מלחמות השם יחיא קאפח 2

מלחמות ה'...

The Wars of H......

שאול שאל אחד מן התלמידים וז"ל יודיענו מ"ו העבודה והתפלה שאנו מתפללים למי שייכא. לעילת העילות ב"ו או לנאצל אשר נאצל ממנו (ז"א) כאשר פירש לנו באוזניכם מ"ו סאלם ן' דוד שנסע מכאן לארץ הקדש ע"פ האמונה האמתית כמפורש בס' מצרף האמונה ובס' עה"ת שהעובד לאין סוף עובד ללא אלהי אמת וללא אלהי משפט כדי שנדע את מי נעבוד ותשובתך מהרה אדוני ע"כ.

An asking asked one of the disciples, and this was his language: "to inform us about the essence of the worship and prayer that we engage in towards the One to whom it belongs. To elevate the highest of heights, or to the emanation from which emanates (meaning) as David, peace be upon him, explained to us in your ears, may it be said, regarding his journey from here to the Holy Land through true faith, as elaborated in the book "Mitzaref HaEmunah" and in the book "Eheyeh Asher Eheyeh," that one who serves the Infinite serves the true God and the God of justice, so that we may know whom we shall worship and receive your response swiftly, my Lord."

תשובה. תשובתך מבוארת בספר כסא אליהו מדף י"ג עד דף י"ח ישמע חכם ויוסף לקח. והמקובל בידינו שהעבודה לאל אדון אחד להמשיך השפע ממנו אל עשר ספירות כמו שכתב לחם שלמה. עכ"ל המשיב.

Response. Your answer is explained in the book "Kisei Eliyahu" from page 13 to page 18. One should listen attentively and study the teachings of the wise and Joseph's acquisition. And the accepted practice in our hands is that the service is directed to one Lord, to draw the influence from Him to the ten Sefirot, as written in the book "Lacham Shlomo" (Bread of Solomon). This is the response.

חזר השואל והשיב. תשובתך ידידי באה סתומה וחתומה ואין בה אלא מורה מקום, "לעיין בכסא אליהו מדף י"ג עד דף י"ח ישמע חכם ויוסף לקח והמקובל בידינו שהעבודה לאל אדון אחד" וכו'. ולא הבנתי דעתך וכוונתך בזה, אם זה המקובל בידך הוא כדברי כסא אליהו או היפך דבריו. כי כאשר עיינתי בכסא אליהו מקום שרשמת לי, לא מצאתי מבוקשי, אדרבא שם בדף ג' מדמה אחדות הבורא לשאר מיני האחדים, ששם כתב: כמו שזה הבית בכללותו נקרא בשם בית אחד. ואם תכנס בו תמצא כמה וכמה חדרים גדולים וקטנים וכמה מקומות זולתם. וכל א' ואחד מתארים לו תואר שם אחד. גם הבנין של עצים שיש בתוכו כמה תארים יש בו. גם תמצא עוד שזה הכותל קדש שנבנה היה חלקים כל אבן ואבן היא חלוקה מצרורות העפר לעצמו והסיד לעצמו כו'. ואחר שבא הבנאי וחבר כל חלקים אלו בחכמתו זה בתוך זה וזה אצל זה ונעשו כותל אחד וכו', נמצא אז הכל חתיכה אחת וחלק אחד. וכן הענין אצלנו וכו'. ושם בדף כ"ה וכ"ט מדמה אותו לגוף האדם המחובר מעצמות וגידים ובשר וראש ועין ואזן וחוטם ופה וידים ורגלים והכל נקרא בשם אדם ראובן או שמעון. ובדף כ"ה וכ"ו וכ"ז כתב: הכלל העולה כי הסבה הראשונה הנקרא בפי כל המקובלים אין סוף, הוא אשר האציל וברא ויצר ועשה והוא מסתתר תוך זעיר אנפין ואזי זעיר אנפין הוא השולט על כל הברואים ומנהיגם וזנם ומפרנסם בכח אין סוף שבו. ולכן הוא אלהינו ואנחנו עמו כי נשמותינו הם חלקו ואותו נעבוד והוא אלהי אבותינו שבידו הנהגת העולמות בשכר ועונש אבל האין סוף עם שאר הפרצופים שלמעלה מזעיר ונוקביה אם יסדרו בני אדם תפלתם להם בפרטות מבלי שיתפללו לזעיר אנפין גם אם יכוונו לנשמה המסתתרת בהם יהיו צועקים ואינם נענים. ואדרבה יהיו המתפללים אליהם נענשים כי זהו רצון הסבה הראשונה שיהיה הוא המוציא והמביא שפעו לתחתונים ואין עוד מלבדו ע"ש היטב. ודברי הר' כסא אליהו עומדים נגד דברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ובחבור ובמורה נבוכים ונגד דברי החסיד בעל חובת הלבבות בשער היחוד והרס"ג בס' האמונות והדעות והרוקח שכתבו שאחדותו ית' איננו כאחד הזוג ולא כאחד המין ולא כאיש האחד שנחלק לאחדים רבים. ולא אחד כמו הגוף הפשוט וכו' שמקבל החלוק לאין סוף. אבל השי"ת הוא אחד באחדות שאין כמותה. ג"כ כתב כסא אליהו שהאין סוף הוא נשמת עתיק, וארוך אנפין, ואבא ואימא, וזעיר ונוקביה, ורבותי ז"ל הנז"ל כתבו שאינו גוף ולא כח בגוף! ולפי דבריו הוא כח בגוף. ג"כ כתב שאריך אנפין אבא ואימא קדמו לזעיר אנפין שהוא אלהינו (לפי דבריו) והוא נקרא בן לאבא ואימא וכו'. ורז"ל אמרו שהוא קדמון לכל הנמצאים ושכל נמצא זולתו בלתי קדמון וכו'. ג"כ כתב שאין סוף ב"ה לא שייכא שום עבודה בו ולא שום קריאה כלל. ולא שייך בו שום שם לא הוי"ה ולא אדנות וכו' רק לז"א ונוקביה שבעולם האצילות בלבד ולא לא"א ואבא ואימא וזעיר ונוקביה שיש בעולמות הנאצלים למעלה מעולם דאצילות כמבואר שם ד' מ"ט סוף עמוד א' ובדף נ"ג....

The questioner responded and said, "Your answer, my friend, is vague and ambiguous, containing only a reference to 'see in the book Kisei Eliyahu, from page 13 to page 18, Yishma Chacham veYosef Lakach, and the accepted practice in our hands is that the service is directed to one Lord,' etc." I didn't understand your opinion and intention in this matter, whether the accepted practice in your hands aligns with the words of Kisei Eliyahu or contradicts them. When I examined the section of Kisei Eliyahu you mentioned, I did not find what I was looking for. On the contrary, on page 3, it presents the concept of the Creator's unity compared to other types of unity, stating: "Just as this house, in its entirety, is called by the name 'one house'." And if you enter it, you will find many large and small rooms and various other places. Each and every one of them is given a specific name. Similarly, a structure made of trees contains various forms within it. You will also find that the holy wall, which was built, had different parts. Each stone was divided into its own sections, with the earth being bound together in clusters and the lime in separate parts, and so on. And after the builder came and connected all these parts with his wisdom, one within another, and this next to that, they became one unified wall, etc. Then everything was one piece and one unit. The same applies to our matter, etc. And there, on page 25 and 29, it compares it to the human body, which is composed of bones, tendons, flesh, a head, an eye, an ear, a nose, a mouth, hands, and feet, and all of it is called by the name "human," whether it is Reuben or Simon. And on pages 25, 26, and 27, it is written: The fundamental principle that emerges from the mouths of all the Kabbalists is that the first cause called "Ein Sof" (the Infinite) is the one who emanated, created, formed, and made, and He is concealed within the "Zair Anpin" (Small Face) and within the Zair Anpin, He reigns over all creatures, guides them, sustains them, and provides for them with the power of the Infinite within Him. Therefore, He is our God, and we are with Him because our souls are His portion, and Him we serve. He is the God of our ancestors, in His hands lie the governance of the worlds, rewards and punishments. However, the Infinite is beyond the other countenances that are above the Zair Anpin, and even if people arrange their prayers to them specifically, without praying to the Zair Anpin, even if they direct their intentions to the concealed soul within them, they will cry out, but they will not be answered. On the contrary, those who pray to them will be punished, for it is the will of the First Cause that He alone be the one who brings forth and bestows His abundance upon the lower beings, and there is no other besides Him. This is stated and understood. The words of Rabbi Kisa Eliyahu stand in opposition to the words of the Rambam (may his memory be blessed) in his commentary on the Mishnah, his compilation, and the Guide for the Perplexed. They also stand in opposition to the words of the pious author of Chovat HaLevavot, in the Gate of Unity, as well as the words of Saadia Gaon in his book, Emunot ve-De'ot, and the philosopher who wrote that the unity of the Divine is not like the unity of a pair, nor like the unity of a species, nor like the unity of an individual that can be divided into many. And not one like the simple body, etc., which accepts division into infinity. But the Almighty is one in a oneness that has no comparison. Similarly, Kisei Eliyahu wrote that the Infinite is an ancient soul, long and expansive, a father and a mother, small and encompassing, and our revered sages of blessed memory wrote that it is not a body and not a force within a body! And according to his words, it is a force within a body. Similarly, he wrote that the long and expansive beings, Abba and Ima (Father and Mother), preceded the small and encompassing being, which is our God (according to his words), and it is called the child of Abba and Ima, and so on. And our Sages said that He predates all existence, and that every existing thing is not preeminent compared to Him, and so on. Likewise, it is written that the Infinite One, may He be blessed, is not subject to any service or invocation whatsoever. And in Him, no name is applicable, neither the Tetragrammaton (YHVH) nor "Adonut" (Lordship), and so on. They only pertain to the Divine Emanation (Zeir Anpin) and its counterpart, which exist in the world of Emanation (Atzilut) alone, and not to the World of Creation (Assiyah), the Father and Mother, Zeir Anpin, and its counterpart, which exist in the higher realms above the world of Emanation, as explained there in the book (Keter Shem Tov) on page 49, at the end of page 1, and on page 53...

ואיך נניח כל האלוהות אשר למעלה מעולם דאצילות ונעבוד דוקא לזעיר ונוקביה שבעולם האצילות שכבר קדמו לו כמה עתיקין ואריכי אנפין ואו"א וזעיר ונוקביה בעולמות העליונים אין מספר הקרובים לאין סוף יותר?

And how can we assume that all the divinities above the world of Atzilut, and specifically worship only Zeir Anpin and Nukva in the world of Atzilut, which are preceded by several ancient and Arikh Anpin and Aor (Ancient of Days), and Zeir Anpin and Nukva in the higher worlds, which are countless and infinitely closer to the Infinite?

ורבותינו הראשונים אמרו שאין ראוי לעבוד ולהודות ולגדל ולפאר רק לאלוה הראשון לכל הנמצאים מבלעדיו! ולמה נניח האין סוף העיקרי המצטמצם למעלה מכולם עם כל הפרצופים הקרובים אליו, ונעבוד לזה הרחוק ממנו מאוד שהוא פרצוף אחרון שבעולם האצילות? את כל אלה הביננו אדונינו נלכה נרדפה את ה' יוצרינו יוצר בראשית. ואל תצוק בנו דבר בליעל ח"ו. כי מי אסף חן ושכל טוב בחפניו השכל וידוע את ה' בחקירת העניינים האלהיים בעיקרי האמונה כמוך. מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו כמוך, כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם אדם לי. וצור יודע תעלומות לב, בוחן לבבות כי לא נתתי שינה לעיני ונגזלה שנתי מעיני עד אמצא פתרונים והבא לטהר מסייעין אותו, להמציא לו מורה דרך הקדש בשכל ומדע ככלכל ודרדע, ובין חכמי האמת חכם ואומן, כאיתן והימן, שאולי הרבנים החסרים מן החכמה הזאת לנו משאות שוא ומדוחים ח"ו. ואתה אדני לך נגלו תעלומותיה וצפונך תמלא בטנם של תלמידיך, ישבע ויתענגו מטובך, ועלינו לשלם שכר פעולתך. ואתה אל תמנע טוב מבעליו. והנני משביעך באלהי השמים האר פניך אלינו לעות את יעף דבר דבור על אפניו והיינו עבדים לאדוני. ושכר רב טובך תבענה שפתינו, ואז לא נבוש לא בעה"ז ולא בעה"ב ונשובה נרעה בשושנים מסוד חכמים ונבונים.

And our Sages of old said that it is not fitting to worship, praise, magnify, and glorify anyone except the First God of all existence, without any others! So why would we abandon the primary Infinite Being, who transcends all others, along with all the close counterparts to Him, and instead worship the one who is far removed from Him, who is the ultimate counterpart in the world of Emanation? All of this we have understood, our Lord, let us go and pursue the Creator, the Creator of the beginning. And do not burden us, God forbid, with worthless matters. For who can gather grace and true understanding in His hands, grasping and knowing the Lord through the investigation of these divine matters, primarily the principles of faith, like you? Who shall ascend the mountain of the Lord, and who shall stand in His holy place like you? For I am but a burning man and have no understanding; no one is like you, O understanding person. And the Rock, who knows the secrets of the heart, examines the minds. For I have not given slumber to my eyes, and my sleep has been stolen from my eyes until I find solutions, and the one who comes to purify himself, they assist him. To provide him with a guide on the path of holiness, with intellect and knowledge, in all matters of economics and ethics. And among the wise of truth, he is wise and skilled, like a strong and faithful one. Perhaps the lacking rabbis, lacking this wisdom, bear false burdens and stumble, heaven forbid. And You, my Lord, to You are revealed its mysteries, and Your hiddenness is filled with the delight of Your disciples. They shall be satisfied and enjoy Your goodness, and upon us is the obligation to reward Your deeds. And You, do not withhold goodness from its recipients. And behold, I swear by the God of heavens, I turn Your attention towards us to listen to every word spoken before You, and we shall serve as Your servants, my Lord. And the reward of Your abundant goodness, our lips shall declare it, and then we shall not be ashamed, neither in this world nor in the world to come, and we shall rejoice in lilies from the secret of the wise and understanding.

תשובה שנית ראיתי את כל הרשום בכתב האלוף, אילן שענפיו מרובים, רומו כגובה ארזים, אחר המחילה על השהייה כי טרדת הזמן נטויה, וכל עכבה לטובה. בהשקיפי על המכתב והנה פערת פיך בהזכירך אלוהות בחשבך שהוא כנגדינו. ונחנו מה כי תלינו עלינו ובזיונך אינו מגיע אלינו כי אם אל חכמי ישראל אשר קטנם[1] עבה ממתניך וכל ישראל נחים אליהם ובזכותם העולם עומד. אי עליך כי הוצאת עליהם דברים אשר לא כדת, בתומה ותחתיה ערמה. אבל כבר נתבאר דינך בפי כל בעלי חכמה. ומה שכתבת על כסא אליהו כי בדף ג' מדמה אחדותו ית' לשאר אחדים. כבר אתה הולך חשכים, הלא תחילת דבריו דף עשרים שכל דמיונות אלו על אורות קדושים אשר אין להם תפיסה וצורה ודמיון, לא בשכל ולא בדעת כלל ועיקר, אלא כדי שיוכל השכל לקבל אותם הורשינו לדמות. ובדף ד' ע"ב כתב שכל הכנויים והתארים הם בדרך דמיון בספירות ואודות קדושים הנאצלים, אבל בו ית' אין בו שום דמיון וצורה ותפישה במחשבה כלל ועיקר. ומה שכתבת איך נניח שאר הפרצופים ונעבוד לזעיר אנפין עם כח שבו א"ס ב"ה. כבר ביאר הר' כס"א בדף כ"ה ע"ב שבקראינו לז"א אנחנו קורין לכל הפרצופים כאחד עם נשמה המסתתרת בהם. ומה שכתבת למה נניח הפרצופים הקרובים לא"ס ונקרא לז"א. לפי שידוע שהמידות הפנימיות יש מהם דין ויש מהם רחמים, וזה כלול מכולם, ולזה רצה המאציל לפעול פעולותיו על ידי כלי זה. ועד שאתה מקשה על דמיונות אודות עליונים שאין לך רשות להרהר בהן במכל שכן ללגלג, תקשה על ידך הגופנית שהיא עושה כל המלאכות, והראש שלמעלה אינו עושה כלום. ג"כ כח הדבור שהוא פארך על כל בעל חי למה לא ניתן למעלה מעיניך. אלא כך גזרה חכמתו ית'. ואם יש לך עצה הוגנת תלך אצל בוראך ותיעצנו. ומה שכתבת שדברי כס"א נגד הרמב"ם וכו' שכתבו שאינו כח בגוף, ולפי דברי כס"א הוא כח בגוף. הלא כל המקובלים פה אחד עונים ואומרים שכל המגשים בספירות כמוך הרי זה כופר ואין לו חלק באלהי ישראל. ומה שכינו אותם אורות דקים אינו אלא לשכך את האזן! יש לנו לשאול על מה שכתב הרמב"ם: יכוין לבו כנגד השכינה ויתפלל. ובמורה כ' שהשכינה אור נברא. ויותר מזה מה שכתב על כבוד ה' שהוא נברא. אם כן כיצד היו ישראל יוצאים פתח אהליהם ומשתחווים לנברא. ויותר על זה מה שכתב שכל צורה שהיו רואים הנביאים ומדברים עמה היא אור נברא. א"כ אין לנו שום נבואה ע"י הבורא, אלא כולם מצד הנבראים. ואם נאמר שהיה הנברא דבק בבורא, א"כ לדעתך הוא כח בגוף! ותשובתך מהרה תצמח, ס' מאנו דעת אותי נאם ה'.

