived from the special punishments which come upon the wicked corresponding to their offences. This proves that there is a being who takes notice and judges justly. For instance, if a person injures another financially, he is himself injured financially. If he injures him physically, for example, cuts off his hand, or blinds his eye, his own hand is cut off, or his eye is blinded. And if one kills another, he is killed. So we observe in all punishments that they fit the crime. Thus the Egyptians wronged Israel by throwing them into the water: “Every son that is born ye shall cast into the river.” For a punishment they were drowned in the Red Sea. Similarly when the dogs licked the blood of Naboth, it was said to Ahab: “In the place where dogs licked the blood of Naboth shall dogs lick thy blood, even thine.” For David’s wrong of lying with Bathsheba, he was told: “And he shall lie with thy wives.” Similarly the Tanna says: “Thou wast drowned because thou didst drown others.” This shows that God punishes a man in a manner corresponding to his deeds. Jeremiah says: “Great in counsel, and mighty in work.” “Great in counsel,” because He contrives means and makes far-flung combinations in order to punish the sinner according to the measure of his sin and after the manner thereof, “according to his ways.” The expression, “according to his ways,” has also another meaning: A person follows an evil way, and makes special effort to harm his neighbor. He is punished even if he does not succeed in doing the harm intended. For since the failure of his effort to do harm is not due to him but to God’s providence who preserves the simple, He punishes him because he followed an evil way, though his intention was not realized. “According to the fruit of his doings,” means that God punishes a man for the consequences of his deeds as affecting his neighbor, even though there was no deliberate effort on his part, but merely a word, “as a madman who casteth firebrands, arrows, and death …” He is punished for the harmful result which comes to his neighbor, whether by his deliberate effort or not. This proves beyond a doubt that God looks after and judges the wicked, since He punishes them according to their ways.
5
וזהו שאמר המשורר נודע ה׳ משפט עשה וגו׳, רוצה לומר כי נודע שהשם יתברך עושה משפט כשהרשע נכשל במעשה הרע שעשה ושהזיק לאחרים, כמו שאמר ברשת זו טמנו נלכדה רגלם. ונתבאר זה במקומות רבים בספר תהלים, אמר חרב פתחו רשעים, חרבם תבא בלבם. וכבר הפליגו רבותינו ז״ל בזה, עד שאמרו במדרש קהלת והאלהים יבקש את נרדף, שאפילו צדיק רודף את הרשע יבקש את נרדף מכל מקום. וכן נמצא הנביא מעיד על זה, אמר על שלשה פשעי מואב ועל ארבעה לא אשיבנו על שרפו את עצמות מלך אדום לסיד, ולא אמר זה לחסידות מלך אדום אלא להיותו נרדף בלבד. וכן נמצא זה הרבה בספרי הנביאים שהם מיעדים העונש לרשעים מדה כנגד מדה, אמר ישעיה ותאמרו לא כי על סוס ננוס על כן תנוסון ועל קל נרכב על כן יקלו רודפיכם, ואמר יואל ואל עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וגו׳, הנני מעירם מן המקום וגו׳, ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשבאים. וכן אמרו רבותינו ז״ל במדה שאדם מודד בה מודדין לו, וזו ראיה גדולה על ההשגחה קורעת לב קטני אמנה.
This is the meaning of the Psalmist’s words: “The Lord hath made Himself known, He hath executed judgment …” The meaning is, We know that God does justice when the wicked man is punished for the evil which he does and the harm which he causes to others: “In the net which they hid is their own foot taken.” This matter is explained in many passages in the book of Psalms: “The wicked have drawn out the sword … Their sword shall enter into their own heart.” And the Rabbis expatiate upon the matter at length. Thus they say, commenting on the verse: “And God seeketh that which is pursued:” God always seeketh him who is pursued, even if the righteous pursues the wicked. The prophet also testifies to this: “For three transgressions of Moab, yea, for four, I will not reverse it: because he burned the bones of the king of Edom into lime.” This is not because of the goodness of the king of Edom, but solely because he was the persecuted. We also find frequently in the prophetic books warning of punishment of the wicked, corresponding to their crimes. Isaiah says: “But ye said: ‘No, for we will flee upon horses,’ therefore shall ye flee; and: ‘we will ride upon the swift;’ therefore shall they that pursue you be swift.” Joel says: “And they have cast lots for My people; and have given a boy for a harlot, and sold a girl for wine and have drunk … behold, I will stir them up from the place whither ye have sold them … and I will sell your sons and your daughters into the hands of the children of Judah, and they shall sell them to the men of Sheba …” Our Rabbis also say: “In the measure which one employs for others is it measured out to him.” This is a conclusive proof of Providence that should make a great impression upon those of little faith.
