מבחר הפנינים 44

אמר החכם מזלות העולם הזה על הבורא שאין ממרין אותו כי אם בו ואין מגיעין מה שיש אצל הבורא כי אם בהנחתו:

497. THE sage observes, Man should relinquish the allurements of this world for the love of God, for they incite man to rebel, and their abandonment alone brings man nearer to his Creator.

ואמר אין מבקשין העולם אלא לעושר ולמנוחה ולכבוד. ומבקש העולם לא יגיע אליו. והפורש ממנו יהיה יקר בעזיבת הבקשה מבני אדם. ועשיר בשמחתו בחלקו. ומניח בגופו. בהוצאות העולם מלבו ומגיע לבקשתו בלא טורח ובלא עמל:

498. Man's chief aim in this world is the acquisition of riches, pleasure, and honour; but ardently as he may pursue them, they will elude his grasp, whilst he who abjures them and needs not the help of mortals will be esteemed; he is rich, for he rejoices in his lot; he enjoys tranquillity, for he has banished worldly care; and he attains his desire without anxiety and exertion.

ואמר אין ראוי לחכם שישמח על רוב הממון ולא שיתאבל על מעטו. אבל ראוי לו שישמח בשכלו ובמה שקדם ממעשיהו הטוב. מפני שהוא בטוח שאין שוללים אותו מה [שכבר] קדם ואין נתפס על זולתו:

499. The wise man rejoices not in his abundant^*In the original the sentence is in the conditional. wealth, nor sorrows at his humble lot; but he will exult in his intellect and in his former good deeds, of which none can deprive him, nor will he ever be held amenable for any omission.^*Or, Nor will his conduct make him responsible for the deeds of another; viz., caused by his example.

ואמר בקש מה שאתה צריך לו. ועזוב מה שאין אתה צריך לו. כי בעזיבת מה שאין אתה צדיך לו. תשיג מה שאתה צריך לו:

500. The sage was wont to say, Seek after that which thou needest, and abandon that which thou needest not; for in abandoning that which thou needest not, thou art sure to gain that which thou needest.

ואמר מי שאוהב חיים יהי שפל:

501. He who loves life must practise meekness.

ואמר זכור עם כל טובה סורה. ועם כל צרה התקוה לאלהים שיעבירנה. כי בזה תתמיד הטובה ותנצל מן החטא:

502. O that man, exclaimed the sage, would in prosperity reflect on reverses, and in sorrow on hope! he would perpetuate happiness and escape sin.

ואמר מי שאינו רוצה בגזירות הבורא נפשו דואבת על העולם. ומי שאינו רואה שיש לבורא [עליו] טובה אלא במזון וכסות הוא בער. ומי שמביט אל מה שיש ביד זולתו מאריך דאגתו. ואין מעלה לכעסו ארוכה:

503 . He who is not resigned to the decrees of the Creator will be discontented with the course of this world; he who would reduce God's mercy to the mere relief of physical necessities displays gross ignorance; and he who envies the possession of another prolongs his own grief, and his morbidness is past cure.

ואמר מה יתרון הרש על העושר! כי אינך רואה אדם שממרה הבורא להתרושש אך להעשיר:

504. How superior, exclaimed the sage, is poverty to riches! for, said he, never did the desire for poverty lead man to rebel, whilst the craving after riches often tempts him to do so.

ואמר אין האדם הומה על העולם עד שתדבק נפשו בארבע מדות. רש שאינו מגיע להעשיר. ודאגה שאין לה סוף. וטרדה שלא יפנה ממנה. ומאויים אשר אין להם תכלית:

505. Dissatisfaction at the vicissitudes of life arises chiefly from the following four tendencies: 1st. The poor in vain pursuit after riches; 2nd. Endless care; 3rd. Overwhelming anxiety; 4th. Wishes unfulfilled.

ואמר מי שיקרה נפשו בעיניו קטן העולם בעיניו:

506. He who duly values his own dignity will hold the world in little estimation.

ואמר איזה היקר מבני אדם? מי שאינו משגיח העולם ביד מי שיהיה.

507 Who is the most dignified amongst men? He who can behold without envy the worldly possessions of another.

ואמר מי שייטיב החיים וידחה האבל? שידע האדם ערך העולם אצל עצמו וערך עצמו אצל העולם. שכבר נאמר כי מי שיקל אותו יכבדנו ומי שיכבדנו יקל אותו מפני שאחרית עשרו רש. וסוף גדולתו שפלות. ועקב שלותו מדוה:

508. To the question, What lends a charm to life and banishes sadness? the sage replied, A due estimation of the duties we owe to the world, and of those which the world owes to us; as the adage says, The world honours him most who disregards its vanities, and slights him who courts them; for the end of riches may be poverty, the result of rank degradation, and the consequences of ease disease.

