למה רגשו גוים. זה שאמר הכתוב (ישעיה נז כ) והרשעים כים נגרש. מה הים הזה כל סירותיו על פיו כך סירותיהן של רשעים על פיהם. פרעה אמר (שמות ה ב) מי ה'. סיסרא (שופטים ד ג) לחץ את בני ישראל בחזקה. מאי בחזקה בחירופין וגדופין. כמה דכתיב (מלאכי ג יג) חזקו עלי דבריכם. סנחריב אמר (מלכים-ב ח לה) מי בכל אלקי הארצות. נבוכדנצר אמר (דניאל ג טו) ומאן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי:
“Why do nations rumble” (Psalms 2:1) – this [relates to] that which is said by Scripture, “But the wicked are like the rumbling sea [which cannot rest, whose rumbling waters [raise up] mire and mud]” (Isaiah 57:20). Just as the sea [vomits] all of its refuse upon its mouth [i.e., upon the sea shore], so does the refuse of the wicked [come to rest] upon their mouths. Pharoah said, “Who is God [that I should heed him and let Israel go?]” (Exodus 5:2). Sisera “oppressed the Children of Israel, harshly [for twenty years]” (Judges 4:3). What [does scripture refer to when it says that the oppression was] harsh? [It means] that [in addition to any physical oppression] he oppressed them [verbally] with blasphemy and insults. [And the fact that the word “harsh” can refer to speech is] like that which is written, “You have spoken harsh words against me” (Malachi 3:13). [Following the pattern of Pharoah and Sisera,] Sennacherib said, “Which among all of the gods of [those vanquished] countries [saved their country from my hand, such that God should save Jerusalem from my hand?]” (II Kings 18:35). [And] Nebuchadnezzar said, “what god is there that can deliver you from my hand?” (Daniel 3:15).
2
דבר אחר למה רגשו גוים. זה שאמר הכתוב (ישעיה מ כב) היושב על חוג הארץ. למה הרשעים דומין לחגבים שהם נתונין בקלפי מפרכסין לעלות והן נופלין כך הרשעים. ר' יהודה בר נחמני אמר אחר דור המבול כתיב (בראשית יא א) ויהי כל הארץ שפה אחת. ולא היה להם לאחרונים ללמוד מן הראשונים וגוג ומגוג אתו לעלמא דאתי ונפלי ודוד רואה ואמר למה רגשו גוים. דבר אחר מה הים הזה הגל שלו עולה ומתגבר כאילו מציף את העולם וכיון שמגיע לשפת הים הוא משתטח לפני החול. כך אומות העכו"ם כל מי שמזדווג לישראל לעשות להם רעה נופל לפניהם. למה שישראל משולין כחול. שנאמר (הושע ב א) והיה מספר בני ישראל כחול הים. ואומות העכו"ם משולים כים. וכן הוא אומר (ישעיה נז כ) והרשעים כים נגרש. את מוצא נמרוד וחביריו נזדווגו לאברהם ונפלו לפניו שנאמר (בראשית יד טו) ויחלק עליהם לילה. אבימלך לפני יצחק עשו לפני יעקב פרעה ומצרים לפני ישראל וכן רבים בתורה. ואף לעתיד לבוא גוג ומגוג עתידים ליפול לפני ישראל ודוד רואה וצווח למה רגשו גוים. אמר רבי יצחק אפילו אומר אדם לחבירו למה את עושה כך הוא כועס עליו. והצדיקים אומרים להקב"ה למה אתה עושה כך ואינם נענשין. ולמה אינם נענשין לפי שלא בקשו טובה לעצמן אלא על ישראל. אמר ר' איבו כל ריגושן של רשעים וכל יגיען לריק. שנאמר (ירמיה נא נח) ויגעו עמים בדי ריק. אבל ישראל לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה:
An alternative interpretation of: “Why do nations rumble” (Psalms 2:1) – this [relates to] that which is said by Scripture, “It is [God] who sits above the horizon of the earth [and its inhabitants are like grasshoppers]” (Isaiah 40:22). To what can the wicked be compared? They are like grasshoppers, placed in a jar, they struggle to escape, but they [keep] falling. This is what the wicked are like. Rabbi Yehuda bar Nachmani said, after the generation of the flood, it is written, “And all [the people of] the land spoke one language” (Genesis 11:1) – [thus beginning the story of Babel]. Couldn’t the later generation have learnt [its lesson] from the earlier generation? And [likewise] Gog and Magog will arise in the epoch to come, and they [too] will fall. And David saw [this] and said, “Why do nations rumble?” [i.e., why don’t they learn their lesson?] An alternative interpretation: just as the wave of the sea ascends and gets stronger, as if it will flood the world, but then, when it reaches the shore, it prostrates itself [literally: it flattens itself] before the sand; so too with the idolatrous nations; [and so too with] all who conspire against the Israelites, to harm them. [Ultimately, they will] fall before them. Why? Because Israel is compared to sand. As it is said, “The number of the people of Israel shall be like that of the sands of the sea,” (Hosea 2:1). And the idolatrous nations are compared to the sea. As it says, “But the wicked are like the rumbling sea” (Isaiah 57:20). One finds that Nimrod and his colleagues conspired against Abraham and [then] fell before him. As it is said, “At night, he and his servants deployed against them [and defeated them],” (Genesis 14:15). Abimelech [fell] before Isaac; Esau before Jacob; Pharoah and Egypt before Israel; and so too many more [such stories appear] in the Torah. And even in the time to come, Gog and Magog are destined to fall before Israel. And David saw this and wailed [in prayer, saying] “Why do nations rumble?” [i.e., God, why do you allow the nations to pursue such folly?] Rabbi Yitzchak said, even if a person asks his friend, “Why are you acting like this?”, his friend will be angry with him. But the righteous say to the Holy One, blessed be He, “Why are you acting like this?”, and they are not punished. And why are they not punished? Because they were not asking for their own benefit, but for [the benefit] of Israel. Rabbi Aybo said, all of the tumult and toil of the wicked is for nothing. As it is said, “Peoples shall toil to no end” (Jeremiah 51:58). But Israel “shall not toil to no end; they shall not bear children [destined] to misfortune” (Isaiah 65:23).
3
יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד. שבאים על הקב"ה ואומר להם הקב"ה אני מנגינתם מתבר אנא להון. כמה דאת אמר (בראשית יד כ) אשר מגן צריך בידך. לעתיד לבוא אומר למלך המשיח מדינה פלניא מרדה בך והוא אומר יבוא גובאי ויחריב אותה שנאמר (ישעיה יא ד) והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע. כיון שרואין צרתן רבה הן באים ומשתחוים למלך המשיח. שנאמר (שם מט כג) אפים ארץ ישתחוו לך:
“[Why do] kings of the earth take their stand, and governors assemble” (Psalms 2:2); that they come against the Holy One, blessed be He, and the Holy One, blessed be He, says to them, “I [am the butt of] their mocking song” (Lamentations 3:63). [Ultimately this means that] I will break them. [How can we infer that He will break them from the fact that He is the butt of their mocking song? It’s because the word for mocking song contains the letters מ-ג-ן], like that which is said, “who delivers your enemies into your hand” (Genesis 14:20) [and the word for delivery is מִגֵּן]. In the time to come, the King-Messiah will be told, “Such-and-such a country is rebelling against you.” And he will say, “Let the swarm of locusts come, and it will destroy it,” as it is said, “He shall strike down a land with the rod of his mouth and slay the wicked with the breath of his lips.” (Isaiah 11:4) [i.e., the verbal curse of the Messiah will be sufficient to bring their destruction]. When they see their great affliction they will come and bow down to the King-Messiah, as it is said, “They shall bow to you, face to the ground” (Isaiah 49:23).
4
על ה' ועל משיחו. משל לגבור שהיה במדינה וכשהיו הגייסות באות לאותה מדינה היו יראים מאותו גבור ואומרים מה נעשה בואו ונהרג אותו גבור ואחר כך נזדווג למדינה. כך אלו. א"ר ברכיה בשם ר' לוי ארורים הם הרשעים שהם מקיימים עצה על ישראל וכל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתך. עשו אמר שוטה היה קין שהרג הבל בחיי אביו ולא היה יודע שאביו פרה ורבה. אני איני עושה כן אלא (בראשית כז מא) יקרבו ימי אבל אבי. פרעה אמר שוטה היה עשו שאמר כן ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו. אני איני עושה כן אלא עד דיהון דקיקין תחות כורסייא דאימהון אנא מחינא להון. הדא הוא דכתיב (שמות א כב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. המן הרשע אמר פרעה היה שוטה שאמר כן ולא היה יודע שהבנות נישאות לאנשים והן פרות ורבות. אני איני עושה כן אלא (אסתר ג יג) להשמיד להרוג ולאבד וגו'. גוג ומגוג עתידין לומר כן שוטים היו הראשונים שמעקיפין עצה על ישראל ולא היו יודעים שיש להם פטרון בשמים. אני איני עושה כן אלא בתחלה אני מזדווג לפטרונן ואחר כך אני חוזר על ישראל. הדא הוא דכתיב (תהלים ב ב) על ה' ועל משיחו. והקב"ה אומר להם גוג ומגוג לי אתם באים להזדווג כמה גדודים יש לפני וכמה רשפים וברקים ולפידים ואני יוצא עמך במלחמה. שנאמר (ישעיה מב יג) ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה. מה כתיב שם (זכריה יד ט) והיה ה' למלך על כל הארץ:
“Against God and His anointed one” (Psalms 2:2). This can be compared to a mighty warrior who lived in a certain city. When an army came [to conquer] that city they were afraid of that mighty warrior, and they say, “What shall we do? Let us kill the mighty warrior [first], and afterwards let us confront the city. So too [with the nations in Psalms 2, who first of all attack God, and only then turn their attention to His anointed one]. Rabbi Berechia said, in the name of Rabbi Levi, the wicked are cursed because they set up a plot against Israel, and each and every one says that my plot is better than your plot. Esau said, “Cain was foolish, because he killed Abel within the lifetime of his father, and didn’t realize that his father would [continue] to be fruitful and multiply. I won’t do that, rather “may the days of mourning for my father come soon [and I will kill my brother Jacob]” (Genesis 27:41).” Pharoah said, “Esau was foolish, that he said this, and he didn’t realize that his brother would be fruitful and multiply in the lifetime of his father. I won’t do that, rather, while they’re still babies on the birthstools of their mothers, I will strike them,” as it is said, “every boy that is born you shall throw into the Nile” (Exodus 1:22). The wicked Haman said, “Pharoah was foolish, that he said this, and he didn’t realize that the girls would marry men, and they would be fruitful and multiply. I won’t do that, rather [I plan] “to destroy, massacre, and exterminate [all the Jews, young and old, children and women, on a single day]” (Esther 3:13).” Gog and Magog are destined to say that their predecessors “were foolish, because they surrounded Israel with their plots, and they didn’t realize that they had a patron in heaven. I won’t do that, rather I will first wage war against their patron, and then I will return [to wage war] against Israel,” as it is written, “against God and His anointed one” (Psalms 2:2) [i.e., against God first]. And the Holy One, blessed be He, will say to them, “Gog and Magog! You are coming to wage war against me!? How many platoons do I have before me [i.e., at my disposal]? And how many [heavenly] flames, lightning bolts, and torches? And [yet] I will go out to wage war against you [myself].” As it is said, “God goes out [to battle] like a warrior, whipping up rage” (Isaiah 42:13). What is written [about that day]? “God shall be sovereign over all the earth; [on that day, God shall be one, and His name shall be one]” (Zechariah 14:9).
