פרק (ע"ו) [ע"ז] נביאים. [א] ויהי בעלות המנחה (מ"א יח לו), זש"ה תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב (תהלים קמא ב), אין לך חביבה יותר מתפלת מנחה, וכן את מוצא בדניאל שעשה אחד ועשרים יום מתפלל, ולא נענה אלא בתפילת מנחה, שכן הוא אומר ועוד אני מדבר בתפילה והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחילה מועף ביעף נוגע אלי (בעת) [כעת] מנחת ערב, ויבן וידבר עמי ויאמר דניאל עתה יצאתי להשכילך בינה (דניאל ט כא וכב), כיון שראה יצחק שכך חביבה היא תפלת מנחה לא יצא אלא בה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב (בראשית כד סג). אף דוד כן ביקש, שנאמר תכון תפלתי וגומר, לפיכך כשראה אליהו שכך היא חביבה תפלת מנחה, לא התפלל אלא בה, שנאמר ויהי בעלות המנחה.
Chapter (76) [77] Prophets [1] When it was time to present the meal offering (1 Kings 18:36), as it is written in scriptures: "Let my prayer be set forth as incense before You, the lifting up of my hands as the evening sacrifice" (Psalm 141:2). There is nothing more beloved than the Mincha (afternoon) prayer, as we see with Daniel who prayed for twenty-one days and was not answered until his Mincha prayer, as he says, "And while I was speaking and praying, and confessing my sin and the sin of my people Israel, and presenting my supplication before the Lord my God for the holy mountain of my God; yea, while I was speaking in prayer, the man Gabriel, whom I had seen in the vision at the beginning, being caused to fly swiftly, touched me about the time of the evening offering" (Daniel 9:20-21). Isaac also prayed only the Mincha prayer, as it says, "And Isaac went out to meditate in the field at the eventide" (Genesis 24:63). David also requested this, as it says, "Let my prayer be set forth before You as incense, the lifting up of my hands as the evening sacrifice" (Psalm 141:2). Therefore, when Elijah saw that the Mincha prayer was so beloved, he prayed only this prayer, as it says, "And it came to pass at the time of the evening offering" (1 Kings 18:36).
2
[ב] ד"א ויהי בעלות המנחה. אמר דוד ואני תפלתי לך ה' עת רצון (תהלים סט יד). לכל דבר נתן הקב"ה זמן ועת, חוץ מן תפלה, אימתי שיתפלל נענה, שנאמר כי לכל חפץ יש עת ומשפט (קהלת ח ו), למה שאלו היה אדם יודע אימתי הוא מתפלל ונענה, הי' מניח כל הימים ולא היה מתפלל אלא באותו יום, אמר הקב"ה לפיכך איני מודיע לך אימתי את נענה, כדי שתהא מתפלל בכל שעה, שנאמר בטחו בו בכל עת וגו' (תהלים סב ט), שאפילו אבות העולם את מוצא שפעמים נענו ופעמים לא נענו, משה גדול העולם התפלל ונענה, שנאמר ויעש ה' כדבר משה (שמות ח ט), וכן בכל מקום סלחתי כדבריך (במדבר יד כ), ובא לו שעה ולא נענה, שנאמר ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי וגו' (דברים ג כו), דוד בכל שעה נענה, שנאמר דרשתי את ה' וענני (תהלים לד ה), וכן ויענהו באש מן השמים (דה"א כא כו), ובאה שעה ולא נענה, אימתי כשצם שיחיה הנער, שנאמר ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה (ש"ב יב טז), ובסוף מת הילד, למה שעה היא לכל, שנאמר בעת רצון עניתיך (ישעי' מט ח), אמר לו דוד רבון כל העולמים כל שעה שאני מתפלל עשה אותה כעת רצון שתהא עונה, שנאמר ואני תפילתי לך ה' עת רצון (תהלים סט יד), אימתי עת רצון, זו תפלת מנחה, לכך נאמר ויהי בעלות המנחה.
[2] Another interpretation: When it was time to present the meal offering (1 Kings 18:36) David said, "My prayer, O Lord, is at an opportune time" (Psalm 69:14). God has appointed a time for everything except prayer. When should one pray in order to be answered? As it says, "For every desire there is a time and a judgment" (Ecclesiastes 8:6). If a person knew when to pray and be answered, he would only pray on that day. Therefore, God said, "I will not let you know when you will be answered, so that you will pray at all times" as it says, "Trust in Him at all times" (Psalm 62:9). Even the forefathers of the world were sometimes answered and sometimes not. Moses, the great leader of the world, prayed and was answered, as it says, "And the Lord did as Moses asked" (Exodus 8:17). And so it says, "I have forgiven you as you asked" (Numbers 14:20). But sometimes, even when he prayed, he was not answered, as it says, "But the Lord was angry with me because of you" (Deuteronomy 3:26). David was answered at all times, as it says, "I sought the Lord and He answered me" (Psalm 34:5), and also, "And He answered him from heaven with fire" (1 Chronicles 21:26). When was he not answered? When the child was sick and he fasted, lay on the ground, and begged for mercy, but in the end the child died. When is the opportune time for everyone? As it says, "At an opportune time I answered you" (Isaiah 49:8). David said to God, "Master of the universe, every hour that I pray, make it an opportune time for me to be answered" as it says, "My prayer, O Lord, is at an opportune time" (Psalm 69:14). When is the opportune time? It is the afternoon prayer, as it says, "And it came to pass at the time of the evening offering" (1 Kings 18:36).
3
[ג] ד"א ויהי בעלות המנחה. אימתי בנה את המזבח, ואימתי תיקן את העצים ואת האבנים, ואת המים אשר בתעלה, ואימתי שחט השור, ואימתי התפלל, ויהי בעלות המנחה, אלא מלמד שהעמיד אליהו את השמש באותו היום, ואמר לו תדע כל זאת בשביל אדניך, בימי יהושע כשעמד בשביל ישראל שינצחו את שונאיהן עמדת, שנאמר וידום השמש וגו' (יהושע י יג), ועכשיו עמוד לא בשביל יהושע, ולא בשביל ישראל, אלא בשביל קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא כיון שאמר לו כך, מיד עמד, שנאמר כי כהר פרצים יקום ה' (ישעי' כח כא), כשהיו בהר הכרמל כמו שעשה שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון (יהושע י יב), כעמק בגבעון ירגז (ישעי' שם), למה, בשביל לעשות מעשיהו זר מעשיהו ולעבוד עבודתו (ישעי' שם), לכך נאמר ויהי בעלות המנחה.
[3] Another interpretation: When it was time to present the meal offering (1 Kings 18:36) When was the altar built, and when were the wood and stones repaired, and the water in the troughs, and when was the ox slaughtered, and when was the prayer recited, and when the meal offering was brought? Rather, it teaches that Elijah caused the sun to stand still on that day and said to Joshua, "You will know all this for the sake of your Lord." This was when Joshua fought against Israel's enemies, as it says, "And the sun stood still...until the nation avenged themselves upon their enemies" (Joshua 10:13). Now, the sun stood still not for Joshua or Israel, but for the sanctity of God's name. As soon as Elijah said this, the sun immediately stood still, as it says, "For God will rise up like Mount Perazim" (Isaiah 28:21). Just as the sun stood still in Gibeon and the moon in the Valley of Aijalon (Joshua 10:12), so too will the Valley of Gibeon tremble (Isaiah 28:21). Why? In order to perform His strange work and carry out His task (Isaiah 28:21). Therefore it says, "And when the meal offering was brought."