6
הראיה השלישית היא מה שנמצא בדברי אליהוא מן ההודעה שתבא לאדם בחלום חזיון לילה בדברים חלקיים, אמר בחלום חזיון לילה וגו׳, אז יגלה אזן אנשים וגו׳, ופירש הטעם למה, ואמר להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה, רוצה לומר להסיר האדם מהמעשה הרע שנסתבך בו שיכסה ממנו הענינים הגופיים והמדות המגונות ויפרד מהם, ובאר התועלת הנמשך מזה שהוא בעולם הזה ובבא, ואמר יחשוך נפשו מני שחת, בעולם הבא, וחיתו מעבור בשלח, בעולם הזה, או אפשר ששניהם בעולם הזה, ויחשוך נפשו מני שחת ירמוז על המיתה הטבעית, וחיתו מעבור בשלח על המיתה המקריית, וההודעה הזאת שתבא על האדם במראות הלילה ראיה גדולה על ההשגחה האישית במין האדם, שהרי אין זו השגחה מינית אחר שהיא תבא בדברים חלקיים אישיים, ונראה כל המינין מתקיימין זולתה, ואם היתה השגחה מינית היה ראוי שתמצא גם כן בזולת מין האדם ושלא תמצא בדברים הפרטיים:
3. The third proof is found in the words of Elihu, and is taken from the information which comes to man concerning particular matters in a dream: “In a dream, in a vision of the night … Then He openeth the ears of men …” Then he explains the reason: “That men may put away their purpose, and that He may hide the body from man.” The meaning is, In order to keep man away from the evil deed in which he is entangled, by concealing from him the corporeal things and the shameful attributes, so as to separate him from them. Then he explains the benefit which follows from this in this world and the next: “That He may keep back his soul from the pit”—i. e. in the next world; “And his life from perishing by the sword”—in this world. Or it may be that both expressions refer to this world, and “keep back his soul from the pit,” refers to natural death, while “his life from perishing by the sword,” has reference to accidental death. Now this information which comes to a man in a vision of the night is conclusive proof of individual Providence over the human race. It is not general providence, since it concerns particular individual things, and the other species have not got it. If it were due to general providence, it would have to exist also in other species beside the human and would not concern itself with particular things.
ואולם הראיות הלקוחות מהענינים החלקיים והפרטיים הנמצאים במין האדם הן ג׳.
II. The proofs which are derived from special and particular events in human life are three in number.
הראשונה היא ההשגחה הנמצאת בענינים החלקיים מאשר נראה כמה חכמים וערומים משתדלים בסבות ואותות להוציא מחשבתם לפעל להגיע הרע לאיש מה ולא תשלם מחשבתם שתגיע לפעל, אדרבה אותן הסבות בעצמן שיחשבו שיגיע בהן לזולתם הרע פעמים הן סבות להגעת הטוב, כמו שקרה לאחי יוסף שהסבות בעצמן שחשבו להגיע בהן הרע אל יוסף הן הנה היו סבות להצלחתו. וכן שאול הסבות בעצמן שחשב להפיל בהן את דוד הן הנה היו סבות הצלחתו, אמר הכתוב ושאול אמר אל תהי ידי בו וכו׳, וזה היה סבה אל שתתפרסם מציאותו לכל ישראל שהיה גבור ואיש מלחמה ומצליח במלחמותיו. וזה וכיוצא בו אות גדול מורה על ההשגחה, וביחוד שהיא תמצא בחלושים ובמי שאין לו עזר, ואמר המשורר עושה משפט לעשוקים.