5
ננתקה את מוסרותימו. אלו תפילין של יד. ונשליכה ממנו עבותימו אלו תפילין של ראש. דבר אחר ננתקה את מוסרותימו אלו שבע מצוות שנצטוו בני נח. ונשליכה ממנו עבותימו אלו הם מצוות שהן קולעין בהם כגון סוכה ולולב שנקראו עבות. שנאמר (ישעיה ב ג) לכו ונעלה אל הר ה' וגו' ונלכה בארחותיו. אלו שבע מצוות שהם כתופין בהם:
“Let us break their restraining bands” (Psalms 2:3) – these are [the straps of] the phylacteries [worn on] the arm; “and throw their ropes away from us” (ibid.) – these are [the straps of] the phylacteries [worn on] the head. Alternatively: “Let us break their restraining bands” (Psalms 2:3) – these are the seven commandments [over which] the children of Noah were commanded; “and throw their ropes away from us” (ibid.) – these are the commandments that [the Jews] are intwined with, such as Sukkah and Lulav [the latter of which includes a plant called עבת (e.g., Leviticus 23:40), which is reminiscent of the עבתימו (i.e., their ropes) in Psalms 2:3]. As it is said, “[And the many peoples shall go and say,] “Come, let us ascend the mountain of God [to the house of Jacob; that we may be instructed in God’s ways], and that we may walk in God’s paths”” (Isaiah 2:3); These are the seven commandments by which [the gentiles] are bound [Note: I am following Jastrow’s suggestion that the word כתופין in this paragraph should read כפותין].
6
יושב בשמים ישחק. אמר ר' יצחק כל עסקיו של הקב"ה בקדושה. דיבורו בקדושה שנאמר (תהלים ס ח) אלקים דבר בקדשו. קילוסו בקדושה שנאמר (ישעיה ו ג) קדוש קדוש קדוש. הילוכו בקדושה שנאמר (תהלים סח כה) הליכות אלי מלכי בקדש. נאדר בקדושה שנאמר (שמות טו יא) מי כמוכה נאדר בקדש. דבר אחר יושב בשמים ישחק. אמר הקב"ה שוחקין אלו באלו. ר' אחא בשם רבי שמואל בר נחמני אמר ארבע שחיקות הן. א' יושב בשמים ישחק. ב' (תהלים נט ט) ואתה ה' תשחק למו. ג' (שם לז יג) ה' ישחק לו. ד' (משלי א כו) גם אני באידכם אשחק:
“The One who sits in heaven laughs” (Psalms 2:4). Rabbi Yitzhak [rejected a straightforward reading of this verse, with its picture of God engaging in levity, and] said, “All of God’s activities are conducted in [a spirit of] holiness. His speech is [conducted] in holiness, as it is said, “God has spoken in His holiness” (Psalms 60:8). He is praised in [terms of] holiness, as it is said, “holy, holy, holy” (Isaiah 6:3). His [heavenly] procession [moves] in holiness, as it is said, “the processions of my God, my king, [move] in holiness” (Psalms 68:25). His majesty is [saturated] in holiness, as it said, “Who is like unto You, majestic in holiness” (Exodus 15:11).” Alternatively: “The One who sits in heaven laughs” (Psalms 2:4) [shouldn’t be taken to mean that God actually laughs. Rather] the Holy One, blessed be He, [sits up in the heavens, observes, and] says, “these ones [i.e., the enemies of Israel] laugh at those ones [i.e., at Israel]” [This causes Him, in the next verse of Psalms to speak to the nations in anger]. Rabbi Acha said, in the name of Rabbi Shmuel, [that God does indeed laugh. In fact, he notes that] there are four [occasions for heavenly] laughter. (1) “The One who sits in heaven laughs” (Psalms 2:4); (2) “But You, O Lord, shall laugh at them” (Psalms 59:9); (3) “the Lord laughs at him” (Psalms 37:13); (4) “I will also laugh at your calamity” (Proverbs 1:26).
7
אז ידבר אלימו באפו. וכתיב (תהלים פו טו) אל רחום וחנון. אלא חנון לישראל אבל לאומות עכו"ם באף ובחמה. שנאמר (ישעיה יג ט) הנה יום ה' בא אכזרי ועברה. לכן נאמר אז ידבר אלימו באפו:
“Then [God] speaks to them in anger” (Psalms 2:5). But it is written [that God is] “a graceful and compassionate God, [who is slow to anger]” (Exodus 34:6 and Psalms 86:15). [But if He is so slow to anger, why isn’t that on display as He speaks to the nations in our verse?] Rather, He is merciful [and slow to anger] to Israel, but to the idolatrous nations [he directs] anger and wrath, as it is said, “Behold, the day of the Lord is coming, with fury and fierce anger” (Isaiah 13:9). Therefore is said, “Then [God] speaks to them in anger” (Psalms 2:5).
8
ואני נסכתי מלכי. מהו נסכתי משחתיה. כמה דאמר (דניאל י ג) וסוך לא סכתי. דבר אחר אתיכתיה. כמה דאמר (שמות נב ח) עגל מסכה. דבר אחר גידלתיו. כמה דאמר (מיכה ה ד) ושמונה נסיכי אדם. וכתיב (יחזקאל לב ל) שמה נסיכי צפון. והיכן גדלתיו על ציון הר קדשי:
“It is I [who has] installed [in Hebrew: נסכתי] My king” (Psalms 2:6). What does “נסכתי” mean? [It means] “I have anointed him,” as [can be seen from the fact that Daniel] said [of himself that] “I have not anointed myself” [and he used the word סכתי] (Daniel 10:3). Alternatively, [it means], “I have cast him [as one would cast a molten metallic object],” as it is said [of the golden calf that it was], “a molten calf” (Exodus 32:4) [using the word מסכה]. Alternatively, [it means], “I have ennobled him,” as it is said, “eight princes of men” (Micah 5:4) [using the word נסיכי]. And it is written, “The princes of the north are there” (Ezekiel 32:30) [also using the word נסיכי]. And where did He ennoble him? “On My holy mountain, Zion” (Psalms 2:6).
9
אספרה אל חק. מסופרים הם בחוקה של תורה ובחוקן של נביאים וכתובים. בחוקה של תורה (שמות ד כב) בני בכורי ישראל בחוקה של נביאים (ישעיה נב יג) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא. מה כתיב בתריה (שם מב א) הן עבדי אתמך בו. בכתובים (תהלים קי א) נאם ה' לאדוני. ה' אמר אלי בני אתה. וכתוב אחר אומר (דניאל ז יג) וארו עם ענני שמיא. ה' אמר אלי בני אתה. א"ר יודן כל הנקמות הללו בחוקו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. כל כך למה שהוא עוסק בתורה. דבר אחר בני אתה. מכאן תשובה לאומרים יש לו בן. ואת מותיב להון בן לי אתה אינו אומר אלא בני אתה כעבד שעושה לו רבו קורת רוח ואומר לו אנא מחבב לך כברי. (ר' הונא אמר לשלשה חלקים נחלקו היסורין. אחת נטלו אבות העולם וכל הדורות ואחת דורו של שמד ואחת דורו של משיח). וכד תיתי שעתיה אומר הקב"ה עלי לבראתו בריה חדשה. וכן הוא אומר אני היום ילדתיך. הא שעתא בריית ליה. וכן הוא אומר (מלכים א-א ו) ואותו ילדה אחרי אבשלום. וכי אמו של אבשלום ילדה לאדוניה והלא זה בן מעכה וזה בן חגית אלא מה זה עשה רכב ופרשים אף זה עשה כן ומה זה היה בעל מחלוקת אף זה כן ומה זה חמשים איש רצים לפניו אף זה כן:
“I will tell of the decree” (Psalms 2:7). They have been declared, in the decree of the Torah, and the decrees of the Prophets and the Writings. In the decree of the Torah, “Israel is my firstborn son” (Exodus 4:22). In the decree of the Prophets, “Behold my servant will prosper; he will be exalted and elevated” (Isaiah 52:13). What is written next? “This is my servant whom I support; [my chosen one; the delight of my soul]” (Isaiah 42:1). In the Writings: “God said to my lord, [Sit at my right hand while I make your enemies into your footstools]” (Psalms 110:1). “God said to me, “You are My son”” (Psalms 2:7). And another [prooftext from the] Writings says, “behold, [one like a son of man came] with the clouds of heaven” (Daniel 7:13) [a reference to the Messiah]. “God said to me, “You are My son”” (Psalms 2:7) Rabbi Yuden said, all of these retributions are [contained within] the decree of the King of Kings, the Holy One, blessed be He [regarding His Messiah]. Why so much? Because [His Messiah] toils in the Torah. Another interpretation of “You are My son” – from here [one can find an] answer to those who say that God [really and truly] has a son. And you can answer them: [God doesn’t say, “You] are a son unto me,” rather, [He says, as a mere term of endearment, “You] are my son,” like a slave who brings his master satisfaction, [such that his master] says to him, “I love you as if you were my son.” Rav Huna said, the afflictions [of Israel] were divided into three portions. One was taken by the forefathers of old, and by all of the generations; one [was taken] by the generation of the [Hadrianic] persecution; and one [is reserved for] the generation of the Messiah. And when his time comes, the Holy One, blessed be He, will say, “I must create [the Messiah] as a new creation.” And so, it is said, “I have fathered you this day” (Psalms 2:7). At that very moment, He created him. [It doesn’t mean that He created him ex nihilo, or fathered him as a father has a biological child. Rather, it means that God will transform this person into a Messiah]. And so too, it is said [regarding Adonijah,] “[and his mother] bore him after Absalom” (I Kings 1:6) [and yet the verse isn’t detailing a real birth, but a type of transformation]. Did the mother of Absalom give birth to Adonijah [after giving birth to Absalom – as a literal construal of this verse would suggest]? But wasn’t [Absalom] the son of Ma’acha, and wasn’t [Adonijah] the son of Hagit? Rather, just as this one made chariots and horsemen [to rebel against David his father], so did that one; just as this one was quarrelsome, so too was that one; and just as this one had an entourage of fifty men running before him, so too did that one. [In other words, after Absalom was all of those things; Adonijah was, so to speak, reborn in the likeness of Absalom, and did all of those things too; so too the Messiah will be remade to rise to the challenges before him].
