על מה שטען שרגילים כשהקהל צריכים מעות לוים אותם מישראל ומעמידים לו גוי ערב ובזה מתירים ליקח רבית, נראה דעת הראשונים שהרגילו בו משום דדינה דגוי בתר ערבא אזיל ונמצא שאין הישראל הלוה חייב לישראל המלוה כלום, ואם היה הגוי הערב נפגר לא היה יכול ישראל המלוה לתבוע מישראל הלוה כלום ואפילו אם יש לו עדים שהלום לו מידו לידו כיון שעל הגוי הערב סמך ואע"פ שלא התנה לדון בדיני גוים מסתמא להתירא נתכוין, וכעין זה כתב רבינו אבא מארי זצ"ל בישראל שיש לו משכון מיד גוי ומשכנו לישראל אחר במה שמושכן לו דמסתמא להתירא נתכוין ומסתלק מן המשכון לגמרי שאם המלוה ירצה לא יחזירנו ללוה ונמצא שאין הלוה חייב למלוה כלום, וכתב בשם ר"ת ור"י דהכי בעי למעבד עובדא ויש לגמגם בכך מדתנן באיזהו נשך (ע"א ב') מלוה אדם מעותיו של נכרי מדעת הנכרי ולא מדעת הישראל ותניא התם כיצד ישראל שלוה מעות מן הגוי ברבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור, ואם העמידו אצל גוי מותר ומוקי לה רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא ברי דרב איקא דאמר ליה גוי לישראל ראשון הניחם על גבי קרקע והפטר ומשם נטלם ישראל השני ואמרו התו' הא דלא משני תנם ובזה תיפטר ממני משום דכיון כשבאו לידו מתחלה היו באחריותו של ישראל לעולם מקרו מעותיו של ישראל אפילו אחר שפטרו עד שיניחם על גבי קרקע והיה נראה לומר דכ"ש כאן מכל מקום נראה דיש לחלק דהתש לעולם מקרי מעותיו של ישראל ואם היה ישראל מלוה מעותיו לישראל אחר כדי ליתן רבית לגוי וגם הקרן מ"מ כיון שכל זמן שהמעות ביד ישראל הלוה הם עדיין של ישראל ראשון נמצא הרבית שהוא נותן מאותם מעות לגוי על פי ישראל ראשון כאלו נותנו לישראל המלוה דכל מה שהוא נותן על פיו כאלו נותנו לידו כנותן מנה לפלוני ואקדש אני לך (קדושין ו') ונראה דאם הגוי היה נפגר קודם שנתנם לו ישראל שני שחייב ישראל השני להחזירם לישראל הראשון דדוקא אדעתא דידיה אפקרינהו וכעין זה השיב רבינו אפרים ואין שייך כל כך לומר כאן מסתמא להתירא איכוון ונסתלק מן המעות לגמרי כי למה יסתלק כדי שיתן ישראל השני רבית לגוי אדרבה יאמר ישראל ראשון לשני אל תתן לו שום רבית ותאמר לו שכך דיננו כיון שקבלת המעות מידי אין לך ליתן לו שום רבית, גם ממני לא יוכל לתבוע כלום כי פטרני ואם יעליל עליך בשביל זה לא אפקיר מעותי לגמרי אלא אם ישכחם הגוי או יפגר החזירם לי בלא רבית ולמה אפקירם לגמרי והלא אין לי שום ריוח בזה וגם הפסד איני רוצה לקבל מזה ובשביל שאתה תתן לו רבית בהתיר לא אפקיר מעותי, אבל כאן שהוא מתכוין להרויח לו וליטול רבית וגם הלוה מתכוין ליתן רבית שניהם מתכונים להתיר ודומה זה לגוי שבקש מישראל תלוה לי מעות ותשגרם לי על ידי ישראל שזה מותר כאשר כתב רבינו אבי העזרי אע"פ שאין שליחות לגוי אם אמר ראובן לשמעון היה שלוחי ולוה לי מעות מגוי ברבית ועשה שמעון כן מותר שמעון ליקח הרבית מראובן ולתתו לגוי שהרי יש שליחו' לישראל ונעשה שמעון שליח של ראובן ולא של הגוי והוא אינו לא מלוה ולא לוה אלא ערב עכ"ל וגם כאן נעשה ישראל הלוה שלוחו של המלוה לקבל אלו המעות מידו לצורך הגוי ואף ע"פ שאינו דומה כי כאן לא זכה הגוי באלו המעות לעולם דאין לו שליחות ולא זכייה מ"מ ישראל הלוה כשקבל המעות מן המלוה קבלם מן ההפקר, ומה אם הגוי אמר לישראל תלוה לי מעות ואותם מעות שאתה מלוה לי השליכם לים ובזה אתחייב לך וכן גם כאן כשהמלוה נותן המעות ליד ישראל הלוה מפקירם לגמרי, והגוי לא מחמת שזה הישראל עושה שליחותו