Otzar Midrashim · Midrash Al Yit'hallel, Chapter 2
1
מדרש אל יתהלל – נוסחא שניה
2
[מר׳ אלעזר הלוי גרינהוט בספר הלקוטים ח״א]
3
אל יתהלל חכם בחכמתו – זה שלמה בן דוד שנאמר עליו בשעה שישב על כסא מלכותו נשתבח ונתגאה ואמר אין כמוני בעולם, ועבר על מה שכתוב בתורה לא ירבה לו נשים (דברים י״ז:י״ז), מה עשתה יו״ד, עמדה לפני הקב״ה ואמרה לפניו רבש״ע כלום כתבת בתורה דבר אחד לבטלה? אמר לה לאו. אמרה לפניו והלא שלמה המלך בטלני ונשא לו אלף נשים שנאמר ויהי לו שבע מאות שרות ושלש מאות פלגשים (מלכים א י״א:ג׳), ועבר שלמה על מה שכתוב בתורה, אמר הקב״ה ליו״ד עלי לריב את ריבך ולדון את דינך. מיד אמר הקב״ה לאשמדאי מלכא דשידאי, לך אצל שלמה וטול חותמו בידו ותדמה בדמותו ותשב על כסאו, באותה שעה הלך אשמדאי ונטל חותמו מידו ונדמה בדמותו. ישב על כסאו והיו ישראל סבורין שהוא שלמה, והיה שלמה משוטט בכל העיירות והכפרים ואומר אני שלמה אני קהלת הייתי מלך על ישראל, עד שעברו שלש שנים, והיו בני אדם אומרים זה לזה, ראו שזה כמה שוטה, כי המלך יושב על כסאו וזה אומר אני קהלת הייתי מלך, והיה משוטט נע ונד. אמר הקב״ה כבר נטלתי דין יו״ד. מה עשה אשמדאי באותן ג׳ שנים, עבר על כל נשיו של שלמה עד שבא אצל אחת מהן והיא פרשת נדה (עי׳ גיטין ס״ח:), כיון שראתה אותו אמרה לו שלמה, למה שנית את טעמך ומנהגך שהיית נוהג בנו? מיד שתק, אמרה לו אין אתה שלמה, ולא עוד אלא שהלך גם לאם שלמה, אמר לה אמי כך וכך אני מבקש ממך, אמרה לו בני ממקום שיצאת ממנו שם תמצא שום הנאה? אם אתה עושה כן אין אתה בני, מיד הלכה אצל בניהו בן יהוידע ואמרה לו: בניהו כך וכך תבע ממני שלמה, מיד נזדעזע וקרע את בגדיו ותלש בשערו ואמר בודאי אין זה שלמה אלא אשמדאי הוא, ואותו הנער שהוא משוטט ואומר אני קהלת הוא שלמה בעצמו. מיד שלח וקרא לאותו הנער ואמר לו בני אמור לי מי אתה? אמר לו אני שלמה בן דוד, א״ל בני כיצד היה מעשיך? א״ל יום אחד הייתי יושב במקומי ובא עלי כמו רוח סערה ותשליכני ממקומי, ומאותו היום ועד עכשיו נטלה דעתי, לפיכך הייתי משוטט, אמר לו כלום יש לך סימן? א״ל הן בשעה שמלכתי נטל דוד אבי ידו אחת והניחה בידך, וידו האחרת ביד נתן הנביא, ועמדה אמי ונשקה ראש אבי. זה הסימן יש לי (ע׳ מדרש שה״ש הוצאת גרינהוט דף ל׳), כיון ששמע בניהו דבריו מה עשה קרא לסנהדרין ואמר להם, לכו כתבו לכם שם המפורש וקבעוהו על לבבכם, הלכו ובאו אצלו ואמרו מתיראים אנו מאותו השם שהוא חקוק על לבו, א״ל וכי שם אחד יכול (מלשון יכולת כלומר יגבור על ע' שמות שהיו יודעים הסנהדרין) על שבעים שמות אבל אין לכם החסד מה׳?—מה עשה בניהו, נטל את ידו והכהו לאשמדאי מכה אחת ונטל את החותם ובקש להורגו, יצאת בת קול ואמרה אל תגע בו כי ממני יצא הדבר שעבר על מה שכתוב בתורה, מיד החזיר את החותם על יד שלמה ונדמה בדמותו וחזר למלכותו. מיד אמר שלמה איה מלכותי, איה גבורתי שלא הועיל לי כלום, אלא שכל המשפיל עצמו בעולם הזה הקב״ה מגביהו, שאין לך בעולם הזה כמו ענוה ושפלות הרוח שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה וגו׳ (תהלים ק״א).
4
אל יתהלל הגבור בגבורתו – זה דוד בן ישי מלך ישראל, שבשעה שהיה נלחם היה יורה החץ והורג ח' מאות בפעם אחת, שנאמר ואלה שמות הגבורים אשר לדור אשר בשבת תחכמוני ראש השלישי הוא עדינו על שמונה מאות חלל בפעם אחת (ש״ב כ״ג ח', מ״ק ט״ז ע״ב). כיון שראה כך נתגאה ואמר אין כמוני בעולם ואחרי לא יהיה, אמר הקב״ה לדוד מה תתגאה כל כך בגבורתך, עכשיו ראה מה תהיה גבורתך. מה עשה לו הקב״ה זימן לו צבי אחד, והיה הצבי מושך אותו והארץ קפצה לפניו ער שהביאו אצל ישבי בנוב, ואמר ישבי בנוב זה דוד שהרג גלית הפלשתי אחי. נטל ידו ולקחו והביאו ושם אותו תחת המרתף (בגמרא סנהדרין צ״ה. שדייה תותי בי בדייא, והילקוט ש״ב רמז קנ״ה גרס בי סדיא) וישען עליו לשברו, מיד פתח ואמר תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי (תהילים י״ח:ל״ז) ונעשה לו הארץ כבאר. כיון שכלה את מאכלו, נטל את דוד והיה זורק בו למעלה באויר השמים, כסבור היה לקבלו בראש הרומח ונעשה כמגן עליו, ואמר דוד מגיני וקרן ישעי משגבי (שם) בראש הרומח, היה משליכו תחתיו והיה דוד אומר תרחיב צעדי תחתי. ובכל זאת לא ידעו ישראל באיזה מקום הלך דוד עד שנכנס אבישי בן צרויה למרחץ כדי לרחוץ וראה את המים שבידו שנהפכו לדם. רב ושמואל, חד אמר ראה דם וחד אמר יונה מטרפת לפניו, אמר בלבו בודאי המלך שרוי בצער, הלך אבישי בהיכל המלך ולא מצאו, שאל בעבורו ואמרו לא ידענו היכן הלך, מה עשה אבישי נטל הפרדה של מלך ורכב עליה עד שבא אצל ישבי בנוב ודוד בידו ומשחק בו ברומח. מה עשה אבישי, ירד מהפרדה ונלחם עמו והכהו מכה אחת, ומצא דוד הולך בלא רוח ותשש כחו מרוב הצער והפחד שנאמר ויעזור לו אבישי בן צרויה (שמואל ב כ״א:י״ז). מה עשה אבישי, נטל ידו וכפתו לאחוריו ורצעו ונשבע שלא לבא אל ירושלם אלא על רגליו, והוליכו עד ירושלם ברגליו. אז אמר דוד, ענה בדרך כחי קצר ימי (תהילים ק״ב:כ״ד). אמרו ישראל לדוד לא בקשת אלא לאבד שונאיהם של ישראל (לישנא מעליא) שאלמלא היה הורגך הפלשתי היו ישראל הולכים מפוזרין כצאן אשר אין להם רועה. אמר להם חטאי גרמו לי, מיד אמרו אנשי דוד שלא יצא מביתו, שנאמר אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה וגו', מיד אמר דוד המע״ה איה כחי איה גבורתי.
.
