Otzar Midrashim · Midrash Al Yit'hallel, Chapter 1
1
מדרש אל יתהלל – נוסחא א'
2
[בית המדרש חדר ו׳]
3
כה אמר ה׳ אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו. אל יתהלל חכם בחכמתו – זה שלמה מלך ישראל, בשעה שישב על כסא מלכותו נשתבח ונתגאה ועבר על מה שכתוב בתורה לא ירבה לו נשים, אמר אני ארבה נשים ולא אסור מן הדרך, מה עשה יו״ד של ירבה, עמד לפני הקב״ה ואמר לפניו רבש״ע כלום כתבת בתורתך אות אחת לבטלה? אמר לו לאו. אמר לפניו הרי שלמה בטלני ונשא לו אלף נשים ועבר על תורתך. אמר הקב״ה ליו״ד עלי לריב את ריבך ולדון דינך, מיד אמר הקב״ה לאשמדי מלכא דשידי. לך אצל שלמה וטול חותמו מידו, ונדמה בדמותו וישב על כסאו, והיה סבורים ישראל שהוא היה שלמה. והיה שלמה משוטט בעיירות ובכפרים, ואומר אני קהלת הייתי מלך, עד שעברו עליו ג׳ שנים, ובני אדם משיבים זה לזה, כמה שוטה הוא זה, המלך יושב על כסאו והוא אומר אני קהלת הייתי מלך, אמר הקב״ה כבר עשיתי דין יו׳׳ד. מה עשה אשמדי אותן ג׳ שנים, עבר על נשיו של שלמה, עד שבא אצל אחת מהן והיא פירסה נדה, כיון שראתה אותו אמרה לו למה שנית מנהגך אשר היית נוהג בו, מיד שתק, אמרה לו אין אתה שלמה. ועוד הלך לבת שבע אם שלמה ואמר לה כך וכך אני רוצה ממך, מיד הלכה אצל בניהו אמרה לו כך וכך תבע ממני שלמה בני, מיד נזדעזע בניהו וקרע את בגדיו ואמר, אם כן ח״ו אין שלמה בנך זה אלא אשמדי הוא, ואותו הנער שהוא משוטט ואומר אני קהלת הוא שלמה בעצמו. מיד שלח וקרא לאותו הנער, אמר לו בני מי אתה? אמר לו שלמה בן דוד אני, א״ל בני כיצד היו הענינים? א״ל יום אחד הייתי יושב במקומי ובא רוח סערה והשליכני, ומאותו היום ועד עכשיו ניטלה דעתי ממני, ולפיכך הייתי משוטט, א״ל כלום סימן יש לך? אמר הן, שבשעה שמלכתי נטל אבי ידי אחת והניחה בידך וידי אחרת ביד נתן הנביא, ועמדה אמי ונשקה על ראש אבי, כיון ששמע בניהו דבריו קרא לסנהדרין, ואמר כך וכך המעשה. אמר להם כתבו שם המפורש וקבעוהו על לבבכם, הלכו וקבעו ובאו אצל בניהו. א״ל מתיראין אנו מן השם החקוק על לבו (של האשמדי), אמר להם וכי שם אחד יכול לכמה שמות, מיד הלך עמהם בניהו ונטל החרב והכה את אשמדי מכה גדולה ונטל החותם מידו וביקש להורגו, יצאה בת קול ואמרה אל תגע בו כי ממני יצא הדבר, ומפני שעבר שלמה על מה שכתוב בתורה. מיד חזרו את שלמה בכסא וחותמו בידו, ונדמה בדמותו, וחזר ליופיו. אמר שלמה איה מלכותי איה גבורתי, לא הועילוני כלום. אלא כל המשפיל עצמו הקב״ה מגביהו שנאמר זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה.