4
[ד] ד"א ויהי בעלות המנחה. ולמה לא אמר אלהי אברהם אלהי יצחק אלהי יעקב, אלא אמר אלהי אברהם יצחק וישראל, אלא אמר אליהו עכשיו אני יודע שנשתקעו ישראל אחר הבעל, ואין יודעין עוד מהו האלהים, ואם אתפלל ואומר אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, עכשיו הן אומרים שלשה אלוהות הן, שהרי אף אליה כך ביקש, לפיכך לא הזכיר אלא אחד בלבד, ה' אלהי אברהם יצחק וישראל, אם אין אתה עושה בזכות האבות, עשה בזכות השבטים, שנאמר שוב למען עבדיך שבטי נחלתך (ישעי' סג יז) וכן הוא אומר ויקח אליהו שתים עשרה אבנים (למספר שבטי בני ישראל) [כמספר שבטי בני יעקב] (מ"א יח לא) ואמר היום יודע (שם שם לו), הנח לי מה שעשית למצרים, דכתיב וידעו מצרים כי אני ה' (שמות יד ד), והנח לי מה שעשית לאבותינו, שנאמר וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם (יחזקאל לו לו), והנח לי מה שאתה עתיד לעשות, שנאמר והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים (יחזקאל לח כג), אותה שעה כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך (מ"א יח ל"ו), אם אין אתה עושה בשביל אברהם ויצחק ויעקב, עשה להודיע כי עבדיך אני כבר אמרתי להם הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא (מלאכי ג כג), אם תעשה עכשיו הן מאמינין מה שאתה עתיד לעשות עמדי, ובדבריך עשיתי (מ"א שם), על שמך עשיתי, כל אלו האוכלוסין עשו בשביל הבעל, ואני לעצמך, בשביל שמך, אלא בבקשה ממך אל תביישני מהר ענני, ענני ה' ענני (מ"א שם לז) ענני באש, ענני במים, ענני בעולם הזה, ענני לעתיד לבא, ענני בנביאי הבעל, ענני בנביאי האשרה, ואם תעשה כך, שירה אנו אומרים לפניך, וכן דוד אומר אודך כי עניתני ותהי לי לישועה (תהלים קיח כא).
[4] Another explanation: When it was time to present the meal offering (1 Kings 18:36) And why did Elijah not say the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob, but said the God of Abraham, Isaac, and Israel? It is because Elijah knew that the Israelites had sunk after the Baal and did not know who God was anymore. If Elijah had prayed and said the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob, they would have said that there were three gods. Therefore, he mentioned only one, "the Lord God of Abraham, Isaac, and Israel." If you cannot do it for the sake of the patriarchs, do it for the sake of the tribes, as it says, "Return for the sake of your servants, the tribes of your inheritance" (Isaiah 63:17). Similarly, it says, "And Elijah took twelve stones (according to the number of the tribes of the children of Israel), according to the number of the tribes of the children of Jacob" (1 Kings 18:31), and Elijah said, "Today, you shall know" (1 Kings 18:36). Leave to me what you did for Egypt, as it is written, "And the Egyptians shall know that I am the Lord" (Exodus 14:4), and leave to me what you did for our ancestors, as it says, "And the nations shall know that those who are left around you" (Ezekiel 36:36). And leave to me what you will do in the future, as it says, "And I shall sanctify myself, and I shall be known before the eyes of many nations" (Ezekiel 38:23). At that time, you are the God in Israel, and I am your servant" (1 Kings 18:36). If you cannot do it for Abraham, Isaac, and Jacob, do it to make known that I am your servant. I have already told them, "Behold, I am sending you Elijah the prophet" (Malachi 3:23). If you do it now, they will believe what you will do with me. And I have done according to your words (1 Kings 18:36), and I have done it for your name's sake. All these people did it for the sake of Baal, but I did it for you. So please do not let me be ashamed. Answer me, O Lord, answer me. (1 Kings 18:37). Answer me with fire, answer me with water, answer me in this world, answer me in the future world, answer me through the prophets of Ba'al, answer me through the prophets of Asherah. And if you do so, we will sing before you, as David said: "I will thank you for you have answered me and you have become my salvation" (Psalm 118:21).
