מזמור לאסף. אל אלקים ה'. למה הזכיר שמו של הקב"ה ג' פעמים. ללמדך שבשלשה שמות הללו ברא הקב"ה את עולמו כנגד שלשה מדות שבהן נברא העולם. ואלו הן - החכמה והדעת והתבונה. חכמה מנין שנאמר (משלי ג יט) ה' בחכמה יסד ארץ. תבונה (שם) כונן שמים בתבונה. דעת (שם כ) בדעתו תהומות נבקעו. וכן הוא אומר (שמות כ ה) כי אנכי ה' אלקיך אל קנא. הרי שלש כנגד שלש שבהן נברא העולם. וכן בני גד ובני ראובן אומרים (יהושע כב כב) אל אלקים ה' אל אלקים ה' הוא יודע. ומה ראו להזכיר שני פעמים אלא שבהם נברא העולם. אל אלקים שבהן נתנה התורה. יכול אחד לעצמו ואחד לעצמו. לאו אלא שניהם ביחד נבראו. וכן הוא אומר (ישעיה מח יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו. הוי ממזרח שמש ועד מבואו. בשר ודם צר צורה ומתחיל בראשו וגומר ברגליו או מתחיל ברגליו וגומר בראשו. אבל הקב"ה אינו כן כשהוא צר את האדם צר אותו בבת אחת. וכן הוא אומר (ירמיה י טז) כי יוצר הכל הוא. ואומר (ישעיה מד כד) אנכי ה' עושה כל. הוי ממזרח שמש ועד מבואו. ומנין שבראו מציון שנאמר מציון מכלל יופי. יופיו של עולם. מהו הופיע. אין הופיע אלא אורה. וכן הוא אומר (איוב לז טו) והופיע אור עננו. ומנין שבעולם הזה הוא מדבר. נאמר כאן מכלל יופי. ונאמר להלן (בראשית ב א) ויכולו השמים והארץ. וכשהחריבו מציון התחיל. וכן הוא אומר על ידי ירמיה (ירמיה ט י) ונתתי את ירושלים לגלים. ואחר כך (שם ד כז) שממה תהיה כל הארץ. ואומר (מיכה ז יג) והיתה הארץ לשממה על יושביה. וכשיחדש הקדוש ברוך הוא את עולמו מציון הוא מחדשו. שנאמר (ישעיה ב ב) נכון יהיה הר בית ה':
... “From the rising of the sun until its setting…” (Psalms 113:3) When flesh and blood wants to make an image, it begins with the head and ends with the feet or begins with the feet and ends with the head. Not so the Holy One! When He makes man, He shapes him all at once, as it says “…for He is the One Who formed everything…” (Jeremiah 10:16) This is ‘from the rising of the sun until its setting.’ And from where do we learn that He created it from Zion? As it says “From Zion, the finery (miclal) of beauty…” (Psalms 50:2) From out of (m’clal) the beauty of the world. What does ‘appeared’ mean? Illuminated. Appearance always refers to light, as it says “…and causes the light of His cloud to appear.” (Job 37:15) From where do we learn that this is speaking of the world? It says here miclal and it says elsewhere “Now the heavens and the earth were completed (vay’chulu)…” (Genesis 2:1) And when He destroys it, He will start from Zion, as it says “And I will make Jerusalem heaps of ruin…” (Jeremiah 9:10) and afterwards “All the land shall be a desolation…” (Jeremiah 4:27) And it says “And the land shall become desolate with its inhabitants…” (Micah 7:13) And at the time when the Holy One renews His world He will renew it from Zion, as it says “…the mountain of the Lord's house shall be firmly established at the top of the mountains…” (Isaiah 2:2)
2
לא על זבחיך אוכיחך. אמר רב נחמן בשם ר' ברכיה אם אמר אדם לעשות צדקה הקב"ה כותבה כנגדו. שנאמר ועולותיך לנגדי תמיד. (מלכים-א ה ב) ויהי לחם שלמה ליום אחד. ר' יהודה אומר אלף נשים היו לו וכולן עושות אריסטון כל יומא בסעודה שהיתה כל אחת ואחת אומרת שהוא סועד אצלה. (שם ג) לבד מאיל וצבי ויחמור. ואת מעלה לפני עולה. הוי לא על זבחיך וגו'. כי לי כל חיתו יער. ועל מה אני מוכיחך פיך שלחת ברעה:
מזמור לאסף. אל אלקים ה'. למה הזכיר שמו של הקב"ה ג' פעמים. ללמדך שבשלשה שמות הללו ברא הקב"ה את עולמו כנגד שלשה מדות שבהן נברא העולם. ואלו הן - החכמה והדעת והתבונה. חכמה מנין שנאמר (משלי ג יט) ה' בחכמה יסד ארץ. תבונה (שם) כונן שמים בתבונה. דעת (שם כ) בדעתו תהומות נבקעו. וכן הוא אומר (שמות כ ה) כי אנכי ה' אלקיך אל קנא. הרי שלש כנגד שלש שבהן נברא העולם. וכן בני גד ובני ראובן אומרים (יהושע כב כב) אל אלקים ה' אל אלקים ה' הוא יודע. ומה ראו להזכיר שני פעמים אלא שבהם נברא העולם. אל אלקים שבהן נתנה התורה. יכול אחד לעצמו ואחד לעצמו. לאו אלא שניהם ביחד נבראו. וכן הוא אומר (ישעיה מח יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו. הוי ממזרח שמש ועד מבואו. בשר ודם צר צורה ומתחיל בראשו וגומר ברגליו או מתחיל ברגליו וגומר בראשו. אבל הקב"ה אינו כן כשהוא צר את האדם צר אותו בבת אחת. וכן הוא אומר (ירמיה י טז) כי יוצר הכל הוא. ואומר (ישעיה מד כד) אנכי ה' עושה כל. הוי ממזרח שמש ועד מבואו. ומנין שבראו מציון שנאמר מציון מכלל יופי. יופיו של עולם. מהו הופיע. אין הופיע אלא אורה. וכן הוא אומר (איוב לז טו) והופיע אור עננו. ומנין שבעולם הזה הוא מדבר. נאמר כאן מכלל יופי. ונאמר להלן (בראשית ב א) ויכולו השמים והארץ. וכשהחריבו מציון התחיל. וכן הוא אומר על ידי ירמיה (ירמיה ט י) ונתתי את ירושלים לגלים. ואחר כך (שם ד כז) שממה תהיה כל הארץ. ואומר (מיכה ז יג) והיתה הארץ לשממה על יושביה. וכשיחדש הקדוש ברוך הוא את עולמו מציון הוא מחדשו. שנאמר (ישעיה ב ב) נכון יהיה הר בית ה':
... “From the rising of the sun until its setting…” (Psalms 113:3) When flesh and blood wants to make an image, it begins with the head and ends with the feet or begins with the feet and ends with the head. Not so the Holy One! When He makes man, He shapes him all at once, as it says “…for He is the One Who formed everything…” (Jeremiah 10:16) This is ‘from the rising of the sun until its setting.’ And from where do we learn that He created it from Zion? As it says “From Zion, the finery (miclal) of beauty…” (Psalms 50:2) From out of (m’clal) the beauty of the world. What does ‘appeared’ mean? Illuminated. Appearance always refers to light, as it says “…and causes the light of His cloud to appear.” (Job 37:15) From where do we learn that this is speaking of the world? It says here miclal and it says elsewhere “Now the heavens and the earth were completed (vay’chulu)…” (Genesis 2:1) And when He destroys it, He will start from Zion, as it says “And I will make Jerusalem heaps of ruin…” (Jeremiah 9:10) and afterwards “All the land shall be a desolation…” (Jeremiah 4:27) And it says “And the land shall become desolate with its inhabitants…” (Micah 7:13) And at the time when the Holy One renews His world He will renew it from Zion, as it says “…the mountain of the Lord's house shall be firmly established at the top of the mountains…” (Isaiah 2:2)
לא על זבחיך אוכיחך. אמר רב נחמן בשם ר' ברכיה אם אמר אדם לעשות צדקה הקב"ה כותבה כנגדו. שנאמר ועולותיך לנגדי תמיד. (מלכים-א ה ב) ויהי לחם שלמה ליום אחד. ר' יהודה אומר אלף נשים היו לו וכולן עושות אריסטון כל יומא בסעודה שהיתה כל אחת ואחת אומרת שהוא סועד אצלה. (שם ג) לבד מאיל וצבי ויחמור. ואת מעלה לפני עולה. הוי לא על זבחיך וגו'. כי לי כל חיתו יער. ועל מה אני מוכיחך פיך שלחת ברעה: