מלחמות השם יחיא קאפח 3

ב) וכ"ש שלא נאמין לו באמרו שנגלה אליו אליהו או סבא דסבין, שהוא עתיקא קדישא הנקרא כתר עליון, דודאי נביא שקר הוא ובמיתתו בחנק. כמבואה בדברי הרמב"ם בפי' המשנה בהקדמתו לסדר זרעים. ובגמ' פסחים (לד) גרס' אמתר הסח הדעת ר' יוחנן אמר פסול טומאה, שאם יבוא אליהו ויטהרנה ויאמר שלא נגעה טומאה בהן שומעין לו, ור"ל אמר פסול הגוף הוי, שאם יבוא אליהו ויטהרנה אין שומעין לו עכ"ל, ופי' רשי ז"ל פיסול הגוף מעלה היא בקדשים היא שנפסלין בכך, ושם פיסול הוא לעצמו, ואפי' אם יבוא אליהו ויאמר שלא נטמאו כל רותן הימים שהסיח דעתו מהן אין שומעין לו ע"כ, אלמלא כל הבא לשנות ולהתיר את האסור, אפי' איסור דרבנן אין שומעין לו.

2) Moreover, we do not believe in someone who claims that Elijah or the "grandfather of grandfathers" (a term referring to an ancient holy figure known as the "Supernal Crown") appeared to him. Such a person is undoubtedly a false prophet, and according to Jewish law, he would be sentenced to death by strangulation. This is explained in the introduction to the Mishneh Torah by Maimonides, specifically in his commentary on the section of Zera'im. In the Gemara Pesachim 34a, there are different versions of a statement. The version of Rav Yochanan is: "She is rendered impure." Meaning, if Elijah were to come and declare her purity, stating that no impurity has come into contact with her, we would listen to him. However, according to Reish Lakish, he says: "She is rendered invalid." If Elijah were to come and declare her purity, we would not listen to him. This is the explanation given by our Sages, namely, that "invalid" refers specifically to matters of sanctity, as they become disqualified through this. And the term "invalid" applies on its own. Even if Elijah were to come and say that all those who are ritually impure have become ritually pure, due to a distraction from their impurity, we would not listen to him. This is the case unless a person has the authority to modify or permit a prohibition, even a rabbinical one, we do not listen to him.

ג) ובאמת שהחלת דברי פיך סכלות והוללות רעה שאמרת איך מלאני לבי לדרוש ולחקור וכו' ולמה לא? אדרבא איפכא מסתברא (כיון שאומרים לעבוד לז"א שהוא נברא יושר לבב דף ג' ע"ב ועוז לאלוהים). חוב גמור עלינו ועל כל אחד ואחד בישראל לדעת את ה' שהוא בורא ולא נברא ולעבדו ככתוב וידעת היום והשבות אל לבבך. וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים וכו' ואומר דע את אלהי אביך ועבדהו. והתירו חכמים לאפרושי מאיסורא אפי' בבית הכסא ובבית המרחץ שאסור להרהר בהם בדברי תורה. ולאפרושי מאיסורא שרי. ועל תמיהתך איך יטעו? אין זה פלא. ולא עדיפי כת המקובלים האחרונים אשר הלכו לתומם אחרי צו של הפילוסוף מחבר הזהר שתלאו ברשב"י ור' אלעזר בנו וחביריו מסנהדרי גדולה היושבים בלשכת הגזית שעליהם אמר הכתוב כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך וכו' ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך וכו'. ועם כל זה אמרה תורה שאם שגגו ב"ד הגדול בהוראה ועשו העם על פיהם מביאים קרבן על שגגם. אם בע"ז שגגו והורו מביאים פר לעולה ושעיר לחטאת מכל שבט ושבט. והוא האמור בפרשת שלח והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, ואם בשאר כריתות שגגו והורו מביא כל שבט ושבט פר לחטאת והוא האמור בפרשת ויקרא. ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל.

3) In truth, your words have begun with foolishness and evil folly. How can I fill my heart with seeking and investigating, etc.? Why not? On the contrary, the opposite is logical (since it is said to serve this entity, which is created, it is appropriate to have a sincere heart. See Yosher Levav, page 3b, and strength to God). We have an absolute obligation upon us and upon every individual in Israel to know the Lord, who is the Creator and not created, and to serve Him, as it is written, "Know this day and take to your heart that the Lord is God" (Deuteronomy 4:39). And it is said, "Know the God of your fathers and serve Him" (1 Chronicles 28:9). The sages permitted discussing matters of Torah even in places like the bathroom and bathhouse, where it is generally prohibited to engage in Torah thoughts. However, they prohibited discussing matters of Torah in an inappropriate manner. As for your wonderment, how could they permit it? It is not surprising. And it is not preferable to follow the later Kabbalistic sects who deviated after the teachings of the philosopher, the author of the Zohar, who misled them regarding Rabbi Shimon Bar Yochai and his son Rabbi Elazar and their colleagues from the Great Sanhedrin who sat in the Chamber of Hewn Stone. Regarding them, the Scripture says, "If a matter arises that is too difficult for you to judge, etc., then you shall arise and go up to the place which the Lord your God chooses, etc., and you shall do according to the word that they tell you, etc." Despite all of this, the Torah states that if the Great Sanhedrin unintentionally errs in a ruling, and the people act according to their instructions, they are required to bring a sacrifice for their unintentional transgression. If their error involves idolatry, they are to bring a bull for a burnt offering and a goat for a sin offering from each tribe. And this is what is stated in Parashat Shelach: "But if the whole congregation of Israel sins unintentionally, and the matter is hidden from the eyes of the assembly..." (Numbers 15:26). And concerning other deliberate transgressions, if they err and it is hidden from them, they are to bring a bull for a sin offering from each tribe, as stated in Parashat Vayikra (Leviticus). However, if the entire congregation of Israel unintentionally sins and the matter is hidden from the eyes of the assembly... (Numbers 15:25).

ד) ולא יהא כח רבותינו בעלי הקבלה החדשה גדול מכח ב"ד הגדול היושבים בלשכת הגזית ולא השגתם יתירה מהשגת סנהדרי גדולה! ועם כל זה אמרה תורה שאם טעו והורו להתיר את האסור, או שגגו בע"ז וכו'. למדנו מן התורה ומרבותינו במסכת הוריות, שאפשר לב"ד הגדול לטעות ולהורות התר באיזה פרט בע"ז. כי האדם קורץ מחומר בין גדול בין קטן, ועלול הוא לטעות, ולכן צותה תורה כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך כדי למעט הטעות. איך אינו נמנע שלא יטעו אפי' ב"ד הגדול. שהרי נאמר בתורה ונעלם דבר מעיני הקהל. והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה. ולפי קוצר דעתינו בראותינו ההפרק הגדול שיש בין רבותינו הראשונים ואיך היתה אמונתם בענין האלוהות ויחוד השי"ת על פי תוה"ק כמבואר בר' בחיי בעל חובת הלבבות ור' יהודה הלוי בספר הכוזרי ובתפלותיו ור' סעדיה גאון בס' האמונות והדעות והרמב"ם בחיבורו ובפי' המשנה ובס' מורה הנבוכים. והרוקח בשער הייחוד, וס' מצות הגדול ורבי יוסף אלבו בספר העיקרים, ור' מאיר אלדבי בספר שבילי אמונה. חולתם רבים וכן שלימים. ואיך הוא עתה בספרי רבותינו האחרונים ע"פ הקבלה החדשה הנמשכת מתחלת אלף השישי בחבלי השוא עד שנעשית בזמנינו כעבות העגלה והאמינו באלהים רבים. ושהעיקר בהם אשר אליו כל עבודתינו וברכותינו הוא הפרצוף האחרון שבאצילות הנקרא (קצר אפים) זעיר אנפין.

4) The authority of our great Rabbis, the masters of the new Kabbalah, should not exceed the authority of the Great Sanhedrin sitting in the Chamber of Hewn Stone, nor should their understanding surpass the understanding of the Great Sanhedrin. Nevertheless, despite this, the Torah states that if they err and permit what is forbidden, or if they unintentionally transgress in matters of idolatry, etc. We have learned from the Torah and our Sages in the tractate of Horayot that it is possible for the Great Sanhedrin to err and permit a specific matter related to idolatry. For a person is fallible, regardless of their status, whether they are great or small, and they are prone to error. Therefore, the Torah commands, "If a matter is too difficult for you to judge... you shall arise and go up to the place which the Lord your God chooses" (Deuteronomy 17:8), in order to minimize the possibility of error. How can it be ensured that even the Great Court (Sanhedrin) will not err? For it is stated in the Torah, "And if a matter eludes you, arising out of a legal dispute... and it is hidden from your eyes" (Deuteronomy 17:8). And it further says, "If the whole congregation of Israel errs, and the matter eludes the eyes of the community" (Leviticus 4:13). According to our limited understanding and observations, there is a significant consensus among our early Rabbis regarding their belief in the matter of divinity and the unity of the Almighty, as expounded upon by Rabbi Bachya in his work "Chovot HaLevavot," Rabbi Yehuda Halevi in his book "The Kuzari" and his prayers, Rabbi Saadia Gaon in his book "Emunot ve-De'ot," and Maimonides in his writings, including his comprehensive work, his commentary on the Mishnah, and "The Guide for the Perplexed." And the author of "Sha'ar HaYichud," and Rabbi Joseph Albo in his book "Sefer Ha'Ikarim," and Rabbi Meir Al-dabi in his book "Shevilei Emunah." Their writings have greatly enriched our understanding and belief. And how is it now in the works of our recent Rabbis according to the new Kabbalah that emerged since the beginning of the 16th century in the lands of Ashkenaz until it became prevalent in our time, like the waves of the sea? They believed in many gods, and their main principle is that all our worship and blessings are directed towards the final countenance in the emanation, known as "Katzar Afim" (the short-faced) or "Za'ir Anpin."

