[רב לך אל תוסף דבר] (דברים ג כו). זה שאמר איוב אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע (איוב כ ו), כנגד מי אמר המקרא הזה, לא אמרו אלא כנגד יום המיתה, שאפילו אדם יעלה לשמים ויעשה לו כנפים כעוף, כיון שיגיע קיצו למות, נשתברו כנפיו ונופל לפני מלאך המות, כבהמה לפני הטבה, וכן אמר דוד תצא רוחו ישוב לאדמתו (תהלים קמו ד).
[(Deut. 3:26): ENOUGH FROM YOU! DO NOT <EVER> SPEAK <UNTO ME ON THIS MATTER> AGAIN.] This is related to what Job said (in Job 20:6): EVEN THOUGH ONE'S HEIGHT ASCENDS TO THE HEAVENS, AND HIS HEAD REACHES THE CLOUDS. With reference to what does this scripture speak? It only speaks with reference to the day of death.18Tanh., Deut. 2:6. So even though one ascends to the heavens and makes himself wings like a bird, when his time to die arrives, his wings are broken, and he falls before the angel of death like an animal before the butcher. So also has David said (in Ps. 146:4): HIS SPIRIT DEPARTS; HE RETURNS TO THE GROUND; <ON THAT DAY HIS PLANS PERISH>.
2
אם יעלה לשמים שיאו (איוב שם), זה משה שעלה לרקיע ודשו רגליו ערפל, והיה כמלאכי השרת, ודיבר עמו פנים בפנים, וקיבל את התורה מידו, כיון שהגיע לקיצו למות, א"ל הן קרבו ימיך למות (דברים לא יד), אמר לפניו רבונו של עולם לשוא דשו רגלי ערפל, לשוא רצתי לפני בניך כסוס, סופי רימה ותולעה, אמר ר' אבהו למה הדבר דומה, לאחד מגדולי מלכות, שמצא סייף אחד הינדוי, שאין כמותו [בעולם] ואמר אין זה ראוי אלא למלך, מה עשה הביאו דורון למלך, אמר המלך חתכו את ראשו בו, ואף כך אמר משה לפני הקב"ה בדבר שקילסתיך, ואמרתי הן לה' אלהיך וגו' (דברים י יד), בו בלשון אתה גוזר עלי מיתה, ואומר הן קרבו ימיך (שם לא יד), אמר לו כבר קנסתי מיתה על אדם הראשון, אמר לפניו רבונו של עולם אדם [הראשון] היה ראוי למות, מצוה קלה צוית אותו ועבר עליה, ואני לא אמות, א"ל הרי אברהם שקידש את שמי בעולם ומת, אמר לפניו רבונו של עולם הרי יצא ממנו ישמעאל שגיזעו מכעיסין לפניך, שנאמר ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו (איוב יב ו), אל הרי יצחק שפשט צוארו על גבי המזבח, אמר לפניו מיצחק יצא עשו הרשע, שהחריב מקדשך ושרף היכלך, א"ל הרי יעקב שיצאו ממנו שנים עשר שבטים, אמר לפניו יעקב לא עלה לרקיע, ולא דשו רגליו בערפל, ולא קיבל תורה מידך, ולא דיבר עמך פנים אל פנים, א"ל הקב"ה רב לך אל תוסף דבר, אמר לפניו שמא יאמרו הדורות אילמלא לא מצא במשה דברים רעים, לא היה מסלקו מן העולם, א"ל כבר כתבתי בתורתי ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (דברים לד י), אמר לפניו רבונו של עולם שמא [יאמרו הבריות] בקטנותי עשיתי רצונך, בזקנותי לא עשיתי רצונך, א"ל כבר כתבתי [על אשר מעלתם בי וגו'] על אשר לא קדשתם אותי (שם לב נא), אמר לפניו אם רצונך אכנס לארץ [ואהיה שם] שתים ושלש שנים, ואחר כך אמות, א"ל גזירה היא מלפני, א"ל אם לא אכנס בחיי, איכנס לאחר מותי, א"ל לא בחייך ולא במותך, אמר לפניו רבונו של עולם כל הכעס הזה עלי למה, על אשר לא קדשתם אותי (שם), אמר לפניו עם כל הבריות אתה מתנהג במדת רחמים שנים ושלה פעמים, שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר (איוב לג כט), ואני עון אחד נמצא בי, ואין אתה מוחל לי, א"ל הקב"ה משה הרי עשית ששה עונות, ולא גילית אחד מהם, בתחילה אמרת שלח נא ביד תשלח (שמות ד יג), ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך [הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך] (שם ה כג), לא ה' שלחני (במדבר טז כט), ואם בריאה יברא ה' (שם שם ל), שמעו נא המורים (שם כ י), והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים (שם לב יד), ואברהם יצחק ויעקב חטאים היו, שאמרת לבניהם כך, אמר לפניו מך למדתי, שאמרת מחתות החטאים (שם יז ג), א"ל אני אמרתי בנפשותם (שם), ולא באבותם, אמר לפניו רבונו של עולם, אני יחיד וישראל ששים רבוא, הרבה פעמים חטאו לפניך, ובקשתי עליהם רחמים, ומחלת להם, על ששים ריבוא השגחת בשבילי, ועלי אין אתה משגיח, א"ל משה אינו דומה גזירת ציבור לגזירת יחיד, ועוד עד עכשיו היתה שעה מסורה בידך, ועכשיו אין שעה מסורה בידך, אמר לפניו רבש"ע עמוד מכסא דין, ושב על כסא רחמים עלי ולא אמות, ועוונותי יהיו נמחלות ביסורין שתבא בגופי, ואל תתנני בחבלו של מלאך המות, ואם אתה עושה כך אגיד שבחך לכל באי עולם, כשם שאמר דוד לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה (תהלים קיח יז), א"ל זה השער לה' [צדיקים יבאו בו] (שם שם כ), מכאן לצדיקים, ולכל הבריות מתוקן מות מימות עולם, כשראה משה שאין משגיחין עליו, הלך אצל שמים וארץ, ואמר להם בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שנבקש רחמים עליך, נבקש רחמים על עצמינו, שנאמר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא ו), הלך אצל חמה ולבנה, אמר להן בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שנבקש רחמים עליך נבקש רחמים על עצמנו, שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה (ישעיה כד כג), הלך אצל כוכבים ומזלות, אמר להם בקשו עלי רחמים, אמרו לו [עד שנבקש רחמים עליך] נבקש רחמים על עצמנו, [שנאמר] ונמקו כל צבא השמים [וגו'] (שם לד ד), הלך אצל הרים וגבעות, אמר להם בקשו עלי רחמים, אמרו לו נבקש על עצמנו, שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה (שם נד י), הלך אצל ים הגדול, א"ל [בקש עלי רחמים, א"ל] הים, בן עמרם מה היום מיומים, הלא אתה בן עמרם שבאת עלי במטך והכיתני, חילקתני לשים עשר חלקים, ולא הייתי יכול לעמוד לפניך, מפני שכינה שהיתה מהלכת לימינך, שנאמר מוליך לימין משה וגו' (שם סגי ב), ועכשיו מה עלתה לך, כיון