מהותנו כ. ואחר כל המתבאר נפתרה לנו שאלה הא', ששאלנו מה מהותנו. כי מהותנו היא כמהות כל הפרטים שבהמציאות, שהיא לא פחות ולא יותר מהרצון לקבל (כנ"ל באות ז). אלא לא כפי שהוא מזדמן לנו עתה במציאות הב', שהוא הרצון לקבל אך לעצמו – אלא כפי שעומד וקיים במצב הא' בא"ס ב"ה, דהיינו בצורתו הנצחית, שהיא לקבל על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו (כנ"ל באות יג).
OUR ESSENCE Given all of the above, the first inquiry is also answered. We asked: What is our essence? The answer is that our essence is identical to that of the essences of all the particulars in the world, which is none other than the desire to receive (as discussed in chapter 7). Yet, this [desire to receive] is not the way that we imagine it in the second stage, in which it is the selfish desire to receive. Instead, it [the desire to receive] is in the way that things are in the first stage, within the Ein Sof. That is, it [the desire to receive] has its eternal form, in which it receives in order to give satisfaction to the Creator (see chapter 13).
2
ואע"פ שעוד לא הגענו בפועל למצב הג', ועדיין אנו 'מחוסרי זמן', מכל מקום אין זה פוגם במשהו בעיקר מהותנו, משום שמצבנו הג' מתחייב לנו בהחלט גמור מצד מצב הא'. לפיכך 'כל העומד לִגְבּוֹת, כגבוי דָמִי', ו'מחוסר זמן' הנחשב לחסרון, הוא רק במקום שיש ספק של משהו אם ישלים את הצריך להשלים באותו זמן. וכיון שאין לנו שום ספק בזה, הרי זה דומה עלינו כמו שכבר באנו למצב הג'. ואותו הגוף בצורתו הרעה הניתן לנו כעת, גם הוא אינו פוגם את מהותנו, להיותו הוא וכל קנייניו עומדים להתבטל לגמרי יחד עם כל מערכת הטומאה שהיא מקורם, ו'כל העומד להישרף כשרוף דָּמִי' ונחשב כמו שלא היה מעולם.
Though we have not arrived yet at the third stage, and we have still not had enough time to develop, this does not detract from our essence. That is because the third stage follows inevitably from the first stage, and [to paraphrase a talmudic principle,] “a debt that stands to be collected is [considered] as if it were already collected.” Not having had enough time to develop is only a problem if there is a doubt about whether the process will fully develop to perfection in the time available. And since we have no doubt about that at all, [since developing from stage one, to two, to three is inevitable], it is as if we have already achieved the third stage. The body that was given to us for now, with its problematic form, does not damage our essence, since it [the body] and everything it acquires will be completely eliminated together with the source of impurity. And “anything that will inevitably be burnt is [considered] as if it is already burnt” (Menaḥot 102b) and as if it had never existed.
3
אמנם הנפש המלובשת בגוף ההוא, שמהותה היא ג"כ בחינת רצון בלבד, אלא רצון להשפיע, שהיא נמשכת לנו ממערכת ד' העולמות אבי"ע דקדושה (כנ"ל באות יא) – היא קיימת לנצחיות. כי צורה זו של רצון להשפיע, היא בהשוואת הצורה לחי החיים, ואינה כלל ח"ו בת חילוף. ותשלום הענין הוא להלן מאות ל"ב ואילך.
However, this is not true of the soul enclothed in that body. The essence [of the soul] is the desire not to receive, but to give, which has flowed to us from the system of the four sacred worlds of ABYA (see chapter 11). It will exist eternally. For the form of this desire to give is equal in form to the Life-Force of the Living, and it is therefore not temporary. This shall be discussed more fully in chapter 32 and on.
מהותנו
כ. ואחר כל המתבאר נפתרה לנו שאלה הא', ששאלנו מה מהותנו. כי מהותנו היא כמהות כל הפרטים שבהמציאות, שהיא לא פחות ולא יותר מהרצון לקבל (כנ"ל באות ז). אלא לא כפי שהוא מזדמן לנו עתה במציאות הב', שהוא הרצון לקבל אך לעצמו – אלא כפי שעומד וקיים במצב הא' בא"ס ב"ה, דהיינו בצורתו הנצחית, שהיא לקבל על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו (כנ"ל באות יג).
OUR ESSENCE
Given all of the above, the first inquiry is also answered. We asked: What is our essence? The answer is that our essence is identical to that of the essences of all the particulars in the world, which is none other than the desire to receive (as discussed in chapter 7). Yet, this [desire to receive] is not the way that we imagine it in the second stage, in which it is the selfish desire to receive. Instead, it [the desire to receive] is in the way that things are in the first stage, within the Ein Sof. That is, it [the desire to receive] has its eternal form, in which it receives in order to give satisfaction to the Creator (see chapter 13).
ואע"פ שעוד לא הגענו בפועל למצב הג', ועדיין אנו 'מחוסרי זמן', מכל מקום אין זה פוגם במשהו בעיקר מהותנו, משום שמצבנו הג' מתחייב לנו בהחלט גמור מצד מצב הא'. לפיכך 'כל העומד לִגְבּוֹת, כגבוי דָמִי', ו'מחוסר זמן' הנחשב לחסרון, הוא רק במקום שיש ספק של משהו אם ישלים את הצריך להשלים באותו זמן. וכיון שאין לנו שום ספק בזה, הרי זה דומה עלינו כמו שכבר באנו למצב הג'. ואותו הגוף בצורתו הרעה הניתן לנו כעת, גם הוא אינו פוגם את מהותנו, להיותו הוא וכל קנייניו עומדים להתבטל לגמרי יחד עם כל מערכת הטומאה שהיא מקורם, ו'כל העומד להישרף כשרוף דָּמִי' ונחשב כמו שלא היה מעולם.
Though we have not arrived yet at the third stage, and we have still not had enough time to develop, this does not detract from our essence. That is because the third stage follows inevitably from the first stage, and [to paraphrase a talmudic principle,] “a debt that stands to be collected is [considered] as if it were already collected.” Not having had enough time to develop is only a problem if there is a doubt about whether the process will fully develop to perfection in the time available. And since we have no doubt about that at all, [since developing from stage one, to two, to three is inevitable], it is as if we have already achieved the third stage. The body that was given to us for now, with its problematic form, does not damage our essence, since it [the body] and everything it acquires will be completely eliminated together with the source of impurity. And “anything that will inevitably be burnt is [considered] as if it is already burnt” (Menaḥot 102b) and as if it had never existed.
אמנם הנפש המלובשת בגוף ההוא, שמהותה היא ג"כ בחינת רצון בלבד, אלא רצון להשפיע, שהיא נמשכת לנו ממערכת ד' העולמות אבי"ע דקדושה (כנ"ל באות יא) – היא קיימת לנצחיות. כי צורה זו של רצון להשפיע, היא בהשוואת הצורה לחי החיים, ואינה כלל ח"ו בת חילוף. ותשלום הענין הוא להלן מאות ל"ב ואילך.
However, this is not true of the soul enclothed in that body. The essence [of the soul] is the desire not to receive, but to give, which has flowed to us from the system of the four sacred worlds of ABYA (see chapter 11). It will exist eternally. For the form of this desire to give is equal in form to the Life-Force of the Living, and it is therefore not temporary. This shall be discussed more fully in chapter 32 and on.