ה) ואמונה זו החדשה רחוקה מאד מדרך תורתינו הק' שבכתב ושבעל פה. ולכן פירשנו עצמינו ממנה ודבקנו בדברי רבותינו ז"ל בעלי המשנה והתלמוד בבלי וירושלמי והפוסקים ומדרשי רבותינו המפורסמים, מדרש רבה ותנחומא וילקוט שמעוני ומדרש הגדול המצוי בתימן בכת"י, ונור אלצלאם וכיוצא בהם. גם שארית חבורי קדמונינו חכמי תימן מצינו וראינו שהם אדוקים בדברי הגדולים הנזכרים לעיל ובדעותיהם. וכראותכם שפירשנו מן הקבלה החדשה חרה אפכם בנו, וברמות רוחא טפלתם עלינו שקר זדים. ושאלנו אתכם להורותינו הדרך איך יסכימו דברי רבותינו המקובלים החדשים עם דברי רבותינו הראשונים הנזכרים לעיל, ועם דברי התנאים והאמוראים. והיתה תשובתכם אלינו בדרך הטעאה וקינטורים.

5) This new belief is very far from the path of our sacred Torah, both the written and oral traditions. Therefore, we have distanced ourselves from it and adhered to the words of our esteemed Rabbis, the authors of the Mishnah and the Talmud Bavli and Yerushalmi, as well as the legal decisors (Poskim) and the renowned Midrashim such as Midrash Rabbah, Tanchuma, Yalkut Shimoni, and the Great Midrash found in Yemen, known as Kitab al-Nur al-Tha'lam and similar works. We have also found and observed that the remaining writings of our ancient Yemenite sages are precise in their adherence to the words of the aforementioned great scholars and their opinions. And as you see, when we explained from the new tradition, you became angry with us, and in the heights of your spirit, you belittled us with false accusations. And we asked you to guide us on how to reconcile the words of our contemporary accepted Rabbis with the words of our earlier Rabbis mentioned above, and with the words of the Tannaim and Amoraim. And your response to us was filled with confusion and evasive tactics.

ובפעם השלישית היתה תשובתכם כשאלת אחד מארבעה בנים מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו, כאילו לא נצטוינו בתורה וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וכו' וכמה מקראות באו בתורה ובנביאים ובכתובים על זה וכל שכן בדברי רז"ל. גם חזרת להיות מכת מספרי לשון הרע וממקבליו באמרך שכבר יש עלינו כמה עדים שאנחנו מבזים את החכמים ולא נוכל להכחיש עוד וכו'. והן ידוע ומפורסם שאין מקבלין עדות אלא בפני בעל דין. ומן התורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה כמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפרק ג' מהלכות עדות אבל אמרו חכמים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין אין עדי ממון צריכים דרישה וחקירה וכו'. במה דברים אמורים בהודאות והלואות, מתנות ומכירות, אבל בדיני קנסות צריכים דרישה וחקירה, ואין צריך לומר במלקיות ובגלות, ובדין מרומה אף בדיני ממונות צריך דרישה וחקירה.

And for the third time, your response was when one of the four sons asked, "What is this service to you?" as if we were not commanded in the Torah, "You shall know this day and take it to your heart that the Lord is God," and numerous verses in the Torah, Prophets, and Writings emphasize this, not to mention the words of our Sages. You have also returned to being part of the group of those who speak slander and accept it, by saying that there are already several witnesses against us that we disrespect the sages, and we cannot deny it anymore, and so on. And it is well-known and widely acknowledged that testimony is only accepted in the presence of a judge. From the Torah, there is no distinction between monetary cases and capital cases regarding examination and investigation, as the esteemed Maimonides (may his memory be blessed) stated in Chapter 3 of the Laws of Testimony. However, the sages have said that in order not to shut the door on Levi, monetary witnesses require examination and investigation, and so on. These matters apply to acknowledgments, loans, gifts, and sales. However, in cases of penalties, examination and investigation are required, not to mention cases of lashes and exile. In cases of exceptional severity, even in monetary cases, examination and investigation are necessary.

ו) ובנדון דידן כולהו איתינהו ביה, ואיך מלאך לבך לקבל לשון הרע מאנשים סכלים ההולכים יחפים כמנודים לשמים, ולחשוב אותה לעדות גמורה, להחזיק את עמיתך בתורה ובמצות דאוריתא ודרבנן לאפיקורסים ומינים שהם מכלל אותם שמורידין ולא מעלין? וידוע הוא ומפורסם, כי זה הדור, דור שוא ושקר, והיא בנשיאי ישראל, וכל אחד מתכבד בקלון חברו ורבו אשר העמידו בקרו אורה זו תורה. ובמשימי לילות כימים ועבדי לתורה שלא תשתכח מישראל כפי יכולתם שפכתם בוז, ותשימו את לומדי התורה ומחזיקים בה נבזים ושפלים ככלי אין חפץ בו. וכל עושי רע טוב בעיניכם, ומכובד יותר מהם, ועל ידי דבות שקר שמתם לומדי תורה לשמצה בעיני כל רואיהם עד שבאו למדרגה פחותה מאד, שעמי הארץ משתבחים בעצמם לומר אשרינו מה טוב חלקנו וערבה שנתינו עד עלות השמש וכבוד ננחל יותר מאלה העומדים בבית ה' בלילות, לקיים מה שנאמר ואם בחקותי תמאסו, אם במלמדי חקותי תמאסו, כמו שכ הרמב"ם ז"ל בהל' תלמוד תורה.

6) And in all these matters, we have encountered them. How can you, with an open heart, accept slanderous speech from foolish individuals who wander aimlessly like nomads? How can you consider it as absolute testimony and hold onto it, disregarding your fellow in matters of Torah and both biblical and rabbinic commandments, to the point of aligning with heretics and sectarians who, by definition, bring down and do not uplift? It is well known and widely acknowledged that this generation is a generation of falsehood and deceit. Yet, despite this, they hold positions of leadership in Israel, and each one is honored by disgracing their colleague and teacher, whom they have set as their target. This, they claim, is the light of Torah. And in my night-time missions and days, I have served the Torah, so that it will not be forgotten from Israel to the best of my abilities. But you have poured scorn, treating Torah scholars with contempt and humiliation, treating them like worthless vessels without any value. And all those who do evil are good in your eyes, and you honor them more than the Torah scholars. Through false rumors that you have spread, you have degraded Torah scholars in the eyes of all who see them, to the point where they have reached a much lower status. The common people boast about themselves, saying, "Fortunate are we, how good is our portion, and our lot is more pleasant than those who stand in the house of God at night." They seek to fulfill what is said: "And if you despise My statutes, if your soul abhors My ordinances" (Leviticus 26:15). Just as the revered Rambam stated in the laws of Torah study.

ז) וז"ל המקובל בעל היכל הברכה, מצות עשה על הב"ד לדרוש ולחקור את העדים בשבע חקירות וכו' עוד יש בדיקות שהוא שאלות מה היה לבוש, עפר הארץ שהיה עומד עליה שחור או חול, או חמר, ואם כחשו זה לזה בטל העדות. משרשי המצוה הזאת הכלה הכלולה עולימתא שפירתא דלית בה עינין, הנהגת העולם הזה שיהא בחירה חפשית עיניו כיונים אונאה לבני נשא. ועינין דילה בהיכל זכות, עיני העדה, שדנין בידיעה על פי שנים עדים, תרין עטרין, והדעת הוא סוד עינים כנודע, ואור זה מתפשט בשבע בחינות וכ' ע"ש. ובמצות לא תלך רכיל כתב וז"ל, שלא להגיד לחברו, שכנגדו דבר עליו רע, שנאמר, לא תלך רכיל. ומדיני המצוה אף שמדבר אמת, ויש עון גדול בזה. וגם בכלל לאו זה שלא ידבר כגנות חברו אף אמת והוא כאילו כפר בעיקר וכו'. והאריך עוד בעונש המספר לשון הרע ובשכר הנשמר ממנו, יעו"ש.

