Skip to the daf
טוען את הדף…
Skip to the text

חלק שלישי 23

Responsa Benei Banim · Volume III, Chapter 23

‹›
  1. 1

    גילוי ראש הכלה בסעודת הנשואין

    Uncovered Hair of the Bride at the Wedding Feast

  2. 2

    ב"ה, ב"א שבט תשנ"ד

  3. 3

    לרב אחד

  4. 4

    כבודו הזעיק אותי במכתבו הראשון לסתור מה שתולים בדעת מו"ז הפוסק המובהק הגה"צ ר' יוסף אליהו הענקין זצלה"ה לגבי פריעת ראש הכלה אחרי החופה, וכתבתי לו שאיני יודע מה תולים ואם ישלח לי העתק הדברים אוכל להתיחס להם. ועתה קבלתי מכתבו השני והתברר שאפילו קלא דפסיק אין כאן, כי לא שלח דברים בכתב ולא עדות בעל פה בשם הגמו"ז אלא רק שבני תורה יוצאי אמריקה אומרים שנהגו ענקי הרבנים בניו יורק להקל לכלה בלי כסוי ראש בליל חתונתה אפילו אחרי חו"ק כשהיא כבר נשואה ואשת ישראל לכל דבר עכ"ל כבודו. גם לא באר מה טיבו ומה ראה על ככה להתעבר על ריב לא לו כי את מנהגי אמריקה יש להניח לרבנים דשם, וגם במח"כ נימת חוצפה נזרקה בו כי מצד אחד דורש שאענה לו מיד בכתב ברור על נייר פירמה ומצד אחר מתנה שאינו מעונין אלא בהוראת מו"ז עצמו בלבד.

    Someone expressed astonishment that the custom in America at the time of the gaonim my grandfather z"l and R. Feinstein z"l and continuing today was that the bride need not cover her hair during the wedding feast, and they did not protest it.

  5. 5

    ואיני יכול למלא רצונו כי הגמו"ז לא הזכיר לי זה גם לא לקראת חתונתי אף על פי שהיה מסדר החו"ק. אמנם בגוף הענין, נכון הוא שנהגו רבים שלא לכסות שערות הכלה עד למחרת החתונה ואין פוצה פה ומצפצף וכן משמע ממה שהפוסקים לא בארו שחייבת לכסות כל שערה לקראת החופה והלא תחת החופה נעשית אשת איש ואטו תתחיל לכסות ראשה בעמדה בתוך ההמון. ולדעת הרמב"ם ועוד ראשונים עיקר החופה היא הייחוד ולכן אינו קשה למנהג הספרדים שאינם מתיחדים אלא אחרי הסעודה ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ו' חלק אורח חיים סימן י"ג אות ד', אבל למנהגנו שהייחוד קודם לסעודה אם איתא שחייבת לכסות ראשה לא היה אישתמיט מגדולי הפוסקים לכתוב מפורש שהכלה תקפיד לצאת מחדר הייחוד בכסוי ראש. וכל שכן קשה לפי שאר הפרושים מהי חופה שהובאו ברמ"א באבן העזר סימן נ"ה, ורק לדעת הר"ן לפי מה שפרש בספר חופת חתנים ניחא שחופה אינה הייחוד אלא ההולכה לביתו בלבד וזו אינה אלא אחר הסעודה.

    But such is the sense of all the poskim who did not instruct the bride to cover her hair in advance of the chupah, when she would become a married woman.

    It can be countered that the canopy we call chupah is not what effects the marriage. Rambam wrote that chupah is the sequestering together of the bride and groom. There is thus no problem according to the Sephardic custom that yichud takes place only after the wedding feast, for until then she is not considered married and does not have to cover her hair. But according to our Ashkenazic custom that yichud takes place before the meal, if there was an obligation to cover her hair from that point on, the commentators should have noted it. There is no problem only according to Ran's definition of chupah as the bride entering the home of her husband, which takes place after the meal.