והאדם בו כמו פרי האילן. אם לא יפסד באחד מן הפגעים. כאשר יכשל יבול:

509. Man resembles the fruit of the tree, which though it escape injury during its growth, yet must decay at maturity.

והוא עוד כמו שסבבוהו חיות רעות ופגע האויבים בכל מוצא ומבוא שאם ינצל מקצתם יטרפוהו קצתם. ומי שהוא יודע העולם הידיעה הזאת לא ישמח לטובו. ולא ידאג לרעתו. כאשר אמר החכם העולם הזה רבו [בו] כמה יגונים ומה שהיה מששון הוא ריוח:

510. Man can likewise be compared to one encompassed by ferocious animals and lurking enemies, and though he may elude some, he cannot escape all; he who views the world thus will not be elated at the happiness it confers, nor dejected by the mishaps it inflicts; as the sage observes, This world is fraught with grief, and its few joys should be regarded as gain unlooked for.

ואמר איזהו נדיב? מי שהתנדב בעולמו לתקן אחריתו:

511. Who may be deemed truly pious? He who willingly resigns mundane advantages, in the hope of future felicity.

ואמר חשוב לעולמך כאלו תחיה לעולם. ולאחריתך כאלו תמות למחר:

512. He was wont to observe, Regard this world, as though thou wert destined to live forever, and the world to come as though thou wert to die to-morrow.

ואמר אין במדות הטובות כשתים. יגיעה ללא עולם. ושפלות ללא זלות:

513. The following two good qualities are unsurpassable, labour whose object is not of this world, and condescension without meanness.

ואמר הגדולה עם השפלות. והכבוד עם היראה. והעושר עם ההסתפקות.

514. Humility leads to dignity; piety is often crowned with honour, and contentment with riches.

ואמר החכם לחביריו יהי המות נקל בעיניכם כי מרתו ביראתו:

515. The sage thus addressed his friends, Look upon death with indifference, for its bitterness is commensurate with its fear.

ואמר רפאות הנפש האמת והצדק. ונזקה השגת התאות הבהמיות:

516. Truth and justice are balm to the soul, and the indulgence in sensuality its bane.

ואמר מותו ברצון. תחיו בטבע:

517. He was wont to teach, Be prepared to die with resignation, so shalt thou enjoy life undisturbedly.

ואמר המות שתי מיתות. מיתה רצונית. ומיתה טבעית. ומי שממית עצמו מיתת רצון. תהיה מיתתו הטבעית חיים לו:

518. Man may approach his end resignedly or reluctantly; but he who deadens his passions renders his death everlasting life.

ואמר מי שאוהב נפשו ימיתנה [מיתת רצון]:

519. He who would benefit his soul must be indifferent to transient possessions.

ואמר [מי שאוהב את] הקנינים מקור האבל. תמעיטו קניניכם ותמעיט דאגתכם:

520. The love of worldly possessions is a source of grief; lesson the one, and thou wilt diminish the other.

ואמר טוב שתכאב נפשך לאנשי הצרות משתשמח באנשי הנעימות:

521. It is preferable to sympathize with the unhappy, than to rejoice with the mirthful.

ואמר דמיתי האדם בבקשת העולם כצמא שהגיע למים מלוחים כל אשר ישתה מהם יוסיף צמאו:

522. Man in pursuit of worldly gain may be compared to a thirsty man within reach of briny waters; the more he drinks, the more is his thirst increased.

ואמר דומה האדם בבקשת העולם לכלב [רעב] שמצא עצם ולעס אותו. ומרוב לעסו יצא הדם מפיו והוא מוצץ הדם וחושב כי הוא מן העצם והוא מדמו. ובן האדם בעוד שהוא מתעסק בעולמו בבלתי עבודת האלהים הוא חושב כי הוא קונה והוא מפסיד מפני שהוא נתבע על מעשהו:

523. Man may also be compared to a famished dog, gnawing a dry bone, until the blood streams from its month, whilst, under the false impression of imbibing nourishment, it greedily licks its own blood. Thus it is with man engaged solely with worldly pursuits, and regardless of the service of his Creator, believing himself a gainer, whilst he is really a loser, for man is responsible for his deeds hereafter.