7) And this is what the esteemed Kabbalist, the master of the Chamber of Blessing, may his memory be a blessing, said: It is a positive commandment for the court to diligently examine and investigate the witnesses through seven interrogations, and so on. There are additional inquiries, such as questioning the witnesses about the clothing they wore, the soil on which they stood, whether it was black, sand, or clay, and if their testimonies contradict each other, the testimony is invalidated. From the roots of this commandment, there emerges a comprehensive principle that encompasses a beautiful aspect. It is the proper conduct of this world that free choice should be given to individuals, and their eyes should be directed towards proper choices and avoiding harm to married couples. And there are eyes of the Temple of Justice, the eyes of the community, which judge based on knowledge with the testimony of two witnesses, two crowns. And understanding is the secret of eyes, as it is known, and this light spreads in seven dimensions, as mentioned elsewhere. In the commandment "You shall not go about as a talebearer," it is written and it is explained that one should not tell their fellow that something negative was said about them, as it is stated, "You shall not go about as a talebearer." And even if one speaks the truth, there is a great sin in this according to the laws of the commandment. Furthermore, in general, this prohibition also includes not speaking derogatorily about one's fellow, even if it is true, and it is as if one denies the essence [of their fellow]. And there is further elaboration on the punishment for speaking evil speech and the reward for refraining from it.

ח) ובאזהרת לא תעמוד על דם רעך, כ' אפי' עמידה כל דהו. לא תראה בצערו של חברך שאחד מלבין פניו ואתה שותק, עמדו ולא ענו עוד[5], אלא תהיה מוחה בכל יכלתך במי שמבזה חברך, או מדבר עליו רכילות ולשון הרע, אתה לא תהיה שמוע ושותק, אלא תאמר לו רשע עוכר ישראל, למה תדבר סרה על דמות יוצרנו ועל שכינת עוזינו שהיא היו"ד שבעמיך, ומסתלקת בעון זה. ולכך נסמכה זה לזה, לא תלך רכיל ותאמר כיון שאיני מדבר אשמע ואשתוק ונהנה במה שחברו רשע מדבר, גם זה השומע רשע גמור. ועובר על לא תעמוד על דם רעך. ואין לו חלק באלהי ישראל כששומע רשע מדבר סרה על צדיק, או לוחש מלחש בשקרים על חברו רק תכף תדחה אותו ותאמר לו רשע לך מעלי, איני שומע לך, כי אם הוא שומע ושותק, וכל שכן אם נהנה, סופו נידון באש לא נופח, ולא יזכה לעמוד במחיצת הצדיקים, כשומע, כעונה, כמדבר, כולם יספו מן העולם בזה ובבא עכ"ל.

8) In the warning "Do not stand idly by the blood of your neighbor," it means that even by merely standing idly without responding, you should not witness your friend's distress when someone humiliates him or speaks ill of him. Instead, you should do everything in your power to rebuke the one who belittles your friend or engages in gossip and evil speech. You should not be a listener and remain silent. Rather, you should say to him, "Evil one, you are troubling Israel. Why do you speak slander against the image of our Creator and the Divine presence that is within your people, and thereby incur this sin?" And for this reason, one prohibition is linked to the other: "Do not go about as a talebearer" and "Do not stand idly by the blood of your neighbor." This means that if I refrain from speaking, thinking that I will listen quietly and derive pleasure from hearing what the wicked person says about my friend, even the one who listens and remains silent is considered utterly wicked. Such a person transgresses the commandment of not standing idly by the blood of their neighbor. Such a person has no share in the God of Israel when they listen to the wicked speaking slander against the righteous or engage in whispering lies about their friend. Rather, immediately reject them and say to them, "Wicked one, depart from me, I will not listen to you." If someone merely listens and remains silent, they are certainly condemned to an unquenchable fire and will not merit to stand among the partition of the righteous. When listening, responding, speaking, they will all ultimately perish from the world because of this and similar sins.

ט) ואתה ידידנו לא דייך שלא עשית אחת מכל אלה, אלא שהאמנת לדבריהם וקבלת שקריהם, בעד אחד ודיין אחד, ושלא בפני בעל דין, ובלא חקירה ובלא דרישה, ובלא בדיקה, ונהנית בדבריהם, וגם סייעת לחזק שקריהם ונרשם בדעתך כאמת לאמתו, עד שכתבת שאיני יכול להכחיש עוד וכו'. ולא שמת אל לבך שאין מקבלין עדות אלא בפני בעל דין, ושאתה מחויב לדרוש ולחקור אותם בשבע חקירות ובדרישות ובדיקות כמצווה עליך. כל שכן שעשו במחשך מעשיהם, והחליקו לשונם אליך בסתר דבריהם, למצוא עון לשנוא והית מחויב לשתקם בנזיפה. אין זה כי אם רוע לב שאתה נהנה ומשתוקק ברכילותם ומלשינותם. רחמנא ליצלן מהאי דעתא! ואפשר שגם אתה מוסיף משלך מלשינות שקר כדי להתכבד בקלון חבריך. ובפרק ערבי פסחים (קי"ה) גרסינן אמר רב ששת משום ראב"ע כל המספר לשון הרע, והמעיד עדות שקר בחברו ראוי להשליכו לכלבים שנאמר לכלב תשליכון אותו, וכתיב בהדיא לא תשא שמע שוא וקרי ביה לא תשיא, ועוד כמה דרשות מצינו לרז"ל בעונש המספר לשון הרע. ובמחזור ויטרי מסכת אבות על הא דתנן על תדון את חבירך עד שתגיע חמקומו כ' עש שתבא לידך אותה עבירה ותנצל ותשמט ממנה כמו שמצינו בירבעם בן נבט, שבשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו כל מיני זמר שבעולם ואמרה לו כך עושין לע"ז פלונית פעם אחת הלך לישן והעריב היום הלכה וקראה לחרשי העץ ולבונים, העושים במלאכת חרש וחושב, ועשו על מטתו כעין רקיע ובו חמה ולבנה וכוכבים ומזלות. ובבקר העיר משנתו לפתוח דלתות ההיכל, שהיו מפתחות ההיכל תחת מראשותיו ראה שהרקיע בהיר בכוכבים וצבא, כסבור עדיין לא פנה לילה, חזר לישן. וישן עוד ארבע שעות, עד שהבין והכיר מעצמו שאין הלילה ארוך כל כך. ועל אותה שעה שנינו עדות על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות, בבחירתא. ובטרם הקיץ משנתו הלך ירבעם בן נבט על פתח ביתו, ויעבר קול, רשע, עד מתי תישן ותבטל תמיד של שחר, מה לך נרדם, קום קרא אל אלהיך! יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע עתיד אתה לבטל מישראל כמה וכמה קרבנות במזיד. ואתה מחייבו על השוגג כמזיד. ועל האונס כרצון! והיינו דכתיב "כדבר אפרים רתת, נשא הוא בישראל, ויאשם בבעל וימות" בדבר ירבעם שהוא משבט אפרים, רתת קטיגורין על שלמה, הוא ירבעם נשיא בישראל ומלך, ובת קול השיבתו שיאשם בבעל וימות עכ"ל. ואתה הגדלת והוספת לעשות רע יותר מירבעם בן נבט. כי אחרי אשר הבאתם אותנו אל בית הכלא במלשינות שקר אצל ממשלתינו הרוממה! הזעקת את כל העם לצאת אל בית עלמין, וצוית להם לעפר בעפר על ראשיהם על לא דבר. לא על מצוה קלה שבטלנו ולא על מצוה חמורה ח"ו כי אם על אשר הלכנו כמנהגי קדמונינו וקבענו למודינו במשנה ובתלמוד ורמב"ם וש"ע ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. ולא למדנו עוד בספר מזויף ספר הזהר כמנהג שלכם.

9) You, our friend, are not exempt from these matters, as you have not refrained from committing any of these actions. Rather, you have believed their words and accepted their falsehoods without the presence of a judge, without investigation, inquiry, or examination. You have derived pleasure from their words and even aided in strengthening their lies, imprinting in your mind that their falsehood is true. You went so far as to write, "I can no longer deny it," and so on. And you have not taken to heart that testimony is only accepted before a judge, and that you are obligated to investigate and inquire through seven examinations and inquiries as commanded upon you. All the more so when they have performed their deeds in darkness, and they have slipped their tongues to you in secret with their words, seeking to find fault and you would be obligated to silence them with reproof. This is nothing but an evil inclination that you enjoy and yearn for their gossip and slander. May the Merciful One save us from this mindset! It is possible that you, too, are adding your own false slander in order to gain honor at the expense of your friends. In Chapter Eruvin of Tractate Pesachim (115b), we learn in the name of Rav Sheshet, in the name of Rabbi Akiva: Anyone who engages in lashon hara (evil speech) and bears false witness against his fellow is deserving of being cast to the dogs, as it is stated, "To a dog, you shall throw it" (Exodus 22:30). And it is explicitly written, "You shall not bear false witness" (Exodus 20:13), and our Sages have expounded on the punishment for lashon hara in various ways. In Tractate Avot, it is stated: "Do not judge your fellow until you have reached his place" (Avot 2:4). This means that one should not pass judgment on others until they have experienced the same circumstances. This can be illustrated by the example of Jeroboam son of Nebat. When Solomon married the daughter of Pharaoh, she brought him all kinds of foreign worship practices. Once, when Solomon went to sleep, the day darkened, and she called upon the craftsmen of wood and stone, who worked in the art of carving and sculpting. They created for his bed something resembling the sky, with the sun, moon, stars, and constellations. And in the morning, as the city awakened and he rose from his sleep to open the doors of the temple, for the keys to the temple were under his authority, he saw that the sky was bright with stars and constellations. He mistakenly thought that it was still daytime and returned to sleep. He slept for another four hours until he realized and recognized on his own that the night is not so long. And regarding that specific hour, we learned the testimony about the constant offering of the dawn that is brought within the four hours, during the morning selection. Before the summer dawned, Jeroboam son of Nebat went to the entrance of his house, and a voice passed by, saying, "Wicked one, how long will you sleep and nullify the morning offering? Why do you slumber? Arise and call upon your God!" A heavenly voice emerged and said to him, "You wicked son of a wicked man, in the future, you will cause many deliberate sacrifices of Israel to be nullified, and you will hold him liable for unintentional transgressions as if they were intentional." And against his will! This is indicated by the verse, "Like the stumbling of Ephraim in guilt, so Israel stumbled because of Baal, and they died" (Hosea 13:1). This refers to the matter of Jeroboam, who was from the tribe of Ephraim. "Stumbling" is an accusation against Solomon, and "Israel" refers to Jeroboam, the ruler and king of Israel. The heavenly voice responded to him that he would be held accountable for worshiping Baal and would eventually die, and so on. You magnify and surpass the evil deeds of Jeroboam son of Nebat. After you brought us to the prison of falsehood and slander in our exalted government! You incited the entire people to go to the house of Alamin, commanding them to be covered in dust on their heads for no reason. Not because we nullified a light commandment, and not because we violated a severe commandment, God forbid, but rather because we followed the customs of our ancestors and established our studies based on Mishnah, Talmud, Rambam, and Shulchan Aruch to learn and teach, to observe and practice. We did not learn from your fabricated book, the Zohar, as it is not our custom.

