(דף טו ע״ב) תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר שהיה יושב ודורש כל היום כולו בהלכות יום טוב יצתה כת ראשונה אמר הללו בעלי פטסין. כת שניה אמר הללו בעלי חביות. כת שלישית אמר הללו בעלי כדין. יצתה כת רכיעית אמר הללו בעלי לגינין. כת חמישית אמר הללו בעלי כוסות. התחילו כת ששית לצאת אמר הללו בעלי מארה נתן עיניו בתלמידים התחילו פניהם משתנין אמר להם בני לא לכם אני אומר אלא להללו שיצאו שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. בשעת פטירתן אמר להם (נחמיה ח י) לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדות ה׳ היא מעוזכם:
(Fol. 15b) Our Rabbis have been taught: It once happened that R. Eliezer was sitting the entire day on a festival and lecturing about holiday laws. When the first division of his audience arose and went out, R. Eliezer said: "These people are counting their wine by barrels, [and are in a hurry to drink them]." When the second division went out, he said: "These people are counting their wine by jugs." Of the third part he remarked: "These people are counting their wine by pitchers." The fourth, he said: "These people are counting their wine by bottles." When the fifth arose, he said: "These people are counting their wine by goblets." When the sixth began to depart, he said: "These are the poor people who can afford neither social nor spiritual enjoyment." He then turned his attention toward his disciples and noticed that the color of their faces began to change. "My children, I did not mean you," he said to them. "I spoke only about those people who leave eternal life for temporary affairs." When his disciples started to go, he said to them (Nehem. 8, 10), Go your way, eat fat things, drink sweet drinks, and send portions unto him for whom nothing is prepared; for this day is solely unto our Lord: and do not grieve yourselves; but let the joy of the Lord be your stronghold.
2
אמר מר שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה והא שמחת יו״ט מצוה היא. רבי אליעזר לטעמיה דאמר שמחת יום טוב רשות דתניא רבי אליעזר אומר אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה רבי יהושע אומר חלקוהו חציו לה׳ וחציו לכם אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כתוב אחד אומר (דברים טז ח) עצרת לה׳ אלהיך וכתוב אחד אומר (במדבר כט לה) עצרת תהיה לכם הא כיצד רבי אליעזר סבר או כולו לה׳ או כולו לכם ורבי יהושע סבר חלקוהו חציו לה׳ וחציו לכם מאי לאין נכון לו אר״ח למי שלא הניח עירובי תבשילין אבל מי שהיה לו להניח ולא הניח פושע הוא. מאי כי חדות ה׳ היא מעוזכם אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון אמר להו הקדוש ברוך הוא לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע:
The Master said above: "They leave eternal life for temporary affairs." Is not enjoying the festival a meritorious duty? This is according to the opinion of R. Eliezer himself, who says that enjoyment on a festival is only optional, for we are taught in a Baraitha: R. Eliezer says: "A man has nothing to do on a festival but either to eat and drink the whole day, or to sit and study;" but R. Joshua says: "He must divide the day one-half for religious purposes, and one-half for eating and drinking." R. Jochanan said: "Both the above sages formed their opinions from the same Biblical passage: One passage says (Deut. 17, 8) On the seventh day shall be a solemn assembly unto the Lord thy God. Another passage says (Num. 29, 35) An assembly shall be unto you. How can both unto God and unto you be explained? R. Eliezer explains it thus: "The whole day shall be either for you or for the Lord"; but R. Joshua explains it thus: "Divide the day, one-half for the Lord and one-half for you." Who is meant in the above passage, Send portions unto him for whom nothing is prepared? R. Chisda said: It refers to those men who have not provided Erub Tabshilin. Others say: This refers only to one who did not have the food with which to provide Erub Tabshilin, but not for one who, through neglect, did not provide Eruh Tabshilin. What is meant by Let the joy of the Lord be your stronghold? R. Jochanan said in the name of R. Elazar b. Simon: "The Holy One, praised be He! said to Israel: 'My children, borrow on my account and celebrate the sanctity of the day, and trust to me, I shall pay it.' "
3
תני רב חלפתא אחוה דרבנאי חוזנאה (דף טז) כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פוחת פוחתין לו ואם מוסיף מוסיפין לו. אמר רבי אבהו מאי קראה (תהלים פא ד) תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וכתיב (שם) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני הוא דכתיב (בראשית מז כב) ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה. מר זוטרא אמר מהכא (משלי ל ח) הטריפני לחם חקי. תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו היו לשם שמים שנאמר (תהלים סח כ) ברוך ה׳ יום יום, תניא נמי הכי בית שמאי אומרים מחד שביך לשבתיך ובית הלל אומרים ברוך ה׳ יום יום:
R. Tachlipha, brother of Rabanai Huzanah, taught (Fol. 16): "All the necessities of a man are definitely assigned to him by Heaven during the ten days between New Year and the Day of Atonement, except the expenses for the Sabbath, the festivals, and for educating his children; for these purposes, one who spends little is assigned little; but one who spends much gets a big assignment." R. Abahu said: "Where is the passage to prove this? (Ps. 81, 4) Blow the horn at the new moon while it (the moon) is hidden on the day of our feast. What festival is that on which the new moon is hidden (seen only by a few)? This is New Year's. Immediately following the above is the passage. For this is chok (a statute) for Israel, an ordinance by the God of Jacob. How do we know that the word chok refers to maintenance? It is written (Gen. 47, 22) And they ate their (chok) portion which Pharaoh gave them. Mar Zutra said: From here we learn it (Pr. 30, 8) Let me eat the bread Chuki (appointed to me). We are taught in a Baraitha: It is told about Shammai, the senior, that every day of the week he ate in honor of the Sabbath. When he found a good animal, he would say: "This shall be for the Sabbath." And when he found a better one, he ate the former, and left the better one for the Sabbath; but Hillel, the Elder, had another habit: Because all his deeds were for the sake of Heaven, as it is said (Ps. 68, 20) Blessed be the Lord! day by day. We are also taught so in the following Baraitha: Beth Shammai say: "Prepare from every day for the Sabbath," but Beth Hillel say: "Praised be the Lord day by day."
4
אמר רב חמא בר״ח הנותן מתנה לחבירו אין צריך להודיע שנאמר (שמות לד כט) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו וכו׳:
R. Chama b. Chanina said: "He who bestows a gift on his friend need not inform him about it, as it is said (Ex. 34, 29) And Moses did not know that the skin of his face."
5
מיתבי (שם לא יג) לדעת כי אני ה׳ מקדישכם, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, משה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיע אותם. מכאן אמר רבי שמעון בן גמליאל הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו. לא קשיא הא במתנה דעבידא לאגלויי הא במתנה דלא עבידא לאגלויי. שבת נמי מתנה דעבידא לאגלויי, מתן שכרה לא עבידא לאגלויי:
An objection was raised from the following Baraitha (Ib. 31, 13) That ye may know that I am the Lord who sanctify you; i.e. The Holy One, praised be He! said unto Moses: "I have a good gift in my treasury; its name is Sabbath; this I wish to bestow on Israel; go, and announce it to them." "From this it may be inferred," said Rabban Simon b. Gamaliel: "That if one gives a piece of bread to a child he ought to make it known to the child's mother." Hence it is a duty to inform about a gift. This is not difficult to explain, the former instance speaks of a present that may become known by itself, but the latter speaks of a present that might not become known of itself. Is not the Sabbath a thing that was to become known, [and yet God asked Moses to inform Israel of it]? Yea, its reward for observing is not to become known.
6
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל מצוה שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ משבת שנתן להם בצנעא שנאמר (שם לא יז) ביני ובין בני ישראל. אי הכי לא ליענשו עובדי כוכבים עליה. שבת אודעינהו מתן שכרה לא אודעינהו. ואי בעית אימא מתן שכרה נמי אודעינהו נשמה יתירה לא אודעינהו (ועיין ברמב״ן בחומש) דאמר רבי שמעון בן לקיש נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר (שמות לא יז) שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש:
R. Jochanan, in the name of R. Simon b. Jochai, said: Every commandment which the Holy One, praised be He! gave unto Israel, was given publicly with the exception of the Sabbath, which was given to them in privacy as it is said (Ib. ib., 17) It is a sign between Me and the children of Israel for ever. If so, then why should a non-Jew be punished for failing to observe it? The Sabbath itself indeed He made well known, only the additional soul He left unknown, for Resh Lakish said: "An additional soul is given by the Holy One, praised be He! to a man on every Sabbath eve, and on Saturday night He takes it away from him, as it is said (Ib. ib., ib.), He ceased from work and rested; i.e., Vayinafash (and rested) means Vy-nefesh (woe soul)."