Once again, I have reviewed everything written in the esteemed book, like a majestic tree with numerous branches, towering as the height of cedars. After pardoning the delay, for the passage of time was relentless, and every delay was for the better. As I examine the writing, I notice a discrepancy in your mention of divinity in your thoughts, which contradicts our beliefs. And as for us, why should we be influenced by your disdain and disrespect? It does not reach us, but rather only reaches the wise sages of Israel, whose understanding surpasses yours. All of Israel relies on them, and it is through their merit that the world stands. It is not upon you to express words about them that are not in accordance with the law, with arrogance and baseless accusations. However, their judgment has already been clarified by the mouths of all scholars. And regarding what you wrote about the Kisei Eliyahu, that on page 3 it seems that His unity is similar to the unity of others. You are already going astray. Didn't the beginning of his words on page 20 clarify that all these likenesses are regarding holy lights that cannot be comprehended or perceived in any intellectual or conceptual manner? They are only presented in order for the intellect to be able to receive them and form an image. And on page 4b, he wrote that all the designations and descriptions are in the realm of analogy within the spheres and emanations of the holy beings that are created. However, regarding the divine itself, there is no likeness, form, or perception in thought whatsoever. And as for what you wrote about how we assume that the other countenances and aspects serve Zair Anpin with the divine power within it (blessed be He), Rabbi Kesa explained in Tractate Hagigah, page 25b, that we refer to Zair Anpin as a collective term for all the countenances, with the hidden soul concealed within them. While you challenge the imaginations concerning the supernal beings, which you have no authority to contemplate, let alone mock, you should focus on your own physical body, which performs all the tasks, while the higher head above does nothing. Indeed, the power of speech, which is your glory over all living creatures, why wasn't it granted to you from above your eyes? Rather, such is the decree of His wisdom. And if you have fair advice, go to your Creator and consult with Him. And regarding what you wrote about the statements of the Kabbalists contradicting those of the Rambam and so on, where they stated that it is not a physical power, according to the words of the Kabbalists, it is a physical power. But don't all the accepted authorities here respond and say that anyone who presents such views regarding the Sefirot like yours is a heretic and has no share in the God of Israel? And as for what you called those subtle lights, it is only to appease the ear! We have to question what the Rambam wrote: "One should direct his heart towards the Divine Presence and pray." In the Guide for the Perplexed, it is taught that the Divine Presence is a created light. Furthermore, it is mentioned that the glory of God is also created. If that is the case, how were the Israelites able to exit their tents and prostrate themselves before the created? Moreover, it is stated that every form that the prophets saw and communicated with is a created light. If that is the case, then we do not have any prophecy from the Creator Himself, but rather all prophecy comes from the realm of the created. And if it is said that the created being is attached to the Creator, then according to your understanding, it is a physical entity! Your response should quickly emerge. We do not comprehend Me, says the Lord.

תשובה מהשואל. איותה נפשי לשמוע אמרות מוזקקות[2] כראי מוצקות, משמי מרום בוערות. כי אני מכל דעה אביון, שושף לצל הקיקיון. ותחת אשר ענותך תרבני וממים רבים כמר מר לי תשקני. עשיתני כמלונה במקשה, ונפשי אנושה בתהלות מרמה (כברכת בלעם הרשע) דחלות. ובדברי נרגן סיימת ולאיש פרוע מוסר ודוב שכול דמית. ובאמת לא זוהי דרכה של תורה. תורתנו הקדושה דרכיה דרכי נועם. ואהבת לרעך כמוך. מה דעלך סני לחברך לא תעביד. כן אמר הלל נשיא ישראל! ריש מלין אמר, מה שאני פערתי פי לבזות חכמי ישראל והוצאתי עליהם מלין אשר לא כדת. חלילה לי לבזות שום אדם אפילו גוי, כל שכן ישראל. ולא ידעתי מקום בדברי לזה שאתה טוען שיש בהם בזיון. ואם להקשות עליהם מדברי רז"ל ולגלות מקום הסתירה, אין בזה שום איסור. וגם בתלמוד מקשים אפילו על גדולים מהם ומביאים ראיה לסתור דבריהם ואומרים תיובתא דר' פלוני. הא דר' פלוני בדותא היא (גירסת הערוך ברותא) ובסנהדרין ובברכות אמרינן: הרואה את הקשת צריך לכרוע דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן וכו' ואראה ואפול על פני. לייטי עלה במערבא וכו' מגדף בה ר' אבהו וכו'. והנה במכתבך זה תרעומת מצאתי, תשובה לא מצאתי. וכי אני הוא שקראתים לאלו הפרצופים אלוהות? הלא המקובלים הם עצמם שאמרו כן. וצא למד מכוונת הברכות והתפלה מי הוא אלהינו ומי הוא אלהי אבותינו. ובזהר שואל מאן אלהים דא כך וכך. ועוד שהרי המקובלים ביארו שכמה עולמות אלפי אלפים ורבי רבבות נאצלו ונבראו ונוצרו ונעשו, רק שלא שלחו בהם יד לבארם לרוב העלמם. כי הם אורות דקים ביותר. וכל עולם ועולם כלול מעשר ספירות. וכל ספירה וספירה כלולה כל אחת מעשר פרטי פרטות כמו שאמרנו בעולם דאצילות. וכולן בבחינת עיגולים, זה בתוך זה וזה לפנים מזה. וכן בבחינת ספירות דיושר שהם בציור אדם בעל קומה זקופה ברמ"ח איברים וכו' כל אלו העולמות כל א' מהם כולל שתי בחינות עיגולים ויושר בכלל ובפרט. וכל דברי המקובלים וביאוריהם, אינם רק בעולם דאצילות שכבר נתעבה ונתגלה יותר, ובו ביארו כל ענייני הפרצופים הכוללים שהם חמשה: אריך אנפין, ואבא ואימא, וזעיר ונוקביה. ואחר שכבר נתברר לך מדבריהם שאומרים שנתעבו ונתגלו שהם קורים את הפרצופים הנז' אלוהות באמרם אלהינו ואלהי אבותינו, בתפלה ובברכות, ומכוונים למדה ידועה בכל תיבה. לא נשאר עלי תלונתך לא בטענת גשמות ולא טענת אלוהות, כי אם עליהם, כי הם אמרו והם אמרו. וקושיא חזרה למקומה, איך נניח האין סוף עם כל הספירות אשר בעולמות העליונים עם אריך אנפין ואבא ואימא, ונעבוד לז"א ונאמר שהוא אלהינו ואנחנו עמו ועבדיו הוא עשנו ולו אנחנו. ובמכתבך זה (שאמרת לפי שידוע שהמידות הפנימיות מהם דין ומהם רחמים וכו') כבר הודית הודאה גמורה שכן היא דעתכם שאין שום עבודה ולא תפילה שייכא בעלת על כל העלות, כי אם לז"א, וכמו שכ' הרב מקדש מלך וכס"א ומהר"י לופיס בשער האמונה האמתית. ולכן צריכים אנחנו ממך ליישב ולתרץ לנו איך תסכים דעת המקובלים הלזו שכל עבודתינו ותפלותינו לז"א ונשמתו, עם תורתינו הקדושה שבכתב ושבעל פה. ואשר חרה אפך עלי ואמרת שאני מגשים בספירות, גם זה לא ידעתי לו מקום בדברי, לפי שלא אמרתי דבר שלא מצאתי בספריהם. והם אמרו שעולם האצילות יש בו גוף ונשמה ומלבוש. ולא נעלם ממך כי האור והאויר והאש גופים דקים הם וקלים. ועוד שהרי ביארו דבריהם הם עצמם ואמרו כי העולמות העליונים והפרצופים שלמעלה מאריך אנפין לא דברו בהם, רק מא"א ולמטה שכבר נתעבו ונתגלו יותר. הרי לך בהדיא מדבריהם שהספירות שמדברים בהם נתעבו ונתגלו יותר משל מעלה מהם ומודים הם בעצמם שהספירות שמדברים בהם נתעבו.

Response to the inquirer: My soul yearns to hear profound words, tightly sealed, burning from the lofty heavens. For I, with all humility, search for the shadow of the ultimate truth. And by your answer, may you enlighten me and quench my thirst like a parched land. You have made me a harlot in the marketplace, and my human soul laments in exalted praises (like the curse of the wicked Balaam). Your words resonate like a striking harp, but to a wild and untamed man, they are discipline and a scorching flame. Truly, this is not the way of the Torah. Our holy Torah has pleasant paths, and 'Love your neighbor as yourself.' What is hateful to you, do not do to your fellow. So said Hillel, the leader of Israel! The head of the Sanhedrin said, 'What I have explained is to belittle the sages of Israel and utter words that are not according to the law.' Heaven forbid for me to belittle any person, even a gentile, let alone Israel. And I do not know any place in my words that would lead you to claim they contain belittlement. And if you find difficulty with their words of the sages and seek to expose their hidden intentions, there is no prohibition in that. In the Talmud, they even raise objections against greater sages and bring evidence to contradict their words, saying, 'This is the refutation of Rabbi So-and-so.' Here, Rabbi So-and-so is of different opinion (as stated in the Aruch Baruchta version), and in Sanhedrin and Berachot, we say: 'One who sees a rainbow should bow down,' for it is written, 'Like the appearance of the rainbow in the clouds,' etc., 'and I fell upon my face.' Rabbi Abahu mocked it and so on. Now, in your letter, I found your complaints, but I did not find an answer. Am I the one who called these personifications 'deities'? Haven't the Kabbalists themselves said so? Learn from the intent of the blessings and prayers, who is our God and who is the God of our ancestors. And in the Zohar, they ask, 'Who is the God who did so and so?' Furthermore, the Kabbalists explained that countless worlds, thousands upon thousands and myriads upon myriads, were emanated, created, and formed, yet they did not delve into them extensively due to their concealment. For they are extremely subtle lights. Each world consists of ten Sefirot, and each Sefirah contains ten individual details, as we explained in the world of Atzilut. And all these worlds, each one of them contains two general and specific configurations, round within round, one within another. And the same applies to the configurations of the upright Sefirot, which depict the human form with its 248 organs, etc. All these worlds, each one of them includes two configurations, general and specific, in round and upright. All the words of the Kabbalists and their explanations refer only to the world of Atzilut, which has already become clearer and revealed more, and therein they explained all the matters of the personifications that comprise five: Arikh Anpin, Abba, Ima, Zeir Anpin, and Nukva. And once it has become clear to you from their words that they said that these personifications are called deities by saying 'our God and the God of our ancestors' in prayer and blessings, and they aim at a known measure in every word, there is no complaint left for you against them, neither.

אחלי אדוני הודיעני ג"כ, מי מנהיג כל העולמות הנעלמים אשר לא דברו בהם המקובלים ומי זנם ומפרנסם. אם זעיר אנפין זה באצילות הוא הזנם ומפרנסם, ולו הם עובדים ומשתחוים, או האין סוף הוא אלהיהם ולו לבדו עובדים, ואנחנו לז"א עובדים, כי הוא הזן אותנו והוא אלהינו כמו שאמרו המקובלים. ונמצא לפי זה, כי אין סוף הוא אלהי העליונים, וז"א אלהי התחתונים, והרי כאן שתי רשויות ח"ו. ובהדיא אמרו מקצתן: את כל מעשה ה' הגדול מכלל דאיכא קטן. ורבותינו האמתיים אמרו הובא במנורת המאור פ' קמ"ג שבשעת מתן תורה קרע להם שבעה רקיעים ופתח ז' ארצות ואמר להם לישראל: בינו בעליונים ובינו בתחתונים ודעו שאין אלוה מבלעדי לא בעליונים ולא בתחתונים, אנכי ה' אלהיך. ובמדרש רבה פרשת יתרו אמרו: אנכי ה' אלהיך. אמר ר' אבהו משל למלך בשר ודם מולך, יש לו אב או אח או בן. אמר הקב"ה: אני איני כן, ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים. אני ראשון שאין לי אב. ואני אחרון שאין לי בן. ומבלעדי אין אלהים שאין לי אח. עכ"ל המדרש וכו' הר' עץ יוסף ז"ל ר"ל שמלך ב"ו אין מלכותו שלימה לפי שיש לו אב וצריך לנהוג בו כבוד ומשתתף עמו במלכות. או יש לו אח שיש לו חלק בכבוד מלכות. או יש לו בן שנוהג שררה עמו, ואחריו יורש עצר. ופי' אין לו אב שהוא הסבה הראשונה. ואין לו אח כי הוא אחד ואין שני לו. ואין לו בן שלא נמשכו העלולים ממנו בטבע כבן מן האב, כמו שחשבו קצת (היא דעת המקובלים שאמרו שז"א בן לאו"א והוא אב לעלולים שאחריו וכו' ויש לו אחות או אחיות נוקבין דיליה) כי לפי הדעת ההיא אין היכולת בידו לשנות שום דבר מן הדברים ואין מלכותו שלימה. אבל הקב"ה אמר: אנכי ה' אלהיך, כי זה כחו להוציאם מארץ מצרים לפי שמלכותו שלימה ולית דימחי בידיה עכ"ל:

Please inform me as well, who governs all the hidden worlds that the Kabbalists did not speak about, and who sustains and reveals them. If Zeir Anpin is in the realm of Atzilut, then he sustains and provides for them, and they worship and prostrate themselves before him. But if the Infinite is their leader, and they serve Him alone, then we serve Zeir Anpin, for he sustains us and is our God, as the Kabbalists have said. According to this, the Infinite is the God of the upper realms, while Zeir Anpin is the God of the lower realms, and here we have two distinct authorities, God forbid. Specifically, some of them have said: "You have seen all the great works of the Lord, which is greater than any small thing." Our true Rabbis have said, as it is brought in Menorat HaMaor, Parashat K'M'G, that at the time of the giving of the Torah, He (God) tore for them seven firmaments and opened seven lands, and He said to the Israelites: Understand in the upper realms and understand in the lower realms, and know that there is no God other than Me, neither in the upper realms nor in the lower realms. I am the Lord your God. In Midrash Rabbah, Parashat Yitro, it is said: "I am the Lord your God." Rabbi Abbahu said a parable: It is comparable to a king of flesh and blood who stands before you, and he has a father, a brother, or a son. The Holy One, blessed be He, said: I am not like that. I am the First, and I am the Last, and besides Me, there is no other God. I am the First, who has no father. "And I am the Last, who has no son. Besides Me, there is no other God, who has no brother." This is the content of the Midrash, etc. Rabbi Eitz Yosef, may his memory be a blessing, explained that when a mortal king has a father, his kingship is not complete because he must honor his father and share his kingship with him. Or he has a brother who shares the honor of the kingship. Or he has a son who exercises authority with him and becomes his successor. The phrase "Besides Me, there is no other God" means that He has no father, which is the primary cause [of His existence]. And He has no brother because He is unique and has no second. And He has no son in the sense that the qualities derived from Him are not inherent in a manner similar to a son from a father, as some have speculated (which is the viewpoint of the Kabbalists who said that Zeir Anpin is a son of Imma and a father to the subsequent generations, etc.). And He has no sister or female siblings, for according to that viewpoint, He does not have the ability to change anything in the world, and His kingship is not complete. But the Almighty, blessed be He, said: "I am the Lord your God." This is an expression of His power to bring them out of the land of Egypt, for His kingship is complete, and there is no power that can challenge Him, as explained above.

ובירושלמי שבת פ' במה אשה אמרו חז"ל וריויה די רביעאה דמי לבר אלהין. אמר ר' ראובן: באותה שעה ירד מלאך וסטרו לההוא רשיעא על פיו ואמר ליה תקין מילך ובר אית ליה? חזר ואמר ברוך אלההון די שדרך מישך ועביד נגו די שלה מלאכיה ושיזיב לעבדוהי, בריה אין כתיב כאן אלא מלאכיה, ע"כ. ור"ל שנבוכדנאצר הרשע חשב שהמלאכים הם עלולים ומשתלשלים ממנו בטבע כבן מן האב כדברי המקובלים בספירות של כל העולמות, וכן הנשמות, ולזה סטרו המלאך. וחזר ואמר די שלח מלאכיה וכו'. הרי לך מפורש יוצא מדברי מדרש רבה והירושלמי היפך דברי המקובלים. ושכל הנמצאים המציאם הקב"ה בחסדו יש מאין מהצורה ראשונה עד יתוש קטן. ולא שהם נמשכים מעצמותו כמו שהבן מתהוה מכח הזרע הנמשך מאביו.

In the Jerusalem Talmud, in the tractate Shabbat, it is said by our sages (Chazal): "The beauty of the fourth one is similar to the son of God." Rabbi Reuben said: At that moment, an angel descended and slapped that wicked person on his mouth and said to him, "Is it appropriate for you to speak in this manner and call Him 'Son'?"He (the wicked person) again said, "Blessed be the gods who sent their messengers and left them to do their work, for it is written here 'His angels' and not 'His Son's angels.'" Rabbi Levi explained that Nebuchadnezzar the wicked thought that the angels were derived from him and were descended from him naturally, like a son from a father, according to the beliefs of the Kabbalists regarding the spheres of all worlds and likewise the souls. Therefore, the angel slapped him. And he (the wicked person) again said, "who sent His angels, etc." There you have it clearly stated, diverging from the words of Midrash Rabbah and the Jerusalem Talmud, contradicting the beliefs of the Kabbalists. For everything that exists, the Almighty brought them into being out of His kindness, from absolute nothingness to the smallest gnat. They do not derive from His essence, as a son is formed from the power of the seed that comes from his father.

המורם מכל זה שאין לעבוד שום פרצוף וצורה מכל הנבראים הנמצאים בעולם העליון והשפל שהמציאם השי"ת בחסדו. כי לו לבדו ראוי לעבוד ולהתפלל, ועל זה באה המצוה והאזהרה בסיני: אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים, כמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפ' שני מה"ל ע"ז. ובפ' ג' מה"ל תשובה כתב וז"ל: ואלו שאין להם חלק לעולם הבא אלא נכרתין ואובדין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים: המינין והאפיקורסין וכו'. ובדין שאחריו כ': חמשה הן הנקראין מינים. האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג, והאומר שיש שם מנהיג אבל הם שנים או יותר, והאומר שיש שם רבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה, והאומר שאינו לבדו הראשון וצור לכל. וכן העובד לזולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים. כל אחד מחמשה אלו מין ע"כ. וכתב הרב לחם משנה על חלוקה ד' שכתב רבינו והאומר שאינו לבדו הראשון וכו', כ' הראב"ד, כאותו שאמר אלהיכם צייר גדול הוא אלא שמצא לו סמנים גדולים תהו ובהו וחשך ומים ורוח ובהם עשה מה שעשה, עכ"ל הראב"ד. ופי' הרב לח"מ שכוונתו להוסיף על דברי רבי' שאעפ"י שמודה שלא קדמה שום סבה לאלהינו שבשבילה נהיה, אלא שאומר שברא העולם יש מיש, הרי זה מין ע"ש. ובנדון דידן אמונת הקבלה החדשה כפי המבואר בספריהם לפי הבנתינו והבנת רבים וגדולים חכמי לב מרבותינו הפורשים ממנה ראשונים ואחרונים כהריב"ש וחו"י המובא בפתחי תשובה ושאר אחרונים נקבצו באו בה תלת וארבע מלי מהני דאמור רבנן, דהמאמין כן אין לו חלק לעה"ב. חדא רבוי האלוהות, א"ס ואדם קדמאה ואדם קדמון ועתיק ואריך אנפין ואבא ואימא וזעיר ונוקביה! שנית, שהם בעלי גוף דק, דהיינו אור, והא"ס נשמה לגופות הללו. שלישית, שהעבודה אינה לסבה הראשונה שהוא נקרא אצלם א"ס, רק לז"א שהוא סבה אחרונה שבאלו הסבות. רביעית, שהוא אמצעי הממשיך השפע מאלו המדות העליונות שהם עתיק ואריך אנפין ואבא ואימא, וקורין אותו בן לאו"א, והוא ג"כ אב לכתר דבריאה כפי השתלשלות העולמות לפי דעתם רחמנא ליצלן.

The main point of all this is that there should be no worship of any form or image of all the created beings found in the higher and lower worlds, which the Almighty created out of His kindness. For Him alone it is fitting to worship and pray, and for this reason the commandment and warning came at Sinai: "I am the Lord your God, you shall have no other gods before Me," as stated by the revered Maimonides, may his memory be blessed, in Chapter 2 of Hilchot Avodat Kochavim (Laws of Idolatry). In Chapter 3 of Hilchot Teshuvah (Laws of Repentance), he wrote, may his memory be blessed: "And these are the ones who have no share in the World to Come, but are cut off and lost due to the magnitude of their wickedness and their sins forever and ever: the heretics, the apostates, and so on." And in the subsequent law, it states: "There are five categories called heretics." The one who says that there is no God and no ruler in the world, and the one who says that there is a ruler but they are two or more, and the one who says that there is one Supreme Being but they have a physical form and image, and the one who says that the Supreme Being is not alone and has a partner for everything. And similarly, one who worships another in order to serve as an intermediary between themselves and the Master of the Universe. Each of these notions is considered heresy. The Rabbi Lechem Mishneh commented on the four divisions mentioned by our Rabbi, and regarding the one who says that the Supreme Being is not alone, etc., it is like the opinion of the Raavad (Rabbi Abraham ben David). Just as he said, "Your God is a great artist," meaning that He found significant signs, chaos, void, darkness, water, and wind, and with them, He created what He created. This is the opinion of the Raavad. And the explanation of Rabbi Lechem Mishneh is that his intention is to add to the words of our Rabbi. Although he acknowledges that no cause preceded our God, for whom we exist, he claims that when God created the world, there was something existing, indicating a separate entity. This, therefore, falls into the category of heresy. Regarding our judgment on the new Kabbalistic belief, as explained in their books according to our understanding and the understanding of many wise and discerning individuals, including prominent rabbis who have distanced themselves from it, both earlier and more recent authorities like the Riva"sh and Chavot Yair, as mentioned in the introduction to the Teshuvah Beit Yosef and other subsequent sources, it has been concluded that those who believe in such teachings have no share in the World to Come. There is one abundant Divinity, blessed be He, and Adam Kadmon, Adam Kadmon, Arikh Anpin, Abba, Ima, Zair, and Nukva! Furthermore, they are owners of a subtle body, which is light, and the Divine Soul resides within these bodies. Thirdly, the worship is not directed towards the primary cause, which is referred to as "Ain Sof" among them, but rather towards the secondary cause, which is the ultimate purpose among these causes. Fourthly, it is the intermediate that continues the flow from those higher attributes, which are the ancient and expansive En Sof, Aba, and Ima. They call it "Ben" (Son) among them, and it is also considered a father to the crown of creation, according to the progression of the worlds as understood by them, may the Merciful One protect us.

ואת זה חזיתי בתשובתך. ואספרה הני מילי דמרפסן איגרא כי השבת על דברי שאמרתי לך איך נניח הא"ס ושאר הפרצופים הקרובים אל הא"ס ונעבוד לז"א? והיתה תשובתך, לפי ששאר המידות מהם דין ומהם רחמים וזה כלול מכולם. ולזה רצה המאציל לפעול פעולותיו ע"י כלי זה וכו'. והבאת לי דמיון מן היד הגופנית שהיא עושה כל המלאכות, והראש שהוא למעלה אינו עושה כלום. גם כח הדבור שהוא פאר וכו', כל דבריך אלה אינן אלא דברי תימה! אני שאלתיך על אמרם שז"א הוא אלהינו ואותו נעבוד, ואתה משיבני מן הפועלים בנו ברצון פועלם. וכי כל הפועלים בנו ברצון פועלם אותם נעבוד? ונאמר שהם אלהינו? הלא השמש פועלת לנו כמה פעולות טובות להאיר לנו לחמם האויר והארץ ולהצמיח דשאים ולבשל הפירות. האם אותה נעבוד? הירח והכוכבים גם המה פועלים בתחתונים ברצון הבורא ית' שנאמר: וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים. הנעבוד אותם? הארץ והמים והאש גם הם פועלים להצמיח דשא ואילנות ולגדלם. ובאש אנו עושים כל חפצינו לאפות ולבשל כל מאכלינו. וברוב המלאכות נופח באש פחם ומוציא כלי למעשהו[3]. הנעבוד את אחד מהם? ורצונו ית' לפעול פעולותיו על ידי שלוחים אמצעיים פשוט ומבואר בכתובים. ישרצו המים, תוצא הארץ נפש חיה, תדשא הארץ דשא, ונאמר עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט, ועוד ועוד, בכל עושה שליחותו. ועם כל זה ציוונו השי"ת לעבדו לבדו, והזהיר אותנו שלא נעבוד אחד מבלעדיו. ובמעמד הנבחר בהגלותו על הר סיני נתן קולו לפני חילו, אנכי ה' אלהיך, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ונאמר: אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן! ואני ואתה עמדנו לפני אומן שעשאנו ולא רצה הוא שנעבוד אל אחר קצר אפים (ז"א) מבלעדיו אעפ"י ששלוחו הוא לפעול איזה פעולה. ולמה לא נשמע בקולו לעבדו, ונלך ונעבוד לז"א אשר לא ציוונו?

And I saw this in your response. I will explain these matters briefly, for they are the essence of my letter. How can we assume the En Sof and the other close faces to the En Sof, and still worship the intermediate? Your response was that the other attributes include both judgment and mercy, and this intermediate encompasses them all. And for this reason, the Emanator desired to manifest His actions through this instrument, and so forth. I will provide you with an analogy from the physical hand, which performs all the tasks, whereas the head, which is positioned above, does nothing. Even the power of speech, which is a glory, and so forth - all your words are but words of wonderment! I asked you about their statement that the "other-than-He" is our God and Him we shall serve, and you respond to me regarding the actions they perform willingly. But should we worship all those who act willingly? And you claim that they are our God? Isn't it the sun that performs many good actions for us, such as illuminating, warming the air and the earth, causing vegetation to grow, and ripening fruits? Should we worship them too? The moon and the stars also act below according to the will of the Creator, as it is written: "From the choicest produce of the sun and from the choicest yield of the months." Should we worship them as well? The earth, the water, and the fire also act to make vegetation and trees grow and nurture them. And with fire, we fulfill all our desires to bake and cook all our food. In many crafts, we inflate coal in fire and shape tools for their purposes. Should we worship any of them? And His will is to perform His actions through simple and evident means, as described in the Scriptures. The waters will flow, giving life to the living creatures; the earth will produce vegetation, and it is said that His messengers are winds and His servants are flaming fire, and so on and so forth, in every aspect of His delegated tasks. And despite all this, the Almighty commanded us to serve Him alone and warned us not to worship any other besides Him. At the chosen moment of His revelation during the exile on Mount Sinai, His voice resounded before His entire assembly, saying, "I am the Lord your God; you shall have no other gods before Me." And it is said: "I am the Lord; that is My name! And My glory I will not give to another." You and I stood before the Creator, who made us, and He did not desire that we worship any other, even though He has appointed agents to perform certain actions. Why should we not heed His voice and go worship that which He did not command us to worship?

ועל שאלותיך שכתבת שיש לשאול על מה שכתב הרמב"ם ז"ל: יכווין לבו כנגד השכינה ויתפלל, ובמורה נבוכים כתב שהשכינה אור נברא וכו' הן בשאלתך גילית שאתה חכם בעיניך ולא למדת מוסר. וכי דרך הנשאל לשאול את שואלו? מכל מקום לא אחשוך קולמוסי מלהשיב אעפ"י שעשית לא כהוגן! ואומר כי פשוט הוא וידוע לכל משכיל בקי בספרי ישראל ששם שכינה נאמר על ג' דברים: או אל השי"ת, כמו שכתב רבינו בהל' תשובה פ"ז: גדולה תשובה שמקרבת האדם לשכינה שנאמר: שובה ישראל עד ה' אלהיך וכו', ונאמר: ולא שבתם עדי נאם ה', ונאמר: אם תשוב ישראל אלי תשוב. כלומר, אם תחזור בתשובה, בי תדבק וכו'. עוד שם על מעלת התשובה: אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל וכו', והיום הוא מודבק בשכינה, שנאמר: ואתם הדבקים בה' אלהיכם, צועק ונענה מיד, שנאמר: והיה טרם יקראו ואני אענה. וכן ענין דבריו בהל' תפלה, שאם היה במקום שאינו יכול לכוון את הרוחות וכו'. וכן העתיקו קדמונינו, ואן כאן פי בוצע ולא יחסן יערף אלגהת יהי"י קלבה אלי כאלקה ויצלי.

And regarding your questions about what Rabbi Moses Maimonides, may his memory be blessed, wrote: 'One should direct their heart towards the Shekhinah and pray,' and in the Guide for the Perplexed, he wrote that the Shekhinah is a created light, and so on. By your question, it is revealed that you consider yourself wise in your own eyes but have not learned ethics. And is it the proper way for the questioner to question their questioner? Nevertheless, I will not hide my words from you, even though you acted unfairly! I will state that it is straightforward and known to every intelligent person well-versed in the books of Israel that the term Shekhinah is used in three instances: referring to God, as our Rabbi wrote in Hilchot Teshuvah, Chapter 7: 'Teshuvah is great, as it brings a person close to the Shekhinah,' as it is stated, 'Return, O Israel, to the Lord your God,' and it is said, 'And you did not return to Me, says the Lord,' and it is said, 'If Israel returns to Me.' Meaning, if you return through repentance, you cleave to Me, and so on. Additionally, it refers to the virtue of repentance, as it says, 'Last night, this person was separated from the Lord God of Israel,' and today, they are attached to the Shekhinah, as it is stated, 'And you who cling to the Lord your God,' crying out and immediately answered, as it is said, 'Before they call, I will answer.' The same idea applies to his words in Hilchot Tefillah, that if one is in a place where they cannot direct their thoughts, and so on. Our ancient sages also quoted this, and here and there, the verse is employed, and may my tongue cleave to my palate if I do not expound on the greatness of the divine presence, which is united with me.

והשני במקום שנזכר שם "גילוי שכינה", כגון גבי אברהם אבינו כשהלך לעקוד את יצחק שנאמר בו וירא את המקום מרחוק. ואמרו רז"ל שראה אור מרחוק בהר המוריה, וכמו שאמר הפיטן: וירא דמות כבוד והוד ויקר, ושאל עוד את נעריו, אור הראיתם צץ בראש הר המור וכו'. זהו אור נברא שכתב רבינו. וכן בסנה, וירא והנה הסנה בוער באש, ובהדיא נאמר שם וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, וזהו אור נברא. וכן כל מקום שנזכר שם "גילוי שכינה" הוא אור נברא.

And the second case is in a place where the term 'revelation of the Shekhinah' is mentioned, such as with our forefather Abraham when he went to bind Isaac, as it is stated about him, 'And he saw the place from afar.' And our Sages, may their memory be blessed, said that he saw the light from afar on Mount Moriah, as the Paitan said, 'And he saw the likeness of glory, splendor, and honor,' and he asked his servants, 'Did you see the light shining on the top of Mount Moriah,' and so on. This is the created light that our Rabbi wrote about. The same applies to the case of the burning bush, as it is said, 'And he looked, and behold, the bush was burning with fire,' and explicitly stated there, 'And the angel of the Lord appeared to him in a flame of fire out of the midst of the bush,' and this is the created light. And likewise, every place where the term 'revelation of the Shekhinah' is mentioned, it refers to the created light.

והשלישי, השגחת השי"ת עלינו נקרא ג"כ שכינה, כמו שאמרו רז"ל: גלו לבבל שכינה עמהם. כלומר, השגחתו ית' דבקה בנו כמו שהבטיחנו בתורה: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם". וכן כל כיוצא בזה. כל מקום יובן לפי עניינו באחד משלשה פנים הללו הנז'.

And thirdly, the divine providence of the Almighty over us is also called Shekhinah, as our Sages, may their memory be blessed, said: 'The Shekhinah went into exile with them to Babylon.' Meaning, the divine providence of the Holy One, blessed be He, cleaved to us as He promised us in the Torah: 'Yet for all that, when they are in the land of their enemies, I will not reject them, nor shall I abhor them to utterly destroy them and break My covenant with them, for I am the Lord their God.' And so it is in all similar cases. Each instance will be understood according to its context in one of these three aspects.

ומה שכתבת: ויותר מזה מה שכ' על כבוד ה' שהוא אור נברא אם כן כיצד היו ישראל יוצאים פתח אהליהם ומשתחוים לנברא? לא לכבוד הנראה משתחוים, רק למי שהשרה כבודו שם. והכבוד הנראה שם לאות וסימן להם, כי השי"ת איווה לאוהל מועד למושב לו, כמו שאנחנו משתחוים ומתפללים לשי"ת נכח המקדש וירושלם, כי בחר ה' בציון אוה למושב לו. וכבר ביאר הרמב"ם בפ' ס"ד מראשון, כי כבוד ה', פעמים רוצים בו האור הנברא אשר ישכינהו הק' במקום, כמו: וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו וכו', ופעמים רוצים בו עצמותו ית' ואמתתו, כמו "הראיני נא את כבודך", ובא המענה: "כי לא יראני האדם וחי", מורה כי הכבוד הנאמר פה עצמו ית', ואמר "כבודך" להגדיל וכו'. וכיוצא בזה מצינו בדברי רז"ל ששם אלהים משותף לדיינים ולמלאכים ולשי"ת, גם שם שכינה משותף למה שהזכרתי למעלה. וראיתי להעירך פה שאין איסור להשתחוות לאדם כל שאין דעתו לקבלו באלוה וגם אינו נעבד, רק נכנע לו ומשפיל עצמו לפניו, או דרך ההודאה על טובה שעשה לו. שהרי אברהם אבינו השתחוה לבני חת על החסד שעשו עמו ליתן לו אחזת קבר. וכן תרגם רבי סעדיה גאון: וישתחו לעם הארץ לבני חת, וסגד לאהל אלבלד שברא. ויהושוע השתחווה למלאך. ונתן הנביא ובת שבע השתחוו לדוד. והרבה מצינו בכתובים שהשתחוו לנברא. וגרסינן בסנהדרין פ' ארבע מיתות (סנהדרין ס"א ע"ב), אתמר: העובד ע"ז מאהבה ומיראה, אביי אמר חייב, דהא פלחה. רבא אמר פטור, אי קבליה עליה באלוה אין, אי לא לא. ואמר אביי מנא אמינא לה, דתנן העובד ע"ז אחד העובד ואחד המזבח ואחד המקטיר ואחד המנסך ואחד המשתחוה ואחד המקבלו עליו באלוה והאומר לו אלי אתה. מאי לאו אחד העובד מאהבה או מיראה? ורבא אמר לך, לא, אלא כדמתרץ ר' ירמיה (פירש רש"י: אחד העובד כל עבודה שהיא דרכה בכך, ואחד המזבח וכו' שלא כדרכה, ולעולם רישא וסיפא לשם אלהות). אמר אביי: מנא אמינא לה? דתניא: לא תשתחוה להם, להם אי אתה משתחוה, אבל אתה משתחוה לאדם כמותך. יכול אפי' לעבד כהמן? ת"ל ולא תעבדם. והא המן מיראה הוא נעבד! ורבא? כהמן ולא כהמן. כהמן, דאיהו גופיה ע"ז; ולא כהמן, דאלו המן מיראה, והכא לאו מיראה. ואמר אביי: מנא אמינא לה? דתניא: כהן משיח בע"ז. ר' אומר בשגגת מעשה, וחכמים אומרים בהעלם דבר, ושווין דבשעירה כיחיד, ושווין שאין מביא אשם תלוי. האי שגגת מעשה היכי דמי? אי קסבר ביהכנ"ס והשתחוה לו, הרי לבו לשמים. אלא דחזא אנדרטא והשתחוה לו (פירוש, שראה דמות המלך שהיו רגילים לעשות כדמות המלך והרואה אותו משתחוה לו לכבוד המלך, ופעמים שעובדין אותו, וזה ראה אחד שנעבד והשתחוה לו), אי קבליה עליה באלוה מזיד הוא, ואי לא קבליה עליה באלוה לאו כלום הוא (פירש רש"י: אלא לכבוד המלך השתחוה לו, לאו כלום הוא דהא לא איכוון לע"ז). אלא לאו מאהבה ומיראה? ורבא אמר לך: באומר מותר. אומר מותר היינו העלם דבר? באומר מותר לגמרי, העלם דבר קיום מקצת וביטול מקצת, עכ"ל הגמ' עם קצת פי' רש"י. ודבר נלמד, דלכל נברא אסור להשתחוות, זולת האדם, והוא שלא נעבד כהמן שעשה עצמו ע"ז, כדאמירן במגלה (יט), דאי לאו הכי לא היה מרדכי נמנע מלהשתחות לו, כדקתני בבריתא: לא תשתחוה להם, להם אי אתה משתחוה, אבל אתה משתחוה לאדם כמותך, והוא שלא יהא נעבד כהמן שעשה עצמו אלוה, רק משתחוה לו לאות הכבוד ולא לאלהות, ולכך השתחוה יהושע למלאך הואיל ונגלה לו בדמות אדם, כמ"ש: והנה איש עומד לנגדו, ולכן השתחוה לו לאות הכבוד ולא לעבדו. ועיין בס' העיקרים מאמר ב' פ' כ"ח שהאריך בביאור הכתובים שקורין לכבוד הנראה לנביאים בשם הוי"ה, וגם לארון, כמו שגאמר: "ויהי בנסע הארון וכו' קומה ה', ובנחה יאמר שובה ה'", ויהושע קרא לארון "אדון כל הארץ" ע"ש. ולדעתו שמה שהשתחוה יהושע למלאך, לפי שההשתחויה ההיא היתה לכבוד השי"ת, ולהיות זה שלוחו וכו' ע"ש. ורז"ל אמרו תעלא בעידניה סגיד ליה, ר"ל: אדם פחות ובזוי כשועל, והשעה עומדת לו באיזה משרה שבידו, סגיד ליה. וכן הוא נהוג אצלנו ואצל הערביים להשתחוות ולנשק אדם גדול המעלה, ואין בזה שום איסור, שאינו מקבלו עליו באלוה, רק לאות כבוד הוא משתחוה לו ומנשק את רגליו.

And regarding what you wrote: "Furthermore, in light of what is said about the honor of God, who is the Creator of light, how could the Israelites go out of their tents and prostrate themselves to a created being?" They do not worship the visible glory, but rather the One who bestowed His glory upon them. The visible glory is merely a sign and symbol for them, for the Almighty does not confine Himself to a physical dwelling like we bow down and pray before Him in the presence of the Sanctuary and Jerusalem, for the Lord has chosen Zion as His dwelling place. The Rambam (Maimonides) has already explained in Chapter 4 of the "Sefer HaMitzvot" (Book of Commandments), that the glory of God is sometimes used to refer to the created light that the Holy One, blessed be He, dwells in a specific place, as it is written: "And the glory of the Lord settled on Mount Sinai, and the cloud covered it, etc." (Exodus 24:16). And sometimes it refers to God's essence and truth, as in the verse "Show me, please, Your glory," and the response is, "For man shall not see Me and live," indicating that the glory mentioned here is the essence of the Almighty. The phrase "Your glory" is used to magnify and praise it, etc. And similarly, we find in the words of our sages (Razal) that the name of God is shared by judges, angels, and the Almighty. The name Shekhinah (Divine Presence) is also shared with what I mentioned earlier. I noticed that you raised the question here regarding whether it is prohibited to prostrate oneself before a person, as long as one's intention is not to accept him as a deity and not to worship him, but rather to humble oneself before him or express gratitude for the good he has done. For indeed, our forefather Abraham prostrated himself before the sons of Heth, acknowledging the kindness they had shown him by granting him a burial plot. Similarly, Rabbi Saadia Gaon translated: "And he bowed to the people of the land, the sons of Heth, and he worshiped at the tent of El-Berith that he had erected." And Joshua prostrated himself before the angel. The Prophet Nathan and Bathsheba prostrated themselves before David. And we find many instances in the Scriptures where they prostrated themselves before a created being. In Sanhedrin, in Chapter Four of the laws of capital punishment (Sanhedrin 61b), it is stated: "It was stated: One who serves an idol out of love or fear, Abaye said: He is liable, because he has prostrated himself." Rava said, "He is exempt; if he did not accept it upon himself as a deity, then no, he is not liable." Abaye said, "From where do I derive this? Because we learned in a Mishnah: One who serves an idol, whether he serves, sacrifices, offers libations, prostrates himself, or accepts it upon himself as a deity, and one who says to it, 'You are my god.'" What does it mean by "whether he serves out of love or fear?" Rava said to you, "No, but rather as explained by Rabbi Yirmeyah (as Rashi explains: 'One who serves' refers to any form of worship that is its usual manner, and 'and one who sacrifices, etc.' refers to acts performed not in its usual manner, and ultimately, the beginning and end of the Mishnah refer to accepting it as a deity)." Abaye said, "From where do I know this?" As it is taught in a braita: "You shall not bow down to them" - to them, you shall not bow down. But you may bow down to a person like yourself. Could this even include serving someone like Haman? Therefore, the verse states: "And you shall not serve them." And as for Haman, he is served out of fear! And Rava? It is "like Haman" but not exactly Haman. "Like Haman" refers to himself, who is considered idolatrous. "Not like Haman" refers to someone else who, if they were like Haman, would be served out of fear, but here it is not out of fear. And Abaye said, "From where do I know this?" As it is taught in a braita: "The anointed priest is served out of fear." Rabbi (Judah) says (that one is liable for) unintentional act (done on Shabbat) and the sages say (that one is liable for) a concealed matter. And they are equal in terms of the liability of a sin offering brought by an individual. And they are equal in that one does not bring a guilt offering. What is the nature of this "unintentional act"? If one holds that it refers to one who read from the Torah and then inadvertently prostrated himself, his intention was for Heaven (to fulfill a religious duty). Rather, it means (the case of) one who saw a statue and prostrated himself before it. (This means) that he saw a statue resembling the king, as people were accustomed to make statues resembling the king, and one who saw it would prostrate himself before it in honor of the king. (However, there are) times when they worshiped it, and this person saw someone worshiping it and prostrated himself before him. If he did it intentionally, accepting it as an idol, then it is deliberate idolatry. But if he did not accept it as an idol, it is nothing (meaning it is not considered idolatry because he did not intend it for idol worship). Rather, isn't it out of love and fear (of God)? Rava said to you: When it says "permissible," it means complete permission. Does "permissible" mean concealment of the matter? No, when it says "permissible," it means the partial fulfillment of the commandment and the partial nullification of it. That is the explanation of the Gemara, along with some commentary by Rashi. And the lesson we learn is that it is forbidden to bow down to any created being other than a human. This is to ensure that one does not worship like Haman, who made himself an idol, as stated in the Megillah (Esther 9:19). If not for this, Mordecai would not have refrained from bowing down to him, as it is taught in the Talmudic teaching: "Do not bow down to them" - to them, you shall not bow down, but you may bow down to a person like yourself. This is to prevent oneself from being worshipped like Haman who made himself a deity. Instead, one may bow down to a person as a sign of respect and honor, not as an act of worship. Therefore, Joshua bowed down to the angel since he appeared to him in the form of a human being, as it is written: "And behold, a man was standing opposite him." Thus, he bowed down to the angel as a sign of respect and honor, not as a servant to be worshipped. And refer to the book Ha'Ikarim, Chapter 2, where it extensively explains the verses that attribute the term "kavod" (honor/glory) to the visible manifestations of God to the prophets in the name of Yahweh. It also applies the term to the Ark, as it is stated: "And it came to pass when the Ark set out... Arise, O Lord, and let Your enemies be scattered; and when it rests, he would say, Return, O Lord" (Numbers 10:35-36). Additionally, Joshua called the Ark "the Lord of all the earth" (Joshua 3:11) - see there for further details. And according to his opinion, the reason Joshua prostrated himself before the angel was because that act of prostration was for the honor of the Almighty, considering the angel as His emissary, and so on - see there for further details. And our Sages said, "Raise a person to his appointed position, and he will prostrate himself before you," meaning that a person of lesser status and lowliness, like a fox, when placed in a position of authority, will prostrate himself before the one who appointed him. Similarly, it is customary among us and among the Arabs to prostrate and kiss the feet of a distinguished person of high stature, and there is no prohibition in this. It is not an act of worship, but rather an act of showing respect and honor by prostrating oneself and kissing the person's feet.

וגדולה מזו שעושים גם כן לזבוח לפני מלך או שר צאן ובקר והיא מעבירות שבפנים שהשעושה לאחד ממיני ע"ז אף שאין עבודתה בכך חייב כדתנן בסנהדרין פ' ד' מיתות העובד ע"ז אחד העובד, ואחד המזבח, ואחד המקטר ואחד המנסך, ואחד המשתחוה וכו' ואמרינן בגמ' עלה מאי אחד העובד? אמר ר' ירמיה הכי קאמר אחד העובד כדרכה, ואחד המזבח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה, ואפי' שלא כדרכה. וכן פסקו כל הפוסקים דארבע עבודות חייב עליהן אפי' שלא כדרכה. ודבר זה נהוג עד היום אצל אחינו בני הכפרים והעירות שאם היה לאחד מהם אויב שהוא מבקש רעתו הוא מביא כבש ושוחטו לפני השר שלו להושיעו מאויבו. וקרא נמי כתיב: הקריבהו נא לפחתך וכו'. קדמונינו היה עליהם ג"כ החק הזה בבוא המלך אל המדינה לזבוח לפניו שור ונוטלים את דמי השור מקופה של צבור. ולא שמעו שום מפקפק בזה משום ע"ז, לפי שאין מכוין לעבדו בזה ולקבלו עליו באלוה, רק אות כבוד הוא עושה לו. ויעקב אבינו ע"ה אמר לבניו: קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה, ונאמ': ויביאו לו את המנחה אשר בידם הביתה וישתחו לו אפים וכו'. ובשאול בחיר ה' נאמר: ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ולא הביאו לו מנחה. ובנדרים שנינו: נדר בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות מלכים. אלמא שהשתחויה וזיבוח והגשת מנחה וכל ארבע עבודות פנים מותר לעשותן לאדם שאינו נעבד כהמן, שאם הוא נעבד כהמן אסור, שכן נמנע מרדכי להשתחות להמן מפני שעשה עצמו ע"ז.

And this is greater than what they do in prostrating before a king or a nobleman of flocks and cattle, which are external actions. One who performs these actions towards one of the species of idolatry, even though his intention is not in worshipping it, is liable, as stated in Sanhedrin, Chapter 4: 'One who serves idolatry, one who seizes the altar, one who burns incense, one who pours libations, and one who prostrates himself,' and the Gemara asks: What does 'one who serves' mean? Rabbi Yirmiyah said: It means one who serves according to its manner, and the same applies to 'one who seizes the altar,' 'one who burns incense,' 'one who pours libations,' and 'one who prostrates himself,' even if not according to its manner. And all the halachic decisors ruled that these four acts of service incur liability even if not according to its manner. And this practice is still observed among our brethren, the villagers and townspeople, that if one of them has an enemy seeking to harm him, he brings a lamb and slaughters it before his ruler to save him from his enemy. And it is also written: 'Present it now to your governor, etc.' Our ancestors also had this practice when the king would come to a province, they would slaughter a bull before him, and they would take the blood of the bull from the community chest. And no one raised any objection to this due to idolatry, because their intention was not to serve him or accept him as a deity. It was only a sign of honor they accorded him. Our forefather Jacob said to his sons: 'Take some of the best products of the land in your vessels and bring the man a gift, a little balsam and a little honey, etc.' And it states: 'And they brought him the gift which was in their hand, and they bowed down to him, etc.' But concerning Saul the chosen of the Lord, it is said: 'And the wicked sons said, "How can this man save us?" and they did not bring him a gift.' In the Tractate Nedarim, we learned: 'One takes a vow concerning an offering, and he said, "I took a vow only concerning the offerings of kings."' This indicates that prostration, slaughter, offering of gifts, and all four internal acts of service are permitted for a person who is not worshipped like Haman, for if he is worshipped like Haman, it is forbidden. Thus, Mordecai refrained from prostrating before Haman because he made himself an object of worship.

ובס' תשועת ישראל לר' מנשה בן ישראל כ' וז"ל: נדרשתי להודיע מנהגי הכבוד והכניעות אשר יכבדו בם היהודים את ספר התורה, כי צרינו אשר אינם יודעים מה זאת מכעיסים אותנו לאמר כי עובדי אלילים אנחנו, וכי נשתחוה לארון עץ וליריעות עור אשר בתוכה, לכן אערוך תשובתי בסדר הניאות כיד ה' הטובה עלי והוא כל איש ישראל יראה את עצמו מחוייב לקום ולעמוד בהוצאת ספר תורה מארון הקודש עדי תונח על התיבה להראותה לכל העם ולקרות בה. ומצינו כי כן עשו בימי נחמיה ככתוב וכפתחו עמדו כל העם. וזאת יעשו מפני היראה והכבוד אשר יכבדו דברי אלהים חיים הכתובים בה, ומאותו טעם יכופו ראשם בנשאם אותה מהארון עד התיבה, ולא משום דבר אחר מן הטעמים אשר נזכיר.