4
אל יתהלל הגבור בגבורתו – זה דוד מלך ישראל, שבשעה שהיה נלחם היה הורג ח׳ מאות חלל בפעם אחת, ונתגאה ואמר אין כמותי בעולם. מיד זימן לו הקב״ה צבי אחד ורץ הצבי, וברח מלפניו ומשכו אחריו והארץ קפצה לפניו, עד שהביאו אצל ישבי בנוב (ש״ב כ״א ט״ז—י״ז), מיד אחזו ונטלו ושמו תחת המרתף ונשען עליו לשוברו, מיד אמר תרחיב צעדי תחתי ונעשתה הארץ כבאר תחתיו, כיון שכלה ישבי בנוב לאכול נטלו לדוד והיה זורק אותו באויר כדי לקבלו בראש הרומח, ובין כך באה יונה מטרפת לפני אבישי בן צרויה, ויש אומרים שנהפכו בידו המים לדם, אמר בלבו ודאי המלך שרוי בצער, מיד הלך לבית המלך ולא מצאו, אמרו לו שכבר הלך לצוד בשדה כחוק המלכים, מיד רכב על הפרדה של מלך עד שהביאוהו אצל ישבי בנוב שהיה מטייב ומשחק בדוד עם הרומח, מיד ירד מן הפרדה ונלחם עם ישבי בנוב עד שהמיתו, ודוד נשאר חלש ותש כחו מרוב פחד וצער, ואבישי רצעו והביאו בירושלם ברגליו ולא רכב על הפרדה, ומיד נשבעו לו ישראל שלא יצא עוד עמהם, שנאמר לא תצא עוד אתנו ולא תכבה את נר ישראל, אז אמר דוד איה גבורתי וכחי? אלא אלהים ה׳ חילי מגיני וקרן ישעי וגו׳.
5
אל יתהלל עשיר בעשרו – זה קרח בן לוי שהיו לו שלש מאות פרדות לבנות טעונות מפתחות גנזיו, עאכו״כ שהיה עשרו נפלא וגדול מאד, ומנין היה לו כל זה ? הממון שקיבץ יוסף במצרים מילא שלשה מגדלים וכל מגדל עמוק מאה אמה ורחוק מאה אמה, וכיון שמצא קרח אחד מן המגדלים נתגאה בעשרו (ואחד נתגלה לאנטונינוס והשלישי גנוז לע״ל). תחלת מחלוקת קרח היתה באלמנה אחת שהיתה לה רחילה אחת, כשבאתה לגוזזה שמע אהרן ובא ונטל לה (ממנה) הצמר, הלכה לקרח ובכתה לפניו ואמרה לו כך וכך עשה לי אהרן, בא קרח אצל אהרן ואמר לו מה לך אצל האלמנה הזאת לקחת לה הצמר, א״ל שלי הוא מן התורה שנאמר וראשית גז צאנך תתן לו, נטל קרח ארבעה כספים ונתן לה. לימים ילדה הרחילה בן בכור, שמע אהרן ונטל הבן, הלכה ובכתה לפני קרח, אמר קרח לאהרן מה לך ולאלמנה הזאת לקחת לה בן הרחילה, אמר לו שלי הוא מן התורה שנאמר כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה׳ אלהיך, הלך לו קרח מלא חמה. וכראות האלמנה כן, הלכה ושחטה הרחילה, שמע אהרן ובא ונטל הזרוע והלחיים והקבה. א״ל קרח מה לך אצל האלמנה הזאת, א״ל שלי הם מן התורה שנאמר ונתת לכהן הזרוע והלחיים והקבה. וכראות האלמנה כן עמדה והחרימה הבשר, שמע אהרן ונטל הבשר, אמר לו קרח לא די כל מה שלקחת לה, אלא אף הבשר, א״ל שלי הוא מן התורה שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה. אמר לו למה תשתרר עלינו בן עמרם ותתגאה עלינו, אמר לו משה לבקר משפט, בבקר נתקבצו אצל קרח מאתים וחמשים איש במחתות וקטרת, מיד עמד משה לפני הקב״ה ואמר לפניו, רבש״ע נבואה זו ששלחתני אמת היא? אמר לו אמת, ועתה תראה מה אעשה לקרח. ולמה נקרא שמו קרח שבימיו נעשה קרחה בישראל, מיד רמז הקב״ה לארץ ובלעתם עד טבורם, צעק קרח ואמר משה רחם עלינו! אמר להם משה, רב לכם בני לוי, מיד נבלעו והשאר נשרפו, ואותם שנבלעו סברו שלא לעלות לעולם, עד שבאה חנה ונתנבאה עליהם, שנאמר ה׳ ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. ובכל זאת לא היו מאמינים עד שחרב בית המקדש, ונבלעו שערי בית המקדש, ובאו אצל קרח ותפשם, ואמרו כשיעלו אלו השערים אף אנו נעלה עמהם, לכך נאמר אל יתהלל עשיר בעשרו, שכל העושר של הקב״ה הוא שנאמר לי הכסף ולי הזהב אמר ה׳ צבאות, ואומר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד.