י) ומעתה בעזר השי"ת נשוב לעיקר שאילתנו ששאלנו לך להודיענו על פי שיטת המקובלים, למי אנו קורין בתפלותנו ומברכים כל ברכותנו ועבודתנו וממי אנו מבקשים סליחה וכפרה. והיתה תשובתך בדברי נרגן כמתלהמים טענו חטים והודה לו בשעורים והכחשת את הידוע ומפורסם בספריהם לכל, כנשבע על האיש שהוא אשה, ועל האשה שהיא איש, ועל עמוד של שיש שהוא זהב. וחרה אפך על ספר מצרף האמונה, והלעגת עליו ובזית אותו, וקראת אותו ספר המשרף וכו' ובזה גלית לכל שאתה הוא המבזה את החכמים, ועל שאלותינו כיון שזעיר אנפין לפי דבריהם הוא אלוהינו, והוא הזן אותנו ומפרנסינו, ואותו נעבוד, אם כן כל העולמות שלמעלה מעולם האצילות, מי זן אותם ומפרנסם? אם זורק הוא שפעם ופרנסתם מלמטה למעלה, והם עובדים ומשתחוים לו, או שמא אלהיהם הזנם ומפרנסם, הוא עלה הראשונה, ולו הם עובדים, ואנחנו עובדים לזעיר אנפין הזנינו ומפרנסינו? ואם כן אלהי העליונים אינו אלהי התחתונים ח"ו? וזהו מקום הסתירה אשר בקשנו ממך להודיענו ולהורותנו, ועל זה באה תשובתך שאין הנדון דומה לראיה וכי מביאין ראיה לסתור הלכה למשה מסיני? ושחכמי הקבלה אומרים כך קיבלו ממשה.

10) From now on, with the help of God, we will return to the main point of our question that we asked you, to inform us according to the approach of the Kabbalists, whom we mention in our prayers and bless in all our blessings, and from whom we seek forgiveness and atonement. Your response was filled with mocking words, distorting our argument, acknowledging him with false claims and denying the well-known and widely published information in their books. It's as if you swore that a man is a woman and a woman is a man, and that a pillar of marble is made of gold. You expressed anger towards the book "Mitzaref HaEmunah," mocked it, belittled it, and referred to it as the "Book of the Sorcerer," etc. By doing so, you revealed to everyone that you are the one who belittles the sages. As for our questions, since according to their words, the Divine presence is small and insignificant, and He is the one who sustains and provides for us, whom then sustains and provides for all the higher worlds beyond the world of Atzilut? If He only provides abundance from below to above, and they worship and prostrate themselves before Him, or perhaps their gods provide and sustain them, He is the supreme One, and they worship Him, while we worship and serve the insignificant Divine presence who sustains and provides for us? So, if the Supreme God is not the same as the lower gods, God forbid, this is the contradiction we sought from you to clarify and instruct us. And your response is that the matter is not comparable to evidence, and we do not bring evidence to contradict the halacha given to Moses at Sinai? And the Kabbalistic sages claim that this is how they received it from Moses.

יא) מאד אנו תמהים ומתפלאים על דבריך ועל תשובתך זאת, וכי הלכה למשה מסיני להאמין באלוהות רבים? ולעבוד אלהים אחרים מבלעדי ה' אלהינו הראשון וצור לכל? והוא סבת כל הסבות כולם, ובמרמה את בא בתשובותיך אלה לאנשים עזי לב אשר התפארת עליהם והראית להם דבריך אלה לאמר. ראו כי סתרתי את דבריהם, ודחיתי את ראיותיהם בקש, וחוזר קונדריסך על כל המסובין, ואחר אשר קילסוך ושבחוך שאתה חריף ושנון הבאת אותה לנו. והנה כולה הטעאות כאלו לא ידעת על מה תסוב שאלתינו, ועל טעותך הכוזבת הלזו נשוב עוד, כי ידוע ומפורסם בכללי הפוסקים (כנה"ג ודרב"ז ושה"ז) שכל מקום שהקבלה חולקת על הפסק הלך אחרי הפסק, והכלל הזה מפורסם בישראל. ואם דבריך שהקבלה הלזו היא הלכה למשה מסיני, וכי תדחה הלכה למשה מפני סברת איזה תנא או אמורא, וכ"ש פוסק אחרון (עיין לקמן סי' ט"ו) ועליך להביא ראיה ולהודיענו היכן מצינו זה ששום תנא או אמורא יעיז פניו לחלוק ולהורות היפך הלכה המקובלת ממשה רבי' ע"ה. הלא שוטה או רשע וגס רוח יקרא? ובכמה מקומות בתלמוד מרגלא בפומיהו דרבנן לומר אם הלכה נקבל, ואם לדין יש תשובה.

We are greatly astonished and amazed by your words and this response of yours. Is it a halacha given to Moses at Sinai to believe in multiple deities? And to worship other gods besides our first God and the Rock of all? He is the cause of all causes, and with deceit you come with these answers to those who are stubborn of heart, whom you have boasted about and shown these words to, saying. See that I have concealed their words and rejected their arguments, but your stubbornness persists, and you repeat your assertion to all those gathered. After considering and praising you for being sharp and intelligent, you bring it forth to us. Indeed, all of these are mere errors, as you are unaware of what you are responding to in our question. Regarding your false misconception, we shall address it again. It is well-known and widely accepted among the poskim (such as the Chacham Tzvi, the Derech HaChaim, and the She'elat Yaavetz) that whenever there is a dispute between the received tradition (Kabbalah) and the halachic ruling, one follows the halachic ruling. This principle is widely recognized in Israel. If your claim is that this Kabbalistic tradition is a halachah leMoshe miSinai, then why would a halachic ruling be set aside due to the opinion of a certain Tanna or Amora, let alone a later authority (see later, Siman 15)? It is incumbent upon you to provide evidence and inform us where we find that any Tanna or Amora would dare to contradict and rule against the accepted halachah from Moshe Rabbeinu, may his memory be blessed. Shouldn't one who is foolish, wicked, or arrogant be called so? In several places in the Talmud, the Sages implicitly suggest that if a halachah is accepted, there is no room for further debate, and if there is a legal question, there is an answer.

