ועד כמה תובעת התורה מן העובד שיפקיר מנוחתו להיות גולה ממקום למקום להרביץ תורה ויראה, אנו רואים ממה שספרו לנו חז״ל (תב״א פי״א): ושמא תאמרו אותן שבעין אלף איש שנהרגו בגבעת בנימן מפני מה נהרגו, לפי שהיו להם לסנהדרי׳ גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס הי׳ להם לילך ולקשור חבלים של ברזל במתניהם ולהגבי׳ בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל ערי ישראל יום אחד ללכיש יום אחד לחברון, יום אחד לבית אל, יום אחד לירושלים וכן בכל מקומות ישראל, וילמדו את ישראל דרך ארץ בשנה ושתים ושלש כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקב״ה, והם לא עשו כן, אלא נכנסו כ״א לכרמו וכ׳ ואמר שלום עליך נפשי כדי שלא להרבות עליהם הטורח, לפיכך בגבעת בנימן שלא היו עוסקין בתורה ודרך ארץ נהרגו בהם שבעים אלף איש. ומי הרג את כל אלה אלא סנהדרי׳ גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס, עכ״ל.
And how much does the Torah demand from the [community] worker, that he should be removed from his rest and go from place to place to spread Torah and Awe of Hashem? We see from what our sages told to us [in Tanna DeBei Eliyahu]; "And maybe you will say about the 70,000 men that were killed in the valley of Binyamin, because of what were they killed? Because there was the High Court of the Sanhedrin that Moshe, Yehoshua and Pinchas placed to go out, and to tie ropes of iron at their waists, to lift their clothes above their thighs and to return to every city of Yisrael, one day in Lachish, and one day in Chevron, one day in Bais El, one day in Yerushalayim, and, so, too, in all places of Yisrael, and they should teach Yisrael one matter in the first, second and third years in order to exalt and make special His name of the Holy One, Blessed is He. But they did not do this. Rather, each one entered into his own vineyard, and said, 'Peace be upon you' , in order that the strain should not increase upon them. Therefore, in the valley of Binyamin where they were not toiling in Torah and basic etiquette 70,000 men were killed. Who was it that killed all of these? Only the great assembly that was appointed by Moshe, Yehoshua and Pinchas" (Tanna DeBei Eliyahu, Chapter 11).
2
מבהיל על הרעיון עד כמה מגיע החיוב על העובד, כי התורה מטילה עליו אחריות של כל העולם כולו, ולא יכול לפטור נפשו במה שהוא יושב ועובד על מקום אחד, אלא צריך לנסוע ממקום למקום גם בעת שתנאי הנסיעה קשים ביותר שאין סוס ואין רכב לרכוב עליו, גם אז הוא מחויב להגבי׳ בגדיו למעלה מארכובותיו ולילך ברגליו ממקום למקום לייסד שמה מקומות של תורה. ואם נסתכל על מי אמרו חז״ל שהי׳ להם לקשור חבלים במתניהם וכ׳ ולילך ברגל? על מי? אפשר על אותם שלא טעמו טעם טורח מימיהם? הלא אנו מדברים אודות סנהדרין הגדולה, אשר לכאורה איזה אשמה הי׳ אם היו יושבים על מקומם וישפטו על מקומם וישיבו דבר ד׳ על מקומם. כמה יגיעות יגעו עד שזכו להמעלה הזאת, כמה לילות כימים עשו עד עכשיו להגות בתורת ד׳ ויראת שמים, כמה חיים וכוחות הפקירו ממבחר חייהם למען התורה, כמה נסיונות רצופים סבלו למען קנות קניני השלימות. ואם כה סבלו עד עכשיו איזה חטא יש כאן אם ינפשו מעט ויקצרו בטרחות, וימנעו נפשם מנדידות רצופות וישיבו להדורשים ולמבקשים על מקומם?
It disturbs the mind how much obligation comes on the community worker, for the Torah placed on him the responsibility of the entire world, and he is not able to remove himself with what he does sitting and working in [just] one place. Rather, he needs to travel from place to place, also in the times when conditions of travel are very difficult, such as where there isn't a horse or wagon to ride, still, then, he is obligated to lift his clothes above his thighs and go by foot from place to place to establish places of Torah there. And if we contemplate on what Chazal said, that they were tie ropes at their waists etc, and they should go by foot? About who [is this obligation on]? Is it possible that they did not have any reason that burdened their days? Are we not speaking about the Great Assembly, that it should be so obvious as to place blame [on them] if they were [only] to be sitting, judging and returning the word of G-d in their place? How much must be accomplished to merit to reaching this lofty place. How many nights did they treat like days to become accustomed to the Torah of Hashem and Awe of Hashem? How much life and strength did they remove from the best days of their lives for the sake of the Torah? How many non-stop tests did they endure in order to acquire the acquisition of perfection? And if they were burdened with this until now, where is their sin in this if they rest a bit and they severe themselves from their troubles, and prevent themselves from constant disruptions, and they returned to their expounding and to the requests of their place?
3
מ״מ מצינו בחז״ל אשר דווקא עליהם מוטל האחריות, ודוקא עליהם כל הטענות ורק מהם תובעים כל עון וכל אשמה וחטא שנעשה בהעולם הגדול, ובע״כ צריכים אנו להבין כי במקום שיש סכנה של העדר התורה והיראה הגורם אבדון הנפש והחומר של כל ישראל ח״ו, אז לא יועיל שום טענות, ואז אין חולקין כבוד ומנוחה לעצמו, יהי׳ מי שיהי׳. והדמיון בזה לרב החובל המוליך ספינה עם שבעים אלף איש שאינם יודעים שאסור לעשות חריץ וקדיחה בתוך כותלי הספינה, ואז באותו שעה אם רב החובל לא ישים לב לזה, אלא יושב בחדרו תחת עול עבודתו בתנועת הספינה, הלא אין לך חטא גדול מזה. מה יועיל כל עבודתו אשר כל הספינה ואנשי׳ עומדים בסכנה? ועוד יותר, אשר סכנת הספינה היא סכנתו ואבדון אנשי׳ גם אבדון נפשו? הלא שם אנו מבינים כי החוב מוטל רק עליו שיודע הסכנה הבא מהקדיחה, לכן עליו לטרוח מזוית לזוית ומחדר לחדר לצוות באזהרה חמורה שיזהרו מקדיחה ומכל דבר שיכול לבוא על ידו לידי חריצה כל שהיא, ולא ימתין עד שיבואו אליו בשאלה אם מותר לקדוח אם לאו, כי אם ישאלו כולם חוץ מאחד מהם יכול הספינה להיות בסכנה ע״י החריץ שלו, ובשעה זו לא יכול לפטור נפשו, אלא עליו לטרוח בלי שום ספק ולעשות כל הלימודים והאזהרות, ואם לא עשה כן נמצא שהוא הרג כל אותם שבעים אלף איש שהיו בספינה.
In any event, we find in Chazal that it is specifically on them that the responsibility and all the accusations was placed on, and it is only they who are liable for all the great perversion, guilt and straying [found] in the world. Perforce, we need to understand when [there is] a place that exists a danger of the absence of the Torah and Awe of Hashem causing destruction of the soul and the substance of all of Yisrael, heaven forbid, then, no arguments help, and, then, there is no taking honour or rest for one’s self, whoever he is. We can illustrate with this; to the captain who goes out on a ship with 70,000 men that didn’t know to avoid boring and drilling holes in the walls of the boat. If, at that moment, the captain doesn't put his heart to this issue, instead, he sits in his quarters, under the burden of his own labour, with directing the boat, is there not a greater crime than this?! What good is all his work at this time when the entire boat and its passengers stand in danger? And even more so, the danger of the boat is his danger, and the loss of the people is also the loss of himself. Do we not understand that obligation is solely placed on him since he knows the danger that comes from the drilling? Therefore, it is on him to trouble himself to go from corner to corner and from room to room to command with a strict warning that they must be careful of drilling and from doing any matter that might come to even the slightest puncture. And he cannot wait until the question comes to him if it is permitted to drill or not, since if all of them ask except for one of them, it is still possible for the boat to be in danger through his puncturing, and at that time he will not be able to exempt himself. Rather, it is on him to bother without a doubt to make them all knowledgeable and forewarned. And if he does not do this, it is found that he is the one that killed all 70,000 men that were on the boat. ...
4
כן ממש אמרו חז״ל שהי׳ להם להרגיש הפיקוח נפש של הכלל כולו. ובשעה זו אי אפשר לאדם, יהי׳ מי שיהי׳ להביט על נפשו, כי גם הוא בסכנה. כי בשעה שאין עולם אין יחידים, אם אין גדיים אין תיישים. לכן אמרו חז״ל אשר רק עליהם מוטל הטורח, ואדרבה, מפני שיגעו לילות כימים על התורה ועל היראה חובם יותר גדול ללמד את בני ישראל תורה ודרך ארץ. ודוקא אותם שהפקירו כל ימיהם ומבחר כוחותיהם למען האמת, דוקא הם יודעים ערכה אשר יפה בעדה לנסוע ממקום למקום, לא בסוסים ולא במרכבה ולא במכונה, אלא בטרחה פשוטה וכבדה לקשור חבלים של ברזל במתנים ולהגבי׳ הבגדים למעלה מארכובותיהם (אויפהויבען די פאלעס) ולילך ברגל ממקום למקום — ללכיש ולחברון ולירושלים, ולא על זמן קצר, אלא לשנה ושתים ולשלש, עד שיקיפו בעבודתם כל העולם כולו. עד שלא ישאר מקום מופנה, הן בכרך והן בעיר והן בכפר. ודוקא אותם שלא הביטו עד עכשיו על הסכמת העולם ולא על כל מניעה ועיכוב, רק אותם האנשים מחוייבים לסבול נסיונות רצופים, ולא להפסיק בעבודתם אלא ילכו ליסד מקומות של תורה, גם במקום שאין מכירים אותם, גם במקום שלא יקבלום בתופים ובמחולות, גם במקום שתהלתם מר.
This is exactly what Chazal said, that they feel the loss of life of everything. And, at this moment, it is impossible for a person, whoever he is, to [only] look at himself, since he is also in danger. Since, at the moment where there is no world, there aren't individuals, "if there are no lambs, there are no sheep". Therefore, Chazal said the burden is specifically placed upon them all the more so because they have achieved treating nights like days on Torah and Awe of Hashem, the obligation is on them even more so to teach the sons of Yisrael Torah and basic etiquette. And specifically on them that they removed all their days and allotted their strengths for the matter of the truth, they specifically know the lengths that is good to travel from place to place, without horses, wagons, and without provisions. Rather, with simple and heavy exertion to tie the ropes of iron at their waists and to raise their clothes above their thighs (Yiddish) and go by foot from place to place, to Lachish, Chevron and Yerushalayim, and not on a short-term basis. Rather one year, two years, or three years, until they have covered with their community service the entire world, until no place remains unturned, whether a urban city, a rural city or a village. And only those who have not yet looked at the consent of the world and not on any impediment or delay, only those people are obliged to endure continuous attempts, not to stop their work, but to establish places of Torah, even where they are not known, also in places that they do not receive you with drums and flutes, also in a place where their beginnings are bitter.
5
ואם תאמר, כיון שהטורח כ״כ גדול והנסיונות מרובין, אין החטא גדול כ״כ גדול אם יהי׳ השתדלותם במדה קטנה ומחוקה? הבט נא וראה אם לא עשו כן, מה אמרו עליהם חז״ל — שהרגו שבעים אלף איש. כמה נורא החיוב הזה ומה נענה ליום פקודה. כי אין טענה והתנצלות להקטין החוב, כי האחריות ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים.
And if you will say that since the trouble is so large and the travails are so many, it is not such a big sin if one puts only a small empty effort. Please look and see if they do not do this, what does Chazal say on them? That they killed 70,000 men. How awesome is this, and what will we answer on the day of death? Since there is no response or apology that will reduce this obligation, since the obligation is as long as the length of the earth and wide as the sea.
6
ע״כ כל מי שיש בידו להקים את התורה אל יטמון ידו בצלחת ולא יפנה אל כרמו ראשונה ולא יאהב המנוחה, אלא יאזור כוחותיו להיות גולה ממקום למקום ליסד מקומות של תורה ויראת שמים. כי מי יהיו מן הנתבעים על שפלות התורה והיראה? רק העובדים שהי׳ בידם להקים ולבטוח בד׳ שימלא משאלותיהם. ע״כ מוטל עליהם האחריות עד שיקיפו כל המקומות תחת דגל התורה. ובזה נפתר השאלה החמישית שהאדם הוא מחויב להיות גולה ממקום למקום עבור הרבצת התורה, ואי אפשר לו להפטר מזה לא בשום טענה ומענה.
Therefore, all who has the ability to raise up the Torah, do not bury his hand in the dish, nor turn to his vineyard first, and do not give in to tranquility. Instead, he should gird his strengths to be exiled from place to place to establish a foundation of Torah and Awe of Heaven. For who will be among the defendants against the abandonment of the Torah and the Awe of Hashem? Only the servants that have in their power to rise up and have assurance in Hashem that He will fill their requests. Therefore, it is placed upon them the obligation until they encompass all the places under the flag of Torah. And, in this, we resolve the fifth question that a person is obligated to go into exile from place to place and disseminate the Torah, and it is impossible for him to be exempt from this, not with any claim or refusal.
ועד כמה תובעת התורה מן העובד שיפקיר מנוחתו להיות גולה ממקום למקום להרביץ תורה ויראה, אנו רואים ממה שספרו לנו חז״ל (תב״א פי״א): ושמא תאמרו אותן שבעין אלף איש שנהרגו בגבעת בנימן מפני מה נהרגו, לפי שהיו להם לסנהדרי׳ גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס הי׳ להם לילך ולקשור חבלים של ברזל במתניהם ולהגבי׳ בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל ערי ישראל יום אחד ללכיש יום אחד לחברון, יום אחד לבית אל, יום אחד לירושלים וכן בכל מקומות ישראל, וילמדו את ישראל דרך ארץ בשנה ושתים ושלש כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקב״ה, והם לא עשו כן, אלא נכנסו כ״א לכרמו וכ׳ ואמר שלום עליך נפשי כדי שלא להרבות עליהם הטורח, לפיכך בגבעת בנימן שלא היו עוסקין בתורה ודרך ארץ נהרגו בהם שבעים אלף איש. ומי הרג את כל אלה אלא סנהדרי׳ גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס, עכ״ל.
And how much does the Torah demand from the [community] worker, that he should be removed from his rest and go from place to place to spread Torah and Awe of Hashem? We see from what our sages told to us [in Tanna DeBei Eliyahu]; "And maybe you will say about the 70,000 men that were killed in the valley of Binyamin, because of what were they killed? Because there was the High Court of the Sanhedrin that Moshe, Yehoshua and Pinchas placed to go out, and to tie ropes of iron at their waists, to lift their clothes above their thighs and to return to every city of Yisrael, one day in Lachish, and one day in Chevron, one day in Bais El, one day in Yerushalayim, and, so, too, in all places of Yisrael, and they should teach Yisrael one matter in the first, second and third years in order to exalt and make special His name of the Holy One, Blessed is He. But they did not do this. Rather, each one entered into his own vineyard, and said, 'Peace be upon you' , in order that the strain should not increase upon them. Therefore, in the valley of Binyamin where they were not toiling in Torah and basic etiquette 70,000 men were killed. Who was it that killed all of these? Only the great assembly that was appointed by Moshe, Yehoshua and Pinchas" (Tanna DeBei Eliyahu, Chapter 11).
מבהיל על הרעיון עד כמה מגיע החיוב על העובד, כי התורה מטילה עליו אחריות של כל העולם כולו, ולא יכול לפטור נפשו במה שהוא יושב ועובד על מקום אחד, אלא צריך לנסוע ממקום למקום גם בעת שתנאי הנסיעה קשים ביותר שאין סוס ואין רכב לרכוב עליו, גם אז הוא מחויב להגבי׳ בגדיו למעלה מארכובותיו ולילך ברגליו ממקום למקום לייסד שמה מקומות של תורה. ואם נסתכל על מי אמרו חז״ל שהי׳ להם לקשור חבלים במתניהם וכ׳ ולילך ברגל? על מי? אפשר על אותם שלא טעמו טעם טורח מימיהם? הלא אנו מדברים אודות סנהדרין הגדולה, אשר לכאורה איזה אשמה הי׳ אם היו יושבים על מקומם וישפטו על מקומם וישיבו דבר ד׳ על מקומם. כמה יגיעות יגעו עד שזכו להמעלה הזאת, כמה לילות כימים עשו עד עכשיו להגות בתורת ד׳ ויראת שמים, כמה חיים וכוחות הפקירו ממבחר חייהם למען התורה, כמה נסיונות רצופים סבלו למען קנות קניני השלימות. ואם כה סבלו עד עכשיו איזה חטא יש כאן אם ינפשו מעט ויקצרו בטרחות, וימנעו נפשם מנדידות רצופות וישיבו להדורשים ולמבקשים על מקומם?
It disturbs the mind how much obligation comes on the community worker, for the Torah placed on him the responsibility of the entire world, and he is not able to remove himself with what he does sitting and working in [just] one place. Rather, he needs to travel from place to place, also in the times when conditions of travel are very difficult, such as where there isn't a horse or wagon to ride, still, then, he is obligated to lift his clothes above his thighs and go by foot from place to place to establish places of Torah there. And if we contemplate on what Chazal said, that they were tie ropes at their waists etc, and they should go by foot? About who [is this obligation on]? Is it possible that they did not have any reason that burdened their days? Are we not speaking about the Great Assembly, that it should be so obvious as to place blame [on them] if they were [only] to be sitting, judging and returning the word of G-d in their place? How much must be accomplished to merit to reaching this lofty place. How many nights did they treat like days to become accustomed to the Torah of Hashem and Awe of Hashem? How much life and strength did they remove from the best days of their lives for the sake of the Torah? How many non-stop tests did they endure in order to acquire the acquisition of perfection? And if they were burdened with this until now, where is their sin in this if they rest a bit and they severe themselves from their troubles, and prevent themselves from constant disruptions, and they returned to their expounding and to the requests of their place?
מ״מ מצינו בחז״ל אשר דווקא עליהם מוטל האחריות, ודוקא עליהם כל הטענות ורק מהם תובעים כל עון וכל אשמה וחטא שנעשה בהעולם הגדול, ובע״כ צריכים אנו להבין כי במקום שיש סכנה של העדר התורה והיראה הגורם אבדון הנפש והחומר של כל ישראל ח״ו, אז לא יועיל שום טענות, ואז אין חולקין כבוד ומנוחה לעצמו, יהי׳ מי שיהי׳. והדמיון בזה לרב החובל המוליך ספינה עם שבעים אלף איש שאינם יודעים שאסור לעשות חריץ וקדיחה בתוך כותלי הספינה, ואז באותו שעה אם רב החובל לא ישים לב לזה, אלא יושב בחדרו תחת עול עבודתו בתנועת הספינה, הלא אין לך חטא גדול מזה. מה יועיל כל עבודתו אשר כל הספינה ואנשי׳ עומדים בסכנה? ועוד יותר, אשר סכנת הספינה היא סכנתו ואבדון אנשי׳ גם אבדון נפשו? הלא שם אנו מבינים כי החוב מוטל רק עליו שיודע הסכנה הבא מהקדיחה, לכן עליו לטרוח מזוית לזוית ומחדר לחדר לצוות באזהרה חמורה שיזהרו מקדיחה ומכל דבר שיכול לבוא על ידו לידי חריצה כל שהיא, ולא ימתין עד שיבואו אליו בשאלה אם מותר לקדוח אם לאו, כי אם ישאלו כולם חוץ מאחד מהם יכול הספינה להיות בסכנה ע״י החריץ שלו, ובשעה זו לא יכול לפטור נפשו, אלא עליו לטרוח בלי שום ספק ולעשות כל הלימודים והאזהרות, ואם לא עשה כן נמצא שהוא הרג כל אותם שבעים אלף איש שהיו בספינה.
In any event, we find in Chazal that it is specifically on them that the responsibility and all the accusations was placed on, and it is only they who are liable for all the great perversion, guilt and straying [found] in the world. Perforce, we need to understand when [there is] a place that exists a danger of the absence of the Torah and Awe of Hashem causing destruction of the soul and the substance of all of Yisrael, heaven forbid, then, no arguments help, and, then, there is no taking honour or rest for one’s self, whoever he is. We can illustrate with this; to the captain who goes out on a ship with 70,000 men that didn’t know to avoid boring and drilling holes in the walls of the boat. If, at that moment, the captain doesn't put his heart to this issue, instead, he sits in his quarters, under the burden of his own labour, with directing the boat, is there not a greater crime than this?! What good is all his work at this time when the entire boat and its passengers stand in danger? And even more so, the danger of the boat is his danger, and the loss of the people is also the loss of himself. Do we not understand that obligation is solely placed on him since he knows the danger that comes from the drilling? Therefore, it is on him to trouble himself to go from corner to corner and from room to room to command with a strict warning that they must be careful of drilling and from doing any matter that might come to even the slightest puncture. And he cannot wait until the question comes to him if it is permitted to drill or not, since if all of them ask except for one of them, it is still possible for the boat to be in danger through his puncturing, and at that time he will not be able to exempt himself. Rather, it is on him to bother without a doubt to make them all knowledgeable and forewarned. And if he does not do this, it is found that he is the one that killed all 70,000 men that were on the boat. ...
כן ממש אמרו חז״ל שהי׳ להם להרגיש הפיקוח נפש של הכלל כולו. ובשעה זו אי אפשר לאדם, יהי׳ מי שיהי׳ להביט על נפשו, כי גם הוא בסכנה. כי בשעה שאין עולם אין יחידים, אם אין גדיים אין תיישים. לכן אמרו חז״ל אשר רק עליהם מוטל הטורח, ואדרבה, מפני שיגעו לילות כימים על התורה ועל היראה חובם יותר גדול ללמד את בני ישראל תורה ודרך ארץ. ודוקא אותם שהפקירו כל ימיהם ומבחר כוחותיהם למען האמת, דוקא הם יודעים ערכה אשר יפה בעדה לנסוע ממקום למקום, לא בסוסים ולא במרכבה ולא במכונה, אלא בטרחה פשוטה וכבדה לקשור חבלים של ברזל במתנים ולהגבי׳ הבגדים למעלה מארכובותיהם (אויפהויבען די פאלעס) ולילך ברגל ממקום למקום — ללכיש ולחברון ולירושלים, ולא על זמן קצר, אלא לשנה ושתים ולשלש, עד שיקיפו בעבודתם כל העולם כולו. עד שלא ישאר מקום מופנה, הן בכרך והן בעיר והן בכפר. ודוקא אותם שלא הביטו עד עכשיו על הסכמת העולם ולא על כל מניעה ועיכוב, רק אותם האנשים מחוייבים לסבול נסיונות רצופים, ולא להפסיק בעבודתם אלא ילכו ליסד מקומות של תורה, גם במקום שאין מכירים אותם, גם במקום שלא יקבלום בתופים ובמחולות, גם במקום שתהלתם מר.
This is exactly what Chazal said, that they feel the loss of life of everything. And, at this moment, it is impossible for a person, whoever he is, to [only] look at himself, since he is also in danger. Since, at the moment where there is no world, there aren't individuals, "if there are no lambs, there are no sheep". Therefore, Chazal said the burden is specifically placed upon them all the more so because they have achieved treating nights like days on Torah and Awe of Hashem, the obligation is on them even more so to teach the sons of Yisrael Torah and basic etiquette. And specifically on them that they removed all their days and allotted their strengths for the matter of the truth, they specifically know the lengths that is good to travel from place to place, without horses, wagons, and without provisions. Rather, with simple and heavy exertion to tie the ropes of iron at their waists and to raise their clothes above their thighs (Yiddish) and go by foot from place to place, to Lachish, Chevron and Yerushalayim, and not on a short-term basis. Rather one year, two years, or three years, until they have covered with their community service the entire world, until no place remains unturned, whether a urban city, a rural city or a village. And only those who have not yet looked at the consent of the world and not on any impediment or delay, only those people are obliged to endure continuous attempts, not to stop their work, but to establish places of Torah, even where they are not known, also in places that they do not receive you with drums and flutes, also in a place where their beginnings are bitter.
ואם תאמר, כיון שהטורח כ״כ גדול והנסיונות מרובין, אין החטא גדול כ״כ גדול אם יהי׳ השתדלותם במדה קטנה ומחוקה? הבט נא וראה אם לא עשו כן, מה אמרו עליהם חז״ל — שהרגו שבעים אלף איש. כמה נורא החיוב הזה ומה נענה ליום פקודה. כי אין טענה והתנצלות להקטין החוב, כי האחריות ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים.
And if you will say that since the trouble is so large and the travails are so many, it is not such a big sin if one puts only a small empty effort. Please look and see if they do not do this, what does Chazal say on them? That they killed 70,000 men. How awesome is this, and what will we answer on the day of death? Since there is no response or apology that will reduce this obligation, since the obligation is as long as the length of the earth and wide as the sea.
ע״כ כל מי שיש בידו להקים את התורה אל יטמון ידו בצלחת ולא יפנה אל כרמו ראשונה ולא יאהב המנוחה, אלא יאזור כוחותיו להיות גולה ממקום למקום ליסד מקומות של תורה ויראת שמים. כי מי יהיו מן הנתבעים על שפלות התורה והיראה? רק העובדים שהי׳ בידם להקים ולבטוח בד׳ שימלא משאלותיהם. ע״כ מוטל עליהם האחריות עד שיקיפו כל המקומות תחת דגל התורה. ובזה נפתר השאלה החמישית שהאדם הוא מחויב להיות גולה ממקום למקום עבור הרבצת התורה, ואי אפשר לו להפטר מזה לא בשום טענה ומענה.
Therefore, all who has the ability to raise up the Torah, do not bury his hand in the dish, nor turn to his vineyard first, and do not give in to tranquility. Instead, he should gird his strengths to be exiled from place to place to establish a foundation of Torah and Awe of Heaven. For who will be among the defendants against the abandonment of the Torah and the Awe of Hashem? Only the servants that have in their power to rise up and have assurance in Hashem that He will fill their requests. Therefore, it is placed upon them the obligation until they encompass all the places under the flag of Torah. And, in this, we resolve the fifth question that a person is obligated to go into exile from place to place and disseminate the Torah, and it is impossible for him to be exempt from this, not with any claim or refusal.