ויזכור אלהים את נח (בראשית ח א). [ילמדנו רבינו מי שהוא ראה את הקשת בענן, מהו צריך לברך, כך] שנו רבותינו מי שהוא רואה הקשת בענן צריך לברך, מאי מברך ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו, הרי מן המשנה, מן התורה מנין, תלמוד לומר את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית (שם ט יג) אין מעשה של הקב"ה כמעשה בשר ודם, כיצד בשר ודם כל ימים שאוהבו חי, אהבה במקומה, ואם מת אהבה מתבטלת, אבל הקב"ה אינו כן, מת אברהם והיתה אהבתו מתקיימת ליצחק בנו, שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו (שם כה יא).
(Gen. 8:1:) THEN GOD REMEMBERED NOAH. [Let our master instruct us: In the case of one who sees the bow in the clouds, what blessing must he say?25Tanh., Gen. 2:6. Thus] have our masters taught: One who sees a bow in the clouds must say a blessing. What blessing does he say? Blessed be the one who remembers the covenant, is trustworthy in his covenant, and has stood by his word. This is from the Mishnah,26Actually the blessing is found, not in the Mishnah, but in the gemara, Ber. 59a. but where is it shown from the Torah? The text reads (in Gen. 9:13): I HAVE SET MY BOW IN THE CLOUD, AND IT SHALL BE A SIGN OF A COVENANT < BETWEEN ME AND THE EARTH >. The conduct of the Holy One is not like the conduct of flesh and blood. In what respect? With flesh and blood, as long as one's close friend is alive, love has its place; and if one dies, love ceases. The Holy One, however, is not like that. When Abraham died, his (the Holy One's) love was preserved for his son Isaac, as stated (in Gen. 25:11): AND IT CAME TO PASS AFTER THE DEATH OF ABRAHAM THAT GOD BLESSED HIS SON ISAAC.
2
ד"א עני מבקש צדקה מן האדם והוא נותן לו יום או שנים או חודש או שנה, אבל הקב"ה נותן מזון לאדם כל הימים שהוא חי.
Another interpretation: When someone poor seeks alms from a human, he gives him < enough for > a day or two, a month, or a year; but the Holy One gives a person food for as long as he lives.
3
ד"א אדם שהמלך אוהבו מכבדו בכסף וזהב ובגדים (ומעש) [ומעשרו], והוא הולך בספינה, והרוח בא ומאבד הספינה, היכן מתנתו של מלך, הרי כבדו ועשרו, שמא יכול הצילו מן הים, ומן הליסטין, אבל הקב"ה אינו כן, אלא נותן מתנה לאדם ומשמרו, שנאמר יברכך ה' וישמרך (במדבר ז כד), ברך לאברהם ושמרו, שנאמר וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד א). ברך ליצחק ושמרו, שנאמר ויברך אלהים את יצחק בנו (שם כה יא), ברך ליעקב ושמרו, שנא' וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' ויברך אותו] (שם לה ט).
Another interpretation: When the king loves someone, he honors him with silver, gold, and garments so as to make [him wealthy]. Then, while he is traveling by ship, the wind comes and destroys the ship. Where < now > is the king's gift? Here he had honored him and enriched him. Could he possibly have saved him from the sea? Or from robbers?27Gk.: lestai. But the Holy One is not like that. Rather, when he gives one a gift, he protects him, as stated (in Numb. 6:24): THE LORD BLESS YOU AND KEEP YOU. He blessed Abraham and preserved him, as stated (in Gen. 24:1): < NOW ABRAHAM WAS OLD, ADVANCED IN YEARS >, AND THE LORD HAD BLESSED ABRAHAM IN ALL THINGS. He blessed Isaac and preserved him, as stated (in Gen. 25:11): GOD BLESSED HIS SON ISAAC. He blessed Jacob and preserved him, as stated (in Gen. 35:9): NOW GOD APPEARED UNTO JACOB AGAIN [… AND BLESSED HIM].
4
ד"א אדם עולה לספינה ועמו בהמה, ואם עמד סער בים, מה הם עושין, משליכין את הבהמה לים, ומקיימין את האדם, לפי שאינן מרחמין על הבהמה כשם שמרחמין על האדם, אבל הקב"ה אינו כן, שכשם שהוא רחמן על האדם, כך מרחם על הבהמה, תדע לך שהוא כן, שבשעה שבקש הקב"ה לאבד עולמו בדור המבול בשעה שחטאו, שקל את האדם כנגד הבהמה, שנא' ויאמר ה' אמחה [וגו' מאדם עד בהמה] (בראשית ו ז), וכשבא להתרצות כשם שנתרצה לבני אדם וריחם עליהם, כך ריחם לבהמה, ממה שקראנו בענין ויזכור אלהים את נח.
Another interpretation: Someone boards a ship and there are cattle with him. Now, if a storm arose at sea, what would they do? They would cast the cattle into the sea and save the human, since they do not take pity on cattle as they would take pity on a human. But the Holy One is not like that. Just as he takes pity upon the human, so he takes pity upon the cattle. You know yourself that this is so. When the Holy One wanted to destroy his world in the generation of the flood, when they had sinned, he considered humanity as equal to the cattle, since it is stated (in Gen. 6:7): AND THE LORD SAID: I WILL BLOT OUT [… HUMANITY TOGETHER WITH CATTLE]. When he came to be reconciled, just as he was reconciled to the children of Adam and took pity upon them; so he showed pity to the cattle, according to what we have read on the matter (in Gen. 8:1): THEN GOD REMEMBERED NOAH < … AND ALL THE CATTLE >.