יב) הנה כי כן בודאי שכל דבריך הפלגות וגיזומים להבהיל את השוטים והמשוגעים אוהבי הנפלאות והנמנעות ולא בדעת תדבר. וכל דבריך לא בהשכל. ובמרמה אתה ממאן לדעת את ה' כמאמר הנביא ירמיה ע"ה בשם ה' שבתך בתוך מרמה במרמה מאנו דעת אותי נאם ה'. וכבר אמר אחד מן הרמאים שבכם ידענו שהאמת אתכם. אך מה לכם לגלות דבר זה ולפרסם לקצת התלמידים. טוב לכם להניחם בטעותם ממש כדברי הרשע שבארבעה בנים האומר מה העבודה הזאת לכם וכו'. והראיה שאתה טח תפל שהרי פרסמת במכתבך זה שהרב בעל מצרף האמונה הוא ח"ו מין וכופר. וקראת את ספרו משרף האמונה. והוא בתומו הולך לא סר מדברי הזהר ומקדש מלך, וכס"א, והרש"ב, ויושר לבב, וספר הברית ור' האר"י ומהרח"ו בס' עץ חיים ונחלת יוסף וסולתם ימין ושמאל. וכמו שיתבאר לקמן, ותחלה אביא לך כמה ראיות. שאין הקבלה הזאת הלכה למשה מסיני שהרי אמרו רז"ל בעירובין דכל מתניתא דלא מיתניא בי רבי אושעיא לאו מתניתא היא ולא תתיבון מינה, דמשבשתא היא. הרי דכל מתניתא שלא נכנסה לבית מדרשו של רבי חייא או של ר' אושעיא לא מיבעיא דלא הויא הלכה למשה מסיני. אלא דאפילו לאותובי מינה על אמורא לא מותבינן. ובירושלמי עירובין פרק קמא בפסקא דלחיים. וז"ל אמר ליה אחא כן אמר ר' שמעון בן לקיש כל משנה שלא נכנסה לחבורה אין סומכין עליה ע"כ, ועיין לקמן סי' מ"ב. ובקונדריס קדום מחבורי קדמונינו מצאתי כתוב משם ר' סעדיה גאון וז"ל כתאב שיעור קומה לם יקע עליה נקל אמנתא אר ליס הוא פי אל משנה ולא פי אל תלמוד, ולא דליל נסתדל בה הל קאלה רבי ישמעאל עלי' אלחקיקה או גירה קאלה פנסבה אליה כמא תנסב כתיר מן אלכתב אלמפתעלה אלי' בעץ אלעלמא אלמשהורין, עכ"ל. (תרגום מאת הרב המחבר: "ספר שיעור קומה אין בידינו קבלה עליו מחכמי אמונתנו, לפי שאינו לא במשנה ולא בתלמוד, וגם אין ראיה ללמוד ממנה אם אמרו ר' ישמעאל באמת או אחרים זולתו אמרו וייחסו לר' ישמעאל כמו שמייחסים הרבה מן הספרים העשויים לקצת מן החכמים המפורסמים").

12) Indeed, it is certain that all your words are divisions and exaggerations intended to agitate the foolish and the insane, lovers of wonders and superstitions, and not spoken with reason. None of your words are based on sound judgment. And through deceit, you refuse to know the Lord, as the prophet Jeremiah, may peace be upon him, said in the name of the Lord: "Your habitation is in deceit; through deceit they refuse to know Me, declares the Lord" (Jeremiah 9:5). And one of the deceivers among you has already said: "We know that the truth is not with you." But what do you gain by revealing this matter and publicizing it to some of the students? It is better for you to let them remain in their error, just as the wicked one in the parable of the four sons who asks, "What is this service to you?" and so on. The evidence you present is baseless, for in your letter you falsely claim that the revered author of "Mitzaref HaEmunah" is a heretic and denier. You even referred to his book as "Mashref HaEmunah" (Destroyer of Faith). And he, until his final days, remains loyal to the teachings of the Zohar, the Holy Temple, Kabbalistic works such as Sefer Chassidim, Sefer HaBrit, Rabbi Isaac Luria (the Arizal), and the writings of Rabbi Chaim Vital, including Etz Chaim, Nachat Yosef, and Sulam Yaakov, all of which he studies diligently. As will be explained later, I will first present several proofs. This Kabbalistic tradition is not a Halacha (Jewish law) that was transmitted to Moses at Sinai, as our sages said in Eruvin, that any teaching not taught in the study hall of Rabbi Oshaya is not a valid teaching and should not be derived from it, as it causes confusion. Indeed, regarding any teaching that did not enter the study hall of Rabbi Chiya or Rabbi Oshaya, it is not necessary to consider it as a Halacha (Jewish law) that was transmitted to Moses at Sinai. Moreover, even if it is stated by an Amora (rabbinic sage from the Talmudic period), we do not rely on it. In the Jerusalem Talmud, in Eruvin, Chapter 1, in the first verse, it is stated: "And Acha said to him, so said Rabbi Shimon ben Lakish, any Mishnah that did not enter the company (of scholars), we do not rely on it." Therefore, refer to later in section 42 for further discussion on this matter. In the ancient writings of our early sages, I found a passage from there written by Rabbi Saadia Gaon, may his memory be a blessing. It states, "The measure of the height of their intellect does not come close to the measure of the Mishnah, and not to the measure of the Talmud, and not to the measure of the subtle understanding with which Rabbi Yeshaya'el excelled, or the depth of understanding with which Pnesavah (his disciple) was adorned, as if they surpassed the written knowledge contained in the highest tree of the Torah." This is the general idea. (Translation by the author: "The book 'Sefer Shiur Komah' is not within our hands as an accepted source from the sages of our faith, as it is neither in the Mishnah nor in the Talmud. Furthermore, there is no evidence to study from it, whether it was truly said by Rabbi Yishmael or others attributed it to him, as many books attribute certain teachings to renowned scholars.")

יג) למדנו מדברי הגאון כי הרבה ספרים יש שמיחסין אותם על שם גדולי חכמי ישראל (בשקר) בשביל איזה תועלת המגיע להם, ולמדנו ג"כ שכל שאינו מפורש במשנה ובגמרא וראינו שהוא היפך משמעות התלמוד לאו קבלה הוא, הלא סמכינן עליה. ומטעם זה אין פוסקים מן המדרשות במקום שהם חולקים על התלמוד, ואפי' תלמוד ירושלמי אין חוששין לו במקום שהוא חולק על הבבלי אשר על בית ישראל נשענים עליו בין להקל בין להחמיר כמבואר כל זה בדברי רבותינו הפוסקים בכמה מקומות ועיין לקמן (סימן מ"ב). מה שכתבתי שם בשם הרא"ש, צא ולמד ממה שכתב ר"ת ן' יחיא הובא בס' רביד הזהב בהל' פסח וז"ל ובזמנינו זה אפס המדע וסתרי תורה נעלמו מעיני כל חי, לא ידע אנוש סדר החכמה הזאת, וכל המחזיק זה יקרה לו מההזק[6] והסכנה חלק רב ( ר"ל הזק[7] וסכנת מינות שאין לו חלק באלהי ישראל). ועל כיוצא בזה הזהירנו רז"ל במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. ודי לנו במה שהורונו חכמי הקבלה האמתית והמוסכמת מכל צד בפי' התורה ומצותיה. ע"פ המסורה איש מפי איש עד ימות משה והיא הנקראת תורה שבע"פ אשר בגללה עלה משה למרום ועמד שם ארבעים יום ללמוד כללותיה ופרטיה במדות הנמסרות לו מפי הגבורה. ובדברים אלו אנו מחוייבים להתעסק בהם כי הם חיינו ואורך ימינו וא' מהם לא נשנה. אחת דתו להמית אשר ימרה את פיהם וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. אך יתר הרמזים אשר בהם לא כלו ימיהם חכמי הקבלה עם היותם מסתרי תורה ומעניני המושכלות לא נצטוינו עליהם. כי אלו נשארו להתעסק בהם יחידי סגולה בזמנים אשר היו לפנינו וכו'. ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול. כי דברים שהם כבשונו שלעולם הם. ובזמנינו זה תמה זכות אבות, ואין מחזיק בצדק זאת החכמה: אדרבה שהם הורסים פינות התורה ועמודיה יתפלצון מקול מחצצים העברים העורים לא ידעו דרך ישכן אור, ימששו כעורים, וילאו למצוא הפתה. ובמקום שחשבו להרויח פתע ישברו ואין מרפא. ורבים מעמי הארץ מתיהרים באמרם סוד ה' לנו, מורשה לנו המים העליונים, לא לכם בעלי התלמוד ההולכים בחשך. ולבם בל עמם, טח מראות עיניהם, והדבר אין בהם, חכמים להרע לנפשם. כי החזיקו במה שקצרה יד שכלם. ורוצים לעלות במעלות אין ספק בידם להגיע אל התכלית. ויעלו חרס בידם להתגרד בו. ויהיו להם למוקש וכו' כי תצא מהם תקלה לפרוץ גדר התורה ולהרוס חומותיה. יתפאר במה שלא יבין. ויטעה בהתחלות התורה ושרשיה ויבוא לידי מינות. ויתרחק ממחוז חפצו והיא קרבת אלהים, נוח לו שלא נברא, כל שכן לשנות מדרש ולבטל הלכה עכ"ל.