..."Let not the rich person glorify themselves with their wealth (Yirm 9:22)." This [refers to] Korach the Levite, who had three hundred mules just to carry the load of the keys to his hidden storehouses. His wealth was so much the more so, wondrous and vast. Where did he get all this? It was the money that Yosef had collected in Egypt [in return for distributing the stored grain during the seven years of famine], which had filled three towers. Each tower was a hundred amot [about 180 feet] deep and a hundred amot wide. As soon as Korach found one of these towers, he became proud of his wealth. Another one was found by Antiochus, and the third is hidden for the World to Come. The origin of Korach's dispute was a widow who had a single ewe. When she came to shear it [for the first time], Aharon heard and took the wool. She went to Korach and wept before him, telling him, "This and this has Aharon done to me." Korach came by Aharon and said to him, "What have you done by this widow, to take her wool?" Aharon said to him, "It is mine according to the Torah, for as it says, 'the premier-part of the shearing of your sheep you are to give him' (Dev 18:4)." So Korach took four silver [coins] and gave [them] to her. The days [passed] and the ewe gave birth to its first-born. Aharon heard and took the lamb. She went and wept before Korach. Korach said to Aharon, "What is it for you and for this widow, to take the son of the ewe?" He said to him, "It is mine according to the Torah, for as it says, 'every firstling that is born in your flock and in your herd, the male-one, you are to hallow to ha-Shem your God' (Dev 15:19)." Korach went to him, full of anger. When the widow saw this, she sent and slaughtered the ewe. Aharon heard, and came and book the shankbone, the jawbone, and the rough-stomach. Korach said to him, "What is it for you, by this widow?" He said to him, "They are mine according to the Torah, for as it says, 'the priest is to be given the shankbone, the jawbone, and the rough-stomach' (Dev 18:3)." When the widow saw this, she stood and specially-devoted the meat. Aharon heard and took the meat. Korach said to him, "It wasn't enough, everything that you took from her? Now even the meat?" He said to him, "It is mine according to the Torah, for as it says, 'everything specially-devoted in Israel -- it is for you' (Bam 18:14, Parshat Korach)." He [Korach] said to him [Moshe], "Why have you, son of Amram, established authority over us, and been raised up over us?" Moshe said to him, "Unto the morrow, judgement." In the morning, Korach had gathered to him 250 men with [fire-]pans and smoking-incense. Immediately Moshe stood before the Holy One of Blessing and said, "Multiplier of Universes, is this prophecy you have sent me true?" Ha-Shem replied to him, "It is true. And now you will see what I will do to Korach, and why his name is called Korach. For in his days, there will be made baldness in Israel." Immediately the Holy One of Blessing instructed the ground and it swallowed them [Korach and his followers] up to their navels. Korach cried out and said, "Moshe! Have mercy on us!" Moshe said to them, "'Too much is yours, Sons of Levi!' (Bam 15:7)." Immediately they were swallowed up [by the earth], and the rest were burned up [by fire]. Those that were swallowed [by the earth] reasoned that they would never rise up [again]. Until Hannah came and prophesied for them, as it [the song of Hannah] says, 'ha-Shem brings death and gives life, lowers to Sheol and raises up (Shmuel I 2:6).' But in all this they didn't believe, until the Beit ha-Mikdash destroyed. [For the earth] swallowed the gates of the Beit ha-Mikdash, and they [the gates] came by Korach and he grabbed hold of them. They [Korach and his followers] said, "When these gates rise up, so too we will be brought up with them." [ed. Jellinek: And they were appointed the guardians, or, those who carried out the observances, over the gates until they rise up.] Therefore we say, 'Let not the rich person glorify themselves with their wealth,' for all wealth belongs to the Holy One of Blessing. As it says, 'Mine is the silver and mine is the gold -- the word of ha-Shem, Master of Legions (Hag 2:8). And it says, 'One who pursues righteousness and kindness will find life, righteousness, and honor (Mish 21:21).'