1. Many clever and shrewd persons endeavor with appropriate means to realize their purposes in doing harm to a given person, but fail; the very means they employ for harm often prove to be causes for good, as in the case of the brothers of Joseph. The very means they employed to do harm to Joseph brought about his success. Similarly the very means that Saul used to ruin David were the cause of his success: “For Saul said: ‘Let not my hand be upon him, but let the hand of the Philistines be upon him.’ ” This very thing spread his fame among all Israel as a strong man, a fighting man who was successful in his battles. Such instances prove without a doubt the reality of Providence, particularly in the case of those who are weak and without help, as the Psalmist says: “Who executeth justice for the oppressed.”
ואמרו רבותינו ז״ל שאל מין אחד את רבי יהושע בן חנניא גדולה כבשה שעומדת בין ע׳ זאבים, ואמר לו גדול הרועה שמצילה, הנה המין היה תמה איך אפשר שעם היות כונת כל האומות להרע לישראל כזאבים העומדים על הכבשה איך לא תשלם כונתם, והשיב הוא שזה מצד הרועה שמצילה, והוא ההשגחה האלהית שהיא דבקה בהם, וזה הענין ממה שיורה שהרע המגיע לאנשים הוא מגיע על צד ההשגחה, אחר שאנחנו נראה כמה רשעים ישתדלו בהגעת הרע לכמה פתאים ולא יעלה בידם, וזו ראיה שהפתאים הם נשמרים מצד ההשגחה לא מצד חכמתם, כמאמר דוד שומר פתאים ה׳, וזו הראיה זכרה אליפז, אמר מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה לוכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה, יומם יפגשו חשך וכלילה ימששו בצהרים ויושע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון ותהי לדל תקוה, וקיים אותה השם יתברך במענהו הראשון, אמר וימנע מרשעים אורם וגו׳, רוצה לומר שימנע מן הרשעים שתגיע מחשבתם לפעל שזהו שקרא אורם, והיה ראוי אם היה השם יתברך בלתי משגיח שתגיע מחשבת הרשעים לפעל, אחר שהם עושין הסבות הנאותות כדי שתגיע מחשבתם לפעל, וכמו שנראה במלאכות המחשביות שאמנם יגיעו לפעל מצד היותן נעשות בסבות הנאותות, ואחר שנראה שלא תגיע המחשבה של הרשעים לפעל, יש מזה ראיה מורה על ההשגחה,
The Rabbis say: “A certain heretic asked Rabbi Joshua son of Hanania, ‘How can a lamb maintain itself in the midst of seventy wolves?’ Rabbi Joshua replied: ‘Great is the Shepherd who protects it.’ ” The heretic expressed his astonishment at the fact that all the nations aim to do harm to Israel, as wolves aim to harm the lamb, and yet their purpose is not realized. The reply was that it is the Shepherd who protects them, namely the divine Providence which looks out for them. This shows that the evil which comes to men also comes through divine providence, since we see many wicked people trying to do harm to the simple without success. This is a proof that the simpletons are preserved by Providence and not by their own wisdom, as David says: “The Lord preserveth the simple.” Eliphaz also mentions this proof: “He frustrateth the devices of the crafty, so that their hands can perform nothing substantial. He taketh the wise in their own craftiness; and the counsel of the wily is carried headlong. They meet with darkness in the daytime, and grope at noonday as in the night. But He saveth from the sword of their mouth, even the needy from the hand of the mighty. So the poor hath hope.” God confirmed this statement in His first answer: “But from the wicked their light is withholden …” The meaning is, it is withholden from the wicked to realize their purposes, which he calls their light. If there were no Providence we would expect the wicked to realize their purposes, since they employ the appropriate means to the end. In the arts we see that the purposes are realized because the artisan employs the appropriate means. If the purposes of the wicked are not realized, there is proof therein of Providence.