פרק (ע"ו) [ע"ז] נביאים.
[א] ויהי בעלות המנחה (מ"א יח לו), זש"ה תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב (תהלים קמא ב), אין לך חביבה יותר מתפלת מנחה, וכן את מוצא בדניאל שעשה אחד ועשרים יום מתפלל, ולא נענה אלא בתפילת מנחה, שכן הוא אומר ועוד אני מדבר בתפילה והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחילה מועף ביעף נוגע אלי (בעת) [כעת] מנחת ערב, ויבן וידבר עמי ויאמר דניאל עתה יצאתי להשכילך בינה (דניאל ט כא וכב), כיון שראה יצחק שכך חביבה היא תפלת מנחה לא יצא אלא בה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב (בראשית כד סג). אף דוד כן ביקש, שנאמר תכון תפלתי וגומר, לפיכך כשראה אליהו שכך היא חביבה תפלת מנחה, לא התפלל אלא בה, שנאמר ויהי בעלות המנחה.
Chapter (76) [77] Prophets [1] When it was time to present the meal offering (1 Kings 18:36), as it is written in scriptures: "Let my prayer be set forth as incense before You, the lifting up of my hands as the evening sacrifice" (Psalm 141:2). There is nothing more beloved than the Mincha (afternoon) prayer, as we see with Daniel who prayed for twenty-one days and was not answered until his Mincha prayer, as he says, "And while I was speaking and praying, and confessing my sin and the sin of my people Israel, and presenting my supplication before the Lord my God for the holy mountain of my God; yea, while I was speaking in prayer, the man Gabriel, whom I had seen in the vision at the beginning, being caused to fly swiftly, touched me about the time of the evening offering" (Daniel 9:20-21). Isaac also prayed only the Mincha prayer, as it says, "And Isaac went out to meditate in the field at the eventide" (Genesis 24:63). David also requested this, as it says, "Let my prayer be set forth before You as incense, the lifting up of my hands as the evening sacrifice" (Psalm 141:2). Therefore, when Elijah saw that the Mincha prayer was so beloved, he prayed only this prayer, as it says, "And it came to pass at the time of the evening offering" (1 Kings 18:36).
[ב] ד"א ויהי בעלות המנחה. אמר דוד ואני תפלתי לך ה' עת רצון (תהלים סט יד). לכל דבר נתן הקב"ה זמן ועת, חוץ מן תפלה, אימתי שיתפלל נענה, שנאמר כי לכל חפץ יש עת ומשפט (קהלת ח ו), למה שאלו היה אדם יודע אימתי הוא מתפלל ונענה, הי' מניח כל הימים ולא היה מתפלל אלא באותו יום, אמר הקב"ה לפיכך איני מודיע לך אימתי את נענה, כדי שתהא מתפלל בכל שעה, שנאמר בטחו בו בכל עת וגו' (תהלים סב ט), שאפילו אבות העולם את מוצא שפעמים נענו ופעמים לא נענו, משה גדול העולם התפלל ונענה, שנאמר ויעש ה' כדבר משה (שמות ח ט), וכן בכל מקום סלחתי כדבריך (במדבר יד כ), ובא לו שעה ולא נענה, שנאמר ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי וגו' (דברים ג כו), דוד בכל שעה נענה, שנאמר דרשתי את ה' וענני (תהלים לד ה), וכן ויענהו באש מן השמים (דה"א כא כו), ובאה שעה ולא נענה, אימתי כשצם שיחיה הנער, שנאמר ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה (ש"ב יב טז), ובסוף מת הילד, למה שעה היא לכל, שנאמר בעת רצון עניתיך (ישעי' מט ח), אמר לו דוד רבון כל העולמים כל שעה שאני מתפלל עשה אותה כעת רצון שתהא עונה, שנאמר ואני תפילתי לך ה' עת רצון (תהלים סט יד), אימתי עת רצון, זו תפלת מנחה, לכך נאמר ויהי בעלות המנחה.