13) We have learned from the words of the Gaon that many books are falsely attributed to the names of great sages of Israel for their own benefit. We have also learned that anything not explicitly stated in the Mishnah and the Gemara, and we see that it contradicts the meaning of the Talmud, is not an accepted source. Therefore, the halachic decisors do not rely on teachings from the Midrashim in a place where they contradict the Talmud. Even the Jerusalem Talmud is not considered concerning when it disagrees with the Babylonian Talmud, which is the foundation for the Jewish people, whether to be lenient or strict, as explained by our authoritative rabbis in various places. Refer to the following (Siman 42) for further discussion. What I wrote there in the name of the Ra'ash, go and learn from what R. Tam wrote in his novellae brought in the Sefer Rabid HaZahav, in the laws of Passover, may his memory be blessed. In our time, this knowledge has vanished, and the secrets of Torah have disappeared from the eyes of all living beings. No human knows the order of this wisdom, and anyone who holds onto it will encounter great strength and danger, meaning a great danger and the danger of heresy, which has no share in the God of Israel. And in similar matters, our Sages warned us, 'Do not inquire into the miraculous, and do not investigate the concealed.' And it is sufficient for us that we have been instructed by the true and universally accepted sages of authentic Kabbalah, who thoroughly explain the Torah and its commandments from every perspective. According to the tradition handed down from person to person, from the time of Moses until the present, which is known as the Oral Torah, for which Moses ascended to the heavens and stood there for forty days to learn its general principles and specific details, as transmitted to him by the Divine Power. And in these matters, we are obligated to engage with them, for they are our life and the length of our days, and not one of them shall be changed. One's religious duty is to be stringent in observing them, and anyone who rebels against the words of the sages is liable to death. However, the remaining hints and allusions that were not fully understood by the Kabbalistic sages, as they pertain to the hidden aspects of the Torah and matters of intellect, we were not commanded concerning them. For those who choose to delve into them individually are considered unique in their time, as was the case with our predecessors, and so on. But not everyone who wishes to take the name shall take it, for these are matters that are beyond our grasp. In our time, this is a wonder of ancestral merit, and not everyone holds onto this righteousness. On the contrary, they destroy the corners of the Torah and its pillars. They delight in the clamor of passing winds, and the blind who do not know the path where the light dwells grope like the blind, unable to find their way. And in a place where they thought to gain sudden profit, they shall be shattered, and there is no remedy. Many among the ignorant people boast, saying, 'The secret of the Lord is with us; we have inherited the highest waters, not you, the possessors of the Talmud who walk in darkness.' Their hearts are not with them, their vision is blurred, and they lack understanding. The wise act to their own detriment. For they held onto what their limited intellect could grasp, and they desire to ascend to lofty heights without a doubt in their ability to reach the ultimate goal. They will grasp a shard in their hand to scratch themselves with, and it will become a snare for them, etc. For from them shall emerge a stumbling block to breach the fence of the Torah and destroy its walls. They will boast in what they do not understand and be deceived by the beginnings of the Torah and its roots, leading them to fall into heresy. They will distance themselves from the desired goal, which is closeness to God, and instead prefer nonexistence. How much more so will they distort interpretations and abolish halakhah, and so on.

יד) ראה והבן ידידנו קורא נעלם איך כמה"ר תם הנז"ל צוח ככרוכיא על העוסקים בקבלה החדשה, כי פרצו גדריה של תורה, וערו ערו יסודותיה ושרשיה ביחוד השי"ת כמו שיתבאר להלן, ותחת אשר חשבו להתקרב לשי"ת תעו מן הדרך ובאו והאמין באלהים רבים אחרים ולעבדם! וכדברי ר' תם ן' יחיא כ' גם כן מהר"י אלבו בס' העיקרים פרק כ"ח משני. ועוד האריך בספר רביד הזהב והביא ג"כ דברי הר' הגדול מהרש"ל בתשובותיו ובחבור ים של שלמה על המתיהרים בחידושים שלומדים בקבלה, וכתב דמאחר שנחתם התלמוד אין לנו להחמיר נגד הגמרא והוי כמו מינות כמבואר בחק יעקב סי' תפ"ט ס"ק י"א באורך. וכל זה הוא לפי ההנחה והיחוס שייחסו הזהר לרשב"י התנא, אך אחרי הבקורת שבקרו וחקרו חכמי לב אחריו מבטן מי יצאו הדברים הנזכרים בו ואימתי יצא החבור הנזכר ומיד מי יצא. ונתבאר באר היטב כי הוא חיבור אחד האחרונים ולא יצאו אותן הרעיונים מרשב"י התנא ע"ה כלל, כי נמצא בו כמה דברים בעיקרי אמונת תורתינו הקדושה היפך דברי רשב"י בלתמוד ובמדרשי רז"ל המפורסמים בישראל, ודאי שאין לסמוך עליו בשום דבר הנוגע למנהגי ישראל שנהגו בהם קדמונינו. ולא יפה עשו חכמי ימי הבינים ששינו עלינו כמה דברים בסידורי התפלות על פי הזהר והמקובלים, כי שינויים ההם יש מהם מביאים לידי מינות להאמין ברשויות הרבה ולעבוד אלהים אחרים כמו שיתבאר להלן.

14) See and understand, dear friend, how the esteemed Rabbi Tam, may his memory be a blessing, vehemently rebuked those involved in the New Kabbalah, for they breached the fences of the Torah. They corrupted its foundations and roots, especially in relation to the Divine, as will be explained further. Instead of seeking closeness to the Divine, they strayed from the path and came to believe in and serve other gods! This is also expressed in the words of Rabbi Tam and likewise affirmed by Rabbi Yitzchak Albo in his work "Sefer HaIkarim," Chapter 28, Mishnah 2. Furthermore, Rabbi Tam extensively discussed in his book "Sefer Rabid HaZahav" and also presented the words of the great Rabbi Shlomo Luria, may his memory be a blessing, in his responsa and his work "Yam Shel Shlomo" regarding those who engage in new innovations studied in Kabbalah. He wrote that since the Talmud has been sealed, we should not be stringent against the Gemara, and it is considered similar to heresy, as explained in the "Chok Yaakov" (Rabbi Yaakov Chagiz), Chapter 489, Subsection 11, at length. All of this is based on the assumption and attribution that the Zohar ascribes to Rabbi Shimon bar Yochai, the Tanna. However, after the scrutiny and examination of wise hearts who came after him, it became clear who authored the mentioned ideas, when the composition was produced, and by whom. It is clarified thoroughly that the Zohar is one of the later works, and those ideas did not originate from Rabbi Shimon bar Yochai, may his memory be a blessing, at all. In fact, it contains several principles contrary to the teachings of Rabbi Shimon bar Yochai in the Talmud and the well-known Midrashim in Israel. Therefore, it is certainly not reliable in any matter related to the customs of the Jewish people that our predecessors followed. And the sages of the Middle Ages did a disservice by introducing several changes to our prayer liturgy based on the Zohar and Kabbalistic teachings. Some of these alterations lead to erroneous beliefs in multiple authorities and idolatrous worship, as will be explained further.

טו) גם הביא עוד הר' רביד הזהב דברי מרן בב"י דחייש לדברי הזהר במקום שלא נזכר בגמרא היפך מדבריו, וכתב עליו הרמ"א ז"ל שאע"פ שלא נזכר בגמרא היפך[8] דבריו, אין לזה מדברי הפוסקים, ואין לחוש לדברי הזהר ע"ש. עוד הביא דברי הרדב"ז ז"ל שכתב שכל דבר שנזכר בגמרא או באחד מן הפוסקים, או בעלי ההלכות אפי' שיהיה היפך ממה שכתוב בספרי הקבלה אני מורה בו בין להקל בין להחמיר, ולא אחוש למה שכתוב באותן הספרים. ולעצמי אם הוא חומרא אני נוהג אותו ואם קולא לא אחוש לה. ועוד כתב בשם הרא"ם ושאר פוסקים שאין לחוש לדברי המקובלים נגד שום פוסק ע"ש. אמור מעתה שמדברי הפוסקים הנזכרים בתשובת הרב רבי הזהב והם מרן ז"ל ומור"ם והרדב"ז וכנה"ג ומהר"י הלוי כ' מהר"ש הלוי ור' אליהו הלוי, והר"מ אלקבולי ור"ת בן יחיא והר' חק יעקב ומהרש"ל ומהר"ם אלשקר שאומרים שאין לחוש לדברי הזהר והמקובלים שהוא נגד המשנה והתלמוד ואפילו נגד פוסק יחידי. הנה מזה הוכיח לעצמך שכתבת שהם הלכה למשה מסיני, שדבריך בדותא וסכלות גמורה.

15) Furthermore, Rabbi Ravad brought additional statements of our master (Maran) in his work "Beit Yosef," expressing caution regarding the words of the Zohar in a context not mentioned in the Talmud, contrary to its teachings. The Rama (Rabbi Moshe Isserles, of blessed memory) wrote about this that even though his words are not mentioned in the Talmud, they are not considered binding according to the rulings of the halakhic authorities, and there is no need to be concerned with the words of the Zohar in this matter. Declare from now on that the words of the halakhic authorities mentioned in the response of Rabbi Ravad, which include Maran (Rabbi Joseph Caro) of blessed memory, Moram (Rabbi Moses Isserles), the Radbaz (Rabbi David ben Solomon ibn Abi Zimra), the Keneged Gidon (Rabbi Gideon ben Abraham Gershon), Mahar"i Halevi, like Mahar"sh Halevi, Rabbi Elijah Halevi, HaRama Elqabuli, R"t ben Yachya, Rabbi Chak Yaakov, Maharashal, and Mahar"m Elshakar, who state that there is no need to be concerned with the words of the Zohar and the Kabbalists, as it contradicts the Mishnah, Talmud, and even individual halakhic authorities. Behold, from this you have proven to yourself that you have written something that is a complete fabrication and utter foolishness. Your words are baseless and completely devoid of any truth.

