מלחמות השם יחיא קאפח 4

כ) ומעתה הט אזנך ושמע תשובות תורת משה אמת. לכבוד ה' אלהים אמת. מה שכתבת והשבת על דברי להכחיש שהם[9] קורים לחמשה פרצופים אלוהות ואמרת ח"ו שהם אומרים כן כסות עינים היה לך שלא ראית דברי הזהר בראשית כ"ב וז"ל ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמינו כדמותינו. סוד ה' ליריאיו. פתח ההוא סבא דסבין ואמר שמעון שמעון מאן הוא דאמר ויאמר אלהים. מאי ניהו האי אלהים! אדהכי פרח ההוא סבא דסבין ולא חמא ליה. וכמא דשמע ר' שמעון דהוה קרי ליה שמעון שמעון ולא רבי שמעון. אמר לחברוי ודאי האי הוא קב"ה דאתאמר ביה ועתיק יומין יתיב (פירוש הר' דרך אמת זקן הזקנים והוא כתר עליון. והמקדש מלך כ' סבא דסבין הוא עתיק כמו שאמר רשב"י לקמן כי אבא ואמא נקראו זקנים ועתיק ואריך נקראין סבא דסבין וקימא ליה לרשב"י שהוא עתיק ולא אריך) הא כען איהו שעתא למפתח בהאי רזא דודאי הכא אית רזא דלא אתיהיב רשו לאתגליא. פתח ואמר למלכא דהוה ליה כמה בניינין למבני. וההוא אומנא לא הוה עבד מדעם אלא מרשו דמלכא כמה דאתאמר ואהיה אצלו אמון. מלכא ודאי איהו חכמה עילאה לעילא. ועמודא דאמצעיתא מלכא לתתא, אלהים אומנא לעילא, ודא אימא עלאה אלהים אומנא לתתא ודא שכנתא ואתתא לית לה רשו למעבד מדעם בלא רשו בעלה, וכל בניינין דהוו באורח אצילותה הוה אמר אבא באמירה לגבי אימא יהא כדין וכדין ומיד הוה, כמא דאתמר ויאמר אלהים יהי אור, ויהי אור, ויאמר הוה אמר יהי רקיע, יהי מארת, וכלא אתעביד מיד, כד מטא לעלמא דפירודא דאיהו עולם הנבדלים, אמר אומנא למארי בניינא, נעשה אדם בצלמינו כדמותינו, אמר מארי בניינא ודאי טב הוא למעבד ליה אבל עתיד הוא למחטי קמך בנין דאיהו בן כסיל הה"ד בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו, איהי אמרה, כיון דחוביה תליא באימא ולא באבא, אנא בעינא למברי ליה בדיוקנא דילי, הה"ד ויברא אלהים את האדם בצלמו, ולא בעא לאשתתפא ביה אבא, בזמנא דחב מה כתיב ובפשעיכם שולחה אמכם. אמר מלכא לאימא, ולא אמרית לך דעתיד למחטי, בההוא זמנא תריך ליה ותריך אימא עמיה, ובגין דא כתיב בן חכם ישמח אב דא אדם דאיהו באורח אצילותא, ובן כסיל דא אדם דבריאה עכ"ל. ופירש הר' שביבי נגה גמהכא משמע שהקב"ה בעצמו כביכול לא הסכים בבריאה אדם רק השכינה התחננה להיות אדם בגורלה ע"כ, ופי' הר' מקדש מלך בן חכם דא אדם דאצילות, הוא זעיר דאצילות, אדם דבריאה הוא אדם הראשון וע"כ. ולעיל מזה כי הר' מקדש מלך בדבור המתחיל אמר אומנא פי' אימא אמרה לאבא נעשה אדם, וזהו יאמר אלהים שהיא אימא אמרה לאבא נעשה אדם מה שאין כן כל ויאמר דמעשה בראשית רוצה לומר ויאמר אבא לאלהים שהיא אימא (בינה) כי אבא אומר ובינה עושה ועכ"ל.

20) And from now on, incline your ear and listen to the answers of the true Torah of Moses. For the honor of the Lord, the true God. Regarding what you have written and responded to deny that the seas[9] correspond to the five faces of divinity, and you say, God forbid, that they say so, it is a blindfold that you have, for you have not seen the words of the Zohar in Genesis 22, which states: 'And God said, "Let us make man in our image, after our likeness."' This is the secret of the Lord for those who fear Him. There was an elder among the elders who opened and said, 'Shimon, Shimon, who is the one who said, "And God said"? What is the meaning of this "God"?' At that moment, that elder among the elders became silent and did not answer. And like Rabbi Shimon heard, who used to be called Shimon, Shimon, and not Rabbi Shimon, he said to his colleague, 'Certainly, this is the Holy One, blessed be He, about whom it is said that He sits in ancient days.' (Explanation: The Rabbi follows the true path, the elder of the elders, and he is the highest crown.) And the holy Temple, King David, the elder of the elders, is ancient, as Rabbi Shimon said later, 'For a father and mother are called elders and ancient, and a great-grandfather is called the elder of the elders.' And it is fitting for Rabbi Shimon, who is ancient but not aged. Now, this is the time to unlock the secret. Indeed, here is a secret that has not been revealed. He opened and said to the king, who had many buildings among his sons. And that craftsman did not serve based on his own knowledge, but by the permission of the king, as it is said, 'And I was with him, a skilled craftsman.' The king himself is undoubtedly the highest wisdom above. And the middle pillar, the king below, is the skilled craftsman, and indeed, it can be said that the higher God is the skilled craftsman above, and the lower God is the dwelling place and manifestation, having no permission to act on its own without the permission of its master. And all the buildings that existed in the realm of its nobility, Abba would say in relation to Ima, 'Let it be so,' and it would immediately come to be, as it is stated, 'And God said, "Let there be light," and there was light,' and it is stated, 'And God said, "Let there be a firmament," "Let there be lights,"' and everything was done immediately. When it comes to the world of separation, which is the world of the distinct beings, the skilled craftsman said about building, 'Let us make man in our image, according to our likeness.' The skilled craftsman indeed wanted to create him, but he is destined to rebel against you, O building, for he is a foolish son, as it is said, 'A wise son brings joy to his father, but a foolish son brings grief to his mother.' This is what his mother said, since his obligation depends on the mother and not the father, I want to dissolve the partnership I have with him. As it is stated, 'And God created man in His own image,' and there was no need for the father to participate. In a time of anger, what is written? 'Because of your sins, your mother was sent away.' The king said to the mother, "You did not tell me that he is destined to rebel." At that moment, the mother argued with him, and because of that, it is written, "A wise son brings joy to his father," referring to Adam, who comes from the realm of nobility, and "a foolish son" refers to Adam of the created world, etc. Rabbi Shevivi explained that from here we can understand that the Holy One, blessed be He, Himself, so to speak, did not agree to create Adam. Only the Shekhinah pleaded to allow Adam to exist according to her destiny. Additionally, Rabbi Makdish explained that "the middle pillar, the king's son, a wise son," refers to Adam from the realm of nobility. He is the smallest of the nobility, and "a foolish son" refers to Adam of the created world. Adam HaRishon, and so forth. Furthermore, based on this, Rabbi Makdish explains that in the verse "And God said" (referring to the creation of Adam), it implies that the mother said to the father, "Let us make man." This is what it means when it says, "And God said," where "God" represents the father, and "said" represents the mother. This is different from the general pattern of "And God said" in the Genesis narrative, which implies that the father speaks and the mother understands, etc.

מבואר מזה, כי הקב"ה הנקרא עתיק נגלה לר' שמעון בבית מדרשו ובדמות זקן מופלג, ולכך קרא לו ר' שמעון סבא דסבין רוצה לומר זקן הזקנים כדלעיל בשם דרך אמת ומקדש מלך, והקב"ה זה הנקרא עתיק הוא שהרשה לר' שמעון לגלות פנים בתורה, שהקב"ה הנקרא אמא היא שאמרה להקב"ה הנקרא אבא נעשה אדם בצלמינו בדמותינו וכו'. הרי נתבאר לך שהוא קורא לעתיק קב"ה וכן לאבא, וקורא לאמא אלהים, וגם קורא לאבא אלהים וגם קב"ה, ובכל מעשה בראשית אבא אומר לאמא יהי כך וכך והיא עושה, ובמאמר נעשה אדם, אימא אמרה לאבא נעשה אדם ולא הסכים אבא בבריאת אדם. ואמרה לו אמא, מאי נפקא לך מניה, אם יחטא לי יחטא[10] ולא לך שנ' ובין[11] כסיל תוגת אמו, וכשחטא אדם בעץ הדעת גירש אותו ואותה שנאמר ובפשעיכם שולחה אמכם.

It is explained from this that the Holy One, blessed be He, who is called "Eternal" (Atik), revealed Himself to Rabbi Shimon in his study hall in the form of an elderly sage. That is why Rabbi Shimon called him "Saba d'Seban," meaning the elder of elders, as mentioned earlier in the name of Derech Emet and Makdish Melech. And the Holy One, blessed be He, who is referred to as "Eternal," allowed Rabbi Shimon to reveal the secrets of the Torah. It is the Holy One, blessed be He, who is called "Mother" (Imma), who said to the Holy One, blessed be He, who is called "Father" (Abba), "Let us make man in our image, in our likeness," and so on. So, it has been clarified for you that He is called "Eternal" (Atik) by Rabbi Shimon, and also "Father" (Abba), and he calls the "Mother" (Imma) God, and he also calls the "Father" (Abba) God, as well as the "Eternal" (Atik). And in every act of creation in Genesis, the Father (Abba) says to the Mother (Imma), "Let it be this way," and she does it. But in the statement, "Let us make man," the Mother (Imma) said to the Father (Abba), "Let us make man," but the Father (Abba) did not agree with the creation of man. And the Mother (Imma) said to him, "What difference does it make to you? If he sins against me, it is my concern, not yours," as it is stated, "A wise son brings joy to his father, but a foolish son brings grief to his mother." And when Adam sinned with the Tree of Knowledge, He expelled both him and her, as it is said, "For your transgressions, your mother was sent away."

ובעץ חיים להרח"ו שער הנקודים פ"ו כ' שכאשר נאצלו שבע תחתונות עדין לא היה אדם הראשון התחתון נברא בעולם ויצאו זעיר ונוקביה אחור באחור מפני פחד החיצונים שלא יינקו, כי אם היו עומדים פנים בפנים היה מקום לקליפות להתאחז במקום אחיזתן וכאשר נברא אדם הראשון ועשה מצות מעשיות החזירן פנים בפנים על ידי מצות ומעשים טובים וכו' עיין שם שכל דבריו הם היפך דברי הזהר פה, שאדרבה אדם הראשון קלקל בחטאו ונתגרשה אימא בעבורו, ומזה תבין שכל אחד מהקובלים בודה לו דברים מלבו כחפצו.

In the Tree of Life by Rabbi Chaim Vital, in Sha'ar HaNekudim, chapter 6, it is explained that when the seven lower sefirot were still not fully formed, the lower Adam (humanity) had not yet been created in the world. The male and female aspects were joined together from behind, out of fear that they would not be able to nurse. If they had remained face-to-face, there would have been a place for the kelipot (negative forces) to cling to the same place. However, when the first Adam was created and performed positive commandments through practical actions, he turned them face-to-face by means of the commandments and good deeds, and so on. See there for his entire discourse, which is the opposite of the teachings of the Zohar. In fact, it was the opposite: Adam HaRishon (the first man) sinned and it was the Mother (Imma) who was expelled because of him. From this, one can understand that each of the Kabbalists interprets things according to their own understanding and desire.

כא) עוד שם בזהר ד' כ"ב ע"ב פתח עוד ר' שמעון ואמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי, אמר, חבריא, שמעון מלין עתיקין דבעינא לגלאה בתר דאתיהיב רשו עלאה למימר, מאן ניהו דאמר ראו עתה כי אני אני הוא, אלא דא הוא עלת על כל עלאין ההוא דאתקרי עלת העלות, עלת מאלין עלות דלא יעביד חד מאלין עלות שום עובדא עד דנטיל רשות מההוא דעילוה. כמא דאוקימנא לעילא בנעשה אדם, נעשה ודאי על תרין אתמר, דאמר דא לההוא דלעילא מניה נעשה, ולא עביד מדעם עד דנטיל רשותא ואמירה מההוא דלעילא מניה וההוא דלעילא מניה לא עביד מדעם עד דנטיל עצה מחבריה, אבל ההוא דאתקרי עלת כל עלות דלית לעילא מניה, ולא לתתא שוה ליה, כמא דאתמר ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, אמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי דנטיל עצה מניה כגוונא דההוא דאמר ויאמר אלהים נעשה אדם, ועיין עץ חיים שער עתיק פ' שני, ופי' הרב מקדש מלך בשם האר"י בספר הלקוטים, עלת על כל עלאין אדם קדמון נקרא עלת על כל עלות, ההוא דאתקרי עלת העלות, עלת מאלין עלות, פי' כשאנו אומרים עלת העלות שייך בכל פרצוף שנקרא כך לפי שהוא עלה לעלות שתחתיו, אבל כשאנו אומרים עלת כל העלות הוא אדם קדמון, שהוא עלה ראשונה כל הפרצופים כולם ע"ש. הרי נתבאר לך מדברי הפילוסוף מחבר הזהר ומפרשיו מקדש מלך בשם האר"י ודרך אמת ושביבי נגה שהאלוה שנתן רשות לרשב"י לדרוש בדברים שאסור להעלותן על לב לחשוב רבוי באלהות, הוא הקב"ה הנקרא עתיק, ולא זה הוא שאמר לישראל ראו עתה כי אני אני הוא וכו'. כי הקב"ה שאמר ראו עתה כי אני אני הוא, הוא אדם קדמון שהוא עלה לראשונה לכל הפרצופים, ואין לו ממי ליטול רשות. והקב"ה שאמר יהי אור, ויהי רקיע, ויקוו המים וכו' הוא אבא, וזה שאמר נעשה אדם בצלמינו היא אמא שאמרה לאבא נעשה אדם, ולא הסכים הקב"ה שהוא אבא בבריאתו, ואמרה לו אימא מאי איכפת לך, אם יחטא לי יחטא ולא לך שנ' ובן כסיל תוגת אמו ולא תוגת אביו, ואז נברא שלא לרצון אבא כמו שפי' שביבי נגה, שאלו הסכים אבא בבריאתו לא גירשה עמו כשחטא, אלא ודאי לא הסכים אבא לזה כמו שאמר בזהר ולא בעא לאשתתפא וכו' ולכך גירשו מגן עדן וגירשה עמו.

21) In the Zohar, in section 4, verse 22, Rabbi Shimon further opens the discussion and says, "See now that I am He, and there is no God beside Me." He said, "Companions, these are ancient words that I wish to reveal after permission has been granted from above to say them. Who are the ones who said, 'See now that I am He'? It is not that He ascended over all the supernal realms that are called 'ascend on high.' Rather, He ascended from these ascents, from the ascents that do not perform any action until permission is taken from that supreme realm." As I have explained earlier regarding "Let us make man," it is indeed done through two aspects. It is stated that from that upper level permission is granted, saying, "Let us make." And no action is done from below until permission and directive are taken from that upper level, and that which is from that upper level does not act from below until it takes counsel from its companions. However, that which is called "ascend on high" has nothing above it, and it does not have an equal counterpart below it, as it is stated: "To whom will you liken Me, and make Me equal?" said the Holy One. He said, "See now that I am He, and there is no God beside Me," taking counsel from it, as in the case of the statement: "And God said, 'Let us make man.'" And refer to Etz Chaim, Sha'ar Atik, chapter 2, and the explanation of Rabbi Mekadesh Melech in the name of the Ari in the book Likutei Amarim, that "ascend on high" refers to the ancient man who is called "ascend on high." "Ascend on high" includes all the aspects called by that name, as it has ascended to the heights below it. But when we say "ascend all the ascents," it refers to the ancient man who is the first ascent of all the aspects, as explained. It has been clarified to you from the words of the philosopher, the author of the Zohar, and his commentators, Mekadesh Melech in the name of the Ari and Derech Emet, and Shvivei Noga, that the Divine presence, who granted permission to Rabbi Shimon bar Yochai to delve into matters that are forbidden to bring to heart or contemplate the plurality in the Godhead, is the "Ancient One," the Holy One. And it is not this Divine presence that said to the Israelites, "See now that I am He," etc. For the Holy One, who said, "See now that I am He," refers to the ancient man who is the first ascent of all the aspects, and he does not require permission from anyone. And the Holy One, who said, "Let there be light," "Let there be a firmament," "Let the waters gather," etc., is the Father (Abba). And the one who said, "Let us make man in our image" is the Mother (Imma), who said to the Father, "Let us make man." But the Holy One, blessed be He, did not agree that He is the Father in His creation. The Mother said to Him, "Why do you care? If he sins against me, let him sin, it is not for you. As it is stated, 'A foolish son is a grief to his mother and bitterness to her who bore him.'" And thus, man was created without the Father's consent, as explained in Shvivei Noga. If the Father had agreed to his creation, He would not have expelled him when he sinned. But surely the Father did not agree to this, as it is stated in the Zohar, "He did not consult the Matrona (Imma)," etc. Therefore, he was expelled from the Garden of Eden, and He expelled him along with Him.

כב) חרדה גדולה עד מאד יחרד האיש הישראלי באמת מדברי הפילוסוף הנז' על הדברים האלה חילוף האלוהות הנז' פה, וחלוק עשרה מאמרות שבהם נברא העולם לאלוהות שונים זה מזה! ובסנהדרין פרק אחד דיני ממונות תנן לפיכך נברא אדם יחידי וכו' ושלא יהיו המינים אומרים הרבה רשויות בשמים וכו' פי' רש"י וכל אחד ברא את שלו ע"כ, ובבריתא ת"ר אדם נברא יחידי מפני מה שלא יהיו המינים אומרים הרבה רשיות בשמים, עוד שם אמר רב יהודה א"ר בשעה שבקש הקב"ה לבראת את האדם ברא כת אחת של מלאכי השרת אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמינו, אמרו לפניו רבונו של עולם מה מעשיו אמר להם מעשיו כך וכך אמרו לפניו רבונו של עולם מה אנוש כי תזכרנו, הושיט אצבעו הקטנה ושרפם, וכן כת שנייה. כת שלישית אמרה לפניו רבש"ע ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו? כל העולם כולו שלך הוא, כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה, כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה. אמרו לפני רבש"ע לא יפה אמרו הראשונים לפניך? אמר להם ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבל. ועיין מתרש"א ועיין לקמן סי' כ"ה.

22) The Israelite man will indeed be greatly alarmed by the words of this philosopher who speaks such things, interchanging the various gods mentioned here, and dividing the ten utterances by which the world was created into different gods, one from another! In Sanhedrin, in the first chapter of monetary laws, we learn, "Therefore, man was created as an individual," etc., so that the heretics will not say there are many authorities in heaven, etc. Rashi explains that each one created his own [part], accordingly. And in the Beraita, the Sages teach, "Adam was created as an individual because of the heretics who would claim there are many authorities in heaven." Furthermore, Rav Yehuda said in the name of Rav, "When the Holy One, blessed be He, sought to create man, He took counsel with a group of ministering angels and said to them, 'Let us make man in our image.' They said to Him, 'Master of the Universe, what are his deeds?' He replied to them, 'His deeds will be such and such.' They said to Him, 'Master of the Universe, what is man that You should remember him?' He extended His little finger and burned them, and so it is written in a second verse." The third group said before Him, the Holy One, blessed be He: "The earlier ones who said before You, what did they accomplish? The whole world is Yours; everything You wish to do in Your world, do. Once it came to the generation of the Flood and the generation of the Tower of Babel, they said before the Holy One, blessed be He, 'Wasn't it good what the earlier ones said before You?' He said to them, 'I am enduring until old age, and until gray hair, I will bear it.' See the commentary of Matersdorf (Matirasa) and see later in section 25."