10
שאל ממני ואתנה גוים. אם גוים כבר הם נחלתך שנאמר (תהלים עב ח) וירד מים עד ים. ואם אפסי ארץ כבר הם אחוזתך שנאמר (שם) ומנהר עד אפסי ארץ. א"ר יוחנן ג' בני אדם אמר להם הקב"ה שאל ואלו הן - שלמה ואחז ומלך המשיח. שלמה שנאמר (מלכים-א ג ה) בגבעון נראה ה' אל שלמה וכו'. אחז שנאמר (ישעיה ז יא) שאל לך אות. ולמה נקרא שמו אחז שאחז אותו מלהביא טובה לעולם. דבר אחר שאחז בתי מדרשות מלעסוק בתורה. מלך המשיח שנאמר שאל ממני ואתנה. א"ר שמואל בר נחמני למדנו שנים מן אגדה אברהם ויעקב. אברהם שנאמר (בראשית טו ב) ה' אלקים מה תתן לי. מכלל שאמר לו שאל. יעקב שנאמר (שם כח כ) אם יהיה אלקים עמדי ושמרני. מכלל שאמר לו שאל. וכן הוא אומר (תהלים כא ה) חיים שאל ממך נתתה לו. ומה שאלה שאל ממנו שאל שיהיו ישראל חיים וקיימים לעולם:
“[Were you to] ask it of Me, I would set the nations [as your inheritance]” (Psalms 2:8). [In fact,] if [you were to request the] nations; they are already your inheritance, as it is said, “Let him rule from sea to sea [and from the river to the ends of the earth]” (Psalms 72:8). And if [you were to request until] the ends of the earth; they are already your possession, as it is said, “from the river to the ends of the earth” (ibid.). Rabbi Yochanan said that the Holy One, blessed be He, said to three persons, “[were you to] ask it of Me [I would grant it to you];” and they were – Solomon, Ahaz, and the King-Messiah. Solomon, since it is written, “Ask of me, what shall I grant to you?” (1 Kings 3:5). Ahaz, since it is written, “Ask for a sign [from the Lord your God, from the depths of hell, or the heights above. But Ahaz replied, “I will not ask, nor will I test God]”” (Isaiah 7:11-12). And why was he called Ahaz [literally: holding]? Because he held back good from coming into the world. Alternatively: he held back study halls from toiling in Torah. The King-Messiah, as it is written, “[Were you to] ask it of Me, I would set…” (Psalms 2:8). Rabbi Shmuel bar Nachmani said, we derived two more examples by homiletical exegesis: Abraham and Jacob. Abraham, since it is written, “My Lord, God, what can You give me, [seeing as I go childless, and the one in charge of my household is Elizer of Damascus?]” (Genesis 15:2). This implies that [God] told him to make a request. Jacob, as it is said, “[Jacob made a vow, saying,] “If God remains with me, protecting me [on this journey that I am making, and giving me bread to eat and clothing to wear, and I return safe to my father’s house – then the Lord shall be my God]”” (Genesis 28:20-21). This implies that [God] told him to make a request. And so too it says [regarding David], “He asked You for life, and You granted it to him” (Psalms 21:5). And what did he ask? He asked of [God] that the Jewish people should live and thrive forever.
11
תרועם בשבט ברזל. מעשה היה באחד מגדולי צפורי שמת בנו. ואית דאמר מינאי הוה. סליק רבי יוסי למיחמי ליה. חמא יתיה ושחיק. אמר ליה מה את שחיק אמר ליה הדין אנן רחיצין במאריה דשמיא דאת חמי ליה לעלמא דאתי. אמר ליה לא מסתיא לההוא גברא עקתיה אלא אף את אתי לאעקא ליה אמר ליה אית חספין מדבקין לא כן כתיב ככלי יוצר תנפצם. אמר ליה רבי יוסי ככלי יוצר זה עד שלא הוסק אין קיומו ברור ואם נשבר יש לו תקנה שיכול לעשותו אחר ומשהוסק קיומו ברור ואם נשבר אין לו תקנה. אבל כלי זכוכית משהוסק קיומו ברור ואם נשבר יש לו רפואה. אמר ליה השמיע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ומה כלי זכוכית על ידי שנעשה בנפיחה מרוח בשר ודם ואם נשבר יש לו רפואה אדם שהוא עשוי בנפיחה של הקב"ה שנאמר (בראשית ב ז) ויפח באפיו נשמת חיים על אחת כמה וכמה. א"ר יצחק כלי יוצר אין כתיב כאן אלא ככלי יוצר. עד שלא הוסק יכולין הן לחזור:
“You can break them with an iron mace, [like a potter’s handiwork you can shatter them]” (Psalms 2:9). There is a story about one of the great men of [the town of] Tzipori, whose son died. Some say that he was an apostate. Rabbi Yossi came to comfort him. [The apostate] saw [Rabbi Yossi] smiling. He said to him, “What are you smiling about?” He said to him, “Because we trust in the master of the heavens that you will see [your son again] in the world to come.” [The apostate] said to him, “Am [I] not sufficiently distressed, that you should have to come and distress [me] further [with these empty words of comfort]?” [Moreover], he said to [Rabbi Yossi], “Can shards of pottery be stuck [back together]? Is it not written, “like a potter’s handiwork you can shatter them” (Psalms 2:9)?” Rabbi Yossi said to him, [the verse is talking about] a potter’s handiwork [while it is still in the hands of the potter] before it has been heated [in a kiln], [such that it] has no clear form, and if it breaks, it can be fixed, for [the potter] can make it [again] after [it has collapsed]; [it is only] once it has been heated [in a kiln], that its form is clear, and [only then is it such that] if it breaks it cannot be fixed. [And so, your prooftext doesn’t demonstrate that the dead cannot be put back together again, since they are like the clay that is still in the hands of the potter.] Moreover [perhaps a person is more like] a glass vessel: [even] once it has been heated, [such that] its form is clear, [even then,] if it breaks, it can [still] be healed.” [The heretic responded, “a glass vessel can be fixed because it is made by blowing.” – here I’m supplementing what seems to be a corrupted text, using the parallel story in Bereshit Rabbah 14:7] [Rabbi Yossi] said to him, “Let your ears hear what your mouth has said. Just as a glass vessel, which is made by the blowing of flesh and blood, can be healed [even] if its breaks; a human being, who is formed by the blowing of the Holy One, blessed be He, as it is said, “and He blew into his nostrils the breath of life” (Genesis 2:7) – how much more so [can he be healed]?” Rabbi Yitzchak said, “a potter’s handiwork” isn’t written here. Rather [what is written is] “like a potter’s handiwork” [i.e., like what is still in the hands of the potter] – until it has been heated, they are able to return [in repentance, just as the clay can be reformed in the potter’s hand].
12
נשקו בר. זה שאמר הכתוב (שיר השירים ז ג) שררך אגן הסהר. למה נמשלו ישראל בחטין דכתיב (שם) בטנך ערמת חטים א"ר אידי מה חטה זו סרוקה מאמצעיתה ומתויימת מכל הפירות שהכל טפילין לה כך ישראל מצויינין באומות עכו"ם במילה ובציצית והכל טפל להם. א"ר שמעון בן לקיש מה חטין הללו כשהן יוצאין לזריעה אין יוצאין אלא במנין וכשנכנסין אין נכנסין אלא במנין כך ישראל כשירדו למצרים ירדו במנין שנאמר (דברים י כב) בשבעים נפש ירדו אבותיך. וכשעלו לא עלו אלא במנין שנאמר (שמות יב לז) כשש מאות אלף רגלי. ר' חנינא אמר על הדא דר' שמעון בן לקיש למה נמשלו ישראל בחטין. לומר לך בעל הבית שיש לו בן בית אם בא לחשב עמו אין אומר לו כמה משפלות של תבן אתה מכניס לאוצר או כמה חבילות של תבן אתה מכנס לאוצר או כמה חבילות של קש אלא נותן את הקוצים לאש וזורה את התבן לרוח ומהו אומר תן דעתך כמה חטים אתה מכניס לאוצר לפי שהם חיים לעולם. בעל הבית הזה הוא הקב"ה שכל העולם שלו שנאמר (תהלים כד א) לה' הארץ ומלואה. בן בית זה משה שנאמר (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא. ומה אמר לו הקב"ה תן דעתך על העכו"ם. לא כן למה שנמשלו בקש יאכלמו כקש ומה עושין לקש מציפין אותו במים שנאמר (תהלים קלו טו) ונער פרעה וחילו בים סוף. ונמשלו כקוצים שנאמר (ישעיה לג יב) והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים. אבל ישראל נמשלו כחטין שנאמר (שיר השירים ז ג) בטנך ערמת חטים. לכך אמר לו הקב"ה תן דעתך למנות את ישראל לידע כמה יש בהן. שנאמר (שמות ל יב) כי תשא את ראש בני ישראל. דבר אחר בטנך ערמת חטים. שבולת של חטים מתמרת ועולה והקנה שלה ארוך ועליה רחבין וארוכין והשבולת בראש הקנה והקנה שלם מתגאה ואומרת בשבילי נזרעה השדה והעלין מתגאין ואומרין כן אומר להן השבולת הרי הגורן בא והכל מתפייסין ויודעין בשביל מי נזרעה השדה לא עשה זמן הרבה הרי הגורן בא הקש מכניסין לאש והמוץ זורין לרוח ומקיימין את החטין בגורן וכל מי שהוא רואה אותן נוטלן ונושקן. כך אומות העכו"ם הן אומרים בשבילנו נברא העולם וישראל אומרים להן והלא כתיב (ישעיה לג יב) והיו עמים משרפות סיד. אבל ישראל לעתיד לבוא משתיירין לבד שנאמר (דברים לב יב) ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. דבר אחר בטנך ערמת חטים. ר' יודן אמר ערימת חטים זו תורת כהנים שכל חטאות ואשמות כתובין בו שנאמר (ויקרא ו ב) זאת תורת העולה. (שם יח) זאת תורת החטאת. (שם ז א) וזאת תורת האשם. (שיר השירים ז ז) סוגה בשושנים. אלו דברי תורה שהן רכין כשושנים. כמה מצוות ודקדוקים יש בו כמה פגולין ונותרין יש בו. אמר ר' לוי בנוהג שבעולם אדם נושא אשה בת כ' או בת שלשים משיוציא יציאותיו הוא בא להזדקק לה והיא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי והוא פורש ממנה מיד ומי גרם לו שלא קרב אליה אי זה כותל יש ביניהם ואי זה סייג ואי זה נחש נשכו ואי זה עקרב עקצו. אלא מי עקצו דברי תורה שהן רכין כשושנה שכתוב בה (ויקרא יח יט) ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב. וכן הוא מי שהביאו לו תמחוי של בשר והוא רעב לאכול אמרו חלב נפל בתוכו מיד מושך ידו הימנו ולא טעמו ומי גרם לו שלא לטעום אלא דברי תורה שהן רכין כשושנה. כמה דאת אמר בהן (ויקרא ג יז) כל חלב וכל דם לא תאכלו. דבר אחר בטנך ערימת חטים. רבי הונא בשם ר' אידי אמר והלא ערימת של אצטרובלין ושל פלפלין יפין מהן ולמה נמשלו בחטין. אלא יכול אדם לחיות בלא פלפלין ובלא אצטרובלין ואי אפשר לעולם לחיות בלא חטים. וכשם שאי אפשר לעולם בלא חטין כך אי אפשר לעולם בלא ישראל:
12. “Be sincere [literally: kiss with purity]” (Psalms 2:12). [This Midrash reads the verse as “kiss the wheat”] This [relates to] that which is written, “Your navel is like a round goblet; [let mixed wine not be lacking; your belly is like a heap of wheat hedged about with lilies.]” (Song of Songs 7:2). Why is Israel compared to wheat, [such] that it is written, “your belly is like a heap of wheat” (ibid.)? Rabbi Iddi said, “Just as a [kernel of] wheat has a furrow through its middle and is [thus] distinguished from all other fruit; such that all other [foods] are secondary to it; so too Israel is distinguished from the idolatrous nations, with circumcision, and with tzitzit, and everyone is secondary to them.” Rabbi Shimon ben Lakish said, “Just as with wheat, when they go out to be sown, they only go out [once they’ve been] counted, and when they are brought in [at time of the harvest], they are only brought in [once they’ve been] counted; so too with Israel – when they went down to Egypt, they went down [having been] counted, as it is said, “Your ancestors went down to Egypt as seventy souls” (Deuteronomy 10:22). And when they ascended [from the land of Egypt], they only did so [having been counted], as it is said, “[The Israelites journeyed from Rameses to Succoth,] around six hundred thousand [fighting men on foot, aside from noncombatants]” (Exodus 12:37).” Rabbi Chanina said, in response to [the teaching of] Rabbi Shimon ben Lakish, “Why is Israel compared to wheat? [The following parable will] tell you [why]. If a landlord has a steward, when he comes to [work] with him on [his] accounts, he doesn’t ask him “how many baskets of chaff did you bring into the storehouse?” or, “how many bundles of chaff did you bring into the storehouse?” or, “how many bundles of straw?” Rather, place the thorns in the fire, and winnow the chaff into the wind. And [thus], what does he say? “Pay attention to how much wheat you’re bringing into the storehouse.” Because [wheat] gives life to the world. This landlord is the Holy One, blessed be He, for all of the world is His, as it is said, “To God belongs the land and all that it contains” (Psalms 24:1). This [trusted] steward is Moses, as it is said, “in all my house he is [the most] trusted” (Numbers 12:7). And what did the Holy One, blessed be He, say to him? Pay attention to the idolators? No! Why? Because they are compared to straw: “[Your fury] consumes them like straw” (Exodus 15:7). And what do we do with straw? We soak it in water, as it is said, “[God] hurled Pharoah and his army into the Sea of Reeds” (Psalms 136:15). And they are compared to thorns, as it is said, “Nations shall be burnings of lime; thorns cut down that are set on fire” (Isaiah 33:12). But Israel is likened to wheat, as it is said, “your belly is like a heap of wheat” (Song of Songs 7:3). Therefore, the Holy One, blessed be He, said to Moses, “Pay attention to counting the Israelites, to know how many there are, as it is said, “When you take a census of the Israelites...” (Exodus 30:12).” Another interpretation of: “your belly is like a heap of wheat” (Song of Songs 7:3). An ear of wheat rises up and ascends, and her stem is long, and her leaves are wide and long, and the ear of wheat [sits at] the top of the stalk. And when the stalk is complete it becomes prideful and boasts, “For my sake was this field sown.” And the leaves become prideful and boast the same [boast]. The ear of wheat says to them, “Behold! The harvest [will soon] come and then everyone will be appeased, and will know for whom the field was [really sown].” After not much time, the harvest came. The straw was gathered into the fire. The chaff is thrown to the wind. And [only] the wheat is preserved in the granary, and everyone who sees it, takes it, and kisses it. So too the idolatrous nations. They say, “The world was made for our benefit.” And Israel says to them, “Is it not written that “Nations shall be burnings of lime; [thorns cut down that are set on fire]” (Isaiah 33:12)?” But Israel in the days to come [is destined] to be left alone, as it is said, “God alone did guide them, and there was no alien deity alongside Him” (Deuteronomy 32:12) [as if to say God guided Israel to the end of days, but He guided nobody else, he “guided them alone”]. Another interpretation of: “your belly is like a heap of wheat” (Song of Songs 7:3). Rabbi Yuden said, “This heap of wheat refers to the book of Leviticus since all of the sin and guilt offerings are written within it, as it says, “This is the law of the burnt-offering” (Leviticus 6:2); “This is the law of the sin offering” (ibid., 6:18); “This is the law of the guilt offering” (ibid., 7:1) – “hedged about with lilies” (Song of Songs 7:2) – this refers to words of Torah which are as delicate as lilies. How many commandments and details are contained within [the book of Leviticus]? How many laws does it contain concerning invalid sacrifices, and [how many laws] concerning leftover sacrificial meat?” Rabbi Levi said, “In the way of the world, if a man marries a woman of 20 or 30 years old, once he has settled his [wedding] expenses, he comes to her to be intimate with her. But if she says, “I have seen [the colour] or a red rose [i.e., I am menstruating],” he separates from her immediately. And what caused him not to draw near to her? What wall was there between then? What fence? What serpent bit him? What viper stung him? Rather, what stung him were the words of Torah, which are delicate like a lily, for it is written within her, “Do not approach [to be intimate with] a woman in her menstrual impurity” (Leviticus 18:19). And similarly, if someone brought a person a plate of meat, and he was hungry, but they told him that some forbidden fat had fallen within it, he will immediately rescind his hand from it, and he won’t taste it. And what caused him not to taste it? Nothing other than words of Torah, which are as delicate as a lily, like that which is written within them, “Do not eat any forbidden fats or any blood” (Leviticus 3:17).” Another interpretation of: “your belly is like a heap of wheat” (Song of Songs 7:3). Rabbi Huna said in the name of Rabbi Iddi, wouldn’t a heap of pinecones, or a heap of peppers be more beautiful? Why [then] are [the Israelites] compared to wheat? Rather, a person can live without pinecones and without pepper, but a person can never live without wheat. And just as it is impossible for a world to be without wheat, so too it is impossible for the world to be without Israel.
13
נשקו בר. רב ורב אחא אמר נשקו בר של תורה שנאמר (משלי ט ה) לכו לחמו בלחמי. עד שלא תזקף עליהם מדת הדין ותאבדו דרכה של תורה. ותאבדו דרך לא תהיו סוברין שמא אהליות ובצרצוריות אני צריך אלא ניצוץ אחד אני מסיק ומאבד עלמא דבראי:
“Be sincere [literally: kiss with purity]” (Psalms 2:12). [Once again, the Midrash reads the verse as “kiss the wheat”; or more specifically, “kiss the bread”]. Rav and Rav Acha said, “kiss the bread of the Torah,” as it is said, “Come and eat my bread” (Proverbs 9:5). [They should do so] before [God’s] attribute of justice stands up against them, and the way of the Torah will be lost [to them]; “your way [will] be doomed” (Psalms 2:10). You shouldn’t think that I require camps [of troops] with trumpets. Rather, I need just one spark, and I will ignite [a flame] and destroy the world that I created.
14
כי יבער כמעט אפו. משל למלך אחד שכעס על בני המדינה והלכו בני המדינה ופייסו את בן המלך שיפייס את המלך הלך הבן ופייס את אביו. כיון שנתפייס לו לבנו הלכו בני המדינה לומר הימנון למלך אמר להם אלי אתם אומרים הימנון לכו ואמרו לבני שאלמלא הוא הייתי מאבד המדינה. כך אומות העכו"ם מבקשים לומר להקב"ה הימנון שנאמר (תהלים מז ב) כל העמים תקעו כף. אומר להם הקב"ה לי אתם אומרים הימנון לכו ואמרו לישראל שאלמלא הם לא נתקיימתם אפילו שעה אחת שנאמר (דברים לב מג) הרנינו גוים עמו. דבר אחר כי יבער כמעט אפו מלך בשר ודם כשהוא בכעס אינו ברצון אבל הקב"ה אינו כן אלא כשהוא בכעס הוא ברצון שנאמר כי יבער כמעט אפו. על אומות העכו"ם. אבל ישראל אשרי כל חוסי בו. אלו ישראל שהן חוסין בו בכל עת שלא יבער בהן:
“… when His anger is suddenly kindled” (Psalms 2:12). A parable: There was once a king who became angry with the residents of a certain province. The residents of that province went to appease the son of the king, that he should appease the king [on their behalf]. The son went and appeased his father. After the king had been appeased by his son, the residents of that province came to sing a hymn of praise to the king. He said to them, “You’re singing a song of praise to me?! Go and [sing a song of praise] to my son, for had it not been for him, I would have destroyed the province.” So too, the idolatrous nations will want to sing a song of praise to the Holy One, blessed be He, as it is said, “All the nations clap your hands; [raise a shot of joy for God].” (Psalms 47:2). The Holy One, blessed be He, will say to them, “You’re singing a song of praise to me?! Go and sing to Israel, for had it not been for them, you wouldn’t have existed even for a moment, as it is said, “Sing aloud, all you nations, to [God’s] people” (Deuteronomy 32:43). An alternative interpretation of “… when His anger is suddenly kindled” (Psalms 2:12). When a king of flesh and blood is angry, he isn’t at ease. But the Holy One, blessed be He, isn’t so. Rather, when He is angry He is [nevertheless] at ease, as it is said, “His anger is suddenly kindled” against the idolatrous nations, but [at one and the same time, the verse can describe Israel in the following terms:] “Blessed are all who take refuge in [God].” This refers to the Israelites, that they take refuge in God, all the while that He isn’t burning [in rage against] them.
