מסיח לפי תומו כל היכא שאינו מתכוון להודיע מיתת הישראל שמת נראה דהוי מסיח לפי תומו וכן כל הנהו דסוף יבמות (קכ"א ב') מאן איכא ביה חיוואי שכיב חיוואי הרי שנתכוון להודיע בביתו שמת וכן טבע חסא והנהו עובדי דאבא יודן איש ציידן להודיע לישראל שעמו שמת פלוני, ועוד שהיה נראה שלא אמר כן אלא כדי להאהיב עצמו לישראל שעמו והיה לדמות לפירות הללו של ערלה הם שלא נתכוון אלא להשביח מקחו, ולכך הוצרך להשמיענו דלא שוודאי היה סבור שלהאהיב עצמו אמר כן או בשביל רשע כאשר עושים עוד היום כשרואים יהודים אומר יהודי מת וכן הפונדקית להאהיב עצמה היה נראה שאמר ולכך בעינן בכל הנהו וקברתיו או שמא לאו דוקא וקברתיו אבל כשאין הגוי מתכוון להודיע מיתת המת אפילו אם שאל מהגוי איה פלוני והוא אומר וגם אינו נראה שהגוי מתכוין להאהיב עצמו על ישראל ולא בשביל רשע נראה דהוי מסיח לפי תומו. וישראל שהיה תפוס ביד הגוי ורצו לפשר עבורו עם השר ולא עלה בידם ושוב חזרו אצל השר אולי יוכלו עדיין לפשר להוציאו מן התפיסה וכשבאו אצל השר ואמרו אנו רוצים לדבר עמך עבור יהודי התפוס בידך אנה הוא השיב השר מת וצויתי להשליכו לכלבים נראה דהוי מסיח לפי תומו ואינו נראה כלל לומר שהגוים פטרוהו חנם יותר הורגים ממה שפוטרים חנם וגם לתלות שהמיר ומחמת כסופא ערק או שקצצו לו יד או רגל וערק שאם המיר היו מתפארים בכך לאחזוקי שקרייהו ויותר הורגים משקוצצים יד או רגל ופוטרים ונראה כאשר כתבתי מדפרש רב יוסף (יבמות קכ"א ב') נתכוין להתיר בא לב"ד משמע דבלא בא לב"ד מהני אפילו נתכוין להגיד רק שלא נתכוין להודיע מיתתן לבני ביתו ודברי שמואל ור"י אחד מהם וכן נראה פי' הירושלמי כל ששואלין אותו והוא משיב דוקא בב"ד ור' יוחנן אומר כל שמזכירים בב"ד אבל שלא בב"ד וגם במקום שאין הגוי יודע כלל בטיב ישראל היה נראה להתיר אפילו שואלין אותו והוא משיב וההיא דפונדקית כדפירש' לעיל וקצת נראה דאמ' בפר' כל הגט (כ"ח ב') מקומטריסין של אומות העולם איש פלוני מת איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו אמאי והא קיימא לן כל מסיח לפי תומו כשר ולמה לא נעמיד כששואלין אותו ומשמיענו כרשב"ל או כשמזכירין לו אשה ומשמיענו כר' יוחנן אלא ודאי כה"ג היה קרוי מסיח לפי תומו כיון שאינו מתכוין להודיע מיתת הנהרג כי אם לספר מעשה שהיה וגם אינו מתכוין להחניף לישראל, ומשם נראה כמו כן ראיה דדייקא ומנסבא אפילו שהוא תפוס ביד גוים שהרי בהדי גוים בעינן דייקא ואי לאו דעבידי לאחזוקי שקרייהו במידי דשייכי בה הוה סמכינא על דייקא ושרינן לה, צ"ע הטיב מה שכתבתי בזה.
Q - A was incarcerated by a feudal lord. Efforts were expended by the Jews to liberate A, from the lord, but were of no avail. They again appeared before the lord, in order to obtain A's release, and inquired as to the whereabouts of A. The lord informed them that A died, and at the instruction of the lord, A's body was thrown to the dogs. Is A's wife permitted to remarry? A - We accept the lord's statement as reliable evidence, and permit A's wife to remarry. It is most unlikely that A may have been released by the Gentiles, without first having been ransomed, since it is much more probable, under these circumstances, that he was killed. There need be no concern that A apostatized and therefore fled to escape mortification, for if this were true, the Gentiles would have boasted of it. It is likewise quite remote that A attained freedom, following the amputation of his arm or leg by his Gentile captors, since they would have most certainly killed him, instead of merely maiming him and setting him free.