כג) ועוד גרסינן שם אמר ר' יוחנן כל מקום שפקרו המינים תשובתן בצדן נעשה אדם בצלמינו כדמותינו, ויברא אלהים את האדם בצלמו, הבה נרדה ונבלה שם שפתם, וירד ה' לראות את העיר וכו' ופי' רש"י כל מקום שפקרו המינים שמביאין ראיה להפקירן מן התורה ( ר"ל שמביאין ראיה לרבוי אלוהות) תשובתן בצדן ששם באותו ענין מפורש בתורה שהוא אחד, וכמ"ש הסמ"ג משם ר' סעדיה גאון יובא לקמן סי' ס"א. ובזהר שהבאתי דבריו לעיל אמר נעשה ודאי על תרין אתמר ומפרש שאמא אמרה לאבא נעשה אדם. ועשתה כחפצה ובראה את אדם שלא בהסכמתו כמו שכתבתי לעיל בשם שביבי נגה. וכי לא זו היא דעת הפוקרים ומביאים ראיה להפקירן שאלהות הרבה הם וכל אחד עושה כחפצו?

23) Furthermore, we have another version stated there: Rabbi Yochanan said, "Wherever the heretics have made their claims, their response is in their favor: 'Let us make man in our image, after our likeness.' And God created man in His own image. 'Come, let us go down and confuse their language there.' And the Lord descended to see the city, etc." Rashi explains, "Wherever the heretics bring proof to support their claims of plurality of gods, their response is on their side: 'in our image'—there, in that context, it is explicitly stated in the Torah that God is one. As the Sefer Mitzvot Gadol (Smag) from Rabbi Saadia Gaon cites, it will be brought further in section 61." And in the Zohar, which I mentioned earlier, it says, "Let us make man" - definitely referring to two entities, as explained that the mother said to the father, "Let us make man." And she did so according to her will and created man without his consent, as I previously mentioned in the name of Shvivi Negah. But is this not the belief of the heretics who bring proof to support their claim that there are many gods and each one acts according to their will?

כד) עוד איתא בזהר בראשית ט"ו בראשית ברא אלהים את השמים, בהאי בראשית ברא ההוא סתימא דלא אתידע להאי היכלא וכו' ופי' הרב מקדש מלך בהאי ראשית שהוא אבא, ברא ההוא סתימא, הוא אריך דלא אתידע, הוא עתיק, להיכלא דא היא אימא הנקראת אלהים ע"כ. ועוד פי' שם פי' אחר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ר"ל בכח אבא ברא אלהים שהיא בינה את השמים ואת הארץ שהוא זעיר אנפין ונוקביה ע"כ. הרי מבואר מזה דבין לפירוש קמא בין לפי בתרא הוא קורא לאבא בראשית, אלא דלפירוש קמא קראו אריך ועתיק את אלהים שהיא בינה דהיינו אמא. ולפירוש בתרא בכח אבא ברא אלהים שהיא בינה את השמים ואת הארץ שהם זעיר ונוקביה (מקדש מלך ד"ה אי בהאי). ובפרשת בא דף ל"ז (ח"ב לז, א) את השמים דא ימינא דקב"ה ואת הארץ דא שמאלא, דסטא קב"ה ימיניה וברא את שמיא, וסטא שמאליה וברא ית ארעה. ופי' בגליון הרח"ו החסדים בונים זעיר[12], והגבורות בונים הנוקבא, הדא הוא דכתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדיו, מהו יעמדו יחדיו, סלקא דעתך שמיא וארעא. לאו הכי אלא ימינא ושמאלא דאיהו את ואת וכו'. ופי' המקדש מלך, אף ידי יסדה ארץ, הבינה אומרת כן, סלקא דעתך שמיא וארעא, פי' דאי אפשר לאמר עליהם יעמדו יחדו דמשמע תמיד הם עומדים יחדיו, וא"א לומר כן, שהרי הנוקבא פעמים נפרדת ממנו בגלות ע"כ, ועיין לקטן ס"י כ"ז היפך זה דלא מתפרשין לעלמין. הרואה יראה ויכיר ויבין איך הפילוסוף מחבר הזהר מעקם עלינו את נדרך בדרשת הכתובים שלא כרצון חכמים כמבואר להלן בסי' דלקמן.

24) Furthermore, it is mentioned in the Zohar, Genesis 15, "In the beginning God created the heavens," where it explains that in this "beginning," the concealed entity that was not known to this palace (world) was created. The commentary of the holy book "Mikdash Melech" explains that this "beginning" refers to the Father (Abba) who created that concealed entity. He is the Ancient One, unknown to this palace, and the palace itself is referred to as the Mother called Elohim. Another interpretation explains the verse, "In the beginning God created the heavens and the earth," as meaning that the power of the Father (Abba) created the heavens and the earth, which represent the lesser countenance (Zeir Anpin) and its female aspect, according to this interpretation. It is clear from this that both in the first interpretation and in the latter, the term "Father" is used for the beginning, but in the first interpretation, it refers to the Ancient One, while in the latter, it refers to the Father (Abba) as the understanding (Binah) that encompasses the heavens and the earth, which represents the small countenance (Zeir Anpin) and its female aspect. And according to the latter interpretation, "In the beginning God created the heavens and the earth," refers to the power of the Father (Abba) who created the heavens and the earth, which are the male and female aspects. The commentary of the book "Mikdash Melech" explains that the heavens represent the right side of the Holy One, blessed be He, and the earth represents the left side. The Holy One, blessed be He, extended His right side and created the heavens, and He extended His left side and created the earth. The commentary in the margin of the book "Rechav HaChesed" explains that the attribute of Chesed (loving-kindness) builds the male aspect (Zeir Anpin), and the attribute of Gevurah (severity) builds the female aspect. This is indicated by the verse, "Even My hand has laid the foundation of the earth, and My right hand has stretched out the heavens; when I call to them, they stand up together" (Isaiah 48:13). What does it mean that they stand up together? It does not mean that the heavens and the earth physically stand up together. Rather, it means that the right side and the left side, which are represented by the words "et" (את), are in unity. And the commentary of "Mikdash Melech" explains that the verse "Even My hand has laid the foundation of the earth" represents the attribute of Binah (understanding) saying so. It is not possible to say that they physically stand up together, as it would imply that they are always standing together. But that cannot be said because the female aspect (Nukva) sometimes separates from the male aspect (Zeir Anpin) during exile. Refer to Likutei Sichot Yud-Zayin (17) for the opposite interpretation that is not applicable to our realm. The one who examines will see, recognize, and understand how the philosopher, author of the Zohar, deviated from the path of interpreting the scriptures according to the will of the sages, as explained later in section Dalet (4) below.

כה) ולפי דברי הזהר ומקדש מלך למה שינו השבעים ושנים זקנים לתלמי המלך כשהעתיקו לו את התורה כדגרסינן בפרק קמא דמגלה מעשה בתלמי המלך שכינס ע"ב זקינים והושיבם בע"ב בתים ולא גילה להם על מה כינסם. ונכנס אצל כל אחד ואחד מהם. ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם. ונתן הקב"ה עצה בלב כל אחד ואחד והסכימה דעתם לדעת אחת, וכתבו לו אלהים ברא בראשית את השמים ואת הארץ ופי' רש"י ז"ל שלא יאמר בראשית שם הוא, ושתי רשויות הן, האחד ברא את השני, וכן כתבו אעשה אדם בצלם ובדמות. וכן כ' הרב מהרש"א בפי' רש"י שלא יאמר שתי רשויות הן והוא לא יקבל מה שאמרו בסנהדרין כל מקום שפקרו המינים תשובתן בצדן. נעשה אדם, ויברא אלהים, הבה נרדה, וירד ה', ונכתבו מעיקרא בלשון רבים דאמר ר' יוחנן אין הקב"ה עושה דבר עד שנמלך בפימליא שלמעלה וכו' וענינו כמו שכ' רש"י בחומש שהוא ממדת הענוה שיהא הגדול נמלך בקטן והוא על פי בראשית רבה וכו'.

25) According to the words of the Zohar and Mikdash Melech, the reason the seventy-two elders changed the wording for King Ptolemy when they translated the Torah for him is as we learn in Chapter 1 of Megillah. There is a story about King Ptolemy who gathered seventy-two elders and seated them in seventy-two separate chambers, without revealing to them the reason for their gathering. He then visited each one of them individually and said to them, "Write for me the Torah of your master Moses." And the Holy One, blessed be He, placed a plan in the heart of each and every one of them, and their minds agreed upon one understanding. They wrote for him, "God created in the beginning the heavens and the earth." And Rashi explained that they did not write the name "Yahweh" in the beginning, as there are two authorities, one creating the other. Likewise, they wrote, "Let us make man in our image, according to our likeness." And the esteemed Rabbi from the school of the Rosh (Rabbi Asher) also explained, following Rashi's interpretation, that they did not say there are two authorities, and this way, it does not contradict what was said in Sanhedrin: "Whenever the heretics denied [God], their response was by their side." "Let us make man," "and God created," "come, let us go down," "and the Lord descended," and they were written from the beginning in plural form, as Rabbi Yochanan said: The Holy One, blessed be He, does not do anything until He consults with the heavenly assembly and so on. And its meaning is as Rashi explained in the Torah, that it is an attribute of humility, that the greater should consult with the lesser. This is in accordance with Midrash Bereishit Rabbah and so on.

ועיין במורה נבוכים פ"ו משני שהביא שתי נוסחאות. האחת שאין הקב"ה עושה דבר עד שמסתכל בפימליא שלמעלה והוה כמאמר אפלטון שהשי"ת יעיין בעולם השכלים וישפיע ממנו המציאות. והנוסחא השנית היא שאמרו במקום אחר אין הקב"ה עושה דבר עד שנמלך בפימיליא שלמעלה. ופימליא הוא החיל בלשון יון. ובבראשית רבה ובמדרש קהלת את אשר כבר עשוהו. עשהו לא נאמר אלא עשוהו. כביכול הוא ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר שבך והושיבוהו על כנו שנ' הוא עשך ויכוננך, ובבראשית רבה אמרו ג"כ כל מקום שנ' וה' הוא ובית דנו, ואין הכוונה כאלו המאמרים מה שהשבוהו הפתאים שיש לו ית' דברים או מחשבה או שאלת עצה או התבוננות, והעזר בדעת אחרים, ואיך יעזר הבורא במה שברא, אבל זה כולו עניינו שאפי' חלקי המציאות עד בריאת האברים מבעלי חיים כפי מה שהם עליו. כל זה באמצעית מלאכים, כי הכחות כולם מלאכים. ומה מאד רע עורון הסכלות, ומה מאד מזיק, שאלו תאמר לאחד מאשר יחשבו שהם חכמי ישראל וכו' ע"ש.

And refer to "The Guide for the Perplexed" in Chapter 6, where it presents two versions. One version states that the Holy One, blessed be He, does not do anything until He looks into the supreme intellect and derives existence from it, similar to the saying of Plato that the Divine Being contemplates the world of intelligibles and brings forth reality from it. The second version is that they said in another place that the Holy One, blessed be He, does not do anything until He is crowned in the supreme Kingship. "Pemiliya" is a term from the Greek language. In Bereishit Rabbah and in Midrash Kohelet, it is stated: "That which has already been done." It is not said "He made it," but rather "He did it." It is metaphorical to say that He and His court deliberated over each and every limb within you and then placed it in its proper position, as it is written: "He has made you and established you" (Deuteronomy 32:6). In Bereishit Rabbah, it is also said that in every place where it is written "the Lord" and "His court," it does not mean that the Almighty consults with others, seeks advice, or contemplates, nor does it imply that He requires assistance from the knowledge of others. How can the Creator benefit from what He has created? Rather, the intention is to teach us that even the various components of existence, including the organs of living beings, were created according to the purpose that was determined by Him. All of this occurs through the intermediaries of angels, as all the forces are angels. How greatly damaging is the arrogance of foolishness, and how greatly harmful it is when they claim to be wise individuals of Israel, and so on. See there for further elaboration.

עניך הרואות איך רז"ל הרחיקו ליחס לשי"ת שהוא צריך לברואיו ונעזר בהם, או ליחס למלאכים העושים שליחותו שום בריאה, אלא הכל שב אל השי"ת, לא כמו שעשה הפילסוף מחבר הזהר שקרא לאבא בורא, ולאימא שם אותה לאומן העושה רצון בעל הבית. כמו שנתבאר לעיל, ולא יוחס הבריאה לסבה הראשונה רק לאבא, או או לחד פירוש לאריך בכח אבא כאלו הבורא חלש והם מסתייעים זה בזה בבריאה: ולפי דבריך שהמקובלים קיבלו כן ממשה רבי' ע"ה היה להם לע"ב זקנים להעתיק לתלמי המלך את הכתובים כמה שהם ולפרש לו כי בראשית שהוא אמר אבא ברא את אלהים שהיא בינה, וכן נעשה אדם היה להם לבאר שעל שנים נאמר, ולמה קלקלו את הכתובים בחנם, והחשיבו עצה במלין בלי דעת תורה שהיא הלכה למשה מסיני? ראוי היה להם להניח את הכתובים כמו שהם, ולפרש לו משמעות הכתובים בצורתן שהיא הלכה למשה לפי דבריך, והיו דבריהם נכונים ומתקבלים אצלו כפי דעתו באמונת אלוהות רבים? ולפרש לו ג"כ כי בראשית שם הוא כמו שפי' בזהר שהוא אבא והוא אלהים שאמר יהי אור ויהי רקיע, ויקוו המים, וגם יפרשו לו את השמים ואת הארץ. שמות אלוהות הן, כמו שפי' הפילוסוף בזהר שהם זעיר ונוקביה. ורז"ל הרחיקו הדעות האלה תכלית ההרחקה כדגרסינן בחגיגה פרק אין דורשין שאל ר' ישמעאל את ר' עקיבה כשהיו מהלכין בדרך. אמר לו אתה ששמשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה שהיה דורש כל אתין שבתורה, את השמים ואת הארץ מאי דרש בהן אמר לו אלו נאמר שמים וארץ הייתי אומר שמותיה של הקב"ה הן. עכשיו שנ' את השמים ואת הארץ. שמים שמים ממש ארץ ארץ ממש. ובבראשית רבה הענין מתוקן יותר וז"ל ר' ישמעאל שאל את ר' עקיבה אמר לו בשביל ששמשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה. אכין ורקין מעוטין. אתין וגמין ריבויין. הדין את דכתיב הכא מהו, אמר לו אלו נאמר בראשית ברא אלהים שמים וארץ היינו אומרים שמים וארץ אלוהות הן ע"כ. ועיין מהרש"א ועץ יוסף ותבין שזהו ממש דעת הזהר כי שמים וארץ הנז' כאן הם זעיר ונוקביה שהוא לפי דעתם ה' אלהינו וכמו שיתבאר לקמן.

Your question addresses how our Sages (may their memory be blessed) distanced themselves from attributing to the Almighty that He needs His creations and relies on them, or attributing to the angels any role in creation. Rather, everything is dependent on the Almighty Himself, unlike what the philosopher who authored the Zohar did, calling Him "Father-Creator," or referring to the mother as the skilled craftsman fulfilling the will of the master of the house. As explained earlier, the attribution of creation should not be solely attributed to the first cause as the father, or in the sense that the Creator was weak and relied on them for creation. According to your words that the Kabbalists received it as such from Moses, their teacher (may his memory be blessed), they should have copied the Scriptures as they are and explained to him that "In the beginning, which is understanding, the father created God." Similarly, they should have clarified to him the meaning that "Let us make man" refers to two entities. Why did they needlessly corrupt the Scriptures and consider their words as advice without the knowledge of Torah, which is the Halacha handed down to Moses at Sinai? It would have been appropriate for them to leave the Scriptures as they are and explain to him the meaning of the verses in their form, which is the Halacha according to your words. And their words would have been correct and accepted by him according to his understanding of the belief in the One God. They should have also explained to him that "In the beginning" means that the Father, who is also God, said, "Let there be light," "Let there be an expanse," and "Let the waters be gathered." They should have also explained to him the meaning of "the heavens and the earth." The names are divine attributes, as the philosopher explained in the Zohar that they are small and feminine. However, our Sages distanced themselves from these opinions to the extreme, as we find in the statement in Chagigah (Chapter Ein Dorshin), where Rabbi Yishmael asked Rabbi Akiva while they were walking on the road. Rabbi Yishmael said to him, "You served Nahum Ish Gamzu for twenty-two years, and he used to interpret every occurrence in the Torah. What did he interpret regarding the heavens and the earth?" Rabbi Akiva replied to him, "If it had been written 'the heavens and the earth,' I would have said that they are the names of the Holy One, blessed be He. But now it is written 'the heavens and the earth.'" "Heavens, heavens in the true sense; earth, earth in the true sense." And in Bereshit Rabbah, the matter is further clarified. Rabbi Yishmael asked Rabbi Akiva and said to him, "Since you served Nahum Ish Gamzu for twenty-two years, prepare and count: few, small, numerous, and complete. What is the interpretation of what is written here?" Rabbi Akiva said to him, "If it had been written 'In the beginning God created the heavens and the earth,' we would say that the heavens and the earth are divine attributes. Therefore, see the commentary of Maharsha and Etz Yosef and understand that this is indeed the opinion of the Zohar, for the heavens and the earth mentioned here are small and feminine, which is according to their opinion, 'the Lord our God,' as will be explained later.

כו) עוד בזהר בראשית דף ל"ד (ח"א לד, א) כתיב ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד ה' מלך לעילא. ה' מלך: באמצעיתא. ה' ימלוך לתתא ע"כ. ופי' המקדש מלך בשם הכוונות. ה' מלך הוא אריך אנפין. ה' מלך אבא ואימא. ה' ימלוך זעיר ונוקביה ע"כ. ובפרשת בשלח דף ס"ד (ח"ב סז, א) על פסוק היש ה' בקרבנו אם אין מקשה בזהר וכי טפשין הוו ישראל וכו' אלא בעו למנדע בין עתיקא סתימא דאיקרי אין ובין זעיר אנפין דאיקרי ה', ועל דא לא כתיב היש ה' בקרבנו אם לא כמה דכתיב הילך בתורתי אם לא. אמרו ישראל אי האיי נשאל בגוונא חד. ואי האיי נשאל בגוונא אחרינא. ועל דא מיד ויבא עמלק ופי' מהר"י לופיס שכוונת הזהר היא שאבותינו בקשו לדעת מי הוא המנהיגם ועושה להם כל הנסים הללו אם הקב"ה הנקרא ז"א והויה או אין הנקרא עתיק, ועשו החקירה הזאת כדי לעבדו באופן הראוי לו, אם זעיר אנפין באופן אחר, ואם עתיק באופן אחר לפי שיש הפרש בין עבודה לעבודה, ובין כוונה לכוונה, והיו בספק זה עד ששמעו אנכי ה' אלהיך, ואז ידעו שהוא ז"א עכ"ל.

26) In the Zohar, in Parashat Bereshit, page 34a, it is written: "The Lord is King, the Lord is King, the Lord shall reign forever and ever, the Lord shall reign above." The Lord is King: in the middle. The Lord shall reign below accordingly. The explanation of the Holy Temple is that "King" refers to the divine intentions. The Lord is King is the long countenance. The Lord is King, the Father and Mother. The Lord shall reign, small and feminine accordingly. And in Parashat Beshalach, page 64a, regarding the verse "Is the Lord in our midst or not," if there is no difficulty in the Zohar, are the Israelites foolish, etc.? Rather, they wanted to understand the distinction between the Ancient Concealed One, called "Ain," and the Small Countenance, called "Havayah" (the name of God). And because it is not written "Is the Lord in our midst or not," except as it is written "If you follow my teachings or not," the Israelites said: If this question is asked in one context, and if that question is asked in another context. And concerning this, immediately Amalek came, and the Maharal of Prague explained that the intention of the Zohar is that our ancestors sought to know who is their leader and performs all these miracles for them, whether it is the Holy One, called "Za" (Zeir Anpin) and "Havayah" (the name of God), or it is the Ancient One. They conducted this investigation in order to serve Him in the appropriate manner, whether as Zeir Anpin in a different manner, or as the Ancient One in a different manner, because there is a distinction between one form of worship and another, and between one intention and another. They were uncertain about this until they heard the words, "I am the Lord your God," and then they knew that He is Zeir Anpin, as mentioned above.