למה רגשו גוים. זה שאמר הכתוב (ישעיה נז כ) והרשעים כים נגרש. מה הים הזה כל סירותיו על פיו כך סירותיהן של רשעים על פיהם. פרעה אמר (שמות ה ב) מי ה'. סיסרא (שופטים ד ג) לחץ את בני ישראל בחזקה. מאי בחזקה בחירופין וגדופין. כמה דכתיב (מלאכי ג יג) חזקו עלי דבריכם. סנחריב אמר (מלכים-ב ח לה) מי בכל אלקי הארצות. נבוכדנצר אמר (דניאל ג טו) ומאן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי:
“Why do nations rumble” (Psalms 2:1) – this [relates to] that which is said by Scripture, “But the wicked are like the rumbling sea [which cannot rest, whose rumbling waters [raise up] mire and mud]” (Isaiah 57:20). Just as the sea [vomits] all of its refuse upon its mouth [i.e., upon the sea shore], so does the refuse of the wicked [come to rest] upon their mouths. Pharoah said, “Who is God [that I should heed him and let Israel go?]” (Exodus 5:2). Sisera “oppressed the Children of Israel, harshly [for twenty years]” (Judges 4:3). What [does scripture refer to when it says that the oppression was] harsh? [It means] that [in addition to any physical oppression] he oppressed them [verbally] with blasphemy and insults. [And the fact that the word “harsh” can refer to speech is] like that which is written, “You have spoken harsh words against me” (Malachi 3:13). [Following the pattern of Pharoah and Sisera,] Sennacherib said, “Which among all of the gods of [those vanquished] countries [saved their country from my hand, such that God should save Jerusalem from my hand?]” (II Kings 18:35). [And] Nebuchadnezzar said, “what god is there that can deliver you from my hand?” (Daniel 3:15).
דבר אחר למה רגשו גוים. זה שאמר הכתוב (ישעיה מ כב) היושב על חוג הארץ. למה הרשעים דומין לחגבים שהם נתונין בקלפי מפרכסין לעלות והן נופלין כך הרשעים. ר' יהודה בר נחמני אמר אחר דור המבול כתיב (בראשית יא א) ויהי כל הארץ שפה אחת. ולא היה להם לאחרונים ללמוד מן הראשונים וגוג ומגוג אתו לעלמא דאתי ונפלי ודוד רואה ואמר למה רגשו גוים. דבר אחר מה הים הזה הגל שלו עולה ומתגבר כאילו מציף את העולם וכיון שמגיע לשפת הים הוא משתטח לפני החול. כך אומות העכו"ם כל מי שמזדווג לישראל לעשות להם רעה נופל לפניהם. למה שישראל משולין כחול. שנאמר (הושע ב א) והיה מספר בני ישראל כחול הים. ואומות העכו"ם משולים כים. וכן הוא אומר (ישעיה נז כ) והרשעים כים נגרש. את מוצא נמרוד וחביריו נזדווגו לאברהם ונפלו לפניו שנאמר (בראשית יד טו) ויחלק עליהם לילה. אבימלך לפני יצחק עשו לפני יעקב פרעה ומצרים לפני ישראל וכן רבים בתורה. ואף לעתיד לבוא גוג ומגוג עתידים ליפול לפני ישראל ודוד רואה וצווח למה רגשו גוים. אמר רבי יצחק אפילו אומר אדם לחבירו למה את עושה כך הוא כועס עליו. והצדיקים אומרים להקב"ה למה אתה עושה כך ואינם נענשין. ולמה אינם נענשין לפי שלא בקשו טובה לעצמן אלא על ישראל. אמר ר' איבו כל ריגושן של רשעים וכל יגיען לריק. שנאמר (ירמיה נא נח) ויגעו עמים בדי ריק. אבל ישראל לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה:
An alternative interpretation of: “Why do nations rumble” (Psalms 2:1) – this [relates to] that which is said by Scripture, “It is [God] who sits above the horizon of the earth [and its inhabitants are like grasshoppers]” (Isaiah 40:22). To what can the wicked be compared? They are like grasshoppers, placed in a jar, they struggle to escape, but they [keep] falling. This is what the wicked are like. Rabbi Yehuda bar Nachmani said, after the generation of the flood, it is written, “And all [the people of] the land spoke one language” (Genesis 11:1) – [thus beginning the story of Babel]. Couldn’t the later generation have learnt [its lesson] from the earlier generation? And [likewise] Gog and Magog will arise in the epoch to come, and they [too] will fall. And David saw [this] and said, “Why do nations rumble?” [i.e., why don’t they learn their lesson?] An alternative interpretation: just as the wave of the sea ascends and gets stronger, as if it will flood the world, but then, when it reaches the shore, it prostrates itself [literally: it flattens itself] before the sand; so too with the idolatrous nations; [and so too with] all who conspire against the Israelites, to harm them. [Ultimately, they will] fall before them. Why? Because Israel is compared to sand. As it is said, “The number of the people of Israel shall be like that of the sands of the sea,” (Hosea 2:1). And the idolatrous nations are compared to the sea. As it says, “But the wicked are like the rumbling sea” (Isaiah 57:20). One finds that Nimrod and his colleagues conspired against Abraham and [then] fell before him. As it is said, “At night, he and his servants deployed against them [and defeated them],” (Genesis 14:15). Abimelech [fell] before Isaac; Esau before Jacob; Pharoah and Egypt before Israel; and so too many more [such stories appear] in the Torah. And even in the time to come, Gog and Magog are destined to fall before Israel. And David saw this and wailed [in prayer, saying] “Why do nations rumble?” [i.e., God, why do you allow the nations to pursue such folly?] Rabbi Yitzchak said, even if a person asks his friend, “Why are you acting like this?”, his friend will be angry with him. But the righteous say to the Holy One, blessed be He, “Why are you acting like this?”, and they are not punished. And why are they not punished? Because they were not asking for their own benefit, but for [the benefit] of Israel. Rabbi Aybo said, all of the tumult and toil of the wicked is for nothing. As it is said, “Peoples shall toil to no end” (Jeremiah 51:58). But Israel “shall not toil to no end; they shall not bear children [destined] to misfortune” (Isaiah 65:23).
יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד. שבאים על הקב"ה ואומר להם הקב"ה אני מנגינתם מתבר אנא להון. כמה דאת אמר (בראשית יד כ) אשר מגן צריך בידך. לעתיד לבוא אומר למלך המשיח מדינה פלניא מרדה בך והוא אומר יבוא גובאי ויחריב אותה שנאמר (ישעיה יא ד) והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע. כיון שרואין צרתן רבה הן באים ומשתחוים למלך המשיח. שנאמר (שם מט כג) אפים ארץ ישתחוו לך:
“[Why do] kings of the earth take their stand, and governors assemble” (Psalms 2:2); that they come against the Holy One, blessed be He, and the Holy One, blessed be He, says to them, “I [am the butt of] their mocking song” (Lamentations 3:63). [Ultimately this means that] I will break them. [How can we infer that He will break them from the fact that He is the butt of their mocking song? It’s because the word for mocking song contains the letters מ-ג-ן], like that which is said, “who delivers your enemies into your hand” (Genesis 14:20) [and the word for delivery is מִגֵּן]. In the time to come, the King-Messiah will be told, “Such-and-such a country is rebelling against you.” And he will say, “Let the swarm of locusts come, and it will destroy it,” as it is said, “He shall strike down a land with the rod of his mouth and slay the wicked with the breath of his lips.” (Isaiah 11:4) [i.e., the verbal curse of the Messiah will be sufficient to bring their destruction]. When they see their great affliction they will come and bow down to the King-Messiah, as it is said, “They shall bow to you, face to the ground” (Isaiah 49:23).
על ה' ועל משיחו. משל לגבור שהיה במדינה וכשהיו הגייסות באות לאותה מדינה היו יראים מאותו גבור ואומרים מה נעשה בואו ונהרג אותו גבור ואחר כך נזדווג למדינה. כך אלו. א"ר ברכיה בשם ר' לוי ארורים הם הרשעים שהם מקיימים עצה על ישראל וכל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתך. עשו אמר שוטה היה קין שהרג הבל בחיי אביו ולא היה יודע שאביו פרה ורבה. אני איני עושה כן אלא (בראשית כז מא) יקרבו ימי אבל אבי. פרעה אמר שוטה היה עשו שאמר כן ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו. אני איני עושה כן אלא עד דיהון דקיקין תחות כורסייא דאימהון אנא מחינא להון. הדא הוא דכתיב (שמות א כב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. המן הרשע אמר פרעה היה שוטה שאמר כן ולא היה יודע שהבנות נישאות לאנשים והן פרות ורבות. אני איני עושה כן אלא (אסתר ג יג) להשמיד להרוג ולאבד וגו'. גוג ומגוג עתידין לומר כן שוטים היו הראשונים שמעקיפין עצה על ישראל ולא היו יודעים שיש להם פטרון בשמים. אני איני עושה כן אלא בתחלה אני מזדווג לפטרונן ואחר כך אני חוזר על ישראל. הדא הוא דכתיב (תהלים ב ב) על ה' ועל משיחו. והקב"ה אומר להם גוג ומגוג לי אתם באים להזדווג כמה גדודים יש לפני וכמה רשפים וברקים ולפידים ואני יוצא עמך במלחמה. שנאמר (ישעיה מב יג) ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה. מה כתיב שם (זכריה יד ט) והיה ה' למלך על כל הארץ:
“Against God and His anointed one” (Psalms 2:2). This can be compared to a mighty warrior who lived in a certain city. When an army came [to conquer] that city they were afraid of that mighty warrior, and they say, “What shall we do? Let us kill the mighty warrior [first], and afterwards let us confront the city. So too [with the nations in Psalms 2, who first of all attack God, and only then turn their attention to His anointed one]. Rabbi Berechia said, in the name of Rabbi Levi, the wicked are cursed because they set up a plot against Israel, and each and every one says that my plot is better than your plot. Esau said, “Cain was foolish, because he killed Abel within the lifetime of his father, and didn’t realize that his father would [continue] to be fruitful and multiply. I won’t do that, rather “may the days of mourning for my father come soon [and I will kill my brother Jacob]” (Genesis 27:41).” Pharoah said, “Esau was foolish, that he said this, and he didn’t realize that his brother would be fruitful and multiply in the lifetime of his father. I won’t do that, rather, while they’re still babies on the birthstools of their mothers, I will strike them,” as it is said, “every boy that is born you shall throw into the Nile” (Exodus 1:22). The wicked Haman said, “Pharoah was foolish, that he said this, and he didn’t realize that the girls would marry men, and they would be fruitful and multiply. I won’t do that, rather [I plan] “to destroy, massacre, and exterminate [all the Jews, young and old, children and women, on a single day]” (Esther 3:13).” Gog and Magog are destined to say that their predecessors “were foolish, because they surrounded Israel with their plots, and they didn’t realize that they had a patron in heaven. I won’t do that, rather I will first wage war against their patron, and then I will return [to wage war] against Israel,” as it is written, “against God and His anointed one” (Psalms 2:2) [i.e., against God first]. And the Holy One, blessed be He, will say to them, “Gog and Magog! You are coming to wage war against me!? How many platoons do I have before me [i.e., at my disposal]? And how many [heavenly] flames, lightning bolts, and torches? And [yet] I will go out to wage war against you [myself].” As it is said, “God goes out [to battle] like a warrior, whipping up rage” (Isaiah 42:13). What is written [about that day]? “God shall be sovereign over all the earth; [on that day, God shall be one, and His name shall be one]” (Zechariah 14:9).