ויזכור אלהים את נח (בראשית ח א). [ילמדנו רבינו מי שהוא ראה את הקשת בענן, מהו צריך לברך, כך] שנו רבותינו מי שהוא רואה הקשת בענן צריך לברך, מאי מברך ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו, הרי מן המשנה, מן התורה מנין, תלמוד לומר את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית (שם ט יג) אין מעשה של הקב"ה כמעשה בשר ודם, כיצד בשר ודם כל ימים שאוהבו חי, אהבה במקומה, ואם מת אהבה מתבטלת, אבל הקב"ה אינו כן, מת אברהם והיתה אהבתו מתקיימת ליצחק בנו, שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו (שם כה יא).
(Gen. 8:1:) THEN GOD REMEMBERED NOAH. [Let our master instruct us: In the case of one who sees the bow in the clouds, what blessing must he say?25Tanh., Gen. 2:6. Thus] have our masters taught: One who sees a bow in the clouds must say a blessing. What blessing does he say? Blessed be the one who remembers the covenant, is trustworthy in his covenant, and has stood by his word. This is from the Mishnah,26Actually the blessing is found, not in the Mishnah, but in the gemara, Ber. 59a. but where is it shown from the Torah? The text reads (in Gen. 9:13): I HAVE SET MY BOW IN THE CLOUD, AND IT SHALL BE A SIGN OF A COVENANT < BETWEEN ME AND THE EARTH >. The conduct of the Holy One is not like the conduct of flesh and blood. In what respect? With flesh and blood, as long as one's close friend is alive, love has its place; and if one dies, love ceases. The Holy One, however, is not like that. When Abraham died, his (the Holy One's) love was preserved for his son Isaac, as stated (in Gen. 25:11): AND IT CAME TO PASS AFTER THE DEATH OF ABRAHAM THAT GOD BLESSED HIS SON ISAAC.
ד"א עני מבקש צדקה מן האדם והוא נותן לו יום או שנים או חודש או שנה, אבל הקב"ה נותן מזון לאדם כל הימים שהוא חי.
Another interpretation: When someone poor seeks alms from a human, he gives him < enough for > a day or two, a month, or a year; but the Holy One gives a person food for as long as he lives.
ד"א אדם שהמלך אוהבו מכבדו בכסף וזהב ובגדים (ומעש) [ומעשרו], והוא הולך בספינה, והרוח בא ומאבד הספינה, היכן מתנתו של מלך, הרי כבדו ועשרו, שמא יכול הצילו מן הים, ומן הליסטין, אבל הקב"ה אינו כן, אלא נותן מתנה לאדם ומשמרו, שנאמר יברכך ה' וישמרך (במדבר ז כד), ברך לאברהם ושמרו, שנאמר וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד א). ברך ליצחק ושמרו, שנאמר ויברך אלהים את יצחק בנו (שם כה יא), ברך ליעקב ושמרו, שנא' וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' ויברך אותו] (שם לה ט).
Another interpretation: When the king loves someone, he honors him with silver, gold, and garments so as to make [him wealthy]. Then, while he is traveling by ship, the wind comes and destroys the ship. Where < now > is the king's gift? Here he had honored him and enriched him. Could he possibly have saved him from the sea? Or from robbers?27Gk.: lestai. But the Holy One is not like that. Rather, when he gives one a gift, he protects him, as stated (in Numb. 6:24): THE LORD BLESS YOU AND KEEP YOU. He blessed Abraham and preserved him, as stated (in Gen. 24:1): < NOW ABRAHAM WAS OLD, ADVANCED IN YEARS >, AND THE LORD HAD BLESSED ABRAHAM IN ALL THINGS. He blessed Isaac and preserved him, as stated (in Gen. 25:11): GOD BLESSED HIS SON ISAAC. He blessed Jacob and preserved him, as stated (in Gen. 35:9): NOW GOD APPEARED UNTO JACOB AGAIN [… AND BLESSED HIM].
ד"א אדם עולה לספינה ועמו בהמה, ואם עמד סער בים, מה הם עושין, משליכין את הבהמה לים, ומקיימין את האדם, לפי שאינן מרחמין על הבהמה כשם שמרחמין על האדם, אבל הקב"ה אינו כן, שכשם שהוא רחמן על האדם, כך מרחם על הבהמה, תדע לך שהוא כן, שבשעה שבקש הקב"ה לאבד עולמו בדור המבול בשעה שחטאו, שקל את האדם כנגד הבהמה, שנא' ויאמר ה' אמחה [וגו' מאדם עד בהמה] (בראשית ו ז), וכשבא להתרצות כשם שנתרצה לבני אדם וריחם עליהם, כך ריחם לבהמה, ממה שקראנו בענין ויזכור אלהים את נח.
Another interpretation: Someone boards a ship and there are cattle with him. Now, if a storm arose at sea, what would they do? They would cast the cattle into the sea and save the human, since they do not take pity on cattle as they would take pity on a human. But the Holy One is not like that. Just as he takes pity upon the human, so he takes pity upon the cattle. You know yourself that this is so. When the Holy One wanted to destroy his world in the generation of the flood, when they had sinned, he considered humanity as equal to the cattle, since it is stated (in Gen. 6:7): AND THE LORD SAID: I WILL BLOT OUT [… HUMANITY TOGETHER WITH CATTLE]. When he came to be reconciled, just as he was reconciled to the children of Adam and took pity upon them; so he showed pity to the cattle, according to what we have read on the matter (in Gen. 8:1): THEN GOD REMEMBERED NOAH < … AND ALL THE CATTLE >.