מסיח לפי תומו כל היכא שאינו מתכוון להודיע מיתת הישראל שמת נראה דהוי מסיח לפי תומו וכן כל הנהו דסוף יבמות (קכ"א ב') מאן איכא ביה חיוואי שכיב חיוואי הרי שנתכוון להודיע בביתו שמת וכן טבע חסא והנהו עובדי דאבא יודן איש ציידן להודיע לישראל שעמו שמת פלוני, ועוד שהיה נראה שלא אמר כן אלא כדי להאהיב עצמו לישראל שעמו והיה לדמות לפירות הללו של ערלה הם שלא נתכוון אלא להשביח מקחו, ולכך הוצרך להשמיענו דלא שוודאי היה סבור שלהאהיב עצמו אמר כן או בשביל רשע כאשר עושים עוד היום כשרואים יהודים אומר יהודי מת וכן הפונדקית להאהיב עצמה היה נראה שאמר ולכך בעינן בכל הנהו וקברתיו או שמא לאו דוקא וקברתיו אבל כשאין הגוי מתכוון להודיע מיתת המת אפילו אם שאל מהגוי איה פלוני והוא אומר וגם אינו נראה שהגוי מתכוין להאהיב עצמו על ישראל ולא בשביל רשע נראה דהוי מסיח לפי תומו. וישראל שהיה תפוס ביד הגוי ורצו לפשר עבורו עם השר ולא עלה בידם ושוב חזרו אצל השר אולי יוכלו עדיין לפשר להוציאו מן התפיסה וכשבאו אצל השר ואמרו אנו רוצים לדבר עמך עבור יהודי התפוס בידך אנה הוא השיב השר מת וצויתי להשליכו לכלבים נראה דהוי מסיח לפי תומו ואינו נראה כלל לומר שהגוים פטרוהו חנם יותר הורגים ממה שפוטרים חנם וגם לתלות שהמיר ומחמת כסופא ערק או שקצצו לו יד או רגל וערק שאם המיר היו מתפארים בכך לאחזוקי שקרייהו ויותר הורגים משקוצצים יד או רגל ופוטרים ונראה כאשר כתבתי מדפרש רב יוסף (יבמות קכ"א ב') נתכוין להתיר בא לב"ד משמע דבלא בא לב"ד מהני אפילו נתכוין להגיד רק שלא נתכוין להודיע מיתתן לבני ביתו ודברי שמואל ור"י אחד מהם וכן נראה פי' הירושלמי כל ששואלין אותו והוא משיב דוקא בב"ד ור' יוחנן אומר כל שמזכירים בב"ד אבל שלא בב"ד וגם במקום שאין הגוי יודע כלל בטיב ישראל היה נראה להתיר אפילו שואלין אותו והוא משיב וההיא דפונדקית כדפירש' לעיל וקצת נראה דאמ' בפר' כל הגט (כ"ח ב') מקומטריסין של אומות העולם איש פלוני מת איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו אמאי והא קיימא לן כל מסיח לפי תומו כשר ולמה לא נעמיד כששואלין אותו ומשמיענו כרשב"ל או כשמזכירין לו אשה ומשמיענו כר' יוחנן אלא ודאי כה"ג היה קרוי מסיח לפי תומו כיון שאינו מתכוין להודיע מיתת הנהרג כי אם לספר מעשה שהיה וגם אינו מתכוין להחניף לישראל, ומשם נראה כמו כן ראיה דדייקא ומנסבא אפילו שהוא תפוס ביד גוים שהרי בהדי גוים בעינן דייקא ואי לאו דעבידי לאחזוקי שקרייהו במידי דשייכי בה הוה סמכינא על דייקא ושרינן לה, צ"ע הטיב מה שכתבתי בזה.
Q - A was incarcerated by a feudal lord. Efforts were expended by the Jews to liberate A, from the lord, but were of no avail. They again appeared before the lord, in order to obtain A's release, and inquired as to the whereabouts of A. The lord informed them that A died, and at the instruction of the lord, A's body was thrown to the dogs. Is A's wife permitted to remarry?
A - We accept the lord's statement as reliable evidence, and permit A's wife to remarry. It is most unlikely that A may have been released by the Gentiles, without first having been ransomed, since it is much more probable, under these circumstances, that he was killed. There need be no concern that A apostatized and therefore fled to escape mortification, for if this were true, the Gentiles would have boasted of it. It is likewise quite remote that A attained freedom, following the amputation of his arm or leg by his Gentile captors, since they would have most certainly killed him, instead of merely maiming him and setting him free.