ננתקה את מוסרותימו. אלו תפילין של יד. ונשליכה ממנו עבותימו אלו תפילין של ראש. דבר אחר ננתקה את מוסרותימו אלו שבע מצוות שנצטוו בני נח. ונשליכה ממנו עבותימו אלו הם מצוות שהן קולעין בהם כגון סוכה ולולב שנקראו עבות. שנאמר (ישעיה ב ג) לכו ונעלה אל הר ה' וגו' ונלכה בארחותיו. אלו שבע מצוות שהם כתופין בהם:
“Let us break their restraining bands” (Psalms 2:3) – these are [the straps of] the phylacteries [worn on] the arm; “and throw their ropes away from us” (ibid.) – these are [the straps of] the phylacteries [worn on] the head. Alternatively: “Let us break their restraining bands” (Psalms 2:3) – these are the seven commandments [over which] the children of Noah were commanded; “and throw their ropes away from us” (ibid.) – these are the commandments that [the Jews] are intwined with, such as Sukkah and Lulav [the latter of which includes a plant called עבת (e.g., Leviticus 23:40), which is reminiscent of the עבתימו (i.e., their ropes) in Psalms 2:3]. As it is said, “[And the many peoples shall go and say,] “Come, let us ascend the mountain of God [to the house of Jacob; that we may be instructed in God’s ways], and that we may walk in God’s paths”” (Isaiah 2:3); These are the seven commandments by which [the gentiles] are bound [Note: I am following Jastrow’s suggestion that the word כתופין in this paragraph should read כפותין].
יושב בשמים ישחק. אמר ר' יצחק כל עסקיו של הקב"ה בקדושה. דיבורו בקדושה שנאמר (תהלים ס ח) אלקים דבר בקדשו. קילוסו בקדושה שנאמר (ישעיה ו ג) קדוש קדוש קדוש. הילוכו בקדושה שנאמר (תהלים סח כה) הליכות אלי מלכי בקדש. נאדר בקדושה שנאמר (שמות טו יא) מי כמוכה נאדר בקדש. דבר אחר יושב בשמים ישחק. אמר הקב"ה שוחקין אלו באלו. ר' אחא בשם רבי שמואל בר נחמני אמר ארבע שחיקות הן. א' יושב בשמים ישחק. ב' (תהלים נט ט) ואתה ה' תשחק למו. ג' (שם לז יג) ה' ישחק לו. ד' (משלי א כו) גם אני באידכם אשחק:
“The One who sits in heaven laughs” (Psalms 2:4). Rabbi Yitzhak [rejected a straightforward reading of this verse, with its picture of God engaging in levity, and] said, “All of God’s activities are conducted in [a spirit of] holiness. His speech is [conducted] in holiness, as it is said, “God has spoken in His holiness” (Psalms 60:8). He is praised in [terms of] holiness, as it is said, “holy, holy, holy” (Isaiah 6:3). His [heavenly] procession [moves] in holiness, as it is said, “the processions of my God, my king, [move] in holiness” (Psalms 68:25). His majesty is [saturated] in holiness, as it said, “Who is like unto You, majestic in holiness” (Exodus 15:11).” Alternatively: “The One who sits in heaven laughs” (Psalms 2:4) [shouldn’t be taken to mean that God actually laughs. Rather] the Holy One, blessed be He, [sits up in the heavens, observes, and] says, “these ones [i.e., the enemies of Israel] laugh at those ones [i.e., at Israel]” [This causes Him, in the next verse of Psalms to speak to the nations in anger]. Rabbi Acha said, in the name of Rabbi Shmuel, [that God does indeed laugh. In fact, he notes that] there are four [occasions for heavenly] laughter. (1) “The One who sits in heaven laughs” (Psalms 2:4); (2) “But You, O Lord, shall laugh at them” (Psalms 59:9); (3) “the Lord laughs at him” (Psalms 37:13); (4) “I will also laugh at your calamity” (Proverbs 1:26).
אז ידבר אלימו באפו. וכתיב (תהלים פו טו) אל רחום וחנון. אלא חנון לישראל אבל לאומות עכו"ם באף ובחמה. שנאמר (ישעיה יג ט) הנה יום ה' בא אכזרי ועברה. לכן נאמר אז ידבר אלימו באפו:
“Then [God] speaks to them in anger” (Psalms 2:5). But it is written [that God is] “a graceful and compassionate God, [who is slow to anger]” (Exodus 34:6 and Psalms 86:15). [But if He is so slow to anger, why isn’t that on display as He speaks to the nations in our verse?] Rather, He is merciful [and slow to anger] to Israel, but to the idolatrous nations [he directs] anger and wrath, as it is said, “Behold, the day of the Lord is coming, with fury and fierce anger” (Isaiah 13:9). Therefore is said, “Then [God] speaks to them in anger” (Psalms 2:5).
ואני נסכתי מלכי. מהו נסכתי משחתיה. כמה דאמר (דניאל י ג) וסוך לא סכתי. דבר אחר אתיכתיה. כמה דאמר (שמות נב ח) עגל מסכה. דבר אחר גידלתיו. כמה דאמר (מיכה ה ד) ושמונה נסיכי אדם. וכתיב (יחזקאל לב ל) שמה נסיכי צפון. והיכן גדלתיו על ציון הר קדשי:
“It is I [who has] installed [in Hebrew: נסכתי] My king” (Psalms 2:6). What does “נסכתי” mean? [It means] “I have anointed him,” as [can be seen from the fact that Daniel] said [of himself that] “I have not anointed myself” [and he used the word סכתי] (Daniel 10:3). Alternatively, [it means], “I have cast him [as one would cast a molten metallic object],” as it is said [of the golden calf that it was], “a molten calf” (Exodus 32:4) [using the word מסכה]. Alternatively, [it means], “I have ennobled him,” as it is said, “eight princes of men” (Micah 5:4) [using the word נסיכי]. And it is written, “The princes of the north are there” (Ezekiel 32:30) [also using the word נסיכי]. And where did He ennoble him? “On My holy mountain, Zion” (Psalms 2:6).
אספרה אל חק. מסופרים הם בחוקה של תורה ובחוקן של נביאים וכתובים. בחוקה של תורה (שמות ד כב) בני בכורי ישראל בחוקה של נביאים (ישעיה נב יג) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא. מה כתיב בתריה (שם מב א) הן עבדי אתמך בו. בכתובים (תהלים קי א) נאם ה' לאדוני. ה' אמר אלי בני אתה. וכתוב אחר אומר (דניאל ז יג) וארו עם ענני שמיא. ה' אמר אלי בני אתה. א"ר יודן כל הנקמות הללו בחוקו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. כל כך למה שהוא עוסק בתורה. דבר אחר בני אתה. מכאן תשובה לאומרים יש לו בן. ואת מותיב להון בן לי אתה אינו אומר אלא בני אתה כעבד שעושה לו רבו קורת רוח ואומר לו אנא מחבב לך כברי. (ר' הונא אמר לשלשה חלקים נחלקו היסורין. אחת נטלו אבות העולם וכל הדורות ואחת דורו של שמד ואחת דורו של משיח). וכד תיתי שעתיה אומר הקב"ה עלי לבראתו בריה חדשה. וכן הוא אומר אני היום ילדתיך. הא שעתא בריית ליה. וכן הוא אומר (מלכים א-א ו) ואותו ילדה אחרי אבשלום. וכי אמו של אבשלום ילדה לאדוניה והלא זה בן מעכה וזה בן חגית אלא מה זה עשה רכב ופרשים אף זה עשה כן ומה זה היה בעל מחלוקת אף זה כן ומה זה חמשים איש רצים לפניו אף זה כן:
“I will tell of the decree” (Psalms 2:7). They have been declared, in the decree of the Torah, and the decrees of the Prophets and the Writings. In the decree of the Torah, “Israel is my firstborn son” (Exodus 4:22). In the decree of the Prophets, “Behold my servant will prosper; he will be exalted and elevated” (Isaiah 52:13). What is written next? “This is my servant whom I support; [my chosen one; the delight of my soul]” (Isaiah 42:1). In the Writings: “God said to my lord, [Sit at my right hand while I make your enemies into your footstools]” (Psalms 110:1). “God said to me, “You are My son”” (Psalms 2:7). And another [prooftext from the] Writings says, “behold, [one like a son of man came] with the clouds of heaven” (Daniel 7:13) [a reference to the Messiah]. “God said to me, “You are My son”” (Psalms 2:7) Rabbi Yuden said, all of these retributions are [contained within] the decree of the King of Kings, the Holy One, blessed be He [regarding His Messiah]. Why so much? Because [His Messiah] toils in the Torah. Another interpretation of “You are My son” – from here [one can find an] answer to those who say that God [really and truly] has a son. And you can answer them: [God doesn’t say, “You] are a son unto me,” rather, [He says, as a mere term of endearment, “You] are my son,” like a slave who brings his master satisfaction, [such that his master] says to him, “I love you as if you were my son.” Rav Huna said, the afflictions [of Israel] were divided into three portions. One was taken by the forefathers of old, and by all of the generations; one [was taken] by the generation of the [Hadrianic] persecution; and one [is reserved for] the generation of the Messiah. And when his time comes, the Holy One, blessed be He, will say, “I must create [the Messiah] as a new creation.” And so, it is said, “I have fathered you this day” (Psalms 2:7). At that very moment, He created him. [It doesn’t mean that He created him ex nihilo, or fathered him as a father has a biological child. Rather, it means that God will transform this person into a Messiah]. And so too, it is said [regarding Adonijah,] “[and his mother] bore him after Absalom” (I Kings 1:6) [and yet the verse isn’t detailing a real birth, but a type of transformation]. Did the mother of Absalom give birth to Adonijah [after giving birth to Absalom – as a literal construal of this verse would suggest]? But wasn’t [Absalom] the son of Ma’acha, and wasn’t [Adonijah] the son of Hagit? Rather, just as this one made chariots and horsemen [to rebel against David his father], so did that one; just as this one was quarrelsome, so too was that one; and just as this one had an entourage of fifty men running before him, so too did that one. [In other words, after Absalom was all of those things; Adonijah was, so to speak, reborn in the likeness of Absalom, and did all of those things too; so too the Messiah will be remade to rise to the challenges before him].