And in the book Teshuat Yisrael by Rabbi Menasheh ben Yisrael, may his memory be blessed, it is written as follows: I have been prompted to inform about the customs of honor and reverence with which the Jews honor the Torah scroll, for our adversaries who are unaware of this provoke us by saying that we are idolaters and that we prostrate ourselves before the wooden Ark and the parchment scrolls within it. Therefore, I will present my response in an orderly fashion, with the help of the good hand of the Lord, and every Israelite should see himself obligated to rise and stand when the Torah scroll is taken out of the Holy Ark until it is placed on the lectern to be shown to all the people and to be read from. We find that this was done in the time of Nehemiah, as it is written: 'And when he opened it, all the people stood up.' And they should do this out of fear and honor for the living words of God written within it. For the same reason, they should support their heads as they carry it from the Ark to the lectern, and not for any other reasons that we will mention.

האחד הפרש גדול בין העובד ומתפלל לאיזה דבר, ובין המכבד איזה דבר לבד. להתפלל ולעבוד עבודה לאיזה דבר אסור לנו, יהיה אדם או מלאך, גשם או רוחני אבל לחלוק כבוד כמו שיכבד הנער את הזקן, העבד את אדוניו, והנקלה לנכבד מותר. וכן מצאנו באברהם אבינו אשר האמין בה' רצץ ושבר מצבות אלילים וכיחש בם, השתחווה ארצה לפני שלשה מלאכים הנצבים עליו אף כי נדמו לו לאנשים. וכן עשה יהושע ביריחו בראותו איש עומד לנגדו ויחשבהו למלאך נפל לפניו ארצה ואם אנשי לבב כמוהם אשר בדרכיהם נלך וממצות שפתותיהם לא נבוש עשו זאת ולא נחשב להם לעון ע"ז ברור הוא כי לכבד ספר תורה אינה עבודת גילולים.

The first distinction is significant between one who worships and prays to something, and one who honors something alone. It is forbidden for us to pray and worship anything, whether it be a person or an angel, physical or spiritual. However, to show honor, such as a youth honoring an elder, a servant honoring his master, or a lesser person honoring someone honorable, is permissible. We find this with our forefather Abraham, who believed in the Lord, smashed and destroyed idols, and despised them. He prostrated himself before three angels who appeared to him, even though they appeared as men to him. Similarly, Joshua did the same in Jericho when he saw a man standing before him and considered him an angel. He fell to the ground before him. If people of discernment, like them, who walked in their ways and did not stumble at the commands of their lips, did this and were not considered guilty of idolatry, it is clear that honoring the Torah scroll is not idolatrous worship.

שנית היהודים נזהרים מאד בענייני עבודה אחרת, ואף להראות כמכבדה אסור להם. כמו שאמרו בתלמוד וברמב"ם אם לפת איש ארחות דרכו אצל בית ע"ז וישב לו קוץ ברגלו לא ישב אף לא יכרע וישתחוה להוציאו שם למען לא יתראה בעיני העוברים כמשתחוה ומכבד לע"ז, ואם היתה ההשתחויה לפני הארון בעבודה אחרת לא היו היהודים מחזיקים במנהג זה, וכיון שהחזיקו בו מימי אבותיהם אות אמת הוא כי אינה משובשת.

Furthermore, the Jews were very cautious about engaging in any form of foreign worship, and it was strictly forbidden for them to even appear as if they were honoring it. As stated in the Talmud and by Maimonides, if a person's path leads him to an idolatrous house and he has a thorn in his foot, he should not sit, nor bow down, nor prostrate himself there in order to remove the thorn, so that he will not be seen by passersby as bowing down and honoring foreign worship. And if the act of prostration were performed before the Ark in a different form of worship, the Jews would not have adhered to this practice. Since they have maintained it from the days of their ancestors, it is a true sign that it is uncorrupted.

שלישית אחד ממנהגי הכבוד אשר כבדו לפנים את הע"ז היה הנשיקה וכן מצינו במקרא והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו, ונאמר זובחי אדם עגלים ישקון. ואם כן הוא יהיו כל המנשקים את ספר התורה עובדי ע"ז? אבל לא כן הדבר, כי אין זה רק כבוד שיכבדו את תורתם ולא עבודה, ולכן ההשתחויה מול הארון הוא ג"כ רק כבוד ולא עבודה.

Thirdly, one of the customs of honoring the idol was through kissing, as we also find in the Scripture: 'Yet I have left in Israel seven thousand, all the knees which have not bowed unto Baal, and every mouth which has not kissed him.' And it is said, 'Those who sacrifice to men kiss the calves.' So if that is the case, would all those who kiss the Torah scroll be considered idolaters? But it is not so, because it is only a form of honor to respect their Torah and not worship. Therefore, prostration before the Ark is also merely an act of honor and not worship.

רביעית הנסיון הורה אותנו כי בכל לשונות הגוים נמצאו מנהגי הכבוד יכבדו בם איש את רעהו בהיפגשם וכן יכופו ראשיהם זה לעומת זה, והיה גם זה לנו לאות שאינה עבודת גלולים כי אם מנהגי כבוד.

Fourthly, experience has taught us that in all the languages of the nations, customs of honor were found where individuals would honor one another through various forms of greeting, such as bowing their heads towards each other. This, too, serves as a sign to us that it is not idol worship but rather customs of honor.

חמישית העם היושבים באזיא אם יבוא אליהם מכתב פקודה מהמלך בכפם יתפשוהו, בפיהם ישקוהו, ועל ראשם יניחוהו, אף כי אנו נכבד את דברי אלהים חיים מלך על כל הארץ.

Fifthly, the people residing in Asia, when they receive a royal decree, they seize it with their hands, kiss it with their mouths, and place it on their heads. Likewise, we honor the words of the living God, the King over all the earth.

ששית כשהביאו שבעים ושנים זקנים את התורה לתלמי מלך מצרים, קם מכסאו והשתחוה ז' פעמים לקראתה, ואם עובד אלילים אשר לא הביא צוארו בעול תורתינו כבדה כל כך, אף כי אנחנו הבאים בבריתה ואשר ניתנה לנו למורשה.

Sixthly, when the seventy-two elders brought the Torah to King Ptolemy of Egypt, he rose from his throne and prostrated himself before it seven times. If an idol worshiper, who did not bring his neck under the yoke of our Torah, honored it to such an extent, how much more so should we, who enter into the covenant and have received it as our heritage. Seventhly, the foundation and essence of our religion

שביעית יסודי ועיקרי דתינו הם מציאות בורא אחד יחיד קדמון אשר איננו גשם ולא כח בגשם, נותן התורה לעמו ישראל על ידי המחוקק הנאמן משה עבד ה' אדון כל הנביאים. הוא יתברך המציץ ומשגיח בעולמות שברא. ועיניו משוטטות בכל, וחוקר ובוחן לבות בני אדם ושופט בצדק על עלילות מצעדי גבר. ממנו לבד נבקש עזרה בצר לנו, והוא יפרה נצר מגזע ישי אשר יקבץ נדחי ישראל מארבע כנפות הארץ, ומכל קצוצי פאה אשר זרו אותם שמה, עצמות מתיהם היבשות תחינה ונבלתם יקומון. הן כל אלה עקרי ושרשי דתינו. ומה שמץ ע"ז נמצא בם? אף לדעת אותם אשר דעותיהם ואמונותיהם נבדלו מדעותינו ומאמונתנו עכ"ל.

Seventhly, the fundamental and central principles of our religion are the existence of one unique Creator, who is eternal and not composed of matter or any material force. He gave the Torah to His people Israel through the faithful legislator, Moses, the servant of the Lord, who surpasses all prophets. Blessed is He, who observes and oversees the worlds He has created. His eyes roam over everything, investigating and examining the hearts of human beings, and He judges their actions with righteousness. From Him alone do we seek help in times of distress, and He will deliver us from the seed of Jesse, who will gather the scattered of Israel from the four corners of the earth and from all the ends to which they have been dispersed. Their dry bones shall be revived, and their decayed bodies shall rise. These are the essential and foundational principles of our religion. And as for the elements of idolatry found in them, it is essential to understand that their beliefs and doctrines are distinct from our knowledge and faith.

ולפי דרכינו דרך רז"ל בבריתא הנז"ל אין צורך לכל זה שאין כוונתנו שאנו משתחוים מול הס"ת אלא למי שבחר בתורה, ובהדיא אנו אומרים בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו. והשתחוית אברהם אבינו למלאכים וכן יהושע, איבעית אימא כיוון שנדמו להם כאנשים קרינא בהו מאי דאמור רבנן בבריתא לא תשתחוה להם, להם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאדם שכמותך כיון שנגלו להם בדמות אנשים ואיבעית אימא שכוונת אברהם ויהושע להשתחות למי ששלחם וכמו שכ' בעל העיקרים.

According to our ways, following the path of our sages in the holy covenant, there is no need for all of this, as our intention is not to prostrate ourselves before the Torah scroll itself, but rather to the One who chose the Torah. Specifically, we say, "Come, let us prostrate ourselves and bow; let us kneel before the Lord, our Maker. The prostration of our forefather Abraham to the angels, and similarly Joshua, if you wish to say that they prostrated themselves because the angels appeared to them as human beings, what the Rabbis say in the covenant is not to prostrate ourselves to them. To them, you should not prostrate yourself, but you should prostrate yourself before a person of your own stature, since to them it was revealed in the form of human beings. And if you wish to say that the intention of Abraham and Joshua was to prostrate themselves to the One who sent them, as stated in the book "Sefer Ha'ikarim."

ושאלתך מענין הנבואה אעפ"י שאינו שייך לעניינינו ולא שאלת רק להטעותנו ולהשיאנו לדבר אחר, הנה זה מבואר מדרגות הנבואה ברמב"ם הל' יסודי התורה, ובחלק שני מספר המורה, ובספר האמונות והדעות להרס"ג. ולפי שמצאתיך חכם בעיניך אחזור לבקש ממך להשיב לי תשובה ניצחת מדברי רז"ל בתלמוד, כי רק אתה לבדך (לפי דעתך) לך נגלו כל תעלומות, ובינה יתירה ורוח חדש ניתן בקרבך. הורינו אני וחבירי איך הדברים יעלו בקנה אחד מלאות וטובות. כי נפשינו חשקה לשמוע לימודיך, ולהשתעשע בתורתך התמימה, ולך תהיה צדקה, וגם כבוד גדול תנחל מאיתנו.

And your question regarding prophecy, even though it is not directly relevant to our subject and your intention was not to mislead or divert us to another matter, it is clarified in the levels of prophecy in the Rambam's Mishneh Torah, Hilchot Yesodei HaTorah, and in Part Two of the Guide for the Perplexed, as well as in the book "Emunot ve-De'ot" by the RaSaG. Based on your perception, since you consider yourself wise, I will ask you to provide me with an ultimate answer from the words of the Sages of the Talmud, because according to your belief, only you alone have been granted knowledge of all mysteries, and you possess exceptional understanding and a fresh spirit within you. Our teachers, myself and my colleagues, please enlighten us on how things can be reconciled and harmonized in a unified and beneficial manner. For our souls yearn to hear your teachings, to delight in your pure Torah, and may righteousness be with you, and may you also receive great honor from us.

תשובה לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון. ויהי בראותי את מכתבך ישבתי משתומם ומתבהל. איך מלאך לבך לדרוש ולחקור אחר חבל גאונים, אשר הם בתורה נאמנים גדולי היחס כזרע האיתנים, ואחר כמה פסקנים וגם דרשנים ראשונים עם אחרונים חכמי מערב ואשכנז וספרד ותימנים. ושאר קהלות זרע קדש בני אמונים, זאת היא חמדתם מפז ורב פנינים. וכי תבוא תקלה מיד צדיקים נאמנים יודעי מדע חכמים ונבונים יראי אלהים וסרים מרע באונים. בחכמתם הפילו כמה צרים ומונים העומדים עליהם בכל זמנים. וכי קבלתם מרוקחת בחבל ושגיונים אשר לרוב חכמתם אושרו בפי שרים ורוזנים התיצבו לפני מלכים ושלטונים וכי ילכו בדרך לא טוב אבות ובנים? זה כמה מאות שנים? וכמה הם מופלגים בכל חכמה וספרנים מקובלים עם פילוסופיא והגיונים, רפואה ותשבורת ותוכנים. הוגים יומם ולילה שקטים ושאננים, אוכלים פרי מעשיהם הטוב דשנים ורעננים. חלילה! זה לא יאמן ולא יעלה על לב כי אם לפתיים, לכל דבר מאמינים, אשר על שכלם נשענים. ומן הראוי אין עלי להשיבך. כי מה אני להכנס לפני ולפנים מה שלא הורשתי להרהר כל שכן להשיב שואלים. אבל משום עת לעשות לה' אני משיבך ממה שמצאתי כתוב בדברי חז"ל. וזכותם יעמד לי שלא יארע שום תקלה על ידי. הנה מה שכתבת שאינך מבזה חכמי ישראל כבר יש עליך כמה עדים, לא תוכל להכחיש. ומה שהביא אותך לידי כך שאתה מיחס להם טעות ומינות. אלא מפני שהם בזויים בעיניך. אבל האדם יחוש לעצמו פן יכוה בגחלתן כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן כמו שאמרו בתלמוד. ומה שכתבת שאם לגלות מקום הסתירה וגם התלמוד מביאים ראיה לסתור דברי גדולים מהם, אין הנדון דומה לראיה, דהיכן מצינו שמביאים ראיה לסתור הלכה למשה מסיני? וחכמי הקבלה אומרים כך קיבלו מפי משה, ומי הוא זה ואיפה הוא שנתן לך רשות לחקור ולדרוש אחר דבריהם? ומה שכתבת שהם קורים לפרצופים אלוהות ח"ו שהם אומרים כך. ומה שכתבת צא ולמד מכוונת הברכות והתפלות. כבר ביארו שעילת כל העלות נתכנה בספירה פלונית בשם כן. ובספירה פלונית בשם כך. ומה שכתבת שביארו המקובלים שכמה עולמות יש אלפי אלפים וכו' אפילו יהיו מליוני מליונים כיון שהם אומ' שבוראם אחד והוא מחיה את כולם מה יש הפסד מזה? ומה שכתבת שהם בציור אדם בעל קומה, כבר אמרו גדול כחן של נביאים שמדמין דמות גבורה של מעלה לצורת אדם. ומה שכתבת ברמ"ח איברים כבר ביארו מה הן האיברים. כי הם רי"ו אותיות של שם בן ע"ב ול"ב נתיבות שהם רומזים לכוחות אלהיים. ומה שכתבת שכבר הודיתי שדעתי שאין שום תפלה שייכא בעילת כל העילות שקר אתה דובר. והלא מתחלת שאלתך אותי על דברי המשרף הישבתיך עיין בכס"א. אבל קבלתינו שהתפלה לא"ס ולהשפיע אל עשר ספירות כמו שכ' לחם שלמה. ומה שאמרתי לך לעיין בכסא אליהו כדי שתדע שדברי המשרף דברי כפירה באמת וראוי לבערו. וח"ו שנמצא בשום ספר כדבריו, אבל דברי כס"א אינם כדבריו ח"ו. כי דברי כסא אליהו אין הזעיר אנפין כי אם כלי לפעולת הבורא. ומה שכ' בדף כ"ה שבקראינו לז"א אנחנו קורין אל כל הפרצופים עם נשמה המסתתרת בהם שהוא אין סוף ב"ה. אין רוצה לומר שאין התפילה לא"ס חלילה, אלא רוצה לומר שעליית התפלה אל הא"ס ב"ה דרך זאת המדה. והראיה על זה מה שכ' בדף י"ז ע"ב וז"ל ומה שכתוב בכוונות התפלה והברכות לכוון בכל ברכה כוונה מיוחדת לספי' מיוחדת לא ח"ו לעצמות הספירה. כי הוא קיצוץ ח"ו, וחלילה לכוון לשום כח פרטי וספירה מיוחדת. אלא הכל לעצמות יחיד א"ס ב"ה כלל כל הכחות כולם. ועוד כ' בדף כ"ה ע"א וכל תפלותינו הם לאין סוף ית'. אך שאין אנחנו יכולים לכנותו בשום כנוי ושם. לזה אנחנו מתפללים על ידי הספירות. כי שם שייכות כל כל הכינוים והשמות. כי כל הכנויים והשמות הם שמות עצמותו המתפשט בספירות. וג"כ כ' בדף כ"ו ואם לא יעשו כן ולא ייחדו תפלתם אלא לז"א לא יהיו נענים. וכל המקובלים כיילי כללא דא וז"ל ומה שתמצא באיזה ספר מהם התפלה לשום ספירה חלילה שיהיה כן. אלא הכוונה שיכוין להעלותם אל הא"ס דרך אותה ספירה.