טז) ואשר טענת עלי ואמרת מי נתן לך רשות לדרוש ולחקור אחר דבריהם, תמה אני מאד על דבריך אלה? וכי נתנה תורה לקרות בה כעוף המצפצף או כבהמה גועה ואינו יודע מה מדבר? והלא העושה כן נקרא רשע ערום כדגרסינן בסוטה (דף כב.) עולא אמר זה שקרא ושנה ולא שמש ת"ח, ר' אליעזר אמר ה"ז עם הארץ, ר' שמואל בר נחמני אמר הרי זה בור, ר' ינאי אמר ה"ז כותי, ר' אחא בר יעקב אמר ה"ז אמגוש, אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא כרב אחא בר יעקב דאמרי אינשי רטין מגושא ולא ידע מה רטין, תני תנא ולא ידע מה תני ע"כ. ולפי דבריך עסקי הגוף ומכתבי מסחר שהם מעסקי חיי הגופות עדיפי מעסק התורה שהם חיי הנפש, אשר בהם נזכה לחיי העולם הבא ונקביל בהם פני אלהינו מלכנו? שהרי אם יביאו לך שני מכתבים מעסקי מסחר שהם סותרים זה את זה, אתה נותן לב בהם להבין כדי שלא תפסיד ואינך מקבלם באמונת אומן! ובתורה שהיא חיי הנפש תקבל את הסותר אמונתך שאמונת אומן אם טוב ואם רע בלי הבנה? הלא עיקר עסק התורה לדעת ולהבין מצותיה וחקותיה! ודוד המלך ע"ה אמר מתחנן לפני הקב"ה הבינני ואלמדה מצותיך. ואמר עוד טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי וקל וחומר הוא, ומה בשאר מצות של תורה צריך לב להבין שלא יטעה להתיר את האסור, או אפילו לאסור את המותר וכמאמר רז"ל הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון? במצות ידיעת השי"ת ויחודו על פי האמת והצדק שצונו השי"ת בתורה כמו שכתוב וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. ודוד המלך ע"ה צוה את בנו לאמר דע את אלהי אביך ועבדהו. והנביא ירמיהו מכריז ואמור אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסדו וכו'. על אחת כמה וכמה שאנחנו צריכים לידע את מי נעבוד.

16) And as for your claim against me, saying, 'Who gave you the authority to seek and investigate their words?' I am greatly astonished by your words. Is the Torah given to be read like a chirping bird or a lifeless animal that does not understand what it is saying? Surely one who acts in such a manner is called a wicked fool, as stated in Sotah (22a). Ulla said, 'This refers to one who reads and studies but does not serve (apply) Torah.' Rabbi Eliezer said, 'This refers to an am ha'aretz (ignorant person).' Rabbi Shmuel bar Nachmani said, 'This is a boor.' Rabbi Yannai said, 'This is a Samaritan.' Rabbi Acha bar Yaakov said, 'This is an ignoramus.' Rav Nachman bar Yitzchak said, 'It seems that the opinion of Rabbi Acha bar Yaakov is correct, as people say, "A rat from Gusha doesn't even know what it is ratting."' A tanna taught: 'And he does not know what he has taught.' That is the explanation. And according to your words, matters pertaining to the body and commercial writings, which deal with the affairs of physical life, are considered superior to the study of Torah, which pertains to the life of the soul, through which we merit eternal life and seek the presence of our God, our King. For if two conflicting commercial documents were presented to you, you would pay close attention to understand them in order to avoid loss, and yet you would not accept them with the faith of a skilled artisan! But when it comes to Torah, which is the life of the soul, you would accept contradictions in your faith without understanding? Isn't the essence of Torah to know and understand its commandments and statutes? King David, may he rest in peace, said, 'Teach me and I will learn your commandments' (Psalms 119:73). And I further say, it is good and reasonable to understand that through your commandments I have believed, and it is a logical deduction. For in other commandments of the Torah, one needs to pay attention in order not to mistakenly permit what is prohibited or even prohibit what is permitted. As our sages said, 'Be cautious in studying, for an unintentional error in studying is tantamount to intentional transgression.' But in the commandments of knowing the Almighty and His unity, based on truth and righteousness, as commanded by the Almighty in the Torah, as it is written, 'You shall know this day and consider it in your heart, that the Lord, He is God in heaven above and upon the earth below, there is none other' (Deuteronomy 4:39). And King David, peace be upon him, commanded his son, saying, 'Know the God of your father and serve Him.' And the prophet Jeremiah proclaimed and said, 'Let not the wise man boast in his wisdom, let not the mighty man boast in his might, let not the rich man boast in his riches. But let him who boasts boast in this, that he understands and knows Me, that I am the Lord, who practices steadfast love...' How much more so do we need to know whom we shall worship.

יז) ומן התורה שבכתב ושבעל פה הנמסרת לנו איש מפי איש שמשה רבינו ע"ה נביא ראיות חזקות ואמתיות שה' אלהינו הנקרא בשם הוי'ה ואדנות, ובדברי רז"ל בשם הקב"ה הוא הסבה הראשונה, והוא לבדו מחויב המציאות וכמו שיתבאר להלן שלא כמו שכ' בעל ספר הברית בשם יושר לבב ובשם האר"י שנמשכו אחרי דברי הפילוסוף מחבר הזהר ואמרו שהוא זעיר אנפין! מן התורה דכתיב מעונה אלהי קדם ענינו כי ה' אלהינו הוא הסבה הראשונה לכל ברואי מעלה ומטה והוא אשר לו לבדו נעבוד, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ובחיבור הרב סעדיה גאון ור' יהודה הלוי וזולתם. ונאמר אני ה' ראשון ומבלעדי אין אלהים. ודוד המלך ע"ה אמר כי מי אל מבלעדי ה' ומי צור מבלעדי אלהינו, כי הוא יתברך הסבה וההתחלה הפועלת לכל אשר זולתו כמו שביאר הרב המורה בפרק ט"ז מראשון עי"ש: אין סבה אחרת קודמת לו. וז"ל הר' החסיד בעל חובת הלבבות בשער היחוד, מן הדין שיהיה לעולם תחלה. אין תחלה לפניו, וראשון שאין לו ראשון, והוא אשר יצרו וחדשו מאין דבר, לא בדבר ולא על דבר כמו שנאמר אני ה' עשה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מי אתי. ואמר איוב נטה צפן על תהו תולה ארץ על בלי מה וכו'. הוא הקדמון הראשון אשר אין ראשית לראשיתו. ואין תכלית לקדמותו כמו שאמר הכתוב אני ראשון ואני אחרון ואומר אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא עכ"ל. גם בתיקוני התפילות שתקנו אנשי כנה"ג נאמר אמת אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון וכו'.

17) From the written Torah and the Oral Torah that has been transmitted to us, each person from the mouth of another, from our prophet Moses, peace be upon him, there are strong and truthful testimonies that our God, who is called by the name 'YHWH' and 'Adonai,' and according to the words of our sages, in the name of the Holy One, blessed be He, He is the primary cause. He alone is the necessary existence, as will be explained later. This is not as stated in the Book of the Covenant, in the name 'Yosher Levav' (uprightness of heart), or as stated by the Arizal, who followed the words of the philosopher in the book 'HaZohar' and claimed that He is a small countenance (Ze'eir Anpin). From the Torah, as it is written, 'From everlasting to everlasting, You are God,' for the Lord our God is the primary cause for all created beings, above and below, and He alone is the one we worship, as stated by the Rambam (Maimonides) in his commentary on the Mishnah, and in the writings of Rabbi Saadia Gaon and Rabbi Yehuda Halevi, and others. And it is said, 'I am the Lord, and there is no other God besides Me.' And King David, peace be upon him, said, 'For who is God besides the Lord? And who is a rock except our God?' For He, may He be blessed, is the cause and the initial act for everything other than Himself, as explained by the revered teacher in Chapter 16 of the Guide for the Perplexed. There is no other preceding cause before Him. And the righteous Chassid, author of the book Chovot HaLevavot (Duties of the Heart), states in the Gate of Unity, based on the principle that He always exists as the beginning. There is no beginning before Him, and He is the first without a first, and He is the one who formed and created everything from nothing, not through something and not upon something, as it is said, 'I am the Lord, who does all these things, who stretches out the heavens alone, who spreads out the earth by Myself.' And Job said, 'He stretches out the north over empty space, He hangs the earth on nothingness, and so on.' He is the primordial first, without a beginning to His beginning. There is no end to His primacy, as the scripture says, 'I am the first and I am the last, and besides Me, there is no God.' Also, in the liturgical amendments made by the Men of the Great Assembly, it is said, 'You are true, You are the first, and You are the last, and so on.'