ואמר מי שלא דאג על מה שלא הגיע לידו נחה נפשו וזך שכלו ויאריכו ימיו:

524. He who pines not after that which he failed to obtain insures a tranquil life, an undisturbed intellect, and long days.

ואמר תחלת מקראי האבל. אהבת העולם [הזה]:

525. Our principal griefs result from love of this world.

ואמר מי שמתאבל על העולם התקצף על אלהיו:

526. To repine at the events of life, is to rebel against God.

ואמר שאדם אחד אמר לחכם [צוני] הורני. אמר אל תהי שמח במה שהגיעך מן העולם. ואל תדאג על מה שלא הגיע לך ממנו. והיה שמח במה שהקדמת ודאג על מה שהנחת. ופחד ממה שאחר המות:

527. The sage was once requested to impart a salutary lesson, to which he replied, Be not elated at that which the world bestows, nor dejected at that which it denies, but exult at that which thou hast well performed, and regret that which thou hast neglected, and fear a hereafter.

ואמר שים החרטה מדתך הגיע אל השמחה באחריתך:

528. He observed, Let the dread of repentance be thy beacon, and thou wilt attain felicity at thine end.

ואמר איזהו המצליח בסחורתו? אמר זה המוכר הכלה [וקונה] הקיים:

529. Who may be termed most prosperous in his dealings? He who barters the perishable for the everlasting.

ואמר ממומי העולם שאינו נותן לשום אדם מה שראוי לו או שיוסיף לו או יגרע:

530. It is a defect peculiar to this world, that it grants to none his deserts, being either too lavish or too niggard.

ואמר מי שמתחכם לדבר עברה יהי רחוק מתאותו וקרוב אל מגורתו:

531. The machinations of the evil-doer will end in defeat, and expose him to peril.

ואמר מי ששם עבודת האלהים מסחרו יבואהו הריוח מבלי קרן:

532. He who makes the service of God his chief pursuit, will enjoy interest without possessing capital.

הפרישות מן העולם פנאי ללב ומנוחה לגוף. ואהבת עולם טרדת הלב ויגיעת הגוף. ומי שידע האל לא ידאג לחסרון ולא ישתומם לא מן הטרף ולא מן בני אדם:

533. Indifference to this world affords mental ease and corporeal repose, but the allurements of this world produce uneasiness of mind and physical disquietude; and a thorough conviction of God's providence knows no dread of privation, anxiety for sustenance, nor fear of man.

מי ששם דאגתו אחר הבורא יעביר ממנו דאגת העולם הזה והעולם הבא:

534. He who devotes himself to godliness will escape the cares of this world, and the anxieties regarding the future state.

ואמר לכל לבב יש דבר שמטרידו. והטרדה בעולם משברת העצמות ומכלה המוח:

535. The lot of human nature is perturbation, which crushes the bones and consumes the strength.

ושאלו לחכם האיך עניניך? ואמר איך יהיה ענין מי שהוא כלה בעמידתו ונגוע בבריאותו ונפגע מצד בטחונו:

536. On being asked to state his circumstances, the sage replied, What can be the condition of him whose existence is perishable, whose health is impaired, and who is vulnerable in his imagined security?

ואמר לחכם. פלוני קנה הון גדול. אמר קנה ימים שיוציאנו בהם:

537. Being told of one who had acquired abundant wealth, the sage inquired whether he had also acquired days in which to spend it.

ואמר שמלך הודו נתן לאחד מעבדיו העומדים עליו כתב אחד ואמר לו כשתראה אותי כועס [הרבה] תנהו לי. והיה כתוב בו הרפה. כי אינך אלהים אבל אתה גוף כלה שיאכל קצתו את קצתו. וישוב רמה ותולעה ועפר:

538. It is related, that an Indian king gave one of his pages a mandate, with the injunction to present it to him whenever he observed him under the influence of rage. Its contents were, Cease, for thou art not a god, but a body perishable and selfdestructive, soon to return to worms and dust.

והיה למלך שבא עבד קטן. צוהו שיעמוד לפניו בעת שיצוה להכות בני אדם בשוטים ויאמר לו אדוני המלך זכור יום הדין:

539. The king of Seba had a dwarf slave whose presence was desired whenever malefactors were scourged; on those occasions, the dwarf was wont to exclaim, My Lord, remember the day of judgment.