והראיה השנית לקוחה מצד העונשים החלקיים המגיעים לרשעים מדה כנגד מדה, שמזה ילקח ראיה שיש משגיח שופט בצדק, וזה שכשנראה המזיק את חבירו בממון הוא נזוק בממונו, והמזיקו בגופו כאלו תאמר שקצץ ידו או שסימא את עינו תקצץ ידו ותכהה עינו, וההורג את חבירו נהרג, וכן בכל העונשים שיגיע מדה כנגד מדה, כמצרים שדנו את ישראל במים, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ונדונו במים שטבעו בים, וכן כשלקקו הכלבים את דם נבות נאמר ילוקו הכלבים את דמיך גם אתה, שנאמר לאחאב. וכן דוד ששכב עם בת שבע נאמר לו ושכב עם נשיך. וכן אמר התנא על דאטפת אטפוך וכו׳, וזו ראיה שהשם יתברך דן את האדם כפי מעשיו מדה כנגד מדה. ואמר ירמיה גדול העצה ורב העליליה וגו׳, קרא השם יתברך גדול העצה להיותו מסבב סבות ומביא עצות מרחוק להעניש החוטא כפי שעור החטא שחטא ובדרכים ההם שחטא בהן, וזהו כדרכיו. גם אמר כדרכיו, לרמוז על ההולך בדרך לא טוב ועושה כל השתדלותו להרע לחבירו, שאף אם לא עשו מעשיו פרי ולא הגיע לחבירו נזק, אחר שלא נמנע הגעת הרע מצדו אלא מצד ההשגחה האלהית השומרת פתאים שהצילה לחבירו מן הרע ההוא, הנה השם יתברך מענישו על שהלך בדרך לא טוב אף על פי שלא נגמרה מחשבתו להרע לחבירו, ואמר כפרי מעלליו, לרמוז שהשם יתברך מעניש לאדם כפי הפרי שיצא ממעשיו מהגעת הרע לחבירו, ואפילו הגיע מאתו בזולת השתדלות גדול אלא בדבור קל, כמתלהלה היורה זקים חצים ומות, הנה השם יתברך מענישו על הפרי הרע שהגיע מאתו לחבירו בין בהשתדלות גדול בין בזולת השתדלות גדול. ומזה ילקח ראיה גדולה על שהשם יתברך משגיח ועושה משפט ברשעים אחר שהוא דן אותם לפי דרכיהם.
2. The second proof is derived from the special punishments which come upon the wicked corresponding to their offences. This proves that there is a being who takes notice and judges justly. For instance, if a person injures another financially, he is himself injured financially. If he injures him physically, for example, cuts off his hand, or blinds his eye, his own hand is cut off, or his eye is blinded. And if one kills another, he is killed. So we observe in all punishments that they fit the crime. Thus the Egyptians wronged Israel by throwing them into the water: “Every son that is born ye shall cast into the river.” For a punishment they were drowned in the Red Sea. Similarly when the dogs licked the blood of Naboth, it was said to Ahab: “In the place where dogs licked the blood of Naboth shall dogs lick thy blood, even thine.” For David’s wrong of lying with Bathsheba, he was told: “And he shall lie with thy wives.” Similarly the Tanna says: “Thou wast drowned because thou didst drown others.” This shows that God punishes a man in a manner corresponding to his deeds. Jeremiah says: “Great in counsel, and mighty in work.” “Great in counsel,” because He contrives means and makes far-flung combinations in order to punish the sinner according to the measure of his sin and after the manner thereof, “according to his ways.” The expression, “according to his ways,” has also another meaning: A person follows an evil way, and makes special effort to harm his neighbor. He is punished even if he does not succeed in doing the harm intended. For since the failure of his effort to do harm is not due to him but to God’s providence who preserves the simple, He punishes him because he followed an evil way, though his intention was not realized. “According to the fruit of his doings,” means that God punishes a man for the consequences of his deeds as affecting his neighbor, even though there was no deliberate effort on his part, but merely a word, “as a madman who casteth firebrands, arrows, and death …” He is punished for the harmful result which comes to his neighbor, whether by his deliberate effort or not. This proves beyond a doubt that God looks after and judges the wicked, since He punishes them according to their ways.
וזהו שאמר המשורר נודע ה׳ משפט עשה וגו׳, רוצה לומר כי נודע שהשם יתברך עושה משפט כשהרשע נכשל במעשה הרע שעשה ושהזיק לאחרים, כמו שאמר ברשת זו טמנו נלכדה רגלם. ונתבאר זה במקומות רבים בספר תהלים, אמר חרב פתחו רשעים, חרבם תבא בלבם. וכבר הפליגו רבותינו ז״ל בזה, עד שאמרו במדרש קהלת והאלהים יבקש את נרדף, שאפילו צדיק רודף את הרשע יבקש את נרדף מכל מקום. וכן נמצא הנביא מעיד על זה, אמר על שלשה פשעי מואב ועל ארבעה לא אשיבנו על שרפו את עצמות מלך אדום לסיד, ולא אמר זה לחסידות מלך אדום אלא להיותו נרדף בלבד. וכן נמצא זה הרבה בספרי הנביאים שהם מיעדים העונש לרשעים מדה כנגד מדה, אמר ישעיה ותאמרו לא כי על סוס ננוס על כן תנוסון ועל קל נרכב על כן יקלו רודפיכם, ואמר יואל ואל עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וגו׳, הנני מעירם מן המקום וגו׳, ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשבאים. וכן אמרו רבותינו ז״ל במדה שאדם מודד בה מודדין לו, וזו ראיה גדולה על ההשגחה קורעת לב קטני אמנה.