שהזכיר לו הים מה שעשה בנערותו, צווח ואמר מי יתנני כירחי קדם (איוב כט ב), בשעה שעמדתי עליך הייתי מלך בעולם, ועכשיו אני משתטח ואין משגיחין בי, מיד הלך לו אצל שר הפנים, א"ל בקש עלי רחמים שלא אמות, א"ל משה רבי טורח זה למה, כך שמעתי מאחורי הפרגוד, שאין תפלתך נשמעת בדבר זה, הניח משה ידיו על ראשו, והיה צועק ובוכה, ואמר אצל מי אלך לבקש עלי רחמים. אמר ר' שמלאי באותה שעה נתמלא הקב"ה עליו בעברה, שנאמר ויתעבר ה' בי (דברים ג כו), עד שפתח משה ואמר מקרא זה, [ויעבור ה' על פניו ויקרא] ה' ה' אל רחום וחנון וגו' (שמות לד ו), מיד התקררה רוח הקודש, א"ל הקב"ה למשה, משה שתי שבועות נשבעתי, אחת שתמות, ואחת לאבד את ישראל, לבטל שתיהן אי איפשר, ואם תרצה אחתה להחיות יאבדו ישראל, אמר לפניו רבונו של עולם בעלילה אתה בא עלי, אתה תופש את החבל בשני ראשים, יאבד משה ואלף כמותו, ואל יאבד אחד מישראל. אמר לפניו רבונו של עולם רגלים שעלו לרקיע, ופנים שהקבילו פני שכינה, וידים שקיבלו תורה מידך, ילחכו עפר, ווי לכל הבריות, יאמרו ומה משה שעלה למרום, והיה כמלאכי השרת ודיבר עמו פנים בפנים, וקיבל תורה מידו, לא היתה לו תשובה להשיב לפני הקב"ה, בשר ודם שילך בלא תורה ובלא מצות על אחת כמה וכמה, א"ל הקב"ה למשה כל צער זה שאתה מצטער למה, אמר רבונו של עולם מתיירא אני מחבלו של מלאך המות, א"ל איני מוסרך בידו, אמר לפניו רבונו של עולם [יוכבד] אמי שהקהו שיניה בשני בניה בחייה, יקהו שיניה במיתתי, אמר לו כך עלתה במחשבה, וכך מנהגו של עולם, דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו, עד עכשיו היה חלקך לשרת, [ועכשיו הגיע חלקו של יהושע תלמידך לשרת], אמר לפניו רבונו של עולם אם מפני יהושע אני מת, אלך ואהיה תלמידו, א"ל אם אתה רוצה לעשות כך לך עשה, עמד משה והשכים לפתחו של יהושע, והיה יהושע ישב ודורש, ועמד משה וכפף קומתו, והניח ידו על פיו, ונתעלמו עיניו של יהושע ולא ראה אותו, כדי שיצטער וישלים עצמו [למיתה], והלכו ישראל אצל פתחו של משה, ומצאוהו בפתחו של יהושע, והיה יהושע יושב ומשה עומד, אמרו לו ליהושע מה עלתה לך שמשה רבינו עומד, ואתה יושב, כיון שתלה עיניו וראהו, מיד קרע את בגדיו וצעק ובכה, ואמר רבי רבי אבי אבי ואדני, אמרו ישראל למשה משה רבינו למדנו תורה, אמר להן אין לי רשות, אמרו לו אין אנו מניחין אותך, יצתה בת קול ואמרה להם למדו מן יהושע, קיבלו עליהן לישב וללמוד מפי יהושע, ישב יהושע בראש, ומשה מימינו, ואלעזר ואיתמר משמאלו, ויושב ודורש בפני משה, אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן בשעה שפתח יהושע ואמר ברוך שבחר בצדיקים ובמשנתם, נטלו מסורות החכמה ממשה וניתנו ליהושע, ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש, אחר שעמדו ישראל, אמרו לו למשה סתם לנו את התורה, אמר להם איני יודע מה אשיב לכם, והיה משה רבינו נכשל ונופל, באותה שעה אמר רבונו של עולם עד עכשיו בקשתי חיים, ועכשיו הרי נפשי נתונה לך, וכיון שהשלים נפשו למיתה, פתח הקב"ה ואמר מי יקום לי עם מרעים (תהלים צד טז), ומי יעמוד להם לישראל בשעת כעסי, ומי יעמוד במלחמתו של בניי, ומי יעוד ויבקש עליהם רחמים, בשעה שחוטאין לפני, באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו, אמר לפניו רבונו של עולם בחייו של משה שלך הוא, ובמותו שלך הוא, א"ל הקב"ה אמשל לך משל, למה הדבר דומה, למלך שהיה לו בן, ובכל יום ויום היה כועס עליו אביו, ומבקש להורגו, שלא היה עומד בכבוד אביו, והיתה אמו מצלת אותו מידו, לימים מתה אמו, והיה המלך בוכה, אמרו לו עבדיו אדונינו המלך מפני מה אתה בוכרה, אמר להם לא על אשתי לבד אני בוכה, אלא על בני, שהרבה פעמים כעסתי עליו, ובקשתי להרגו, והצילתו מידו, אף כך אמר הקב"ה למטטרון, לא על משה לבד אני בוכה, אלא עליו ועל ישראל, שהרי כמה פעמים הכעיסוני, וכעסתי עליהם, ועמד בפרץ לפני [להשיב חמתי מהשחיתם], באו ואמרו למשה הגיעה השעה שאתה נפטר מן העולם, אמר להם המתינו לי עד שאברך את ישראל, שלא מצאו ממני קורת רוח כל ימיי, מפני תוכחות ואזהרות שהייתי מוכיחן, התחיל לברך כל שבט בפני עצמו, כיון שראה שנתקצרה השעה, כללן כולן בברכה אחת, באו ואמרו הגיעה השעה שאתה נפטר מן העולם, אמר להם לישראל, הרבה ציערתי אתכם על התורה ועל המצוות, ועכשיו מחלו לי, אמרו לו רבינו אדונינו מחול לך, אף ישראל עמדו לפניו, ואמרו לו משה רבינו הרבה הכעסנוך והרבינו עליך טורח, מחול לנו, אמר להם מחול לכם, באו ואמרו לו הגיע רגע שאתה נפטר מן העולם, אמר ברוך שמו חי וקיים לעולם ועד, אמר להם לישראל, בבקשה מכם כשתכנסו לארץ זכרו אותי ואת עצמותי, ואמרו אוי לו לבן עמרם שרץ לפנינו כסוס, ונפלו עצמותיו במדבר, באו ואמרו לו הגיע חצי רגע, נטל שתי זרועותיו והניח על לבו, ואמר לישראל ראו אחריתו של בשר ודם, שני ידיי שקיבלו את התורה מפי הגבורה יפלו בקבר, באותה רגע יצתה נשמתו בנשיקה, שנאמר וימת שם משה עבד ה' וגו' (דברים לד ה). ולא נתעסקו בקבורתו, לא ישראל ולא אחד מן המלאכים, אלא הקב"ה שנא' ויקבור אותו בגיא וגו' (שם שם ו), ומפני מה נקבר בחו"ל, כדי שיחיו מתים שבחוצה לארץ בזכותן, שנאמר וירא ראשית לו וגו' (שם לג כא). ואימתי מת משה רבינו, בשבעה באדר, שנאמר וימת משה עבד ה' וגו' (שם לד ה), וכתיב ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום וגו' (שם שם ח), וכתיב ויהי אחרי מות משה עבד ה' וגו' (יהושע א א), משה עבדי מת (שם שם ב), והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש (הזה) [הראשון] (שם ד יט), צא מהן שלשה ושלשים יום למפרע, הרי בשבעה באדם מת, ומנין שבשבעה באדר נולד, שנאמר ויאמר להם בן מאה ושרים שנה אנכי היום (דברים לא ב), מה תלמוד לומר היום, ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים, מיום ליום, ומחודש לחודש, שנאמר את מספר ימיך אמלא (שמות כג כו).