מתחייב לו אלא עבור שעשה כאשר אמר מתחייב לו ולא דמי למה שכתב רבינו אב"ה דהתם אם לא אמר ראובן לשמעון היה שלוחי ואין שליחות לגוי והגוי אינו מפקיר מעותיו הרי כאלו אמר לגוי איני רוצה להיות שלוחך לקבלם לצורך שמעון נמצא שהוא חייב לגוי ומה שנותן אותם אחר כך לשמעון הוא ניהו דמלוה לו, וכן ההוא דאיזהו נשך, כאשר כתבתי לעיל וכי אם הגוי אמר לראובן תלוה לשמעון מעות ואני אתן לך רבית דכה"ג שרי אפילו בישראל ואחר כך אומר הגוי לשמעון אותו רבית שנדרתי לראובן עבורך הילך אותם ותוליכם לו אבל איני רוצה שתזכה אתה בהם כלל ולא יהא אחריותם עליך כלל וכלל, וכי עבור שאין שליחות לגוי היה זה אסור כלל אין נראה לאסור דבר זה.
Q - Why is is permissible for the community to borrow money on interest from Jewish money lenders, so long as a Gentile would consent to go surety for the community? A - This practice is permissible, since according to civil law the person who agreed to go surety, is entirely responsible for the loan. Therefore, the burden of payment rests upon the Gentile and not the community. If the Gentile had died, the Jewish money lenders would then be unable to collect the loan from the community, even if witnesses had testified that the money was given directly to the community. It was not necessary for the community to actually stipulate that the money was borrowed in accordance with civil law, since it was tacitly understood that the community was acting in a manner in which it would be permissible for the Jewish money lenders to collect interest on the loan.
על מה שטען שרגילים כשהקהל צריכים מעות לוים אותם מישראל ומעמידים לו גוי ערב ובזה מתירים ליקח רבית, נראה דעת הראשונים שהרגילו בו משום דדינה דגוי בתר ערבא אזיל ונמצא שאין הישראל הלוה חייב לישראל המלוה כלום, ואם היה הגוי הערב נפגר לא היה יכול ישראל המלוה לתבוע מישראל הלוה כלום ואפילו אם יש לו עדים שהלום לו מידו לידו כיון שעל הגוי הערב סמך ואע"פ שלא התנה לדון בדיני גוים מסתמא להתירא נתכוין, וכעין זה כתב רבינו אבא מארי זצ"ל בישראל שיש לו משכון מיד גוי ומשכנו לישראל אחר במה שמושכן לו דמסתמא להתירא נתכוין ומסתלק מן המשכון לגמרי שאם המלוה ירצה לא יחזירנו ללוה ונמצא שאין הלוה חייב למלוה כלום, וכתב בשם ר"ת ור"י דהכי בעי למעבד עובדא ויש לגמגם בכך מדתנן באיזהו נשך (ע"א ב') מלוה אדם מעותיו של נכרי מדעת הנכרי ולא מדעת הישראל ותניא התם כיצד ישראל שלוה מעות מן הגוי ברבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור, ואם העמידו אצל גוי מותר ומוקי לה רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא ברי דרב איקא דאמר ליה גוי לישראל ראשון הניחם על גבי קרקע והפטר ומשם נטלם ישראל השני ואמרו התו' הא דלא משני תנם ובזה תיפטר ממני משום דכיון כשבאו לידו מתחלה היו באחריותו של ישראל לעולם מקרו מעותיו של ישראל אפילו אחר שפטרו עד שיניחם על גבי קרקע והיה נראה לומר דכ"ש כאן מכל מקום נראה דיש לחלק דהתש לעולם מקרי מעותיו של ישראל ואם היה ישראל מלוה מעותיו לישראל אחר כדי ליתן רבית לגוי וגם הקרן מ"מ כיון שכל זמן שהמעות ביד ישראל הלוה הם עדיין של ישראל ראשון נמצא הרבית שהוא נותן מאותם מעות לגוי על פי ישראל ראשון כאלו נותנו לישראל המלוה דכל מה שהוא נותן על פיו