This is the meaning of the Psalmist’s words: “The Lord hath made Himself known, He hath executed judgment …” The meaning is, We know that God does justice when the wicked man is punished for the evil which he does and the harm which he causes to others: “In the net which they hid is their own foot taken.” This matter is explained in many passages in the book of Psalms: “The wicked have drawn out the sword … Their sword shall enter into their own heart.” And the Rabbis expatiate upon the matter at length. Thus they say, commenting on the verse: “And God seeketh that which is pursued:” God always seeketh him who is pursued, even if the righteous pursues the wicked. The prophet also testifies to this: “For three transgressions of Moab, yea, for four, I will not reverse it: because he burned the bones of the king of Edom into lime.” This is not because of the goodness of the king of Edom, but solely because he was the persecuted. We also find frequently in the prophetic books warning of punishment of the wicked, corresponding to their crimes. Isaiah says: “But ye said: ‘No, for we will flee upon horses,’ therefore shall ye flee; and: ‘we will ride upon the swift;’ therefore shall they that pursue you be swift.” Joel says: “And they have cast lots for My people; and have given a boy for a harlot, and sold a girl for wine and have drunk … behold, I will stir them up from the place whither ye have sold them … and I will sell your sons and your daughters into the hands of the children of Judah, and they shall sell them to the men of Sheba …” Our Rabbis also say: “In the measure which one employs for others is it measured out to him.” This is a conclusive proof of Providence that should make a great impression upon those of little faith.
הראיה השלישית היא מה שנמצא בדברי אליהוא מן ההודעה שתבא לאדם בחלום חזיון לילה בדברים חלקיים, אמר בחלום חזיון לילה וגו׳, אז יגלה אזן אנשים וגו׳, ופירש הטעם למה, ואמר להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה, רוצה לומר להסיר האדם מהמעשה הרע שנסתבך בו שיכסה ממנו הענינים הגופיים והמדות המגונות ויפרד מהם, ובאר התועלת הנמשך מזה שהוא בעולם הזה ובבא, ואמר יחשוך נפשו מני שחת, בעולם הבא, וחיתו מעבור בשלח, בעולם הזה, או אפשר ששניהם בעולם הזה, ויחשוך נפשו מני שחת ירמוז על המיתה הטבעית, וחיתו מעבור בשלח על המיתה המקריית, וההודעה הזאת שתבא על האדם במראות הלילה ראיה גדולה על ההשגחה האישית במין האדם, שהרי אין זו השגחה מינית אחר שהיא תבא בדברים חלקיים אישיים, ונראה כל המינין מתקיימין זולתה, ואם היתה השגחה מינית היה ראוי שתמצא גם כן בזולת מין האדם ושלא תמצא בדברים הפרטיים:
3. The third proof is found in the words of Elihu, and is taken from the information which comes to man concerning particular matters in a dream: “In a dream, in a vision of the night … Then He openeth the ears of men …” Then he explains the reason: “That men may put away their purpose, and that He may hide the body from man.” The meaning is, In order to keep man away from the evil deed in which he is entangled, by concealing from him the corporeal things and the shameful attributes, so as to separate him from them. Then he explains the benefit which follows from this in this world and the next: “That He may keep back his soul from the pit”—i. e. in the next world; “And his life from perishing by the sword”—in this world. Or it may be that both expressions refer to this world, and “keep back his soul from the pit,” refers to natural death, while “his life from perishing by the sword,” has reference to accidental death. Now this information which comes to a man in a vision of the night is conclusive proof of individual Providence over the human race. It is not general providence, since it concerns particular individual things, and the other species have not got it. If it were due to general providence, it would have to exist also in other species beside the human and would not concern itself with particular things.