יח) ועוד ראיה שאינה קבלה ממשה שהרי מצינו מחלוקת בין המקובלים באיכותה ועצמותה זה אומר בכה וזה אומר בכה, וזו ראיה גמורה שאינה הלכה למשה מסיני כמו שעלה על דעתך, שהרי כתב הרמב"ם ז"ל בהל' ממרים פ"א שדברי קבלה אין בהם מחלוקת כלל. וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבי' ע"כ, וכיון שכל ראיות שאנו מביאים הם מדברי רז"ל בעלי המשנה והתלמוד והמדרשים האמתיים והגאונים והפוסקים שהם בודאי בעלי הקבלה האמתית ממשה רבי' ע"ה, וכל האומר היפך דבריהם הוא מין ואפיקורוס, ואם כן איך תוכל לומר מי נתן לך לדרוש ולחקור אחר דבריהם של בעלי הקבלה החדשה? וכבר העיד אחד מיוחד מחכמי ימי הבינים בארץ התימן הוא מהרי"י צאהרי בדרשות בפרשת לך לך, וז"ל ואני באתי להגיד לך מעט מזער דברי הקבלה חדשים מקרוב באו ע"כ. ועדותו זאת מועלת לנו לחזק דברינו, כי חדשות המה לא שערום רבותינו קדמונינו. ופליטת ספריהם יעידון יגידון האמת הלא המה מצויים בידינו במדרש הגדול לר' דוד בן עמרם איש עדן כמו שכ' מהר"י בשירי בפרשת בראשית ובתחלת אלה הדברים. וכ"כ בספר סגולת ישראל, וספר נור אל צאלם לר' נתנאל בן ישע ומדרש החפץ לר' יחיא הרופא זלה"ה.

18) Furthermore, there is another proof that is not based on the tradition received from Moses, for we find disagreements among the Kabbalists regarding its quality and essence. One says it should be done this way, and another says it should be done that way. This is a conclusive proof that it is not a law given to Moses at Sinai, as you have suggested. In fact, the Rambam (Maimonides) stated in Hilchot Mamrim, Chapter 1, that there is no disagreement at all in matters of tradition. And any matter in which you find disagreement is known that it is not a tradition from Moses, my teacher. Since all the proofs we bring are from the words of the Sages, the authors of the Mishnah and the Talmud, the true Midrashim, the Geonim, and the Poskim who are undoubtedly the possessors of the true tradition from Moses, my teacher. And anyone who contradicts their words is a heretic and an epicurean. So how can you claim to search and investigate the words of the authors of the new Kabbalah? One of the distinguished sages of the Yemenite scholars, Rabbi Yitzhak Tzahari, already testified in his sermons on Parashat Lech Lecha, saying, 'And I have come to tell you a few brief words of the new Kabbalah that have recently emerged.' And this testimony serves as an enhancement for us to strengthen our words, for these are new teachings that were not known to our early sages. The survival of their books testifies and declares the truth, as they are found in our possession in the great Midrash of Rabbi David ben Amram Ish Edan, as mentioned by Rabbi Yitzhak in his poems on Parashat Bereshit and at the beginning of Devarim. Similarly, it is stated in the book Segulat Yisrael, the book Nur al-Tsalam by Rabbi Nethanel ben Yeshua, and the Midrash Hefetz by Rabbi Yehiya HaRofe, may their souls be blessed.

יט) וכח זה לחקור ולדרוש בתורה על פי קבלת רבותינו בעלי המשנה והתלמוד מסור לנו מרבותינו כמו שאמר התנא הפוך בה והפוך בה. דכלא בה ובה תחזי. וסיב ובלי בה.! כי אם ילמוד האדם ולא יבין לא יתגלה לו הסוד ולא ישיג דבר. כדגרסינן בברכות פ"ק לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפי'בשבת שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וכו' אמר ר' זירא אגרא דפרקא רהטא. (פי' רש"י אגרא דפרקא עיקר קיבול שכר הבריות הרצים לשמוע דרשה מפי חכם הוא שכר המרוצה שהרי רובם אינם מבינים להעמיד גרסא ולמי השמועה לאחר זמן שיקבלו שכר לימוד) אגרא דכלה דוחקא (שבת שלפני הרגל שהכל נאספים לשמוע הלכוה הרגל) אגרא דשמעתא סברא _פי' שהוא יגע וטורח ומחשב להבין טעמו של דבר) ע"כ. וכסנהדרין גרסי' כי בתחבולות תעשה לך מלחמה אמר ר' אחא בר' חנינא אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן במי אתה מוצא מלחמתה של תורה. במי שיש בידו חבילות של משנה וכו' ופי' רש"י מלחמתה של תורה הוראותיה ולעמוד על בוריה ועל עיקרה, לא כאדם המפולפל ומחודד ובעל סברא ולא למד משניות וברייתות הרבה. כי מהיכן יתגלה לו הסוג? אלא בבעל משניות הרבה שאם יצטרך לו טעם בכאן ילמדנו מתוך משנה אחרת. או אם יקשה לו דבר יבין מתוך משניות שבידו. הא מני ר' פלוני היא ששמענוהו במקום אחר אומר כן עכ"ל הגמ' ורש"י ז"ל. וגרסי נמי בפ"ק דחגיגה ואף הוא פתח ודרש דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות כולם ניתנו מרועה אחד. למה נמשלו דברי תורה מכוונים לב לומדיהן מרדכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה וכו' בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה. הללו מטמאין והללו מטהרין. הללו אוסרין, והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין שמא יאמר היאך אני למד תורה מעתה תלמוד לומר כולם ניתנו מרועה אחד, כולן אל אחד נתנן. ופרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא שנ' וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, אף אתה עשה אזנך כאפרכסת וקנה לך לך מבין לשמוע דברי המטהרין ודברי המטמאין, דברי האוסרין ודברי המתירין, דברי הפוסלין ודברי המכשירין ע"כ ופי' רש"י ז"ל אל אחד אמרן, אין לך אחד בבני המחלוקת מביא ראיה מתורת אל אחר אלא מתורתו של הקב"ה, ופרנס אחד אמרן אין לך מביא ראיה מדברי נביא הבא לחלוק על משה רבי' ע"ה, עשה אזנך כאפרכסת, מאחר שכולן לבן לשמים עשה אזן שומעת ולמוד ודע דברי כולן, וכשתדע להבחין איזה יבשר קבע הלכה כמותו, עכ"ל, וכן כ' המהרש"א שזה משל לעניינו, שיכניס לאזנו לשמוע הרבה דברי כולן בין המטמאין בין המטהרין אבל יקנה לו לב מבין להבחין מדעות החלוקות איזה יכשר ויקבע לו הלכה כמותו וכפי' רש"י ז"ל עכ"ל.

18) And this power to investigate and inquire in the Torah according to the teachings of our sages, the masters of the Mishnah and Talmud, is handed down to us from our sages, as the Tanna said, 'Turn it over and over again, for everything is in it. Look into it, delve into it!' For unless a person studies and understands, the secret will not be revealed to him, and he will not grasp the matter. As we learn in Berachot (tractate of the Talmud), "A person should always run to perform a mitzvah, even on Shabbat, as it is said: 'After the Lord, they shall go like a lion, they shall roar,' etc." Rabbi Zeira explained: It is the reward for the effort expended by those who rush to hear a discourse from a wise sage. The reward is for the effort of running because most people do not understand how to properly transmit the teachings after a certain period. The reward comes from the effort put into studying. The phrase "Agra d'Kalla Dukhta" refers to the Shabbat before a holiday when everyone gathers to hear the laws of the upcoming holiday. The phrase "Agra d'Shma'ata Savra" means that one toils, exerts effort, and contemplates to understand the rationale behind something. And in Tractate Sanhedrin, the versions state, "With cunning, you shall make war for yourself." Rabbi Acha, son of Rabbi Chanina, said in the name of Rabbi Assi, who said in the name of Rabbi Yochanan, "With whom do you find the Torah waging war? With someone who possesses bundles of Mishnah." This means that the war of Torah is fought through its teachings, understanding its core principles, and delving into its depths. It is not like someone who is shallow, sharp-witted, and has mere opinions but has not studied many Mishnayot and Braitot. For how can one grasp its essence? Only someone who has studied numerous Mishnayot, for if they need to understand a rationale, they can derive it from another Mishnah. Or if something is difficult for him, he will understand it from the Mishnayot in his possession. This is referring to Rabbi Ploni, whose teachings were heard elsewhere. So says the Gemara and Rashi. And it is also mentioned in Tractate Chagigah, where it opens by stating, "The words of the sages are like well-driven nails, given by one shepherd." Why were the words of Torah compared to Mordecai, who guides toward the paths of life? Just as these sages are the "ones gathered," meaning the students of the sages who gather together and engage in Torah study. These render impure, and these render pure. These prohibit, and these permit. These disqualify, and these qualify. Perhaps one might say, 'How can I learn Torah?' But it is taught: 'They were all given from one Shepherd; one God formed them all.' And one Provider said, from the mouth of the Master of all actions, blessed be He, as it is stated: 'And God spoke all these words, saying.' Therefore, make your ear like a funnel and acquire for yourself understanding to hear the words of the impure and the words of the pure, the words of the prohibitions and the words of the permissions, the words of the disqualifications and the words of the qualifications. And Rashi, may his memory be blessed, explained: 'One God spoke,' meaning there is no one among the disputants who brings proof from the Torah of another, but rather from the Torah of the Holy One, blessed be He. And one Provider said, 'There is no one who brings proof from the words of a prophet to dispute Moses, our teacher, blessed be he.' Make your ear like a funnel, since all of them are for the sake of Heaven. Make an ear that hears, learns, and knows all of their words. And when you know how to discern which dry land established the halakha like itself, etc. Similarly, the Maharsha explains that this is a parable for our matter: that one should let many of their words enter their ear, whether impure or pure, but acquire a discerning heart to distinguish the opinions in order to determine the halakha accordingly.