ובמנחות פרק הרי עלי עשרון גרסינן תנא אמר ר' שמעון בן עזאי בא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות שלא נאמר בהן לא אל ולא אלהים אלא לה' שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק, ופי' רש"י לבעל הדין לומר רשויות הן, והדבר מוכיח שזה ששמו כך צוה להקריב לו מנחה, וזה ששמו כך צוה להקריב לו פרים ואלים ע"כ. הא למדת, שזוהי דעת מחבר הזהר שאלוהות מחולקים הם, ובקשו אבותינו (לפי דבריו) לידע בחקירתם איזה הוא האלוה המנהיגם, אם עתיק הנקרא אין עבודתו באופן אחר, ואם זעיר אנפין עבודתו אחרת, ולא נתברר להם ספק זה עד מתן תורה שאז ידעו (לפי שיטתו) שהוא זעיר אנפין. ויתבאר זה כמו שכ' הרמב"ם פרק ג' מה"ל ע"ז וז"ל עבודות הרבה קבעו עובדו ע"ז לכל צלם וצלם עבודה מיוחדת לו. אבל אנחנו מאמיני האחדות שאין כמוה בכל שאר האחדים אין מקום לדברים אלו כדברי רז"ל במנחות הנז"ל.

In the tractate Menachot, in the chapter "Harei Alai Asaron," it is taught in a Baraita: Rabbi Shimon ben Azzai said, "Come and see what is written in the portion of the sacrifices. It does not say in them 'to El' or 'to Elohim,' but rather 'to Hashem' (the Lord). This is to prevent the litigant from having an opening to argue, and Rashi explains that it is to say that they are authorities." And this matter proves that the one who is referred to as Hashem (the Lord) commanded to offer him a meal offering (mincha), and the one who is referred to as Hashem (the Lord) commanded to offer him bulls and rams, as mentioned above. You have learned that according to the author of the Zohar, the divine entities are divided. Our ancestors (according to his words) sought to know through their investigation which deity was leading them: whether it was Atik (the Ancient One) whose worship is in a different manner, or Zeir Anpin (the Lesser Countenance) whose worship is different. They did not have a clear understanding of this uncertainty until the giving of the Torah, when they (according to his approach) knew that it was Zeir Anpin. This is clarified as stated by Maimonides in Chapter 3 of Hilchot Avodat Kochavim (Laws of Idolatry), and it is also mentioned in the words of our Sages. Many idolaters established various forms of worship for each specific image. However, we, as believers in monotheism, affirm that there is nothing comparable to the One in all other entities. There is no room for such matters, as our Sages have stated in Tractate Menachot.

מכל מאמרי הזהר ומפרשיו הנז' לעיל נתבאר שהם קורין לכל אחד מן הפרצופים שבאצילות הוי'ה ואדנות ואלהים והקב"ה. ובחרו לעבוד לפרצוף האחרון שהוא זעיר אנפין. ואמרו שהאין סוף עם כל הפרצופים הנאצלים ממנו לא שייכא שהו שום עבודה ולא קריאה, ושהמתפלל אליהם אינו נענה לרוב רוממותם, וכ"ש פרצופים שבעולמות שהם למעלה מעולם האצילות דלא שייכא בהו שום עבודה לרוב העלמם ורק בזעיר אנפין לבדו שייך עבודה ותפלה, וקריאה אליו בעת צרה, כי הוא עמוד האמצעי [13] המקשר כל הכחות שלמעלה ושלמטה, שכן גידלוהו אבא ואימא והשליטוהו על כל הברואים, וצוו לעבדו ולברכו, והוא לדעתם ה' אלהינו. והוא מבואר בזהר פרשת בלק דף קצ"א ע"ב (ח"ג קצא, ב) וז"ל עם פי' מקדש מלך על פסוק מונע בר יקבוהו לאום, ורזא דמלה כתיב ברזא דלעילא מה שמו ומה שם בנו כי תדע, ההוא שם ידיעה ה' צבאות שמו (פי' אבא) שם בנו ישראל שמו (פי' זעיר אנפין) דכתיב בני בכורי ישראל, והאי ישראל כל מפתחאן דמהימנותא בית תלין. ואיהו משתכח ואמר ה' אמר אלי בני אתה (פי' ז"א אומר שאבא הנקרא ה' צבאות אצר אלי בני אתה) והכי הוא ודאי. דהא אבא ואימא אעטרו ליה ובריכו ליה בכמה ברכאן. ואמרו ופקידו לכלא נשקו בר פן יאנף. נשקו להאי בר. כביכול שולטנו יהב ליה על כלא דכלא יפלחון דזכי לרחמי לרחמי. כל ברכאן דעילא ותתא לההוא בר סלקין ומתעטרן. ומאי דמנע ברכן מהאי בר יפרשון חטאוי קמי מלכא קדישא (ס"א אימא קדישא) לאם ממש (פירש בינה) ע"כ. הרי בהדיא שהזהר קרי לאבא ה' צבאות, ולזעיר אנפין קרי ליה בן לאבא ואימא. והוא הנקרא בשם הוי'ה בכמה מקומות בזהר. ושאבא ואימא נתנו לו הכח והממשלה בכל הנבראים וצוו לעבדו, ושכל ברכותינו ותפלותינו אליו דוקא יעלו להיות עטרה לז"א, ולא לאבא ואימא, ולא לאריך אנפין, ולא לעתיק, ולא לאדם קדמון אשר קראוהו עלת כל העלות (כדלעיל סי כ"א) וגם לא לאדם קדמאה שכל העולמות שלמעלה מעולם האצילות נתהוו בתוך עיגולי (מקדש מלך בראשית קט"ו ד"ה ורמז) וכ"ש להאין סוף שהוא רחוק וגבוה מעל גבוה למעלה מן הכל. שעליו אמרו דלא שייך ביה שום עבודה ותפלה וברכה, כי רק בז"א שייך ותלוי ההשגחה בתחתונים ובמעשיהם, ולא באלוהות העליונים. והוא זעיר אנפין לבדו המשלם שכר טוב לצדיקים ונפרע מן הרשעים. אבל כל הפרצופי שלמעלה עם האין סוף שהוא למעלה מן הכל אין משגיחים ומפקידין בכל מעשה התחתונים בין טוב לרע, וקצור קצרה ידם מפדות, ואין בהם כח להציל את הקורא אליהם, בעת צרה, עזב ה' את השמים ואת הארץ ח"ו, והפקידם ביד קצר האפים ז"א. שהוא נברא ולא בורא כמו שיתבאר עוד לקמן מדברי הזהר והמקובלים. ורז"ל דרשוהו לפסוק מי עלה שמים וירד באופן נאות הובא בילקוט משלי רמז תתקס"ב ובמדרש הגדול ריש פרשת שמות וז"ל מי עלה שמים זה קב"ה עלה אלהים בתרועה וירד. וירד ה' על הר סיני, מי אסף רוח בחפניו, אשר בידו נפש כל חי. מי צרר מים בשמלה, צורר מים בעביו, מי הקים כל אפסי ארץ ה' ממית ומחיה, מה שמו. צור שמו, שדי שמו, ה' צבאות שמו, ומה שם בנו, בני בכורי ישראל, והענין פשוט, שהוא על ישראל שנקראו בנים למקום, לפי שעל ידי ישראל נתפרסם אלהותו ית' בעולם, לא שיהא שם לז"א הנקרא אצל הפילוסוף בזהר בן והנה עתה נשלים דבר שהתחלנו בו.

From all the statements in the Zohar and its commentaries mentioned above, it is evident that they ascribe these titles to each of the countenances in the divine emanations of Atzilut, such as Havayah, Adonut, Elohim, and the Holy One, Blessed be He. However, they chose to worship the last countenance, which is Ze'eir Anpin. And they said that the Infinite One, with all the emanated countenances deriving from Him, is not involved in any service or invocation, and that one who prays to them is not generally answered in their exaltedness. Even more so, the countenances in the higher worlds, which are above the world of Atzilut, have no connection to any service in most cases, and only with Ze'eir Anpin alone is there a connection to service, prayer, and calling upon Him in times of distress. For He is with them as the intermediary that connects all the forces above and below, as He was elevated by Abba and Ima and entrusted with dominion over all creatures. They were commanded to serve and bless Him, and according to their understanding, He is the Lord our God. And it is explained in the Zohar, Parshat Balak, page 191b, with the commentary of "Mikdash Melech" on the verse "He does not withhold blessing from His nation" (Numbers 23:20). And the secret of the word "Bereiza" is written in the secret of the supernal word, His Name and the Name of His son, "Ki Teda" (meaning "that you may know"). That Name is the knowledge of the Lord of Hosts (meaning "Abba"), and the Name of His son is Israel (meaning "Ze'eir Anpin"), as it is written, "Israel is My firstborn" (Exodus 4:22), and this Israel is the key to all the gates of faith. And it is concealed, and He said, "The Lord said to me, 'You are My son'" (Psalm 2:7), which means that Abba, who is called the Lord of Hosts, entrusted it to me, my son. And this is certainly the case. Indeed, Abba and Imma crowned him and blessed him with many blessings. And it is said, "And they appointed for him guards with swords, lest he become angry." They appointed guards for this son, as if to say, "We rule and give him authority over every chamber, so that he may merit compassion and mercy." All the blessings from above and below rise and adorn that son. And why do they withhold blessings from this son? It is because they first spread out their sins before the Holy King (some say, before the Holy Mother) in order to be cleansed. That is the understanding. Indeed, it is clear that the Zohar refers to Abba as "the Lord of Hosts," and it refers to Zeir Anpin as the "Son of Abba and Imma." The name YHVH is also used in several places in the Zohar to refer to Zeir Anpin. Abba and Imma have bestowed upon him power and dominion over all creation and commanded to serve him. Our blessings and prayers specifically ascend to him to become a crown for Zeir Anpin, not for Abba and Imma, not for Arich Anpin, not for Atik, not for Adam Kadmon, who is called the "Sacrifice of all sacrifices" (as mentioned above), and not even for Adam Kadmon, for all the higher worlds beyond the world of Atzilut are encompassed within him (Mikdash Melech Genesis 115). And certainly, they do not reach the Infinite, who is distant and transcendent above all. Regarding him (Zeir Anpin), it is said that no worship, prayer, or blessing is directed towards him. Rather, only Zeir Anpin is relevant and dependent on the providence over the lower realms and their actions, not on the higher divinities. He alone, as Zeir Anpin, rewards the righteous and punishes the wicked. However, all the higher faces, together with the Infinite, who is above all, do not oversee or assign tasks in the affairs of the lower realms, whether for good or for evil. Their hands are short and unable to redeem, and they lack the power to rescue those who call upon them in times of distress. God forbid, the heavens and the earth are abandoned by the Infinite, and they are entrusted to the hands of a short-tempered being, namely Zeir Anpin. He (Zeir Anpin) is a creation and not a creator, as will be further explained later from the words of the Zohar and the Kabbalists. Our sages, may their memory be blessed, interpreted the verse "Who has ascended to heaven and come down?" in a beautiful manner. It is brought in Yalkut Mishlei (remaz 522) and in Midrash Hagadol (beginning of Parshat Shemot) that "Who has ascended to heaven?" refers to the Holy One, blessed be He, who ascended with a shout, and "and come down" - the Lord descended on Mount Sinai. "Who has gathered the wind in His fists? Who has wrapped up the waters in a garment? Who has established all the ends of the earth? What is His name?" (Proverbs 30:4). His name is the Rock, His name is the Almighty, His name is the Lord of Hosts. And what is His name? "Bnei Bechori Yisrael" (My firstborn son is Israel). The matter is straightforward, as it refers to Israel who are called children of the Most High, because through Israel, the divinity of the Almighty is revealed in the world. It does not mean that there is a name for Zeir Anpin referred to as "son" in the Zohar, as understood by the philosophers. And now we have completed the matter that we began.

כז) והוא שדעת הזהר והמקובלים הנמשכים אחריו שכל עבודתינו ותפלותינו לזעיר אנפין דוקא, וז"ל הזהר וירא דף קיב (ח"א קיב, א) תא חזי לה' אלהיך תירא לא כתיב אלא את ה' אלהיך תירא, מאי את דא דרגא קדמאה (פירש בגליון מלכות רמוזה בתיבת את ה' אלהיך תירא) אחר דחלא דקב"ה, ובגין כך כתיב תירא, דתמן בעי בר נש לדחלא קמי מריה בגין דאיהו בי דינא, ואותו תעבוד דא דרגא עלאה דקימא על האיי דרגא תתאה ולא מתפרשין לעלמין, את ואותו דא בדא דבקין ולא אתפרשן, מאי ואותו דא אתר ברית קדישא אות לעלמין, דהא פולחנא לא שריא באת ולא איהו למיפלח אלא למדחל, אבל פולחנא איהו לעילא, ובגין כך ואותו תעבוד (פי' אבל העבודה היא לזעיר אנפין כמו שנ' ואותו תעבוד ותייחד עמיה שכנתיה ועיין בס' המצות בתפלת אליהו הנביא מפורש באורך) ע"כ לשון הזהר עם פי' הרש"ב בגליון. וכונת הזהר לדרוש מדלא כתיב לה' אלהיך תירא ותעבוד, וכתיב את לרבות, ריבה מדת המלכות שהיא נוקבא דזעיר אנפין ליראה, ומדכתיב ואותו תעבוד מיעט אותה מעבודה דדוקא אותו תעבוד ולא אותה (דהיינו מלכות) הרי ריבה אותה ליראה ומיעט אותה מעבודה שהעבודה לזעיר אנפין דוקא.

27) 27) This is the understanding of the Zohar and the subsequent Kabbalistic teachings that all our service and prayers are specifically directed to Zeir Anpin (the Lesser Countenance). As it is stated in the Zohar, "Look, fear the Lord your God" (Deuteronomy 10:12). It is written not as "elohaykha" (your God) but as "et Hashem elohaykha" (the Lord your God). What is the meaning of "et," which precedes the word "Hashem"? It is explained in the Galyon Malkhut (an exposition of the Zohar) with the interpretation "et Hashem elohaykha" means "Fear the 'et' of the Holy One, blessed be He." Because from there, "Bar Nash" (the Son) needs to fear before his Master, for He is in the house of judgment. And that service, which is of a higher degree, sustains the lower degree and is not revealed to the worlds. "Et" and "v'et" are connected and are not separated. What is "v'et"? It is the sign of the Holy Covenant, an eternal sign, for that quality does not descend, and it does not reveal itself but rather ascends. But that quality ascends on high. Therefore, "v'et" signifies service (meaning the service is to Zeir Anpin, as it is stated: "And serve Him, and cleave to Him" (Deuteronomy 13:5)). Refer to the Sefer Hamitzvot (Book of Commandments) in the prayer of Elijah the Prophet, which is explained at length. This is the language of the Zohar, according to the commentary of the Rashba (Rabbi Shlomo ben Aderet) in Galyon. The intention of the Zohar is to interpret why it is not written, "Fear the Lord your God and serve Him," but rather it is written "et" (the word "et" adds emphasis). This is to include and amplify the attribute of Malchut (Kingship), which is the female aspect of Zeir Anpin, in the aspect of fear. And from what is written "v'et oto ta'avod" (and you shall serve Him), it minimizes it from the service, specifically "v'et oto ta'avod" (and you shall serve Him), and not "oto ta'avod" (Him you shall serve). This means that it amplifies the aspect of fear and minimizes it from the service, because the service is specifically to Zeir Anpin.

כח) ומכאן יש להוכיח שאינה קבלה ממשה רבינו כמו שעלה על דעתך. שאם כן שהיא קבלה ממשה. למה פירש שמעון העמסוני או נחמיה העמסוני מלדרוש האתין שבתורה כשהגיע לאת ה' אלהיך תירא כדגר' בפ' כל שעה, תניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה, כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש אמרו לו תלמידיו ר' כל אתין שדרשת מה תהא עליהן. אמר להם כשם שקיבלתי שכר על הדרישה כך מקבל אני שכר על הפרישה, עד שבא ר' עקיבה ודרש את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים, ופי' רש"י ז"ל כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא, אמר מה ארבה עמו לירא, פירש מכולן וחזר בו מכל רבויין שדרש, עד שבא ר' עקיבה ודרש את לרבות ת"ח שיהא מורא רבך כמורא שמים ע"כ לשון הגמ' ורש"י ז"ל. ואם כדבריך שהיא הלכה למשה מסיני. מה לו לשמעון העמסוני לפרוש? וכי לא ידע לומר לרבות אשתו של זעיר אנפין שהוא ה' אלהינו לפי דבריהם? וכמו שדרשו רז"ל בכתובות תניא כבד את אביך ואת אמך, את אביך זו אשת אביך ואת אמך זו בעל אמך, וא"ו יתירה לרבות אחיך הגדול ע"כ.

28) From here it can be proven that it is not a direct tradition from our teacher Moses, as you have assumed. For if it were a direct tradition from Moses, why did Shimon HaAmsoni or Nehemiah HaAmsoni explain all the "et" occurrences in the Torah when he reached "et Hashem Elohecha tira" (you shall fear the Lord your God), as mentioned in the Gemara in tractate Pesachim? It is taught that Shimon HaAmsoni, or some say Nehemiah HaAmsoni, used to interpret all the "et" occurrences in the Torah. But when he reached "et Hashem Elohecha tira," he stopped and his students asked him, "Rabbi, what is the explanation for all the occurrences of 'et'?" He said to them, "Just as I received reward for the interpretation, so I receive reward for refraining from interpreting. Until Rabbi Akiva came and interpreted 'et Hashem Elohecha tira' to include the Torah scholars." And Rashi explained that once he reached "et Hashem Elohecha tira," he said, "How can I increase His fear? I have explained them all and retracted from all the additional interpretations." Until Rabbi Akiva came and interpreted it to include the Torah scholars, that their fear of their teacher should be like the fear of Heaven. This is the language of the Talmud and Rashi. And if, according to your words, it is a halacha given to Moses at Sinai, what prompted Shimon HaAmsoni to interpret it? Didn't he know to include the wife of Zer Anpin (the divine emanation representing God) as "Hashem Eloheinu" based on their words? And just as our sages expounded in Ketubot, it is taught: "Honor your father and your mother." 'Your father' refers to your father's wife, and 'your mother' refers to your mother's husband, and the extra vav (and) is to include your older brother.

וגם על רבי עקיבה שהוא רבו של רשב"י וגם הוא הגדול מד' שנכנסו לפרדס והגיע למקום אבני שיש טהור, ונכנס בשלום ויצא בשלום ייפלא למה ריבה תלמידי חכמים שהם בשר ודם והשוה מוראם למורא שמים, ורבי' ג"כ קבעה במשנה מסכת אבות פ' ד' בשם ר"א היה לו לרבות אשתו של זעיר אנפין שהוא ה' אלהינו לפי דבריהם? או יותר היה לו לרבות אבותיו של זעיר אנפין שהם אבא ואמא?

And even concerning Rabbi Akiva, who was the teacher of Rabbi Shimon Bar Yochai (Rashbi) and also surpassed the other four sages who entered the mystical realm (pardes) and reached the place of the pure marble stones, entering and leaving in peace— it is truly astonishing why he included the sages, who are flesh and blood, in the category of fearing God, equating their reverence with the reverence for Heaven. Moreover, Rabbi Akiva himself established in the Mishnah, in Pirkei Avot (Ethics of the Fathers), Chapter 4, in the name of Rabbi Elazar: Shouldn't he have included the wife of Zer Anpin as "Hashem Eloheinu" based on their words? Or perhaps he should have included the fathers of Zer Anpin, who are considered the father and mother?

כט) ובספר הברית חלק א' מאמר כ' פרק ט"ו כתב בעל משנת חסידים בספר יושר לבב, כי שם הקב"ה המורגל בפינו. ושבשם הוי'ה אנו קורין אותו, הוא פרצוף זעיר אנפין שהוא הקב"ה, שנשמתו המסתתרת בו על ידי הפרצופים שלפנים ממנו, הוא הסבה הראשונה ממש, ולה אנו עובדים בעבודתו, הכלל העולה כי הסבה הראשונה הנקרא בפי כל המקובלים אין סוף, הוא אשר ברא הכל יש מאין והוא מקיף את היש ההוא כולו מבחוץ, ובמובחר שבו והוא הבחור שבאבות הנקרא זעיר אנפין נסתר חדר[14] לפנים מחדר כנשמה בתוך הגוף ומחייהו. ולכך המבחר הזה והוא הזעיר אנפין השולט על כל הברואים ומנהיגם וזנם ומפרנסם, והוא אלהינו ואנחנו עמו, כי נשמותינו הם חלקו, והוא הוא המהלל בכל התשבחות הנאמרים בתורתנו הקדושה אשר הנחילנו ועל ידה כל הנסתרות גלה לנו עכ"ל. ועוד האריך בראיות מהזהר והתיקונים שהעבודה לזעיר אנפין שהוא אמצע המקשר את הכל. ועוד כתב בשם האר"י בלקוטי תנ"ך על הפסוק בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים וז"ל. נמצא כשיכוין האדם בזעיר אנפין לבד מספיק, כי שם נמצא אריך אנפין ואבא ואמא מתלבשין זה תוך זה תוך זעיר אנפין עכ"ל.

29) In the book "HaB'rit," Part 1, in Chapter 20, the author of "Ma'amar Kuf" writes in the book "Yashar Levav" that the name of the Holy One, blessed be He, is customary on our lips. And when we pronounce the name "Yod-Hey-Vav-Hey" (YHVH), it refers to the countenance of Zer Anpin, who is the Holy One, blessed be He, and whose hidden soul is concealed within him through the inner countenances. He is the very first cause, and it is Him whom we worship in His service. The general principle, as understood by all the Kabbalists, is that the primary cause, which is referred to by them as "Ein Sof" (the Infinite), is the one who created all existence out of nothingness. He encompasses that entire existence from the outside, and in His chosen aspect, which is the selected aspect among the primordial ancestors, known as Zer Anpin, the concealed dwelling place [14] hidden from the chamber like the soul within the body and enlivening it. Therefore, this chosen one, Zer Anpin, rules over all creatures, guides them, sustains them, and provides for them. He is our God, and we are with Him because our souls are His portion. He is the one praised in all the praises mentioned in our holy Torah, which He bequeathed to us, and through it, He revealed all the hidden things to us, and so forth. Further evidence from the Zohar and the Tikkunim emphasizes that the service is directed towards Zer Anpin, who is the intermediary that connects everything together. Furthermore, it is written in the name of the Arizal (Rabbi Isaac Luria) in "Likutei Tanach" regarding the verse "Trust in the Lord forever, for in Yah the Lord is an everlasting rock" (Isaiah 26:4). It is understood that when a person directs their intention solely towards Zer Anpin, it is sufficient, for within that name, Arich Anpin (the Long Face) and Abba (Father) and Ima (Mother) are encompassed, one within the other within Zer Anpin, and so forth.

גם בספר עץ חיים להרח"ו שער הכללים פ' י"א כתב שמשה רבינו אמר לישראל בכניסתן לארץ ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, כי ה' אלהיכם הוא זעיר אנפין ונוקביה, וישראל הנכנסים לארץ היו וכו' עי"ש. גם בספר הכוונות במנהגי האר"י כתב כי כל פעם שתוציא מפיך שם הוי'ה תכוין לזעיר אנפין, ותכוין בו כך יה"ו זעיר אנפין וה"א אחרונה שבו היא מלכות. תכוין שנעשה שם שלם על אדני באופן וכו' ע"ש. וכן בספר מחברת הקודש בסדר מוסף שבת כ' כי מלאכים המוני מעלה יתנו כתר לזעיר אנפין שהוא ה' אלהינו עיין שם דף מ' ע"א. גם המקדש מלך ד' י"ב ד"ה אלהא רברבא מבואר דלא נקרא אלהא דברבא אלא בזעיר אנפין, ובחכמה נקרא חכם וכו' והמכוין לאין סוף מחמת רוממותו שאין לו שם ולא נקודה שתגבילהו אין תפלתו תפלה, רק יכוין אליו בהיותו מלובש במדותיו וכו' ועיין לקמן סי' ק' בשם נחלת יוסף.

Also, in the book "Etz Chaim" by Rabbi Chaim Vital, in Sha'ar HaKlalim, Chapter 11, it is written that Moses said to the Israelites upon their entry into the land: "And you who cleave to the Lord your God, you are all alive today." For the Lord your God is Zer Anpin and its female counterpart. And the Israelites who entered the land were... (the text continues, please refer to the source for further details). Additionally, in the book "HaKavanot" on the customs of the Arizal, it is written that when you utter the name of the Tetragrammaton (YHVH), you should direct your intention toward Zer Anpin and intend with it, "Yod-Hey-Vav, Zer Anpin, and Hey, the final Hey, which represents Malchut (the Kingdom)." You should intend to form the complete name of Adonai in a certain manner, and so on (further details can be found in the source). Similarly, in the book "Machberet HaKodesh" in the Musaf prayer for Shabbat, it is mentioned that numerous angels from the higher realms give a crown to Zer Anpin, who is the Lord our God. See there, page 40a. Additionally, in the "Mikdash Melech" commentary on the 12th gate of King David, it is explained that the name "Eloha Rabba" is not attributed to Eloha d'Rabba (the Great God), but rather to Zer Anpin, and in wisdom, it is called "Chacham" (wise), and so on. And one who directs their intention towards the Infinite One due to His exaltedness, as He has no name or point that can define Him, their prayer is not considered a prayer. Rather, one should direct their intention toward Him as He is clothed in His attributes, and so on. Please refer to section 100 and the "Nachalat Yosef" for further details.

ל) הנה מכל זה נתבאר לך באר היטב כי הזהר וכל מפרשיו מקדש מלך וכסא אליהו ור' עמנואל בעל משנת חסידים, ויושר לבב, והרש"ב, ומצרף האמונה וספר הכוונות, ומהרח"ו בעץ חיים, ומחברת הקדש, וספר הברית, והאר"י בספר הלקוטים ונחלת יוסף, וזולתם, כולם כאחד עונים ואומרים, דבאין סוף שהוא הסבה הראשונה לא שייך שום עבודה וקריאה. רק לזעיר אנפין שהוא סבה אחרונה שבכל הנאצלים שהוא לפי דעתם המקשר את כל הפרצופים, והוא הזן ומפרנס לכל הברואים ולו לבדו נעבוד ואליו נקרא בעת צרה, והוא יעננו ביום קראינו. אך הר' כסא אליהו מצריך להזכיר עמו בהתפללו אליו גם שאר הפרצופים שלמעלה ממנו, שאם אינו משתפם עמו אינו נענה מהרה אלא א"כ מזכיר שאר פרצופים עמו. וז"ל בדף כ"ו אלא מיבעי ליה ליחדם על הדרך שאמרנו להתפלל לזעיר אנפין. ובתפלתם להזכיר שמות הפרצופים הגבוהים ממנו כי צריכים להם, ואם לא יעשו כן, ולא יחדו תפלתם אלא לזעיר אנפין לא יהיו נענים מהרה וכדאמרן וזהו צירוף מ"ה תצע"ק אל"י, שהם אותיות מאצל העתיק וכו', ומסיים שם דגם אם לא היו מתפללים אלא לזעיר אנפין לא היו פוגמין אלא שלא היו נענים כל כך בקל ע"כ. וכן כתב הרב יושר לבב בית ב' חדר ג' פ' ז' ע"ש. הנה מה מאד ישתומם הקורא הנלבב הדבק בתורת משה רבינו ע"ה שבכתב ושבע"פ ובקי בה דהיינו במשנה ובתלמוד ומדרשי רז"ל, ועיניו יחזו דברי הגאונים, החסיד בעל חובת הלבבות, ורבי יהודה הלוי, ורבי סעדיה גאון, והרמב"ם בחיבוריו, ור' אליעזר מגרמיזא ברוקח וספר מצות גדול, וספר מצות קטן ובעל העקרים וכיוצא המדברים בענין יחוד השי"ת על אמתתו כפי קבלת רז"ל מעתיקי השמועה.

30) From all of this, it becomes clear to you with a good explanation that the Zohar and all its commentators, including the "Mikdash Melech," the "Kisei Eliyahu," Rabbi Emanuel of the Mishnat Chassidim, "Yosher Levav," the Rashab, "Matzref HaEmunah," and the book "HaKavanot," as well as the author of "Eitz Chaim," "Machberet HaKodesh," "Sefer HaBrit," the Ari in "Likkutei HaLekutim" and "Nachalat Yosef," and others, all unanimously respond and say that regarding the Infinite One, who is the first cause, no worship or invocation is appropriate. Only towards Zer Anpin, who is the last cause among all the emanations, according to their understanding, who connects all the faces, and sustains and provides for all creatures, we should direct our worship. Only to Him should we call out in times of distress, and He will answer us on the day we call. However, Rabbi Kisei Eliyahu requires that when praying to him, one should also mention the other faces above him. If one does not include them in his prayer, he will not be quickly answered unless he mentions the other faces along with him. This is stated in page 26 [of the source], and it is necessary to emphasize the unity of all the faces along the path we mentioned earlier, to pray to Zer Anpin. And in their prayers, they should mention the names of the higher faces above them because they need them. If they do not do so and only unify their prayer towards Zer Anpin, they will not be quickly answered, as we mentioned. This is the meaning of the combination of the letters "מה תצעק אלי" (from ancient sources, etc.), and it concludes there that even if they only prayed to Zer Anpin, they would not be lacking, but they would not be answered as quickly. Similarly, Rabbi Yosher Levav wrote in Beit Bet, Room 3, Chapter 7, etc. The devoted reader, deeply attached to the Torah of our teacher Moses, may wonder about the vast knowledge he possesses in both the written and oral Torah, including the Mishnah, Talmud, and the Midrashim of our sages. His eyes behold the words of the great luminaries such as the pious author of "Chovot HaLevavot" (Duties of the Heart), Rabbi Yehuda Halevi, Rabbi Saadia Gaon, Maimonides in his works, Rabbi Eliezer of Germaiza in "B'rukach" and "Sefer Mitzvot Gadol," "Sefer Mitzvot Katan," "Ba'al Ha'ikarim," and similar works that speak of the unity of the Almighty according to the teachings of our sages, who faithfully transmit the tradition.

מה מאד יחרד לבו יתר ממקומו בשמעו את מערכת האלהות הרבים, אשר פרו ורבו בישראל מתחלת אלף הששי אצל קצת המחברים, ומדור לדור מזמן הגז"ל הלכה האמונה הזאת הלך וגדול מאד להאמין בעילות רבות זו למעלה מזו, וברצות אחת מהעילות לברוא דבר הוא נמלך ונוטל רשות מן העילה שלמעלה ממנה כמבואר בזהר בהדיא (בראשית כ"ב) שכל אחת מן העלות נוטלת רשות מן העילה שעליה, מלכות מזעיר, וזעיר מאימא, ואימא מאבא, ואבא מאריך, ואריך מעתיק, ועתיק מאדם קדמון. כי הוא הראש לפרצופי האצילות והוא הוא לבדו שאמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי, שאינו צריך ליטול רשות מאדם קדמאה שלמעלה ממנו. ובכל מעשה בראשית היה המלך הבורא אבא. וקורא לו בזהר מלכה עלאה, ואימא אומנא ובעת בריאת אדם הראשון לא חפץ אבא לבראתו, כיון שהוא עתיד לחטוא, ואימא אומנא השיבתו הואיל וחטאו תלוי בי, כדכתיב, ובן כסיל תוגת אמו, לא איכפת לך בזה כמבואר שם ובמקדש מלך.

His heart trembles greatly as he hears about the intricate system of the Divine realms, which has been expounded and expanded among the Jewish people since the beginning of the sixth millennium, starting with a few authors. From generation to generation, from the time of the Geonim, this belief has grown significantly, surpassing the belief in one cause over another, and recognizing that with the will of one of the causes, a creation comes into being and receives authority from the cause above it. This is elucidated explicitly in the Zohar (Genesis 22) that each level receives authority from the level above it: Malchut from Zeir Anpin, Zeir Anpin from Imma, Imma from Abba, Abba from Arich, Arich from Atik, and Atik from Adam Kadmon. For he is the head of the countenances of the Emanation, and he alone said, "See now that I, I am He, and there is no God with Me," as he does not need to receive authority from Adam Kadmon, who is above him. And in every act of creation, the King, the Creator, was Abba. He is called "the Supernal King" in the Zohar, and Imma is called "Craftsman." At the time of the creation of the first man, Abba did not desire to create him, knowing that he would sin. Imma, the Craftsman, persuaded him, saying, "Since his sin depends on me, it doesn't matter to you." This is elucidated there, and in the Holy Temple as well.

לא) והדבר הזה קשה עד מאד למה אדם קדמון אין צריך ליטול רשות מאדם קדמאה ולא מא"ס שהוא למעלה ממנו? וכבר הבאתי לעיל לשון ספר הברית משם יושר לבב שאמר ששם הקב"ה המורגל בפינו ראי על זעיר אנפין. וכן שם הוי'ה, וכ"כ מצרף האמונה. רק שלא העתקתי דבריו, כיון שאתה מחלל אותו וחושבו למין וכופר מחמת חסרון בקיאותך. ובודאי שטעית בזה כמו שכתבתי לעיל שכן סוברים כל המקובלים. ובבראשית רבה פרשה י"ב הובא ג"כ בילקוט רמז י"ח וז"ל לכל יש תולדות שמים וארץ יש להן תולדות שנ' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. הרים יש להם תולדות שנ' בטרם הרים יולדו. מטר יש לו תולדות שנ' היש למטר אב. טל יש לו תולדות שנ' או מי הוליד אגלי טל. ר' שמעון בן לקיש אמר אלו מרגליות של טל. תני כל מי שיש לו תולדות מת ובולה ונברא ואני בורא וכל מי שאין לו תולדות אינו לא מת ולא בולה. ובורא ואינו נברא ר' עזריה בשם ר' אמר כלפי מעלה הדבר אמור ע"כ. וזה כלל אמתי וברור. ופי' הר' עץ יוסף מת ובולה הם שני דברים האחד ההפסד והשני הבלייה בעודן קיימין. שכל הנמצאים תמיד חסרים והולכים בטבעם לולי שהקב"ה מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וכל מי שאין לו תולדות פי' אע"ג דליכא אלא הקב"ה קאמר כל איידי דתני נושא כל . וכמו שפי' ר' עזריה בשם רבי כלפי מעלה הדבר אמור ע"כ. וממוצא דבר אתה למד שכיון שיש לפרצופים הנזכרים בדברי הזהר והמקובלים תולדות ועיבור ויניקה. שקר הוא ומן הנמנע לקרות לאבא או לזולתו מכל הפרצופים בורא. אי נמי אפשר לפרש מי שיש לו תולדות דהיינו שיש סבה להוייתו שהוא אפשרי המציאות. וכל אפשרי המציאות הוא אפשר בו ההפסד אבל אלהינו ברוך הוא. אין סבה אחרת קודמת לו והוא לבדו סבה א' לכל הברואים. כמו שכ' הרמב"ם ז"ל בהל' יסודי התורה ע"ש ובמפרש, וכן כתבו קדמונינו על מה שכתב רבי' בעיקר הרביעי שנאמין שזה האחד הוא קדמון בהחלט וכל נמצא זולתו בלתי קדמון וכו' כתבו הר' ר' חטר ורבי זכריה הרופא וז"ל הקדמון הוא אשר אין ראשית לו והמחודש הוא שבראו והמציאו זולתו. הרי נתברך שהאלוה הוא הראשון בהחלט ע"ש. והכי מסתברא לפרש דברי המדרש רבה כנראה ממאי דקאמר בהרים ובמטר ובטל. וממילא שקר הוא לקרות שום אחד מן הפרצופים אלוה, או בורא, כיון שכל א' יש סבה אחרת קדמה לו. ובמשנת חסידים מס' ליל פסח פרק ז' משנה כ"ג בפי' הגדת ליל פסח כ' וז"ל ויוציאנו ה' אלהינו שהם אבא ואימא וכו' ואלו לא גאל הקב"ה, שהוא אריך אנפין את אבותינו שהם אבא ואימא ממצרים וכו' ובס' הנדרים כ' בערך אדם כי המקובלים קורין להקב"ה אדם קדמון. ואם כן, כל אחד ואחד מן הפרצופים נקרא ה' צבאות והוי'ה ואדנות והקב"ה ושאר השמות והכנויים המיוחדים לשי"ת. כאשר תחזינה עיניך פה וכ"ש אם תלמוד בספריהם בשום שכל. וגם קורין לאבא ואבא אבותינו שנגאלו ממצרים על ידי אריך אנפין מיד פרעה (הוא הסטרא אחרא הנקרא אל אחר[15]) שנאלם אריך אנפין מידו וזה נמשך לפי שטתם שהם מאמינים במציאות אל אחר[16] היפך דברי רז"ל וגם האמינו שהאלהים האחרים המדומים שלטו בהאלוהים הקדושים שהם אבא ואימא וזעיר ונוקביה, וגאלם אריך אנפין מהם.

31) This matter is indeed very difficult. Why does Adam Kadmon not need to receive authority from Adam Kadmon who is above him, nor from A"S who is higher than him? I have already mentioned earlier the language of the Book of the Covenant from the words of Yeshurun Levav, who said that the familiar name of the Holy One, blessed be He, that is uttered in our mouths, is a reference to Zeir Anpin. The same applies to the name YHVH, as mentioned in Metzaref HaEmunah. However, I did not quote his words since you profane it and consider it heretical due to your lack of understanding. Surely, you have erred in this matter, as I have written before, for this is the belief of all the Kabbalists. In Bereishit Rabbah, Parasha 12, and also in Midrash Rabbah, hints 18, it is mentioned: "And for everything that exists, there are generations of the heavens and the earth, as it is said, 'These are the generations of the heavens and the earth when they were created' (Genesis 2:4). Mountains have their generations, as it is said, 'Before the mountains were born' (Psalm 90:2). Rain has its generations, as it is said, 'Is there any father to the rain?' (Job 38:28). Dew has its generations, as it is said, 'Or who has begotten the drops of dew?' (Job 38:28). Rabbi Shimon ben Lakish said: These are the legs of the dew. It was taught: Anyone who has generations dies and is renewed, while I create, and anyone who does not have generations neither dies nor is renewed." And the one who creates but is not created—Rabbi Azariah said in the name of Rabbi—this applies to the higher realm. And this is a true and clear principle. The explanation of Rabbi Etz Yosef is that death and renewal are two separate things. Death signifies loss, while renewal signifies rejuvenation while still existing. For everything that exists is constantly lacking and diminishing in its nature, were it not for the fact that the Almighty renews it every day with His goodness, following the pattern of the work of Creation. And anyone who does not have generations means that even though there is nothing but the Almighty, He is saying that through all those who study, He carries everything. This is similar to the explanation of Rabbi Azariah in the name of Rabbi regarding the higher realm. And from the outset, you have learned that since the mentioned entities in the words of the Zohar and the Kabbalists have generations, transitions, and sustenance, it is false and inconceivable to attribute the title of "Creator" solely to the one mentioned among all the entities. Alternatively, it can be interpreted that one who has generations means that there is a cause for their existence, making their existence possible. And every possible existence entails potential loss, but our blessed God has no other preceding cause, and He alone is the sole cause for all creation. As the esteemed Maimonides (Rambam) stated in his work "Hilchot Yesodei HaTorah" and its commentary, and as our predecessors wrote regarding what Rabbi Y. wrote in his fourth principle, that we believe that this One is indeed the Primordial Being, and everything besides Him is not primordial, etc. The Rabbis, Rabbi Hatur and Rabbi Zachariah the physician, may their souls rest in peace, wrote that the Primordial Being is the one without a beginning, and the created beings are those He brought into existence and brought forth. Blessed is the Divine Being who is the absolute First. And this interpretation aligns with the explanation of the Midrash Rabba regarding mountains, rain, and dew. And certainly, it is false to attribute any of the faces (manifestations) as God or Creator, since each one has a different cause that preceded it. In the Mishnat Chassidim, in the tractate Lail Pesach, Chapter 7, Mishnah 23, in the commentary of Hagadat Lail Pesach, it is stated that "And God took us out," which refers to the expressions "Father" and "Mother," etc., and if the Almighty did not redeem them, as the Primordial Being prolonged the lives of our ancestors who were Father and Mother in Egypt, etc. In the tractate Nedarim, Chapter 20, it is stated that the Kabbalists refer to the Almighty as the Primordial Being. Therefore, each of the faces is called "The Lord of Hosts," "YHVH," "Adonai," "The Holy One, Blessed be He," and other names and epithets unique to the Divine. When you examine their writings carefully, especially if you study their books with understanding, you will see this. And they also call (referring) to the Almighty as "Father" and "Our Father" who redeemed us from Egypt through the Primordial Being (Arich Anpin) from the hand of Pharaoh (who is the Other Side called "Eloah Achad"). This was concealed by the Primordial Being (Arich Anpin) from Pharaoh, and this continued according to their misconception, as they believe in the existence of a singular deity (Eloah Achad), contrary to the words of our Sages (Razal). They also believed that the other imagined gods ruled over the holy gods, who are the Father, Mother, Ze'ir Anpin, and Nukva, and the Primordial Being (Arich Anpin) redeemed them from them.

ובטול רעיונות אלו שבידי המקובלים האחרונים הנמשכים אחר רעיונות מחבר הזהר יתבאר ממה שאמרו רז"ל (שבת פ') אמר ר' עקיבה כשעלה משה לקבל את התורה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו? אמר להם לקבל תורה בא וכו', עד אמר לו הקב"ה למשה החזר להם תשובה, אמר לפניו מתירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם, אמר לו אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה, ופירש הקב"ה מזיו שכינתו עליו ואמר לפניו רבונו של עולם תורה שאתה נותן להם מה כתיב בה, אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אמר להם למצרים ירדתם? לפרעה נשתעבדתם? תורה למה לכם? ולפי דברי המקבולים החדשים, הרי אפי' אבא ואמא וזעיר ונוקביה נשתעבדו לפרעה (שהוא הסטרא אחרא) כל שכן המלאכים? ומבואר ג"כ שם במשנת חסידים בהדיא שזעיר אנפין בצער בגלות גדול כולד המעובר במעי אמו! ודבריהם סותרים זה את זה. שהרי אמרו שהזעיר אנפין הוא נותן התורה והוא שאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. והכא קאמר שהקב"ה שהוא אריך אנפין הוציא את אבותינו שהם אבא ואימא וזעיר היה בצער וגלות? ולא תקשי לך ממאי דאמור רבנן גלו למצרים שכינה עמהם. גלו לבבל שכינה עמהם שנ' עמו אנכי בצרה. שכל זה הוא על דרך מאמר הכ' כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה. ועוד שהרי כביכול מוכרח לקיים הבטחתו לנו בגלות. ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וכו' והשגחתו ית' דבקה בנו בגלות שלא יעשו אויבינו אתנו כלה! ועוד ית' לפנינו דעת רז"ל שאין מציאות אל אחר בעולם כלל. ולא דברה תורה אלא לפי מחשבת עובדיהם.

The refutation of these ideas held by later Kabbalists, who were influenced by the ideas of the author of the Zohar, can be clarified by what our Sages (Razal) said (Shabbat 88a): Rabbi Akiva said, "When Moses ascended to receive the Torah, the ministering angels said before the Holy One, blessed be He, 'What is a human being doing among us?'" He replied to them, "To receive the Torah, come and see," until the Holy One, blessed be He, said to Moses, "Reply to them." Moses feared and said, "What if they burn me with the breath of their mouths?" He said to him, "Grasp onto the throne of My glory and respond to them." And the Holy One, blessed be He, revealed the radiance of His Divine Presence upon him and said before Him, "Master of the Universe, what is written in the Torah that You are giving to them?" He said to them, "I am the Lord your God who brought you out of the land of Egypt." He said to them, "Did you descend to Egypt? Were you enslaved to Pharaoh? Why do you need the Torah?" According to the teachings of the new Kabbalists, if even the Father, Mother, Ze'ir Anpin, and Nukva were enslaved to Pharaoh (who is the Other Side), how much more so the angels? It is also clarified there in the teachings of the Chassidim that Ze'ir Anpin suffered greatly in a great exile, like a fetus in its mother's womb! And their words contradict each other. For they said that Ze'ir Anpin gives the Torah, and it is he who said, "I am the Lord your God who brought you out of the land of Egypt." And here it is saying that the Holy One, blessed be He, who is Ze'ir Anpin, brought our ancestors, who are the Father, Mother, and Ze'ir Anpin, out of Egypt in distress and exile? And do not be puzzled by what the Sages said that the Divine Presence was with them in their exile in Egypt. They were exiled to Babylon, and the Divine Presence was with them, as it is stated, "I am with him in distress" (Psalms 91:15). All of this is in accordance with the statement in Exodus 18:23: "For I do not desire the death of the wicked, but that the wicked turn from his way and live." Furthermore, it can be said that it is seemingly necessary to fulfill His promise to us even in exile. Moreover, even when they are in the land of their enemies, they are not despised or completely destroyed, and so forth. The divine providence has clung to us in exile, so that our enemies do not annihilate us completely. And furthermore, it is known from the words of our Sages that there is no existence of any other deity in the world whatsoever. And the Torah only speaks according to the mindset of the people.

לב) והנה ידוע ומפורסם כמה הקפידו רז"ל מעתיקי השמועה ממשה רבי' ע"ה על האומר מודים מודים שתי פעמים או שמע שמע שתי פעמים שמשתקים אותנו כדתנן בברכות פ' אין עומדין. ובמגלה פרק הקורא האומר מודים מודים משתקים אותו. ובברכות דף ל"ג (ברכות לג, א) גר' אמר רבי זירא כל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי.ופי' כל המפרשים דטעמא משום דמחזי כשתי רשויות וכמקבל עליו שני אלוהות. ובברכות דף י"ד (דף יד.) ההוא דנחית קמיה דרבא שמעיה דקאמר אמת אמת תרי זמני. אמר רבא כל אמת אמת תפסיה להאי ע"כ וכ' הכונה בעין יע' כשם שאין לומר אחד אחד שהוא רבוי ולא אחדות. כך אין לומר אמת אמת כי האמת אינו אלא אחד. והוא מאמר רבא רהטא של אמת תפסתו לזה. כלומר הוא סובר לחזק דבריו באמתות השי"ת בהיותו מוסיף ואינו אלא גורע ע"כ. ובסוכה פרק החליל אהא דתנן אנו ליה וליה עינינו גרסינן איני והאמר ר' זירא כל האומר שמע שמע כאלו אומר מודים מודים? (פי' רש"י כאומר מודים מודים דתנן משתקים אותו משום דמחזי כשתי רשויות) ומתרץ אלא הכי אמרי אנו ליה מודים. ועינינו ליה מיחלות ע"כ. אלמא דרבנן קפדי אבל מלתא דמשתמע מינה שיש שתי רשויות. וכן פסקו כל הפוסקים דהאומר שמע שמע או מודים מודים משתקים אותו משום דמחזי כשתי רשויות. ומזה תדון קל וחומר (כפי הכלל המסור בידינו אדם דן ק"ו מעצמו) לנדון הוזכר בזהר (בראשית ל"ד ע"א) וז"ל כתיב ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד. ה' מלך לעילא. ה' מלך באמצעיתא. ה' ימלוך לתתא ופירש המקדש מלך בשם הכוונות ה' מלך הוא אריך. ה' מלך הוא אבא ואימא. ה' ימלוך זעיר ונוקביה ע"כ. אלמא דבאמרו ה' מלך הוא ממליך לאריך אנפין. ובאמרו ה' מלך הוא ממליך לאבא ואימא. ובאמרו ה' ימלוך לעולם ועד ממליך לזעיר ונוקביה. היש אמונת רשויות רבות ומינות גדולה מזו? שכיון שהמליך שלשה מלכים באמרו ה' מלך וכו' איך ישקר לומר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה. והלא כבר המליך שלשה מלכים? ובאיזה מהם הוא בוחר עתה להמליכו. ולהסיר עטרת מלוכה מהאחרים? ובזה וכיוצא בו צדקו דברי הר' בעל העיקרים מאמר שני סוף פ' כ"ח ששם הזהיר מאד שלא ללמוד בספר הזהר ושאר ספרי קבלה וז"ל וכלל אומר לך השמר לך ושמור נפשך מאד פן תנקש אחריהם ותלכד במצודתם. כי הם עוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חשך כי לא ידעו ולא יבינו בחשכה חתהלכו המתעסקים בקבלה מדעת עצמם מזולת קבלה מפי חכם מקובל עכ"ל. ועל כן כל אוהב את השי"ת ודבק בתורתו שבכתב ושבעל פה אשר העתיקו רז"ל בעלי המשנה והתלמוד. ירחיק עצמו מהקבלה החדשה, ואל ידאג למטעמיה פן יפסיד אמונתו הטהורה המזוקקה שבעתים על פי תנאים, ואמוראים ופוסקים.

32) In addition, it is known and well-known how much our Sages emphasized the strictness of transmitting the tradition from Moses, may he rest in peace. They specifically emphasized the case of one who says "Modim, Modim" (we acknowledge, we acknowledge) twice or "Shema, Shema" (hear, hear) twice, as they silence him, as stated in the Mishnah in Berakhot, Chapter 1: "Ein Om'din" (they do not interrupt). And in Megillah, Chapter 4, regarding the one who says "Modim, Modim," they silence him as well. And in Berakhot, page 33a, Ger said that Rabbi Zeira said, "Anyone who says 'Shema, Shema' is similar to one who says 'Modim, Modim.'" The explanation given by the commentators is that it appears as if there are two authorities or as if he accepts two deities upon himself. In Berakhot, page 14a, there is a case where someone stood before Rava and heard someone say "Emet, Emet" (truth, truth) twice. Rava said, "Every 'Emet, Emet' that he said, he took hold of it." Therefore, the intention is in the eye of the beholder. Just as one cannot say "Achad, Achad" (one, one) because it implies multiplicity and not unity, one cannot say "Emet, Emet" because truth is only one. This is the statement of Rava, a concise expression of truth, that he firmly holds onto. This means that he believes in strengthening his words with the truths of the Almighty, as he adds and does not subtract from them. In Sukkah, chapter "HaChalil," it is taught: "We read it 'Anu LeYeih' ('we read it as such'), but I say, Rabbi Zeira said, 'Whoever says "Shema Shema" (hear, hear) is as though he said "Modim Modim" (we give thanks, we give thanks).'" Rashi explains that this is because we silence him, as it appears as if there are two authorities. However, the resolution is as follows: "We read it 'Modim' (we give thanks)," and we forgive him for it. Thus, it implies that the Rabbis were particular, but the matter suggests that there are two authorities. And this is the ruling of all the decisors, that if one says "Shema Shema" or "Modim Modim," we silence him because it appears as if there are two authorities. And from this, we can derive a logical inference (according to the principle commonly accepted in our hands that a person can reason from himself) to make a comparison and draw an a fortiori argument. This is discussed in the Zohar (Genesis 34a), where it is written: "The Lord is King, the Lord was King, the Lord will be King forever and ever." The Lord is King above, the Lord is King in the middle, the Lord will be King below. The Holy One, blessed be He, explained that the King mentioned here is "Erich" (long). The Lord is King; He is the Father and Mother. The Lord will be King, small and female. Thus, when it is stated that "The Lord is King," it means He is crowning Erich Anpin. When it is stated that "The Lord is King," it means He is crowning the Father and Mother. And when it is stated that "The Lord will be King forever and ever," it means He is crowning the small and female. Is there any belief greater and more significant than this belief in multiple authorities and great entities? Since it states that God crowned three kings with the statement, "The Lord is King," how can one falsely claim, "Our Father, our King, we have no king but You"? Haven't three kings already been crowned? In which of them is He now choosing to reign? And how can He remove the crown of kingship from the others? In this regard and similar cases, the words of Rabbi Ba'al Ha'ikarim in the end of Chapter 28 hold true. He strongly warned not to study the Zohar and other Kabbalistic texts. He emphasized and advised you, "Be cautious and guard your soul diligently, lest you stumble after them and be ensnared in their trap." For they forsake the paths of righteousness to walk in the ways of darkness, for they do not know and do not understand the darkness in which they walk. Those who engage in Kabbalah without proper knowledge, relying on sources other than the received tradition from an authorized and accepted sage, are at fault. Therefore, every lover of the Almighty and adherent to His written and oral Torah, which our sages, the masters of the Mishnah and Talmud, transmitted, should distance themselves from the new Kabbalah. They should not worry about its reasons and concerns, lest they jeopardize their pure and fortified faith, which has been established multiple times according to the teachings of the Tannaim, Amoraim, and Poskim.

לג) כל משכיל מבין המעיין מעט בספרי הזהר והמקובלים, ידע ויכיר כי הספירות והפרצופים הנזכרים בדבריהם קדמו לבריאת שמים וארץ וכל צבאם כנראה מדברי מהרח"ו בספר עץ חיים שער הכללים ושער עיגולים ויושר. ומבואר עוד באר היטב שער שבירת הכלים פ"ג וז"ל ונבאר סדר יציאת מלכים ונתחיל מן הראשון שהוא הדעת אשר זה יצא ראשונה. וכאשר לא היה יכול הכלי לסבול כנזכר לעיל נשבר וירד למטה בעולם הבריאה. רצוני לומר במקום שיהיה עתיד להיות עולם הבריאה אחר כך כי הרי עדיין לא היה נברא עולם הבריאה, ונפל הכלי הזה במקום שעתיד הדעת דבריאה להיות עכ"ל.

33) Any intelligent person who delves even slightly into the books of the Zohar and Kabbalistic teachings will know and recognize that the sefirot and the faces mentioned in their words preceded the creation of heaven and earth and all their hosts. This is apparent from the words of Rabbi Hayyim Vital in his book Etz Hayim, in the Gate of Principles and the Gate of Circles and Rectitude. It is further explained extensively in the Gate of Breaking the Vessels, Chapter 3, and elsewhere. The order of the emanation of the kings is elucidated, starting from the first one, which is the attribute of "Da'at" (knowledge) that emerged first. When the vessel could no longer bear, as mentioned above, it broke and descended below into the world of Beri'ah. I mean to say that it descended to the place where the world of Beri'ah was destined to exist afterward, for at that time the world of Beri'ah had not yet been created, and this vessel fell in the place where the future emanation of Beri'ah would be, and so on.

והיוצא לנו מזה כי רבותינו המקובלים החדשים שגגו לשאול ולמצוא[17] פתרונים במה שלמעלה ומה למטה מה לפנים מה לאחור. דבר שקבלו חז"ל בעלי התלמוד בבלי וירושלמי ומדרש רבה ותנחומא וזולתם ממדרשי רז"ל לאסור. כדגר' בחגיגה פרק אין דורשין. כי שאל נא לימים ראשונים. יכול ישאל אדם קדם שנברא העולם ת"ל למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ. יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית ת"ל לימים ראשונים (פי' רש"י מיום ראשון) יכול ישאל אדם מה למעלה מה למטה ומה לפנים ומה לאחור תלמוד לומר ולמקצה השמים ועד קצה השמים. מקצה השמים ועוד קצה השמים אתה שואל. ואי אתה שואל מה למעלה ומה למטה ומה לפנים ומה לאחור עכ"ל הגמרא. ועיין במהרש"א בחדושי אגדות במעשה דר' אלעזר שאמר לר' יוחנן תא ואגמרך מעשה מרכבה ואמר ליה אכתי לא קשאי וכד קש אמר ליה ר' אסי תא ואגמרך מעשה מרכבה. אמר ליה אי זכאי הוה גמירנא מר' יוחנן רבך ונמנע ולא רצה ללמוד. לא בילדותו ולא בזקנותו. ושם הרגיש הר' מהרש"א שדברי הקבלה החדשה היא מדברת למעלה ממעשה מרכבה וראוי יותר להסתירה ולא לדרוש בה ברבים ע"ש. ואני אומר דמדינא אסור לדרוש בה כלל לא ביחיד ולא ברבים. שהרי במעשה מרכבה לא התירו חכמים לדרוש בהם ולחכם ומבין ראשי פרקים אלא עד החשמל. ואיכא דאמרי עד וארא ולא יותר דמשם ולמעלה אסור לדבר כלל, כפי קבלת חכמים ואזהרתם. והעובר על דברי חכמים חייב מיתה. ומכל זה למדנו ששגגה גדולה שגגו רבותינו בעלי הקבלה החדשה והגיסו דעתם ומלאם לבם לדרוש במה שלא הותר והורשה להם כמו שיתבאר לקמן. ועלתה בלבם מחשבה זרה שבהתקרב זמן הגאולה תבטל הלכה זו ויהיה מותר לדרוש במה שלא הותר להם מוקדם. כמו שמבואר בפסק שעשה ר' יצחק דלמאש המודפס בתחלת ס' הזהר. וטעות הוא בידו לפסוק הלכה מדברי הזהר היפך המשנה והתלמוד והפוסקים ואין לסמוך עליו כלל. ולא שמו המקובלים החדשים אל לבם מאמר רז"ל שכל הלכות של תורה שבעל פה לא יבטלו כמו שכ' הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות מגלה. ובעברם על דברי חז"ל אירע להם בשגגת זו להאמין רבוי באלהות ולהאמין במציאות אלהים אחרים, ולשתף שם שמים ודבר אחר שעליו אמר ר' שמעון כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם. ובשלהי פסחים גרסינן מאי למכסה עתיק, זה המכסה דברים שכיסה עתיק יומין, ומאי נינהו סתרי תורה (פ' רש"י מעשה מרכבה ומע' בראשית) ואיכא דאמרי זה המגלה דברים שכיסה עתיק יומין, ומאי נינהו טעמי תורה ע"כ, הרי לך שהמגלה מעשה מרכבה לא יזכה לטוב הצפון לצדיקים, כ"ש וקל וחומר דברים שהם למעלה ממעשה מרכבה שאמור לדבר בהם כלל, ולא ניתן רשות לגלות אלא מטעמי תורה בלבד, אבל סתרי תורה לא ניתן רשות לגלותן, וכל שכן לדרשן ברבים בהדיא בבית המדרש אפי' לתלמידי חכמים, כל שכן בין ההמון אשר לא ידעו ולא יבינו, כי יביאם לידי מינות באמונת אלוהות רבים כאשר ראו עינינו, וחלילה לחשוב על ר' שמעון ב"י התנא שיעבור על איסור זה לדבר במה שלמעלה ממעשה מרכבה ובמה שהיה לפנים קודם בריאת העולם, וגם לא לשום תנא או אמורא לעשות כן ולומר שנגלה הקב"ה והתיר לו את האסור לדרוש בו, כי זו נביאות שקר היא (ומיתתו בחנק כמו שכתב הרמב"ם בהקדמת סדר זרעים) שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה כי לא בשמים היא.