7
(שם ע״ב) ההוא סמיא דהוה מסדר מתניתא קמיה דמר שמואל חזייה דהוה עציב א״ל אמאי עציבת א״ל דלא אותיבי עירובי תבשילין א״ל סמוך אדידי לשנה חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת א״ל דלא אותיבי עירובי תבשילין אמר ליה פושע את לכולי עלמא שרי ולדידך אסור:
(Ib. b) There was a blind man who had classified the Mishnayoth before Mar Samuel; Mar Samuel noticed that he was once downcast. And he asked him: "Why art thou grieved?" "Because I have not provided Erub Tabshilin," was the answer. "You can rely upon mine," Mar Samuel said to him. The next year he saw him sad again, and upon receiving the answer that he forgot to provide Erub Tabshilin, Mar Samuel said: "Is that the case? Then you are a transgressor (you did it intentionally); therefore, although every one may rely upon my Erub Tabshilin, you may not."
8
(דף כא) בעא מיניה רב אויא סבא מרב הונא בהמה חציה של עכו״ם וחציה של ישראל מהו לשחטה ביום טוב א״ל מותר א״ל וכי מה בין זה לנדרים ונדבות א״ל עורבא פרח כי נפק א״ל רבה בריה לאו היינו רב אויא סבא דמשתבח ליה מר בגויה דגברא רבה הוא א״ל ומה אעביד ליה אני היום (שיר ב ה) סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים ובעא מינאי מלתא דבעיא טעמא:
(Fol. 21) R. Iviah, the senior, asked R. Huna: "What is the law in reference to slaughtering on a festival an animal, half of which belongs to a Gentile and half to an Israelite?" "It may be slaughtered," was his answer. "And what is the difference between this and voluntary or vow-offerings [that are prohibited on a festival]?" Whereupon R. Huna said: "A raven hew by." When R. Iviah was gone, Rabba, his son, said to him: "Was this not R. Iviah, the scholar, whom you praised to me as a great man?" "What could I have done with him?" replied R. Huna. "To-day I am weak, because of my lecture, and need [as Solomon says] (Songs 2, 5) [something to] strengthen me with flagons of wine, refresh me with apples; yet he asked me a thing of which the reason must be explained at length."
9
מעשה בשמעון התימני שלא בא אמש בשחרית מצאו יהודה בן בבא א״ל מפני מה לא באת אמש לב״ה א״ל בלשת באה לעירנו ובקשה לחטוף את כל העיר ושחטנו להם עגל והאכלנום ופטרנום לשלום א״ל תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם שהרי אמרה תורה לכם ולא לעכו״ם:
It once happened to Simon of Teman that he was absent one festival from the house of learning. On the morrow R. Juda. b. Baba asked him: "Why wast thou not yesterday in the house of learning?" Whereupon he answered: "Reconnoitering troops invaded our town yesterday and were ready to seize the entire city; so we slaughtered calves for them, and gave them to eat, and we sent them away in peace." "I wonder," rejoined R. Juda b. Baba, "whether your gain was not outweighed by your loss, for the Torah says: Unto you, mayst thou do work, but not unto strangers."
10
(דף כג) למימרא דרבי אליעזר בן עזריה חדא פרה הויא ליה והאמר רב ואמרי לה אמר רבי יהודה אמר רב תליסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי אליעזר בן עזריה מעדריה כל שתא ושתא תנא לא שלו היתה אלא שכנתו היתה ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו:
(Fol. 23) Shall we assume that R. Elazar b. Azariah had but one cow? Behold, Rab, and according to others, R. Juda, in the name of Rub, said: "Thirteen thousand calves were the yearly tithe of R. Elazar b. Azariali's herds?" We are taught that "the cow mentioned in our Mishnah was not his own but that of his neighbor's, and because he [R. Elazar b. Azariah] did not protest against such an act [of desecrating the Sabbath], it was, therefore, credited to him."
