מדרש תהילים 1

אשרי האיש אשר לא הלך. זה שאמר הכתוב (משלי יא כז) שוחר טוב יבקש רצון. מי הוא זה. זה דוד מלך ישראל שהיה שוחר בטובתן של ישראל להעמיד מהן כ"ד משמרות כהונה ועשרים וארבע משמרות לויה. יבקש רצון שהיה מבקש רחמים שתשרה עליו שכינה כדי לברך את ישראל. והיכן ברכן באשרי האיש. (שם) ודורש רעה תבואנו. זה דואג ואחיתופל:

“Blessed is the person who does not walk [in the counsel of the wicked, nor stand in the way of sinners, nor sit in the seat of scoffers. But his delight is in the law of the Lord, and on His law he meditates day and night]" (Psalm 1:1-2). This [relates to] that which is said in the verse: “One who earnestly seeks the good, pursues what is pleasing, [and evil comes to someone who is bent on it]" (Proverbs 11:27). Who is this [person who earnestly seeks the good]? This is David, King of Israel, who earnestly sought the good of Israel, to establish 24 priestly divisions and 24 Levitical divisions for them. He pursued what is pleasing, in that he requested that God, in His mercy, would allow His presence to rest upon him, so that he should be able to bless Israel [under the influence of this Divine inspiration]. And how did he bless them? With “Blessed is the person” [i.e., with our psalm, Psalms 1]. “And evil comes to someone who is bent on it” (Proverbs 11:27). This refers to Doeg and Ahithophel.

דבר אחר אשרי האיש. זה שאמר הכתוב (שמואל-ב ז יח) ויבא המלך דוד וישב לפני ה'. וכן תני רבי חייא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. רבי אמי בשם ריש לקיש אמר אין ישיבה בעזרה אלא מקום מלכי בית דוד בלבד. וכן הוא אומר וישב דוד. ולא כן אמר רב הונא בשם רבי ישמעאל אין ישיבה למעלה שנאמר (דניאל ז טז) קרבת על חד מן קאמיא. שאין להם קפיצת הרגל. שנאמר (יחזקאל א ז) ורגליהם רגל ישרה. וכתיב (ישעיה ו ב) שרפים עומדים ממעל לו. וכתיב (זכריה ג ז) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. למעלה אין ישיבה ודוד יושב. אמר רבי אמי אף למלכי בית דוד אין להם ישיבה. ומהו וישב שסמך עצמו. ולמי היתה ישיבה הוי אומר לכהן גדול. שנאמר (שמואל-א א ט) ועלי הכהן יושב על הכסא. אם כן מהו וישב לפני ה' שישב עצמו בתפלה. תמן תנינן עמוני ומואבי איסורן איסור עולם אבל נקבותיהן מותרות מיד. (שמואל-ב ז יח) ויאמר מי אנכי וגו' ומי ביתי כי הביאותני עד הלום. מה הוא עד הלום. לא די שבאתי בקהל אלא שעשיתני מלך. ואין הלום אלא מלך שנאמר (שמואל-א י כב) הבא עוד הלום איש. (שמואל-ב ז יט) ותקטן עוד זאת בעיניך כאינש דאמר לחבריה זעירא הדא באפך. (שם) ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק. שהייתי רחוק ונתקרבתי. (שם) וזאת תורת האדם. זאת שכתבת בתורתך (דברים כג ד) לא יבא עמוני ומואבי. לא כתבת אלא על האדם אבל נקבותיהן מותרות מיד. וזאת תורת האדם אברהם יצחק ויעקב אין כתיב כאן. אלא תורת האדם. ומי הוא משובח שבנביאים ומשובח שבמלכים. משובח שבנביאים זה משה. משובח שבמלכים זה דוד. את מוצא שכל מה שעשה משה עשה דוד. משה הוציא את ישראל ממצרים. ודוד הוציא את ישראל משעבוד מלכיות. משה עשה מלחמות בסיחון ועוג. ודוד עשה מלחמותיו של הקב"ה שנאמר (שמואל-א כה כח) כי מלחמות ה' אדוני נלחם. משה מלך על ישראל ויהודה שנאמר (דברים לג ה) ויהי בישורון מלך. ודוד מלך על ישראל ויהודה. משה קרע להם את הים. ודוד קרע להם את הנהרות שנאמר (תהלים ס ב) בהצותו את ארם נהרים. משה בנה מזבח. ודוד בנה מזבח. זה הקריב וזה הקריב. משה נתן להם חמשה חומשי תורה. וכנגדם נתן להם דוד ספר תהלים שיש בו חמשה ספרים. אשרי האיש. למנצח משכיל. מזמור לאסף. תפלה למשה. יאמרו גאולי. משה בירך את ישראל באשריך. ודוד בירך באשרי. (משלי ח ח) בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש. אין בהם לא קפדנות ולא עקמנות. מצינו שעקם הכתוב שתים ושלש אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר (בראשית ז ח) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה. אמר רבי יודן בר' מנשיא אף כשבא לפתוח בסימני טהרה. (ויקרא יא ד) את הגמל כי לא מפריס פרסה אין כתיב כאן אלא כי מעלה גרה. (שם ז) ואת החזיר כי לא מעלה גרה אין כתיב כאן אלא כי מפריס פרסה. אמר דוד אף הקב"ה העיד עלי ואמר (שמואל-א יג יד) בקש ה' לו איש כלבבו. וכינה שמו לבוראו מה בוראו לא מוציא דבר מגונה מפיו אף דוד כן. היה לו לומר ארור האיש אשר הלך בעצת רשעים או אשרי האיש אשר הלך בעצת צדיקים. ולא אמר אלא לא הלך. כיוצא בדבר אתה אומר (ירמיה טו א) אם יעמוד משה ושמואל. אתה מוצא שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה. זה לוי וזה לוי. זה בנה מזבח וזה בנה מזבח. זה הקריב וזה הקריב. זה מלך וזה מלך. וכן הוא אומר (דברים יח טו) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים. וכן תמצא בירמיה. מה שכתוב בזה כתוב בזה. כיוצא בדבר דוד ושלמה. מה שכתוב בזה כתוב בזה. רבי יודן אומר המזמור הזה משובח מכל המזמורים:

Another interpretation of “Blessed is the person” (Psalms 1:1) – This [relates to] that which is said in the verse: “Then King David came and sat before God [and he said, “What am I, Oh Sovereign God, and what is my family, that You have brought me thus far?” (2 Samuel 7:18). And so, Rabbi Chiya taught: “There is no sitting in the Temple courtyard except for the kings of the Davidic dynasty.” And Rabbi Ami said, in the name of Reish Lakish: “There is no sitting in the Temple courtyard except in the place designated for the kings of the Davidic dynasty.” And that’s why it says that, “David sat” (2 Samuel 7:18). Rav Huna said, in the name of Rabbi Yishmael, “Not so! There is no sitting above [in heaven], as it is stated, “I approached one of the [heavenly] attendants” (Daniel 7:16) [and the Aramaic word for “attendant” suggests that he was standing,] since [angels] do not have knees. As it is said, “Their legs were straight legs” (Ezekiel 1:7). And it is written, “Seraphs stood above him” (Isaiah 6:2). And it is written, “I will grant you walking among those who stand here” (Zechariah 3:7). Above there is no sitting, but David sits?!” Rabbi Ami said, “Even the kings of the house of David have no sitting. And what [does the verse mean when it says that] “he sat”? It means that he leaned himself.” And for whom was there sitting? You might suggest [that there was sitting for] the high priest. As it is said, “And Eli the priest sat upon a seat” (1 Samuel 1:9). If so [if there was only sitting for the high priest in the Tabernacle], what [does it mean when it says of David that] “he sat before the Lord” (2 Samuel 7:18)? It means that he placed himself in prayer [i.e., with such devotion that he could be described as dwelling/sitting within his prayer]. There [in 2 Samuel 7:18] we learn that the prohibition upon male Ammonite and Moabite [converts] is an eternal prohibition, but that their women are permitted [to convert] immediately: “Who am I, and who is my household, that you have brought me this far?” (2 Samuel 7:18). What is “this far”? Is it not enough that I [even managed] to come into the congregation [given my Moabite background], but that I became king? And “this far” [i.e., the Hebrew word הלום] refers only to a king, as it is said, “Behold the king comes” (1 Samuel 10:22) [and the word used for “king,” in that verse, is הלום איש]. “And this was yet small in Your eyes” (2 Samuel 7:19) — like a person who says to his fellow: “This is but a small thing in your presence.” “And You have spoken also of Your servant’s house for a great while to come” (2 Samuel 7:19) — [the fact that the future is described in terms of its being far away is an allusion to David’s feeling that] “I was far away [as a descendent of Moab], yet I have been brought near.” “And this is the Torah for mankind” (2 Samuel 7:19) — This is what you wrote in your Torah, “An Ammonite or Moabite shall not enter into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:4). You wrote only about the men, but their women are permitted immediately. And [in 2 Samuel 7:19] the Torah is not described as the Torah of Abraham, Isaac, and Jacob, but the Torah of mankind. And who is the most praiseworthy of the prophets, and who is the most praiseworthy of the kings? The most praiseworthy of the prophets is Moses. The most praiseworthy of the kings is David. Moses took the Israelites out of Egypt. And David took Israel [out from under] the subjugation of [various] kingdoms. Moses made war with Sihon and Og. And David fought the wars of the Holy One, blessed be He, as it is said “for the wars of God, my master has fought” (1 Samuel 25:28). Moses was king over Israel and Judah as it is said, “And he was king in Yeshurun” (Deuteronomy 23:5). And David ruled over Israel and Judah. Moses split the sea for [the Israelites]. And David split the rivers for them, as it says, “He fought against Aram Naharayim” [which can be creatively translated, given the etymology of the various words, to mean, “He split mighty rivers”] (Psalms 60:2). Moses built an altar. And David built an altar. This one brought sacrifices, and that one brought sacrifices. Moses gave them five books of the Torah, and to correspond to them, David gave them the book of Psalms which contains five books: [the one which starts with] “Blessed is the person” (Psalms 1:1); [the one which starts with] “For the leader” (Psalms 42:1); [the one which starts with] “A psalm of Asaph” (Psalms 73:1); [the one that starts with] “A prayer of Moses” (Psalms 90:1); [and the one that begins] “Let those who have been redeemed say” (Psalms 107:2). Moses blessed the Israelites with the word “אשריך - you are blessed” (Deuteronomy 33:29), and David blessed [them] with [the word] אשרי [which begins the book of Psalms in Psalms 1:1]. “All my words are just. None of them are perverse or crooked” (Proverbs 8:8). There is neither pedantry nor deviation within them. We find that Scripture deviates two or three letters rather than to utter an ugly thing. As it is said, “from the pure animal, and from the animal which isn’t pure” (Genesis 7:8). Rabbi Yudan ben Rabbi Menasia said, “even when [it describes the properties of unkosher animals, the Torah prefers] to start with the pure [attributes that it might have. For example, the Torah] doesn’t say, “the Camel [is unkosher], because it doesn’t have split hooves;” instead [it opens by telling us that despite the fact that it] “chews the cud” [it isn’t kosher, because it doesn’t have split hooves] (Leviticus 11:4). [Likewise, the Torah] doesn’t say, “And the pig [isn't kosher], because it doesn’t chew the cud;” instead [it opens by telling us that despite the fact that it] “has split hooves” [it isn’t kosher, because it doesn’t chew the cud] (Leviticus 11:7). David said, even the Holy One, blessed be He, has testified about me, and said: “God will search for a more like-hearted person” (1 Samuel 13:14). He likened his name to his creator. Just as his creator doesn’t utter anything unsightly, the same could be said of David. He could have said, “Cursed is the person who walks in the company of the wicked,” or “Blessed is the person that walks in the company of the righteous.” But he said, “[blessed is the person] who doesn’t walk..." (Psalms 1:1). You could say a similar thing, [given the following verse:] “[Even if] Moses and Samuel [were to] intercede [with me...]” (Jeremiah 15:1). You find that everything that is written about one [i.e. Moses] is written about the other [i.e. Samuel]. This one was a Levi, and that one was a Levi. This one built an altar and that one built an altar. This one brought sacrifices, and that one brought sacrifices. This one was king, and that one was king. And so, it is said, “a prophet from among your brethren will arise like me” (Deuteronomy 18:15). And thus, you find [what we’ve just seen in the book of] Jeremiah [that Moses and Samuel are compared]. That which is written about this one [i.e. Moses] is written about that one [i.e. Samuel]. And a similar thing could be said about David and Solomon. That which is written about this one is written about that one. Rabbi Yuden says that this Psalm [i.e., the first one] is more praiseworthy than all of the others.