Answering a person according to the thoughts of his heart, and responding to him from the mouth of God. And when I saw your letter, I sat astonished and bewildered. How your heart yearns to seek and explore the depths of genius, which are faithful in the Torah, the great pillars of knowledge like the descendants of the mighty, and after many rulings and interpretations, as well as the early scholars. And after many rulings and also the early interpreters, along with the later sages, the wise ones of the West, Ashkenaz, Spain, and Yemen. And the rest of the holy congregations, the descendants of faithful parents, this is their desire, more precious than gold and many pearls. And if trouble should arise, from the hands of faithful righteous ones, knowledgeable in the wisdom of the sages, intelligent, God-fearing, and turning away from evil with zeal. With their wisdom, they have defeated many adversaries and opponents who stood against them at all times. And when you received merchandise with deception and false reasoning, which, due to the majority of your wisdom, found favor in the mouths of singers and poets, you presented yourselves before kings and rulers. But did they walk on a path that was not good, both fathers and sons? How many centuries is this? And how outstanding they are in every wisdom and renowned scholars, accepted in philosophy and reasoning, medicine and healing, and innovations. They are wise day and night, calm and content, enjoying the fruit of their good deeds, fresh and invigorated. Heaven forbid! This is not credible and should not even cross the mind except for the naive, who believe everything they hear, relying solely on their intellect. It is not fitting for me to respond to you. For what am I to delve into matters that I haven't inherited to contemplate, let alone to answer questioners. However, for the sake of fulfilling my duty to God, I will respond to you based on what I have found written in the words of our sages (may their memory be a blessing). And may their merit stand for me, that no harm will befall me through it. Here, what you have written that you do not belittle the sages of Israel, there are already several witnesses against you, which you cannot deny. And what led you to such a conclusion that you attribute to them error and heresy. But it's because they are despicable in your eyes. However, a person should be cautious not to strike them with their own coals, for righteous individuals are greater in their death than in their life, as it is said in the Talmud. And what you wrote, that if we were to discover the place of contradiction and the Talmud also brings evidence to refute the words of those great individuals, the comparison is not appropriate. Where do we find that evidence is brought to refute a Halacha given to Moses at Sinai? And the scholars of Kabbalah say that this is how they received it from the mouth of Moses. Who is this person and where is he who gave you the authority to investigate and seek after their words? And what you wrote, that they attribute divinity, God forbid, to physical appearances, is not what they say. And as for what you wrote, go and learn from the intent of the blessings and prayers. It has already been explained that the purpose of all ascent is contained in a certain Sefirah known as such. And in the specific Sefirah known as such.And as for what you wrote, that the Kabbalists explained that there are thousands upon thousands of worlds, and so on, and even if there were millions upon millions, since they all originate from the same Creator and He sustains them all, what loss is there in this? And as for what you wrote, that they are depicted as a human figure, it has already been stated by the great strength of the prophets that they portray the sublime form of power from above in the shape of a human. And as for what you wrote about the 248 organs, it has already been explained what these organs are. For they are the 216 letters of the name "Ben A"b" and the 32 paths, which allude to the divine forces. And regarding what you wrote, that I have already admitted that in my opinion there is no prayer relevant to the cause of all causes, you are speaking falsehood. But didn't the beginning of your question inquire about the words of the Mishrafa that I addressed? Refer to the Kisei Eliyahu. However, our tradition is that prayer is directed to the Ein Sof and influences the Ten Sefirot, as stated in the writings of Shelomo HaMelech (King Solomon). And what I told you is to look into the Kisei Eliyahu (the Throne of Elijah) so that you will know that the words of the Mesharef (the heretic) are truly words of denial and should be rejected. Heaven forbid that they can be found in any book, but the words of the Kabbalistic tradition are not like his words, heaven forbid. For the words of the Kisei Eliyahu, the "Zeir Anpin" are nothing but vessels for the actions of the Creator. And what is stated on page 25 in our scriptures, that we read the Tetragrammaton as "Adonai," we attribute to all faces with the concealed soul within them, which is the endless one, blessed be He. It is not meant to imply that prayer is not directed towards the Divine Presence, God forbid. Rather, it means that the ascent of prayer to the Divine Presence, blessed be He, occurs through this method or attribute. And the proof of this is what is stated in page 17b, may it be blessed, and what is written in the intentions of prayer and blessings, to direct in each blessing a specific intention to a specific sefirah, God forbid, to the essence of the sefirah. For it is a severance, God forbid, and it is forbidden to direct to any specific power or particular sefirah. Rather, everything is for the essence of the One, blessed be He, encompassing all the powers together. Furthermore, it is also stated in page 25a that all our prayers are directed towards the Infinite One. However, we cannot address Him by any title or name. That is why we pray through the sefirot, for in the sefirot all the appellations and names are included.

והארכתי כל זה לישב לך דברי כס"א, אבל קבלתי כבר זכרתיה למעלה. ויש הוכחה מכאן, שמה שאתה שואלני אינו מטעם בקשתך האמת כמו שאמרת, כי אם לבקש איזה עלילה. ומה אני שאתה מחזיק אותי למקובל, כי אני בער ולא אדע. וכל תפלותי אפי' כצפצוף העופות אינם, כי העופות ניזונים שלא בצער ואין עליהם לא עול מלכות ולא עול דרך ארץ, ואפשר צפצוף בכוונה אבל אני כמה עול הזמן וטרדת המזונות מבלבלים דעתי ומחשבותי. ועוד שלא קבלתי מחכם מקובל מפה אל פה. ומי יתן ויניח לי ה' מטרדות הזמן והמזונות ויזמין לי רב מקובל יניחני במעגלי יושר, ואזכה להיות מבני עליה. ומה שהשבתי לך פעם שניה הוא דברי כס"א שהעלמת עין מהם, ומה שכתבת שאינך מגשים בספירות, והלא כתבת א"כ יהיה כח בגוף. ובפעם הזאת אתה אומר כי האור גוף דק. וכבר כתבתי לך כי מה שכינו אותן בשם אור אינו אלא כדי לשבר את האזן פעם תגשים ופעם תתנצל ולמה עולים בדעתך כל אלו הספקות אלא מפני שאתה מגשים. ומה שכתבת מי הוא המנהיג כל אלו העולמות הנעלמים, הממציאם הוא מחיה אותם. ומה שכתבת שנמצא הז"א אלהי התחתונים. הלא כתבתי לך שאינו אלא כלי לפעולות הבורא. ומה שכתבת שמקצתם אמרו את כל מעשה ה' הגדול מכלל דאיכא קטן? האומרים כן כבר ביארו הם שכוונתם על מטטרון ששמו כשם רבו, כמו שאמרו בתלמוד ואל משה אמר עלה אל ה', אלי מבעי ליה אלא זה מטטרון ששמו כשם רבו וכ"ה בילקוט. ומה שכתבת שרבותינו האמתיים אמרו, הובא במנורת המאור, שבשעת מתן תורה קרע הקב"ה ז' רקיעים וכו'. ובמדרש רבה אמרו אנכי ה' אלהיך, אני ראשון ואני אחרון. אני ראשון שאין לי אב ואני אחרון שאין לי בן ומבלעדי אין אלהים שאין לי אח. מי הוא האומר שיש לו אב או בם או אח? אלא אתה מוציא דבה על החכמים שהם אומרים כן, והם כבר ביארו דבריהם ז"ל, שכל הכנויים והתארים הם בספירות לשבר את האזן. לך נא וראה מה שכתב מהר"י גיקטליא בהקדמת שערי אורה, והאלהי ר"מ ריקנטי, ור"י חיים וז"ל, סוף דבר כל מקום שתראה דברים שאין ראוי לאמרם בבורא ית' כגון שיעור קומה והדומים להם הכל נאמר על הספירות וכשתראה שידברו דרך שבח והודיה, הכל נאמר על הבורא ית' שבתוכן ובחוצה להן כי אין דבר שיגבילהו ועל כן אין לומר בבורא ית' לא ימין ולא שמאל לא פנים ולא אחור וכו' עי"ש. ומה שכתבת שדעת המקובלים שהספירות משתלשלים בטבע כבן מן האב, חלילה שהם אמרו כן, אדרבה אמרו חלילה להאמין ולהעלות על לב שהספירות הם חלק מהאין סוף שיצאו ממנו ונשתלשל מעילה לעלול כי הוא עון פלילי. שהאין סוף אינו מתחלק לחלקים ח"ו, ואינו מקבל תוספת ולא מגרעת אלא מציאותו קיים תמיד בלי שום שינוי כלל, והוא חידשם חידוש גמור.

And what you wrote, who is the leader of all these hidden worlds? The one who created them is the one who sustains them. And what you wrote, that the Z"A is the God of the lower realms. Didn't I write to you that it is only a tool for the actions of the Creator? And what you wrote, that some of them said that all of God's great deeds are included in a smaller category? Those who say so have already explained that their intention is referring to Metatron, whose name is like that of his Master, as it is stated in the Talmud: "And to Moses He said, 'Come up to the Lord'" (Exodus 24:1). Eli inquired, 'To me, He said, "Come up to the Lord"?' Rather, this refers to Metatron, whose name is like that of his Master, as mentioned in the Yalkut. And what you wrote about our true Rabbis' statement, which is brought in Menorat HaMa'or, that during the giving of the Torah, the Holy One, blessed be He, tore apart the seven heavens, etc. And in Midrash Rabbah, they said, "I am the Lord your God, I am the first and I am the last. I am the first, having no father, and I am the last, having no son. Besides me, there is no God; I have no sibling." Who claims to have a father or a mother or a sibling? Rather, you are spreading slander about the sages who affirm such statements. They have already explained their words, stating that all the appellations and descriptions are in the realm of the sefirot to accommodate human understanding. Please go and see what was written by Rabbi Yitzchak Gikatilla in the introduction to his book "Sha'arei Orah," as well as the divine Rabbi Menachem Recanati and Rabbi Yitzchak Chaim (may their souls rest in peace). In conclusion, wherever you see matters that are not appropriate to ascribe to the Creator, such as measurements of height and similar concepts, it is all said in reference to the sefirot. However, when you see expressions of praise and acknowledgment, it is all said in reference to the Creator Himself, both within and beyond the sefirot, as nothing can limit Him. Therefore, one should not say about the Creator, neither right nor left, neither front nor back, and so on. Please refer to the sources for further clarification. And regarding what you wrote about the opinion of the Kabbalists that the sefirot evolve naturally like a son from his father, perish the thought that they said so. On the contrary, they absolutely denied and rejected the belief or suggestion that the sefirot are separate entities from the Infinite One, who brought them forth and caused them to evolve from the highest level to the lowest. Such a notion is a grave error. The Infinite One is not divided into parts, perish the thought, and He does not undergo any addition or subtraction. Rather, His existence is constant without any change whatsoever, and He constantly renews them with an absolute renewal.

ומה שכתבת שז"א בן לאבא לאמא והוא אב לעלולים שאחריו, ויש לו אחות נוקבא דיליה, הכל משל וכינוי בספירות. ומה שכתבת שאין לעבוד שום פרצוף, זה ידוע בפי כל המקובלים, ואין צריכים לאזהרתך. ומה שכתבת בשם הרמב"ם חמשה הן הנקראים מינים וכו' מי הוא האומר שאין שם אלוה, או שהם שנים, או שהוא בעל גוף, או שאינו לבדו האחד או שעובד זולתו כדי להיות מליץ, או האומר שמצא סמנים או האומר שנברא העולם יש מיש ח"ו. אלא שכבר עלתה טינא בלבך, ואתה מעיין הספרים הקדושים ולוקח לך הדברים כפשטן וסומך על הבנתך. ושכחת מה שאמר חכם החכמים, ואל בינתך אל תשען. ומפני שכבר הודעת לי שאתה מבין תתיר לי ספקותי אשר שלחתי אליך ואשר אני עתיד לשלוח. ומה שכתבת והבנת רבים וגדולים חכמי לב הפורשים ממנה ראשונים ואחרונים, ח"ו שיש שום חכם פורש ממנה. ואם יש פורש ממנה הוא עצמו מודה בפה מלא שהוא מחסרון ידיעה בה. ומה שכתבת כמו שכ' הריב"ש וחו"י, שקר אתה דובר עליהם. והם שני עדים כשרים להעיד עליך שאתה דובר שקרים. וז"ל הריב"ש בקיצור כי ר' פרץ הכהן לא היה מדבר ולא מחשיב באותן הספירות. גם שמע מפיו שר' שמשון מקינון היה אומר אני מתפלל לדעת זה התינוק כלומר להוציא מלב המקובלים שהם מתפללים פעם לספירה אחת ופעם לספירה אחרת. גם בתפלת י"ח יש להם בכל אחת ואחת כוונה לספירה ידועה. וכל זה הוא דבר זר מאוד בעיני מי שאינו מקובל כמותם. וחושבים שזה אמונת שניות. וששמע אחד מן המתפלספים מספר בגנות המקובלים והיה אומר הנצרים מאמיני השלוש והמקובלים מאמיני העשיריות. ושאל להחכם הישיש דון יוסף ן' שושן והוא היה חכם בתלמוד. וראה פילוסופיא והיה מקובל וחסיד וגדול ומדקדק במצות. ואמר לו איך אתם המקובלים מכוונים בברכה אחת לספירה ידועה ובברכה אחת לספירה אחרת. ועוד הכי יש אלוהות לספירות? שיתפלל אדם להם? וענו לו חלילה שתהיה התפלה כי אם לשי"ת עילת העילות אלא שמכוין המחשבה להמשיך השפע לאותה ספירה המתיחסת לאותו דבר שהוא מבקש עליו כמו שתאמר שבברכת על הצדיקים יכוין לספירה הנקראת חסד שהיא מדת רחמים וכו'. והביא לו משל על זה. ענה ואמר והנה טוב מאד. ואמר איני תוקע עצמי באותה חכמה אחר שלא קיבלתיה מפי חכם מקובל. ואם ראיתי באורים על סודות הרמב"ן. הם מגלים טפח ומכסים טפחים. ואמר שחכם אחד פירש הקבלה שלא כד' הרמב"ן. ולכן אמר שדברי החכם ההוא יהיו לו לבדו. וחתם דבריו ולזה אני אומר שאין לסמוך בדברים כאלו אלא מפי חכם מקובל.

And regarding what you wrote, that Z"A (Zeir Anpin) is a son to Abba and Imma, and he is a father to the subsequent offspring, and he has a feminine counterpart called Nukva D'Zeir Anpin, all of this is allegorical and symbolic in the context of the Sefirot. And regarding what you wrote, that there is no need to worship any particular form or face, this is known in the words of all the Kabbalists, and there is no need for your cautionary statement. And regarding what you wrote in the name of the Rambam (Maimonides) about the five types of heretics, who is the one who denies the existence of God, or claims that there are multiple gods, or that God has a physical form, or that He is not the sole and unique entity, or worships others in order to be an intermediary, or claims to have found signs, or denies that the world was created by the One and Only (God), may it never be. But it seems that doubt has already arisen in your heart, and you scrutinize the holy books, taking their words at face value and relying on your understanding. And you have forgotten what the wise of the wise has said, and do not rely on your understanding. And because you have already informed me that you understand, cease my doubts that I have sent to you and those that I am about to send. And what you wrote and understood is known to many great and wise scholars, both those who preceded and those who followed, God forbid that any wise person would deviate from it. And if there is anyone who deviates from it, he himself openly admits that he lacks knowledge in it. And what you wrote, like quoting the Ribash and Chayei Adam, is a falsehood; you are speaking falsely about them. And they are two valid witnesses to testify against you that you are speaking lies. The aforementioned Ribash (Rabbi Isaac ben Sheshet) briefly states that Rabbi Peretz HaKohen did not speak or consider those spheres. I also heard from his mouth that Rabbi Shimshon of Kiyunon used to say, "I pray for the knowledge of this matter, namely, to remove from the hearts of the Kabbalists who pray sometimes to one sphere and sometimes to another sphere." In the prayer of the 18 blessings (Shemoneh Esrei), they also have a specific intention for each and every one of them towards a known sphere. All of this is very foreign to those who are not initiated and do not possess their knowledge. And they think that it is a belief of falsehoods. And there was one who, among those who mock the initiates, would speak derogatorily about the Kabbalists, saying that the Nazarenes believe in the Trinity and the Kabbalists believe in the Ten Sefirot. And he asked the wise elder, Don Yosef Shushan, who was a sage in the Talmud. And he was knowledgeable in philosophy, and he was accepted, pious, great, and meticulous in observing the commandments. And he asked him, "How do you, the Kabbalists, direct your intention in one blessing to a specific Sefirah and in another blessing to a different Sefirah?" And furthermore, are there deities for the Sefirot? Should a person pray to them? They answered him, "Heaven forbid that prayer should be directed to the Sefirot themselves, but rather one's thoughts should be directed towards drawing the divine influence to that specific Sefirah that pertains to the desired matter. For example, in the blessing for the righteous, one should intend to the Sefirah called Chesed (Kindness), which is the attribute of mercy, and so on." And he brought a parable to illustrate this. He responded and said, "Behold, this is very good." And he said, "I do not confine myself to that wisdom which I have not received from the mouth of an accepted sage. And if I have seen some insights regarding the secrets of the Ramban (Rabbi Moshe ben Nachman), They uncover a handbreadth and cover a handbreadth. And he said that one wise person interpreted the Kabbalah differently than the Ramban. Therefore, he said that the words of that wise person should be considered only by himself. And he concluded his words by saying that in such matters, one should rely only on the words of an accepted sage.