5
אל יתהלל עשיר בעשרו – זה קרח הלוי שהיה לו שלש מאות פרדות לבנות טוענות מפתחות גנזיו (פסחים קי״ט. ירוש' סנהדרין פ״י א'). מפתחות כך הממון עאכו״כ. ומאין היה לו כל זה הממון? מן הממון שקבץ יוסף הצדיק במצרים ומלאו שלשה מגדלות וכל מגדל ומגדל עומקו מאה אמה ורחבו מאה וחללו מאה אמה, וכולם נתנם לבית פרעה ולא נתן לבניו אפילו חמשה כסף, ומפני מה, מפני שעשה באמונה, שנאמר ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה (בראשית מ״ב), וכיון שמצא קרח מגדל אחד נתגאה בעשרו. והשני נתגלה לאנטונינוס והשלישי גנוז לעולם הבא (עי׳ מדרש שוחר טוב א'). תחלת מחלוקת קרח במאי היא עם משה ועם אהרן? בעבור אלמנה אחת שהיתה לה רחלה אחת, כשבאה לגזוז הצמר שלה שמע אהרן ונטל הצמר. הלכה אצל קרח צועקת ובוכה ואמרה לו כך וכך עשה לי אהרן, הלך קרח אצל אהרן ואמר מה לך ולאלמנה העניה הזו? השב לה את הצמר שלה. א״ל אהרן שלי הוא מן התורה דהכי כתיב ראשית גז צאנך תתן לו (דברים י״ח:ד׳). מה עשה קרח, נטל ד' כסף ונתן לה והלכה לה וקרח הלך מלא חמה. ויהי לימים ילדה הרחלה בן זכר, שמע אהרן ונטל הבכור, הלכה האלמנה אצל קרח, צועקת ובוכה. אמר קרח לאהרן, מה לך ולעניה האלמנה ההיא? א״ל אהרן שלי הוא מן התורה שכן כתיב כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך (דברים ט״ו:י״ט), והלך קרח לדרכו מלא חמה. כיון שראתה זאת האלמנה כך הלכה ושחטה את הרחלה, שמע אהרן ובא ונטל הזרוע והלחיים והקבה, אמר לו קרח מה לך ולאלמנה הזאת? א״ל אהרן שלי הוא מן התורה שנאמר ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה (שם י״ח), הלך קרח מלא חמה. וכיון שראתה האלמנה כן עמדה ונשבעה ואמרה בחרם בשר רחלה זו עלי, שמע אהרן ונטל כל הבשר שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה (במדבר י״ח:י״ד). אמר לו קרח למה תשתרר עלינו בן עמרם? העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה (שם ט״ז). ולא אמרו הפסוק הזה אלא כנגד משה ואהרן, אמר לו משה לבקר משפט, בבקר נתקבצו אצל קרח מאתים וחמשים איש (ואצל משה ואהרן כל הנביאים) אלו במחתותם אלו מזבחים ואלו מקטרים. מיד עמד משה רבינו בתפלה לפני ה' ואמר לפניו רבש״ע נבואה זו ששלחתנו אמת היא? א״ל אמת, ואתה תראה מה אעשה לקרח, ולמה נקרא שמו קרח שבימיו נעשה קרחה בישראל (סנהדרין ק״ט ע״ב). ועוד אמר משה לפני הקב״ה אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני (שם). אמר לו הקב״ה למשה, כפרת בעיקר (עי׳ ירוש׳ סנהדרין פ״י א'), אמר משה לפני הקב׳׳ה רבש״ע אם בריאה יברא ה׳. א״ל הקב״ה אני עושה רצונך. מיד רמז הקב״ה לארץ ובלעתם עד טבורם, צעק קרח וכל אנשי ביתו ואמרו משה משה רחם עלינו, אמר להם משה רב לכם בני לוי, מיד נבלעו הם והשאר נשרפו שנאמר וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ותכס עליהם הארץ. וכתיב ואש יצאה מאת ה׳ ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת. והם שירדו תחת הארץ שם היו וסברו שלא לעלות לעולם עד שבאה חנה ונתנבאה עליהם שנאמר מוריד שאול ויעל (שמואל ב ב׳:י׳). ובכל זאת לא היו מאמינים שיעלו עד שנחרב בית המקדש ונבלעו שערי בית המקדש, שנאמר טבעו בארץ שעריה (איכה ב׳:ט׳) ובאו אצל קרח ותפשום, מיד האמינו ואמרו כשיעלו אלו השערים אף אנו נעלה עמהם, ונתמנו שומרים על אותן שערים עד שיעלו. וכן אבד קרח ועשרו מתוך הקהל לכך נאמר אל יתהלל עשיר בעשרו, שכל העושר של הקב״ה, שנאמר לי הכסף ולי הזהב אמר ה׳ צבאות (חגי ב׳ ח׳).