(דף טו ע״ב) תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר שהיה יושב ודורש כל היום כולו בהלכות יום טוב יצתה כת ראשונה אמר הללו בעלי פטסין. כת שניה אמר הללו בעלי חביות. כת שלישית אמר הללו בעלי כדין. יצתה כת רכיעית אמר הללו בעלי לגינין. כת חמישית אמר הללו בעלי כוסות. התחילו כת ששית לצאת אמר הללו בעלי מארה נתן עיניו בתלמידים התחילו פניהם משתנין אמר להם בני לא לכם אני אומר אלא להללו שיצאו שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. בשעת פטירתן אמר להם (נחמיה ח י) לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדות ה׳ היא מעוזכם:
(Fol. 15b) Our Rabbis have been taught: It once happened that R. Eliezer was sitting the entire day on a festival and lecturing about holiday laws. When the first division of his audience arose and went out, R. Eliezer said: "These people are counting their wine by barrels, [and are in a hurry to drink them]." When the second division went out, he said: "These people are counting their wine by jugs." Of the third part he remarked: "These people are counting their wine by pitchers." The fourth, he said: "These people are counting their wine by bottles." When the fifth arose, he said: "These people are counting their wine by goblets." When the sixth began to depart, he said: "These are the poor people who can afford neither social nor spiritual enjoyment." He then turned his attention toward his disciples and noticed that the color of their faces began to change. "My children, I did not mean you," he said to them. "I spoke only about those people who leave eternal life for temporary affairs." When his disciples started to go, he said to them (Nehem. 8, 10), Go your way, eat fat things, drink sweet drinks, and send portions unto him for whom nothing is prepared; for this day is solely unto our Lord: and do not grieve yourselves; but let the joy of the Lord be your stronghold.
אמר מר שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה והא שמחת יו״ט מצוה היא. רבי אליעזר לטעמיה דאמר שמחת יום טוב רשות דתניא רבי אליעזר אומר אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה רבי יהושע אומר חלקוהו חציו לה׳ וחציו לכם אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כתוב אחד אומר (דברים טז ח) עצרת לה׳ אלהיך וכתוב אחד אומר (במדבר כט לה) עצרת תהיה לכם הא כיצד רבי אליעזר סבר או כולו לה׳ או כולו לכם ורבי יהושע סבר חלקוהו חציו לה׳ וחציו לכם מאי לאין נכון לו אר״ח למי שלא הניח עירובי תבשילין אבל מי שהיה לו להניח ולא הניח פושע הוא. מאי כי חדות ה׳ היא מעוזכם אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון אמר להו הקדוש ברוך הוא לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע:
The Master said above: "They leave eternal life for temporary affairs." Is not enjoying the festival a meritorious duty? This is according to the opinion of R. Eliezer himself, who says that enjoyment on a festival is only optional, for we are taught in a Baraitha: R. Eliezer says: "A man has nothing to do on a festival but either to eat and drink the whole day, or to sit and study;" but R. Joshua says: "He must divide the day one-half for religious purposes, and one-half for eating and drinking." R. Jochanan said: "Both the above sages formed their opinions from the same Biblical passage: One passage says (Deut. 17, 8) On the seventh day shall be a solemn assembly unto the Lord thy God. Another passage says (Num. 29, 35) An assembly shall be unto you. How can both unto God and unto you be explained? R. Eliezer explains it thus: "The whole day shall be either for you or for the Lord"; but R. Joshua explains it thus: "Divide the day, one-half for the Lord and one-half for you." Who is meant in the above passage, Send portions unto him for whom nothing is prepared? R. Chisda said: It refers to those men who have not provided Erub Tabshilin. Others say: This refers only to one who did not have the food with which to provide Erub Tabshilin, but not for one who, through neglect, did not provide Eruh Tabshilin. What is meant by Let the joy of the Lord be your stronghold? R. Jochanan said in the name of R. Elazar b. Simon: "The Holy One, praised be He! said to Israel: 'My children, borrow on my account and celebrate the sanctity of the day, and trust to me, I shall pay it.' "
תני רב חלפתא אחוה דרבנאי חוזנאה (דף טז) כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פוחת פוחתין לו ואם מוסיף מוסיפין לו. אמר רבי אבהו מאי קראה (תהלים פא ד) תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וכתיב (שם) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני הוא דכתיב (בראשית מז כב) ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה. מר זוטרא אמר מהכא (משלי ל ח) הטריפני לחם חקי. תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו היו לשם שמים שנאמר (תהלים סח כ) ברוך ה׳ יום יום, תניא נמי הכי בית שמאי אומרים מחד שביך לשבתיך ובית הלל אומרים ברוך ה׳ יום יום:
R. Tachlipha, brother of Rabanai Huzanah, taught (Fol. 16): "All the necessities of a man are definitely assigned to him by Heaven during the ten days between New Year and the Day of Atonement, except the expenses for the Sabbath, the festivals, and for educating his children; for these purposes, one who spends little is assigned little; but one who spends much gets a big assignment." R. Abahu said: "Where is the passage to prove this? (Ps. 81, 4) Blow the horn at the new moon while it (the moon) is hidden on the day of our feast. What festival is that on which the new moon is hidden (seen only by a few)? This is New Year's. Immediately following the above is the passage. For this is chok (a statute) for Israel, an ordinance by the God of Jacob. How do we know that the word chok refers to maintenance? It is written (Gen. 47, 22) And they ate their (chok) portion which Pharaoh gave them. Mar Zutra said: From here we learn it (Pr. 30, 8) Let me eat the bread Chuki (appointed to me). We are taught in a Baraitha: It is told about Shammai, the senior, that every day of the week he ate in honor of the Sabbath. When he found a good animal, he would say: "This shall be for the Sabbath." And when he found a better one, he ate the former, and left the better one for the Sabbath; but Hillel, the Elder, had another habit: Because all his deeds were for the sake of Heaven, as it is said (Ps. 68, 20) Blessed be the Lord! day by day. We are also taught so in the following Baraitha: Beth Shammai say: "Prepare from every day for the Sabbath," but Beth Hillel say: "Praised be the Lord day by day."
אמר רב חמא בר״ח הנותן מתנה לחבירו אין צריך להודיע שנאמר (שמות לד כט) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו וכו׳:
R. Chama b. Chanina said: "He who bestows a gift on his friend need not inform him about it, as it is said (Ex. 34, 29) And Moses did not know that the skin of his face."
מיתבי (שם לא יג) לדעת כי אני ה׳ מקדישכם, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, משה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיע אותם. מכאן אמר רבי שמעון בן גמליאל הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו. לא קשיא הא במתנה דעבידא לאגלויי הא במתנה דלא עבידא לאגלויי. שבת נמי מתנה דעבידא לאגלויי, מתן שכרה לא עבידא לאגלויי:
An objection was raised from the following Baraitha (Ib. 31, 13) That ye may know that I am the Lord who sanctify you; i.e. The Holy One, praised be He! said unto Moses: "I have a good gift in my treasury; its name is Sabbath; this I wish to bestow on Israel; go, and announce it to them." "From this it may be inferred," said Rabban Simon b. Gamaliel: "That if one gives a piece of bread to a child he ought to make it known to the child's mother." Hence it is a duty to inform about a gift. This is not difficult to explain, the former instance speaks of a present that may become known by itself, but the latter speaks of a present that might not become known of itself. Is not the Sabbath a thing that was to become known, [and yet God asked Moses to inform Israel of it]? Yea, its reward for observing is not to become known.
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל מצוה שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ משבת שנתן להם בצנעא שנאמר (שם לא יז) ביני ובין בני ישראל. אי הכי לא ליענשו עובדי כוכבים עליה. שבת אודעינהו מתן שכרה לא אודעינהו. ואי בעית אימא מתן שכרה נמי אודעינהו נשמה יתירה לא אודעינהו (ועיין ברמב״ן בחומש) דאמר רבי שמעון בן לקיש נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר (שמות לא יז) שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש:
R. Jochanan, in the name of R. Simon b. Jochai, said: Every commandment which the Holy One, praised be He! gave unto Israel, was given publicly with the exception of the Sabbath, which was given to them in privacy as it is said (Ib. ib., 17) It is a sign between Me and the children of Israel for ever. If so, then why should a non-Jew be punished for failing to observe it? The Sabbath itself indeed He made well known, only the additional soul He left unknown, for Resh Lakish said: "An additional soul is given by the Holy One, praised be He! to a man on every Sabbath eve, and on Saturday night He takes it away from him, as it is said (Ib. ib., ib.), He ceased from work and rested; i.e., Vayinafash (and rested) means Vy-nefesh (woe soul)."