מדרש אל יתהלל – נוסחא א'
[בית המדרש חדר ו׳]
כה אמר ה׳ אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו. אל יתהלל חכם בחכמתו – זה שלמה מלך ישראל, בשעה שישב על כסא מלכותו נשתבח ונתגאה ועבר על מה שכתוב בתורה לא ירבה לו נשים, אמר אני ארבה נשים ולא אסור מן הדרך, מה עשה יו״ד של ירבה, עמד לפני הקב״ה ואמר לפניו רבש״ע כלום כתבת בתורתך אות אחת לבטלה? אמר לו לאו. אמר לפניו הרי שלמה בטלני ונשא לו אלף נשים ועבר על תורתך. אמר הקב״ה ליו״ד עלי לריב את ריבך ולדון דינך, מיד אמר הקב״ה לאשמדי מלכא דשידי. לך אצל שלמה וטול חותמו מידו, ונדמה בדמותו וישב על כסאו, והיה סבורים ישראל שהוא היה שלמה. והיה שלמה משוטט בעיירות ובכפרים, ואומר אני קהלת הייתי מלך, עד שעברו עליו ג׳ שנים, ובני אדם משיבים זה לזה, כמה שוטה הוא זה, המלך יושב על כסאו והוא אומר אני קהלת הייתי מלך, אמר הקב״ה כבר עשיתי דין יו׳׳ד. מה עשה אשמדי אותן ג׳ שנים, עבר על נשיו של שלמה, עד שבא אצל אחת מהן והיא פירסה נדה, כיון שראתה אותו אמרה לו למה שנית מנהגך אשר היית נוהג בו, מיד שתק, אמרה לו אין אתה שלמה. ועוד הלך לבת שבע אם שלמה ואמר לה כך וכך אני רוצה ממך, מיד הלכה אצל בניהו אמרה לו כך וכך תבע ממני שלמה בני, מיד נזדעזע בניהו וקרע את בגדיו ואמר, אם כן ח״ו אין שלמה בנך זה אלא אשמדי הוא, ואותו הנער שהוא משוטט ואומר אני קהלת הוא שלמה בעצמו. מיד שלח וקרא לאותו הנער, אמר לו בני מי אתה? אמר לו שלמה בן דוד אני, א״ל בני כיצד היו הענינים? א״ל יום אחד הייתי יושב במקומי ובא רוח סערה והשליכני, ומאותו היום ועד עכשיו ניטלה דעתי ממני, ולפיכך הייתי משוטט, א״ל כלום סימן יש לך? אמר הן, שבשעה שמלכתי נטל אבי ידי אחת והניחה בידך וידי אחרת ביד נתן הנביא, ועמדה אמי ונשקה על ראש אבי, כיון ששמע בניהו דבריו קרא לסנהדרין, ואמר כך וכך המעשה. אמר להם כתבו שם המפורש וקבעוהו על לבבכם, הלכו וקבעו ובאו אצל בניהו. א״ל מתיראין אנו מן השם החקוק על לבו (של האשמדי), אמר להם וכי שם אחד יכול לכמה שמות, מיד הלך עמהם בניהו ונטל החרב והכה את אשמדי מכה גדולה ונטל החותם מידו וביקש להורגו, יצאה בת קול ואמרה אל תגע בו כי ממני יצא הדבר, ומפני שעבר שלמה על מה שכתוב בתורה. מיד חזרו את שלמה בכסא וחותמו בידו, ונדמה בדמותו, וחזר ליופיו. אמר שלמה איה מלכותי איה גבורתי, לא הועילוני כלום. אלא כל המשפיל עצמו הקב״ה מגביהו שנאמר זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה.