(Job 20:6): EVEN THOUGH ONE'S HEIGHT ASCENDS TO THE HEAVENS. This refers to Moses, who ascended to the firmament and whose feet trod on Araphel (the lower sky). Moreover, he was like the ministering angels in that he spoke with him (i.e., with the Holy One) face to face and received the Torah from his hand. When his time to die arrived, he said to him (in Deut. 31:14): BEHOLD THE DAYS ARE DRAWING NEAR FOR YOU TO DIE. <Moses> said to him: Sovereign of the world, is it for nothing that my feet have trodden Araphel? Is it for nothing that I have run before your children like a horse? Is my end the worm and the maggot? R. Abbahu said: To what is the matter comparable? To one of the nobles of the kingdom, who found a certain Hindu sword, which was unmatched [in the world] and who said: This is suitable only for the king. What did he do? He brought it to the king as a gift.19Gk.: doron. The king said: Cut off his head with it. So also Moses said to the Holy One: By the word that I <used to> praise20Rt.: KLS. Cf. Gk.: kalos. you, when I said (in Deut. 10:14): BEHOLD (hen), <THE HEAVENS AND THE HEAVENS OF THE HEAVENS, THE EARTH AND ALL THAT IS IN IT> BELONG TO THE LORD YOUR GOD! by that <very> word (i.e., hen) you are decreeing death over me, when you say (in Deut. 31:14): BEHOLD (hen), THE DAYS ARE DRAWING NEAR FOR YOU <TO DIE>.21Below, Deut. 11:6. He said to him: I have already decreed22Rt.: QLS. Cf. Lat.: census; Gk.: kensos. death over the first Adam. He said to him: Sovereign of the World, [the first] Adam deserved to die. You decreed an easy commandment for him, and he transgressed it. But I should not die. He said to him: Consider Abraham, who sanctified my name in the world but <still> died. He said to him: Sovereign of the World, consider <the fact that> out of him there came Ishmael, whose race provoked you to anger, as stated (in Job 12:6) THE TENTS OF ROBBERS PROSPER, AND THOSE WHO PROVOKE GOD HAVE SECURITY, THE ONES WHOM GOD BROUGHT FORTH IN HIS HAND. He said to him: consider Isaac, who stretched out his neck upon the altar. He said to him: Out of him there came Esau the Wicked, who destroyed your sanctuary and burned your temple. He said to him: Consider Jacob, out of whom there came twelve tribes. He said to him Jacob did not ascend into the firmament, his feet did not trod Araphel, he did not receive Torah from your hand, and he did not speak with you face to face. The Holy One said to him (in Deut. 3:26): ENOUGH FROM YOU! DO NOT <EVER> SPEAK <UNTO ME ON THIS MATTER> AGAIN. He said to him: Perhaps <future> generations will say: If he had not found evil things in Moses, he would not have removed him from the world. He said to him: I have already written in my Torah (in Deut. 34:10): NEVER AGAIN DID THERE ARISE IN ISRAEL A PROPHET LIKE MOSES. He said to him: Sovereign of the World, perhaps [the people will say] I did your will in my youth, but I did not do your will in my old age. He said to him: I have already written (in Deut. 32:51): [BECAUSE YOU ACTED FAITHLESSLY WITH ME] <AMONG THE CHILDREN OF ISRAEL AT THE WATERS OF MERIBATH-KADESH IN THE WILDERNESS OF ZIN>, BECAUSE YOU DID NOT SANCTIFY ME <AMONG THE CHILDREN OF ISRAEL>.23Cf. Numb. 20:12. He said to him: If you are willing, let me enter the land [and spend] two or three years [there], and after that let me die. He said to him: It is an irrevocable decision from me. He said to him: If I am not to enter while alive, let me enter after my death. He said to him: Not while you are alive, and not when you are dead. He said to him: Sovereign of the World, why all this anger against me? (According to Deut. 32:51) BECAUSE HE DID NOT SANCTIFY ME. He said to him: With all mortals you are guided two or three times by the principle of mercy, as stated (in Job 33:29): BEHOLD, GOD DOES ALL THESE THINGS TWO OR THREE TIMES TO A MAN; yet in my case, when a single sin is found in me, you do not forgive me. The Holy One said to him: See here, Moses, you have committed six sins, and I have not disclosed one of them. (1) In the first place you said (in Exod. 4:13) PLEASE MAKE SOMEONE ELSE YOUR AGENT. (2, in Exod. 5:23:) FOR EVER SINCE I CAME TO PHARAOH TO SPEAK IN YOUR NAME, [HE HAS DEALT WORSE WITH THIS PEOPLE, AND YOU HAVE STILL NOT DELIVERED YOUR PEOPLE]. (3, In Numb. 16:29:) THE LORD DID NOT SEND ME. (4, In Numb. 16:30:) BUT IF THE LORD CREATES SOMETHING NEW. (5, In Numb. 20:10:) LISTEN, YOU REBELS, <SHALL WE BRING FORTH WATER FOR YOU FROM THIS ROCK>?24See above, the note at the end of Exod. 1:20. (6, Numb:32:14:) AND NOW YOU BROOD OF SINNERS HAVE ARISEN IN PLACE OF YOUR ANCESTORS. But were Abraham, Isaac, and Jacob sinners, for you to say this to their children? He said to him: I have learned so from you, when you said (in Numb. 17:3 [16:38]): THE CENSERS OF <THESE> WHO HAVE SINNED <AT THE COST OF THEIR LIVES>. He said to him: I said (ibid.): AT THE COST OF THEIR LIVES, and not: "At the cost of their ancestors." He said to him: Sovereign of the World: I am an individual, while Israel numbers sixty myriads (i.e., 600,000). They have sinned before you a lot of times; and when I sought mercy on their behalf, you forgave them. You took care of sixty myriads because of me, yet you are not taking care of me. He said to him: Moses, a decree over a community is not like a decree over an individual. Furthermore, up to now time was delivered into your hands, but now time is not delivered into your hands. He said to him: Sovereign of the World, rise up from the seat of judgment and sit down upon the seat of mercy for me, so that I do not die. Then my sins shall be forgiven through torments which you have brought on my body. So do not deliver me into the bonds of the angel of death. Moreover, if you do this, I will proclaim your praise to all who come into the world, just as David has said (in Ps. 118:17–18): I SHALL NOT DIE, BUT LIVE AND RECOUNT THE WORKS OF THE LORD. <THE LORD HAS PUNISHED ME SEVERELY, BUT HE DID NOT HAND ME OVER TO DEATH.> He said to him (in vs. 20): THIS IS THE GATE OF THE LORD; [THE RIGHTEOUS SHALL COME THROUGH IT.] From this it follows that for the righteous and for all mortals death has been ordained from time immemorial. When Moses saw that they paid no attention to him, he went to heaven and earth, where he said to them: Seek mercy for me. They said to him: Instead of us seeking mercy for you, we should seek mercy for ourselves, since it is stated (in Is. 51:6): FOR THE HEAVENS SHALL VANISH LIKE SMOKE, AND THE EARTH SHALL WEAR OUT LIKE A GARMENT.25See ‘AZ a for this verse applied to Eleazar ben Dordia in a similar way. He went to the sun and the moon. He said to them: Seek mercy for me. They said to him: Instead of us seeking mercy for you, we should seek mercy for ourselves, since it is stated (in Is. 24:23): THEN THE MOON SHALL BE ASHAMED, AND THE SUN SHALL BE ABASHED. He went to the stars and planets. He said to them: Seek mercy for me. They said to him: [Instead of us seeking mercy for you,] we should seek mercy for ourselves, [since it is stated] (in Is. 34:4): ALL THE HOST OF HEAVEN SHALL ROT AWAY [….] He went to the mountains and hills. He said to them: Seek mercy for me. They said to him: We should seek mercy for ourselves, since it is stated (in Is. 54:10): FOR THE MOUNTAINS SHALL MOVE, AND THE HILLS SHALL BE SHAKEN.26The translation of the verb tenses here differs from some biblical versions but fits the sense of the midrash. He went to the Great Sea. He said to it: [Seek mercy for me. The sea] said to him: Son of Amram, how is today different from a couple of <other> days? Are you not the son of Amram? <Are you not the one> who came upon me with your rod, smote me, and divided me into twelve parts? For I was unable to stand before you because the Divine Presence was walking at your right hand. It is so stated (in Is. 63:12): WHO HAD <HIS GLORIOUS ARM> WALK AT THE RIGHT HAND OF MOSES, <WHO DIVIDED THE WATERS BEFORE THEM>…. So now what has happened to you? When the sea reminded him what he had done in his youth, he cried out and said (in Job 29:2): O THAT I WERE AS IN THE MONTHS OF OLD, <AS IN THE DAYS WHEN GOD WATCHED OVER ME>! When I stood by you, I was a king in the world; but now I am prostrate, and they pay no attention to me. Immediately he betook himself to the Arch<angel> of the <Divine> Presence and said to him: Seek mercy for me, that I not die. He said to him: My Master, Moses, why is this a problem? This is what I have heard from behind the Curtain:27Pargod. Cf. Lat.: paragauda or [paragaudis] (a garment with a lace border); Gk.: Paragaudes (a garment with a purple border). that your prayer has not been heard on this matter. Putting his hands on his head, Moses sobbed and wept, as he said: With whom shall I seek mercy for myself? R. Simlay said: At that time the Holy One was full of anger over him, as stated (in Deut. 3:26): BUT THE LORD WAS ANGRY WITH ME, until Moses began by uttering this scripture: (Exod. 34:6:) [THEN THE LORD PASSED BEFORE HIM AND PROCLAIMED:] THE LORD: THE LORD IS A MERCIFUL AND GRACIOUS GOD, <SLOW TO ANGER>…. Immediately the Holy Spirit cooled him off. The Holy One said to Moses: Moses, I have sworn two oaths, one that you should die and one to destroy Israel. To repeal both of them is impossible; so if you want to live, Israel will be destroyed. He said to him: Sovereign of the World, are you coming to me with a plot? You are seizing the rope at both ends. Let Moses and a thousand like him be destroyed, but do not let one person in Israel be destroyed. He said to him: Sovereign of the World, should feet that have climbed up to the firmament, should a face that has greeted the Divine Presence, should hands that have received Torah from your hand lick the dust? Woe28Vay. to all mortals. They will say: If Moses, who ascended on high, became like the ministering angels, spoke with him face to face, and received Torah from his hand, had no reply for responding to the Holy One, how much the worse it will be for <mere> flesh and blood, who comes with no Torah and with no commandments? The Holy One said to Moses: Why all this sorrow over which you are sorrowing? He said: Sovereign of the World, I am afraid of the bonds of the angel of death. He said to him: I am not delivering you into his hands. He said to him: Sovereign of the World, my mother [Jochebed], who was put to shame (literally: whose teeth were blunted) during her lifetime by two of her sons, will be put to shame by my death. He said to him: This has come to mind, but this is the way of the world: every generation with its expositors, every generation with its administrators,29Gk.: pronoi (“prudent ones”). every generation with its leaders. Up to now it has been your lot to serve <me>, [but now the lot of your disciple Joshua has arrived for him to serve <me>]. He said to him: Sovereign of the World, if I am dying because of Joshua, let me go and become his disciple! He said to him: If you want to do that, go and do it. Moses arose and went early to Joshua's door.30Cf. the somewhat different account in Deut. R. 9:9. Now Joshua was seated expounding <Torah>, so Moses stopped to bend his proud stature and put his hand on his mouth. But Joshua's eyes were hidden, and he did not see him, so that he (Moses) would be sorrowful and resign himself [to death]. When Israel came to Moses' door, they found him at the door of Joshua with Joshua sitting and Moses standing. They said to Joshua: What has come over you that Moses our Master stands, while you sit? When he raised his eyes and saw him, he immediately rent his clothes. Then sobbing and weeping, he said: O my Master, my Master! My Father, my Father and Lord! Israel said to Moses: Moses our Master, teach us Torah. He said to them: I have no authority. They said to him: We are not leaving you. A heavenly voice (bat qol) came forth and said to them: Learn from Joshua. They took upon themselves to sit and learn from the mouth of Joshua. Joshua sat at the head with Moses to his right and with Eleazar and Ithamar to his left. So he sat and expounded in the presence of Moses. R. Samuel bar Nahmani said: R. Johanan said: When Joshua opened by saying: Blessed be the one who has chosen the righteous and their Mishnaic teaching, they took the traditions of wisdom from Moses and gave them to Joshua. Now Moses did not know what Joshua was expounding. After Israel arose <from the session>, they said to Moses: Close off the Torah for us. He said to them: I do not know what to answer you. So Moses our Master was stumbling and falling. It was at that time that he said: Sovereign of the World, up to now I wanted to live, but now here is my soul given over to you.. Then when he had resigned his soul to death, the Holy One opened by saying (in Ps. 94:16): WHO WILL STAND FOR ME AGAINST EVILDOERS? Who will stand for Israel in the time of my wrath? Who will stand in the battle of my children? And who will stand and seek mercy for them, when they sin before me? At that time Metatron31Lat.: metator (“measurer,” “one who marks out boundaries”). came and fell on his face. He said to him: Sovereign of the World, <as> in Moses' life he belonged to you, so in his death he belongs to you. The Holy One said to him: Let me give you a parable. To what is the matter comparable? To a king who had a son. Now on each and every day his father was angry with him and sought to kill him, because he did not maintain respect for his father; but his mother rescued him from his hand. One day his mother died and the king wept. Her servants said to him: Our Lord King, why are you weeping? He said to them: It is not over my wife alone that I am weeping, but for my son; for many times when I was angry with him and wanted to kill him, she rescued him from my hand. So also did the Holy One say to Metatron: It is not over Moses alone that I am weeping, but over him and over Israel, for look at how many times that they angered me, and I was angry with them; but he stood in the breach before me [to turn back my anger from destroying them]. They came and said to Moses: The hour has arrived for you to depart from the world. He said to them: Wait for me until I bless Israel, for they have not found contentment from me all my days, because of the rebukes and warnings with which I rebuked them. He began to bless each tribe separately. When he saw that the time was growing short, he included all of them in a single blessing. They came and said: The hour has arrived for your soul to depart from the world. He said to Israel: I have caused you a lot of grief over the Torah and over the commandments, but now forgive me. They said to him: Our Lord Master, you are forgiven. Israel also arose before him and said to him: O Moses our Master, we have angered you a lot and increased the burden upon you. Forgive us. He said to them: You are forgiven. They came and said to him: The moment has arrived for you to depart from the world. He said: Blessed be the name of the one who lives and abides forever. He said to Israel: If you please, when you enter the land, remember me and my bones. They said: Woe (oy) to the son of Amram, who ran before us like a horse but whose bones have fallen in the wilderness. They came and said to him: The half moment has arrived. He took his two arms and placed them on his heart. Then he said to Israel: See the final end of flesh and blood. My two hands with which I received the Torah from the mouth of the Almighty shall fall in the grave. At that moment his breath departed with a kiss (from the Holy One),32See MQ 28a. as stated (in Deut. 34:5): THEN MOSES THE SERVANT OF THE LORD DIED THERE <IN THE LAND OF MOAB AT THE COMMAND OF THE LORD (literally: ON THE MOUTH OF THE LORD)>.33BB 17a; ARN, A 12:2; Cant. R. 1:2:5; Petirat Mosheh Rabbenu, recension A, in A. Jellinek, Bet ha-Midrasch (Leipzig: Vollrath, 1853-57), vol. I, p. 129; ibid., recension B, in Jellinek, vol. VI, p. 77. Now <the ones who> took care of his burial were neither Israel nor any of the angels but the Holy One <himself>, as stated (in vs. 6): THEN HE (THE HOLY ONE) BURIED HIM (MOSES) IN THE VALLEY <IN THE LAND OF MOAB>…. And for what reason was he buried outside the land? So that those who die when outside the land might live again through his merit,34The translation here follows the traditional Tanhuma. Deut. 2:6. So also Codex Vaticanus Ebr. 34. The Buber text omits “might live again” and reads “through their merit.” as stated (in Deut. 33:21): HE HAS CHOSEN THE BEST FOR HIMSELF, <FOR THERE IS AN HONORED LAWGIVER'S PORTION, WHERE HE CAME AT THE HEAD OF THE PEOPLE. HE CARRIED OUT THE LORD's RIGHTEOUSNESS AND HIS ORDINANCES FOR ISRAEL>. But when did Moses our Master die? On the seventh of Adar,35Seder ‘Olam Rabbah, 10; TSot. 11:7; Qid. 38a; see Meg. 13b; Sot. 12b. as stated (in Deut. 34:5): THEN MOSES THE SERVANT OF THE LORD DIED THERE <IN THE LAND OF MOAB>…. It is also written (in vs. 8): AND THE CHILDREN OF ISRAEL MOURNED MOSES ON THE PLAINS OF MOAB FOR THIRTY DAYS. And it is written (in Josh. 1:1–2): AND IT CAME TO PASS AFTER THE DEATH OF MOSES, THE SERVANT OF THE LORD, <THE LORD SPOKE UNTO JOSHUA BEN NUN, MOSES' ATTENDANT, SAYING>: MOSES MY SERVANT IS DEAD. (Josh. 4:19:) NOW THE PEOPLE CAME UP FROM THE JORDAN ON THE TENTH DAY OF {THIS} [THE FIRST] MONTH (i.e., Nisan). Reckon back from those thirty-three days. Ergo, he died on the seventh of Adar. And where is it shown that he was born on the seventh of Adar? Where it is stated (in Deut. 31:2): HE SAID TO THEM: I AM ONE HUNDRED TWENTY YEARS OLD TODAY.36Since Moses spoke these words on the day of his death, his birthday must have been the same as the day of his death. What is the significance of TODAY? <It is there> to teach you that the Holy One fulfills the years for the righteous from day to day and from month to month, as stated (in Exod. 23:26): I WILL FULFILL THE NUMBER OF YOUR DAYS.