שאל ממני ואתנה גוים. אם גוים כבר הם נחלתך שנאמר (תהלים עב ח) וירד מים עד ים. ואם אפסי ארץ כבר הם אחוזתך שנאמר (שם) ומנהר עד אפסי ארץ. א"ר יוחנן ג' בני אדם אמר להם הקב"ה שאל ואלו הן - שלמה ואחז ומלך המשיח. שלמה שנאמר (מלכים-א ג ה) בגבעון נראה ה' אל שלמה וכו'. אחז שנאמר (ישעיה ז יא) שאל לך אות. ולמה נקרא שמו אחז שאחז אותו מלהביא טובה לעולם. דבר אחר שאחז בתי מדרשות מלעסוק בתורה. מלך המשיח שנאמר שאל ממני ואתנה. א"ר שמואל בר נחמני למדנו שנים מן אגדה אברהם ויעקב. אברהם שנאמר (בראשית טו ב) ה' אלקים מה תתן לי. מכלל שאמר לו שאל. יעקב שנאמר (שם כח כ) אם יהיה אלקים עמדי ושמרני. מכלל שאמר לו שאל. וכן הוא אומר (תהלים כא ה) חיים שאל ממך נתתה לו. ומה שאלה שאל ממנו שאל שיהיו ישראל חיים וקיימים לעולם:
“[Were you to] ask it of Me, I would set the nations [as your inheritance]” (Psalms 2:8). [In fact,] if [you were to request the] nations; they are already your inheritance, as it is said, “Let him rule from sea to sea [and from the river to the ends of the earth]” (Psalms 72:8). And if [you were to request until] the ends of the earth; they are already your possession, as it is said, “from the river to the ends of the earth” (ibid.). Rabbi Yochanan said that the Holy One, blessed be He, said to three persons, “[were you to] ask it of Me [I would grant it to you];” and they were – Solomon, Ahaz, and the King-Messiah. Solomon, since it is written, “Ask of me, what shall I grant to you?” (1 Kings 3:5). Ahaz, since it is written, “Ask for a sign [from the Lord your God, from the depths of hell, or the heights above. But Ahaz replied, “I will not ask, nor will I test God]”” (Isaiah 7:11-12). And why was he called Ahaz [literally: holding]? Because he held back good from coming into the world. Alternatively: he held back study halls from toiling in Torah. The King-Messiah, as it is written, “[Were you to] ask it of Me, I would set…” (Psalms 2:8). Rabbi Shmuel bar Nachmani said, we derived two more examples by homiletical exegesis: Abraham and Jacob. Abraham, since it is written, “My Lord, God, what can You give me, [seeing as I go childless, and the one in charge of my household is Elizer of Damascus?]” (Genesis 15:2). This implies that [God] told him to make a request. Jacob, as it is said, “[Jacob made a vow, saying,] “If God remains with me, protecting me [on this journey that I am making, and giving me bread to eat and clothing to wear, and I return safe to my father’s house – then the Lord shall be my God]”” (Genesis 28:20-21). This implies that [God] told him to make a request. And so too it says [regarding David], “He asked You for life, and You granted it to him” (Psalms 21:5). And what did he ask? He asked of [God] that the Jewish people should live and thrive forever.
תרועם בשבט ברזל. מעשה היה באחד מגדולי צפורי שמת בנו. ואית דאמר מינאי הוה. סליק רבי יוסי למיחמי ליה. חמא יתיה ושחיק. אמר ליה מה את שחיק אמר ליה הדין אנן רחיצין במאריה דשמיא דאת חמי ליה לעלמא דאתי. אמר ליה לא מסתיא לההוא גברא עקתיה אלא אף את אתי לאעקא ליה אמר ליה אית חספין מדבקין לא כן כתיב ככלי יוצר תנפצם. אמר ליה רבי יוסי ככלי יוצר זה עד שלא הוסק אין קיומו ברור ואם נשבר יש לו תקנה שיכול לעשותו אחר ומשהוסק קיומו ברור ואם נשבר אין לו תקנה. אבל כלי זכוכית משהוסק קיומו ברור ואם נשבר יש לו רפואה. אמר ליה השמיע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ומה כלי זכוכית על ידי שנעשה בנפיחה מרוח בשר ודם ואם נשבר יש לו רפואה אדם שהוא עשוי בנפיחה של הקב"ה שנאמר (בראשית ב ז) ויפח באפיו נשמת חיים על אחת כמה וכמה. א"ר יצחק כלי יוצר אין כתיב כאן אלא ככלי יוצר. עד שלא הוסק יכולין הן לחזור:
“You can break them with an iron mace, [like a potter’s handiwork you can shatter them]” (Psalms 2:9). There is a story about one of the great men of [the town of] Tzipori, whose son died. Some say that he was an apostate. Rabbi Yossi came to comfort him. [The apostate] saw [Rabbi Yossi] smiling. He said to him, “What are you smiling about?” He said to him, “Because we trust in the master of the heavens that you will see [your son again] in the world to come.” [The apostate] said to him, “Am [I] not sufficiently distressed, that you should have to come and distress [me] further [with these empty words of comfort]?” [Moreover], he said to [Rabbi Yossi], “Can shards of pottery be stuck [back together]? Is it not written, “like a potter’s handiwork you can shatter them” (Psalms 2:9)?” Rabbi Yossi said to him, [the verse is talking about] a potter’s handiwork [while it is still in the hands of the potter] before it has been heated [in a kiln], [such that it] has no clear form, and if it breaks, it can be fixed, for [the potter] can make it [again] after [it has collapsed]; [it is only] once it has been heated [in a kiln], that its form is clear, and [only then is it such that] if it breaks it cannot be fixed. [And so, your prooftext doesn’t demonstrate that the dead cannot be put back together again, since they are like the clay that is still in the hands of the potter.] Moreover [perhaps a person is more like] a glass vessel: [even] once it has been heated, [such that] its form is clear, [even then,] if it breaks, it can [still] be healed.” [The heretic responded, “a glass vessel can be fixed because it is made by blowing.” – here I’m supplementing what seems to be a corrupted text, using the parallel story in Bereshit Rabbah 14:7] [Rabbi Yossi] said to him, “Let your ears hear what your mouth has said. Just as a glass vessel, which is made by the blowing of flesh and blood, can be healed [even] if its breaks; a human being, who is formed by the blowing of the Holy One, blessed be He, as it is said, “and He blew into his nostrils the breath of life” (Genesis 2:7) – how much more so [can he be healed]?” Rabbi Yitzchak said, “a potter’s handiwork” isn’t written here. Rather [what is written is] “like a potter’s handiwork” [i.e., like what is still in the hands of the potter] – until it has been heated, they are able to return [in repentance, just as the clay can be reformed in the potter’s hand].
נשקו בר. זה שאמר הכתוב (שיר השירים ז ג) שררך אגן הסהר. למה נמשלו ישראל בחטין דכתיב (שם) בטנך ערמת חטים א"ר אידי מה חטה זו סרוקה מאמצעיתה ומתויימת מכל הפירות שהכל טפילין לה כך ישראל מצויינין באומות עכו"ם במילה ובציצית והכל טפל להם. א"ר שמעון בן לקיש מה חטין הללו כשהן יוצאין לזריעה אין יוצאין אלא במנין וכשנכנסין אין נכנסין אלא במנין כך ישראל כשירדו למצרים ירדו במנין שנאמר (דברים י כב) בשבעים נפש ירדו אבותיך. וכשעלו לא עלו אלא במנין שנאמר (שמות יב לז) כשש מאות אלף רגלי. ר' חנינא אמר על הדא דר' שמעון בן לקיש למה נמשלו ישראל בחטין. לומר לך בעל הבית שיש לו בן בית אם בא לחשב עמו אין אומר לו כמה משפלות של תבן אתה מכניס לאוצר או כמה חבילות של תבן אתה מכנס לאוצר או כמה חבילות של קש אלא נותן את הקוצים לאש וזורה את התבן לרוח ומהו אומר תן דעתך כמה חטים אתה מכניס לאוצר לפי שהם חיים לעולם. בעל הבית הזה הוא הקב"ה שכל העולם שלו שנאמר (תהלים כד א) לה' הארץ ומלואה. בן בית זה משה שנאמר (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא. ומה אמר לו הקב"ה תן דעתך על העכו"ם. לא כן למה שנמשלו בקש יאכלמו כקש ומה עושין לקש מציפין אותו במים שנאמר (תהלים קלו טו) ונער פרעה וחילו בים סוף. ונמשלו כקוצים שנאמר (ישעיה לג יב) והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים. אבל ישראל נמשלו כחטין שנאמר (שיר השירים ז ג) בטנך ערמת חטים. לכך אמר לו הקב"ה תן דעתך למנות את ישראל לידע כמה יש בהן. שנאמר (שמות ל יב) כי תשא את ראש בני ישראל. דבר אחר בטנך ערמת חטים. שבולת של חטים מתמרת ועולה והקנה שלה ארוך ועליה רחבין וארוכין והשבולת בראש הקנה והקנה שלם מתגאה ואומרת בשבילי נזרעה השדה והעלין מתגאין ואומרין כן אומר להן השבולת הרי הגורן בא והכל מתפייסין ויודעין בשביל מי נזרעה השדה לא עשה זמן הרבה הרי הגורן בא הקש מכניסין לאש והמוץ זורין לרוח ומקיימין את החטין בגורן וכל מי שהוא רואה אותן נוטלן ונושקן. כך אומות העכו"ם הן אומרים בשבילנו נברא העולם וישראל אומרים להן והלא כתיב (ישעיה לג יב) והיו עמים משרפות סיד. אבל ישראל לעתיד לבוא משתיירין לבד שנאמר (דברים לב יב) ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. דבר אחר בטנך ערמת חטים. ר' יודן אמר ערימת חטים זו תורת כהנים שכל חטאות ואשמות כתובין בו שנאמר (ויקרא ו ב) זאת תורת העולה. (שם יח) זאת תורת החטאת. (שם ז א) וזאת תורת האשם. (שיר השירים ז ז) סוגה בשושנים. אלו דברי תורה שהן רכין כשושנים. כמה מצוות ודקדוקים יש בו כמה פגולין ונותרין יש בו. אמר ר' לוי בנוהג שבעולם אדם נושא אשה בת כ' או בת שלשים משיוציא יציאותיו הוא בא להזדקק לה והיא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי והוא פורש ממנה מיד ומי גרם לו שלא קרב אליה אי זה כותל יש ביניהם ואי זה סייג ואי זה נחש נשכו ואי זה עקרב עקצו. אלא מי עקצו דברי תורה שהן רכין כשושנה שכתוב בה (ויקרא יח יט) ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב. וכן הוא מי שהביאו לו תמחוי של בשר והוא רעב לאכול אמרו חלב נפל בתוכו מיד מושך ידו הימנו ולא טעמו ומי גרם לו שלא לטעום אלא דברי תורה שהן רכין כשושנה. כמה דאת אמר בהן (ויקרא ג יז) כל חלב וכל דם לא תאכלו. דבר אחר בטנך ערימת חטים. רבי הונא בשם ר' אידי אמר והלא ערימת של אצטרובלין ושל פלפלין יפין מהן ולמה נמשלו בחטין. אלא יכול אדם לחיות בלא פלפלין ובלא אצטרובלין ואי אפשר לעולם לחיות בלא חטים. וכשם שאי אפשר לעולם בלא חטין כך אי אפשר לעולם בלא ישראל:
12. “Be sincere [literally: kiss with purity]” (Psalms 2:12). [This Midrash reads the verse as “kiss the wheat”] This [relates to] that which is written, “Your navel is like a round goblet; [let mixed wine not be lacking; your belly is like a heap of wheat hedged about with lilies.]” (Song of Songs 7:2). Why is Israel compared to wheat, [such] that it is written, “your belly is like a heap of wheat” (ibid.)? Rabbi Iddi said, “Just as a [kernel of] wheat has a furrow through its middle and is [thus] distinguished from all other fruit; such that all other [foods] are secondary to it; so too Israel is distinguished from the idolatrous nations, with circumcision, and with tzitzit, and everyone is secondary to them.” Rabbi Shimon ben Lakish said, “Just as with wheat, when they go out to be sown, they only go out [once they’ve been] counted, and when they are brought in [at time of the harvest], they are only brought in [once they’ve been] counted; so too with Israel – when they went down to Egypt, they went down [having been] counted, as it is said, “Your ancestors went down to Egypt as seventy souls” (Deuteronomy 10:22). And when they ascended [from the land of Egypt], they only did so [having been counted], as it is said, “[The Israelites journeyed from Rameses to Succoth,] around six hundred thousand [fighting men on foot, aside from noncombatants]” (Exodus 12:37).” Rabbi Chanina said, in response to [the teaching of] Rabbi Shimon ben Lakish, “Why is Israel compared to wheat? [The following parable will] tell you [why]. If a landlord has a steward, when he comes to [work] with him on [his] accounts, he doesn’t ask him “how many baskets of chaff did you bring into the storehouse?” or, “how many bundles of chaff did you bring into the storehouse?” or, “how many bundles of straw?” Rather, place the thorns in the fire, and winnow the chaff into the wind. And [thus], what does he say? “Pay attention to how much wheat you’re bringing into the storehouse.” Because [wheat] gives life to the world. This landlord is the Holy One, blessed be He, for all of the world is His, as it is said, “To God belongs the land and all that it contains” (Psalms 24:1). This [trusted] steward is Moses, as it is said, “in all my house he is [the most] trusted” (Numbers 12:7). And what did the Holy One, blessed be He, say to him? Pay attention to the idolators? No! Why? Because they are compared to straw: “[Your fury] consumes them like straw” (Exodus 15:7). And what do we do with straw? We soak it in water, as it is said, “[God] hurled Pharoah and his army into the Sea of Reeds” (Psalms 136:15). And they are compared to thorns, as it is said, “Nations shall be burnings of lime; thorns cut down that are set on fire” (Isaiah 33:12). But Israel is likened to wheat, as it is said, “your belly is like a heap of wheat” (Song of Songs 7:3). Therefore, the Holy One, blessed be He, said to Moses, “Pay attention to counting the Israelites, to know how many there are, as it is said, “When you take a census of the Israelites...” (Exodus 30:12).” Another interpretation of: “your belly is like a heap of wheat” (Song of Songs 7:3). An ear of wheat rises up and ascends, and her stem is long, and her leaves are wide and long, and the ear of wheat [sits at] the top of the stalk. And when the stalk is complete it becomes prideful and boasts, “For my sake was this field sown.” And the leaves become prideful and boast the same [boast]. The ear of wheat says to them, “Behold! The harvest [will soon] come and then everyone will be appeased, and will know for whom the field was [really sown].” After not much time, the harvest came. The straw was gathered into the fire. The chaff is thrown to the wind. And [only] the wheat is preserved in the granary, and everyone who sees it, takes it, and kisses it. So too the idolatrous nations. They say, “The world was made for our benefit.” And Israel says to them, “Is it not written that “Nations shall be burnings of lime; [thorns cut down that are set on fire]” (Isaiah 33:12)?” But Israel in the days to come [is destined] to be left alone, as it is said, “God alone did guide them, and there was no alien deity alongside Him” (Deuteronomy 32:12) [as if to say God guided Israel to the end of days, but He guided nobody else, he “guided them alone”]. Another interpretation of: “your belly is like a heap of wheat” (Song of Songs 7:3). Rabbi Yuden said, “This heap of wheat refers to the book of Leviticus since all of the sin and guilt offerings are written within it, as it says, “This is the law of the burnt-offering” (Leviticus 6:2); “This is the law of the sin offering” (ibid., 6:18); “This is the law of the guilt offering” (ibid., 7:1) – “hedged about with lilies” (Song of Songs 7:2) – this refers to words of Torah which are as delicate as lilies. How many commandments and details are contained within [the book of Leviticus]? How many laws does it contain concerning invalid sacrifices, and [how many laws] concerning leftover sacrificial meat?” Rabbi Levi said, “In the way of the world, if a man marries a woman of 20 or 30 years old, once he has settled his [wedding] expenses, he comes to her to be intimate with her. But if she says, “I have seen [the colour] or a red rose [i.e., I am menstruating],” he separates from her immediately. And what caused him not to draw near to her? What wall was there between then? What fence? What serpent bit him? What viper stung him? Rather, what stung him were the words of Torah, which are delicate like a lily, for it is written within her, “Do not approach [to be intimate with] a woman in her menstrual impurity” (Leviticus 18:19). And similarly, if someone brought a person a plate of meat, and he was hungry, but they told him that some forbidden fat had fallen within it, he will immediately rescind his hand from it, and he won’t taste it. And what caused him not to taste it? Nothing other than words of Torah, which are as delicate as a lily, like that which is written within them, “Do not eat any forbidden fats or any blood” (Leviticus 3:17).” Another interpretation of: “your belly is like a heap of wheat” (Song of Songs 7:3). Rabbi Huna said in the name of Rabbi Iddi, wouldn’t a heap of pinecones, or a heap of peppers be more beautiful? Why [then] are [the Israelites] compared to wheat? Rather, a person can live without pinecones and without pepper, but a person can never live without wheat. And just as it is impossible for a world to be without wheat, so too it is impossible for the world to be without Israel.
נשקו בר. רב ורב אחא אמר נשקו בר של תורה שנאמר (משלי ט ה) לכו לחמו בלחמי. עד שלא תזקף עליהם מדת הדין ותאבדו דרכה של תורה. ותאבדו דרך לא תהיו סוברין שמא אהליות ובצרצוריות אני צריך אלא ניצוץ אחד אני מסיק ומאבד עלמא דבראי:
“Be sincere [literally: kiss with purity]” (Psalms 2:12). [Once again, the Midrash reads the verse as “kiss the wheat”; or more specifically, “kiss the bread”]. Rav and Rav Acha said, “kiss the bread of the Torah,” as it is said, “Come and eat my bread” (Proverbs 9:5). [They should do so] before [God’s] attribute of justice stands up against them, and the way of the Torah will be lost [to them]; “your way [will] be doomed” (Psalms 2:10). You shouldn’t think that I require camps [of troops] with trumpets. Rather, I need just one spark, and I will ignite [a flame] and destroy the world that I created.
כי יבער כמעט אפו. משל למלך אחד שכעס על בני המדינה והלכו בני המדינה ופייסו את בן המלך שיפייס את המלך הלך הבן ופייס את אביו. כיון שנתפייס לו לבנו הלכו בני המדינה לומר הימנון למלך אמר להם אלי אתם אומרים הימנון לכו ואמרו לבני שאלמלא הוא הייתי מאבד המדינה. כך אומות העכו"ם מבקשים לומר להקב"ה הימנון שנאמר (תהלים מז ב) כל העמים תקעו כף. אומר להם הקב"ה לי אתם אומרים הימנון לכו ואמרו לישראל שאלמלא הם לא נתקיימתם אפילו שעה אחת שנאמר (דברים לב מג) הרנינו גוים עמו. דבר אחר כי יבער כמעט אפו מלך בשר ודם כשהוא בכעס אינו ברצון אבל הקב"ה אינו כן אלא כשהוא בכעס הוא ברצון שנאמר כי יבער כמעט אפו. על אומות העכו"ם. אבל ישראל אשרי כל חוסי בו. אלו ישראל שהן חוסין בו בכל עת שלא יבער בהן:
“… when His anger is suddenly kindled” (Psalms 2:12). A parable: There was once a king who became angry with the residents of a certain province. The residents of that province went to appease the son of the king, that he should appease the king [on their behalf]. The son went and appeased his father. After the king had been appeased by his son, the residents of that province came to sing a hymn of praise to the king. He said to them, “You’re singing a song of praise to me?! Go and [sing a song of praise] to my son, for had it not been for him, I would have destroyed the province.” So too, the idolatrous nations will want to sing a song of praise to the Holy One, blessed be He, as it is said, “All the nations clap your hands; [raise a shot of joy for God].” (Psalms 47:2). The Holy One, blessed be He, will say to them, “You’re singing a song of praise to me?! Go and sing to Israel, for had it not been for them, you wouldn’t have existed even for a moment, as it is said, “Sing aloud, all you nations, to [God’s] people” (Deuteronomy 32:43). An alternative interpretation of “… when His anger is suddenly kindled” (Psalms 2:12). When a king of flesh and blood is angry, he isn’t at ease. But the Holy One, blessed be He, isn’t so. Rather, when He is angry He is [nevertheless] at ease, as it is said, “His anger is suddenly kindled” against the idolatrous nations, but [at one and the same time, the verse can describe Israel in the following terms:] “Blessed are all who take refuge in [God].” This refers to the Israelites, that they take refuge in God, all the while that He isn’t burning [in rage against] them.