דבר אחר אשרי האיש. זה שאמר הכתוב (תהלים פד יב) כי שמש ומגן ה' אלקים. חזקיה בר' חייא אמר אשריהם צדיקים הנביאים שהם מדמים הצורה ליוצרה. ואת הנטיעה לנוטעה. כמה דאת אמר כי שמש ומגן ה' אלקים. ואמר (יחזקאל מג ב) והנה כבוד אלקי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו. אלא אין משמיעים לאזן אלא מה שהיא יכולה לשמוע ואין מראין לעין אלא מה שהיא יכולה לראות. דבר אחר כי שמש ומגן ה' אלקים. אי מה השמש הזו קופחת אף הקב"ה כן. תלמוד לומר ומגן. מה המגן הזה מגין את האדם כך הקב"ה מגין על עולמו. ר' חייא בר אבין אמר מאיר כשמש ומסיך כמגן. דבר אחר מגן זה תריס טארג"א פרסאה שהוא מקיף את האדם משלש רוחותיו. ומנין לרבות רוח הרביעי. תלמוד לומר (תהלים ה יג) ה' כצנה רצון תעטרנו. דבר אחר שמש ומגן מדבר באברהם אבינו. כי שמש זה אברהם שנאמר (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח. ומגן זה אברהם שנאמר (בראשית טו א) אנכי מגן לך. אלקים זה אברהם שנאמר (שם כג ו) נשיא אלקים אתה בתוכנו. חן וכבוד יתן ה' זה אברהם דכתיב (שם יג ב) ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. לא ימנע טוב להולכים בתמים זה אברהם שנאמר (שם יז א) התהלך לפני והיה תמים. ואם באברהם הכתוב מדבר היה לו שיאמר לא ימנע טוב להולך בתמים ומהו להולכים בתמים. אלא מה אברהם שהלך לפני הקב"ה בתמימות נעשה לו מגן אף כל מי שמהלך לפניו בתמימות נעשה לו מגן. ואחריו מה כתיב (תהלים פד יג) אשרי אדם בוטח בך. אברהם אין כתיב כאן אלא אדם. כל אדם. אמר דוד אשרי האיש נתת שלוה לרשעים ואין נאין בשלותן אלא עומדין. ר' יודן פתח ואמר (משלי כה ו) אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד. ר' יודן גרס לה ממקום שפתח זה סתם זה. וממקום שסתם זה פתח זה. ור' פינחס עבד לה אריכא פתח (תהלים קיט ק) מזקנים אתבונן. את מוצא בתחלה היה הקב"ה מברך את עולמו שנאמר (בראשית א כח) ויברך אותם אלקים. כיון שעמד נח ברכו שנאמר (שם ט א) ויברך אלקים את נח ואת בניו. עמד אברהם וברכו שנאמר (שם כד א) וה' ברך את אברהם בכל. מהו (שם יב ב) והיה ברכה. אמר רב נחמן שמסר לו את הברכות ואמר לו עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך ולמאן דאת יהיב ליה ברכה בריך. כיון שעמד יצחק ברכו. מה כתיב (שם כה ה) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. מה נתן לו. ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן (אמרי). רבי יהודה אומר זו בכורה. ור' נחמיה אמר זו ברכה. ורבנן אמרי זו קבורה ודיאתיקי (שטר ירושה). אמר ר' לוי בשם רבי חמא לא ברכו אלא מתנות נתן לו. ולמה לא ברכו. משל למלך שהיה לו פרדס ומסרו לאריס והיה בו כל מיני אילנות כרוכין זה בזה. אחד של סם חיים ואחד של סם המות. אמר האריס אם אני משקה של סם חיים של סם המות יחיה עמו. ואם אין אני משקהו היאך זה של סם חיים חי. חזר ואמר אותו אריס לשנה זו אני משלים את אריסותי והולך לי ומה דאהנייה למריה דפרדיסא עביד. כך אמר אברהם אני איני מברך את יצחק לפי שעכשיו בני ישמעאל ובני קטורה מתברכים. אמר אנא בשר ודם היום כאן ומחר בקבר ומאי דבעי למיעבד בעולמו יעשה. כיון שמת אברהם נגלה הקב"ה על יצחק וברכו שנאמר (שם כה יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו. וכן עשה ליעקב שנאמר (שם לה ט) וירא אלקים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו. ועמד יצחק וברך את יעקב בנתינה שנאמר (שם כז כח) ויתן לך האלקים מטל השמים. וחתם בקריאה (שם כח א) ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו. עמד יעקב לברך את השבטים ופתח במה שחתם יצחק. הדא הוא דכתיב (שם מט א) ויקרא יעקב אל בניו. וחתם בזאת שנאמר (שם כח) וזאת אשר דבר להם אביהם. עמד משה לברך את ישראל אמר יעקב בכורו של מקום פתח בקריאה וחתם בזאת הריני פותח במה שחתם זקני ופתח (דברים לג א) בזאת הברכה. וחתם (שם כט) באשריך. כיון שעמד דוד פתח במה שחתם משה ואמר אף אני אברך את ישראל באשרי:

Another interpretation of “Blessed is the person” (Psalms 1:1): This [relates to] that which is said in the verse: “For the Lord God is a sun and a shield; [God gives grace and glory, and does not withhold good from those who walk with integrity]” (Psalms 84:12). Chezkiah the son of Rabbi Chiyya said, “Blessed are the righteous prophets for they liken the form to He who gives form; and [they liken] the plant to He who plants. Like that which you say, “For the Lord God is a sun and a shield” (Psalm 84:12). And [likewise, Ezekiel] said, “And there, coming from the east with a roar like the roar of mighty waters, was the Presence of the God of Israel, and the earth was lit up by His glory” (Ezekiel 43:2). But [don’t blame the prophets for using these metaphors for describing God because] the ear can only be made to hear what an ear can hear, and an eye can only be shown what an eye can see.” Another interpretation of “For the Lord God is a sun and a shield” (Pslams 84:12). If [you were to say] just as this sun overwhelms [the earth], so too does the Holy One, blessed be He; [the verse continues] to teach us [that, in addition to being like a sun, God is like] “a shield.” Just as a shield protects a person, so too, the Holy One, blessed be He, protects His world. Rabbi Chiyya son of Avin said, “He illuminates [the world] like the sun, and covers [the world] like a shield.” Another interpretation: the shield [in this verse might] refer [only] to a special type of shield called a Persian Targa, which surrounds a person on three sides. So, how do we know to include the fourth side [such that we can rest assured that God protects us from all sides]? [Another verse comes to] teach us: “[For you bless the righteous,] Oh Lord, encompassing them with favour like a shield” (Psalms 5:13). Another interpretation: the sun and the shield allude to Abraham our father. Abraham is likened to the sun, because it is said, “Who raised up one from the east” (Isaiah 41:2). And “shield” [also] alludes to Abraham [because God tells Abraham that He will be his shield], as it is said, “I am a shield to you” (Genesis 15:1). [Even the word] אלוהים [which is a name of God] alludes to Abraham, as it is said, “You are a Prince of אלוהים in our midst” (Genesis 23:6). [Having associated the sun and the shield, and the name אלוהים, with Abraham, we now move on to the next part of Psalms 84:12]: “God gives grace and glory;” this [also] alludes to Abraham, as it is written, “And Abraham was heavily loaded with cattle, silver, and gold” (Genesis 13:2); [the word for heaviness, כבד, in this verse, shares its root with the word for glory כבוד. God] “does not withhold good from those who walk with integrity” (Psalms 84:12), this [also] alludes to Abraham, as it says, “Walk before me, and [do so with] integrity” (Genesis 17:1). But if this Psalm [i.e. Psalm 84] was talking about Abraham, it should have said that [God] “does not withhold good from he who walks with integrity.” Why does it say [in the plural], “those who walk with integrity”? Rather, just as with Abraham, who walked with the Holy One, blessed be He, with integrity, had a shield made for him, so too, anyone who walks with integrity before Him has a shield made for him. And what is written directly after [this verse]? “[Oh God of Hosts,] blessed is the person who trusts in you” (Psalms 84:13). “Abraham” isn’t written here, but “person” is. Any person. David said, ““Blessed [or more accurately, perhaps, “happy”] is the person [who doesn’t walk in the counsel of the wicked...]” (Psalms 1:1). You have given tranquillity [rather than happiness] to the wicked. And there is no pleasantness in their tranquillity. Rather they stand [unlike David’s happy person, who is walking, and unlike those who walk with integrity. The wicked, who might seem to be happy, are – in fact – static].” Rabbi Yuden began [his teaching] and said [the following verse]: “Do not exalt yourself before the King; do not stand in the place of nobles” (Proverbs 25:6). Rabbi Yuden [taught that David wasn’t so arrogant as to bless the Jewish people in a wholly original way, since he would not stand in the place of all of the nobles who had already uttered their own blessings over Israel. Instead,] he read [the texts so as to make it clear that] from the place that this one opened, this one closed. And from the place that this one closed, this one opened. [That is to say, as will become clear later on in this Midrash, Rabbi Yuden recognised a historical chain of blessings uttered by great people in the past. Each person in this chain would begin or end their blessing with the words used by the previous person in the chain to begin or conclude his blessing]. Rabbi Pinchas [expounded, in his discourse, and drew out in a more] lengthy form [what Rabbi Yuden had meant]. He began [his discourse] with the verse: “I have understood more than my elders” (Psalms 119:100). [On a simple reading of that verse, it seems as if David is claiming to know more than his elders. But, as we’ll see, according to Rabbi Pinchas, it means, “I have gained understanding from my elders;” since David learnt how to bless the Jews from his predecessors.] You find that, at first, the Holy One, blessed be He, was in the habit of blessing His world, as it is said: “And God blessed them” (Genesis 1:28). Once Noah arose, He blessed him, as it said, “And God blessed Noah and his sons” (Genesis 9:1). Abraham arose, and He blessed him, as it is said, “And God blessed Abraham in everything” (Genesis 24:1). What is the meaning of “you shall be a blessing” (Genesis 12:2)? Rav Nachman said, [it means] that he passed the blessings over to him and told him, “Until now, I was required to bless my world, but from now on, the blessings are passed over to you, and whoever you bless will be blessed.” When Isaac arose, [Abraham] blessed him. What [does it mean when it is] written, “And he gave all that he had to Isaac” (Genesis 25:5)? What did he give to him? [There is a three-way debate about this between] Rabbi Yehuda, Rabbi Nechemia, and the Rabbis. Rabbi Yehuda said, [he gave him the entitlements of] the first born. Rabbi Nechemia said it was a blessing. And the Rabbis said it was burial [rights] and a document of inheritance [for the cemetery in Hebron]. Rabbi Levi said, in the name of Rabbi Chamma, “He didn’t bless him. He only gave him gifts. And why didn’t he bless him? It can be compared to a king who had an orchard, and he gave it to a tenant farmer. And he had all sorts of trees within it, intertwined with one another; one with the elixir of life, and one with the elixir of death. The tenant said, “If I water [the tree] that contains the elixir of life within it, [the tree] that contains the elixir of death within it will live alongside it. And if I don’t water it, how will [the tree] that contains the elixir of life [continue] to live?” That tenant turned around and said [to himself], “I’ll complete my tenancy this year and go elsewhere. And let the owner of the orchard do what he sees fit with whatever benefit I have provided.” So too, Abraham said, “I will not bless Isaac [because that would mean that] the children of Ishmael and the children of Ketura are now being blessed.” He said, “I am flesh and blood. Today I am here, and tomorrow in the grave. And that which needs to be done in this world, will be done.” When Abraham died, the Holy One, blessed be He, revealed himself to Isaac and blessed him, as it is said, “It was after Abraham died that God blessed Isaac his son” (Genesis 25:11). And so, He did to Jacob, as it is said, “And God appeared to Jacob again, as he came from Padam Aram, and He blessed him” (Genesis 35:9). And Isaac arose and blessed Jacob with [a gift of] giving, as it is said, "May God give you of the dew of heaven” (Genesis 27:28). And he sealed it with a calling: “And Isaac called unto Jacob and blessed him” (Genesis 28:1). Jacob arose to bless the tribes and he began where Isaac left off. As it is written, “And Jacob called unto his children” (Genesis 49:1). And he sealed his blessing with [the word] זאת [meaning, this], as it is said, “And this [זאת] is what their father said to them” (Genesis 49:28). When Moses rose to bless the Israelites, he said, “Jacob the firstborn of the Omnipresent opened with calling and sealed with this, behold, I will open [my blessing] where my elder left off, and he opened [his blessing] with “this is the blessing” (Deuteronomy 33:1). And he sealed [his blessing with the phrase] “Blessed are you – אשריך.” When David arose, he opened [his blessings] with [the phrase] with which Moses sealed [his blessing], and he said, “Also I will bless Israel with [the word] אשרי [i.e., the first word of Psalms 1:1].”