[רב לך אל תוסף דבר] (דברים ג כו). זה שאמר איוב אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע (איוב כ ו), כנגד מי אמר המקרא הזה, לא אמרו אלא כנגד יום המיתה, שאפילו אדם יעלה לשמים ויעשה לו כנפים כעוף, כיון שיגיע קיצו למות, נשתברו כנפיו ונופל לפני מלאך המות, כבהמה לפני הטבה, וכן אמר דוד תצא רוחו ישוב לאדמתו (תהלים קמו ד).
[(Deut. 3:26): ENOUGH FROM YOU! DO NOT <EVER> SPEAK <UNTO ME ON THIS MATTER> AGAIN.] This is related to what Job said (in Job 20:6): EVEN THOUGH ONE'S HEIGHT ASCENDS TO THE HEAVENS, AND HIS HEAD REACHES THE CLOUDS. With reference to what does this scripture speak? It only speaks with reference to the day of death.18Tanh., Deut. 2:6. So even though one ascends to the heavens and makes himself wings like a bird, when his time to die arrives, his wings are broken, and he falls before the angel of death like an animal before the butcher. So also has David said (in Ps. 146:4): HIS SPIRIT DEPARTS; HE RETURNS TO THE GROUND; <ON THAT DAY HIS PLANS PERISH>.
אם יעלה לשמים שיאו (איוב שם), זה משה שעלה לרקיע ודשו רגליו ערפל, והיה כמלאכי השרת, ודיבר עמו פנים בפנים, וקיבל את התורה מידו, כיון שהגיע לקיצו למות, א"ל הן קרבו ימיך למות (דברים לא יד), אמר לפניו רבונו של עולם לשוא דשו רגלי ערפל, לשוא רצתי לפני בניך כסוס, סופי רימה ותולעה, אמר ר' אבהו למה הדבר דומה, לאחד מגדולי מלכות, שמצא סייף אחד הינדוי, שאין כמותו [בעולם] ואמר אין זה ראוי אלא למלך, מה עשה הביאו דורון למלך, אמר המלך חתכו את ראשו בו, ואף כך אמר משה לפני הקב"ה בדבר שקילסתיך, ואמרתי הן לה' אלהיך וגו' (דברים י יד), בו בלשון אתה גוזר עלי מיתה, ואומר הן קרבו ימיך (שם לא יד), אמר לו כבר קנסתי מיתה על אדם הראשון, אמר לפניו רבונו של עולם אדם [הראשון] היה ראוי למות, מצוה קלה צוית אותו ועבר עליה, ואני לא אמות, א"ל הרי אברהם שקידש את שמי בעולם ומת, אמר לפניו רבונו של עולם הרי יצא ממנו ישמעאל שגיזעו מכעיסין לפניך, שנאמר ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו (איוב יב ו), אל הרי יצחק שפשט צוארו על גבי המזבח, אמר לפניו מיצחק יצא עשו הרשע, שהחריב מקדשך ושרף היכלך, א"ל הרי יעקב שיצאו ממנו שנים עשר שבטים, אמר לפניו יעקב לא עלה לרקיע, ולא דשו רגליו בערפל, ולא קיבל תורה מידך, ולא דיבר עמך פנים אל פנים, א"ל הקב"ה רב לך אל תוסף דבר, אמר לפניו שמא יאמרו הדורות אילמלא לא מצא במשה דברים רעים, לא היה מסלקו מן העולם, א"ל כבר כתבתי בתורתי ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (דברים לד י), אמר לפניו רבונו של עולם שמא [יאמרו הבריות] בקטנותי עשיתי רצונך, בזקנותי לא עשיתי רצונך, א"ל כבר כתבתי [על אשר מעלתם בי וגו'] על אשר לא קדשתם אותי (שם לב נא), אמר לפניו אם רצונך אכנס לארץ [ואהיה שם] שתים ושלש שנים, ואחר כך אמות, א"ל גזירה היא מלפני, א"ל אם לא אכנס בחיי, איכנס לאחר מותי, א"ל לא בחייך ולא במותך, אמר לפניו רבונו של עולם כל הכעס הזה עלי למה, על אשר לא קדשתם אותי (שם), אמר לפניו עם כל הבריות אתה מתנהג במדת רחמים שנים ושלה פעמים, שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר (איוב לג כט), ואני עון אחד נמצא בי, ואין אתה מוחל לי, א"ל הקב"ה משה הרי עשית ששה עונות, ולא גילית אחד מהם, בתחילה אמרת שלח נא ביד תשלח (שמות ד יג), ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך [הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך] (שם ה כג), לא ה' שלחני (במדבר טז כט), ואם בריאה יברא ה' (שם שם ל), שמעו נא המורים (שם כ י), והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים (שם לב יד), ואברהם יצחק ויעקב חטאים היו, שאמרת לבניהם כך, אמר לפניו מך למדתי, שאמרת מחתות החטאים (שם יז ג), א"ל אני אמרתי בנפשותם (שם), ולא באבותם, אמר לפניו רבונו של עולם, אני יחיד וישראל ששים רבוא, הרבה פעמים חטאו לפניך, ובקשתי עליהם רחמים, ומחלת להם, על ששים ריבוא השגחת בשבילי, ועלי אין אתה משגיח, א"ל משה אינו דומה גזירת ציבור לגזירת יחיד, ועוד עד עכשיו היתה שעה מסורה בידך, ועכשיו אין שעה מסורה בידך, אמר לפניו רבש"ע עמוד מכסא דין, ושב על כסא רחמים עלי ולא אמות, ועוונותי יהיו נמחלות ביסורין שתבא בגופי, ואל תתנני בחבלו של מלאך המות, ואם אתה עושה כך אגיד שבחך לכל באי עולם, כשם שאמר דוד לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה (תהלים קיח יז), א"ל זה השער לה' [צדיקים יבאו בו] (שם שם כ), מכאן לצדיקים, ולכל הבריות מתוקן מות מימות עולם, כשראה משה שאין משגיחין עליו, הלך אצל שמים וארץ, ואמר להם בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שנבקש רחמים עליך, נבקש רחמים על עצמינו, שנאמר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא ו), הלך אצל חמה ולבנה, אמר להן בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שנבקש רחמים עליך נבקש רחמים על עצמנו, שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה (ישעיה כד כג), הלך אצל כוכבים ומזלות, אמר להם בקשו עלי רחמים, אמרו לו [עד שנבקש רחמים עליך] נבקש רחמים על עצמנו, [שנאמר] ונמקו כל צבא השמים [וגו'] (שם לד ד), הלך אצל הרים וגבעות, אמר להם בקשו עלי רחמים, אמרו לו נבקש על עצמנו, שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה (שם נד י), הלך אצל ים הגדול, א"ל [בקש עלי רחמים, א"ל] הים, בן עמרם מה היום מיומים, הלא אתה בן עמרם שבאת עלי במטך והכיתני, חילקתני לשים עשר חלקים, ולא הייתי יכול לעמוד לפניך, מפני שכינה שהיתה מהלכת לימינך, שנאמר מוליך לימין משה וגו' (שם סגי ב), ועכשיו מה עלתה לך, כיון