Skip to the daf
טוען את הדף…
Skip to the text

תזריע 25

Zohar · Tazria, Chapter 25

‹›
  1. 1

    אָמַר רִבִּי יִצְחָק מַהוּ נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם. נֶגַע מַמָּשׁ הוּא, אִי חִוָּורָא אִתְחֲזֵי, וְסוּמָקָא לָא אִתְעַבָּר. מַשְׁמַע דִּכְתִּיב לָבָן אֲדַמְדָּם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, דְּחִוָּורָא לָא אִתְחֲזֵי אֶלָּא בְּסוּמָקָא, כְּגַוְונָא חִוָּורָא וְסוּמָקָא. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, אַף עַל גַּב דְּחִוָּורָא אִתְחֲזֵי, אִי סוּמָקָא לָא אָזִיל, נֶגַע הוּא. דִּכְתִּיב, (ישעיהו א׳:י״ח) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ. וְכַד אִתְחֲוָּור, כֹּלָּא רַחֲמֵי אִשְׁתְּכָחוּ, וְדִינִין לָא אִשְׁתְּכָחוּ. (ס"א דהא אתעקרו)

    Rabbi Isaac said: ‘This plague is called “reddish-white” (Lev. 13, 42); it is still a plague if the white is visible and the red has not disappeared. When, however, the whole has become white, mercy is present and judgement departs.’

  2. 2

    תָּאנֵי רִבִּי אַבָּא, כְּתִיב נֶגַע הוּא, וּכְתִיב נֶגַע הִיא. חַד דְּכַר וְחַד נוּקְבָּא. אֶלָּא כַּד נוּקְבָּא, אִסְתְּאָבַת בְּגִין חוֹבֵי תַּתָּאֵי, כְּתִיב נֶגַע הִיא. וְכַד דְּכַר לָא אִתְדָּכֵי בְּגִין חוֹבֵי תַּתָּאֵי, כְּתִיב נֶגַע הוּא.

    Rabbi Abba said: ‘Sometimes the Female is sullied by the sins of men and sometimes the Male, and the priest knew from which side the punishment came,

  3. 3

    וְאִשְׁתְּמוֹדְעָן מִלִּין אִלֵּין לְגַבֵּי כַּהֲנָא, דִּינִין דְּאָתוּ מֵהַאי, וְדִינִין דְּאָתוּ מֵהַאי. וְאִשְׁתְּמוֹדְעָן קָרְבָּנֵי דְּבַעְיָין לְקָרְבָא, דִּכְתִּיב זָכָר תָּמִים. וּכְתִיב נְקֵבָה תְּמִימָה יְבִיאֶנָּה, דְּהָא אִשְׁתְּמוֹדְעָן מִלֵי, מֵאָן אָתוּ דִּינִין, וּמֵאָן אִינּוּן חוֹבֵי. דְּאִתְאַחֲדָן בְּהַאי אוֹ בְּהַאי. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהילים נ״א:י״ט) זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה. לְאַפָּקָא שְׁאָר קָרְבְּנִין דְּלָא כְּתִיב רוּחַ נִשְׁבָּרָה, דְּאִינּוּן שְׁלָמָא לְעָלְמָא, וְחֶדְוָה דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין.

    and he also knew the sacrifices which ought to be brought, as it is written: “The sacrifices of Elohim (i.e. sacrifices to avert punishment) are a contrite spirit” (Ps. 51, 18).’

  4. 4

    (ויקרא י״ג:כ״א) וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן. תָּאנֵי רִבִּי יוֹסֵי, כְּתִיב (תהילים ס״ה:ג׳) שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ וְגוֹ'. שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. אֶלָּא תְּפִלָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִיהִי תְּפִלָּה, דִּכְתִּיב, (תהילים ק״ט:ד׳) ואֲנִי תְפִלָּה (ס"א (תהילים ס״ט:י״ד) ואני תפלתי) וְדָוִד בְּגִין כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל קָאָמַר לָהּ. וּמַה דְּאָמַר וַאֲנִי תְפִלָּה, כֹּלָּא חַד, וְעַל דָּא שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, וְדָא תְּפִלָּה שֶׁל יַד, דִּכְתִּיב, (שמות יג) עַל יָדְכָה בְּהֵ"א.

  5. 5

    עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבוֹאוּ. בְּשַׁעֲתָא דְּגוּפָא שַׁרְיָא בְּצַעֲרָא, בְּמַרְעִין בְּמַכְתְּשִׁין. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעוֹרוֹ. אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר. הַבָּשָׂר הַחַי. וּבְגִין כָּךְ לָא כְּתִיב, כָּל רוּחַ יָבֹאוּ, אֶלָּא כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ. מַהוּ עָדֶיךָ. אֶלָּא כְּמָה דְּאִתְּמַר, וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן, דָּא הוּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן. תָּא חֲזֵי, בַּאֲתַר חַד אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וּבְאַתְרָא אָחֳרָא הַכֹּהֵן סְתָם, וְדָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

    R. Jose quoted the verse: “O thou that hearest prayer, unto thee shall all flesh come” (Ps. 65, 2). ‘This means, at the time when the body is in pain from sickness and blows, and therefore it says “all flesh” and not “all spirit”. Similarly it is written: “If there be a plague of leprosy in a man, he shall be brought unto the priest”, the “priest” referring to the Holy One, blessed be He, since on Him depends all purification and holiness.’

Hebrew: Vocalized Zohar, Israel 2013

English: The Zohar; London, Soncino Press, 1933 · Public Domain

Texts from Sefaria.