ואמר שחכם אחד מכר את קרקע בשמונים אלף דנרי זהב. אמרו לו ולמה לא תקצה מן הממון הזה מטמון לבניך? אמר לו אני אשימנו כולו מטמון לעצמי אצל הבורא ואשים הבורא מטמון לבני ונתנם כולם לצדקה:

540. A wise man sold his estates for eighty thousand gold deniers. Having been asked, Why doest thou not devote the produce to thy children? he replied, I treasure up my wealth with my Creator, and appoint God the treasury for my children ;—he had devoted the whole sum to charity.

ואמרו לחכם מת פלוני שהיה בחוזק בריאתו. ואמר הישנו בריא מי שהמות תלוי בצוארו?

541. The sage having been told of one who had died in the full vigour of health, replied, Can he be deemed healthy about whose neck death is pending?

ואמר שחכם ראה אדם אחד דואג. אמר אם דאגתך על העולם הזה כבר הניח לך אלהים ממנו. ואם דאגתך על העולם הבא. יוסיף לך האלהים דאגה:

542. The sage having observed a man dismayed, addressed him to the following effect: If thine anxiety be of this world only, the Creator has anticipated thy relief; and if thy solicitude be of the world to come, may the Creator increase it.

ואמר כאשר יבין הנלבב את העולם ימצאנו אויב שלובש כסות אוהב:

543. When the world is tested by the man of intellect, it will be found an enemy in the guise of friendship.

ואמר שחכם אחד חלה. שאלו אותו האיך עניניך? אמר ומה יהיה ענין מי שרוצה ללכת בדרך רחוקה מבלי צדה. וירד אל בור במדבר מבלי צוות. ויבא לפני המלך שהקדים להתרות בו מבלי טענה. ומי שפוגע אלו הצרות מה יהיה ענינו?

544. A sage, having been overtaken by sickness, was asked to disclose his affairs, to which he replied, What can be expected from one who sets out on a distant journey without provision, who is about to descend unattended into a pit in the wilderness; or one who is cited to appear before the king and has no defence— assailed by so many calamities, what can be his condition?

אמרו לו ואחר כל זה מה יהיה? אמר מי שקנה הרב במעט והכיר כל אלו הצרות ומושל בתאות עולם קטן בעבור עולם גדול. אשריו ואשריו:

545. The querist, however, replied, But how can man remedy these evils? to which the sage rejoined, By attaining much for little; by a consciousness of earthly sorrows; by resisting the allurements of the lesser for the sake of the greater world—he will thus obtain twofold happiness.

ואמרו שנמצא בארץ רומי אבן אחת כתוב עליה בכתב רומי. בן אדם עשה בעוד שתוכל לעשות והשלך על האלהים יהבך. ואל תתן לבך לראות [דאגת] יום שלא בא. שאם יהיה מימיך יביאהו הבורא על כרחך:

546. There was once discovered, in a province of the Roman empire, a stone on which the following inscription was engraved in Roman characters: Son of man, act whilst thou canst, and place thy reliance on God. Let not thine unbridled passion induce thee to sin, neither anticipate care; for if it be destined in thy day, the Creator will bring it despite thy struggles.

ואל תתמה על קבוץ הממון. כי כמה בני אדם מקבצים לבעלי נשותיהם. והמעטת האדם על עצמו רבוי באוצר זולתו. והמשכיל מי שנוכח בדברים האלה ועשה בהם:

547. It proceeded, Let not the accumulation of wealth perplex thee; for it is hoarded by many for the future husbands of their wives, and that which man denies to himself often increases the treasures of others. The man of intellect will derive information from these maxims and profit by them.

ואמרו שנמצא בארץ יון על שער מדינה חרבה אבן כתוב עליה בכתב יוני. בן אדם אלו היית מעיין במעט שנשאר מימיך היית מואס במה שתקוהו ממעט מאוייך. והיית מקצר מחריצותך ותחבולתך. כי אחריתך להתחרט יום שתמעד רגליך. וימסרוך בני ביתך ואנשיך. ויניחו קרוביך. ויפרדו מעליך אוהביך. ולא תשיב לביתך ולא תוסיף עוד במעשיך:

548. The sage relates, that there was discovered, on the gate of a ruined city in Greece, a stone bearing the following inscription in Greek characters: Son of man, were thy thoughts but directed to the fewness of days yet left to thee, thou wouldst despise the futility of thy desires, moderate thine activity, and circumscribe thy designs, lest remorse overtake thee when thy feet shall totter, when thine household and thine attendants will forsake thee, when thy relatives will abandon thee, when thy friends will neglect thee, and when thou shalt return no more to thine house, and thine avocations shall be beyond thy powers.