דבר אחר אשרי האיש. רבי נחמיה פתח (קהלת ז יט) החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים. אלו עשרה בני אדם שנאמר ספר תלים על ידם ואלו הן - אדם ומלכי צדק אברהם משה ודוד ושלמה ואסף ושלשה בני קרח. על אילין לא איתפלגות ועל מה איתפלגות רב ורבי יוחנן אמר לידותון על הדינין שעברו עליו ועל ישראל. ר' הונא בשם ר' אבא אמר אף על פי שנאמר על ידי עשרה זקנים לא נתקן אלא על ידי דוד מלך ישראל. משל לחבורה של זמרין שהיתה מבקשת לומר שבחו של מלך הימנון למלך. אמר להם המלך כולכם זכאין כולכם זמרין כולכם משובחין וראויין לומר הימנון אלא איש פלוני יאמר על ידי כולכם שקולו ערב יותר מן הכל. הדא הוא דכתיב (שמואל-ב כג א) ונעים זמירות ישראל. של כולם ערבים אבל של דוד בן ישי יותר מן הכל. מנעים זמירותיהן של ישראל גדול בן גדול אביינוס בן אביינוס. מהו אומר בסוף תלים (תהלים עב כ) כלו תפלות דוד בן ישי. וכשם שנאמר על ידי עשרה בני אדם כך נאמר בעשרה מיני זמר - בניצוח בניגון במזמור בשיר בתפלה בהלל בברכה בהודיה באשרי בהללויה. וגדול מכולם הללויה שכולל שם ושבח בבת אחת. רב קרא כל ספרא הללו יה:

Another interpretation of “Blessed is the person” (Psalms 1:1). Rabbi Nachman began [his teaching, with the verse:] “Wisdom gives more strength to the wise than ten mighty governors [in a city]” (Ecclesiastes 7:19). These are the ten people, by way of whom the psalms were said: Adam, Melchizedek, Abraham, Moses, David, Solomon, Asaf, and the three children of Korah. About those [ten] there is no dispute. About whom is there a dispute? Rav and Rabbi Yochanan said that Yedutan [who is mentioned in Psalms 39:1, 62:1 and 77:1, is not an author of any of the psalms but is a word that] refers to the decrees that passed over the Psalmist and over Israel. [In Kohelet Rabbah 7:19:4, we’re told that Rav and Rabbi Yochanan are actually on opposite sides of this debate. Rav holds that Yeudutan (at least in some instances of that word in the book of Psalms) refers to a person – one of the three children of Korah – while Rabbi Yochanan holds that (in the book of Psalms), it only ever refers to the decrees that passed over the Psalmist and over Israel]. Rav Huna said in the name of Rav Abba, even though they were said by ten elders, they were only properly fixed by the hand of David, King of Israel. This can be likened to a choir of singers that was requested to praise the king with a hymn for the king. The king told them that they are all worthy, all good singers, all praiseworthy and fitting to sing the hymn. But this one person will sing it on your behalf [which might mean, “with your accompaniment”], because his voice is the sweetest of all. This is what is written: “the sweetest of the songs of Israel” (2 Samuel 23:1). All of your voices are sweet, but David son of Jesse’s is sweetest of all; the sweetness of the songs of Israel; a great person the son of a great person; a nobleman the son of a nobleman. What is written [towards the] end of the book of Psalms? “Here ends the Psalms of David son of Jesse” (Psalms 72:20) [which, perhaps the Midrash is reading creatively as, “all of the Psalms are of David son of Jesse.”] And just as they were said by ten people, they were also said in ten different formats: 1. [the style] of the chief conductor; 2. [alongside an] instrumental melody; 3. song set to instruments; 4. acapella song; 5. prayer; 6. praise; 7. blessing; 8. thanksgiving; 9. praises of the blessed; and 10. [with the word] hallelujah. And the greatest of all of them is hallelujah because it includes simultaneously within it a name [of God] and praise. Rav read [every instance of the word hallelujah throughout] the entire book [as two words, rather than one:] hallelu [and, then after a space] jah.

אשר לא הלך בעצת רשעים. א"ר שמעון בן פזי וכי מאחר שלא הלך היכן עמד ומאחר שלא עמד היכן ישב ומאחר שלא ישב היכן לץ. אלא לומר לך שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו ללוץ ואם לץ עליו הכתוב אומר (משלי ט יב) ולצת לבדך תשא. ללמדך שמצוה גוררת מצוה ועבירה וכו'. וכי מאחר שלא הלך ולא עמד ולא ישב יכול לא יעשה לא טובה ולא רעה אלא ישים יד לפה תלמוד לומר כי אם בתורת ה' חפצו. א"ר ברכיה מה בא הכתוב לומר (קהלת ז יז) אל תרשע הרבה. הא ציבחר (פי' מעט) לירשע אלא אם הרשעת אל תוסף. רבי שמעון בן יוחאי אומר ישב אדם ולא עשה עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה. רבי זעירא אמר והוא שבאת לידו וניצל ממנה. שנאמר (תהלים לד טו לז כז) סור מרע ועשה טוב. סור מרע על מנת לעשות טוב. וכן הוא אומר (תהלים קיט ג) אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו. תני דבי רבי יהושע בן קרחא עשרים אשרי כתיב בספר תלים כנגד עשרים הוי שבספר ישעיה. אמר רבי תמה אני האיך למדנו ר' יהושע עשרים אשרי כתיב. ואני אומר עשרים ושתים. ולמה כנגד עשרים ושתים אותיות. ועליהם הוא אומר (תהלים יט טו) יהיו לרצון אמרי פי. יעשו לדורות ויכתבו לדורות אמרי פי ויחוקקו לדורות. ולא יהיו קורין בהם כקורין בספרים אלא יהיו קורין בהן ונוטלין שכר עליהם כנגעים ואהלות. (שם) יהיו לרצון אמרי פי. אמר ר' ירמיה בר שלום בשם ר' יוחנן מאי דכתיב (שם סא ה) אגורה באהלך עולמים. וכי תעלה על דעתך שהיה מבקש דוד דירת שני עולמים. אלא כך אמר דוד יהו מזכירים אותי בבתי כנסיות ובתי מדרשות וכאלו חי וקיים אני בשני עולמים:

“Who does not walk in the counsel of the wicked” (Psalms 1:1). Rabbi Shimon ben Pazi said, “And since he didn’t walk with them, where did he stand [with them]? And since he didn’t stand [with them] where did he sit [with them]? And since he didn’t sit [with them] where did he scoff [as they did]? Rather, [this comes] to teach you that if he walked [with them,] his end will be to stand [with them], and if he stood [with them,] his end will be to scoff, and if he scoffed, Scripture speaks of him [when it says]: “If you are a scoffer, your bear it alone” (Proverbs 9:12) [i.e., you may have scoffed as a result of peer-pressure, but in the end, you have to bear the responsibility on your own.] This comes to teach us that a good deed leads to another good deed, and a transgression [leads to another transgression]. And since he neither walked, nor stood, nor sat [with the wicked], you might [come to think] that he would neither do good nor bad, but [simply] put his hand upon his mouth. [Therefore, the psalm continues] to teach us, “but his delight is in the Torah of God” (Psalms 1:2). Rabbi Berechia said, “What is the verse coming to tell us [when it says], “Don’t be overly wicked” (Ecclesiastes 7:1)? That [it’s perfectly fine if we’re only] a little bit wicked?! Rather, [it means] if you’ve been wicked [already], don’t add to [what you’ve done]. Rabbi Shimon bar Yocahi says, if a person sat and didn’t transgress [any laws,] he is rewarded as if he did a good deed. Rabbi Zeira said, that this [only applies in a case where an opportunity to sin] came to him and he was saved from it [by his own resilience and will-power]. As it is said, “Depart from evil and do good” (Psalms 34:15; 37:27) — depart from evil in order to do good; and similarly, it is said, “they have never fallen into iniquity, in His ways they have walked” (Psalms 119:3) [which implies that, merely by not having fallen into iniquity, they are counted as if they have walked in God’s ways]. A sage of the academy of Rabbi Yehoshua ben Karcha says that the twenty instances of the word אשרי [meaning blessed, or happy] in the book of Psalms correspond to the twenty instances of הוי [which is an expression of dismay] in the book of Isaiah. Rabbi [Yehuda Ha-Nassi] said, “I am perplexed [by this]! How could Rabbi Yehoshua teach us that אשרי is written twenty times? And I say [that it is written] twenty-two times. Why? Corresponding to the twenty-two letters [of the alphabet]. And about them [David] said, “May the words of my mouth [and the prayer of my heart be acceptable to you, Oh Lord, my rock and my redeemer]” (Psalms 19:15). They should be made [relevant] for the generations, and written for the generations, and inscribed for the generations. And those who read them shouldn’t be like those who read [words] in a book. Rather, they should read them and take reward [for reading] them, [like the reward one receives from learning the most difficult tractates of Mishna, such as] Negaim and Oholot. “May the words of my mouth [and the prayer of my heart] be acceptable.” “Oh, that I might dwell in your tent forever, [take refuge under Your protecting wings.]” (Psalms 61:5). [This verse uses a word for “forever” that can also mean “worlds.”] But could it enter your mind that David would have requested to reside in two worlds [in heaven and on earth]? Rather, this is what David said: May they [continue] to recall me [by reading my Psalms] in houses of prayer, and in study halls, [even after I have passed on to the next world, such that it should be] as if I were alive and well in two worlds.

דבר אחר אשרי האיש. מדבר באדם הראשון. אמר אדם הראשון אשרני אם לא עמדתי בדרכיו של נחש ואשרי אם לא ישבתי במושבו של ליצנות. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר אמר הנחש לשון הרע על בוראו. אמר לחוה מפני מה אין אתם אוכלין מן העץ הזה אמרה לו כן צוה לנו הקב"ה שלא לאכול ממנו ושלא ליגע בו ושלא ליקרב אצלו. מה עשה הנחש נטל את חוה דחפה עליו ולא מתה והקב"ה לא צוה אלא שלא לאכול והוסיפה על הדבור אמר לה הנחש מן העץ הזה אכל המקום וברא את העולם ואם אתם אוכלין ממנו אתם יכולים לבראות עולם כמותו שנאמר (בראשית ג ה) והייתם כאלקים. אלא כל אומן שונא בר אומנותיה. מכאן שהיה לייצן:

Another interpretation of “Blessed is the person” (Psalms 1:1). It is speaking of Adam the first man. Adam said, “I would have been blessed had I not stood in the path of the snake; and blessed had I not sat in his company of scoffers.” Rabbi Yehoshua of Sikhnin said in the name of Rabbi Levi, “The snake spoke slander of his creator. He said to Eve, why won’t you eat from this tree? She said to him, “[We don’t eat from it] because the Holy One, blessed be He, commanded us not to eat from it, not to touch it, and not [even] to approach it.” What did the snake do? He took Eve, and he pushed her against it, and she didn’t die [since, in actual fact,] the Holy One, blessed be He, only commanded [them] not to eat [from it], and [Eve erroneously] added to [God’s] speech [with the notion that the tree shouldn’t be touched]. The snake said to her, “From this tree, the Omnipresent ate and He [then] created the world. And if you eat from it, you shall be able to create a world like Him” — as it is said “You shall be like gods” (Genesis 3:5) — [and the snake continued,] “But every artist hates his fellow artist [which is why God doesn’t want you to have His powers.]” And from here [we can see] that he was a scoffer.”

כי אם בתורת ה'. אמר ר' לוי שש מצוות שנתן הקב"ה לאדם הראשון שנאמר (שם ב טז) ויצו ה' אלקים על האדם. ובתורתו יהגה אלו שש מצוות שנתן לו.

“But his delight is in the Torah of the Lord” (Psalms 1:2). [Continuing from the previous Midrash, according to which the subject of this psalm is Adam; did Adam have a Torah in which to delight?] Rabbi Levi said, “The Holy One, blessed be He, gave six commandments to Adam, the first man, as it is said, “And the Lord God commanded the man” (Genesis 2:16).” “In His Torah he meditates day and night” (Psalms 1:2) — This refers to these six commandments that he was given.

והיה כעץ שתול שנטלו הקב"ה ושתלו בגן עדן. אשר פריו יתן בעתו זה קין. ועלהו לא יבול זה הבל. וכל אשר יעשה יצליח זה שת. לא כן הרשעים זה נחש. על כן לא יקומו רשעים במשפט הכל מתרפאין לעתיד לבוא חוץ מן הנחש וגבעוני. שנאמר (ישעיה סה כה) זאב וטלה ירעו כאחד. גבעוני שנאמר (יחזקאל מח יט) והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל יאבדוהו. שלש מדות טובות נתן הקב"ה לישראל רחמנים ביישנים וגומלי חסדים. שנאמר (דברים יג יח) ונתן לך רחמים. וכתיב (שמות כ יז) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. מכאן אמרו כל מי שאין לו בשת פנים ברי לנו שלא עמדו אבותיו על הר סיני. וכתיב (דברים ז יב) ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד וגו'. ראה דוד בגבעונים שאין בהן אחד מכל אלה עמד ורחקם. שנאמר (שמואל-ב כא ב) והגבעונים לא מבני ישראל המה. ואף עזרא רחקם שנאמר (נחמיה יא כא) והנתינים יושבים בעופל. ואף הקב"ה מרחקן לעתיד לבוא שנאמר (יחזקאל מח יט) והעובד העיר יעבדוהו יאבדוהו כתיב. שהעובדים הם הגבעונים יעבדוהו לעתיד לבוא. שנאמר (יהושע ט כז) ויתנם יהושע חוטבי עצים וגו'. כי יודע ה' דרך צדיקים זו אדם וחוה. ודרך רשעים תאבד זה נחש שאין לו רפואה לעתיד לבא:

“He shall be like a tree planted [besides streams of water]” (Psalms 1:3). [Continuing from the previous Midrash: this refers to Adam, since] the Holy One, blessed be He, took him and planted him in the Garden of Eden; “which yields its fruit in its season” (ibid.) — this refers to Cain; “whose foliage never fades” (ibid.) — this refers to Abel; “and all that it produces thrives” (ibid.) — this refers to Seth. “Not so the wicked” (Psalms 1:4) — this refers to the snake. “Therefor the wicked will not survive judgement” (Psalms 1:5). Everything [and everyone] will be healed [and repaired from the consequences of their sins] in the time to come; [all] except for the snake and the Gibeonites. As it is said: “The wolf and the lamb shall graze together, [and the lion shall eat straw like the ox, and the food of the snake will be dust]...” (Isaiah 65:25) [The snake is excluded from the transformation promised to the other animals, and the] Gibeonites [are also an exception to the principle that all things will be healed]; as it is said, “The workers in the city from all of the tribes of Israel shall cultivate it” (Ezekiel 48:19) — [which the Midrash creatively reads as a reference to the Gibeonites; replacing the world יעבדוהו with the almost homophonic word יאבדוהו to read: “they] shall be destroyed [from among the tribes of Israel].” The Holy One, blessed be He, gave three virtuous traits to the Israelites: mercy, bashfulness, and loving-kindness; as it is said: “[God] has given you mercy” (Deuteronomy 13:18); and it is written, “[God has come only in order to test you, and] in order that the fear of God should be upon your face, so that you not go astray” (Exodus 20:17). Because of this it is said, regarding anybody who has no shame, that his ancestors did not stand at Mount Sinai. And it is written, “And the Lord your God will guard for you the covenant and the loving-kindness that He swore to your fathers” (Deuteronomy 7:12) — [creatively read to be suggesting that God swore to give us the character trait of loving-kindness]. King David saw, regarding the Gibeonites, that they didn’t have a single one of these [virtues]; he arose and he distanced them [from the rest of Israel]. As it is said, “And the Gibeonites are not part of the Children of Israel” (2 Samuel 21:2). And Ezra also distanced them, as it is said: “The temple servants [who were Gibeonites] lived in Ophel” (Nehemia 11:21). [The point here might be that they were sent to live in a town that was far away from the Israelites. Moreover, there may be an additional play on words between עופל and אופל, to suggest that they were sent to live in darkness]. And even the Holy One, blessed be He, will distance them in the time to come, as it is said, “The workers in the city … shall cultivate it” (Ezekiel 48:19); [we read “cultivate it” but] “will be destroyed” is written [playing again with the almost homophonic switch between יעבדוהו and יאבדוהו]. As it is said, “And Joshua made them hewers of wood and drawers of water” (Joshua 9:27) [to leave us in no doubt that the workers referred to in Nehemia and Ezekiel are the Gibeonites]. [Our reading of Psalms 1 continues]: “For God knows the way of the righteous” (Psalms 1:6) — this refers to [the way of] Adam and Eve, “but the way of the wicked is doomed” (ibid.) — this refers to the [way of the] snake [and presumably, to the way of the Gibeonites] for whom there is no healing [or repair] in the future to come.