הראית לדעת מה שלא נתקע הריב"ש בה הוא מחמת שלא קבלה מפה אל פה, לא מחמת שום נדנוד כמו שאתה האומר. והא לך לשון העד השני הגאון בעל חוות יאיר ז"ל בקיצור גדול מאד ששאלו חכם אחד שבילה ימיו בגמרא ופוסקים, והנה רוח עלתה בקרבו ועוררה אותו ללמוד הקבלה להפלגת מעלותיה שהיא נשמת התורה, וראה כמה מאמרים מהזהר דאי אפשר ליעול קמי מלכא קדישא זולתה, וחכמי התלמוד לא צוו עליה רק הזהירו שלא לדרוש בה, במופלא ממך אל תדרוש וכו' ויבקש מהר' להוציאו ממבוכה, ויען ויאמר לו, אוי לי אם איעצך על הפרישה ולגרום רפיון ידים ומניעה מחכמה זו שהיא בלי ספק נשמת התורה ושורש האמונה כחכמה ודעת ותבונה, ובלי ספק דזכי לה הוא מבני עלייה, אשרי לו, מה טוב חלקו, ומה נעים גודלו, אהוב למעלה וכו'. העלה דברי יש"ר מקנדי"א שהאריך מאד וקבץ כעמיר גורנה רוב דעות שקדמוהו לקרב ולא לרחק, נגד ספר בחינת הדת שבקש להדיח רבים! ואמר שמצא יתד תקוע בעמוד ברזל במקום נאמן ליתלות בו להסכים לקבל שכר על הפרישה יותר מעל הדרישה בס' שמן למאור לאביו של הרב (וז"ל בקיצור והאי מלתא שכתב, בשם ר"מ גבאי דכל מי שלא קבל סתרי תורה מרבו וחושב לשקלן בדעתו עובר על לא תעשה לך פסל, אמרתי עם לבי לעורר על דרכי בני אדם בדורינו, ראיתי עוללים לא ראו אור יאמרו חמותי ראיתי אור, בקרבם טמון כשאור אפרוחי שלא נתפתהו עיניהם וכו'. ואפי' הגדולים אשר בארץ מי שהוא חריף וחרוץ בקי בחדרי תורה. אין כח בשכלו להשיג בחדרי אורה, כי אם מפי זקן ומורה. וז"ל הרמב"ן בהקדמתו לפי' התורה ואני הנני מביא בברית נאמנת והיא הנותנת עצה הוגנת לכל מסתכל בספר הזה, לבל יסבור סברא, ולא יחשוב מחשבות בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה כי אני מודיע נאמנה שלא יושגו דברי בשום שכל ובינה, זולתי מפי חכם מקובל לאזן מקבל מבין. והסברא בהם איוולת רבת הנזקים, מונעת התועלת וכו' ואם תאמר שאני פי' הרמב"ן, שכל דבריו בקיצור ברמיזה, משא"כ שאר ספרי קבלה שביארו דבריהם. הלא תראה בשערי אורה כתב בכל דף לשון הנני רומז. וכן בס' בחיי קיצר מאד ורגיל על לשונו לומר והמשכיל יבין כ"ש ספר הזהר שהוא סגור ומסוגר, וז"ל עץ חיים בהקדמתו: עם היות שבודאי בדורות האחרונים מתפרנסין מהאי חיבורא. אין ספק כי מי החכמה לא יתגלו לכל אדם בכח עיון כפי שכלם האנושי אלא ע"י שפע אלהי המושפע עליו. ואם האחרון שבמקובלים הפליג לומר שלא יושגו דבריו איך יעלה בדעת שכל אנושי בפרט באנשי דורנו זה להבין ולהשכיל דברי אלהים חיים הרשב"י אשר קול דברותיו מלהבי אש, והם חתומים באלף עזקן וכו'. לכן אנשי לבב שמעו לי ואל תהרסון לראות ספרים אחרונים הבנויים על פי שכלם האנושי ע"ש ולדעתי כי כשאדם חוטא בהרהור המחשבה בעולם האצילות גדול עונו מנשוא. אע"פ שרבים וכן שלמים ממקובלים אחרונים עוררו לבות בני אדם מאד על לימוד הקבלה וכתבו שהחושך עצמו מללמוד קבלה הוא נדחה ממחיצתו ומפסיד עולמו. נראה לי שלא פליגי ובודאי מי שיכול ללמוד מפי מקובל אלהי אשר יסביר לו העניינים כאשר עשה האר"י לתלמידיו אשרי חלקו. ואע"ג דהאחרונים התירו ללמוד מן הספרים ולהבין מדעתו. טוב ציפורנם של ראשונים וכו' ושב ואל תעשה עדיף דחמירא סכנתא דגופא וכ"ש דנפש וכו' ואין לנו לחקור בנסתרות כי אם לשמוע בלימודי פשטי המקראות ותוכחת מוסר להתנהג בדרכי ישרים כי ידיעתינו קצרה ע"כ לשון שמן המאור אשר הראיה ממנו להסכים על הפרישה וכו'. ועם כל זה גליתי לך דעתי ולא תסמוך עלי לא אתה ולא אחר כי איני כדאי להכריע והנה אני מדמה לימוד קדש קדשים הזה לנסיעה לארץ הקדש כי ידוע מעלתה כמו שאמרו בתלמוד שהרי בזולתה דומה כמי שאין לו אלוה ובעובד ע"ז והמהלך ד' אמות בא"י הוא בן העה"ב וכמה שבחים. ואפילו הכי כתבו התוס' בשם רבי חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בארץ. כי יש כמה מצות התלוים בארץ שאין אנו יכולים לעמוד עליהם. ועוד מפני סכנת דרכים, ומפני העוני שם יעבירנו על דעתו ועל דעת קונו שם. ובאם אין לפניו בקי ושמירה מעולה מכל נזקים טוב למנוע מזה! הלא נמי מי יכחיש מעלת חכמה זו הגבה למעלה בלי ערך. בתנאי לדזכי לה ללמדה מפי מקובל שקבלה ג"כ מרבו. והן אמת שאני תמיה על ספרים שחוברו מאחרונים שהביאו מאמרים מהזהר. והמה מקשים בהם ומבארים כפי שיקול דעתם. מי נתן רשות לשכל אנושי להמציא משיקול דעתו במציאות שלש ראשונות ושלש צחצחות, כי מבואר בזהר דאית מקום דלא קימא לשאלה וכו' ואין ראיה ממאמר הזהר וס' יצירה ור"מ שקבילו מפי סבא דסבין ואליהו ומקדישין עילאין וכל הנך ינוקי דבזהר רוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם, וגם האר"י וגוריו שקיבלו ממנו פה אל פה מפי עליונים יצאו הדברים ואנן בלמודינו באותן לא יעלה בדעתינו זולת קריאת המלות, מה שאין כן אלו האחרונים והמבארים משיקול הדעת.

You have shown knowledge of what the Ribash did not address, which is because he did not receive it orally, not due to any hesitation as you claim. And behold, there is another testimony from the great Gaon (Rabbi Yair Chayim Bacharach), the author of Chavot Yair, may his memory be blessed. In short, he was asked by a certain wise scholar who had spent his days studying the Talmud and legal decisions. Suddenly, a spirit stirred within him and prompted him to study Kabbalah in order to explore its elevated levels, which are the soul of the Torah. He saw several statements from the Zohar that indicated that it is impossible to ascend before the Holy King except through it. The scholars of the Talmud only cautioned not to delve into it, but they did not command to completely abstain from it. Astonished, he asked the sage for guidance to help him navigate through this complexity. The sage answered and said to him, "Woe unto me if I advise you to separate from it, causing weakness and preventing you from this wisdom, which is undoubtedly the soul of the Torah and the root of faith, like wisdom, knowledge, and understanding. Without a doubt, she deserves to be acquired by those who are worthy. How fortunate is his portion, and how pleasant is his fate. He is beloved above and so on." The words of the esteemed Rabbi Menachem Diunov, may his memory be blessed, were raised. He elaborated greatly and gathered, like a diligent farmer, numerous opinions that preceded him, bringing them closer rather than distancing them. He countered the book "Bechinat HaDat," which sought to undermine many. He stated that he found a firmly anchored peg in an iron pillar in a reliable place, to which one can cling and agree to receive reward for separation more than for seeking, as in the book "Shemen La'maor" written by the father of the Rabbi, may his memory be blessed. In short, this statement was written in the name of Rabbi Meir Gabbai, that anyone who did not receive the secrets of the Torah from his teacher and thinks to weigh them in his own mind transgresses the prohibition "You shall not make for yourself a graven image." I said with all my heart to awaken people in our generation. I have seen infants who have not seen light saying, "My mother, I have seen light," as within them lies hidden the light of chicks whose eyes have not yet opened, and so on. Even the great scholars who are sharp and diligent in their study chambers, their intellect alone is not capable of attaining the chambers of enlightenment. It can only be achieved through the teachings of an elder and mentor. And so, the Ramban (Nachmanides) in his introduction, according to the interpretation of the Torah, I too bring forth in this trustworthy covenant, which provides fair counsel to anyone who examines this book, so that they may not entertain any erroneous thoughts and not conceive notions from all the hints that I write in the secrets of the Torah. For I firmly declare that my words cannot be grasped by any intellect or understanding, except through the teachings of a wise and accepted sage who is capable of comprehending. And their explanations contain numerous benefits, preventing great harm, and promoting understanding, etc. Now, if you claim that I am providing the interpretation of the Ramban, and that all his words are in short and hinted form, unlike other books of Kabbalah that explain their teachings explicitly, then observe in the gateways of light, where it is written on every page, "Behold, I am hinting." Likewise, in the book "Bechayei Ketzar," it is customary and frequent in his language to say, "And the discerning will understand," how much more so with the Book of Zohar, which is sealed and closed. And in the introduction to "Etz Chayim," it is said, "Although certainly in the later generations, they sustain themselves from this composition." There is no doubt that the depths of wisdom are not revealed to every person through their own intellectual effort alone, but rather through the abundant divine influence upon them. And if the latter among the Kabbalists expressed that his words would not be understood, how can it enter the mind of any individual, particularly in our generation, to comprehend and grasp the words of the living God, Rabbi Shimon Bar Yochai, whose words are like fiery flames, and they are sealed with the seal of strength, etc. Therefore, people of understanding, listen to me and do not rush to explore recent books constructed based on human intellect alone. In my opinion, when a person sins with the contemplation of thought in the world of Atzilut, the magnitude of his transgression is immense. Even though many and even esteemed recent Kabbalists have aroused the hearts of people greatly towards studying Kabbalah and have written that darkness itself prevents one from studying Kabbalah, causing one to be excluded from its partition and lose their world. It seems to me that I do not disagree, and certainly one who is capable of learning from the mouth of a divine Kabbalist who can explain the matters to him, as the Arizal did for his students, is fortunate indeed. And even though the recent Kabbalists have permitted studying from books and understanding based on one's own intellect. The beauty of the ancients' teachings is well-known, and it is better to return and refrain from doing. It is indeed more stringent because it poses a physical danger, not to mention the danger to the soul, and so on. We should not delve into hidden matters but rather focus on studying the plain meaning of the Scriptures and receiving ethical rebuke in order to conduct ourselves in upright paths. Our knowledge is limited, and therefore, we rely on the oil of illumination, which provides evidence to support separation, and so forth. However, despite all of this, I have revealed my opinion to you, but you should not rely on me or anyone else, for I am not worthy of making decisions. Nevertheless, I compare the study of this sacred knowledge to a journey to the Holy Land, as its virtue is well-known, as stated in the Talmud. For without it, one is likened to someone without a God, while one who worships idols walks merely four cubits in the Land of Israel and receives numerous praises. However, even so, the Tosafot wrote in the name of Rabbi Chaim that nowadays it is not a commandment to dwell in the Land, for there are several commandments that are dependent on the Land that we cannot fulfill. Furthermore, due to the dangers of the journey and the poverty that may lead us to act against our own conscience and the will of our Creator. And if one does not possess exceptional knowledge and utmost caution against all harm, it is good to refrain from it! Can anyone deny the greatness of this wisdom that soars above without measure? Provided that one is worthy and able to learn it from the mouth of a reliable and accepted teacher who also received it from his own teacher. Indeed, I am perplexed by books that were composed by later individuals who included statements from the Zohar. And they argue and explain according to their own judgment. Who granted permission to the human intellect to invent, based on its own judgment, entities that do not exist in the first three realms and three firmaments? It is clear in the Zohar that there is a realm that is beyond inquiry, and there is no evidence from the statements of the Zohar, Sefer Yetzirah, or Rabbi Moshe Cordovero, who received teachings from the elders, Elijah, and the supernal sanctified beings. All those young ones in the Zohar, the spirit of God spoke through them, and His word was upon their tongues. Even the Ari and his disciples, who received teachings directly from the upper realms, expressed matters that are beyond our comprehension in our studies, except for reading the words. This is not the case with those latter individuals who explain based on their own judgment.

והנה אהובי כאחי ז"ל ממשל ארץ ישראל הנמשל, כי המהלך הרב אל מקום השם בהשגת[4] הסוד הוא קוצר המשיג ועומק המושג, ורבוי ההצעות שהם סבות מונעות בכל השגת חכמה, ובפרט בחכמת הקבלה מכמה פנים, ועל כולם החטא שהוא מוסך ומבדיל בין השכל והמושכל וכו' והנה אף כי בעל פרדס רמונים לגודל קדושתו וחסידותו נזהר מאד בכמה מקומות ומזהיר מאד על מחשבה זרה שלפירוד וגבול וממשל משלים וכו' ואף אנו נאמר מי יתן ויערה עלינו רוח ממרום שנשכיל ונבין הדברים בלי נטייה מן האמת ומשרשי הדת וכו'. ובאלו נקוט האיי כללא בידך שכל דברים האסורים בספרי המקובלים שזכרו בלי מחלוקת בדבר ובלי חקירה, ויובנו פשטן של דברים וחיבור הדברים קשרם על לוח לבן ויהיו לטטפות בין עיניך. ואף כי יקרא לפניך דברים הנראים תמוהים מצד עצמן או מצד שנראה חלילה שיש פירוד ומספר וגשמות ושינוי, תקבלם באמונת אומן, ותאמר בלבבך כי קצרה דעתך וידיעתך בעומק הבנה מבלי שתסתפק ח"ו באחד משרשי הדת האמורים ביגדל ובכמה דוכתי, שהרי גם אותם העיקרי אי אפשר לירד לשרשם מצד שכל אנושי וכו'. ומעתה צא ולמד שאסור לחדש ולהבין דבר מתוך הנכתב בספר פן לא יכוין אל האמת, אמנם לבאר פסוקים על פי מה שאמרו המקובלים שהקדמה מוסכמת רק שעל זה מבאר הפ' או אומר שנרמז בו על פי הגימטריא או ראשי וסופי תיבות. טוב ויפה הוא שרק יאמרנו בדרך אפשר לא להחליט הדבר וכו' רק לא יכלה זמנו בהם, ואשר נתן ה' בלבבו והוא מוטעם נכון בלי דוחק אל ישליך אחרי גיוו רק יכתבנו לזכרון ויהיה בעיניו במוצא שלל רב, כי הוא סימן לנשמתו חלק אלוה ממעל שיש לו יניקה ומבוא במקום גבוה, וקדוש יאמר לו, ועתה הנה גליתי לך מצפוני לבי. ואתה המלך בעיונך ודעתך הקדושה והרחבה הודיעני נא את דרכיך, ואבטל דעתי מפני דעתך. יאיר חיים בכרך.