ועוד היה כתוב בה. בן אדם רצית מן העולם בתאוה כלה ומנעימותיו במה שהוא חולף ומהונו במה שתוציא. תקבץ לנפשך העונות. ולבני ביתך הממונות. וכאשר תמות תשא עונותיך אל קברך ותניח ממונך לבני ביתך:

549. There was further engraved thereon: Son of man, thou pursuest the transient desires and fleeting pleasures of this world, and seekest to exact its wealth, and thus thou heapest sin on thyself and wealth on thine household ;—the former thou carriest to the grave, and the latter thou bequeathest to thy survivors.

ואמר אדם אחד לחכם כמה רישך גדול. אמר לו אלו היית יודע מהו הרש. היית טורדת אותך החמלה על נפשך מהחמלה עלי:

550. A man said to the sage, Alas, how extreme is thy poverty! to which he meekly replied, Couldst thou but define poverty, thou wouldst be concerned more for thine own than for mine.

ואמר שחכם אחד היה במדינה והיו אנשיה בצרה גדולה והיה מדבר דבריו ולא היה מרגיש לצרה. אמרו לו הלא תצטער למה שכלנו בצער? אמר להם לא. אמרו לו ולמה? אמר להם אם הייתי רואה אותו בחלומי לא הייתי מרגיש בו בהקיץ על כן לא אצטער על זה למה שאני רואהו. כי כאשר אשוב אל השכל האמת יהיו עניני העולם כחלום והעצה הברורה בהקיץ. וכמו שהנר עין האור כן השכל עין הנפש. וכאשר השמש אור העולם כן הנפש אור הגוף:

551. It is related of a sage, who dwelt in a province whose inhabitants were in great distress, but who remained indifferent to the public sorrow, that being asked whether he sympathized with the sufferings of his fellow creatures? No, was his reply. Being interrogated as to the reason? he rejoined, Had this scene appeared to me in a dream, couldst thou imagine that the illusion would have remained on mine awaking? Hence my indifference; for reflection leads me to regard every event in life as a dream, and him alone vigilant who forms a correct notion of human nature; for as the spark is the eye of light, so is the intellect the eye of the soul; and as the sun is the luminary of the universe, so is the soul the light of the body.

ואמר כי נמצא בארץ ערב כתב כתוב על שלשה קברים. על האחד כתוב איך יועם בחיים מי שיודע כי האלהים ידיננו על הטוב ועל הרע ויגמלנו כפעלו. ועל הקבר השני כתוב ואיך ינעם מי שיודע שהמות יבואהו פתאום ויסירהו ממלכות וגדולה וישכיבהו בבית חשך המעותד לו. ועל השלישי כתוב ואיך ינעם בחייו מי שהולך אל מערה שמכלה מראהו ומשנה זוהר פניו ומכלה גופו ועצמותיו.

552. The following three inscriptions engraved on three tombs, were once discovered in the land of YASHAE. The first convoyed the following reflection: Must not the enjoyment of man's life be damped by the consciousness that the Creator will judge his good and evil deeds, and reward him accordingly? The second run thus: How can he taste the sweets of life, who feels that death may suddenly overtake him, remove him from power and dignity, and consign him to that dark abode which has been prepared for him? And the third was: How can he delight in life, whose lot is the dark subterraneous cave, which will pale his features, change his brightness, and consume his flesh and bones?

ואמר החכם כמה פוגע ביום שלא ישלימהו ומיחל למחרת ואינו מימיו:

553. The sage observed, How many enter on a day which they do not see completed, and how many hope for the morrow which, alas! has not been allotted to them?

ואמר אלו הייתם רואים קצביו והליכותיו הייתם מואסים הממון ותהפוכותיו:

554. He continued, Could man but perceive the casualties of life and its sequel, he would not fail to despise both its wealth and vicissitudes.

ואמר בן אדם טורח במה שישמח יורשו. והקבר יורש. במה שיטרח לו האדם:

555. Alas! said the sage, that man should weary to benefit his heir, or be anxious for that which is the inheritance of the grave.

ואמר הטוב שבעולמך מזוג. לא תאכל ממנו דבש [ממש] כי אם מעורב בארס:

556. Man! thy happiest position in this world is not without alloy; thou canst not enjoy honey unmixed with venom.

וכאשר ישלם דבר שתקוה תועלתו. צפה לסורו כשתשמע נשלם:

557. When success crowns thine efforts, and rumour declares thy wishes wholly successful, beware of impending reverses.

ויראת האל העוז והכבוד. והתפארך בעולם הזה הוא החסרון [והבוז]:

558. The fear of God is strength and honour; but the result of vain glory is privation and scorn.