דבר אחר כעץ שתול. נטוע אינו אומר אלא שתול. ללמדך שאפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו. (יהושע א ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך אם עשית כן (שם) אז תצליח את דרכך בעולם הזה. ואז תשכיל לעולם הבא. אמר שלמה (משלי ו כב) בהתהלכך תנחה אותך. בעולם הזה. (שם) בשכבך תשמור עליך בקבר מן הרמה. (שם) והקיצות היא תשיחך לעולם הבא:

Another interpretation [of Psalms 1:3] “like a tree planted.” [There are two Hebrew words for planting; one of them,] נטוע isn’t mentioned [here] but שתול [is used instead — this word carries a nuance of greater resilience]. This is to teach you that even if all the winds in the world were to blow upon it, they wouldn’t move it from its place. “This book of Torah should not cease from your lips” (Joshua 1:8); and if you do [live up to this calling,] “then you will prosper in your undertakings [and then you will be successful]” (ibid.) — [you will prosper in your undertakings] in this world; and then you will be successful in the world to come. Solomon said, “When you walk, it shall lead you” (Proverbs 6:22) — in this world; “When you lie down it will watch over you” (ibid.) — in the grave [where it shall protect you from] the worm; “And when you awake it will talk with you” (ibid.) — in the world to come.

דבר אחר אשרי האיש. מדבר בנח איש צדיק שלא הלך בעצת שלשה דורות דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה. על דעתיה דר' יהודה דאמר בעצת רשעים זה דור אנוש. ובדרך חטאים דור המבול. ובמושב לצים זה דור הפלגה שהיו כולם ליצנים. כי אם בתורת ה' חפצו אלו שבע מצוות שנצטוו בני נח. ובתורתו יהגה יומם שהגה דבר מתוך דבר ואמר מה טעם ריבה המקום בטהורין יותר מן הטמאין אלא שהיה רוצה להקריב לו מהן. מיד (בראשית ח כ) ויקח מכל הבהמה הטהורה. והיה כעץ שתול ששתלו בתיבה. דאמר ר' יהושע בן לוי ארבעה חדשים היתה התיבה עומדת במים כספינה הצפה על פני המים. אשר פריו יתן בעתו. אמר ר' יודן כל בני גילו היו מולידין בני חמשים שנה בני שבעים ושמונים והוא בן חמש מאות שנה. שנאמר (שם ה לב) ויהי נח בן חמש מאות שנה. רבי חייא בשם ר' אבא אמר כבש המקום מעיינו שלא יוליד בן שהוא בן ק' בדור המבול ויאבד עמהן לפי שאין בית דין של מעלה עונשין אלא לבן ק' שנה ואם היה לו באותו זמן בן של ק' שנה היה מת עמהן. א"ר שמעון בן לקיש עתידה לחזור לעיקרה לימות המשיח. שנאמר (ישעיה סה כ) כי הנער בן מאה שנה ימות. אם תאמר שהיו בדור המבול פחות ממאה שנה ואבדו. אני אומר בעוון אבותם נענשו שנאמר (בראשית ו יב) כי השחית כל בשר. דבר אחר למה כבש מעיינו שלא יוליד וירבה זרעו ויאבדו בדור המבול ומתעצב בהן. ואם תאמר צדיקים יהיו היה צריך לעשות תיבות הרבה. לכך כבש הקב"ה מעיינו עד חמש מאות שנה הוי אומר אשר פריו יתן בעתו זה שם. ועלהו לא יבול זה חם. וכל אשר יעשה יצליח זה יפת. לא כן הרשעים זה דור המבול. כההיא דתנינן דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין. כי יודע ה' דרך צדיקים זה נח ובניו. ודרך רשעים תאבד זה דור המבול:

Another interpretation [of Psalms 1:1] “Blessed is the person;” is talking about Noah, a righteous person who didn’t walk in the counsel of three generations, the generation of Enosh, the generation of the flood, and the generation of the dispersion. [This accords] with the opinion of Rabbi Yehuda, who said “the counsel of the wicked” (Psalms 1:1) refers to the generation of Enosh; “the way of sinners” (ibid.) refers to the generation of the flood; and “the company of scoffers” (ibid.) refers to the generation of the dispersion, since they were all scoffers. “But his delight is in the Torah of the Lord” (ibid.), these are the seven commandments in which the children of Noah were commanded; “and on His Torah he meditates day [and night]” (ibid.); since he meditated [upon the law, so as to infer] one matter from another, and he said, “For what reason did the Omnipresent [command me to bring] more pure animals [onto the ark] than impure animals? It must be that he wanted me to sacrifice to him, from them.” Thereupon, “He took from all of the pure animals [and of every pure bird, and he offered [them as] burnt offerings upon the altar]” (Genesis 8:20). “He shall be like a tree planted [besides streams of water]” (Psalms 1:3); since he was planted in the ark; such that Rabbi Yehoshua ben Levi said that for four months the ark stood upon the water like a ship that sails upon the water; “which yields its fruit in its season” (ibid.) — Rabbi Yuden said that all the people of his age became fathers when they were fifty years old, or seventy, or eighty, but [Noah didn’t become a father until he was] five hundred years old, as it is said, “And it was when Noah was five hundred years old, [Noah begot Shem, Ham, and Japheth]” (Genesis 5:32). Rabbi Chiyya said in the name of Rabbi Abba, “The Omnipresent overcame [Noah’s] wellspring [of fertility] to ensure that he would not have a child that was one hundred years old [or older] during the generation of the flood, [such that this child] would have been lost with [the rest of his generation]. Rabbi Shimon ben Lakish said that, in the days of the Messiah, [human longevity] would return to its original state, as it is said, “someone who dies at a hundred years shall be reckoned a youth” (Isaiah 65:20). If you were to say that there were people younger than one hundred who were lost [as a result of the flood], I would say, “they were punished for the transgressions of their fathers, as it is said, “for all flesh had corrupted [its ways upon the earth]” (Genesis 6:12).” Another interpretation: why did [God] overcome [Noah’s] wellspring? So that he wouldn’t have children, and [so that] his seed would [not] multiply, such that they would all be lost in the generation of the flood, and he would have grieved for them. And if you say that they would have been righteous [such that they would not have been wiped out], many arks would have been required! Therefore, the Holy One, blessed be He, overcame [Noah’s] wellspring until he was five hundred years old, and so it says, “which yields its fruit in its season” (Psalms 1:3) — this refers to Shem; “whose foliage never fades” (ibid.) — this refers to Ham; “and all that it produces thrives” (ibid.) — this refers to Japheth. “Not so the wicked” (Psalms 1:4) — this refers to the generation of the flood. This accords with what we have learnt: the generation of the flood have no share in the world to come and they will not [even] stand in judgement [Mishna Sanhedrin 10:3]. “For God knows the way of the righteous” (Psalms 1:6) — this refers to Noah and his children. “And the way of the wicked is doomed” (ibid.) — this refers to the generation of the flood.

דבר אחר אשרי האיש. זה אברהם שנאמר (שם כ ז) ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. אשר לא הלך בעצת רשעים זה דור הפלגה. שנאמר (שם יא ד) הבה נבנה לנו עיר. ואין הבה אלא עצה שנאמר (שופטים כ ז) הבו לכם דבר ועצה הלום. ואין עיר אלא אלוה דכתיב (דניאל ד י-כ) עיר וקדיש. נחלקו לג' כתות אחת אומרת נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעשה עמו מלחמה ואחת אומרת נעלה ונעבוד שם עבודה זרה. ושלשתן לקו אחת נעשו קופין רוחין ושדין ואחת בלע ה' פלג לשונם ואחת נפץ ה' אותם הדא הוא דכתיב (משלי י כד) מגורת רשע היא תבואנו. ובדרך חטאים לא עמד אלו סדומיים. שנאמר (בראשית יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים. ובמושב לצים זה אבימלך. שנאמר (שם כ טו) הנה ארצי לפניך ולא קבל. כי אם בתורת ה' חפצו זה אברהם. שנאמר (שם יח יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה. ובתורתו יהגה. א"ר שמואל בר נחמני אברהם לא היה לו אב שילמדו תורה מאין למד. תני רבי שמעון בן יוחאי מלמד שזימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני רבנן והיו נובעות ומלמדות אותו חכמה כל הלילה. הדא הוא דכתיב (תהלים טז ז) אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי. ור' שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן אמר קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין ועירובי חצירות. שנאמר (בראשית כו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי. והיה כעץ שתול על פלגי מים שנטלו הקב"ה ושתלו בארץ ישראל. דבר אחר שנטלו הקב"ה ושתלו בגן עדן. אשר פריו יתן בעתו זה יצחק. ועלהו לא יבול זה ישמעאל. וכל אשר יעשה יצליח אלו בני קטורה. על כן לא יקומו רשעים במשפט זה נמרוד וחבריו:

Another interpretation of “Blessed is the person” (Psalms 1:1) — this is Abraham, as it is said, “And now, return the wife of this person, since he is a prophet” (Genesis 20:7) [Abraham is described by God as a person, using the word האיש, which the Psalm uses to describe the blessed person]; “who doesn’t walk in the counsel of the wicked” (ibid.) — this refers to the generation of the dispersion, as it is said, “Come let us build a city for ourselves” (Genesis 11:4), and the word “come” always alludes to [people taking] counsel, as it is said, “you should take counsel and devise a plan” (Judges 20:7). And the word “city” always alludes to God, as it is written, “[In the vision of my mind in bed, I looked and saw] a holy Watcher [coming down from heaven]” (Daniel 4:10 [see also Daniel 4:20 – and the Aramaic word that’s used for the “Watcher” is a homonym with the Hebrew word for city –עיר ; such that their desire to build an עיר might allude to some sort of idolatry, or an attack on God.] [The generation of the dispersion] were divided into three sects. One said, “Let us ascend [the tower] and live there.” One said, “Let us make war with [God, atop the tower].” And one said, “Let us ascend and practice idolatry there.” And all three were struck. One [sect] was transformed into monkeys, spirits, and demons. Of one [sect], God swallowed their tongues and divided their language [see Psalms 55:10]. And one [sect] God dispersed [over the face of the earth], [in conformity with] that which is written, “An evildoer’s plans backfire” (Proverbs 10:24). [Returning to our Psalm, and our reading it in conjunction with the life of Abraham:] “And in the path of the sinners he doesn’t stand” (Psalms 1:1) — these are the people of Sodom [with whom Abraham didn’t stand], as it is said “And the people of Sodom were wicked and sinful” (Genesis 13:13); “the company of scoffers” (Psalms 1:1) — this refers to Avimelech, as it is said, “Behold my land lies before you, [settle wherever you please]” (Genesis 20:15), and [Abraham] didn’t accept [the offer; he refused to sit in the company of scoffers]; “but his delight is in the Torah of God” (Psalms 1:2) – this refers to Abraham, as it is said, “For I have singled him out, that he may instruct [his children and his posterity to keep the way of God by doing what is just and right, in order that God may bring about for Abraham what has been promised to him” (Genesis 18:19); “and on His law he meditates [day and night]” (Pslams 1:2) – Rabbi Shmuel son of Nachmani said, “Abraham didn’t have a father that would teach him Torah. From where did he learn it?” Rabbi Shimon ben Yochai taught that this teaches us that the Holy One, blessed be He, appointed [Abraham’s] two kidneys for him, as two rabbis, and [Torah would] flow [from them] and they would teach him wisdom all night, in conformity with that which is written, “I bless God who has guided me; my conscience [literally: my kidneys] admonish me at night” (Psalms 16:7). And Rabbi Shmuel son of Nachmani said in the name of Rabi Yonatan, that Abraham our father observed [all of Jewish law], even the laws of eiruv tavshilin [a Rabbinic device that allows for a person to prepare food for Shabbat during a festival that precedes Shabbat] and eiruv chatzerot [another Rabbinic device that allows a person to carry items between properties on Shabbat], as it is said, “Because Abraham heeded by voice, observed my charge, my commandments, my statues, and my teachings [literally: my Torahs – alluding, in the Midrashic imagination to both the Written and the Oral Torahs]” (Genesis 26:5). “He shall be like a tree planted besides streams of water” (Psalms 1:3), since the Holy One, blessed be He, took [Abraham] and planted him in the land of Israel. Alternatively, the Holy One, blessed be He, took [Abraham] and planted him in the Garden of Eden; “which yields its fruit in its season” (ibid.) — this refers to Isaac; “whose foliage never fades” (ibid.) — this refers to Ishmael; “and all that it produces thrives” (ibid.) — this refers to the children of Ketura. “Therefore, the wicked will not survive judgement” (Psalms 1:5) — this refers to Nimrod and his fellows.