  6. 6

    ונראה לתרץ את המנהג גם לשאר פוסקים, כי הנה במסכת כתובות דף ע"ב עמוד א' דרשו שפריעת ראש באשה היא דאורייתא מופרע את ראש האשה עכ"ל אצל סוטה, ובמקום אחר [לעיל סימן כ"א] הקשיתי מנין ללמוד מחצר המשכן לשאר מקומות ושמא נהגו הנשים לכסות ראשן דוקא במקדש מפני הכבוד ותרצתי לפי הפרוש הראשון ברש"י וכן פרש"י בחומש שהתורה צוותה כדי לנוולה ואילו גילו ראשן בשאר מקומות אין כאן ניוול. אכן זה פשוט שאי אפשר ללמוד איסור דאורייתא של פריעת ראש אלא במי ששייך בה הדין של פריעת ראש אצל סוטה, ובמסכת סוטה דף כ"ד עמוד ב' דרשו מן הכתוב ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך מי שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל עכ"ל ולכן כלה קודם בעילת מצוה אינה בופרע את ראש האשה מדאורייתא, ומה שנהגו בייחוד קודם הסעודה אינו ענין לבעילת מצוה ואין כלה אחת מאלף הנבעלת בחדר הייחוד ולכן נהגו שלא לכסות ראשן עד למחרת. ואם משום דת יהודית בזה שפיר מועיל מנהג ועיין ברמב"ם הלכות אישות פרק י"ג הלכה י"א ובמקום אחר הארכתי בדת משה ודת יהודית. ורק למחרת נהגו איסור גם אם עדיין לא נבעלה, ודומה לזה לשיטת הרמב"ם שחופת נדה אינה קונה ואין לה דין נשואה לכל דבר עד שתטהר ולדעת מי שסובר שארוסה פטורה מכסוי ראש גם זו אינה מחויבת בכסוי ראש ומכל מקום לא שמענו ולא ראינו שלא תכסה ראשה אחר ליל חופתה.

    However, the custom can be explained even according to the popular view that the chupah is the marriage canopy. In Ketuvot 72a the Sages derived a Torah obligation for a married woman to cover her head from the verse "He shall uncover the woman's head" regarding a sotah, which implies that up to that point her hair was covered. Obviously, it is impossible to adduce a Torah requirement from sotah except for women who are themselves liable to the laws of sotah. In Sotah 24b the Sages expounded Bamidbar 5:20, " 'and a man other than your husband lay with you'— this teaches that [only a woman] whose husband lay with her first [can become a sotah]." Therefore, a bride cannot become a sotah before the consummation of her marriage, and until then she is not obligated by Torah law to cover her hair. This has nothing to do with yichud before the wedding feast, and it therefore became customary for the bride not to cover her hair until the next morning. [However, the bride should cover her head the next morning morning whether or not the marriage has been consummated, for reasons of privacy and modesty.]

  7. 7

    שוב ראיתי הלימוד מסוטה באוצר הפוסקים סימן כ"א סעיף קטן כ"ז אות א' בשם שו"ת יד אליהו ראגולר שכתב לגבי ארוסה שכיון שאינה שותה לא שמעינן בה שאסור לצאת פרועת ראש. ויש להקשות מאי איריא ארוסה או נשואה שלא נבעלה הלא יש עוד הרבה נשים שאינן שותות*(הג"ה) הרמב"ם בהלכות סוטה פרק ב' הלכה ב' וי' כתב שאשת הסומא ואשת החיגר וכו' אינן שותות או אינן ראויות לשתות, ואילו בהלכה ח' כתב שכל איש שבא ביאה אסורה בימיו אחר שהגדיל אין המים המאררין בודקין את אשתו עכ"ל ולא כתב שאינה שותה וכן במסכת סוטה דף ל"ז עמוד ב' אמרו שאין המים בודקין את אשתו עכ"ל. ונראה הטעם כי מאן ידע שהבעל בעל ביאה אסורה כי מסתמא אינו מגלה הדבר ולכן אשתו שותה ורק אין המים בודקים אותה, מה שאין כן בהלכה ט' כתב לפיכך אם היתה אשתו אסורה עליו מחייבי לאוין וכו' אינה שותה עכ"ל כי הוא דבר מפורסם. וזוהי כוונת הברייתא בדף מ"ז עמוד ב' משרבו המנאפים פסקו המים המרים עכ"ל וליפסק למנאפים ולא ליפסק לכשרים, אלא כיון שרבו המנאפים ולא נודע מי הם והם השקו את נשותיהם והמים לא בדקו אותן לכן פסקו המים לכולן. כמו אשת הסומא ואשת החיגר ואשת האלם והאלמת והחרשת והסומאת וכרותת כף וכן הזקנה והעקרה שאין לבעליהן בנים וכי כולן אינן חייבות בכסוי ראש דאורייתא, ואולי אין הכי נמי כי גזרת הכתוב היא ברוב נשים ולא במיעוטן. ולפי זה מתורץ מה שקשה במשנה במסכת כתובות שם שהזכירו פריעת ראש רק אצל דת יהודית ולא אצל דת משה ונהי שבגמרא הקשו ראשה פרוע דאורייתא היא ותרצו דאורייתא קלתה שפיר דמי דת יהודית קלתה נמי לא עכ"ל עדיין למה לא שנו פריעת ראש מדאורייתא במשנה וכמו שבאמת מנה אותה הרמב"ם בהלכות אישות פרק כ"ד הלכה י"א, אלא כיון שהרבה נשים אינן נאסרות בפריעת ראש מופרע את ראש האשה לכן לא רצתה המשנה להזכיר הלכה שאינה פסוקה מה שאין כן דת יהודית מחייבת את כל הנשים. והרמב"ם ששפיר כתב שהיוצאה וראשה פרוע עוברת על דת משה ומשמע בכל אשה, אזיל לשיטתו שכל איסור פריעת ראש הוא דרבנן וקרא רמז בעלמא כמו שפרש בתרומת הדשן חלק התשובות סימן רמ"ב וכמו בכמה ענינים שהראשונים פרשו לשון דאורייתא שאינו אלא אסמכתא, והם אסרו פריעת ראש בכל אשה.

    Subsequently I saw this proof from Sotah in Otzar haPoskim, vol. 9, page 33a (65) in the name of Resp. Yad Eliyahu, who wrote that since a betrothed woman cannot become a sotah she need not cover her hair. But why stop there? Many women cannot become a sotah according to Halachah: the wife of a crippled, blind, deaf or dumb husband or a woman who is herself crippled, blind, deaf or dumb, and a barren woman or an elderly woman whose husband has no children. Are they all exempt from the Torah obligation to cover their hair?

    Conceivably, yes. This explains why the Mishnah in Ketuvot 72a lists the prohibition of going bareheaded only under the rabbinical category of dat Yehudit and not also under dat Moshe. Since the latter is derived from "He shall uncover the woman's head" and applies only to women who are liable to the laws of sotah, the Mishnah preferred not to list a prohibition that was not clear-cut, as opposed to dat Yehudit which applies to all married women. Rambam, who did list going bareheaded under dat Moshe, did so in accordance with his opinion that women's haircovering is a wholly rabbinical enactment and the verse is only a peg; in their enactment, the Sages obligated all married women.

  8. 8

    ועוד שלכולי עלמא איסור פריעת ראש אינו דאורייתא אלא ביוצאת לשוק ונלמד מחצר המשכן שדינו כרשות הרבים או כחצר שרבים בוקעים בו כמו שכתב בשו"ת בית יצחק חלק אורח חיים סימן י"ד אות ב', מה שאין כן בתוך הבית אפילו אם רבים מתאספים שם אינו מן התורה ועיין בבית שמואל סימן קט"ו סעיף קטן ט' שמשמע שבתוך הבית אינו אלא איסור צניעות ולא דת יהודית. ולכן בחו"ל שהמנהג הוא שעורכים החופה בפנים ואוכלים שם או באולם הסמוך ואין הכלה יוצאת לרשות הרבים עד אחר הסעודה אין כאן דאורייתא, ואין הכי נמי ראוי שביציאתה תכסה ראשה.

    Moreover, everyone agrees that only going bareheaded outdoors and in public violates the Torah prohibition. This is learned from the nature of the courtyard of the Sanctuary where the sotah's head was uncovered: the courtyard was open and had the status of a public domain frequented by great numbers of people, and see Resp. Beit Yitzchak, Orach Chayim no. 14 (2). In countries where the chupah is held indoors and the bride does not go outside, if the wedding feast is held in the same or an adjacent hall she has as yet incurred no Torah obligation to cover her hair.