שהזכיר לו הים מה שעשה בנערותו, צווח ואמר מי יתנני כירחי קדם (איוב כט ב), בשעה שעמדתי עליך הייתי מלך בעולם, ועכשיו אני משתטח ואין משגיחין בי, מיד הלך לו אצל שר הפנים, א"ל בקש עלי רחמים שלא אמות, א"ל משה רבי טורח זה למה, כך שמעתי מאחורי הפרגוד, שאין תפלתך נשמעת בדבר זה, הניח משה ידיו על ראשו, והיה צועק ובוכה, ואמר אצל מי אלך לבקש עלי רחמים. אמר ר' שמלאי באותה שעה נתמלא הקב"ה עליו בעברה, שנאמר ויתעבר ה' בי (דברים ג כו), עד שפתח משה ואמר מקרא זה, [ויעבור ה' על פניו ויקרא] ה' ה' אל רחום וחנון וגו' (שמות לד ו), מיד התקררה רוח הקודש, א"ל הקב"ה למשה, משה שתי שבועות נשבעתי, אחת שתמות, ואחת לאבד את ישראל, לבטל שתיהן אי איפשר, ואם תרצה אחתה להחיות יאבדו ישראל, אמר לפניו רבונו של עולם בעלילה אתה בא עלי, אתה תופש את החבל בשני ראשים, יאבד משה ואלף כמותו, ואל יאבד אחד מישראל. אמר לפניו רבונו של עולם רגלים שעלו לרקיע, ופנים שהקבילו פני שכינה, וידים שקיבלו תורה מידך, ילחכו עפר, ווי לכל הבריות, יאמרו ומה משה שעלה למרום, והיה כמלאכי השרת ודיבר עמו פנים בפנים, וקיבל תורה מידו, לא היתה לו תשובה להשיב לפני הקב"ה, בשר ודם שילך בלא תורה ובלא מצות על אחת כמה וכמה, א"ל הקב"ה למשה כל צער זה שאתה מצטער למה, אמר רבונו של עולם מתיירא אני מחבלו של מלאך המות, א"ל איני מוסרך בידו, אמר לפניו רבונו של עולם [יוכבד] אמי שהקהו שיניה בשני בניה בחייה, יקהו שיניה במיתתי, אמר לו כך עלתה במחשבה, וכך מנהגו של עולם, דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו, עד עכשיו היה חלקך לשרת, [ועכשיו הגיע חלקו של יהושע תלמידך לשרת], אמר לפניו רבונו של עולם אם מפני יהושע אני מת, אלך ואהיה תלמידו, א"ל אם אתה רוצה לעשות כך לך עשה, עמד משה והשכים לפתחו של יהושע, והיה יהושע ישב ודורש, ועמד משה וכפף קומתו, והניח ידו על פיו, ונתעלמו עיניו של יהושע ולא ראה אותו, כדי שיצטער וישלים עצמו [למיתה], והלכו ישראל אצל פתחו של משה, ומצאוהו בפתחו של יהושע, והיה יהושע יושב ומשה עומד, אמרו לו ליהושע מה עלתה לך שמשה רבינו עומד, ואתה יושב, כיון שתלה עיניו וראהו, מיד קרע את בגדיו וצעק ובכה, ואמר רבי רבי אבי אבי ואדני, אמרו ישראל למשה משה רבינו למדנו תורה, אמר להן אין לי רשות, אמרו לו אין אנו מניחין אותך, יצתה בת קול ואמרה להם למדו מן יהושע, קיבלו עליהן לישב וללמוד מפי יהושע, ישב יהושע בראש, ומשה מימינו, ואלעזר ואיתמר משמאלו, ויושב ודורש בפני משה, אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן בשעה שפתח יהושע ואמר ברוך שבחר בצדיקים ובמשנתם, נטלו מסורות החכמה ממשה וניתנו ליהושע, ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש, אחר שעמדו ישראל, אמרו לו למשה סתם לנו את התורה, אמר להם איני יודע מה אשיב לכם, והיה משה רבינו נכשל ונופל, באותה שעה אמר רבונו של עולם עד עכשיו בקשתי חיים, ועכשיו הרי נפשי נתונה לך, וכיון שהשלים נפשו למיתה, פתח הקב"ה ואמר מי יקום לי עם מרעים (תהלים צד טז), ומי יעמוד להם לישראל בשעת כעסי, ומי יעמוד במלחמתו של בניי, ומי יעוד ויבקש עליהם רחמים, בשעה שחוטאין לפני, באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו, אמר לפניו רבונו של עולם בחייו של משה שלך הוא, ובמותו שלך הוא, א"ל הקב"ה אמשל לך משל, למה הדבר דומה, למלך שהיה לו בן, ובכל יום ויום היה כועס עליו אביו, ומבקש להורגו, שלא היה עומד בכבוד אביו, והיתה אמו מצלת אותו מידו, לימים מתה אמו, והיה המלך בוכה, אמרו לו עבדיו אדונינו המלך מפני מה אתה בוכרה, אמר להם לא על אשתי לבד אני בוכה, אלא על בני, שהרבה פעמים כעסתי עליו, ובקשתי להרגו, והצילתו מידו, אף כך אמר הקב"ה למטטרון, לא על משה לבד אני בוכה, אלא עליו ועל ישראל, שהרי כמה פעמים הכעיסוני, וכעסתי עליהם, ועמד בפרץ לפני [להשיב חמתי מהשחיתם], באו ואמרו למשה הגיעה השעה שאתה נפטר מן העולם, אמר להם המתינו לי עד שאברך את ישראל, שלא מצאו ממני קורת רוח כל ימיי, מפני תוכחות ואזהרות שהייתי מוכיחן, התחיל לברך כל שבט בפני עצמו, כיון שראה שנתקצרה השעה, כללן כולן בברכה אחת, באו ואמרו הגיעה השעה שאתה נפטר מן העולם, אמר להם לישראל, הרבה ציערתי אתכם על התורה ועל המצוות, ועכשיו מחלו לי, אמרו לו רבינו אדונינו מחול לך, אף ישראל עמדו לפניו, ואמרו לו משה רבינו הרבה הכעסנוך והרבינו עליך טורח, מחול לנו, אמר להם מחול לכם, באו ואמרו לו הגיע רגע שאתה נפטר מן העולם, אמר ברוך שמו חי וקיים לעולם ועד, אמר להם לישראל, בבקשה מכם כשתכנסו לארץ זכרו אותי ואת עצמותי, ואמרו אוי לו לבן עמרם שרץ לפנינו כסוס, ונפלו עצמותיו במדבר, באו ואמרו לו הגיע חצי רגע, נטל שתי זרועותיו והניח על לבו, ואמר לישראל ראו אחריתו של בשר ודם, שני ידיי שקיבלו את התורה מפי הגבורה יפלו בקבר, באותה רגע יצתה נשמתו בנשיקה, שנאמר וימת שם משה עבד ה' וגו' (דברים לד ה). ולא נתעסקו בקבורתו, לא ישראל ולא אחד מן המלאכים, אלא הקב"ה שנא' ויקבור אותו בגיא וגו' (שם שם ו), ומפני מה נקבר בחו"ל, כדי שיחיו מתים שבחוצה לארץ בזכותן, שנאמר וירא ראשית לו וגו' (שם לג כא). ואימתי מת משה רבינו, בשבעה באדר, שנאמר וימת משה עבד ה' וגו' (שם לד ה), וכתיב ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום וגו' (שם שם ח), וכתיב ויהי אחרי מות משה עבד ה' וגו' (יהושע א א), משה עבדי מת (שם שם ב), והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש (הזה) [הראשון] (שם ד יט), צא מהן שלשה ושלשים יום למפרע, הרי בשבעה באדם מת, ומנין שבשבעה באדר נולד, שנאמר ויאמר להם בן מאה ושרים שנה אנכי היום (דברים לא ב), מה תלמוד לומר היום, ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים, מיום ליום, ומחודש לחודש, שנאמר את מספר ימיך אמלא (שמות כג כו).