דבר אחר אשרי האיש. זה שבטו של לוי שלא הלך בעצת מעשה העגל שנאמר (דברים לג ח) תומיך ואוריך לאיש חסידך. ובדרך חטאים לא עמד שכן כתיב (שמות לב לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה. ובמושב לצים שנאמר (שם ו) וישב העם לאכל ושתו ויקומו לצחק. ובני לוי כתיב בהן (שם כו) ויאספו אליו כל בני לוי. ר' ברכיה בשם ר' שמואל בר נחמני אמר מאן לא בעי למיהוי בר ביתא דמלכא. אלא משה אמר מי שלא נתן נזם לעגל יבוא אצלי. מיד ויאספו אליו כל בני לוי. כי אם בתורת ה' חפצו זה שבטו של לוי. שנאמר (מלאכי ב ו) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו. והיה כעץ שתול ששתלו הקב"ה בארץ ישראל. שכולם נכנסו לארץ. ר' זעירא אמר בשם ר' יהושע מכל שבטו של לוי לא מתו אלא אהרן ומרים:

Another interpretation of “Blessed is the person” (Psalms 1:1). This refers to the tribe of Levi who did not walk in the counsel [of those who were involved in the] incident of the [Golden] Calf, as it is said, “[And of Levi he said:] Let your Thummim and Urim [the sacred oracle worn beneath the breastplate of the High Priest] be with your faithful one” (Deuteronomy 33:8); “nor stand in the way of sinners” (Psalms 1:1), for so it is written, “Please [forgive them for] this nation has sinned a great sin” (Exodus 32:31); “the company of scoffers” (Psalms 1:1) [also refers to the incident of the Golden Calf], as it is said, “the nation sat down” [just as the scoffers in Psalm 1 are described as sitting down] “to eat and drink, and then rose to revel” (Exodus 32:6). And [yet] regarding the children of Levi it is written, “[Moses stood up in the gate of the camp and said, “Whoever is for God, come here!”] And all the children of Levi rallied to him” (Exodus 32:26). Rabbi Berechia said, in the name of Rabbi Shmuel bar Nachmani, “Who wouldn’t want to be a trusted courtier in the house of the king? [That is to say, why didn’t everybody, at that stage of the story, rally around Moses?] Rather, Moses said, “he who did not donate a nose ring to the Calf can come to my side.” Immediately, “the children of Levi rallied around him.”” “But his delight is in the Torah of the Lord” (Psalms 1:2), this refers to the tribe of Levi, as it is said, “[Know, then, that I have sent this charge to you that My covenant with Levi may endure ... The Torah of truth was in his mouth, and iniquity was not to be found upon his lips” (Malachi 2:4-6). “He shall be like a tree planted [besides streams of water]” (Psalms 1:3), because the Holy One, blessed be He, planted them in the land of Israel, since all of them entered the land. Rabbi Zeira said in the name of Rabbi Yehoshua, “of all of the tribe of Levi, only Aaron and Miriam died [in the wilderness].”

דבר אחר אשרי האיש. אלו בניו של קרח שלא הלכו בעצת אביהם שנאמר (במדבר טז כו) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה. ובדרך חטאים (שם יז ג) את מחתות החטאים. ובמושב לצים זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ועל אהרן. מה עשה כינס כל הקהל שנאמר (שם טז יט) ויקהל עליהם קרח את כל העדה. התחיל לומר ליצנות ואומר להן אלמנה אחת היתה בשכונתי ועמה שתי נערות יתומות והיתה לה שדה אחת. באתה לחרוש אמר לה משה (דברים כב י) לא תחרוש בשור וחמור יחדו. באתה לזרוע אמר לה משה (ויקרא יט יט) שדך לא תזרע כלאים. באתה לקצור ולעשות ערימה אמר לה הניחי לקט שכחה ופאה. באתה לעשות גורן אמר לה תני תרומה ותרומת מעשר ומעשר ראשון ומעשר שני. הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. מה עשתה מכרה את השדה ולקחה שני כבשות ללבוש מגזותיהן וליהנות מפירותיהן. כיון שילדו בא אהרן ואמר לה תני לי את הבכורות שכך אמר לי הקב"ה (דברים טו יט) כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר. הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. הגיע זמן גיזה וגזזה אותן אמר לה תני לי ראשית הגז שכן אמר לי הקב"ה (שם יח ד) וראשית גז צאנך תתן לו. אמרה אין לי כח לעמוד באיש הזה הרי אני שוחט אותן ואוכלתן. כיון ששחטן אמר לה תני לי הזרוע והלחיים והקיבה. אמרה לו אפילו ששחטתי אותן לא נצלתי מידו. הן עלי חרם. אמר לה תנה לי שכך אמר הכתוב (במדבר יח יד) כל חרם בישראל לך יהיה. נטלה והלך לו. הניחה בוכה היא ושתי בנותיה. אריך כדין הא ביזתא עלובתא. כ"כ הם עושים ותולין בהקב"ה. מכאן שהיה ליצן. כי אם בתורת ה' חפצו אלו בניו שאמרו שירה ואמרו חייבין אנו בכבוד אבינו נחלוק כבוד למשה רבינו עמדו והכריעו עצמן בשביל כבודו של משה. ובתורתו יהגה אלו בניו של קרח. כיון שנבלעו עדת של קרח נמצאו בניו כתורן של ספינה שנאמר (שם כו י) ויהיו לנס. רבי אומר נקרעו כל סביבותיהן ואותו מקום שהיה תחתיהן לא נקרע. רבי שמואל בר נחמני אמר לא היו שלשתן עומדין על מקום אחד אלא כל אחד ואחד היה עומד בפני עצמו ודומין כג' עמודים. והיינו דאמרי ברייתא על מאן קאים עלמא על תלתא עמודי. איכא דאמרי שלשה אבות ואית דאמרי חנניה מישאל ועזריה ואית דאמרי תלתא בני קרח. לא כן הרשעים זה קרח ועדתו. כי יודע ה' דרך צדיקים אלו בניו של קרח. ודרך רשעים תאבד זה קרח ועדתו:

Another interpretation of “Blessed is the person” (Psalms 1:1) – these are the children of Korah who didn’t walk in the counsel of their father, as it is said, “Move away from the tents of these wicked people” (Numbers 16:26); “in the way of sinners” (Psalms 1:1) [also refers to the Korah rebellion, as it is said,] “the firepans of those sinners” (Numbers 17:3); “and the company of scoffers” (Psalms 1:1) – this refers to Korah, since he scoffed over Moses and over Aaron. What did he do? He assembled all the congregation, as it is said, “Korah gathered the entire community against them” (Numbers 16:19). He began to scoff, and he said to them, “There was a widow in my neighbourhood, and she had two young orphaned daughters, and she owned a single field. She came to plough [her field], and Moses said to her, “You shall not plough with an ox and a donkey together” (Deuteronomy 22:10). She came to sow [her seeds in her field] and Moses said to her “You shall not sow two types of seed together in your field” (Leviticus 19:19). She came to harvest, and to make bundles [of her harvested crop], and he told her to leave the forgotten gleanings, forgotten sheaves, and the corners [of her field, for poor people to gather]. She came to thresh [her produce] and he said to her [that she must give] a gift [to the priest], the tithe [of a Levi to a priest], the tithe of an Israelite to a Levite, and the second tithe [to be eaten by its owner in Jerusalem during specific years of the agricultural cycle]. She made herself right with the law and gave [all of these taxes] to him. What did she do? She sold her field and bought two sheep, in order to dress herself with their shearings, and to benefit from their offspring. When they gave birth, Aaron came and said to her, “Give me the first born, because the Holy One, blessed be He, told me, “[You shall consecrate to the Lord you God] all the male firstlings that are born in your herd and in your flock” (Deuteronomy 15:19).” She made herself right with the law and gave them to him. The time for shearing came along and she sheared them. [Aaron] said to her, “Give me the first of your shearing, because the Holy One, blessed be He, told me, “The first of the shearings of your flock should be given to him” (Deuteronomy 18:4).” She said [to herself], “I don’t have the strength to withstand this person, behold, I’m going to slaughter them and eat them.” Once she had slaughtered them, he said, “Give me the foreleg, the jaw, and the stomach.” She said to him, “Even after I slaughtered them, I wasn’t saved from his hand, let [the sheep] be proscribed to me [as if to say, I altogether wash my hands of these sheep!]” He told her to give him [what remained of the sheep], for so the scripture says, “Everything that has been proscribed shall be yours” (Numbers 18:14).” He took [the remains of the sheep] and he went on his way. He left her and her two daughters weeping. Can such appropriation be according to the law?! This is wretched looting! All of this they do, and they hang it upon the Holy One, blessed be He!” From here [we can see that] he was a scoffer. “But his delight is in the Torah of God” (Psalms 1:2), this refers to his children who sang a song [of praise to God], and they said, “We are obligated to honour our father, let us apportion honour [instead] to Moses our teacher. They stood, and they established themselves [as being on the side of Moses] because of the honour [due to] Moses; “and on His Torah he meditates [day and night]” (ibid.), this refers to the children of Korah. When the congregation of Korah were swallowed up, his children were [left standing on a pillar of earth that didn’t sink down; rising from the depths] like the mast of a ship, as it is says, “and they became an example” (Numbers 26:10). [The verse is referring to those who died, serving as an example. But the Midrash re-reads the verse creatively to suggest that Korah’s righteous children were left standing like a ship’s mast, since the word for an example, in this verse, נס, can also mean a banner; like one finds on the mast of a ship – the wicked people who died were one sort of example, and the children of Korah were a different sort of example]. Rabbi [Yehuda Ha-Nassi] says all of the [earth] surrounding them was torn away, but the earth upon which [the children of Korah] was standing was not torn. Rabbi Shmuel bar Nachmani said, the three [children of Korah] were not standing in the same place. Rather, each one of them was standing in their own location, and they [were left looking] like three pillars. This accords with the teaching [that says], “Upon what does the world stand? Upon three pillars.” There are those that say [that these three pillars] are the three forefathers. There are those that say [that these three pillars] are Chananya, Mishael, and Azariya [from the book of Daniel]. And there are those that say [that these three pillars are] the three children of Korah. “Not so the wicked” (Psalms 1:4) — this refers to Korah and his congregation. “For God knows the way of the righteous” (Psalms 1:6) — this refers to the children of Korah; “but the way of the wicked is doomed” (ibid.) — this refers to Korah and his congregation.

כי אם בתורת ה' חפצו. זה שאמר הכתוב (תהלים מה ה) והדרך צלח רכב. הדור הוא המלמד בשעה שמקבץ את החכמים ולא להחניפם אלא על דבר אמת. הדורות הן ומשובחות שמועתן של רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש שהן יושבין ומפלפלין בהן. (שם) ותורך נוראות ימינך. רבי חייא אמר אם חפצת בתורה שנכתבה בנוראות ושנתנה בימין שנאמר (דברים לג ב) מימינו אש דת למו. את עתיד שתהא יושב ודורש ומורה הוראות. ר' אבא אמר אם חפצת בתורה סופה נקראת על שמך כגון משנתו של רבי הושעיא ובר קפרא וכיוצא בהן. ולמה נקראת על שניהם לפי שיגעו בה. תדע לך שכן התורה של הקב"ה היא שנאמר (תהלים יט ח) תורת ה' תמימה. ומשה עלה למרום ועשה שם מ' יום ונתן נפשו עליה לפיכך נקראת על שמו. שנאמר (מלאכי ג כב) זכרו תורת משה עבדי:

“But his delight is in the Torah of God” (Psalms 1:2), this refers to that which is written, “in your glory, win success; ride [on in the cause of truth and humble-rectitude; and let your right hand teach you wonderous things]” (Psalms 45:5). Glorious is the teacher at the time that he gathers the sages [together], not to flatter them, but [from a sincere desire to clarify] the truth. Glorious and praiseworthy were the teachings of Rabbi Yochanan and Rabbi Shimon ben Lakish, because they would sit and sharpen them [by debating with one another]; “let you right hand teach you wonderous things” (Psalms 45:5) – Rabbi Chiyya said, “if your desire is in the Torah, which was written in wonderous fire, and which was given with [God’s] right hand, as it is said, “from His right hand went a fiery law for them” (Deuteronomy 33:2), then you are destined to sit, and discern, and teach instructions [in Torah law].” Rabbi Abba said, “If your desire is in the Torah, it will end up being called by your name, like the Mishna of Rabbi Hoshaiya, and [the Mishna] of Bar Kapara, and their like. And why are [whole collections of teachings] named after those two? Because they toiled in [Torah]. You should know that this is the case [with the] Torah [itself] which [originally] belongs to the Holy One, blessed be He, as it is said, “the Torah of God is perfect,” (Pslams 19:8). And [then] Moses ascended to the heights, and he made forty days there, and he gave his soul over to it, [and] for that reason [the Torah] is [now] named after him, as it is said, “Remember the Torah of Moses my servant” (Malachi 3:22).”