[2] Another interpretation: When it was time to present the meal offering (1 Kings 18:36) David said, "My prayer, O Lord, is at an opportune time" (Psalm 69:14). God has appointed a time for everything except prayer. When should one pray in order to be answered? As it says, "For every desire there is a time and a judgment" (Ecclesiastes 8:6). If a person knew when to pray and be answered, he would only pray on that day. Therefore, God said, "I will not let you know when you will be answered, so that you will pray at all times" as it says, "Trust in Him at all times" (Psalm 62:9). Even the forefathers of the world were sometimes answered and sometimes not. Moses, the great leader of the world, prayed and was answered, as it says, "And the Lord did as Moses asked" (Exodus 8:17). And so it says, "I have forgiven you as you asked" (Numbers 14:20). But sometimes, even when he prayed, he was not answered, as it says, "But the Lord was angry with me because of you" (Deuteronomy 3:26). David was answered at all times, as it says, "I sought the Lord and He answered me" (Psalm 34:5), and also, "And He answered him from heaven with fire" (1 Chronicles 21:26). When was he not answered? When the child was sick and he fasted, lay on the ground, and begged for mercy, but in the end the child died. When is the opportune time for everyone? As it says, "At an opportune time I answered you" (Isaiah 49:8). David said to God, "Master of the universe, every hour that I pray, make it an opportune time for me to be answered" as it says, "My prayer, O Lord, is at an opportune time" (Psalm 69:14). When is the opportune time? It is the afternoon prayer, as it says, "And it came to pass at the time of the evening offering" (1 Kings 18:36).
[ג] ד"א ויהי בעלות המנחה. אימתי בנה את המזבח, ואימתי תיקן את העצים ואת האבנים, ואת המים אשר בתעלה, ואימתי שחט השור, ואימתי התפלל, ויהי בעלות המנחה, אלא מלמד שהעמיד אליהו את השמש באותו היום, ואמר לו תדע כל זאת בשביל אדניך, בימי יהושע כשעמד בשביל ישראל שינצחו את שונאיהן עמדת, שנאמר וידום השמש וגו' (יהושע י יג), ועכשיו עמוד לא בשביל יהושע, ולא בשביל ישראל, אלא בשביל קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא כיון שאמר לו כך, מיד עמד, שנאמר כי כהר פרצים יקום ה' (ישעי' כח כא), כשהיו בהר הכרמל כמו שעשה שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון (יהושע י יב), כעמק בגבעון ירגז (ישעי' שם), למה, בשביל לעשות מעשיהו זר מעשיהו ולעבוד עבודתו (ישעי' שם), לכך נאמר ויהי בעלות המנחה.
[3] Another interpretation: When it was time to present the meal offering (1 Kings 18:36) When was the altar built, and when were the wood and stones repaired, and the water in the troughs, and when was the ox slaughtered, and when was the prayer recited, and when the meal offering was brought? Rather, it teaches that Elijah caused the sun to stand still on that day and said to Joshua, "You will know all this for the sake of your Lord." This was when Joshua fought against Israel's enemies, as it says, "And the sun stood still...until the nation avenged themselves upon their enemies" (Joshua 10:13). Now, the sun stood still not for Joshua or Israel, but for the sanctity of God's name. As soon as Elijah said this, the sun immediately stood still, as it says, "For God will rise up like Mount Perazim" (Isaiah 28:21). Just as the sun stood still in Gibeon and the moon in the Valley of Aijalon (Joshua 10:12), so too will the Valley of Gibeon tremble (Isaiah 28:21). Why? In order to perform His strange work and carry out His task (Isaiah 28:21). Therefore it says, "And when the meal offering was brought."