And behold, my beloved ones, like my brothers, may their souls rest in peace, governing the Land of Israel, for the one who journeys extensively to the place of the Name in the pursuit of the secret, he attains brevity in comprehension and depth in understanding. The multitude of suggestions that serve as impediments in attaining wisdom, particularly in the wisdom of Kabbalah from various angles, sin separates and distinguishes between the intellect and the intelligent, etc. Even though the possessor of the pomegranate orchard, due to the greatness of his sanctity and piety, is extremely cautious in several places and warns greatly against foreign thoughts that separate and establish boundaries and governance, etc. Yet, we also say, "Who would grant that a spirit would rise upon us from on high, that we may comprehend and understand these matters without any bias towards the truth and the roots of the faith, etc." And in these matters, it is appropriate for you to adopt the following principle: all things that are forbidden in the books of the Kabbalists, which they mentioned without dispute and without investigation, their simple meaning shall be understood, and the connection of these matters shall be tied on a white tablet, becoming droplets before your eyes. Even if you encounter matters that appear perplexing in and of themselves or from a seemingly discordant perspective that suggests separation, multiplicity, materiality, or change, accept them with the faith of an artisan. Say to yourself in your heart that your knowledge and understanding are limited in depth, without entertaining any doubt regarding the fundamental principles of the great and numerous branches of the faith. For even those fundamental principles cannot be grasped at their root by human intellect, and so on. Henceforth, go forth and learn that it is forbidden to innovate or derive understanding from what is written in the book, lest one deviate from the truth. However, it is permissible to elucidate verses according to what the Kabbalists have said, provided that the explanation is based on an agreed-upon tradition. Only in this context does the portion elucidate, or it may allude to the numerical value (gematria) or the initial and final letters of words. It is good and proper to only say that in a possible way one should not decide the matter, etc. Only one should not spend too much time on them. And if God has placed it in his heart, and it is genuinely inspired without any coercion, he should not follow after vanity. Rather, he should write it for remembrance, and it will be a great treasure in his eyes, for it is a sign for his soul, a divine portion from above that has nourishment and a source in a high place, and it is said to be holy. And now, behold, I have revealed to you a glimpse of my innermost thoughts. And you, the king in your profound and holy wisdom, enlighten me with your ways, and I will humble my mind before your knowledge. May life shine brightly in your realm.

הראית לדעת דברי הגאון חוות יאיר כמה הוא ירא וחרד מלהורות על הפרישה ומסתייע בדברי הגאון בעל שמן למאור הובאו דבריו למעלה, ועדין הוא ירא לאמר בהדיא פן יגרום רפיון ידים מעסק החכמה הקדושה הזאת, וכמה הוא משבח החכמה הזאת לדזכי לה ללמדה מפי מקובל, ומודה שכל החושך עצמו מללמוד בה אחר שקיבלה הוא נדחה ממחיצתו, וגם כן הוא מתיר לעסוק בדברי קבלה ואם יראה לפניו דברים תמוהים שיקבלם באמונת אומן, ויתלה בקצר דעתו. א"כ שני עדיך הריב"ש וחוות יאיר יעידון ויגידון בך שאתה בודה דברים מלבך, והיכן היא פרישתו שפירש כמו שאמרת? והלא הוא עצמו אמר מי יתן ויערה עלינו רוח ממרום וכו'. ואני מביא לך ראיה שזכה לחכמת הקבלה, שהרי בסי' קע"ב כתב וז"ל שאפשר שיש עוד דברי סוד וסתר בשני פסוקים דאלפים בת יכיל וג' אלפים בת' כי בחטא אדם הראשון נתקלקלו שלשה אלפין מאמת ומאדנות ומאדם, ונשאר מת-דין-דם נגד ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים. ודוד המלך תיקן אמת, לכן לא טעם שינה בלילה, ולא הספיק לתקן דין גם דם, כמו שאמר הקב"ה לא תבנה הבית כי דמים רבים שפכת, רק בנך שלמה כי שלום וכו'. ותקן שלמה שני אלפין ועם האלף דאביו נתקנו ג' אלפין, וענין בת ידוע לי"ח כי עיקר הפגם שם, ועוד האריך בסוד הענין שם. וסי' קע"ו לענין הזן סומא באחת מעיניו, ועם כל זה קראתי תיגר כי נר לי דבתרווייהו איכא למיחד מיהו, היכא דאיכא אחר הגון וראוי כיוצא בו כי ידוע שרמ"ח איברים הם כסא ודמות לרמ"ח אורות עליונים ורמ"ח איברים של נשמה. ואם כן כל כי האי גונא הכסא פגום, כי על פי הנסתר יש תלי תלים סודות נסתרים באיברי הגוף, ויש חסרון שפע בכוס של ברכה. העליון ג"כ בחתימת הספר כ' שעשה תרל"ה תשובות וליקט מהן רל"ב מספר יהי אור והוא בגימטריא ד' מילוי הויה ע"ב ס"ג מ"ה בן שבאבא ואימא וזעיר ונוקביה. ועוד יהי אור יה יאיר. שהם מקורי תפארת ומלכות שבבינה שהוא אור הנאצל ביום ראשון ועוד האריך בדברי סוד וסתר הרבה. ג"כ אביו בעל שמן למאור היה מקובל אלהי שהרי נדפסו חרוזיו בסוף הספר. והן על פי שם בן מ"ב וי"ב צירופי הוי'ה וכ"ד צירופי אדנות ושם בן כ"ב, גם החכם האמתי בעל מנורת המאור היה מקובל אלהי שהרי כתב בפ' צ"ג על ברוך שאמר דרכו בה מספר העשרה העשרה וכו'. ובפ' צ"ה כ' אין אומרים קדיש בפחות מעשרה, והטעם לפי שבעשרה נשלמה הקדושה שהיא למעלה מעשר ספירות, ובפ' קל"ג כתב וכשהיה יעקב יורד למצרים ראה כי הגלות התחיל בו ובזרעו ופחד ממנו וזבח זבחים לפחד אביו יצחק שלא תהא מדת הדין מתוחה כנגדו, ועשה זה בבאר שבע שהיא בית תפלה לאבותיו, והקריב שלמים להשלים אליו כל המדות כמו שדרשו שלמים שמטילים שלום להשלים אליו מדת הגבורה, ובפ' קמ"ז כתב נמצא כי שלמות הקדושה היא בעשר הרומזים לעשר הויות והם עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. ובפ' קנ"ג כתב ועל דרך האמת כי ששת ימים עשה ה' וכו' וביום השביעי הוא שבת ואין לו בן זוג, וכנסת ישראל היא בת זוגו שנ' ואת הארץ והנה הוא שמיני עצרת, כי שם נעצר הכל. וזהו מאמרם שמיני רגל בפני עצמו ותשלומי ראשון הוא כי הוא אצילות הראשונים ואינו באחדות שלהם, ומי שיבין בהויות ישכיל וימצא האמת, ובחתימת הספר כתב והחמישי עזבתי הדברים החמורים שהם נסתרים וגבוהים ואין מי שישיג אותם אלא יחיד בדור, הרי שהיה רוצה לכתוב דברי סתר בחבורו. אלא מפני שאינן ראוים לכל אדם. הראית לדעת שאין מי שיחלוק על הקבלה. לא הראשונים ולא מאחרונים לא רבין ולא יחידים, לא גדולים ולא קטנים. אדרבה הכל מסכימים שמי שיזכה לקבלה מפה לאזן אין לך מדה טובה ממנה. ושאסור לדרוש ולחקור עליה, אלא אם ירצה יקבלה באמונה שלימה ולא יפרשה בשכלו האנושי. כי יתלה מה שהקשה עליו בקוצר דעתו ולא יהרוס לחשוב שום הנשמה. ובזה נשלמו כל דברי שפל השפלים. סדר ואתה תשוב ושמעת בקול ה'.

You have shown the fear and trepidation of the esteemed sage, Yair, regarding delving into esoteric matters, and you rely on the words of the wise sage, Ba'al Shemen, to shed light on them. His words have been brought forth on high. Yet, he is still cautious, explicitly stating his concern about causing fatigue in the hands from engaging in this sacred wisdom. He praises this wisdom, desiring to merit learning it from the mouths of the Kabbalists. He acknowledges that anyone who refrains from studying it after receiving it is cast out from its enclosure. However, he also permits engaging with Kabbalistic teachings, even if encountering perplexing matters, as long as they are accepted with the faith of an artist and one's understanding remains concise. Therefore, according to your statement, both the testimony of R. Yeshayah and the perspective of Yair affirm and declare about you that you ponder matters from your heart. Where, then, is your separation that you mentioned? Didn't you yourself say, "Who will grant us to awaken a spirit from on high," and so on? And I bring you proof that he merited the wisdom of Kabbalah, for in section 182 he wrote, may his memory be blessed, that it is possible that there are still hidden secrets and mysteries in the two verses: "Alufim bat yachil" and "Shalosh alafim bat katef." For through the sin of the first man, three thousand elements of truth, greatness, and humanity were corrupted, and only the law of bloodshed against idolatry, sexual immorality, and murder remained. And King David rectified the truth, therefore he did not taste sleep at night, and he did not have the opportunity to rectify the law of bloodshed as well, as the Holy One, blessed be He, said, "You shall not build the House, for you have shed much blood." Only your son Solomon shall build it, for he is a man of peace, etc. And Solomon rectified two thousand, and with the addition of one thousand from his father, three thousand were rectified. The matter of "bat" (daughter) is known to the initiated, for the main flaw is there, and he elaborated further on the secret of the matter there. Regarding the matter of Seder Kuf Ayin Vav (106), concerning the impure nourishment in one of his eyes, and despite all that, I read a dispute because it appears to me that in their harmonization, there is room for unification. However, where there is another suitable explanation, it is appropriate to consider it as a possibility, for it is known that the 248 organs correspond to the 248 supernal lights and the 248 organs of the soul. And if so, since this deficiency affects the throne, hidden secrets are intertwined within the organs of the body, and there is a lack of abundant blessing in the cup. The Supreme One also affirms this in the seal of the book, as he composed responses in the year 5745 (תרל"ה), and he collected from them 232 (רל"ב) in the book "Yehi Or," which corresponds to the four-lettered fullness of the Divine Name (הויה) in permutation of Samekh-Gimel-Mem-Heh (סגמה), representing the father, mother, son, daughter, and the smallest one. "And let there be light, Yah Yair." They are the sources of beauty and sovereignty within understanding, which is the light that emanated on the first day. And he further expounded on the secrets and hidden matters extensively. His father, too, possessed the illuminating oil of divine reception, as his verses were printed at the end of the book. They are based on the name "Ben M"V" and "Yod Bet," combinations of the Divine Name, and "Kaf Dalet," combinations of lordship, and the name "Ben Kaf Bet." Additionally, the true sage, the possessor of the luminary lamp, was also a divine receiver. He wrote in Perek "Tzadik Gimmel" about Baruch She'amar, explaining its content in the format of the ten Sefirot and so on. In Perek "Tzadik Hey" it is stated that Kaddish is not recited with fewer than ten people. The reason for this is that the sanctity, which is higher than the ten Sefirot, is completed with ten. In Perek "Kuf Lamed Gimmel" it is written that when Jacob descended to Egypt, he saw that the exile began with him and his descendants, and he feared it. He offered sacrifices to the fear of his father Isaac, so that the attribute of judgment would not be directed against him. He did this in Be'er Sheva, which was a house of prayer for his ancestors, and he brought peace offerings to reconcile all the attributes, as the term "Shelamim" implies bringing peace to complete the attribute of strength. In Perek "Kuf Mem Zayin" it is written that the perfection of sanctity is found in the ten allusions to the ten divine utterances through which the world was created. In Perek "Kuf Nun Gimel" it is written, "And in the path of truth, God created for six days, etc., and on the seventh day, it is Shabbat, and it has no partner." The assembly of Israel is its partner, as it is said, "And the land was united." And behold, it is Shemini Atzeret, for there everything is halted. This is their statement: "Shemini is a festival in itself, separate from the first seven days, for it is the emanation of the primordial beings and is not in their unity. Whoever understands the essences will comprehend and find the truth." In the closing of the book, it is written: "And on the fifth day, I have left the profound matters that are hidden and lofty, which only an individual in each generation can grasp, should he wish to write the secrets in his composition." Rather, because they are not suitable for every individual. It is evident that there is no one who disputes the validity of the Kabbalah, neither the ancients nor the later generations, not the multitude nor the individuals, not the great scholars nor the lesser ones. On the contrary, everyone agrees that whoever merits receiving the Kabbalah, there is no better measure than it. And it is forbidden to inquire and investigate it, unless one willingly accepts it with complete faith and does not interpret it with human intellect. For one should rely on what is difficult for him to grasp in the limitation of his knowledge and not undermine the essence of the soul by assuming anything. Thus, all the words of the humblest are fulfilled. "Order your way, and you will turn and hear the voice of God."

תשובה אשאלה מאלהי ינחני במעגלי יושר ויצילנו משפת שקר, מלשון רמיה. הוריני ה' דרכיך אהלך באמתך. יחד לבבי ליראה שמך ושלח אורך ואמתך המה ינחוני להשיב דבר דבור על אפניו. גל מעלי חרפה ובוז כי עדותיך נצרתי. גם כי ישבו שרים בי נדברו, עבדך ישיח בחוקיך. אז לא אבוש כאשר לא אסור מן הדרך אשר למדונו רז"ל בעלי המשנה והתלמוד והמדרשים האמתיים והפוסקים ההולכים בעקבותיהם. אשר כל בית ישראל נשענים עליהם. כי המה בעלי הקבלה האמתית אשר קבלו ממרע"ה כללותיה ופרטותיה של תורה אשר עליהם עמד בסיני ארבעים יום וארבעים לילה ומסרן ליהושע ויהושע לזקנים וכו' כדאיתא במס' אבות. א) וחוב קדוש מוטל עלינו ללכת בעקבותיהם בכל מידי דנפקא מינה לדינא בכל ענייני איסור והתר וטמא וטהור ופסול וכשר. וכ"ש בענייני יחוד השי"ת שהוא העיקר הגדול ואחריו קבלת כל המצות וכיצד עשייתן כמאמר התנא ע"ה למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע וכו'! וכל מחבר ספר אשר יבוא להוסיף או לגרוע מדבריהם וכ"ש להטותינו מאמונת תוה"ק כפי קבלת רבותינו בעלי המשנה והתלמוד. לא נשמע לו. ואף אם יעש אותות ומופתים בשמים ובארץ לא נסור מאחרי ה' אלהינו על פי קבלת רז"ל בעלי המשנה והתלמוד והפוסקים הבאים אחריהם ההולכים בעקבותיהם, וגם אם מן השמים תקרא בת קול שמעו אליו לבור מקבלתם לא משגחינן בה כמאמר ר' יהושע אין משגיחין בבת קול כי לא בשמים היא.

I will seek an answer from the Divine, may it guide me in upright paths and deliver us from the mouth of falsehood and the deceitful tongue. Teach me, O Lord, your ways, and I will walk in your truth. May my heart be united to fear Your name, and may You send forth Your light and Your truth to guide me, that they may lead me and enable me to speak words in line with Your will. Remove from me disgrace and contempt, for I have kept Your testimonies. Even when princes sit together and speak against me, Your servant meditates on Your statutes. So I will not be ashamed, for I do not deviate from the path that our Sages, the masters of Mishnah, Talmud, true Midrashim, and the decisive halakhic authorities, have taught us to follow. For all the house of Israel relies on them, for they are the bearers of true tradition, having received it from Moses at Sinai, encompassing the entirety and details of the Torah. Moses stood with them for forty days and forty nights, and he transmitted it to Joshua, and Joshua to the elders, as stated in Pirkei Avot (Ethics of the Fathers). A) And it is our sacred obligation to follow in their footsteps in every matter that emerges for judgment, regarding all issues of prohibition and permission, impurity and purity, invalidation and validity. And especially regarding the matter of the unique unity of the Almighty, which is the great foundation, and after that the acceptance of all the commandments, and how to perform them as stated by the Tanna (early rabbinic sage) of blessed memory, "Why does the recitation of the Shema precede 'Vehaya Im Shamoa,' etc.!" And any author of a book who comes to add or subtract from their teachings, and especially to deviate us from the belief in the unity of the Holy One, according to the tradition of our Sages, the authors of the Mishnah and the Talmud. It is not heeded, and even if he performs signs and wonders in the heavens and on the earth, we do not turn away from following the Lord our God according to the tradition of our Sages, the authors of the Mishnah and the Talmud, and the subsequent legal decisors who follow in their footsteps. Even if a heavenly voice were to proclaim, we do not pay attention to it, as stated by Rabbi Yehoshua, "We do not pay attention to a heavenly voice, for the Torah is not in heaven."