כאלו נותנו לידו כנותן מנה לפלוני ואקדש אני לך (קדושין ו') ונראה דאם הגוי היה נפגר קודם שנתנם לו ישראל שני שחייב ישראל השני להחזירם לישראל הראשון דדוקא אדעתא דידיה אפקרינהו וכעין זה השיב רבינו אפרים ואין שייך כל כך לומר כאן מסתמא להתירא איכוון ונסתלק מן המעות לגמרי כי למה יסתלק כדי שיתן ישראל השני רבית לגוי אדרבה יאמר ישראל ראשון לשני אל תתן לו שום רבית ותאמר לו שכך דיננו כיון שקבלת המעות מידי אין לך ליתן לו שום רבית, גם ממני לא יוכל לתבוע כלום כי פטרני ואם יעליל עליך בשביל זה לא אפקיר מעותי לגמרי אלא אם ישכחם הגוי או יפגר החזירם לי בלא רבית ולמה אפקירם לגמרי והלא אין לי שום ריוח בזה וגם הפסד איני רוצה לקבל מזה ובשביל שאתה תתן לו רבית בהתיר לא אפקיר מעותי, אבל כאן שהוא מתכוין להרויח לו וליטול רבית וגם הלוה מתכוין ליתן רבית שניהם מתכונים להתיר ודומה זה לגוי שבקש מישראל תלוה לי מעות ותשגרם לי על ידי ישראל שזה מותר כאשר כתב רבינו אבי העזרי אע"פ שאין שליחות לגוי אם אמר ראובן לשמעון היה שלוחי ולוה לי מעות מגוי ברבית ועשה שמעון כן מותר שמעון ליקח הרבית מראובן ולתתו לגוי שהרי יש שליחו' לישראל ונעשה שמעון שליח של ראובן ולא של הגוי והוא אינו לא מלוה ולא לוה אלא ערב עכ"ל וגם כאן נעשה ישראל הלוה שלוחו של המלוה לקבל אלו המעות מידו לצורך הגוי ואף ע"פ שאינו דומה כי כאן לא זכה הגוי באלו המעות לעולם דאין לו שליחות ולא זכייה מ"מ ישראל הלוה כשקבל המעות מן המלוה קבלם מן ההפקר, ומה אם הגוי אמר לישראל תלוה לי מעות ואותם מעות שאתה מלוה לי השליכם לים ובזה אתחייב לך וכן גם כאן כשהמלוה נותן המעות ליד ישראל הלוה מפקירם לגמרי, והגוי לא מחמת שזה הישראל עושה שליחותו מתחייב לו אלא עבור שעשה כאשר אמר מתחייב לו ולא דמי למה שכתב רבינו אב"ה דהתם אם לא אמר ראובן לשמעון היה שלוחי ואין שליחות לגוי והגוי אינו מפקיר מעותיו הרי כאלו אמר לגוי איני רוצה להיות שלוחך לקבלם לצורך שמעון נמצא שהוא חייב לגוי ומה שנותן אותם אחר כך לשמעון הוא ניהו דמלוה לו, וכן ההוא דאיזהו נשך, כאשר כתבתי לעיל וכי אם הגוי אמר לראובן תלוה לשמעון מעות ואני אתן לך רבית דכה"ג שרי אפילו בישראל ואחר כך אומר הגוי לשמעון אותו רבית שנדרתי לראובן עבורך הילך אותם ותוליכם לו אבל איני רוצה שתזכה אתה בהם כלל ולא יהא אחריותם עליך כלל וכלל, וכי עבור שאין שליחות לגוי היה זה אסור כלל אין נראה לאסור דבר זה.
Q - Why is is permissible for the community to borrow money on interest from Jewish money lenders, so long as a Gentile would consent to go surety for the community?
A - This practice is permissible, since according to civil law the person who agreed to go surety, is entirely responsible for the loan. Therefore, the burden of payment rests upon the Gentile and not the community. If the Gentile had died, the Jewish money lenders would then be unable to collect the loan from the community, even if witnesses had testified that the money was given directly to the community. It was not necessary for the community to actually stipulate that the money was borrowed in accordance with civil law, since it was tacitly understood that the community was acting in a manner in which it would be permissible for the Jewish money lenders to collect interest on the loan.