(Job 20:6): EVEN THOUGH ONE'S HEIGHT ASCENDS TO THE HEAVENS. This refers to Moses, who ascended to the firmament and whose feet trod on Araphel (the lower sky). Moreover, he was like the ministering angels in that he spoke with him (i.e., with the Holy One) face to face and received the Torah from his hand. When his time to die arrived, he said to him (in Deut. 31:14): BEHOLD THE DAYS ARE DRAWING NEAR FOR YOU TO DIE. <Moses> said to him: Sovereign of the world, is it for nothing that my feet have trodden Araphel? Is it for nothing that I have run before your children like a horse? Is my end the worm and the maggot? R. Abbahu said: To what is the matter comparable? To one of the nobles of the kingdom, who found a certain Hindu sword, which was unmatched [in the world] and who said: This is suitable only for the king. What did he do? He brought it to the king as a gift.19Gk.: doron. The king said: Cut off his head with it. So also Moses said to the Holy One: By the word that I <used to> praise20Rt.: KLS. Cf. Gk.: kalos. you, when I said (in Deut. 10:14): BEHOLD (hen), <THE HEAVENS AND THE HEAVENS OF THE HEAVENS, THE EARTH AND ALL THAT IS IN IT> BELONG TO THE LORD YOUR GOD! by that <very> word (i.e., hen) you are decreeing death over me, when you say (in Deut. 31:14): BEHOLD (hen), THE DAYS ARE DRAWING NEAR FOR YOU <TO DIE>.21Below, Deut. 11:6. He said to him: I have already decreed22Rt.: QLS. Cf. Lat.: census; Gk.: kensos. death over the first Adam. He said to him: Sovereign of the World, [the first] Adam deserved to die. You decreed an easy commandment for him, and he transgressed it. But I should not die. He said to him: Consider Abraham, who sanctified my name in the world but <still> died. He said to him: Sovereign of the World, consider <the fact that> out of him there came Ishmael, whose race provoked you to anger, as stated (in Job 12:6) THE TENTS OF ROBBERS PROSPER, AND THOSE WHO PROVOKE GOD HAVE SECURITY, THE ONES WHOM GOD BROUGHT FORTH IN HIS HAND. He said to him: consider Isaac, who stretched out his neck upon the altar. He said to him: Out of him there came Esau the Wicked, who destroyed your sanctuary and burned your temple. He said to him: Consider Jacob, out of whom there came twelve tribes. He said to him Jacob did not ascend into the firmament, his feet did not trod Araphel, he did not receive Torah from your hand, and he did not speak with you face to face. The Holy One said to him (in Deut. 3:26): ENOUGH FROM YOU! DO NOT <EVER> SPEAK <UNTO ME ON THIS MATTER> AGAIN. He said to him: Perhaps <future> generations will say: If he had not found evil things in Moses, he would not have removed him from the world. He said to him: I have already written in my Torah (in Deut. 34:10): NEVER AGAIN DID THERE ARISE IN ISRAEL A PROPHET LIKE MOSES. He said to him: Sovereign of the World, perhaps [the people will say] I did your will in my youth, but I did not do your will in my old age. He said to him: I have already written (in Deut. 32:51): [BECAUSE YOU ACTED FAITHLESSLY WITH ME] <AMONG THE CHILDREN OF ISRAEL AT THE WATERS OF MERIBATH-KADESH IN THE WILDERNESS OF ZIN>, BECAUSE YOU DID NOT SANCTIFY ME <AMONG THE CHILDREN OF ISRAEL>.23Cf. Numb. 20:12. He said to him: If you are willing, let me enter the land [and spend] two or three years [there], and after that let me die. He said to him: It is an irrevocable decision from me. He said to him: If I am not to enter while alive, let me enter after my death. He said to him: Not while you are alive, and not when you are dead. He said to him: Sovereign of the World, why all this anger against me? (According to Deut. 32:51) BECAUSE HE DID NOT SANCTIFY ME. He said to him: With all mortals you are guided two or three times by the principle of mercy, as stated (in Job 33:29): BEHOLD, GOD DOES ALL THESE THINGS TWO OR THREE TIMES TO A MAN; yet in my case, when a single sin is found in me, you do not forgive me. The Holy One said to him: See here, Moses, you have committed six sins, and I have not disclosed one of them. (1) In the first place you said (in Exod. 4:13) PLEASE MAKE SOMEONE ELSE YOUR AGENT. (2, in Exod. 5:23:) FOR EVER SINCE I CAME TO PHARAOH TO SPEAK IN YOUR NAME, [HE HAS DEALT WORSE WITH THIS PEOPLE, AND YOU HAVE STILL NOT DELIVERED YOUR PEOPLE]. (3, In Numb. 16:29:) THE LORD DID NOT SEND ME. (4, In Numb. 16:30:) BUT IF THE LORD CREATES SOMETHING NEW. (5, In Numb. 20:10:) LISTEN, YOU REBELS, <SHALL WE BRING FORTH WATER FOR YOU FROM THIS ROCK>?24See above, the note at the end of Exod. 1:20. (6, Numb:32:14:) AND NOW YOU BROOD OF SINNERS HAVE ARISEN IN PLACE OF YOUR ANCESTORS. But were Abraham, Isaac, and Jacob sinners, for you to say this to their children? He said to him: I have learned so from you, when you said (in Numb. 17:3 [16:38]): THE CENSERS OF <THESE> WHO HAVE SINNED <AT THE COST OF THEIR LIVES>. He said to him: I said (ibid.): AT THE COST OF THEIR LIVES, and not: "At the cost of their ancestors." He said to him: Sovereign of the World: I am an individual, while Israel numbers sixty myriads (i.e., 600,000). They have sinned before you a lot of times; and when I sought mercy on their behalf, you forgave them. You took care of sixty myriads because of me, yet you are not taking care of me. He said to him: Moses, a decree over a community is not like a decree over an individual. Furthermore, up to now time was delivered into your hands, but now time is not delivered into your hands. He said to him: Sovereign of the World, rise up from the seat of judgment and sit down upon the seat of mercy for me, so that I do not die. Then my sins shall be forgiven through torments which you have brought on my body. So do not deliver me into the bonds of the angel of death. Moreover, if you do this, I will proclaim your praise to all who come into the world, just as David has said (in Ps. 118:17–18): I SHALL NOT DIE, BUT LIVE AND RECOUNT THE WORKS OF THE LORD. <THE LORD HAS PUNISHED ME SEVERELY, BUT HE DID NOT HAND ME OVER TO DEATH.> He said to him (in vs. 20): THIS IS THE GATE OF THE LORD; [THE RIGHTEOUS SHALL COME THROUGH IT.] From this it follows that for the righteous and for all mortals death has been ordained from time immemorial. When Moses saw that they paid no attention to him, he went to heaven and earth, where he said to them: Seek mercy for me. They said to him: Instead of us seeking mercy for you, we should seek mercy for ourselves, since it is stated (in Is. 51:6): FOR THE HEAVENS SHALL VANISH LIKE SMOKE, AND THE EARTH SHALL WEAR OUT LIKE A GARMENT.25See ‘AZ a for this verse applied to Eleazar ben Dordia in a similar way. He went to the sun and the moon. He said to them: Seek mercy for me. They said to him: Instead of us seeking mercy for you, we should seek mercy for ourselves, since it is stated (in Is. 24:23): THEN THE MOON SHALL BE ASHAMED, AND THE SUN SHALL BE ABASHED. He went to the stars and planets. He said to them: Seek mercy for me. They said to him: [Instead of us seeking mercy for you,] we should seek mercy for ourselves, [since it is stated] (in Is. 34:4): ALL THE HOST OF HEAVEN SHALL ROT AWAY [….] He went to the mountains and hills. He said to them: Seek mercy for me. They said to him: We should seek mercy for ourselves, since it is stated (in Is. 54:10): FOR THE MOUNTAINS SHALL MOVE, AND THE HILLS SHALL BE SHAKEN.26The translation of the verb tenses here differs from some biblical versions but fits the sense of the midrash. He went to the Great Sea. He said to it: [Seek mercy for me. The sea] said to him: Son of Amram, how is today different from a couple of <other> days? Are you not the son of Amram? <Are you not the one> who came upon me with your rod, smote me, and divided me into twelve parts? For I was unable to stand before you because the Divine Presence was walking at your right hand. It is so stated (in Is. 63:12): WHO HAD <HIS GLORIOUS ARM> WALK AT THE RIGHT HAND OF MOSES, <WHO DIVIDED THE WATERS BEFORE THEM>…. So now what has happened to you? When the sea reminded him what he had done in his youth, he cried out and said (in Job 29:2): O THAT I WERE AS IN THE MONTHS OF OLD, <AS IN THE DAYS WHEN GOD WATCHED OVER ME>! When I stood by you, I was a king in the world; but now I am prostrate, and they pay no attention to me. Immediately he betook himself to the Arch<angel> of the <Divine> Presence and said to him: Seek mercy for me, that I not die. He said to him: My Master, Moses, why is this a problem? This is what I have heard from behind the Curtain:27Pargod. Cf. Lat.: paragauda or [paragaudis] (a garment with a lace border); Gk.: Paragaudes (a garment with a purple border). that your prayer has not been heard on this matter. Putting his hands on his head, Moses sobbed and wept, as he said: With whom shall I seek mercy for myself? R. Simlay said: At that time the Holy One was full of anger over him, as stated (in Deut. 3:26): BUT THE LORD WAS ANGRY WITH ME, until Moses began by uttering this scripture: (Exod. 34:6:) [THEN THE