[ד] ד"א ויהי בעלות המנחה. ולמה לא אמר אלהי אברהם אלהי יצחק אלהי יעקב, אלא אמר אלהי אברהם יצחק וישראל, אלא אמר אליהו עכשיו אני יודע שנשתקעו ישראל אחר הבעל, ואין יודעין עוד מהו האלהים, ואם אתפלל ואומר אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, עכשיו הן אומרים שלשה אלוהות הן, שהרי אף אליה כך ביקש, לפיכך לא הזכיר אלא אחד בלבד, ה' אלהי אברהם יצחק וישראל, אם אין אתה עושה בזכות האבות, עשה בזכות השבטים, שנאמר שוב למען עבדיך שבטי נחלתך (ישעי' סג יז) וכן הוא אומר ויקח אליהו שתים עשרה אבנים (למספר שבטי בני ישראל) [כמספר שבטי בני יעקב] (מ"א יח לא) ואמר היום יודע (שם שם לו), הנח לי מה שעשית למצרים, דכתיב וידעו מצרים כי אני ה' (שמות יד ד), והנח לי מה שעשית לאבותינו, שנאמר וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם (יחזקאל לו לו), והנח לי מה שאתה עתיד לעשות, שנאמר והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים (יחזקאל לח כג), אותה שעה כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך (מ"א יח ל"ו), אם אין אתה עושה בשביל אברהם ויצחק ויעקב, עשה להודיע כי עבדיך אני כבר אמרתי להם הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא (מלאכי ג כג), אם תעשה עכשיו הן מאמינין מה שאתה עתיד לעשות עמדי, ובדבריך עשיתי (מ"א שם), על שמך עשיתי, כל אלו האוכלוסין עשו בשביל הבעל, ואני לעצמך, בשביל שמך, אלא בבקשה ממך אל תביישני מהר ענני, ענני ה' ענני (מ"א שם לז) ענני באש, ענני במים, ענני בעולם הזה, ענני לעתיד לבא, ענני בנביאי הבעל, ענני בנביאי האשרה, ואם תעשה כך, שירה אנו אומרים לפניך, וכן דוד אומר אודך כי עניתני ותהי לי לישועה (תהלים קיח כא).
[4] Another explanation: When it was time to present the meal offering (1 Kings 18:36) And why did Elijah not say the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob, but said the God of Abraham, Isaac, and Israel? It is because Elijah knew that the Israelites had sunk after the Baal and did not know who God was anymore. If Elijah had prayed and said the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob, they would have said that there were three gods. Therefore, he mentioned only one, "the Lord God of Abraham, Isaac, and Israel." If you cannot do it for the sake of the patriarchs, do it for the sake of the tribes, as it says, "Return for the sake of your servants, the tribes of your inheritance" (Isaiah 63:17). Similarly, it says, "And Elijah took twelve stones (according to the number of the tribes of the children of Israel), according to the number of the tribes of the children of Jacob" (1 Kings 18:31), and Elijah said, "Today, you shall know" (1 Kings 18:36). Leave to me what you did for Egypt, as it is written, "And the Egyptians shall know that I am the Lord" (Exodus 14:4), and leave to me what you did for our ancestors, as it says, "And the nations shall know that those who are left around you" (Ezekiel 36:36). And leave to me what you will do in the future, as it says, "And I shall sanctify myself, and I shall be known before the eyes of many nations" (Ezekiel 38:23). At that time, you are the God in Israel, and I am your servant" (1 Kings 18:36). If you cannot do it for Abraham, Isaac, and Jacob, do it to make known that I am your servant. I have already told them, "Behold, I am sending you Elijah the prophet" (Malachi 3:23). If you do it now, they will believe what you will do with me. And I have done according to your words (1 Kings 18:36), and I have done it for your name's sake. All these people did it for the sake of Baal, but I did it for you. So please do not let me be ashamed. Answer me, O Lord, answer me. (1 Kings 18:37). Answer me with fire, answer me with water, answer me in this world, answer me in the future world, answer me through the prophets of Ba'al, answer me through the prophets of Asherah. And if you do so, we will sing before you, as David said: "I will thank you for you have answered me and you have become my salvation" (Psalm 118:21).