דבר אחר כי אם בתורת ה' חפצו. שכל מי שעוסק בתורה הקב"ה עושה לו חפציו. ר' אליעזר אומר אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם רוצין אנו ליגע בתורה יום ולילה אבל אין לנו פנאי. אמר להם הקב"ה קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגעים בתורה יומם ולילה. ר' יוחנן אמר מהדא מלה (שמות יג ט) והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך. ר' יהושע אמר מה שאומר ר' אליעזר אינו אלא פרט ללילות שאין מצות תפילין מתקיימת אלא ביום שנאמר (שם י) ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. אמר לו ר' אליעזר ומה את מקיימת ובתורתו יהגה יומם ולילה. אמר לו רבי יהושע זו קרית שמע. שאם אדם קורא אותה שחרית וערבית מעלה עליו הקב"ה כאלו יגע בתורה יומם ולילה. בר קפרא אמר כל מי שהוא קורא שני פרקים שחרית וערבית קיים ובתורתו יהגה יומם ולילה. אמר רבי ברכיה אף אבות הראשונים קבעו את המשנה שהיו יושבים ביום שהוא נוטל מן הלילה ובלילה שהוא נוטל מן היום. שאלו את ר' יהושע מהו שילמוד אדם חכמה יונית. אמר להן צאו וראו שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ומותרין אתם. משום שנאמר (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה. חזר ואמר להם לא ילמד אדם את בנו חכמה יונית ואפילו אומנות שלא יבטל מדברי תורה אפילו שעה אחת שנאמר (דברים ל יט) ובחרת בחיים. תנן בשחר מברך ב' לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך ב' לפניה וב' לאחריה. שתהא הגיית יומם ולילה שוין על שם (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה. רבי יוסי אומר על שם (תהלים קיט קסד) שבע ביום הללתיך. ר' יוסי בר אבין בשם רבי יהושע אמר כל המקיים שבע ביום הללתיך כאילו קיים והגית בו יומם ולילה:

Another interpretation of “But his delight is in the Torah of God” (Psalms 1:2) – anyone who toils in the Torah, the Holy One, blessed be He, fulfils his desires. Rabbi Eliezer said, “The Israelites said, before the Holy One, blessed be He, “Master of the Universe, we want to exert ourselves in Torah [study], day and night, but we have no free time.” The Holy One, blessed be He, said to them, “Perform the commandment of tefillin [i.e., the donning of phylacteries], and I will consider you as if you have exerted yourselves in Torah [study] day and night.”” Rabbi Yochanan said [that this can be derived] from that which is said, “And this shall serve you as a sign on your hand and as a reminder on your forehead – in order that God’s Torah should be in your mouth” (Exodus 13:9); [that is to say: if you wear your phylacteries, I will consider it as if the words of Torah had been in your mouth]. Rabbi Yehoshua said, “That which Rabbi Eliezer said only applies [during the day, when we are commanded to wear phylacteries, but] excludes the nights, since the commandment of phylacteries is only fulfilled during the day, as it said, “And you shall guard this statute at its set time from day to day” (Exodus 13:10) [from which we learn that the commandment of phylacteries, which was mentioned in the previous verse, applies only during the day]. Rabbi Eliezer replied to him [and asked – alluding to Psalms 1:2], “So what [commandment] do you observe [in order that you should be considered to have] meditated upon his Torah day and night?” Rabbi Yehoshua said to him, “That would be the recitation of the Shema. If a person recites it in the morning and the evening, the Holy One, blessed be He, considers it as if he had exerted himself in Torah [study] in the day and the night.” Bar Kapara said, anybody who reads [the first] two paragraphs [of the Shema], in the morning and the evening, fulfills the [precept] of “and on his Torah he meditates day and night” (Psalms 1:2). Rabbi Berechia said, even the Biblical forefathers established [fixed times] for learning – they would sit [and learn] in the part of the day that [in the winter] is taken over into the night; and they would sit [and learn] in the part of the night that [in the summer] is taken over into the day. They asked Rabbi Yehoshua whether a person is permitted to learn Greek wisdom. He told them, go out and find an hour that is neither day nor night, and [at that time only] you are permitted; since it is said, “And you shall meditate upon it day and night” (Joshua 1:8).” He turned around and said to them, “One shouldn’t teach one’s child Greek wisdom, nor even a trade, such that he shouldn’t cease from [studying] words of Torah, as it is said, “Choose life” (Deuteronomy 30:19) [as if to say, studying Torah, rather than pursuing a livelihood will give you life].” We learned that in the morning, one makes two blessings before [the Shema] and one [blessing] afterwards; and that in the evening, one makes two blessings before [the Shema] and two [blessings] afterwards; so that your meditation upon it in the day and night should be equal [and since the third paragraph of the Shema doesn’t have the same standing at nighttime as it does in the day, we instituted an extra blessing for the night, so that the same number of paragraphs would be recited with full weight in the morning and in the night]; “You should meditate upon it day and night” (Joshua 1:8). Rabbi Yossi says [that the three blessings in the morning, and the four in the evening were established] in virtue of [the verse], “I praise you seven times each day [for the justness of your laws]” (Psalms 119:164). Rabbi Yossi bar Avin said, in the name of Rabbi Yehoshua, anyone who embodies [the verse] “I praise you seven times each day,” is considered as if he meditated upon [the Torah] day and night.

דבר אחר כי אם בתורת ה' חפצו. זה שאמר הכתוב (ישעיה נה א) הוי כל צמא לכו למים. מה המים מן השמים שנאמר (ירמיה י יג) לקול תתו המון מים בשמים. כך דברי תורה נתנו מן השמים שנאמר (שמות כ יט) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. מה המים חנם לעולם כך דברי תורה חנם לעולם. שנאמר (ישעיה נה א) לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב. מה המים יורדין בעולם בקולות וברקים שנאמר (תהלים כט ג) קול ה' על המים. כך דברי תורה (שמות יט טז) ויהי וגו' בהיות הבקר ויהי קולות וברקים. מה המים חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם. שנאמר (משלי ד כב) כי חיים הם למוצאיהם. וכתיב (דברים לב מז) לא דבר רק הוא מכם. מה המים יורדין טיפין טיפין ונעשו נחלים כך דברי תורה אדם לומד הלכה אחת היום והלכה אחת למחר עד שנעשה כמעין נובע. א"ר אוניא מה המים עשויין לגנות ופרדסים יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר (הושע יד י) כי ישרים דרכי ה'. א"ר מה המים מכסין ערותו של ים כך דברי תורה מכסין ערותן של ישראל. שנאמר (משלי י יב) ועל כל פשעים תכסה אהבה. מה המים אין הגדול מתבייש לומר לקטן השקני מים כך דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן למדני פרק אחד או הלכה אחת. מה המים אם אדם צמא להם אין אדם מתעצל לשתותן כך דברי תורה אין התלמיד מתעצל לילך אצל הרב ללמוד הימנו. מעשה היה בר' יוסי שהלך אצל רבו ללמוד וכו'. הדא הוא דכתיב (דברים לג ד) מורשה קהלת יעקב. לכל מי שמתקהל ביעקב. ואפילו הגרים שעוסקים בתורה שקולים ככהן גדול שנאמר (ויקרא יח ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. כהנים לוים ישראלים לא נאמר אלא האדם. חזי מה כתיב ביתרו (דברי הימים-א ב נה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ וגו'. ושמעיה ואבטליון מבני בניו של סיסרא היו ולמדו תורה ברבים כאנשי כנסת הגדולה. לכך כתיב (דברים ה יט) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם:

Another interpretation of “But his delight is in the Torah of God” (Psalms 1:2): This is what Scripture said, “Oh! Let all who are thirsty come for water, [and he who has no money, let him acquire [food] and eat it, and come and acquire without money, and without cost, wine and milk]” (Isaiah 55:1). Just as water comes from the heavens, as it is said, “When [God] bellows, there is a rumbling of water in the heavens” (Jeremiah 10:13); so too, words of Torah were given from the heavens, as it is said “You have seen for yourselves that I spoke with you from the heavens” (Exodus 20:19). Just as water is free to all, so too are words of Torah free for all, as it is said, “[let him who has no money] acquire [food] and eat it, and come and acquire without money, and without cost, wine and milk.” Just as water descends into the world with thunder and lightning, as it is said, “The voice of God is upon the waters” (Psalms 29:3), so too [regarding] words of Torah, “On the third day, as morning dawned, there was thunder, and lightning, [and a dense cloud upon the mountain, and a very loud blast of the horn; and all the people who were in the camp trembled]” (Exodus 19:16). Just as water [gives] life to all; so too, words of Torah [give] life to all, as it is said, “For they are [a source of] life to those who find them” (Proverbs 4:22). And it is written, “For this is not a trifling thing for you: [it is your very life]” (Deuteronomy 32:47). Just as water descends drop by drop only to form [great] rivers, so too [regarding] words of Torah. A person learns a single halakha one day, and a single halakha on the next day, until he becomes a flowing stream. Rabbi Oniya said, “What is water made for? To [water] gardens and orchards [irrespective of their quality]. Could it be that the same is true regarding words of Torah [that they enter the hearts of a person irrespective of their spiritual or ethical standing]? The verse states [otherwise, as it says,] “For the paths of God are upright; [the righteous can walk on them, while sinners stumble on them]” (Hosea 14:10). [As this teaching appears in Shir HaShirim Rabba 1:2:8, it says: “Rabbi Ḥanina of Caesarea said: Just as water is drawn to gardens, orchards, lavatories, and bathhouses, could it be that the same is true regarding words of Torah? The verse states [otherwise, as it says]: “For the ways of the Lord are upright; [the righteous can walk on them, while sinners stumble on them]” (Hosea 14:10).”] Rabbi [Yehuda Ha-Nassi] said, just as water covers the nakedness of the sea, so too words of Torah cover the nakedness of Israel, as it is said, “love covers up all faults” (Proverbs 10:12). Just as with water, an adult isn’t ashamed to ask a child to give him water to drink, so too with words of Torah, an adult isn’t embarrassed to ask a child to teach him a chapter or a halakha. Just as with water, if a person is thirsty for it, he won’t be too lazy to drink, so too with Torah, a student is not too lazy to go to his Rabbi to learn from him. There was a story of Rabbi Yossi who went to learn from his Rabbi, etc. [This is the Midrash alluding to a story that appears in Eruvin 47b – It teaches that a person, and even a priest, is allowed to leave the land of Israel in order to learn Torah from the teacher that is most suited to them. This Yossi (who is called Yosef in the Talmudic version of the story), was a priest based in Israel who travelled all the way to Tzidon, outside of Israel, to learn Torah from the teacher who was most suited to his style of learning, even though the greatest sage of that generation lived in Israel. Since the greatest sage didn’t suit Yossi’s style of learning, Yossi wasn’t too lazy to walk all the way to Tzidon, and to leave the holiness of the land of Israel]. Regarding that which is written “[Moses charged us with [observing] the Torah;] it is a heritage of the congregation of Jacob” (Deuteronomy 33:4): [it is a heritage] to all those that congregate with Jacob. [This entails that] even the convert that toils in the Torah is equal to a high priest, as it is said, “[You shall keep My laws and My rules,] which a person shall observe and live by them: [I am God]” (Leviticus 18:5). [The word “person,” in this context, is understood as applying to any human being, and thus:] Priests, Levites, and Israelites are not mentioned [in this context] but rather [any] person [including a convert]. See what is written, “The families of the scribes that dwelt at Jabez: [the Tirathites, the Shimeathites, the Sucathites; these are the Kenites who came from Hammath, father of the house of Rechab]” (I Chronicles 2:55). [The Talmud identifies these “Kenites” as the descendants of Jethro, the father-in-law of Moses, some of whom merited to sit as members of the Sanhedrin (Sotah 11a) – their status, as converts, did not get in the way of their becoming leading Torah sages]. And Shamaya and Avtalyion were descendants of Sisera [the Canaanite general], and they [nevertheless] taught Torah to the masses as members of the Great Assembly. Therefore it is written, “God spoke these words to your entire congregation” (Deuteronomy 5:19) [paying no heed to matters of status or pedigree].

והיה כעץ שתול. זה שאמר הכתוב (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. א"ר יצחק בר' חייא למה נקרא תורה עץ חיים. שחביבה על כל החיים. א"ר יודן למה נמשלה בעץ החיים. מה עץ החיים פרוש לכל באי עולם (בגן עולם) בג"ע כך התורה פרושה לכל החיים ומביאתן לחיי העולם הבא. תנא עץ חיים מהלך חמש מאות שנה וכל מימי בראשית מתפלגין תחתיו. ר' שמואל בר רב יצחק היה שותל עצמו מחבורה לחבורה כדי לקיים (תהלים קיט צט) מכל מלמדי השכלתי. מהו על פלגי מים כמו טבריה וחברותיה ציפורי וחברותיה. אשר פריו יתן בעתו אלו תלמידיו של אדם שיגעין בתורה ועושין את היום עתים עת לתורה עת למקרא עת למשנה עת לתלמוד. ועלהו לא יבול שהכל צריכין לשיחתו ולתלמודו. וכל אשר יעשה יצליח שהכל צריכים לעצתו. כגון ר' אלעזר בן ערך שהיה יועץ עצות ומתקיימות ומצליחות. אמרו לו נביא אתה. אמר להן לא נביא אנכי ולא בן נביא אלא כך אני מקובל מרבותי כל עצה שהיא לשם שמים סופה להתקיים. א"ר מנשיא מקרא מלא הוא שנאמר (משלי יט כא) ועצת ה' היא תקום. עצה שיש בה דבר ה' היא תקום:

“He shall be like a tree planted [besides streams of water]” (Psalms 1:3). This [relates to] that which scripture said, “She is a tree of life to those who hold onto her” (Proverbs 3:18). Rabbi Yitzchak son of Rabbi Chiyya said, “Why is the Torah called a tree of life? Because she is beloved by all life.” Rabbi Yuden said, “Why is the Torah compared to the tree of life? Just as the tree of life was extended to all inhabitants of the Garden of Eden, so too the Torah is extended to all that live, and it brings them life in the world to come.” We learnt: the tree of life was a five hundred year journey [tall], and all the waters of creation were divided beneath it. Rav Shmuel bar Rav Yitzchak would plant [and transplant] himself from study group to study group in order to embody [the verse], “I have gained more insight than all my teachers” (Psalms 119:99) [creatively re-read to be saying, I have gained insight from all of my many teachers]. What [does the verse mean with its reference to] “streams of water” (Psalms 1:3)? Like Tiberias and her study groups, and Tzipori and her study groups; “which yields its fruit in its season [literally, in its time]” (ibid.) — this refers to those students [who are the fruit] of the person that exerts himself in Torah study, and makes his day into [set] times: a time for Torah, a time for Scripture, a time for Mishna, and a time for Talmud; “whose foliage never fades” (ibid.) — since everybody needs its conversation and its teachings; “and all that it produces thrives” (ibid.) — since everybody will require the advice [of a Torah sage], as was the case with Rabbi Elazar ben Arach who provided advice that would hold up and which was successful. They said to him, “You must be a prophet!” He replied, “I am neither a prophet nor the son of a prophet, but this is [the tradition that] I inherited from my teachers: all advice that is [offered] for the sake of heaven is destined to hold up.” Rabbi Menashya said, there is a verse that entirely [substantiates this idea], since it is said, “the advice of God holds up” (Proverbs 19:21); [that is to say] advice that has something of God within it will hold up.

לא כן הרשעים. זה שאמר הכתוב (שיר השירים ב א) אני חבצלת השרון. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה חביבה אני שחבבת אותי מכל האומות. חבצלת שעשיתי לך צל על ידי בצלאל. השרון שאמרתי לפניו שירה על ידי משה. דבר אחר השרון חביבה אני שהייתי חבויה בצלן של מצרים ולשעה קלה כנסני הקב"ה לרעמסס והרטבתי במעשים טובים כשושנה ואמרתי לפניו שירה. שנאמר (ישעיה ל כט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. א"ר יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק פסוק הזה בא ללמד על פרעה ועל סנחריב. דבר אחר אני חבצלת השרון אני הוא וחביבה אני שהייתי חבויה בסיני שכפה עלי ההר כגיגית. שנאמר (שמות יט יז) ויתיצבו בתחתית ההר. ובשעה קלה הרטבתי במעשים טובים כשושנה ואמרתי (שם כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. דבר אחר אני חבצלת השרון חביבה אני שהייתי חבויה בצלה של מלכיות וכשיגאל אותי הקב"ה אני מרטבת במעשים טובים ואומרת לפניו שירה. שנאמר (תהלים צח א) שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה. א"ר ברכיה אמרו דור המדבר אני הוא וחביב אני שכל הטובות שבעולם חבויין בי. הדא הוא דכתיב (ישעיה מא יט) אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן. וכשיבקש הקב"ה ממני אני מחזיר לו את פקדונו ואני מרטיב כשושנה ואומרת לפניו שירה. שנאמר (שם לה א) ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן. ורבנן אמרי ארץ אומרת חביבה אני שכל מתי עולם חבויין בי וכשיבקש הקב"ה אני מחזיר לו פקדונו ומרטבת כשושנה ואומרת לפניו שירה. שנאמר (שם כד טז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק. רבי יודן ור' אלעזר אמר משל את הצדיקים במשובח שבמינין ובמשובח שבאותו המין. משובח שבמינין שושנה ובמשובח שבאותו המין שושנת העמקים. ולא כשושנת הר שהיא נוחה לכמוש אלא כשושנת העמקים שמרטבת והולכת. ומשל את הרשעים במגונה שבמינין ובמגונה שבאותו המין. וזהו המוץ. שנאמר (תהלים לה ה) יהיו כמוץ לפני רוח. ואומר לא כן הרשעים כי אם כמוץ. ואם תאמר כמוץ שבבקעה שיש בו לחלוחית לא אלא כמוץ הרים לפני רוח. א"ר אבא בר כהנא אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אני שושנת העמקים הנתונה בעמקי הצרות וכשידלני המקום ממעמקי הצרות אני מרטבת במעשים טובים כשושנה ואומרת לפניו שירה. שנאמר (שם מ ד) ויתן בפי שיר חדש. אתיא דרבנן כהדא דר' אלעזר המודעי לעתיד לבוא באין אומות העכו"ם לקטרג את ישראל לפני הקב"ה ואומרים לפניו רבונו של עולם אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים אלו עובדים עבודה זרה ואלו עובדים עבודה זרה אלו מגלים עריות ואלו מגלים עריות מפני מה הללו יורדין לגיהנם והללו יורדין לגן עדן. אומר להן אם כן תרד כל אומה ואומה ואלקיה עמה שנאמר (מיכה ד ה) כי כל העמים ילכו איש בשם אלקיו. רבי ראובן בשם ר' חנינא אמר אלמלא מקרא כתוב אי איפשר לאומרו שנאמר (ישעיה סו סז) כי באש ה' נשפט. שופט אין כתיב כאן אלא נשפט. והוא שדוד אמר (תהלים כג ד) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע. שבטך אלו הייסורין שנאמר (שם פט לג) ופקדתי בשבט פשעם. ומשענתך זו התורה שנאמר (במדבר כא יח) במחוקק במשענותם. המה ינחמוני. יכול בלא ייסורין תלמוד לומר אך. יכול בעולם הזה תלמוד לומר (תהלים כג ו) אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי. ולמה ושבתי בבית ה'. אבא תנחומא אמר למה הצדיקים דומין בעולם הזה לטבלא המוקבעת באבנים טובות ומרגליות ונקובות ידים בתוכה נוטלה ונשפך כל מה שבתוכה ונראה שבח הטבלא. כך הרשעים נבלעים מן העולם כחציר שנאמר (ישעיה מ ח) יבש חציר נבל ציץ. וצדיקים נראין לעולם שנאמר (שם) ודבר אלקינו יקום לעולם. אלו הצדיקים שקיימו דבר אלקינו:

“Not so the wicked” (Psalms 1:4). This [relates to] that which the Scripture said, “I am a rose of the Sharon, [a lily of the valleys]” (Song of Songs 2:1). The Assembly of Israel said before the Holy One, blessed be He, “I am beloved, since you have loved me from [among] all the nations. A “rose” because I made shade for you [in the form of the Tabernacle] through the [work of] Bezalel [who was the main artisan behind the construction of the Tabernacle. The Midrash is playing on the Hebrew word for rose, chavatzelet, because it contains the phoneme, tzel, which means shade. This phoneme is also found in the name of Bezalel]. I am [of] the Sharon [a word which shares its root with the Hebrew word for song], because I uttered a song before [the Holy One, blessed be He] through the [instruction] of Moses [ – a reference to the song at the Sea, which Moses led].” Alternatively, [regarding the “rose of] the Sharon” (Song of Songs 2:1), I am beloved because I was hidden in the shade of Egypt [“hidden in the shade of” is rendered, in Hebrew, chavuya betzelan, which sounds like the Hebrew for a rose, chavatzelet], and yet within the blink of an eye, the Holy One, blessed be He, brought me before Ramses, and I became filled with the sap of good deeds, like a lily [ – the good deeds in question are likely circumcision and the Passover sacrifice. The Jews were commanded to bring the Passover sacrifice before they left Egypt, and according to Rabbinic tradition, this was accompanied by a mass embrace of the commandment of circumcision which had been neglected during the years of Egyptian slavery, and which is a necessary pre-requisite for any male who wants to take part in the Passover sacrifice], and I uttered a song before [the Holy One, blessed be He – the song in question is the hallel song that was, according to the Rabbis, sung over the Passover sacrifice]. As it is said, “For you, there shall be singing, as on a night when a festival is sanctified; [there shall be rejoicing as they march, with flute, with hand-drums, and with lyres; to the Rock of Israel on the Mount of God]” (Isaiah 30:29). Rabbi Yochanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak, “This verse comes to teach us that [hallel was sung at the victory over] Pharoah [on the first Passover, just as hallel was sung when Jerusalem was saved from] Sennacherib. [In other words: this verse serves as the basis for the teaching that hallel is sung on the night of Passover, and over the Passover sacrifice (Pesachim 95b; Jerusalem Talmud Pesachim 9:3:4)]. Alternatively, “I am a rose of the Sharon” (Song of Songs 2:1): That is me, and I am beloved because I was hidden at Sinai, as the mountain was held over me like a barrel [ – with the implicit threat that if I didn’t accept the Torah, the mountain would fall upon me and crush me to death (c.f., Shabbat 88a)], as it is written “and they stood at the bottom of the mountain” [ – creatively re-read to be saying, “and they stood underneath the mountain”] (Exodus 19:17); and yet within the blink of an eye, I became filled with the sap of good deeds, like a lily, and I said, “All that God has said, we shall do, and we shall heed” (Exodus 24:7). Alternatively, “I am a rose of the Sharon” (Song of Songs 2:1), I am beloved because I was hidden in the shade of [various] kingdoms [who ruled over me], and when the Holy One, blessed be He, will redeem me, I become filled with the sap of good deeds, and I utter a song before [the Holy One, blessed be He], as it is said, “Sing a new song to God, because of the wonders He has wrought” (Psalms 98:1). Rabbi Berechia said that the generation of the wilderness said [seemingly on behalf of the wilderness itself], “The [rose of the Sharon] is me, and I am beloved because all of the bounty of the world is concealed within me, as it is said, “I will plant cedars in the wilderness, acacias, myrtles, and oleasters” (Isaiah 41:19) [the Midrash is assuming that these plants are already there in the wilderness, in potential], and when the Holy One, blessed be He, requests it from me, I shall return His deposit to Him [by allowing that hidden potential to become manifest, as those plants finally come to blossom within me], and I become filled with sap, like a lily, and I utter a song before [the Holy One, blessed be He], as it is said, “The arid desert shall be glad, the wilderness shall sing with joy and shall blossom like a rose. It shall blossom abundantly. It shall also exult and shout” (Isaiah 35:1-2). And the Rabbis say that the earth says, “I am beloved because all of the dead of the world are hidden within me, and when the Holy One, blessed be He, will request it, I shall return His deposit to Him, and I become filled with sap like a lily, and I utter a song before [the Holy One, blessed be He],” as it is said, “From the end of the earth we hear singing: “Glory to the righteous!”” (Isaiah 24:16). Rabbi Yuden and Rabbi Elazar said, “Compare the righteous to the most praiseworthy species, and to the most praiseworthy variety of that species. The most praiseworthy species is the lily, and the most praiseworthy of that species is the lily of the valleys; not like a mountain lily which is quick to wither, but like a lily of the valley, which continues to stay moist. And compare the wicked to the most disgusting of species, and to the most disgusting variety of that species. And that is chaff, as it is said, “let them be as chaff in the wind” (Psalms 35:5); and say [along with our Psalm], “Not so the wicked, rather, they are like chaff that the wind blows away” (Psalms 1:4). And lest you say [that they are] like the chaff of the valley, which contains some moisture; no, they are like the windblown chaff of the mountains.” Rabbi Abba bar Kahana said that the assembly of Israel said before the Holy One, blessed be He, “I am a lily of the valleys, that has been given over to the valleys of despair, and when the Omnipresent One raises me up from the valleys of despair, I become filled with the sap of good deeds, like a lily, and I utter a song before [the Holy One, blessed be He], as it is said, “[I was lifted out of the miry pit... and] a new song was placed into my mouth” (Psalms 40:3-4). The Rabbis’ [opinions] accords with that of Rabbi Elazar HaModa’i: In the end of days, the idolatrous nations will come to accuse the [nation] of Israel before the Holy One, blessed be He, and [they will] say before Him, “Master of the universe! These [Gentiles] shed blood, and those [Jews] shed blood; these worship idols, and those worship idols; these engage in illicit sexual relations, and those engage in illicit sexual relations. Why [then] do these [Gentiles] go down to hell, while those [Jews] go down to the Garden of Eden? [God] says to them, “If that’s so, then let each and every nation go down to hell along with its [own] god, as it is said: “Though all the peoples walk, each in the names of its gods, [we will walk in the name of the Lord our God forever and ever]” (Micah 4:5) [The prophet is describing the end of days. In the Midrashic imagination, he is saying that at that time, each nation will follow its god to hell, and the Jews will follow their God, also to hell]. Rabbi Reuven said, in the name of Rabbi Channina, were it not written in Scripture, it would be impossible to say it, as it is said, “for God is judged in the fire” (Isaiah 66:16). [Although the verse, in context, clearly means that God will judge the wicked in fire, if you pay attention to the Hebrew wording] it isn’t [actually] written here that [God] judges. Rather, [the plain reading of the text tells us that] God is judged. And this [relates] to that which David said, “Although I walk through the valley of the shadow of death, I will fear no evil [for You are with me; Your rod and Your staff; they comfort me.]” (Psalms 23:4). [The suggestion is that even as I walk through hellfire, I do so with God by my side]. “Your rod” – this refers to the afflictions [with which God punishes us for our sins], as it is said, “I will punish their transgressions with the rod” (Psalms 89:33). “Your staff” – this is the Torah, [since the word “staff” is juxtaposed, in the Biblical Song of the Well, with a sceptre,] as it is said, “[The well that the chieftains dug, that the nobles of the people started] with a spectre, and with their own staffs” (Numbers 21:18) [and the Hebrew word for “sceptre” is etymologically tied to the word for legislation; and thus, to God’s Torah]. “They comfort me” – you might have thought [that the Torah could comfort me] without the afflictions [with which God punishes us], but the [limitative particle] אך [in verse 6 of Psalms 23] comes to teach us [that the afflictions are necessary for the comfort that the Torah brings]. You might think that the [comfort is experienced] in this world, but the verse comes to teach us that, “Goodness and steadfast love shall pursue me all the days of my life,” to what end? So that [after I die] “I will dwell in the house of God for ever” (Psalms 23:6). Abba Tanchuma said, what are the righteous like, in this world? [They] are like a tray that is inlaid with gem stones and pearls, and [it has] holes [on either side so that] hands [can grip it to lift it up]. [It lies on the floor, full of sand, or other worthless materials, that obscure its beauty]. [When one] lifts it up, all that is inside of it spills [through the holes], and the beauty of the tablet is seen. Accordingly, the wicked shall be destroyed from the world like hay, as it is said, “Grass withers and flowers fade” (Isaiah 40:8), but the righteous will be seen forever, as [the verse continues], “But the word of our God stands forever” – this refers to the righteous who embody the word of our God.