LORD PASSED BEFORE HIM AND PROCLAIMED:] THE LORD: THE LORD IS A MERCIFUL AND GRACIOUS GOD, <SLOW TO ANGER>…. Immediately the Holy Spirit cooled him off. The Holy One said to Moses: Moses, I have sworn two oaths, one that you should die and one to destroy Israel. To repeal both of them is impossible; so if you want to live, Israel will be destroyed. He said to him: Sovereign of the World, are you coming to me with a plot? You are seizing the rope at both ends. Let Moses and a thousand like him be destroyed, but do not let one person in Israel be destroyed. He said to him: Sovereign of the World, should feet that have climbed up to the firmament, should a face that has greeted the Divine Presence, should hands that have received Torah from your hand lick the dust? Woe28Vay. to all mortals. They will say: If Moses, who ascended on high, became like the ministering angels, spoke with him face to face, and received Torah from his hand, had no reply for responding to the Holy One, how much the worse it will be for <mere> flesh and blood, who comes with no Torah and with no commandments? The Holy One said to Moses: Why all this sorrow over which you are sorrowing? He said: Sovereign of the World, I am afraid of the bonds of the angel of death. He said to him: I am not delivering you into his hands. He said to him: Sovereign of the World, my mother [Jochebed], who was put to shame (literally: whose teeth were blunted) during her lifetime by two of her sons, will be put to shame by my death. He said to him: This has come to mind, but this is the way of the world: every generation with its expositors, every generation with its administrators,29Gk.: pronoi (“prudent ones”). every generation with its leaders. Up to now it has been your lot to serve <me>, [but now the lot of your disciple Joshua has arrived for him to serve <me>]. He said to him: Sovereign of the World, if I am dying because of Joshua, let me go and become his disciple! He said to him: If you want to do that, go and do it. Moses arose and went early to Joshua's door.30Cf. the somewhat different account in Deut. R. 9:9. Now Joshua was seated expounding <Torah>, so Moses stopped to bend his proud stature and put his hand on his mouth. But Joshua's eyes were hidden, and he did not see him, so that he (Moses) would be sorrowful and resign himself [to death]. When Israel came to Moses' door, they found him at the door of Joshua with Joshua sitting and Moses standing. They said to Joshua: What has come over you that Moses our Master stands, while you sit? When he raised his eyes and saw him, he immediately rent his clothes. Then sobbing and weeping, he said: O my Master, my Master! My Father, my Father and Lord! Israel said to Moses: Moses our Master, teach us Torah. He said to them: I have no authority. They said to him: We are not leaving you. A heavenly voice (bat qol) came forth and said to them: Learn from Joshua. They took upon themselves to sit and learn from the mouth of Joshua. Joshua sat at the head with Moses to his right and with Eleazar and Ithamar to his left. So he sat and expounded in the presence of Moses. R. Samuel bar Nahmani said: R. Johanan said: When Joshua opened by saying: Blessed be the one who has chosen the righteous and their Mishnaic teaching, they took the traditions of wisdom from Moses and gave them to Joshua. Now Moses did not know what Joshua was expounding. After Israel arose <from the session>, they said to Moses: Close off the Torah for us. He said to them: I do not know what to answer you. So Moses our Master was stumbling and falling. It was at that time that he said: Sovereign of the World, up to now I wanted to live, but now here is my soul given over to you.. Then when he had resigned his soul to death, the Holy One opened by saying (in Ps. 94:16): WHO WILL STAND FOR ME AGAINST EVILDOERS? Who will stand for Israel in the time of my wrath? Who will stand in the battle of my children? And who will stand and seek mercy for them, when they sin before me? At that time Metatron31Lat.: metator (“measurer,” “one who marks out boundaries”). came and fell on his face. He said to him: Sovereign of the World, <as> in Moses' life he belonged to you, so in his death he belongs to you. The Holy One said to him: Let me give you a parable. To what is the matter comparable? To a king who had a son. Now on each and every day his father was angry with him and sought to kill him, because he did not maintain respect for his father; but his mother rescued him from his hand. One day his mother died and the king wept. Her servants said to him: Our Lord King, why are you weeping? He said to them: It is not over my wife alone that I am weeping, but for my son; for many times when I was angry with him and wanted to kill him, she rescued him from my hand. So also did the Holy One say to Metatron: It is not over Moses alone that I am weeping, but over him and over Israel, for look at how many times that they angered me, and I was angry with them; but he stood in the breach before me [to turn back my anger from destroying them]. They came and said to Moses: The hour has arrived for you to depart from the world. He said to them: Wait for me until I bless Israel, for they have not found contentment from me all my days, because of the rebukes and warnings with which I rebuked them. He began to bless each tribe separately. When he saw that the time was growing short, he included all of them in a single blessing. They came and said: The hour has arrived for your soul to depart from the world. He said to Israel: I have caused you a lot of grief over the Torah and over the commandments, but now forgive me. They said to him: Our Lord Master, you are forgiven. Israel also arose before him and said to him: O Moses our Master, we have angered you a lot and increased the burden upon you. Forgive us. He said to them: You are forgiven. They came and said to him: The moment has arrived for you to depart from the world. He said: Blessed be the name of the one who lives and abides forever. He said to Israel: If you please, when you enter the land, remember me and my bones. They said: Woe (oy) to the son of Amram, who ran before us like a horse but whose bones have fallen in the wilderness. They came and said to him: The half moment has arrived. He took his two arms and placed them on his heart. Then he said to Israel: See the final end of flesh and blood. My two hands with which I received the Torah from the mouth of the Almighty shall fall in the grave. At that moment his breath departed with a kiss (from the Holy One),32See MQ 28a. as stated (in Deut. 34:5): THEN MOSES THE SERVANT OF THE LORD DIED THERE <IN THE LAND OF MOAB AT THE COMMAND OF THE LORD (literally: ON THE MOUTH OF THE LORD)>.33BB 17a; ARN, A 12:2; Cant. R. 1:2:5; Petirat Mosheh Rabbenu, recension A, in A. Jellinek, Bet ha-Midrasch (Leipzig: Vollrath, 1853-57), vol. I, p. 129; ibid., recension B, in Jellinek, vol. VI, p. 77. Now <the ones who> took care of his burial were neither Israel nor any of the angels but the Holy One <himself>, as stated (in vs. 6): THEN HE (THE HOLY ONE) BURIED HIM (MOSES) IN THE VALLEY <IN THE LAND OF MOAB>…. And for what reason was he buried outside the land? So that those who die when outside the land might live again through his merit,34The translation here follows the traditional Tanhuma. Deut. 2:6. So also Codex Vaticanus Ebr. 34. The Buber text omits “might live again” and reads “through their merit.” as stated (in Deut. 33:21): HE HAS CHOSEN THE BEST FOR HIMSELF, <FOR THERE IS AN HONORED LAWGIVER'S PORTION, WHERE HE CAME AT THE HEAD OF THE PEOPLE. HE CARRIED OUT THE LORD's RIGHTEOUSNESS AND HIS ORDINANCES FOR ISRAEL>. But when did Moses our Master die? On the seventh of Adar,35Seder ‘Olam Rabbah, 10; TSot. 11:7; Qid. 38a; see Meg. 13b; Sot. 12b. as stated (in Deut. 34:5): THEN MOSES THE SERVANT OF THE LORD DIED THERE <IN THE LAND OF MOAB>…. It is also written (in vs. 8): AND THE CHILDREN OF ISRAEL MOURNED MOSES ON THE PLAINS OF MOAB FOR THIRTY DAYS. And it is written (in Josh. 1:1–2): AND IT CAME TO PASS AFTER THE DEATH OF MOSES, THE SERVANT OF THE LORD, <THE LORD SPOKE UNTO JOSHUA BEN NUN, MOSES' ATTENDANT, SAYING>: MOSES MY SERVANT IS DEAD. (Josh. 4:19:) NOW THE PEOPLE CAME UP FROM THE JORDAN ON THE TENTH DAY OF {THIS} [THE FIRST] MONTH (i.e., Nisan). Reckon back from those thirty-three days. Ergo, he died on the seventh of Adar. And where is it shown that he was born on the seventh of Adar? Where it is stated (in Deut. 31:2): HE SAID TO THEM: I AM ONE HUNDRED TWENTY YEARS OLD TODAY.36Since Moses spoke these words on the day of his death, his birthday must have been the same as the day of his death. What is the significance of TODAY? <It is there> to teach you that the Holy One fulfills the years for the righteous from day to day and from month to month, as stated (in Exod. 23:26): I WILL FULFILL THE NUMBER OF YOUR DAYS.
חסלת פרשת אתחנן
The End of Parashah Wa'ethannan