  9. 9

    נמצא שכסוי ראש בכלה קודם בעילת מצוה או קודם ההולכה לביתו וכל שכן אם אינה יוצאת לחוץ אינו דאורייתא ושפיר מועיל מנהג בזה. ועיין ברא"ש במסכת כתובות פרק ב' סימן ג' שמשמע שהיתה יוצאת וראשה פרוע ביום הראשון היינו שהיו עורכים הנישואין ביום ולאחר החופה עד הלילה נקרא יום ראשון של ז' ימי המשתה ועדיין היה ראשה פרוע, ואכן כתב בשו"ת חתם סופר חלק יורה דעה סימן קצ"ה נהיגי נשי שלא לקוץ השערות עד אחרי בעילת מצוה ממש ומקפדת שתבוא אל החתן בשערות ארוכות ואולי יצא להן זה מיצאה בהינומא וראשה פרוע עכ"ל. ועיין בשו"ת שבות יעקב חלק א' סימן ק"ג שהקשה לפי שיטתו שגם בתולה אסורה בסתירת קלעותיה משום דת יהודית אם כן מהו שיוצאת בהינומא וראשה פרוע, ותרץ משום דבאותה פעם הולכין עמה השושבנים והרבה קרובים ונשים ליכא למיחש מידי ולא תהיה עלובה כלה לזנות ביום חופתה עכ"ל פי' לע"ד שכיון שאינה אסורה בסתירת קלועותיה אלא משום דת יהודית שהיא משום חציפותא וחשש זנות כמו שכתב הרא"ש וזה לא שייך ביום חתונתה לכן נהגו כן, והוא הדין במנהג שלא לכסות ראשה אחרי החופה עד למחרת שפיר נהגו כן כיון שעדיין אינו מדאורייתא. ובדומה לשו"ת שבות יעקב כתב בשו"ת מהר"י הלוי הובא באוצר הפוסקים שם, ורק מה שהביא מהר"י הלוי משו"ת הרשב"א חלק א' סימן תקע"א להתיר גלוי שער באקראי אינו נכון כי הרשב"א כתב כן רק בדיעבד שלא להפסיד כתובתה ועיין במשנה במסכת בבא קמא דף צ' עמוד ב'.

    Also, see Rosh in Ketuvot 2:3 concerning the Mishnah "[the bride] goes out veiled, with her head uncovered," where he seems to be saying that with a daytime chupah her hair remains uncovered until night-time. The above is also implied in Resp. Chatam Sofer, Yoreh De'ah no. 195:

    Women's custom is not to cut their hair until after the actual consummation of the marriage; [the bride] takes care to come to the groom with long hair. Perhaps they derived this from "[the bride] goes out veiled, with her head uncovered."

    He equates cutting a bride's hair with covering her hair, and she need not do either until after consummation.

    Also see Resp. Shevut Ya'akov, part 1, no. 10, who wrote that unmarried girls may not go bareheaded in public unless their hair is braided. He then posed a problem: if so, how could the Mishnah declare that the bride goes out veiled but with her head uncovered (paru'a), which means not just an uncovered head but also loose and unbraided hair? He answered that during the wedding procession when the bride is surrounded by friends and relatives there is no cause for concern, and "a bride is not so wretched as to whore on her wedding day." That is to say, since dat Yehudit is forbidden because of brazenness and the suspicion of sexual license, as Rosh explained, and these concerns are not operative on her wedding day, she was permitted to temporarily unbraid her hair. The same would apply to leaving her hair uncovered until the following morning.

  10. 10

    וכבודו כתב שאינו רוצה להאריך לציין כל מ"מ וציונים בראשונים ופוסקים שמפורשים הם עכ"ל אבל לע"ד אין האיסור מפורש כלל, ואין להרהר אחרי אותם ענקי הרוח שלא מיחו במנהג והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם.

    Do not cast aspersions on those spiritual giants who did not protest the current practice. Leave Israel alone, if they are not themselves prophets, they are the descendants of prophets.

  11. 11

    יהודה הרצל הנקין

Hebrew: Responsa Benei Banim, Jerusalem 1981-2005 · CC-BY-NC

English: Responsa on contemporary Jewish women's issues. Yehuda Henkin, Ktav 2003 · CC-BY-NC

Texts from Sefaria.