על כן לא יקומו רשעים במשפט. זה שאמר הכתוב (משלי טו ז) שפתי חכמים יזרו דעת. אלו ישראל שעשו זר לארון שנאמר (שמות כה יא) ועשית עליו זר זהב. ולב כסילים לא כן אלו אומות עכו"ם שנעשו זרים למקום. דבר אחר שפתי חכמים יזרו דעת. אלו ישראל שממליכין למקום תמיד בכל יום ומיחדים שמו ערב ובקר. ולב כסילים לא כן אלו המינין שאומרים טומטום הוא העולם. דבר אחר ולב כסילים לא כן. ר' יודן ור' פנחס אמרי אמר הקב"ה לרשעים אני בראתי את העולם שנאמר (בראשית א ז) ויהי כן. ואתם אומרים לא כן. חייכם על כן לא יקומו רשעים במשפט. והא טב להון אם אינם עומדין ונותנין דין אלא כאיניש דאמר קם פלניא בדינא ולא הוה ליה הקמת רגל. רבי אבא בר כהנא אמר רשעים שנים וחטאים שנים. אלו ארבע מלכיות שאין להם הקמת רגל ליום הדין. ר' שמואל בר נחמני אמר פורעניות אחת מכלה אותן ואית לה הדין קרייא. על כן לא יקומו רשעים במשפט. במשפטים אין כתיב אלא במשפט. הדא הוא דכתיב (ירמיה י ח) ובאחת יבערו ויכסלו. (תהלים לד כב) תמותת רשע רעה. (משלי כד טז) כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה אחת ולא בשתים:

“Therefore the wicked will not survive judgment, [nor will sinners [survive], in the assembly of the righteous]” (Psalms 1:5). This [relates] to that which is said in Scripture, “The lips of the wise sow [the seeds] of knowledge; [not so the hearts of the foolish]” (Proverbs 15:7). [The Midrash is now going to focus on the phoneme, זר, which appears in the verb “to sow,” which appeared in the verse from Proverbs.] This refers to the Israelites because they made a זר for the ark of the covenant [which, in this context, means a rim], as it is said “And you shall make upon it a golden rim” (Exodus 25:1). “Not so the hearts of the foolish” (Proverbs 15:7) – this refers to the idolatrous nations who have become estranged [זרים] from the Omnipresent. Alternatively, “The lips of the wise sow [the seeds] of knowledge,” (Proverbs 15:7) – this refers to the Israelites who constantly coronate the Omnipresent, each day, and unify His name every evening and morning [This is again a play on the phoneme זר which is related to the word for a crown, זיר]. “Not so the hearts of the foolish” (ibid.) – these are the apostates who say that the universe is a self-moving power [which is to say, it wasn’t created by anything external to itself. The word that appears in the Midrash here for “self-moving power” is טומטום (a word for a person whose genitals are hidden or under-developed), but our translation follows Marcus Jastrow. He argues that טומטום, in this context, is a consequence of a scribal error, and that the original word must have been אַבְטוֹמְטוֹס, from the Greek αὐτόματος (automatos)]. Another interpretation of “Not so the hearts of the foolish” (Proverbs 15:7). Rabbi Yuden and Rabbi Pinchas say, “The Holy One, blessed be He, said to the wicked, “I created the world, as it is said, “And it was so,” (Genesis 1:7), and you say that “it isn’t so.” Therefore, by your lives, [I swear, that] “the wicked will not survive judgement” (Psalms 1:5). [The Midrash understands this verse to be saying that they won’t be present on Judgement Day at all]. And it is [actually] good for them that they don’t stand and face judgement like a person, of whom it is said, So-and-so stood trial and he didn’t have a leg to stand on. Rabbi Abba bar Kahana said [that our verse – “Therefore the wicked will not survive judgement nor will sinners [survive] in the assembly of the righteous” (Psalms 1:5) – discusses the] wicked [in the plural, which suggests at least] two [sources of wickedness]; and sinners [in the plural, which also suggests at least] two [sinners]. These are the four kingdoms that, come Judgement Day, will not have a leg to stand on. Rabbi Shmuel bar Nachmani said that a single affliction destroys [a wicked person], and there is Scriptural support for this: “Therefore the wicked will not survive judgement” (Psalms 1:5) – it doesn’t say “judgements” but rather “judgement” [as if to suggest that a single judgement will suffice to destroy them]. This [accords with] what is written, “they are both dull and foolish” (Jeremiah 10:8) [which, given the Hebrew wording, the Midrash is able to creatively re-read to be saying, “in one fell swoop they are burnt and brought to folly;” [and the point is also evident in the verse,] “the wicked will perish in misfortune” (Psalms 34:22) [which is read as “one single misfortune will be enough for the wicked to perish.”] “For seven times a righteous person falls and gets up, while the wicked are tripped up by misfortune” (Proverbs 24:16) – by a single misfortune and not two.

כי יודע ה' דרך צדיקים. זה שאמר הכתוב (משלי טו ג) בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים. מנין (בראשית כט לא) וירא ה' כי שנואה לאה. ודרך רשעים תאבד. אמר רבי אליקים איבד הקב"ה דרכן של רשעים מפני הצדיקים שלא יטעו בה. אמר ר' אלעזר אף בתחלה אבד מן הרשעים וכיון שהטריחו בה נתנה להם שנאמר (משלי ג לד) אם ללצים הוא יליץ. תדע לך שכן הוא צא ולמד מבלעם הרשע בשעה ששלח לו בלק לקלל את ישראל מה הוא אומר לו (במדבר כב יח) אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב. ישן ונראה לו בחלום הקב"ה שנאמר (שם ט) ויבא אלקים אל בלעם. אמר לו אל תלך עמהם. מיד אמר בלעם בשביל שאני צדיק אינו מבקש להטריחני. אמר לו ואקלל אותו מכאן. אמר לו לא תאור את העם. אמר לו תאמר שאברכם. אמר לו אינן צריכין לברכתך כי ברוך הוא. אמר ר' תנחומא אומרין לזיבורא לא מדובשך ולא מעוקצך. אמר רבי ברכיה כשרצה הקב"ה וברוך שמו לבראת האדם ראה צדיקים ורשעים עומדין ממנו. אמר אם אני בורא אותו הרי הרשעים עומדין ממנו ואם איני בורא אותו היך צדיקים עומדים. מה עשה הקב"ה פילג דרכן של רשעים מנגד פניו ושיתף מדת רחמים ובראו. הדא הוא דכתיב כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים וגו'. איבדה ממנו. דבר אחר ודרך רשעים תאבד. את מוצא איבד לנמרוד מפני אברהם ואבימלך מפני יצחק עשו מפני יעקב. הוי אומר כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך וגו'. דבר אחר ודרך רשעים תאבד. שכן הוא אומר (ישעיה סו יד) ונודעה יד ה' את עבדיו. אימתי (שם) וזעם את אויביו. אמר רבי יוחנן עמד הקב"ה לישב בדין עם הצדיקים והרשעים והוא דן את הצדיקים ומזכן לגן עדן ודן את הרשעים ומחייבן לגיהנם הרשעים אומרים לא דן אותנו כראוי למי שביקש זכה ולמי שביקש חייב והקב"ה אומר אני לא בקשתי לפרסם אתכם. מה עושה הקב"ה קורא לאגלין שבהם והם יורדין לגיהנם. אמר ר' פנחס כל מי שהוא מוחלט בעבירות אינו יכול לחזור בו ואין לו מחילה עולמית. אומר הקב"ה לרשעים אתם הציתם אש של גיהנם (משלי כו כא) פחם לגחלים ועצים לאש ואני נוקם מכם דיני דינין. רבי הונא בשם רבי שמעון בן לקיש אמר (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות. שפשעו לא נאמר אלא הפושעים שעדיין הולכין ופושעין:

“For God knows the way of the righteous” (Psalms 1:6). This is what scripture said, “God’s eyes are everywhere, watching the bad and the good” (Proverbs 15:3). From where [did Solomon know this]? [From the verse]: “And God saw that Leah was unloved” (Genesis 29:31) [God saw Leah, even when she was feeling particularly unseen.] “But the way of the wicked is doomed [literally lost or destroyed]” (Psalms 1:6). Rabbi Eliyakim said, “The Holy One, blessed be He, destroyed the way of the wicked for the sake of the righteous, that they wouldn’t falter upon it.” Rabbi Elazar said, “Even though it was initially destroyed for the wicked, it was given [back] to them because they toiled at it, as it is said, “At scoffers [God] scoffs” (Proverbs 3:34).” Know that this is so; go out and learn from [the case of] Balaam, the wicked one, when Balak sent for him to curse the Israelites, what did [Balaam] say to him? “Even if Balak would give me a house full of silver and gold” (Numbers 22:18). He went to sleep, and the Holy One, blessed be He, appeared to him in a dream, as it is said, “And God came to Balaam, (Numbers 22:9). He said to him, “Don’t go with them.” Thereupon, Balaam said [to himself], “Because I’m so righteous [God] doesn’t want to bother me [by letting me go to curse the Israelites].” So [Balaam] said [to God], “I can curse [the nation of Israel] from here!” God said to him, “Do not curse the people.” Balaam said to him, “[Does that mean] to say that I should bless them?” God said to him, “We do not need you to bless it, because it is [already] blessed.” Rabbi Tanchuma said, we say to the bee, I want neither your honey nor your sting. Rabbi Berechia said, “When the Holy One, blessed be He, wanted to create mankind, He saw righteous and wicked [decedents] arising from him. He said, “If I create him, behold, the wicked will emerge from him, and if I don’t create him, how will the righteous emerge?” What did the Holy One, blessed be He, do? He separated out the way of the wicked from before His face, and He partnered [with his] attribute of mercy, and He created him. This is what is written, “For God knows the way of the righteous, but the way of the wicked is doomed” (Psalms 1:6) [God beheld the prospect of Adam’s righteous decedents and] destroyed [the way of the wicked, so to speak,] from His own [line of sight].” Another interpretation of, “but the way of the wicked is doomed” (Psalms 1:6). You find that [the way of the wicked] was destroyed from Nimrod on behalf of Abraham; and [it was destroyed from] Avimelech on behalf of Isaac; [and from] Esau on behalf of Jacob. That [is what is meant by the Psalm] saying, “For God knows the way of the righteous but the way of the wicked is doomed” (Psalms 1:6). Another interpretation of, “but the way of the wicked is doomed” (Psalms 1:6). For so it is said, “God makes His hand known to His servants [[and He] rages against His enemies]” (Isaiah 66:14). When [does He make His hand known to His servants]? [At the time that] “He rages against His enemies.” Rabbi Yochanan said, “The Holy One, blessed be He, arose to sit in judgement over the righteous and the wicked. He judged the righteous, vindicated them, [and sent them] to the Garden of Eden. He judged the wicked and sentenced them to hell. The wicked say, “You didn’t judge us appropriately. Those He wanted to [vindicate] He vindicated, and those He wanted to [sentence] He sentenced.” And the Holy One, blessed be He, says, “[I had my reasons for finding you guilty, but] I didn’t want to publicize you [sins].” What [then] does the Holy One, blessed be He, do? He reads their indictment and they descend to hell.” Rabbi Pinchas said, “Anyone who is confirmed in sin isn’t able to repent, and he will never be forgiven. The Holy One, blessed be He, says to the wicked, ““You ignited the flame of hell.” [As it is said:] “Charcoal for embers and wood for a fire” (Proverbs 26:21), and I will exact punishment for [your infraction] of many laws.”” Rabbi Huna said in the name of Reish Lakish, ““They shall go out and gaze upon the corpses of those who rebel against me, for their worm shall not die” (Isaiah 66:24). This isn’t said of “those who rebelled” but only of those “who rebel;” who are continuing on in their rebellion.”