"Let not the rich person glorify themselves with their wealth (Yirm 9:22)." This [refers to] Korach the Levite, who had three hundred mules just to carry the load of the keys to his hidden storehouses. His wealth was so much the more so, wondrous and vast. Where did he get all this money? From the money that Yosef the Righteous had collected in Egypt [in return for distributing the stored grain during the seven years of famine], which had filled three towers. Each tower was a hundred amot [about 180 feet] deep, a hundred amot wide, and one hundred amot inside. Yosef gave them all to the house of Pharaoh, and did not give his children even five silver [coins]. For what reason? Because he proceeded faithfully, as it says (Ber 47:14), "Yosef brought the silver into Pharaoh's house." When Korach found one of these towers, he became proud of his wealth. Another one was found by Antoninus, and the third is hidden for the World to Come. What was the origin of Korach's dispute with Moshe and with Aharon? It was for the sake of a particular widow who had a single ewe. When she came to shear it [for the first time], Aharon heard and took the wool. She went to Korach and cried out and wept, telling him, "This and this has Aharon done to me." Korach came by Aharon and said to him, "What is it with you and this widow, that poor woman? Return to her her wool!" Aharon said to him, "It is mine according to the Torah, for as it says, 'the premier-part of the shearing of your sheep you are to give him' (Dev 18:4)." What did Korach do? He took four silver [coins] and gave [them] to her. She went off, and Korach went full of anger. The days [passed] and the ewe gave birth to a [first-born] male. Aharon heard and took the lamb. She went before Korach, crying out and weeping. Korach said to Aharon, "What is it with you and the poor woman, this widow?" He said to him, "It is mine according to the Torah, for as it says, 'every firstling that is born in your flock and in your herd, the male-one, you are to hallow to ha-Shem your God' (Dev 15:19)." Korach went on his way, full of anger. When the widow saw this, she went and slaughtered the ewe. Aharon heard, and came and took the shankbone, the jawbone, and the rough-stomach. Korach said to him, "What is it with you and this widow?" He said to him, "They are mine according to the Torah, for as it says, 'the priest is to be given the shankbone, the jawbone, and the rough-stomach' (Dev 18:3)." And Korach went, full of anger. When the widow saw this, she stood and made an oath, saying the meat of this ewe is set-aside for me. Aharon heard and took all the meat, as it says, 'everything specially-devoted in Israel -- it is for you' (Bam 18:14, Parshat Korach)." He [Korach] said to him [Moshe], "Why should you, son of Amram, establish authority over us?" [not in ed. Jellinek: 'Should you pluck out the eyes of these men, we will not come up.' They said this verse specifically against Moshe and Aharon.] Moshe said to him, "To the morrow, judgement." In the morning, Korach had gathered to him 250 men (and alongside Moshe and Aharon, all the prophets), these with their fire pans, these offering sacrifices and these burning incense. Immediately Moshe Rabbeinu stood in prayer before ha-Shem and said, "Multiplier of Universes, is this prophecy you have sent us true?" Ha-Shem replied to him, "It is true. And you will see what I will do to Korach." This is why he was named Korach -- for in his days, 'a void was created in Israel' (Sanhedrin 109b). Moshe said further before the Holy One of Blessing, "If these die as all people do, if their lot be the common fate of all humanity, ha-Shem did not send me (Bam 16:29)." The Holy One of Blessing said to Moshe, "You have rejected a major principle of faith" (Passover Haggadah, Maggid, Four Children; and Yer. Sanhedrin 10:1, 50a). Moshe said before the Holy One of Blessing, "Multiplier of Universes, 'if ha-Shem creates a new creation...' (Bam 16:30). The Holy One of Blessing said to him, "I will do according to your will." Immediately the Holy One of Blessing hinted to the ground and it swallowed them [Korach and his followers] up to their navels. Korach and all his household cried out and said, "Moshe! Moshe! Have mercy on us!" Moshe said to them, "'Too much is yours, Sons of Levi!' (Bam 16:7)." Immediately they were swallowed up [by the earth], and the rest were burned up [by fire], as it says, 'so they went down, they and all theirs, alive, into Sheol; the earth covered them (Bam 16:33).' And it is written, 'fire went out from before the presence of ha-Shem and consumed the fifty and two hundred men, those who had brought-near the incense.' Those that descended below the earth remained there. And they reasoned that they would never rise up [again]. Until Hannah came and prophesied for them, as it [the song of Hannah] says, 'ha-Shem brings death and gives life, lowers to Sheol and raises up' (Shmuel I 2:6). But with all this, they didn't believe that they would rise again, until the Beit ha-Mikdash was destroyed and the gates of the Beit ha-Mikdash were swallowed up, as it says, 'her gates have sunk into the ground' (Eichah 2:9). They [the gates] came by Korach and he grabbed hold of them. Immediately they believed and said, "When these gates rise up, so too will we rise up with them." And they were appointed the guardians [or, those who carried out the observances] over those gates until they rise up. Thus was Korach and his wealth obliterated from among the community. Therefore it says, 'Do not praise the wealthy for their wealth,' for all wealth belongs to the Holy One of Blessing. As it says, 'Mine is the silver and mine is the gold -- the word of ha-Shem, Master of Legions' (Hag 2:8). [ed. Jellinek: And it says, 'One who pursues righteousness and kindness will find life, righteousness, and honor' (Mish 21:21).]
מדרש אל יתהלל – נוסחא שניה
[מר׳ אלעזר הלוי גרינהוט בספר הלקוטים ח״א]
אל יתהלל חכם בחכמתו – זה שלמה בן דוד שנאמר עליו בשעה שישב על כסא מלכותו נשתבח ונתגאה ואמר אין כמוני בעולם, ועבר על מה שכתוב בתורה לא ירבה לו נשים (דברים י״ז:י״ז), מה עשתה יו״ד, עמדה לפני הקב״ה ואמרה לפניו רבש״ע כלום כתבת בתורה דבר אחד לבטלה? אמר לה לאו. אמרה לפניו והלא שלמה המלך בטלני ונשא לו אלף נשים שנאמר ויהי לו שבע מאות שרות ושלש מאות פלגשים (מלכים א י״א:ג׳), ועבר שלמה על מה שכתוב בתורה, אמר הקב״ה ליו״ד עלי לריב את ריבך ולדון את דינך. מיד אמר הקב״ה לאשמדאי מלכא דשידאי, לך אצל שלמה וטול חותמו בידו ותדמה בדמותו ותשב על כסאו, באותה שעה הלך אשמדאי ונטל חותמו מידו ונדמה בדמותו. ישב על כסאו והיו ישראל סבורין שהוא שלמה, והיה שלמה משוטט בכל העיירות והכפרים ואומר אני שלמה אני קהלת הייתי מלך על ישראל, עד שעברו שלש שנים, והיו בני אדם אומרים זה לזה, ראו שזה כמה שוטה, כי המלך יושב על כסאו וזה אומר אני קהלת הייתי מלך, והיה משוטט נע ונד. אמר הקב״ה כבר נטלתי דין יו״ד. מה עשה אשמדאי באותן ג׳ שנים, עבר על כל נשיו של שלמה עד שבא אצל אחת מהן והיא פרשת נדה (עי׳ גיטין ס״ח:), כיון שראתה אותו אמרה לו שלמה, למה שנית את טעמך ומנהגך שהיית נוהג בנו? מיד שתק, אמרה לו אין אתה שלמה, ולא עוד אלא שהלך גם לאם שלמה, אמר לה אמי כך וכך אני מבקש ממך, אמרה לו בני ממקום שיצאת ממנו שם תמצא שום הנאה? אם אתה עושה כן אין אתה בני, מיד הלכה אצל בניהו בן יהוידע ואמרה לו: בניהו כך וכך תבע ממני שלמה, מיד נזדעזע וקרע את בגדיו ותלש בשערו ואמר בודאי אין זה שלמה אלא אשמדאי הוא, ואותו הנער שהוא משוטט ואומר אני קהלת הוא שלמה בעצמו. מיד שלח וקרא לאותו הנער ואמר לו בני אמור לי מי אתה? אמר לו אני שלמה בן דוד, א״ל בני כיצד היה מעשיך? א״ל יום אחד הייתי יושב במקומי ובא עלי כמו רוח סערה ותשליכני ממקומי, ומאותו היום ועד עכשיו נטלה דעתי, לפיכך הייתי משוטט, אמר לו כלום יש לך סימן? א״ל הן בשעה שמלכתי נטל דוד אבי ידו אחת והניחה בידך, וידו האחרת ביד נתן הנביא, ועמדה אמי ונשקה ראש אבי. זה הסימן יש לי (ע׳ מדרש שה״ש הוצאת גרינהוט דף ל׳), כיון ששמע בניהו דבריו מה עשה קרא לסנהדרין ואמר להם, לכו כתבו לכם שם המפורש וקבעוהו על לבבכם, הלכו ובאו אצלו ואמרו מתיראים אנו מאותו השם שהוא חקוק על לבו, א״ל וכי שם אחד יכול (מלשון יכולת כלומר יגבור על ע' שמות שהיו יודעים הסנהדרין) על שבעים שמות אבל אין לכם החסד מה׳?—מה עשה בניהו, נטל את ידו והכהו לאשמדאי מכה אחת ונטל את החותם ובקש להורגו, יצאת בת קול ואמרה אל תגע בו כי ממני יצא הדבר שעבר על מה שכתוב בתורה, מיד החזיר את החותם על יד שלמה ונדמה בדמותו וחזר למלכותו. מיד אמר שלמה איה מלכותי, איה גבורתי שלא הועיל לי כלום, אלא שכל המשפיל עצמו בעולם הזה הקב״ה מגביהו, שאין לך בעולם הזה כמו ענוה ושפלות הרוח שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה וגו׳ (תהלים ק״א).
אל יתהלל הגבור בגבורתו – זה דוד בן ישי מלך ישראל, שבשעה שהיה נלחם היה יורה החץ והורג ח' מאות בפעם אחת, שנאמר ואלה שמות הגבורים אשר לדור אשר בשבת תחכמוני ראש השלישי הוא עדינו על שמונה מאות חלל בפעם אחת (ש״ב כ״ג ח', מ״ק ט״ז ע״ב). כיון שראה כך נתגאה ואמר אין כמוני בעולם ואחרי לא יהיה, אמר הקב״ה לדוד מה תתגאה כל כך בגבורתך, עכשיו ראה מה תהיה גבורתך. מה עשה לו הקב״ה זימן לו צבי אחד, והיה הצבי מושך אותו והארץ קפצה לפניו ער שהביאו אצל ישבי בנוב, ואמר ישבי בנוב זה דוד שהרג גלית הפלשתי אחי. נטל ידו ולקחו והביאו ושם אותו תחת המרתף (בגמרא סנהדרין צ״ה. שדייה תותי בי בדייא, והילקוט ש״ב רמז קנ״ה גרס בי סדיא) וישען עליו לשברו, מיד פתח ואמר תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי (תהילים י״ח:ל״ז) ונעשה לו הארץ כבאר. כיון שכלה את מאכלו, נטל את דוד והיה זורק בו למעלה באויר השמים, כסבור היה לקבלו בראש הרומח ונעשה כמגן עליו, ואמר דוד מגיני וקרן ישעי משגבי (שם) בראש הרומח, היה משליכו תחתיו והיה דוד אומר תרחיב צעדי תחתי. ובכל זאת לא ידעו ישראל באיזה מקום הלך דוד עד שנכנס אבישי בן צרויה למרחץ כדי לרחוץ וראה את המים שבידו שנהפכו לדם. רב ושמואל, חד אמר ראה דם וחד אמר יונה מטרפת לפניו, אמר בלבו בודאי המלך שרוי בצער, הלך אבישי בהיכל המלך ולא מצאו, שאל בעבורו ואמרו לא ידענו היכן הלך, מה עשה אבישי נטל הפרדה של מלך ורכב עליה עד שבא אצל ישבי בנוב ודוד בידו ומשחק בו ברומח. מה עשה אבישי, ירד מהפרדה ונלחם עמו והכהו מכה אחת, ומצא דוד הולך בלא רוח ותשש כחו מרוב הצער והפחד שנאמר ויעזור לו אבישי בן צרויה (שמואל ב כ״א:י״ז). מה עשה אבישי, נטל ידו וכפתו לאחוריו ורצעו ונשבע שלא לבא אל ירושלם אלא על רגליו, והוליכו עד ירושלם ברגליו. אז אמר דוד, ענה בדרך כחי קצר ימי (תהילים ק״ב:כ״ד). אמרו ישראל לדוד לא בקשת אלא לאבד שונאיהם של ישראל (לישנא מעליא) שאלמלא היה הורגך הפלשתי היו ישראל הולכים מפוזרין כצאן אשר אין להם רועה. אמר להם חטאי גרמו לי, מיד אמרו אנשי דוד שלא יצא מביתו, שנאמר אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה וגו', מיד אמר דוד המע״ה איה כחי איה גבורתי.
.
אל יתהלל עשיר בעשרו – זה קרח הלוי שהיה לו שלש מאות פרדות לבנות טוענות מפתחות גנזיו (פסחים קי״ט. ירוש' סנהדרין פ״י א'). מפתחות כך הממון עאכו״כ. ומאין היה לו כל זה הממון? מן הממון שקבץ יוסף הצדיק במצרים ומלאו שלשה מגדלות וכל מגדל ומגדל עומקו מאה אמה ורחבו מאה וחללו מאה אמה, וכולם נתנם לבית פרעה ולא נתן לבניו אפילו חמשה כסף, ומפני מה, מפני שעשה באמונה, שנאמר ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה (בראשית מ״ב), וכיון שמצא קרח מגדל אחד נתגאה בעשרו. והשני נתגלה לאנטונינוס והשלישי גנוז לעולם הבא (עי׳ מדרש שוחר טוב א'). תחלת מחלוקת קרח במאי היא עם משה ועם אהרן? בעבור אלמנה אחת שהיתה לה רחלה אחת, כשבאה לגזוז הצמר שלה שמע אהרן ונטל הצמר. הלכה אצל קרח צועקת ובוכה ואמרה לו כך וכך עשה לי אהרן, הלך קרח אצל אהרן ואמר מה לך ולאלמנה העניה הזו? השב לה את הצמר שלה. א״ל אהרן שלי הוא מן התורה דהכי כתיב ראשית גז צאנך תתן לו (דברים י״ח:ד׳). מה עשה קרח, נטל ד' כסף ונתן לה והלכה לה וקרח הלך מלא חמה. ויהי לימים ילדה הרחלה בן זכר, שמע אהרן ונטל הבכור, הלכה האלמנה אצל קרח, צועקת ובוכה. אמר קרח לאהרן, מה לך ולעניה האלמנה ההיא? א״ל אהרן שלי הוא מן התורה שכן כתיב כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך (דברים ט״ו:י״ט), והלך קרח לדרכו מלא חמה. כיון שראתה זאת האלמנה כך הלכה ושחטה את הרחלה, שמע אהרן ובא ונטל הזרוע והלחיים והקבה, אמר לו קרח מה לך ולאלמנה הזאת? א״ל אהרן שלי הוא מן התורה שנאמר ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה (שם י״ח), הלך קרח מלא חמה. וכיון שראתה האלמנה כן עמדה ונשבעה ואמרה בחרם בשר רחלה זו עלי, שמע אהרן ונטל כל הבשר שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה (במדבר י״ח:י״ד). אמר לו קרח למה תשתרר עלינו בן עמרם? העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה (שם ט״ז). ולא אמרו הפסוק הזה אלא כנגד משה ואהרן, אמר לו משה לבקר משפט, בבקר נתקבצו אצל קרח מאתים וחמשים איש (ואצל משה ואהרן כל הנביאים) אלו במחתותם אלו מזבחים ואלו מקטרים. מיד עמד משה רבינו בתפלה לפני ה' ואמר לפניו רבש״ע נבואה זו ששלחתנו אמת היא? א״ל אמת, ואתה תראה מה אעשה לקרח, ולמה נקרא שמו קרח שבימיו נעשה קרחה בישראל (סנהדרין ק״ט ע״ב). ועוד אמר משה לפני הקב״ה אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני (שם). אמר לו הקב״ה למשה, כפרת בעיקר (עי׳ ירוש׳ סנהדרין פ״י א'), אמר משה לפני הקב׳׳ה רבש״ע אם בריאה יברא ה׳. א״ל הקב״ה אני עושה רצונך. מיד רמז הקב״ה לארץ ובלעתם עד טבורם, צעק קרח וכל אנשי ביתו ואמרו משה משה רחם עלינו, אמר להם משה רב לכם בני לוי, מיד נבלעו הם והשאר נשרפו שנאמר וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ותכס עליהם הארץ. וכתיב ואש יצאה מאת ה׳ ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת. והם שירדו תחת הארץ שם היו וסברו שלא לעלות לעולם עד שבאה חנה ונתנבאה עליהם שנאמר מוריד שאול ויעל (שמואל ב ב׳:י׳). ובכל זאת לא היו מאמינים שיעלו עד שנחרב בית המקדש ונבלעו שערי בית המקדש, שנאמר טבעו בארץ שעריה (איכה ב׳:ט׳) ובאו אצל קרח ותפשום, מיד האמינו ואמרו כשיעלו אלו השערים אף אנו נעלה עמהם, ונתמנו שומרים על אותן שערים עד שיעלו. וכן אבד קרח ועשרו מתוך הקהל לכך נאמר אל יתהלל עשיר בעשרו, שכל העושר של הקב״ה, שנאמר לי הכסף ולי הזהב אמר ה׳ צבאות (חגי ב׳ ח׳).
"Let not the rich person glorify themselves with their wealth (Yirm 9:22)." This [refers to] Korach the Levite, who had three hundred mules just to carry the load of the keys to his hidden storehouses. His wealth was so much the more so, wondrous and vast. Where did he get all this money? From the money that Yosef the Righteous had collected in Egypt [in return for distributing the stored grain during the seven years of famine], which had filled three towers. Each tower was a hundred amot [about 180 feet] deep, a hundred amot wide, and one hundred amot inside. Yosef gave them all to the house of Pharaoh, and did not give his children even five silver [coins]. For what reason? Because he proceeded faithfully, as it says (Ber 47:14), "Yosef brought the silver into Pharaoh's house." When Korach found one of these towers, he became proud of his wealth. Another one was found by Antoninus, and the third is hidden for the World to Come. What was the origin of Korach's dispute with Moshe and with Aharon? It was for the sake of a particular widow who had a single ewe. When she came to shear it [for the first time], Aharon heard and took the wool. She went to Korach and cried out and wept, telling him, "This and this has Aharon done to me." Korach came by Aharon and said to him, "What is it with you and this widow, that poor woman? Return to her her wool!" Aharon said to him, "It is mine according to the Torah, for as it says, 'the premier-part of the shearing of your sheep you are to give him' (Dev 18:4)." What did Korach do? He took four silver [coins] and gave [them] to her. She went off, and Korach went full of anger. The days [passed] and the ewe gave birth to a [first-born] male. Aharon heard and took the lamb. She went before Korach, crying out and weeping. Korach said to Aharon, "What is it with you and the poor woman, this widow?" He said to him, "It is mine according to the Torah, for as it says, 'every firstling that is born in your flock and in your herd, the male-one, you are to hallow to ha-Shem your God' (Dev 15:19)." Korach went on his way, full of anger. When the widow saw this, she went and slaughtered the ewe. Aharon heard, and came and took the shankbone, the jawbone, and the rough-stomach. Korach said to him, "What is it with you and this widow?" He said to him, "They are mine according to the Torah, for as it says, 'the priest is to be given the shankbone, the jawbone, and the rough-stomach' (Dev 18:3)." And Korach went, full of anger. When the widow saw this, she stood and made an oath, saying the meat of this ewe is set-aside for me. Aharon heard and took all the meat, as it says, 'everything specially-devoted in Israel -- it is for you' (Bam 18:14, Parshat Korach)." He [Korach] said to him [Moshe], "Why should you, son of Amram, establish authority over us?" [not in ed. Jellinek: 'Should you pluck out the eyes of these men, we will not come up.' They said this verse specifically against Moshe and Aharon.] Moshe said to him, "To the morrow, judgement." In the morning, Korach had gathered to him 250 men (and alongside Moshe and Aharon, all the prophets), these with their fire pans, these offering sacrifices and these burning incense. Immediately Moshe Rabbeinu stood in prayer before ha-Shem and said, "Multiplier of Universes, is this prophecy you have sent us true?" Ha-Shem replied to him, "It is true. And you will see what I will do to Korach." This is why he was named Korach -- for in his days, 'a void was created in Israel' (Sanhedrin 109b). Moshe said further before the Holy One of Blessing, "If these die as all people do, if their lot be the common fate of all humanity, ha-Shem did not send me (Bam 16:29)." The Holy One of Blessing said to Moshe, "You have rejected a major principle of faith" (Passover Haggadah, Maggid, Four Children; and Yer. Sanhedrin 10:1, 50a). Moshe said before the Holy One of Blessing, "Multiplier of Universes, 'if ha-Shem creates a new creation...' (Bam 16:30). The Holy One of Blessing said to him, "I will do according to your will." Immediately the Holy One of Blessing hinted to the ground and it swallowed them [Korach and his followers] up to their navels. Korach and all his household cried out and said, "Moshe! Moshe! Have mercy on us!" Moshe said to them, "'Too much is yours, Sons of Levi!' (Bam 16:7)." Immediately they were swallowed up [by the earth], and the rest were burned up [by fire], as it says, 'so they went down, they and all theirs, alive, into Sheol; the earth covered them (Bam 16:33).' And it is written, 'fire went out from before the presence of ha-Shem and consumed the fifty and two hundred men, those who had brought-near the incense.' Those that descended below the earth remained there. And they reasoned that they would never rise up [again]. Until Hannah came and prophesied for them, as it [the song of Hannah] says, 'ha-Shem brings death and gives life, lowers to Sheol and raises up' (Shmuel I 2:6). But with all this, they didn't believe that they would rise again, until the Beit ha-Mikdash was destroyed and the gates of the Beit ha-Mikdash were swallowed up, as it says, 'her gates have sunk into the ground' (Eichah 2:9). They [the gates] came by Korach and he grabbed hold of them. Immediately they believed and said, "When these gates rise up, so too will we rise up with them." And they were appointed the guardians [or, those who carried out the observances] over those gates until they rise up. Thus was Korach and his wealth obliterated from among the community. Therefore it says, 'Do not praise the wealthy for their wealth,' for all wealth belongs to the Holy One of Blessing. As it says, 'Mine is the silver and mine is the gold -- the word of ha-Shem, Master of Legions' (Hag 2:8). [ed. Jellinek: And it says, 'One who pursues righteousness and kindness will find life, righteousness, and honor' (Mish 21:21).]