And the conclusion we derive from this is that our contemporary Kabbalistic sages, who ventured to ask and explore above and below, what is before and what is behind, have erred in seeking answers outside the realm of the teachings received by our revered sages of the Babylonian and Jerusalem Talmuds, Midrash Rabbah, Tanchuma, and other Midrashim of our sages, which are authoritative. As the Gemara states in Chagigah, Chapter Ein Dorshin: "One may not inquire about matters from the early days." Could one inquire about the sacred secrets of the world's creation? Therefore, the verse states, "From the day that God created man on the earth." Could one inquire from the six days of creation? Therefore, it says, "From the earliest days," meaning from the first day. Could one inquire about what is above, what is below, what is in front, and what is behind? The verse instructs us, "From one end of the heavens to the other end of the heavens," meaning you may ask only within these boundaries. And you should not inquire about what is above, what is below, what is in front, and what is behind, as stated in the Gemara. Refer to the insights of Maharsha in his novellae on the story of Rabbi Elazar, who said to Rabbi Yochanan, "Come, and I will teach you the Ma'aseh Merkavah." Rabbi Yochanan replied, "I already heard it once, and when I encountered difficulties, Rabbi Asi said to me, 'Come, and I will teach you the Ma'aseh Merkavah.'" Rabbi Yochanan refrained from teaching it, both in his youth and in his old age. Maharsha perceives from this incident that the teachings of the new Kabbalah surpass the level of the Ma'aseh Merkavah, and it is more appropriate to conceal them rather than to publicly expound upon them. And I say that it is categorically forbidden to delve into it, neither individually nor publicly. Just as the sages did not permit the study of Ma'aseh Merkavah beyond a certain point, even for wise and knowledgeable scholars, but only until the "chashmal" or, according to some opinions, until "va'era" and no further, as from there and upward it is completely prohibited to discuss at all, according to the tradition of the sages and their warning. And anyone who transgresses the words of the sages is liable to the death penalty. From all of this, we have learned that our rabbis of the new Kabbalah made a great mistake, as they went beyond what was permitted and allowed to them, as will be explained later. A foreign thought arose in their hearts that as the time of redemption approaches, this halacha will be nullified, and it will be permissible to delve into what was previously forbidden to them. As explained in the ruling made by Rabbi Yitzchak, which appears at the beginning of the Zohar, it is an error in his hands to contradict the halacha as stated in the Mishnah, Talmud, and the rulings of the poskim (Jewish legal decisors), and one should not rely on him at all. The new Kabbalists did not take to heart the statement of our sages (zichronam livracha) that all the laws of the Oral Torah will not be nullified, as stated by the Rambam (Maimonides) in the conclusion of the laws of the Megillah. By deviating from the words of our sages, they fell into the unintentional mistake of believing in multiple deities and acknowledging the existence of other gods, and of associating the name of Heaven with something else. As Rabbi Shimon said, anyone who associates the name of Heaven with something else will be uprooted from the world. In the conclusion of Tractate Pesachim, we have the following versions: "What is meant by the ancient covering? It refers to the covering of ancient matters, hidden secrets of the Torah" (commentary of Rashi, based on Ma'aseh Merkavah and Bereishit Rabbah). And some say, "This refers to the revealing of matters that were covered for ancient days, hidden secrets of the Torah." And what are these? They are the reasons of the Torah. Therefore, the revealing of the Ma'aseh Merkavah (Divine Chariot) will not bring any benefit to the righteous, even more so for matters that are higher than the Ma'aseh Merkavah, which should not be discussed at all. Permission is not granted to reveal them except for the reasons of the Torah alone. But the hidden secrets of the Torah are not permitted to be revealed, and certainly they should not be expounded upon in public, even in the study hall, especially not to students of the wise, and all the more so among the masses who do not know and understand. This would lead them to heresies in matters of faith, as our eyes have witnessed. It is unthinkable to consider that Rabbi Shimon Bar Yochai, the Tanna, would transgress this prohibition by discussing matters that are higher than the Ma'aseh Merkavah and matters that existed prior to the creation of the world. Similarly, no Tanna or Amora should do such a thing and claim that the Almighty revealed it to him and permitted him to discuss what is forbidden. This would be false prophecy (and according to Maimonides, it is punishable by strangulation, as stated in the introduction to Seder Zera'im), for a prophet is not allowed to introduce anything new, as "it is not in heaven."

לד) הרח"ו בספר עץ חיים הורה היתר לעצמו לדבר ולדרוש במה לפנים ולבאר בה ראשי פרקים. וחשב ליתן טעם למה נברא העולם בזמן זה ולא קודם לכן, שבזמן הקדום נתעסק הקב"ה בבריאת עולמות של מעלה, ולא הספיק לגמרן אלא עד שהגיע זמן בריאת העה"ז. ולא מצא לו הבורא ח"ו עת וזמן פנוי לברוא את העה"ז, כי כל משך הזמן הקדום היה ח"ו טרוד בהתעסקו בברית העולמות העליונים לפי שבהכרח צריך עדן ועדנין לבריאת העולם ע"ש.

34) In section 4, Rabbi Chaim Vital, in his book Etz Chaim, ruled for himself to speak and expound upon matters that existed before and to clarify their main principles. He contemplated providing a reason why the world was created at this particular time and not earlier. He suggested that in ancient times, the Creator was engaged in creating higher worlds and did not complete them until the time of creating this physical world. The Creator did not find a suitable and available time to create this physical world because throughout the duration of the earlier time, He was preoccupied with the creation of the higher worlds. It was necessary to have a specific duration of time for the creation of the world, as mentioned elsewhere.

ונעלם מעיני הרח"ו מה שכתב הרמב"ם ז"ל במורה סוף פרק ט"ו משני וז"ל כי אלו תאמר על דרך משל כי הבורא ברא עולמות רבות קודם זה העולם כפי מנין מלוא רוחב גלגל העליון חרדל, וכל עולם ועולם מהן עמד שנים רבות בלי מספר כמלוא רוחב גלגל העליון (חרדל), היה זה כשנעריכהו אל מציאותו יתברך שאין לו תכלית כמו אלו, אמרת כי האל ברא אתמול העולם, כי כשנקיים התחלת מציאות אחר העדר (ג"א דאפיסה) אין הפרש בין שתשים זה קודם מאות אלפים שנים או מזמן קרוב מאוד ע"כ. ומזה תבין חסרון חכמה מהרח"ו שחשב להחכם מבלי חכמה. ובספר עוז לאלהים בבית קדש הקדשים פ' כ"א ד' ס"ז ע"ד העיז פניו להשיב וז"ל ואם לא תתרצה בתשובת הבחירה נשיב לך שמעת שנתהוה מלכא קדישא ברא העולמות, ובזה לא תוכל להקשות למה בראם עכשו ולא קודם, כי מעת שנתהוה בראם עכ"ל. ונמצא לפי דבריו שאין הבורא יתברך גדל מאדם הראשון אלא בחמשה ימים בלבד. ולדבריו ג"כ איך יצוייר מה שדרשו ז"ל על פסוק ואהיה אצלו אמון, שהתורה קדמה לבריאת העולם תתעק"ד דורות, כי לדבריו היתה התורה קודם התהוות הבורא, רחמנא לצלן ממחשבות זרות כאלה. וז"ל מהר'י צהרי בשם ר' סעדיה גאון פרשה בראשית הענין השביעי בא להודיענו, שאעפ"י שתראו השמים גדולי הערך במדתם כפי מה שנתבאר במופת לבעלי חכמת התשבורת בשמים ובארץ, אל תחשבו שהוצרכו זמן רב לבריאתם, אלא קורא אני להם יעמדו יחדו, ורוצה לומר בראשית בזמן קטן שבזמנים בלי עמל ובלי טורח ובלי יגיעה, וכן הוא אומר לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו עכ"ל. ובבראשית רבה פ' א' וג' ובילקוט בראשית אמז ה' וישעיה שכ"ב, ותילים תתל"ו שאלו רז"ל אימתי נבראו המלאכים. ר' יוחנן אמר בשני נבראו הדה הוא דכ' המקרה במים עליותיו וכו' וכתיב בתריה עושה מלאכיו רוחות. ר' חנינה אמר בחמשי נבראו המלאכים הדה הא דכתיב ועוף יעופף על הארץ וכתיב ובשתים יעופף ר' לוליאני בשם ר' יצחק אמר בין על דעתיה דר' יוחנן בין על דעתיה דר' חנינה, הכל מודים שלא נברא ביום א' כלום. שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומה של רקיע וגבריאל בצפונו והקב"ה ממדד באמצע אלא אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מיאתי. מי אתי כתיב, מי היה שותף עמי בבריאתו של עולם ע"כ. וכן כ' רש"י ז"ל בפ' יו"ט של ר"ה שלא נבראו המלאכים עד יום ב' וכר'[18] יוחנן. וכ"כ הסמ"ג בהקדמת עשין וז"ל כשברא הקב"ה את העולם בראו ביום הראשון והמלאכים נבראו ביום השני שנאמר המקרה במים עליותיו וכתיב בתריה עושה מלאכיו רוחות ע"כ ואתיא כר' יוחנן. ובילקוט תילים ויהי ערב ויהי בקר יום אחד יום יחידו[19] של עולם שלא היה בעולם אלא הוא, הוי אומר אתה הוא ה' האלהים לבדך ע"כ. ד"א כי גדול אתה ועושה נפלאות בנוהג שבעולם מלך בשר ודם מתקלס במדינה וגדולי המדינה מתקלסין עמו לפי שנושאין עמו במשאו. אבל הקב"ה אינו כן אלא הוא לבדו ברא את העולם הוא לבדו מתקלס בעולם, הוא לבדו מתהדר בעולמו, אמר ר' תנחומא כי גדול אתה ועושה נפלאות למה? כי אתה אלהים לבדך אתה לבדך בראת את העולם ע"כ.

And the statement of Rabbi Chaim Vital contradicts what Rabbi Moshe ben Maimon (Maimonides) wrote in the Guide for the Perplexed, at the end of Chapter 15. Maimonides states that if one were to say metaphorically that the Creator created many worlds before this world in accordance with the numerical measure of the width of the upper sphere, chardeleth (mustard seed), and each world existed for countless years equivalent to the width of the upper sphere (chardeleth), it would imply that when He actualized their existence, they had no purpose like these worlds. It would then mean that God created the world "yesterday." For when the initial existence followed non-existence (the negation of the previous state), there is no difference whether you say it was created hundreds of thousands of years ago or a very recent time. And from this, you will understand the deficiency in wisdom of Rabbi Chaim Vital, who attempted to be wise without wisdom. In the book "On to God" in the Holy of Holies, Chapter 21, Verse 4, according to his audacity to respond, he said: "If you are not satisfied with the answer of choice, I will give you another answer: Listen! The Holy King, blessed be He, created the worlds." With this, you cannot question why He created them now and not earlier, because once He became a Creator, He created them all. According to his words, it turns out that the Creator, blessed be He, is not much greater than the first man, as He took only five days. And according to his words, how can he explain what the sages, may their memory be blessed, interpreted regarding the verse "And I was with him as a faithful witness"? For according to his view, the Torah existed before the creation of the world by several generations, as he asserts that the Torah preceded the Creator's existence, may He be exalted, and may He protect us from such foreign thoughts. And the late Rabbi Yitzhak Tzahari, in the name of Rabbi Saadia Gaon, explains in the seventh matter of the Parashah of Bereshit to inform us that although the heavens appear great in their measure, as explained in the demonstration to the possessors of the wisdom of astronomy in heaven and on earth, do not think that they required a long time to be created. Rather, I call them to stand together, and I mean by "Bereshit" in a short time within the times, without effort, toil, or exertion. Similarly, it says, "He does not faint or grow weary; His understanding is unsearchable," and so on. In Bereishit Rabbah, it is mentioned in Chapter 1 and 3, and in Midrash Bereshit Rabba Amz, and in Isaiah 42 and Psalms 136, the Sages asked when the angels were created. Rabbi Yochanan said that they were created on the second day, as it is written, "When He established the heavens, I was there" (Proverbs 8:27), and it is written afterwards, "He makes His angels spirits." Rabbi Chanina said they were created on the fifth day, as it is written, "Let birds fly above the earth" (Genesis 1:20), and it is written, "And with twain he did fly." Rabbi Luliani, in the name of Rabbi Yitzhak, said that both Rabbi Yochanan and Rabbi Chanina agree that nothing was created on the first day. They said this to prevent the possibility of saying that Michael stretched out the southern part of the firmament and Gabriel the northern part, and the Holy One, blessed be He, measured in the middle. Rather, "I, the Lord, am the Maker of all things, stretching out the heavens by Myself, and spreading out the earth all alone." (Isaiah 44:24) Who was with Me, it is written, who was My partner in the creation of the world. Likewise, Rabbi Shlomo Yitzchaki (Rashi) said in Tractate Rosh Hashanah, Chapter 1, that the angels were not created until the second day, as stated by Rabbi Yochanan. And so writes the Semag (Sefer Mitzvot Gadol) in the introduction to his work, that when the Holy One, blessed be He, created the world, He created it on the first day, and the angels were created on the second day, as it is written, "When He established the heavens, I was there," and it is written afterwards, "He makes His angels spirits." Thus, it supports the opinion of Rabbi Yochanan. In the Midrash Tehillim (Psalms), it is said, "And it was evening, and it was morning, one day." It was the first day of the eternal world, which had nothing in it except for Him. Therefore, it is said, "You are He, the Lord God alone." However, it is different with You. For You are great and perform wonders in the governance of the world. When an earthly king is honored in a country, the nobles of that country are also honored with him because they bear his burden. But the Holy One, blessed be He, is not like that. He alone created the world, He alone is honored in the world. He alone takes pride in His world. Rabbi Tanchuma said, "For You are great and perform wonders. Why? Because You alone are God. You alone, by Yourself, created the world."

לה) ומזה יתבאר לך ידידי אמתת אמונתינו הטהורה המזוקקה על פי רבותינו ז"ל מקבלי השמועה ממשה רבי' ע"ה שהשם ית' שהוא הסבה הראשונה לבדו ברא את הכל בלי סיוע שום נברא דלא כמו שדרש הפילוסוף מחבר הזהר שהבאתי לעיל סי' כ' וכ"א וכ"ד כי לפי דבריו העלות הרבות שהמציא מסייעות זו את זו. וכל אחת נוטלת רשות מסבה שהיא למעלה ממנה. ויש מקום לבעל הדין לומר עתיק ממתח בדרום ואריך אנפין בצפון ואבא במזרח ואימא במערב וזעיר ואשתו בזויות ואדם קדמון הגדול שבהם ממדד באמצע. ונגד מה שאמרו רז"ל בנוהג שבעולם מלך ב"ו מתקלס במדינה וגדולי המדינה מתקלסין עמו לפי שהם נושאים עמו במשאו וכו'. כן עשה הפילוסוף נביא השקר מחבר הזהר ושאר מקובלים בכבוד אבינו מלכינו שכל הפרצופים שהמציאו ברעיוניהם הם מתקלסים עמו! אדם קדמון הגדול שבהם מתקלס במאמר ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה וכו' שאין עילה אחרת עליו שיטול רשות ממנה! ואבא מתקלס במאמר יהי אור ויקוו המים כדלעיל! ואימא מתקלסת במאמר נעשה אדם! ועתיק מתקלס במאמר ה' פעלך בקרב שנים וחייהו. דלעתיקא קדישא אתמר כמבואר באדרת נשא! וזעיר מתקלס במאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וכו'. כמו שכ' ספר הברית (יובא לקמן סי' ט"ז) והרב נחלת יוסף דף ס"א וס"ב! ומלכות מתקלסת במאמר אלה הם האלוהים המכים את מצרים שהמלכות היתה מכה בהם בסיועת הבינה כמו שכ' הר' נחלת יוסף ע"ש.

35) And from this, my dear friend, the true essence of our pure and firmly established faith becomes clear, based on the teachings of our Sages, may their memory be blessed, who received the tradition from Moses, our teacher, peace be upon him. The Holy One, blessed be He, who is the ultimate cause, created everything on His own, without any assistance from any created being. This is contrary to the interpretation of the philosopher mentioned earlier in the Zohar that I brought above in Sections 20, 21, and 24, where he suggested that the many ascending levels that the Creator established assist one another, and each one derives authority from the higher level above it. There is room for the judge to say that the Ancient One stretches out in the south, and the Long Face in the north, and the Father in the east, and the Mother in the west, and the Small One and His Consort in the corners, while the Primordial Adam, the greatest among them, measures in the middle. This contradicts what our Sages said about the governance of the world, that when an earthly king is honored, the nobles of the kingdom are honored with him because they bear his burden, and so on. Similarly, the false prophet philosopher, the author of the Zohar, and other Kabbalists, in their misguided reverence for our Father, our King, have done the same. All the entities they have invented in their imaginations are honored alongside the Creator. The Primordial Adam, the greatest among them, is honored with the statement, "Behold now, for I, I am He, I am the true one, and I give life," and so on, without any other superior authority above him from which he derives permission. The Father is honored with the statement, "Let there be light, and the waters shall gather," as mentioned above. The Mother is honored with the statement, "Let us make man." The Ancient One is honored with the statement, "The Lord, your work in the midst of the years, revive it." As for the Small One, he is honored with the statement, "I am the Lord your God who brought you out," and so on. As stated in the book of Genesis (to be referenced in section 16) and by Rabbi Nachalat Yosef (page 61a-61b), the concept is mentioned that the kingdom is associated with the statement "These are the gods who struck Egypt," as the kingdom was inflicting punishment on them with the assistance of understanding, as Rabbi Nachalat Yosef explains.

ראה ידידי איך המקובלים מקלסים לכל גדולי הפרצופים בקילוסו של מלך מלכי המלכים כאלו הם נושאים במשאי עמו היפך דברי רז"ל שאמרו אתה הוא האלהים לבדך וכו' כדלעיל! דרחמנא לישיזבן מאמונות זרות כאלה! וראיתי להר' מלמד התלמידים בפרשת יתרו שכ' שהמלאכים נבראו קודם בריאת שמים וארץ והביא דבריו בעל מנורת המאור בפ' צ"ג, ומסתברא דנפשיה כתב כן, ואומדנא בעלמא היא, ומסתייע לדייק לה מברכת ברוך שאמר, וראיתו דיוקו ליתיה דאנן מעיקרא לא גרסינן ברוך עושה בראשית כמו שכתב מהרי'ץ בסי' עץ חיים, ואף לפי גרסתם אינו מוכרח דלא מצינו שהמלאכים נקראו ראשית, ולדברי רז"ל בבראשית רבה שומעין דמלתיהו מסתברא טפי, ועוד שדבריהם דברי קבלה, ואין להאריך במילי דאגדתא כ"כ במילי דלא נפקא מינה לדינא, כי כל מטרתינו פה לברר אמתת יחד הבורא ית' על פי תורתינו הקדושה ועל פי קבלת רבותינו ומעתיקי השמועה לדעת מה יעשה ישראל באומרו בכל יום ערב ובוקר שמע ישראל וכו' וה' אלהים יעזר לי וכו'.

See, my friend, how the Kabbalists criticize all the great philosophers with the severity befitting the King of Kings. They treat them as if they oppose the words of our sages, who said, "You alone are God," as mentioned earlier. May the Merciful One protect us from such foreign beliefs! I have seen that the Lord teaches the students in the portion of Jethro, where it is stated that the angels were created before the creation of heaven and earth. He brings his words in the Ba'al Haturim's commentary on Numbers 8, and it seems that he wrote it that way. It is a reasonable assumption, and it supports the precision of the blessing "Blessed is He who spoke and the world came into being." And you have seen that his precision is even greater, as we do not originally have the version "Blessed is He who creates the beginning," as written by Maharitz in section Etz Chayim. Even according to their version, it is not necessary to conclude that the angels were not called "beginning." According to the words of our sages in Bereishit Rabbah, it is more logical. Furthermore, their words are words of tradition, and we should not delve too much into the matters of Aggadah that do not have practical implications, for our goal here is to clarify the true essence of the Creator according to our holy Torah and the tradition of our sages and transmitters, in order to understand what Israel should do when reciting the Shema twice a day, "Hear, O Israel," and "The Lord, our God, helps me," and so on....

לו) כבר ידעת ידידי הקורא מאמר רז"ל בפ"ק דשבת ובחגיגה פ' אין דורשין, אמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה, מה עשה העלו לו שלש מאות גרבי שמן וישב בעליה ודרשן ע"כ, ופי' רש"י ז"ל סותרין דברי תורה כגון נבלה וטרפה לא יאכלו הכוהנים הא ישראל יאכלו? וכגון וכן תעשה בשבעה בחדש, היכן נרמז קרבן זה בתורה ודרשן כדדרשינן להני קראי במנחות דמשום דאישתרי מליקה לכהנים בחטאת העוף הוצרך להזהירן על מליקת חולין שהוא נבלה עכ"ל. ודון מינה ואוקי באתרין ומה ספר יחזקאל שכבר הוחזק לנביא אמת והחיה מתים בבקעת דורא וספרו מכלל ספרי הקדש ומצילין אותו מן הדליקה בשבת. ועם כל זה בקשו חכמים לגנזו מפני שהיה נראה כסותר דברי תורה באיסור לאו? כל שכן קל וחומר ס' הזהר שנראה וניכר בו סתירה לתורה שבכתב ושבעל פה באיסור ע"ז שהיא בסקילה וכרת. והוא ככופר בכל התורה כולה. ולא עוד אלא שהוא מבזה את המשנה והתלמוד ומכנה אותם בשם קליפה וסלע אחרא וכו' כמו שיתבאר לפנינו סי' ס"ז וס"ח. על אחת כמה וכמה שאסור לקרות בו כלל וכלל. כיון שכבר נתברר ונתפרסם זיופו לחכמים ונבונים ושדבריו בענין האלוהות סותרים דברי תורה ודברי סופרים המסורים לנו מרבותינו מעתיקי השמועה והגאונים והפוסקים שקבלו מהם. ועוד גרסינן בפ' במה מדליקין אמר רב יהודה בריה דרב יהודה בר שילת משמיה דרב ביקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרים זה את זה וכו' באבות דרבי נתן בתחלה היו קורין משלי בלבד. ושיר השירים וקהלת היו גנוזים עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשום וקבעום בין הכתובים ע"כ הנה גם מזה תדין קל וחומר. ומה אם שלמה המלך ע"ה שנ' בו ויחכם מכל האדם. ובנה בית המקדש ושרתה בו שכינה ונראה אליו ה' כמבואר בכתוב. ואמרינן נמי בעירובין בשעה שתיקן עירובין ונטילת ידים. יצאה בת קול ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. ואומר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר, ואמרינן נמי התם ואזן וחקר תיקן משלים הרבה, אמר ר"א בתחלה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים! ועם כל השבח הזה לא נשאו לו חכמים פנים ובקשו לגנוז ספריו על שהיו דברים נראים סותרים זה את זה, עד שפירשום אנשי כנסת הגדולה! ספרים המבוארים שדבריהם סותרים זה את זה וגם סותרים דברי תורה ועוקרים יסודותיה. וגם לא נודע בבירור מי חברן. ומבטן מי יצאו הדברים הנאמרים בהם. ומיד בן נכר באו לידינו. רק שאותם אנשים שבאו לידם יחסו אותו לר' שמעון בן יוחאי התנא. ויש ידים מוכיחות דבשקר נתיחסו לרשב"י עאכ"ו שאסור לקרות בהן כלל.

26) Yes, my reading friend, you already know the statement of our sages in Tractate Shabbat and Chagigah, Chapter 1, and in the tractate Eyn Dorshin. Rav Yehuda said in the name of Rav, "Remember that man for good, Chananiah ben Chizkiyah, for had he not hidden the book of Ezekiel, which contained statements contradicting the words of the Torah, what did he do? They would have suppressed it. But what did he do? He brought up 300 jugs of oil and sat on top of them and expounded [the problematic verses]." And Rashi explained that it contradicted the words of the Torah regarding the prohibition for priests to eat carrion and torn animals, asking, "Should priests not eat it? But what about Israelites?" And similarly, "And you shall do the same for seven days." Where is this sacrifice hinted at in the Torah? And he expounded as we expound in the tractate Menachot, because since the rite of bird-offering was permitted for priests, it was necessary to caution them about the striking of non-sacrificial fowl, which is carrion, and so on. We examine it from various angles, and what about the book of Ezekiel, which was already established as a true prophet, and he revived the dead in the valley of Dura, and his book is included among the holy books, and it is saved from being burned on Shabbat. And despite all this, the sages sought to hide it because it appeared to contradict the words of the Torah in a negative prohibition. How much more so in the case of the Book of Zohar, where a contradiction to the written and oral Torah is apparent and evident, regarding the prohibition of idolatry, which carries the punishment of stoning and excision. It is tantamount to rejecting the entire Torah. Not only that, but it also belittles the Mishnah and the Talmud, labeling them as "klippah" and "other rock," and so on, as will be explained in Section 67 and 68. It is absolutely forbidden to read it at all. Once his forgery became clear and was exposed to the wise and intelligent scholars, and it was evident that his statements regarding divinity contradicted the words of the Torah and the words of the Sages that were transmitted to us from our ancient scholars, the transmitters of tradition, and the geonim and the poskim who received from them. Furthermore, we also find in Tractate Shabbat (fol. 30b) that Rav Yehudah, son of Rav Yehudah bar Shilat, said in the name of Rav: The sages sought to hide the Book of Ecclesiastes because its words contradict one another, and so on. In the beginning, in the Ethics of Rabbi Nathan, they would only read the Book of Proverbs. The Song of Songs and Ecclesiastes were hidden until the Men of the Great Assembly came and elucidated them and included them among the Writings. Therefore, from this, we can deduce a fortiori reasoning. If regarding King Solomon, peace be upon him, it is stated: "And he was wiser than all men, and he built the Temple, and the Divine Presence dwelled in it, and the Lord appeared to him, as explained in the Scriptures," then we also say in Eruvin (fol. 21b) that when he established the laws of eruv and handwashing, a heavenly voice came forth and said, "My son, if your heart is wise, my heart too will rejoice." And the sage says, "My son, be wise and gladden my heart, and I will be able to answer my detractors." And we also say there (Eruvin fol. 21b) that they instituted the use of parables, ear, and investigation. Rabbi Eliezer said, "Initially, the Torah was like a tightly rolled scroll without ears, until Solomon came and gave it ears!" Despite all this praise, the sages did not show him favor, and they sought to hide his books because certain things seemed contradictory until the Men of the Great Assembly elucidated them. These are books whose words appear contradictory to one another, and they even contradict the words of the Torah and undermine its foundations. Additionally, it is not clear who authored them, nor is it known where those statements originated from. It was only later that foreign elements emerged among us, and they mistakenly attributed those words to Rabbi Shimon ben Yochai, the Tanna. There are reliable sources that prove that they falsely attributed them to Rabbi Shimon ben Yochai, to whom it is absolutely prohibited to attribute those words.

לז) ומעתה תן דעתך והתבונן מאד בדברי ר"ת בן יחיא המובא בס' רביד הזהב והעתקיו לעיל סי' י"ג שאמר שהמשנה והתלמוד היא הקבלה האמתית והמוסכמת מכל צד שרוצה לומר שאין בה שום ספק. מה שאין כן ספרי הקבלה החדשה יש לספק בהן כמה ספקות. וכבר יצאו עליהם עסיקין כידוע לכל מבין בקי בספרות ישראל. שאין לסמוך עליהם בשום דין מדיני התורה היפך התלמוד והפוסקים כמו שכתבו בעלי הכללים בדרכי הפוסקים. כל שכן וקל וחומר ביחוד השי"ת ועבודתו אשר על זה הוזהרנו בתורה ובנביאים ובכתובים וכדברי רז"ל בכמה אזהרות כמו שנתבאר לעיל. וכדתנן למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע וכו' וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל[20] בפ"א מהל' קריאת שמע שמקדימין לקרות פרשת שמע מפני שיש בה ציווי על יחוד השם ואהבתו ותלמודו שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו ע"כ. וכבר כתבתי לעיל סי' ל"ב שרז"ל הקפידו מאד על כל מלתא דנפיק מינה להאמין בשתי רשויות ואמרו שמשתקין אותו. ומה יתן ומה יוסיף עוד אמרו וכלא הד. אחר שכבר אמר וחשב לנו כמה עילות שנוטלין רשות כל אחד מן העילה שלמעלה ממנו. כאלו נצטוינו לומר אחד בפינו. אבל בליבנו הם הרבה אלוהות. וזה לשון הרמב"ם במורה פרק נ'[21] לראשון, דע אתה המעיין במאמרי זה, כי האמונה אינה הענין הנאמר בפה אבל הוא הענים המצוייר בנפש, כשיאמינו בו שהוא כן כמו שצוייר, ואם יספיק לך מן הדעות האמתיות או הנחשבות אמתתם אצלך כשתספרם במאמר מבלתי שתציירם ותאמין בהם. כל שכן כשתבקש מהם האמת. הוא קל מאוד, כמו שתמצא הרבה מן הפתאין ישמרו אמונות לא יציירו להם ענין בשום פנים. אבל אם מלאך לבך לעלות לזאת המדרגה העליונה שהיא מדגרת העיון. ושיתאמת לך שהשם ית' אחד האחדות האמתית עד שלא תמצא לו הרכבה כלל. ושאין לחשוב שום מחשבת חלוק בשום פנים. דע שאין לו ית' תואר עצמי בשום פנים ולא בשום ענין. וכמו שנמנע היותו גשם כן נמנע היותו בעל תואר עצמי. אמנם מי שהאמין שהוא אחד בעל תארים רבים כבר אמר שהוא אחד במלתו. והאמין שהוא רבים במחשבתו וזה כמאמר הנצרים הוא אחד. אבל הוא שלשה והשלשה אחד. כן מאמר האומר הוא אחד, אבל הוא בעל תארים רבים, והוא ותאריו אחד. עם הסתלק הגשמות, והאמנת הפשטות הגמורה כאלו כוונתנו וחיפושנו איך נאמר, לא איך נאמין, ואין האמונה אלא ארת הציור. כי האמונה היא האמונה במה שיצוייר בשכל. ואם יהיה עם זאת האמונה שאי אפשר חלוף זאת האמונה בשום פנים. ולא ימצא בשכל מקום דחייה לאמונה ההיא ולא לשער אפשרות חלופה תהיה אמתית. וכשתפשוט מעליך התאוות והמנהגים, ותהיה בעל תבונה, ותתבונן מה שאומר אותו באלה הפרקים הבאים בהרחקת התארים יתאמת לך מה שאמרנו בהכרח. ותהיה אז ממי שיצייר יחוד השי"ת. לא ממי שיאמר אותו בפיו ולא יצייר לו עניין. ויהיה מכת הנאמר עליהם קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם. אבל צריך שיהיה האדם מכת מי שיצייר האמת וישיגהו אע"פ שלא ידבר בו. כמו שצוו החשובים ונאמר להם אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה עכ"ל הרב המורה ז"ל.

27) Now, take heed and deeply contemplate the words of Rabbi Tzadok ben Yechiel as brought in the book "Ravid HaZahav" and quoted above in Section 13. He stated that the Mishnah and Talmud are the true and universally accepted tradition from every perspective, such that there is no room for any doubt. However, regarding the books of the Kabbalah, there are several uncertainties. Many scholars, well-versed in Jewish literature, have expressed concerns about relying on them in any legal matter, contrary to the Talmud and the decisors, as written by the authors of the Klalim in the methodologies of the decisors. Certainly, a fortiori, this applies to the Divine Name and its worship, as we have been warned in the Torah, the Prophets, and the Writings, as explained by our sages in numerous admonitions, as elaborated earlier. And as we have learned, why did the Mishnah prioritize the recitation of the Shema before the blessings? As the Rambam states in his Mishneh Torah, Chapter 1 of the Laws of Kri'at Shema, one recites the portion of Shema first because it contains the commandment regarding the unity of God's name, His love, and His study, which are the fundamental principles upon which everything depends. Additionally, as I previously mentioned in Section 32, our sages were extremely meticulous about any matter derived from it, emphasizing the belief in the two authorities and stating that one should remain silent. And what more can be said? They said "Kal HaD" after they already said "V'Hashav Lanu" and considered many reasons that grant permission to each individual based on the reason that is higher than them, as if we were commanded to say the same thing with our lips, while in our hearts, there are many deities. This is the language of the Rambam in the Guide for the Perplexed, Chapter 3, to the first point. Understand, O inquirer into these matters, that faith is not a matter that is expressed verbally, but rather it is a state that exists within the soul. When we believe in it, we believe that it is as it is described, and if you are satisfied with true opinions or their reliable foundations when you articulate them without forming mental images and believe in them, how much more so when you seek from them the truth. It is very easy, just as you will find that many simple individuals preserve their faith without forming any conception of it. However, if your intellect is capable of ascending to this elevated level, which is the degree of inquiry, and if it is established to you that God's name is truly One, to the extent that you find no composition in Him whatsoever. And it should not be thought in any way that there is any division or distinction in any sense. Know that God does not have any intrinsic attribute or quality in any way or in any matter. Just as He is devoid of corporeality, so He is devoid of possessing any intrinsic attribute. However, one who believes that He is One with many attributes has already stated that He is One in His essence. And one who believes that He is multiple in thought, this is like the saying of the Nazarenes, that He is One. But He is three, and the three are One. Similarly, the saying that He is One, but He possesses multiple attributes, and He and His attributes are One. With the removal of corporeal conceptions and the acceptance of absolute simplicity, it is as if our intention and inquiry are directed towards how it is said, not towards what we believe. And faith is nothing but the form of conception, for faith is the belief in that which is conceived by the intellect. And if there is with this faith that it is impossible to conceive any alternative or find any room for rejection of that faith, it will be true. And when you free yourself from desires and customs, and possess understanding, and ponder what is stated in the following chapters regarding the removal of attributes, you will find that what we have said is necessarily true. And then you will have grasped the conception of the unity of God, not from one who merely utters it with their mouth but does not conceive it. And you will be close to their speech and far from their kidneys, meaning you will not rely solely on their verbal expression but will seek to grasp the truth even if it is not articulated. Just as the important ones commanded and it was said to them, "Speak in your hearts upon your beds, and be silent" (Psalms 4:5), etc., as explained by the revered teacher.

לח) הנה גם מזה נתבאר לך ידידי שגגת רבותינו המקובלים החדשים שציירו ותיארו את השי"ת בכמה ציורים ותארים שונים. עגולים ויושר בכמה פרצופים שונים זה מזה, זה בתוך זה, וזה למעלה מזה, למרות קבלת רז"ל שקבלו שאסור לחשוב ולהרהר בדברים אלו שהם בכלל מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור. ואמרו עוד המקובלים החדשים שבתחלה היה השי"ת ממלא את חלל כל העולם. ואחר כך צמצם את עצמו ונצטמק אל הצדדים סביב, ונשתנה מכמות שהיה כדי להמציא מקום וחלל לכל העולם. וזה לשון מהרח"ו בספר עץ חיים שער עיגולים ויושר ענף ב' והנה אחר הצמצום אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצעות האור שלאין סוף ממש, הנה כבר היה מקום לשיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים, ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד ישר מן האור העגול שלו מלמעלה למטה ומשתלשל ויורד תוך החלל ההוא, וראש העליון שלהקו נמשך מן הא"ס עצמו ונוגע בו, אמנם סיום הקו ההוא למטה בסופו אינו נוגע באור האין סוף למטה, ובמקום החלל ההוא האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות כולם, וקו זה כעין צנור דק אחד אשר דרך בו מתפשט ונמשך מימי האור העליון של אין סוף אל כל העולמות אשר במקום האויר והחלל ההוא, ונבאר עתה ענין חקירת המקובלים לדעת איך יש ראש וסוף בספירות, אמנם בהיות הקו ההוא ראשו נוגע באור אין סוף מצד העליון, וסופו אינו נמשך למטה עד מקום אין סוף הסובב תחת העולמות ואינו דבוק בו, לכן אז יצדק בו ראש וסוף, כי אם היו דרך שני קצוות מקבלים שפע האין סוף היו שני הקצוות בחינת ראשים שווים זה לזה ולא היה אז בחינת מעלה ומטה, וכן אם היה האין סוף נמשך מכל צדי המקום החלל ההוא, לא היה לא מעלה ולא מטה לא פנים ולא אחור. לא מזרח ולא מערב לא צפון ולא דרום, אך בהיות אור האין סוף נמשך דרך קו אחד וצנור דק בלבד יצדק מעלה ומטה פנים ואחור מזרח ומערב (דבריו אלה לא בהשכל דבשלמא ראש וסוף שפיר אך פנים ואחור מזרח ומערב איך יצדק?) והנה בהיות אור האין סוף נמשך בבחינת קו ישר תוך החלל, לא נמשך ונתפשט למטה תיכף, אלא היה מתפשט לאט לאט. רצוני לומר כי בתחלה התחיל קו האור להתפשט שם, ותכף בתחלת התפשטותו בסוד קו נתפשט ונמשך ונעשה כעין גלגל עגול מסביב. והעגול הזה היה בלתי דבוק אל האין סוף הסובב עליו מכל צדדיו, שאם יתדבק בו יחזור הדבר לכמות שהיה, ויתבטל באור אין סוף ולא יתראה כחו כלל, ויהיה הכל אור אין סוף לבד כבראשונה, (מדבריו אלה יש להקשות על דבריו שיזכיר להלן כי דרך הקו הזה יורד אור פנימי שהוא נשמת הספירות ואור מקיף שהוא מלבוש לספירות. למה אינו מתערב ומתדבק בגוף הספירות ויחזור עצם הספירות עם מלבושן ונשמתן כולם גולם אחד ויתבטל הכלי ויתערב באור פנימי ואור חיצון?) לכן העגול הזה סמוך אל האין סוף ובלתי מתדבק בו. וכל עיקר התקשרות ודביקות הנאצל ההוא עם אין סוף המאציל הוא ע"י הקו ההוא אשר דרך בו יורד ונמשך אור מן האין סוף המשפיע בעיגול ההוא. והאין סוף סובב ומקיף עליו מכל צדדיו ורחוק ממנו בהשואה אחת מכל צדדיו. כי גם הוא בבחינת עיגול סביב עליו. כי הוא מוכרח שהארת א"ס בנאצלים תהיה דרך הקו ההוא לבד. כי אם היה האור ההוא נמשך להם גם מכל סביבותיהם היו הנאצלים בבחינת המאציל עצמו בלתי גבול וקצבה, ולא עוד אלא אפילו הקו ההוא הוא דק מאד ולא עבה כדי שיהיה האור ההוא הנמשך אל הנאצלים במדה וקצבה אשר לסבה זאת נקראים הנאצלים עשר מדות ועשר ספירות לפי שיש להם מדה וקצבה ומספר קצוב. והנה העיגול הראשון הזה היותר דבוק עם האין סוף הוא הנקרא כתר דאדם קדמון. ואחר כך נתפשט הקו הזה ונמשך מעט וחזר להתעגל ונעשה עיגול שני תוך עיגול ראשון. וזה נקרא עיגול החכמה דאדם קדמון, עוד נתפשט יותר למטה וחזר להתעגל ונעשה עיגול שלישי תוך עיגול שני הזה ונקרא עיגול בינה דאדם קדמון, ועל דרך זה היה הולך ומתעגל עד עיגול העשירי הנקרא עיגול מלכות דאדם קדמון וכו'. אמנם מבואר ופשוט הוא שכמה מיני עולמות נאצלו ונבראו ונוצרו ונעשו אלף אלפים ורבוא רבבות, וכולם כאחד תוך המקום החלל הנז"ל ואין דבר חוצה לו. וכל עולם ועולם יש בו עשר ספירות פרטיות. וכל ספירה וספירה שבכל עולם ועולם כלולה מעשר ספירות פרטי פרטות. ועתה נבאר בחינה שנית שיש בעשר ספירות, היא בחינת היושר בצורת אדם העליון. הנה דרך הקו הנז' לעיל המתפשט מלמעלה למטה אשר ממנו מתפשטים העיגולים, גם הקו ההוא מתפשט ביושר ממעלה למטה מראש גג העליון שלעיגול העליון עד למטה מתחתית סיום כל העיגולים ממש מלמעלה למטה כלול מעשר ספירות בסוד צלם אדם ישר בעל קומה זקופה כלול מרמ"ח איברים וכו'. והנה בחינה זו השנית נקראת צלם אלהים ועליה רמז הכתוב באמרו ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו וכו' ושכמעט רוב דברי הזהר והתיקונים מתעסקים בבחינה הזאת השנית שהיא בחינת היושר עכ"ל. ובענף ג' וד' כפל עוד הדברים שאין העשר ספירות דעולם האצילות הם ראשונים וגבוהים מכל מה שנאצלו. כי כמה עולמות אבי"ע קדמו להם. ולרוב העלמם לא שלחו בהם יד להזכירם בזהר ובתיקונים אלא ברמז נפלא. ושם ביאר עוד עד היכן מגיעים רגלי אדם קדמון דיושר. ועד היכן מגיעים רגלי עתיק יומין, ורגלי אריך אנפין, ורגלי אבא ואימא, ורגלי נוקבא דיליה. ושאבא ואימא קצרי קומה, ואין שיעור קומתם רק מהגרון דאריך אנפין עד הטבור שלאריך אנפין, וכדברים האלה מבואר ג"כ בשער ההקדמות ובספר כסא אליהו ומקדש מלך פרשת בראשית עיין שם ושם.

38) Now, my friend, let me clarify to you that our contemporary Kabbalistic sages made many inadvertent mistakes when they attempted to depict and describe the Almighty using various different shapes and forms. They portrayed Him in circular and straight shapes, with different faces, one within another, and one above another, despite the received tradition of our Sages that it is forbidden to contemplate or speculate on such matters, as they are beyond our comprehension, whether they are related to what is above, below, in front, or behind. Furthermore, these contemporary Kabbalistic sages claim that initially, the Almighty filled the entire space of the world and then contracted Himself and withdrew to the surrounding sides, altering His essence in order to create space for the entire world. This is the language of the author Rabbi Chaim Vital in his book "Etz Chaim," Gate of Circles and Straight Lines, Branch 2. After the contraction, which left space empty and void, through the light of the Infinite Ein Sof, there was already a place where the emanated beings, creations, formations, and actions could exist. Then, a single straight line extended from the upper circular light, descending through that space, and it is the uppermost part of the line that extends from the Ein Sof itself and touches it. However, the end of that line below does not touch the Infinite Light below, and in that space, the Emanator created and formed all the worlds. This line is like a thin tube through which the light of the upper Infinite extends to all the worlds that exist in that space of air and emptiness. Now, the matter of the Kabbalists' investigation regarding how there can be a beginning and an end in the spheres is explained. While the beginning of that line touches the Infinite Light from the upper side, its end does not extend downward to the place of the surrounding Infinite below the worlds, and it is not attached to it. Therefore, it is justified to have a beginning and an end in it, because if there were two opposite receiving ends through which the Infinite Light would flow, the two ends would be equal to each other, and there would be no distinction between higher and lower. Similarly, if the Infinite were to extend from all sides of that space, there would be no higher or lower, no front or back. Not east, nor west, not north, nor south, but when the light of the Infinite extends through a single line and a thin tube alone, the distinction between higher and lower, front and back, east and west is justified (these words are not based on intellect, for the distinction between higher and lower is understandable, but how can we justify front and back, east and west?). And behold, when the light of the Infinite extends in the form of a straight line within the space, it does not immediately extend and spread downward, but rather it gradually extends. I mean to say that initially, the line of light began to spread there, and immediately at the beginning of its spread, in the secret of the line, it expanded, extended, and became like a circular wheel around it. And this circle was not attached to the Infinite that surrounds it from all sides, for if it were to adhere to it, the matter would return to its original state and be nullified in the light of the Infinite, and its power would not be seen at all, and everything would be solely the light of the Infinite as it was at first. (Regarding these words, there is room for questioning his statement, for he will mention later that through this line descends an inner light, which is the soul of the spheres, and a encompassing light, which is their garment. Why doesn't it mix and adhere to the substance of the spheres, and cause the essence of the spheres, along with their garments and souls, to become one entity, nullifying the vessel and mingling with the inner light and the outer light?) Therefore, this circle is close to the Infinite and does not adhere to it. And the entire essence of the connection and attachment of that emanation with the Infinite Emanator is through that line through which the light from the Infinite, which influences that circle, descends and extends. And the Infinite surrounds and encompasses it from all sides, distant from it in equal measure from all sides. For it, too, is in the form of a circle surrounding it, for it is necessary that the illumination of the Infinite Emanator reaches the emanations only through that line. For if that light were to extend to them from all their surroundings, the emanations would be in the state of the Emanator itself without limits and boundaries. Moreover, even that line is extremely thin and not thick, so that the light that extends to the emanations would have a measure and dimension, which is why these emanations are called the ten attributes and the ten spheres, for they have a measure, dimension, and fixed number. And behold, this first circle that is most closely attached to the Infinite is called the Crown of Adam Kadmon. And after that, this line spread out and extended a little, then returned to form a second circle within the first circle. This is called the Circle of Wisdom of Adam Kadmon. It further spread downward, returned to form a third circle within these two circles, and is called the Circle of Understanding of Adam Kadmon. In this manner, it continued to revolve and form circles until the tenth circle called the Circle of Kingdom of Adam Kadmon, and so on. However, it is clear and evident that many types of worlds emanated, were created, formed, and made, numbering thousands upon thousands and myriads upon myriads, and all of them, as one, exist within the aforementioned empty space, and there is nothing outside of it. And in each world, there are ten specific spheres. And each sphere within each world contains ten individual sub-spheres. Now, let us further explain the second aspect, which exists within the ten spheres. It is the aspect of straightness in the form of the Supernal Adam. The line mentioned earlier, which extends from above to below, from which the circles emanate, that very line also extends straightly from above to below, from the highest point of the upper circle to the lowest point at the conclusion of all the circles. It includes ten spheres in the secret of the image of the upright human form, consisting of 28 organs, and so on. This second aspect is called the Image of God, as alluded to in the verse, "And God created man in His image, in the image of God, He created him," etc. And since most of the teachings of the Zohar and the Tikkunim (corrections) deal with this second aspect, which is the aspect of straightness, etc. And in the branch of Chesed, there is another multiplication of things that are higher and superior to the ten spheres of the world of Atzilut. For several worlds of ABY"A (Atzilut, Beriah, Yetzirah, Assiyah) preceded them. And due to their sublime nature, they were not explicitly mentioned in the Zohar and the Tikkunim, but rather alluded to in a wondrous manner. And it further explains there how far the feet of Adam Kadmon of straightness reach, and how far the feet of Ancient of Days reach, and the feet of Long Countenance, and the feet of Abba and Ima, and the feet of Nukva of Zeir Anpin. And Abba and Ima are of short stature, and their height is only from the throat of Long Countenance to the navel of Long Countenance. And these matters are also explained in the Gate of Introductions, in the book "Kisei Eliyahu," and in "Mikdash Melech" in the portion of Bereshit. See there for more details.

לט) הנה מכל זה מבואר באר היטב, כי גוף הספירות נמשכו ונשתלשלו דרך הקו הדק מעצמות האין סוף, גם העגולים גם היושר, ונמצא לפי זה כי גוף הספירות עם האור הפנימי שלהן שהוא נשמתן של ספירות עם האור המקיף שהוא מלבושן הכל מעצם אחד מן האין סוף מתפשט ונמשך, וכבר בא דבר זה מפורש בהדיא בשושן סודות בסדר התפלה וגם בסדר שבעת ימי הפסח וז"ל דע לך כי עשר ספירות אינם דבר נברא אלא ענין מתפשט מעצם הבורא ית' ואינם נבדלים ממנו והוא תמיד נמצא בהם כהדין קמצא דלבושיה מניה וכו' ע"כ, וכ"כ בגליון הזהר בשם הרמ"ז פר' בהר דף ק"ט שכלי האצילות יש להם בחינת אלהות, וכ"כ הר' משנת חסידים בסוף מסכת העשייה וז"ל והאצילות כולו בין בבחינת אורות בין בבחינת כלים ואפי' לבושיו הם כולם אלהות גמור (וכן כתב הר' עוז לאלהים בבית קדש הקדשים שהגוף והנשמה חד אינון וכן כתב בעל היכל הברכה פרשת ויקרא באוצר החיים דך ז' עמוד ד') אבל בריאה יצירה עשייה מהרוח שלהם ולמטה וגם הרוח בכלל אינם אלהות גמור עכ"ל משנת חסידים. וכן מתבאר מלשון הזהר שהבאתי לעיל סי' כ"א שהוא קורא לכל א' מן הפרצופים עלת העלות לפי שהוא עילה לעילות שתחתיו אבל אדם קדמון נקרא עילת כל העילות לפי שהוא עילה ראשונה לכל הפרצופים כלם כדלעיל. ומכאן תשובה לדבריך שהכחשת ואמרת ח"ו שהמקובלים אמרו כן, אדרבה אמרו שאין להאמין ולהעלות על לב שהספירות הם חלק מהאין סוף ב"ה שיצא ונשתלשל מעילה לעלול וכו' שדבריך אלה סותרים דברי הזהר ומהרח"ו ושושן סודות והרמ"ז, ומשנת חסידים שביארו איכות השתלשלותם מעצם האין סוף ושהם אלוהות גמור, והרי אתה מודה שדבריהם שאמרו כן הוא עוון פלילי. וכבר הבאתי לעיל דברי הזהר שקורא לאבא ואמא ה' צבאות, ולזעיר אנפין בן לאבא ואימא. ושם אמרו שכל עבודתנו וכל תפלותנו לזעיר אנפין זה שהוא בן לאבא ואימא. וכל המקובלים מסכימים כן. כמו שכתבתי לעיל בשם מקדש מלך והרש"ב ויושר לבב וספר הברית ומהרח"ו בעץ חיים והאר"י בס' הליקוטים וכסא אליהו ומצרף האמונה ונחלת יוסף. כולהו בשטה חדא קיימי שכל השבחים וכל הברכות הם לזעיר אנפין דוקא. ולא לאין סוף ולא לשאר פרצופים שלמעלה מזעיר בעולם האצילות ולא לפרצופים שלמטה ממנו בעולמות בריאה יצירה עשייה, אע"פ שהניחו ואמרו שבכל אחד מהשלשה עולמות הנז' יש בו כל הפרצופים שבעולם האצילות ומחומר אחד קורצו מעצם האין סוף נמשכו ונשתלשלו דרך הקו היוצא ממנו ויורד למטה כמו שנתבאר לעיל רק שאינם אלוהות גמור להתפלל אליהם ולקרוא להם בעת צרה כאשר יראה המעיין בדבריהם. ועל הדברים האלה והאמונות הנז' אמרו רז"ל בסנהדרין דך ס"א ע"ב מאלהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך או הרחוקים, מה לי קרובים ומה לי רחוקים? אלא הכי קאמר מטיבתן של קרובים אתה למד מה טיבן של רחוקים ע"כ. ופי' רש"י ז"ל לפיכך אני אומר לך, הסתכל בע"ז הקרובה לך ותראה שאין בהם ממש, ומהן אתה למד טיבן של רחוקים עכ"ל. הראו לנו רז"ל דרך בחינת צלמי ע"ז שמטיבם של קרובים נדע מה טיבם של רחוקים ומזה נקיש ונדון על כל פרצופי הקבלה החדשה האומרת שבכל עולם מארבעה עולמות נמצאים הפרצופים הנזכרים, ועכ"ז אין העבודה אלא לזעיר אנפין דאצילות. שכשם שהקרובים אלינו בעולם העשייה והיצירה והבריאה אין לעבדם שאין בהם ממש ואינם אלהות, כן זעיר אנפין דאצילות הרחוק אין בו ממש, ואין אלוה מבלעדי אלהינו. ומאחר שביררנו שהסכמת כל המקובלים החדשים שכל העבודה והשבחים והברכות לזעיר אנפין שבאצילות הנה כל טענותיך שטענת עלינו וכל הכחשותיך כולם דברי הבל ורעות רוח כאומר על האיש שהוא אשה ועל העמוד של שיש שהוא של זהב וכו'. ובתשובה זו שהשבת עשית עצמך כגולם כמאמר התנא בפ' בתרא דאבות ז' דברים בחכם וחילופיהן בגולם, ומכללן החכם שואל כהלכה ומשיב כענין ובגולם בחילוף זה. וכן אתה עשית, כי השואל שאל אותך כהלכה את מי נעבוד על פי הקבלה החדשה את עתיק, או אריך אנפין, או אבא ואימא וכו'. ובאה תשובתך שלא כענין כי קבלתך וכו' כאילו שאל אותך על קבלתך. וגם הרבית דברים והארכת להביא רמזים וגימטריות מדברי חוות יאיר שלא הבין דברי אביו. והזכיר רמזים שיוכל כל אדם לעשות כמותן מבלי קבלה כמו שעשה ר' שמואל שחיבר ספר כח ה' שהוא מלא צירופים וגימטריות ורמזים בלילה אחת מדעתו מבלי קבלה, רק להראות כחו ויכלתו לעשות צירופים וגימטריות ורמזים בנקל ככתוב בספר א"נ. ובשלמא רמזים וצירופים כל שאינו נוגע בכבוד המב"ה[22] לעבוד אלהים אחרים ולזלזל במעלת המשנה והתלמוד ומדרשי רז"ל המספרים שבחי תורתינו הקדושה דליכא מידי דלא רמיזה באוריתא. ובפרט זה הארכת לציין הרמזים שכ' בעל מנורת המאור למקומותם, ואת המבוקש ממך לא ענית, ולא עלה על דל שפתיך כמדת הגולם שהזכיר התנא ע"ה שאינו יודע להשיב כענין המבוקש ממנו.

39) Now, from all of this, it is thoroughly explained that the body of the Sefirot extends and unfolds through the subtle line from the essence of the Ein Sof (the Infinite), both the circles and the straightness. Thus, it is understood that the body of the Sefirot, along with their inner light, which is their soul, and their encompassing light, which is their garment, all emanate and extend from the very same essence of the Ein Sof. This matter is explicitly stated in detail in the book "Shushan Sodot" in the order of prayer, as well as in the order of the seven days of Passover. And know that the ten Sefirot are not created entities but rather a concept that extends from the essence of the Creator, and they are not separate from Him. He continuously exists within them, just as a spark is always found in its garment, and so on. This is stated in this folio by Rabbi Moshe Zacuto in the name of the RAMAZ (Rabbi Moshe Zacuto), in the portion of Behar, page 109, that the vessels of Atzilut have a divine aspect. Similarly, Rabbi Menachem HaMeiri wrote at the end of Tractate Asiyah that even the entire Atzilut, whether in the aspect of lights or in the aspect of vessels, and even their garments, are all complete divinity. (Likewise, Rabbi Uzziel Elohim wrote in Beit Kodesh HaKodashim that the body and the soul are unified, and so it is written in the book "Heichal HaBerachah" in the section of Vayikra in the treasury of life, page 4.) However, in the levels of Beriah, Yetzirah, and Assiyah, from their spirit and below, even the spirit, as a whole, is not complete divinity. This is stated in the teachings of the Chassidim. Furthermore, it is also evident from the language of the Zohar that I mentioned earlier in section 21, where it refers to each of the faces as the "uppermost of the upper." This is because it is an elevation above the lower levels. However, Adam Kadmon (Primordial Man) is called the "uppermost of all the upper," as it is the initial elevation for all the faces, as mentioned above. And from this, there is a response to your statement where you denied and said, God forbid, that the Kabbalists said so. On the contrary, they said that one should not believe or entertain the thought that the Sefirot are part of the Ein Sof (the Infinite). Rather, it emerged and unfolded from an upper elevation to a lower one, and so on. Your words contradict the teachings of the Zohar, the Maharal of Prague, Shushan Sodot, and the RAMAZ (Rabbi Moshe Zacuto). They also contradict the teachings of the Chassidim who explained the quality of their unfolding from the essence of the Ein Sof and that they are complete divinity. Thus, you admit that their statements, which you claimed to be erroneous, are in fact a grave error. And I have already mentioned earlier the words of the Zohar, which refer to the Abba and Imma as "the Lord of Hosts" and to Ze'eir Anpin as the son of Abba and Imma. And in this regard, it is said that all our service and prayers are directed specifically to Ze'eir Anpin, who is the son of Abba and Imma. And all the Kabbalists agree with this. As I mentioned earlier, quoting the works "Mikdash Melech," "HaRashba," "Yosher Levav," "Sefer HaBrit," "Maharsha," "Etz Chaim," "Ha'ari" in "Likutei Amarim," "Kisei Eliyahu," "Matzref HaEmunah," and "Nachalat Yosef," all of them unanimously affirm that all praises and blessings are specifically for Ze'eir Anpin. They are not directed towards the Ein Sof or any other higher faces in the world of Atzilut, nor towards the faces below Ze'eir Anpin in the worlds of Beriah, Yetzirah, and Asiyah, even though it is acknowledged and stated that within each of the three aforementioned worlds, there exist all the faces of the world of Atzilut, and they originate from the same essence of the Ein Sof, extending and unfolding through the line that emerges from it and descends downward, as explained earlier. However, they are not considered complete divinity to pray to them or to invoke them in times of distress unless the source of the matter reveals itself through their words. And regarding these matters and the aforementioned beliefs, our sages said in Sanhedrin, page 91b: "From the gods of the nations that are near you or far from you." Why do I need both "near" and "far"? Rather, it means to say that just as you learn the goodness of those who are near, learn from them the goodness of those who are far. And Rashi explained: "Therefore, I say to you, look at the idols that are close to you and see that they have no substance. And from them, learn the nature of those that are far." Thus, our sages showed us a way to understand the nature of the idols: by examining the goodness of the idols that are close, we can discern the goodness of the distant idols. Based on this, we can analyze and discuss all the faces of the New Kabbalistic Tradition, which states that within each world of the four worlds, the mentioned faces can be found. Accordingly, the worship is directed only to Ze'eir Anpin of Atzilut. Just as the entities near us in the worlds of Assiyah, Yetzirah, and Beriah are not to be worshipped as they have no substance and are not gods, so too Ze'eir Anpin of Atzilut, who is distant, has no substance, and there is no deity besides our God. And since we have clarified that the consensus of all the new Kabbalists is that all worship, praises, and blessings are directed to Ze'eir Anpin of Atzilut, all your claims against us and all your denials are mere empty words and ill intentions, akin to saying that a man is a woman or that a pillar of marble is made of gold, and so on. And in your response, you acted as a golem, as the Tanna said in Pirkei Avot, Chapter 5: "Ten things were created on the eve of the Sabbath... with a golem, with the appearance and characteristics of a golem." And from this principle, the wise one asks according to halacha and answers accordingly, with a golem in this exchange. And you have done the same, for the question posed to you regarding who we should worship according to the New Kabbalah, whether it is Atik, Arich Anpin, Abba and Ima, etc. And your response is not relevant, as if you were asked about your acceptance, etc., as if you were asked about your acceptance. And you have also multiplied words and extended by bringing hints and gematria from the words of Chavat Ya'ir that did not understand the words of his father. And you mentioned hints that any person can do like them without any acceptance, as Rabbi Shmuel did when he composed the book "Koach Hashem," which is filled with combinations, gematria, and hints in one night from his own knowledge without any acceptance, only to demonstrate his power and ability to create combinations, gematria, and hints effortlessly, as written in the book "Alef Bet of Nachmanides." Now, hints and combinations that do not touch upon the honor of the Holy Blessed One, or worshiping other gods, or belittling the importance of Mishnah, Talmud, and the Midrashim that describe the praises of our holy Torah, there is nothing wrong with them not being hinted at in the Torah. But in particular, you have extended to mention the hints mentioned in the "Ba'al Menorat HaMa'or" regarding their locations, and you did not answer what was requested from you, and your lips have not reached the measure of a golem, as the Tanna mentioned that he does not know how to respond as requested from him.