(שם ע״ב) ההוא סמיא דהוה מסדר מתניתא קמיה דמר שמואל חזייה דהוה עציב א״ל אמאי עציבת א״ל דלא אותיבי עירובי תבשילין א״ל סמוך אדידי לשנה חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת א״ל דלא אותיבי עירובי תבשילין אמר ליה פושע את לכולי עלמא שרי ולדידך אסור:
(Ib. b) There was a blind man who had classified the Mishnayoth before Mar Samuel; Mar Samuel noticed that he was once downcast. And he asked him: "Why art thou grieved?" "Because I have not provided Erub Tabshilin," was the answer. "You can rely upon mine," Mar Samuel said to him. The next year he saw him sad again, and upon receiving the answer that he forgot to provide Erub Tabshilin, Mar Samuel said: "Is that the case? Then you are a transgressor (you did it intentionally); therefore, although every one may rely upon my Erub Tabshilin, you may not."
(דף כא) בעא מיניה רב אויא סבא מרב הונא בהמה חציה של עכו״ם וחציה של ישראל מהו לשחטה ביום טוב א״ל מותר א״ל וכי מה בין זה לנדרים ונדבות א״ל עורבא פרח כי נפק א״ל רבה בריה לאו היינו רב אויא סבא דמשתבח ליה מר בגויה דגברא רבה הוא א״ל ומה אעביד ליה אני היום (שיר ב ה) סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים ובעא מינאי מלתא דבעיא טעמא:
(Fol. 21) R. Iviah, the senior, asked R. Huna: "What is the law in reference to slaughtering on a festival an animal, half of which belongs to a Gentile and half to an Israelite?" "It may be slaughtered," was his answer. "And what is the difference between this and voluntary or vow-offerings [that are prohibited on a festival]?" Whereupon R. Huna said: "A raven hew by." When R. Iviah was gone, Rabba, his son, said to him: "Was this not R. Iviah, the scholar, whom you praised to me as a great man?" "What could I have done with him?" replied R. Huna. "To-day I am weak, because of my lecture, and need [as Solomon says] (Songs 2, 5) [something to] strengthen me with flagons of wine, refresh me with apples; yet he asked me a thing of which the reason must be explained at length."
מעשה בשמעון התימני שלא בא אמש בשחרית מצאו יהודה בן בבא א״ל מפני מה לא באת אמש לב״ה א״ל בלשת באה לעירנו ובקשה לחטוף את כל העיר ושחטנו להם עגל והאכלנום ופטרנום לשלום א״ל תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם שהרי אמרה תורה לכם ולא לעכו״ם:
It once happened to Simon of Teman that he was absent one festival from the house of learning. On the morrow R. Juda. b. Baba asked him: "Why wast thou not yesterday in the house of learning?" Whereupon he answered: "Reconnoitering troops invaded our town yesterday and were ready to seize the entire city; so we slaughtered calves for them, and gave them to eat, and we sent them away in peace." "I wonder," rejoined R. Juda b. Baba, "whether your gain was not outweighed by your loss, for the Torah says: Unto you, mayst thou do work, but not unto strangers."
(דף כג) למימרא דרבי אליעזר בן עזריה חדא פרה הויא ליה והאמר רב ואמרי לה אמר רבי יהודה אמר רב תליסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי אליעזר בן עזריה מעדריה כל שתא ושתא תנא לא שלו היתה אלא שכנתו היתה ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו:
(Fol. 23) Shall we assume that R. Elazar b. Azariah had but one cow? Behold, Rab, and according to others, R. Juda, in the name of Rub, said: "Thirteen thousand calves were the yearly tithe of R. Elazar b. Azariali's herds?" We are taught that "the cow mentioned in our Mishnah was not his own but that of his neighbor's, and because he [R. Elazar b. Azariah] did not protest against such an act [of desecrating the Sabbath], it was, therefore, credited to him."