אל יתהלל הגבור בגבורתו – זה דוד מלך ישראל, שבשעה שהיה נלחם היה הורג ח׳ מאות חלל בפעם אחת, ונתגאה ואמר אין כמותי בעולם. מיד זימן לו הקב״ה צבי אחד ורץ הצבי, וברח מלפניו ומשכו אחריו והארץ קפצה לפניו, עד שהביאו אצל ישבי בנוב (ש״ב כ״א ט״ז—י״ז), מיד אחזו ונטלו ושמו תחת המרתף ונשען עליו לשוברו, מיד אמר תרחיב צעדי תחתי ונעשתה הארץ כבאר תחתיו, כיון שכלה ישבי בנוב לאכול נטלו לדוד והיה זורק אותו באויר כדי לקבלו בראש הרומח, ובין כך באה יונה מטרפת לפני אבישי בן צרויה, ויש אומרים שנהפכו בידו המים לדם, אמר בלבו ודאי המלך שרוי בצער, מיד הלך לבית המלך ולא מצאו, אמרו לו שכבר הלך לצוד בשדה כחוק המלכים, מיד רכב על הפרדה של מלך עד שהביאוהו אצל ישבי בנוב שהיה מטייב ומשחק בדוד עם הרומח, מיד ירד מן הפרדה ונלחם עם ישבי בנוב עד שהמיתו, ודוד נשאר חלש ותש כחו מרוב פחד וצער, ואבישי רצעו והביאו בירושלם ברגליו ולא רכב על הפרדה, ומיד נשבעו לו ישראל שלא יצא עוד עמהם, שנאמר לא תצא עוד אתנו ולא תכבה את נר ישראל, אז אמר דוד איה גבורתי וכחי? אלא אלהים ה׳ חילי מגיני וקרן ישעי וגו׳.
אל יתהלל עשיר בעשרו – זה קרח בן לוי שהיו לו שלש מאות פרדות לבנות טעונות מפתחות גנזיו, עאכו״כ שהיה עשרו נפלא וגדול מאד, ומנין היה לו כל זה ? הממון שקיבץ יוסף במצרים מילא שלשה מגדלים וכל מגדל עמוק מאה אמה ורחוק מאה אמה, וכיון שמצא קרח אחד מן המגדלים נתגאה בעשרו (ואחד נתגלה לאנטונינוס והשלישי גנוז לע״ל). תחלת מחלוקת קרח היתה באלמנה אחת שהיתה לה רחילה אחת, כשבאתה לגוזזה שמע אהרן ובא ונטל לה (ממנה) הצמר, הלכה לקרח ובכתה לפניו ואמרה לו כך וכך עשה לי אהרן, בא קרח אצל אהרן ואמר לו מה לך אצל האלמנה הזאת לקחת לה הצמר, א״ל שלי הוא מן התורה שנאמר וראשית גז צאנך תתן לו, נטל קרח ארבעה כספים ונתן לה. לימים ילדה הרחילה בן בכור, שמע אהרן ונטל הבן, הלכה ובכתה לפני קרח, אמר קרח לאהרן מה לך ולאלמנה הזאת לקחת לה בן הרחילה, אמר לו שלי הוא מן התורה שנאמר כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה׳ אלהיך, הלך לו קרח מלא חמה. וכראות האלמנה כן, הלכה ושחטה הרחילה, שמע אהרן ובא ונטל הזרוע והלחיים והקבה. א״ל קרח מה לך אצל האלמנה הזאת, א״ל שלי הם מן התורה שנאמר ונתת לכהן הזרוע והלחיים והקבה. וכראות האלמנה כן עמדה והחרימה הבשר, שמע אהרן ונטל הבשר, אמר לו קרח לא די כל מה שלקחת לה, אלא אף הבשר, א״ל שלי הוא מן התורה שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה. אמר לו למה תשתרר עלינו בן עמרם ותתגאה עלינו, אמר לו משה לבקר משפט, בבקר נתקבצו אצל קרח מאתים וחמשים איש במחתות וקטרת, מיד עמד משה לפני הקב״ה ואמר לפניו, רבש״ע נבואה זו ששלחתני אמת היא? אמר לו אמת, ועתה תראה מה אעשה לקרח. ולמה נקרא שמו קרח שבימיו נעשה קרחה בישראל, מיד רמז הקב״ה לארץ ובלעתם עד טבורם, צעק קרח ואמר משה רחם עלינו! אמר להם משה, רב לכם בני לוי, מיד נבלעו והשאר נשרפו, ואותם שנבלעו סברו שלא לעלות לעולם, עד שבאה חנה ונתנבאה עליהם, שנאמר ה׳ ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. ובכל זאת לא היו מאמינים עד שחרב בית המקדש, ונבלעו שערי בית המקדש, ובאו אצל קרח ותפשם, ואמרו כשיעלו אלו השערים אף אנו נעלה עמהם, לכך נאמר אל יתהלל עשיר בעשרו, שכל העושר של הקב״ה הוא שנאמר לי הכסף ולי הזהב אמר ה׳ צבאות, ואומר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד.
..."Let not the rich person glorify themselves with their wealth (Yirm 9:22)." This [refers to] Korach the Levite, who had three hundred mules just to carry the load of the keys to his hidden storehouses. His wealth was so much the more so, wondrous and vast. Where did he get all this? It was the money that Yosef had collected in Egypt [in return for distributing the stored grain during the seven years of famine], which had filled three towers. Each tower was a hundred amot [about 180 feet] deep and a hundred amot wide. As soon as Korach found one of these towers, he became proud of his wealth. Another one was found by Antiochus, and the third is hidden for the World to Come. The origin of Korach's dispute was a widow who had a single ewe. When she came to shear it [for the first time], Aharon heard and took the wool. She went to Korach and wept before him, telling him, "This and this has Aharon done to me." Korach came by Aharon and said to him, "What have you done by this widow, to take her wool?" Aharon said to him, "It is mine according to the Torah, for as it says, 'the premier-part of the shearing of your sheep you are to give him' (Dev 18:4)." So Korach took four silver [coins] and gave [them] to her. The days [passed] and the ewe gave birth to its first-born. Aharon heard and took the lamb. She went and wept before Korach. Korach said to Aharon, "What is it for you and for this widow, to take the son of the ewe?" He said to him, "It is mine according to the Torah, for as it says, 'every firstling that is born in your flock and in your herd, the male-one, you are to hallow to ha-Shem your God' (Dev 15:19)." Korach went to him, full of anger. When the widow saw this, she sent and slaughtered the ewe. Aharon heard, and came and book the shankbone, the jawbone, and the rough-stomach. Korach said to him, "What is it for you, by this widow?" He said to him, "They are mine according to the Torah, for as it says, 'the priest is to be given the shankbone, the jawbone, and the rough-stomach' (Dev 18:3)." When the widow saw this, she stood and specially-devoted the meat. Aharon heard and took the meat. Korach said to him, "It wasn't enough, everything that you took from her? Now even the meat?" He said to him, "It is mine according to the Torah, for as it says, 'everything specially-devoted in Israel -- it is for you' (Bam 18:14, Parshat Korach)." He [Korach] said to him [Moshe], "Why have you, son of Amram, established authority over us, and been raised up over us?" Moshe said to him, "Unto the morrow, judgement." In the morning, Korach had gathered to him 250 men with [fire-]pans and smoking-incense. Immediately Moshe stood before the Holy One of Blessing and said, "Multiplier of Universes, is this prophecy you have sent me true?" Ha-Shem replied to him, "It is true. And now you will see what I will do to Korach, and why his name is called Korach. For in his days, there will be made baldness in Israel." Immediately the Holy One of Blessing instructed the ground and it swallowed them [Korach and his followers] up to their navels. Korach cried out and said, "Moshe! Have mercy on us!" Moshe said to them, "'Too much is yours, Sons of Levi!' (Bam 15:7)." Immediately they were swallowed up [by the earth], and the rest were burned up [by fire]. Those that were swallowed [by the earth] reasoned that they would never rise up [again]. Until Hannah came and prophesied for them, as it [the song of Hannah] says, 'ha-Shem brings death and gives life, lowers to Sheol and raises up (Shmuel I 2:6).' But in all this they didn't believe, until the Beit ha-Mikdash destroyed. [For the earth] swallowed the gates of the Beit ha-Mikdash, and they [the gates] came by Korach and he grabbed hold of them. They [Korach and his followers] said, "When these gates rise up, so too we will be brought up with them." [ed. Jellinek: And they were appointed the guardians, or, those who carried out the observances, over the gates until they rise up.] Therefore we say, 'Let not the rich person glorify themselves with their wealth,' for all wealth belongs to the Holy One of Blessing. As it says, 'Mine is the silver and mine is the gold -- the word of ha-Shem, Master of Legions (Hag 2:8). And it says, 'One who pursues righteousness and kindness will find life, righteousness, and honor (Mish 21:21).'