Mechitzah in the Synagogue: Torah Law or Rabbinical Enactment?
2
ב"ה, ח' אלול תשל"ו
3
לרב אחד
4
נהניתי לקבל מכתבו, ורק מה שהחזיר את פקדון הנהלת הישיבה, מאד היה ראוי למשרה זו ומה שלא רדף אחריה רק הוסיף לזכותו. ולעתיד בודאי ידו נטויה.
5
מה שכתב כבודו שגם לדעת שו"ת אגרות משה צריכים שנוי רשויות, לא מצאתי כן בדבריו. ומה שהוקשה לכבודו מה הטעם שהתקינו שנוי רשויות, אפתח במה שנראה מלשון מכתבו שענין מחיצה הוא מדבריהם ושלא כמו שכתב בשו"ת אגרות משה חלק אורח חיים סימן ל"ט שהוא מדאורייתא. בזה צדק כבודו מאד לע"ד שכן משמעות פרש"י במסכת סוכה דף נ"א עמוד ב' בד"ה קרא אשכחו שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבואו לידי קלקול עכ"ל, וכן כתב במהרש"א זה התקון לא היה צורך עבודת המקדש אלא לאפרושי מאיסור דערוה לא הוה בכלל הכל בכתב מיד ה' וגו' עכ"ל.
The mechitzah in the synagogue is of rabbinical origin. This is the sense of what Rashi wrote in Sukkah 51b, "they found a [basis in] Scripture that it is necessary to separate men from women and to take precautions, so that Israel not be corrupted." Maharsha explained:
This regulation [separating men and women in the Simchat Beit haSho'eivah] was not needed for the Temple service but [only in order] to distance them from the prohibition of ervah, [therefore] it [the innovation of a gezuztra] was not prohibited by "Everything was in writing from the hand of haShem" (Divrei haYamim-aleph, 28:19).
6
ובשו"ת אגרות משה שם האריך להקשות על המהרש"א ולסתור את דבריו ממסכת חולין דף פ"ג עמוד ב' שפטרו שוחטי עופות במקדש מכסוי דם מטעם הכל בכתב מיד ה' וגו' ולא תרצו שלהפריש מאיסור עשה של כסוי דם יהיה מותר להוסיף עפר על המזבח לצורך הכסוי, שמע מינה שגם כדי להפריש מאיסור אסור להוסיף על בנין המקדש. אבל לע"ד אין כאן השגה על המהרש"א כי סברה גדולה יש לחלק בין כסוי דם לבין בנין מחיצה, שכיון שצוה הקב"ה על שחיטת העופות, וידעינן שצריך כסוי דם ואף על פי כן מסר מדות הבית לדוד ואיסור הכל בכתב ולא הניח מקום לצבירת העפר לכסוי הדם הנצרך מעבודת העופות הרי סבר וקבל וכצוה במפורש לא להשגיח בכסוי. אבל להפריש מאיסור בשאר דברים שאינם הכרח תוצאות עבודת המקדש לא הוי כצוה שלא להוסיף על הבנין באותם הענינים, וכן בניית גזוזטרא למנוע התערבות אינה כמפורש שלא לעשות כן, שהרי לא היה מוכרח שלא יועיל מה שהנהיגו בתחילה נשים מבפנים ואנשים מבחוץ ורק מחמת הנסיבות הצטרכו לגזוזטרא, ושלא ככסוי דם הנצרך משעה ראשונה של עבודת המקדש שממילא התחשב בו הקב"ה ולא התיר צבירת עפר לכסוי דם. ונראה שכוון לזה המהרש"א במה שכתב שזה התקון לא היה צורך עבודת המקדש עכ"ל שבא להוציא כסוי דם שהיה הכרח עבודת המקדש. ואזלה גם הקושיא ממסכת זבחים דף ל"ג עמוד א' ובתוספות בד"ה וליעבד פשפש עיי"ש.
Resp. Igrot Moshe, Orach Chayim, part 1, no. 39 challenged Maharsha on the basis of Chulin 83b, where the Gemara exempted those who sacrificed doves in the Temple from the Torah commandment of covering the blood, because no earth was available for doing so. The Gemara did not suggest heaping earth on the altar in order to enable fulfillment of the mitzvah; ergo, we are forbidden to make any changes in the Temple on our own even in order to enable people to fulfill the commandments. By this argument he sought to prove that separating the sexes via the gezuztra must have been a Torah requirement inherent in the design of the Temple, for otherwise it would have been forbidden to build anything new, even if the intention was to prevent kalut rosh.
However, I think that is no argument against Maharsha, for there is an excellent reason to distinguish between heaping earth for use in covering the blood and building a balcony or a mechitzah. The Torah commanded the sacrificing of fowl, and the Torah also stipulated that fowl's blood be immediately covered; if, nevertheless, God revealed the exact contours of the Temple in a prophecy to David without making any provision for storing the earth needed for covering the blood, it is as if He gave specific instructions to disregard the need to cover blood in the Temple.
But no such instructions can be inferred regarding dealing with other problems that developed later and were not inherent in the Temple service. Building a gezuztra in order to prevent the intermingling of men and women was not prohibited by the verse in Divrei haYamim-aleph, 28:19, "Everything [about the building of the Temple] was in writing, from haShem," because it was only because of the changed circumstances of Simchat Beit haSho'eivah that it became necessary to build one. This is what Maharsha meant when he wrote, "this regulation was not needed for the Temple service," i. e., in contrast to the need to cover the blood, which stemmed directly from the sacrifices. This explanation also nullifies the proof brought by Resp. Igrot Moshe from Zevachim 33a and Tosafot there.
7
וכן מה שהקשה למה לנו קרא דזכריה להשמיע לנו איסור קלות ראש הרי זה נדע גם בלי זה, לע"ד כיון שהכתוב מסר מורא מקדש לחכמים לקבוע באיזה ענין נקרא מורא כמו שכתב במנחת חינוך מצוה רנ"ד אות ד' וכן הוא בספר יראים סי' שכ"ד, אם כן אם סמכו על דעתם לתקן שיהיו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ וכו' עדיין לא באו להוסיף על המקדש, אבל לבנות גזוזטרא נגד איסור הכל בכתב סמכו על הכתוב לגלוי מלתא שיש בערבוב נשים ואנשים איסור שיש לתקן נגדו.
As for the question why cite verses from Zechariah to inform us that kalut rosh is prohibited in the Temple, since this is something we could know on our own? Scripture left it to the Sages to determine what would constituted proper awe of the Temple, as Minchat Chinuch wrote in mitzvah 254 and as Sefer Yeraim haShalem had already written in Mitzvah 409 and haKatzar in 324. Although the Sages relied on their own authority to at first enact that the women be inside the Ezrat Nashim during the Simchat Beit haSho'eivah celebration and the men outside, and then to enact that the men be outside and the women inside, this was as long as they did not add anything to the Temple structure. But when it came to building a gezuztra, although not precluded by "Everything was in writing, from haShem" as I have explained, nevertheless they cited the verses in Zechariah as proof that such an enactment was essential.
8
וכן הוא במאירי למסכת סוכה, אף על פי שהבנין כולו על ידי נביא היה ולא היה להם להוסיף סמכו בה בבנין ארעי לגדור פרצות שלא להקל ראש להעמיד אנשים ונשים בערבוביא וכו' עכ"ל עיי"ש הרי שהותרה הגזוזטרא מטעם הפרשה מאיסור. וכיון שדעת המאירי כן וכן נראה דעת רש"י ואין קושיא על דברי מהרש"א, בודאי הכי נקטינן שאין בעשיית המחיצה אלא סייג וגדר ואין בה חיוב מדאורייתא.
We also find in Meiri in Sukkah:
Although the whole building was [built] through prophecy, and they should not have added to it, they relied on this [to build] a temporary structure in order to repair breaches, so as not to frivolously intermingle men and women.
That is to say, building a balcony for the women was a precaution initiated by the Sages to forestall intermingling, Since this is clearly Meiri's opinion, and Rashi appears to say so as well and there is no difficulty with Maharsha's explanation, the conclusion to be reached is that the gezuztra in the Temple was not of Torah origin, and consequently neither is the mechitzah in the synagogue.
9
ויותר מזה יש לדעת שאפילו מדברי קבלה לא בעי מחיצה, שהרי למדו מזכריה פרק י"ב וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד וגו' עכ"ל ואין בלשון הכתוב זכר למחיצה, ורק שלא יהיו בערבוביא ממש נשים בין אנשים אלא אלה בצד זה ואלה בצד זה, וכמו שמצינו בבראשית פרק מ"ג וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם וגו' שפשוט שאין שום ענין של מחיצה ביניהם ורק ישבו בשלחנות נפרדים. וכן מוכח מן התוספתא, שבסוכה פרק ד' הלכה א' נשים יושבות ורואות בשמחת בית השואבה ולא היו מעורבין עכ"ל וכלשון המשנה במדות פרק ב' התקינו שנשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה ולא היו מעורבין עכ"ל, ולשון זה גופא נמצא בתוספתא שם הלכה ד' לגבי דלפסכיון של אלכסנדריא ולא היו יושבין מעורבבין אלא זהביים בפני עצמן וכספיים בפני עצמן וכו' עיי"ש ובודאי לא משמע שם מחיצות. ודוחק לחלק בין מעורבין בחד בי"ת למעורבבין בתרי בי"תין, ועיין במאירי שהבאנו וברמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ה' הלכה ט', ובירושלמי סוכה אמרו היו מעמידין האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן וכו' עיי"ש וכלשון התוספתא זהביים בפני עצמן וכו'.
A mechitzah is not mandated even by divrei kabbalah, in my opinion. The Gemara cites Zechariah 12:12, "The whole land will mourn, all the families separately (levad): the family of the House of David separately, and their women-folk separately." Where is there any hint of a mechitzah? All the verse requires is that men and women not be actually intermingled, but rather men on one side and women on the other. We find the same language in Bereishit 43:32, "they placed [food] for him separately (levado) and for them separately and for the Egyptians who ate with him separately," and certainly all that means was that they sat at different tables.
This can also be seen from Tosefta Sukkah 4:1, "the women sat and watched Simchat Beit haSho'eivah and were not intermingled (velo hayu m'uravin)," which is similar to the Mishnah in Middot 2:5, "they enacted that the women sit above and the men below, and they were not intermingled." The same phraseology is found in Tosefta Sukkah 4:4 concerning the great synagogue in Alexandria: "They did not sit intermingled, (m'urbavin), but rather goldsmiths by themselves (bifnei atzmun) and silversmiths by themselves," and so on. There is no hint of any partitions within the men's section, only that members of each guild sat by themselves. Similarly, the language in the Jerusalem Talmud in Sukkah 5:2 concerning Simchat Beit haSho'eivah, "men by themselves (bifnei atzmun) and women by themselves," is the same as in the Tosefta, "goldsmiths by themselves," and so forth. It would be tenuous to attempt to distinguish in the Tosefta between m'uravin with one letter bet and m'urbavin with two, and see the Meiri quoted above and Rambam in Hilchot Beit haBechirah 5:9.
10
גם דוחק לאמר שהגם שלשון לבד שבכתוב לא משמע אלא שלא יהיו מעורבבין וכמו שכתבנו אבל מרבוי לשונות לבד וספדה הארץ משפחות וגו' לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד משפחת בית נתן לבד וגו' משפחות משפחות לבד ונשיהם לבד עכ"ל נלמד להצריך מחיצה דוקא. ועיין במעשים לבני ארץ ישראל מובא באוצר הגאונים לסוכה שם, אם בזמן שהנשים יושבות כאחת בפני עצמן והאנשים בפני עצמן מותרין על מנת שלא ימזגו אנשים לנשים ונשים לאנשים וכן בחילוק המנות והפרפרות אבל אסורין הן בסעודה על מנת שהן מעורבבין אלו ואלו האנשים בנשים וכו' עכ"ל, ומובא בספר הפרדס לתלמיד רש"י דפוס קושטנדינא אסור להתערב הנשים עם האנשים בין בסעודה בין בכל ענין אלא נשים לבד והאנשים לבד מקל וחומר ומה אם בעונת האבל כתיב וספדה בית ישראל משפחות לבד בית דוד לבד ונשיהם לבד המשתה והשחוק על אחת כמה וכמה וכו' עכ"ל. אלא בודאי כל עיקר קפידת הכתוב היא שלא ישבו אנשים בין הנשים ממש כלשון לבד, ומחיצה מאן דכר שמה*(הג"ה) וראיה מהמרדכי למסכת סנהדרין סימן תרפ"ד בדבור המתחיל מקום שנהגו הנשים לצאת לפני המטה יוצאות, שכתב ותימה היאך יוצאות לפני האנשים שלא יסתכלו בהן הא אשכחן פרק החליל שהקיפוה לעזרת נשים גזוזטראות כדי שלא יסתכלו בנשים וי"ל הכא כיון דעת צער הוא ליכא למיחש עכ"ל. וקשה שבמסכת סוכה בדף נ"ב עמוד א' הביאו ראיה מקרא דזכריה להבדיל אנשים מנשים וקרא גופא מדבר בשעת הספד וצער, וכן הקשה הרש"ש בסנהדרין על התוספות בדף כ' עמוד א' בדבור המתחיל נשים לצאת, אלא ראיה שאין משמעות הכתוב מחיצה אלא שלא יהיו אנשים ונשים בערבוביא אלה בין אלה, ולכן כאן שהנשים הן לפני המטה והאנשים אחורי המטה אינו ענין לקרא דזכריה ושפיר תרץ המרדכי. איברא שיש לתרצו באופן אחר, לפי מה שכתבתי [סימן לה] בענין ישיבת אנשים ונשים שהקרא עוסק בהספדים בבתי כנסיות ששייך מורא מקדש עיי"ש שיש לזה סמך מן הגמרא ואם כן כאן שהנשים יוצאות לפני המטה ואינן בבית כנסת אינו ענין לקרא, ודברי המרדכי הם ראיה לשם. מכל מקום ממה שהקשה מגזוזטרא ותרץ ששעת צער שונה, מוכח שהגזוזטרא אינה נלמדת מן הכתוב שאם לא כן הדרא קושיא לדוכתא שקרא דזכריה עצמו עוסק בשעת צער. וע"כ כדברינו שמקרא דזכריה היה די להעמיד אנשים מבחוץ ונשים מבפנים וכו' ורק מדבריהם החמירו יותר לבנות הגזוזטרא, וסמכו על קרא דזכריה כיון שגם הגזוזטרא מבדילה אנשים מנשים. ומקשה המרדכי נהי שאין בשעת ההלויה איסור מקרא דזכריה מן הטעמים שלמעלה או מטעם אחר, עדיין מצאנו שחכמים חששו יותר למנוע הסתכלות לפי שיטתו שכן בנו גזוזטרא בבית המקדש ולחשוש גם כאן, ותרץ ששעת צער שונה. ויש לדייק שהקשה על הנשים היוצאות לפני המטה שיסתכלו בהן האנשים ומשמע שמנשים אחורי המטה אין חשש וכן משמע בתוספות עיי"ש, ואמאי הרי גם כשהן אחורי המטה הן נראות כיון שאין שם מחיצה. ומכאן שלשון שלא יסתכלו אין פרושו שלא תהיינה נראות אלא שלא יבואו האנשים בהכרח להסתכל בהן, שכיון שהנשים לפניהם על כרחם מביטים בהן, וכן בבית המקדש אף על פי שהיו אנשים מבפנים ונשים מבחוץ כיון שהיו חולים שם ועומדים מסביב לחסידים מכל עבר יבואו להסתכל. ושלא כדברי האחרונים שהבינו לשון שלא יסתכלו שבפרוש המשניות של הרמב"ם שצריך שלא תהיינה נראות כלל ולע"ד אין ענין לשון זה לזה, אלא כלשון הסתכלות בשאר מקומות ולדוגמה בפני הכלה שפרושו הסתכלות מכוונת אבל ראיה בעלמא שרי ועיין במסכת כתובות דף י"ז עמוד א' בשיטה מקובצת ובים של שלמה. ואמנם הוכחתי [סימן א] שקושטא לפי ציור הרמב"ם בפרוש המשניות לא היו הנשים נראות, אבל זה איננו נלמד מלשון שלא יסתכלו, והכל לפי אותו הענין ומחמת השמחה היתרה בבית המקדש שהוצרכו שלא תהיינה נראות כדי שלא יסתכלו אבל במקום אחר וענין אחר די בפחות, וגם חזר בו הרמב"ם מזה במשנה תורה עיי"ש. ומה שתרצו התוספות והמרדכי ששעת צער שונה, לע"ד מוכח כן מהירושלמי שם מאן דאמר האנשים תחילה מפני כבוד בנות ישראל שלא יהו מביטין בנשים עכ"ל ובתוספות כתבו לפי שגנאי לבנות ישראל שיסתכלו בהן האנשים עכ"ל ובמרדכי כתב מפני כבודן וכו' שלא יסתכלו בהן האנשים עכ"ל, ומאי איריא גנאי וכבודן של בנות ישראל אם יש עבירה לאנשים שמסתכלים בנשים, אלא משמע שבשעת הלויה וצער אין חוששים להרהור ולכן הביאו התוספות והמרדכי דברי הירושלמי שהם ראיה לדבריהם. ובהגהות יד שאול לשלחן ערוך יורה דעה סימן שנ"ט הקשה מסימן שנ"ג שממסכת קדושין דף פ' עמוד ב' שהלכה כחכמים החולקים על אבא שאול הסובר שבשעת אנינות תביר יצריה עיי"ש. ויש לתרץ לפי הלשון הראשון ברש"י שם בדבור המתחיל ורבנן שגם חכמים מודים לאבא שאול בזה וכן משמעות הגמרא שם לפי הנוסח לפנינו וכן כתב המקנה. ואף שרוב הראשונים חולקים ותפסו לשון שני ונוסח רבנו חננאל ועיין בריטב"א שמשמע שגם דעת רש"י כלשון השני, ונראה לי ראיה לזה ממסכת סוכה שם בדבור המתחיל שעוסקין בשמחה שפרש"י שהמצטער אינו מקל ראשו מהר ועוד שאין יצר הרע שולט כדקאמר קרא והסירותי את לב האבן וגו' עכ"ל הרי שלולא שאין יצר הרע לעתיד לבוא היה יצר הרע שולט אף על פי שעוסקים בהספד וצער, עדיין יש לאמר שהתוספות במסכת סנהדרין והמרדכי סוברים כלשון ראשון בפרש"י בקדושין וכמשמעות הגמרא בסוכה ומה לעתיד לבוא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט עכ"ל שהא בהא תליא. אולם לע"ד מעיקרה אין קושיא מסוגיא דקדושין, כי מה שחלקו שם על אבא שאול הוא בענין יחוד שאפילו בשעת צער יכול להתגבר יצרו של אדם לעשות עבירה וכלשונם שם יצרו מתגבר עליו, וכל ענין איסור יחוד הוא למנוע מעשה ביאה כמו שכתב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כ"ב הלכה א' ולא חלקו בין שעת צער לזמן אחר. מה שאין כן בנשים יוצאות לפני המטה שאין שם חשש עבירה שהרי ברבוי נשים ואנשים אין יחוד ועוד שאלה לפני המטה ואלה אחריה, שפיר כתבו התוספות והמרדכי שאין חוששים להרהור בשעת צער [הערות ותיקונים: נ.ב., וכן חילק הריטב"א במס' נדה דף י"ג עמ' א']..
See, as well, Ma'asim l'Bnei Eretz Yisrael, brought by Otzar haGeonim in Sukkah 52a:
If the women sit together by themselves (bifnei atzmun) and the men by themselves, this is permitted as long as the men do not pour wine for the women or the women for the men, and similarly regarding serving the portions and the dessert. But they are forbidden to dine [together], in order that they [not] be intermingled, the men with the women.
A slightly different version is quoted in Sefer haPardes:
It is forbidden to have men and women intermingle, whether at a feast or on any occasion. Rather, the men should be separate (levad) and the women separate. Kal vechomer, if it is written concerning a time of mourning, "the whole House of Israel will mourn by families, the family of the House of David separately, and their womenfolk separately," [then during] feasting and jollity, how much more so!
It is forbidden to have men and women intermingle, whether at a feast or on any occasion. Rather, the men should be separate (levad) and the women separate. Kal vechomer, if it is written concerning a time of mourning, "the whole House of Israel will mourn by families, the family of the House of David separately, and their womenfolk separately," [then during] feasting and jollity, how much more so!
The concern is solely that men and women should not sit actually intermingled, again without any hint of a mechitzah.
11
והוצרכתי להאריך בזה מפני שראיתי באחרונים שמרהיטת לשונם משמע שענין מחיצה מפורש בכתוב, ויש שכתבו שמן הכתוב משמע אפילו מניעת ההסתכלות עיין בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן ע"ז וגם בשו"ת אגרות משה כתב מעין זה לשיטתו, והנלע"ד כתבתי. ועיין מה שרמזתי בסוף מכתבי (לרב אחד) [סימן ב] לתרץ הסוגיות בסוכה והארכתי בכתב יד ואין כאן מקומו.
I found it necessary to dwell on this because there are achronim who seem to view the requirement of a mechitzah as being explicit in the verses in Zechariah. Some even wrote that the need to prevent men from seeing women is derived from Zechariah; see Resp. Maharam Shick, Orach Chayim no. 77, and similarly in Resp. Igrot Moshe. I have made clear my own opinion.
12
ומכאן לעצם מה שהוקשה לכבודו למה להצריך שנוי רשות, הנה כן היה בעזרות בית המקדש וממנו נלמד למקדש מעט. ובעיקר הענין נראה שמכיון שמן הכתוב הקפידו שלא יהיו אנשים בין הנשים אף שלפסוק בזכריה סגי שישבו אלה מרוחקים מאלה בלא הבדלה נוספת וכמו שהוכחתי למעלה, הרי דבר זה צריך שעור מהו מעורב ומהו מרוחק ולכן הבדילו רשויות שאז בודאי אינם מעורבים, כמו שהבאתי מדברי הרמב"ם בהלכות טומאת צרעת ממסכת נגעים פרק י"ג, וכמו שיש שעורים להרחקת כלאים אבל אם יש שם מחיצת י' טפחים מותר לנטוע סמוך לגדר כמו שאמרו במסכת כלאים פרק ב' משנה ח'. ועיין מה שכתב ברמב"ם ובשלחן ערוך יורה דעה סימן רצ"ז סעיף כ"ב הטעם מפני שנראים מובדלים, ונראה שקאי על השאר בור וניר וכו' אבל גדר מבדילה אפילו אינה נראית, כמו שאמרו בירושלמי שם שתי שדות זו על גבי זו וכו' דבי ר' ינאי אמרי גדר מותר לזרוע בו כל מיני תורכבינה עכ"ל עיי"ש במראה הפנים.
As for the question why, indeed, require a separation of reshut between men and women? First, because such was the case in the Ezrat Nashim in the Temple, and from there we apply it by analogy to the synagogue. But the crux of the matter is as follows: The verses in Zechariah require that men and women not be intermingled, although as far as Scripture is concerned it is enough that they sit apart from each other, as we have shown. Nevertheless, it was still necessary to define what in practice is considered apart and what together, and for that reason a separation of reshut was enacted for prayers, for if men and women are in separate domains they certainly cannot be considered intermingled. This can be seen from Rambam in Hilchot Tum'at Metzora 10:12, whose source is the Mishnah in Nega'im 13:12.
To bring a parallel from a different Halachah, there are many different specifications of the distance required between various types of plants in order that they not be regarded as kilayim, but if a mechitzah ten tefachim high separates them it is permitted to plant different types right up to both sides of the fence, as stated in Mishnah Kilayim 2:8. Rambam and Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 297:25, wrote that the reason is that they appear separated (nir'im muvdalim); however, I think this refers to the other types of separation mentioned there, such as a pit or an unplowed area. By contrast, a proper fence constitutes a separation for the purpose of kilayim even if it is not visible, as stated in the Jerusalem Talmud in Kilayim there, "Two fields, one above the other—the School of Yanai said, 'Where there is a fence it is permitted to sow all kinds of combinations,' " and see Mareh haPnim's explanation.
13
ושוב אין להרהר למה לא תועיל אינה עומדת ברוח מצויה וכדומה, שכל תקנות חכמים כך הן ולא נתנו דבריהם לשעורים. שהלא אם ישבו נשים ואנשים סמוכים ממש משני צדדים של מחיצה שאינה מבדלת רשות יש להסתפק האם נקראים מעורבים או לבדיהם לענין איסור הכתוב, ולכן אפילו כשיושבים מרוחקים אלה מן אלה לא פלוג אלא בענין מחיצה כשרה דוקא. בברכת כתיבה וחתימה טובה.
It should be no cause for surprise that in order to permit prayer a mechitzah inside a synagogue has to start within three tefachim from the floor and be able to withstand a normal breeze. Rabbinical enactments do not distinguish between individual cases. Were men and women to sit next to each other separated by an invalid mechitzah, we would be unsure as to whether they are considered separate or intermingled with regard to the prohibition derived from Zechariah; therefore, even when they are sitting at a distance from each other we make no exceptions (lo plug), but require a valid mechitzah.
מחיצה בבית הכנסת האם מן התורה או מדבריהם
Mechitzah in the Synagogue: Torah Law or Rabbinical Enactment?
ב"ה, ח' אלול תשל"ו
לרב אחד
נהניתי לקבל מכתבו, ורק מה שהחזיר את פקדון הנהלת הישיבה, מאד היה ראוי למשרה זו ומה שלא רדף אחריה רק הוסיף לזכותו. ולעתיד בודאי ידו נטויה.
מה שכתב כבודו שגם לדעת שו"ת אגרות משה צריכים שנוי רשויות, לא מצאתי כן בדבריו. ומה שהוקשה לכבודו מה הטעם שהתקינו שנוי רשויות, אפתח במה שנראה מלשון מכתבו שענין מחיצה הוא מדבריהם ושלא כמו שכתב בשו"ת אגרות משה חלק אורח חיים סימן ל"ט שהוא מדאורייתא. בזה צדק כבודו מאד לע"ד שכן משמעות פרש"י במסכת סוכה דף נ"א עמוד ב' בד"ה קרא אשכחו שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבואו לידי קלקול עכ"ל, וכן כתב במהרש"א זה התקון לא היה צורך עבודת המקדש אלא לאפרושי מאיסור דערוה לא הוה בכלל הכל בכתב מיד ה' וגו' עכ"ל.
The mechitzah in the synagogue is of rabbinical origin. This is the sense of what Rashi wrote in Sukkah 51b, "they found a [basis in] Scripture that it is necessary to separate men from women and to take precautions, so that Israel not be corrupted." Maharsha explained:
This regulation [separating men and women in the Simchat Beit haSho'eivah] was not needed for the Temple service but [only in order] to distance them from the prohibition of ervah, [therefore] it [the innovation of a gezuztra] was not prohibited by "Everything was in writing from the hand of haShem" (Divrei haYamim-aleph, 28:19).
ובשו"ת אגרות משה שם האריך להקשות על המהרש"א ולסתור את דבריו ממסכת חולין דף פ"ג עמוד ב' שפטרו שוחטי עופות במקדש מכסוי דם מטעם הכל בכתב מיד ה' וגו' ולא תרצו שלהפריש מאיסור עשה של כסוי דם יהיה מותר להוסיף עפר על המזבח לצורך הכסוי, שמע מינה שגם כדי להפריש מאיסור אסור להוסיף על בנין המקדש. אבל לע"ד אין כאן השגה על המהרש"א כי סברה גדולה יש לחלק בין כסוי דם לבין בנין מחיצה, שכיון שצוה הקב"ה על שחיטת העופות, וידעינן שצריך כסוי דם ואף על פי כן מסר מדות הבית לדוד ואיסור הכל בכתב ולא הניח מקום לצבירת העפר לכסוי הדם הנצרך מעבודת העופות הרי סבר וקבל וכצוה במפורש לא להשגיח בכסוי. אבל להפריש מאיסור בשאר דברים שאינם הכרח תוצאות עבודת המקדש לא הוי כצוה שלא להוסיף על הבנין באותם הענינים, וכן בניית גזוזטרא למנוע התערבות אינה כמפורש שלא לעשות כן, שהרי לא היה מוכרח שלא יועיל מה שהנהיגו בתחילה נשים מבפנים ואנשים מבחוץ ורק מחמת הנסיבות הצטרכו לגזוזטרא, ושלא ככסוי דם הנצרך משעה ראשונה של עבודת המקדש שממילא התחשב בו הקב"ה ולא התיר צבירת עפר לכסוי דם. ונראה שכוון לזה המהרש"א במה שכתב שזה התקון לא היה צורך עבודת המקדש עכ"ל שבא להוציא כסוי דם שהיה הכרח עבודת המקדש. ואזלה גם הקושיא ממסכת זבחים דף ל"ג עמוד א' ובתוספות בד"ה וליעבד פשפש עיי"ש.
Resp. Igrot Moshe, Orach Chayim, part 1, no. 39 challenged Maharsha on the basis of Chulin 83b, where the Gemara exempted those who sacrificed doves in the Temple from the Torah commandment of covering the blood, because no earth was available for doing so. The Gemara did not suggest heaping earth on the altar in order to enable fulfillment of the mitzvah; ergo, we are forbidden to make any changes in the Temple on our own even in order to enable people to fulfill the commandments. By this argument he sought to prove that separating the sexes via the gezuztra must have been a Torah requirement inherent in the design of the Temple, for otherwise it would have been forbidden to build anything new, even if the intention was to prevent kalut rosh.
However, I think that is no argument against Maharsha, for there is an excellent reason to distinguish between heaping earth for use in covering the blood and building a balcony or a mechitzah. The Torah commanded the sacrificing of fowl, and the Torah also stipulated that fowl's blood be immediately covered; if, nevertheless, God revealed the exact contours of the Temple in a prophecy to David without making any provision for storing the earth needed for covering the blood, it is as if He gave specific instructions to disregard the need to cover blood in the Temple.
But no such instructions can be inferred regarding dealing with other problems that developed later and were not inherent in the Temple service. Building a gezuztra in order to prevent the intermingling of men and women was not prohibited by the verse in Divrei haYamim-aleph, 28:19, "Everything [about the building of the Temple] was in writing, from haShem," because it was only because of the changed circumstances of Simchat Beit haSho'eivah that it became necessary to build one. This is what Maharsha meant when he wrote, "this regulation was not needed for the Temple service," i. e., in contrast to the need to cover the blood, which stemmed directly from the sacrifices. This explanation also nullifies the proof brought by Resp. Igrot Moshe from Zevachim 33a and Tosafot there.
וכן מה שהקשה למה לנו קרא דזכריה להשמיע לנו איסור קלות ראש הרי זה נדע גם בלי זה, לע"ד כיון שהכתוב מסר מורא מקדש לחכמים לקבוע באיזה ענין נקרא מורא כמו שכתב במנחת חינוך מצוה רנ"ד אות ד' וכן הוא בספר יראים סי' שכ"ד, אם כן אם סמכו על דעתם לתקן שיהיו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ וכו' עדיין לא באו להוסיף על המקדש, אבל לבנות גזוזטרא נגד איסור הכל בכתב סמכו על הכתוב לגלוי מלתא שיש בערבוב נשים ואנשים איסור שיש לתקן נגדו.
As for the question why cite verses from Zechariah to inform us that kalut rosh is prohibited in the Temple, since this is something we could know on our own? Scripture left it to the Sages to determine what would constituted proper awe of the Temple, as Minchat Chinuch wrote in mitzvah 254 and as Sefer Yeraim haShalem had already written in Mitzvah 409 and haKatzar in 324. Although the Sages relied on their own authority to at first enact that the women be inside the Ezrat Nashim during the Simchat Beit haSho'eivah celebration and the men outside, and then to enact that the men be outside and the women inside, this was as long as they did not add anything to the Temple structure. But when it came to building a gezuztra, although not precluded by "Everything was in writing, from haShem" as I have explained, nevertheless they cited the verses in Zechariah as proof that such an enactment was essential.
וכן הוא במאירי למסכת סוכה, אף על פי שהבנין כולו על ידי נביא היה ולא היה להם להוסיף סמכו בה בבנין ארעי לגדור פרצות שלא להקל ראש להעמיד אנשים ונשים בערבוביא וכו' עכ"ל עיי"ש הרי שהותרה הגזוזטרא מטעם הפרשה מאיסור. וכיון שדעת המאירי כן וכן נראה דעת רש"י ואין קושיא על דברי מהרש"א, בודאי הכי נקטינן שאין בעשיית המחיצה אלא סייג וגדר ואין בה חיוב מדאורייתא.
We also find in Meiri in Sukkah:
Although the whole building was [built] through prophecy, and they should not have added to it, they relied on this [to build] a temporary structure in order to repair breaches, so as not to frivolously intermingle men and women.
That is to say, building a balcony for the women was a precaution initiated by the Sages to forestall intermingling, Since this is clearly Meiri's opinion, and Rashi appears to say so as well and there is no difficulty with Maharsha's explanation, the conclusion to be reached is that the gezuztra in the Temple was not of Torah origin, and consequently neither is the mechitzah in the synagogue.
ויותר מזה יש לדעת שאפילו מדברי קבלה לא בעי מחיצה, שהרי למדו מזכריה פרק י"ב וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד וגו' עכ"ל ואין בלשון הכתוב זכר למחיצה, ורק שלא יהיו בערבוביא ממש נשים בין אנשים אלא אלה בצד זה ואלה בצד זה, וכמו שמצינו בבראשית פרק מ"ג וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם וגו' שפשוט שאין שום ענין של מחיצה ביניהם ורק ישבו בשלחנות נפרדים. וכן מוכח מן התוספתא, שבסוכה פרק ד' הלכה א' נשים יושבות ורואות בשמחת בית השואבה ולא היו מעורבין עכ"ל וכלשון המשנה במדות פרק ב' התקינו שנשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה ולא היו מעורבין עכ"ל, ולשון זה גופא נמצא בתוספתא שם הלכה ד' לגבי דלפסכיון של אלכסנדריא ולא היו יושבין מעורבבין אלא זהביים בפני עצמן וכספיים בפני עצמן וכו' עיי"ש ובודאי לא משמע שם מחיצות. ודוחק לחלק בין מעורבין בחד בי"ת למעורבבין בתרי בי"תין, ועיין במאירי שהבאנו וברמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ה' הלכה ט', ובירושלמי סוכה אמרו היו מעמידין האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן וכו' עיי"ש וכלשון התוספתא זהביים בפני עצמן וכו'.
A mechitzah is not mandated even by divrei kabbalah, in my opinion. The Gemara cites Zechariah 12:12, "The whole land will mourn, all the families separately (levad): the family of the House of David separately, and their women-folk separately." Where is there any hint of a mechitzah? All the verse requires is that men and women not be actually intermingled, but rather men on one side and women on the other. We find the same language in Bereishit 43:32, "they placed [food] for him separately (levado) and for them separately and for the Egyptians who ate with him separately," and certainly all that means was that they sat at different tables.
This can also be seen from Tosefta Sukkah 4:1, "the women sat and watched Simchat Beit haSho'eivah and were not intermingled (velo hayu m'uravin)," which is similar to the Mishnah in Middot 2:5, "they enacted that the women sit above and the men below, and they were not intermingled." The same phraseology is found in Tosefta Sukkah 4:4 concerning the great synagogue in Alexandria: "They did not sit intermingled, (m'urbavin), but rather goldsmiths by themselves (bifnei atzmun) and silversmiths by themselves," and so on. There is no hint of any partitions within the men's section, only that members of each guild sat by themselves. Similarly, the language in the Jerusalem Talmud in Sukkah 5:2 concerning Simchat Beit haSho'eivah, "men by themselves (bifnei atzmun) and women by themselves," is the same as in the Tosefta, "goldsmiths by themselves," and so forth. It would be tenuous to attempt to distinguish in the Tosefta between m'uravin with one letter bet and m'urbavin with two, and see the Meiri quoted above and Rambam in Hilchot Beit haBechirah 5:9.
גם דוחק לאמר שהגם שלשון לבד שבכתוב לא משמע אלא שלא יהיו מעורבבין וכמו שכתבנו אבל מרבוי לשונות לבד וספדה הארץ משפחות וגו' לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד משפחת בית נתן לבד וגו' משפחות משפחות לבד ונשיהם לבד עכ"ל נלמד להצריך מחיצה דוקא. ועיין במעשים לבני ארץ ישראל מובא באוצר הגאונים לסוכה שם, אם בזמן שהנשים יושבות כאחת בפני עצמן והאנשים בפני עצמן מותרין על מנת שלא ימזגו אנשים לנשים ונשים לאנשים וכן בחילוק המנות והפרפרות אבל אסורין הן בסעודה על מנת שהן מעורבבין אלו ואלו האנשים בנשים וכו' עכ"ל, ומובא בספר הפרדס לתלמיד רש"י דפוס קושטנדינא אסור להתערב הנשים עם האנשים בין בסעודה בין בכל ענין אלא נשים לבד והאנשים לבד מקל וחומר ומה אם בעונת האבל כתיב וספדה בית ישראל משפחות לבד בית דוד לבד ונשיהם לבד המשתה והשחוק על אחת כמה וכמה וכו' עכ"ל. אלא בודאי כל עיקר קפידת הכתוב היא שלא ישבו אנשים בין הנשים ממש כלשון לבד, ומחיצה מאן דכר שמה*(הג"ה) וראיה מהמרדכי למסכת סנהדרין סימן תרפ"ד בדבור המתחיל מקום שנהגו הנשים לצאת לפני המטה יוצאות, שכתב ותימה היאך יוצאות לפני האנשים שלא יסתכלו בהן הא אשכחן פרק החליל שהקיפוה לעזרת נשים גזוזטראות כדי שלא יסתכלו בנשים וי"ל הכא כיון דעת צער הוא ליכא למיחש עכ"ל. וקשה שבמסכת סוכה בדף נ"ב עמוד א' הביאו ראיה מקרא דזכריה להבדיל אנשים מנשים וקרא גופא מדבר בשעת הספד וצער, וכן הקשה הרש"ש בסנהדרין על התוספות בדף כ' עמוד א' בדבור המתחיל נשים לצאת, אלא ראיה שאין משמעות הכתוב מחיצה אלא שלא יהיו אנשים ונשים בערבוביא אלה בין אלה, ולכן כאן שהנשים הן לפני המטה והאנשים אחורי המטה אינו ענין לקרא דזכריה ושפיר תרץ המרדכי. איברא שיש לתרצו באופן אחר, לפי מה שכתבתי [סימן לה] בענין ישיבת אנשים ונשים שהקרא עוסק בהספדים בבתי כנסיות ששייך מורא מקדש עיי"ש שיש לזה סמך מן הגמרא ואם כן כאן שהנשים יוצאות לפני המטה ואינן בבית כנסת אינו ענין לקרא, ודברי המרדכי הם ראיה לשם.
מכל מקום ממה שהקשה מגזוזטרא ותרץ ששעת צער שונה, מוכח שהגזוזטרא אינה נלמדת מן הכתוב שאם לא כן הדרא קושיא לדוכתא שקרא דזכריה עצמו עוסק בשעת צער. וע"כ כדברינו שמקרא דזכריה היה די להעמיד אנשים מבחוץ ונשים מבפנים וכו' ורק מדבריהם החמירו יותר לבנות הגזוזטרא, וסמכו על קרא דזכריה כיון שגם הגזוזטרא מבדילה אנשים מנשים. ומקשה המרדכי נהי שאין בשעת ההלויה איסור מקרא דזכריה מן הטעמים שלמעלה או מטעם אחר, עדיין מצאנו שחכמים חששו יותר למנוע הסתכלות לפי שיטתו שכן בנו גזוזטרא בבית המקדש ולחשוש גם כאן, ותרץ ששעת צער שונה.
ויש לדייק שהקשה על הנשים היוצאות לפני המטה שיסתכלו בהן האנשים ומשמע שמנשים אחורי המטה אין חשש וכן משמע בתוספות עיי"ש, ואמאי הרי גם כשהן אחורי המטה הן נראות כיון שאין שם מחיצה. ומכאן שלשון שלא יסתכלו אין פרושו שלא תהיינה נראות אלא שלא יבואו האנשים בהכרח להסתכל בהן, שכיון שהנשים לפניהם על כרחם מביטים בהן, וכן בבית המקדש אף על פי שהיו אנשים מבפנים ונשים מבחוץ כיון שהיו חולים שם ועומדים מסביב לחסידים מכל עבר יבואו להסתכל. ושלא כדברי האחרונים שהבינו לשון שלא יסתכלו שבפרוש המשניות של הרמב"ם שצריך שלא תהיינה נראות כלל ולע"ד אין ענין לשון זה לזה, אלא כלשון הסתכלות בשאר מקומות ולדוגמה בפני הכלה שפרושו הסתכלות מכוונת אבל ראיה בעלמא שרי ועיין במסכת כתובות דף י"ז עמוד א' בשיטה מקובצת ובים של שלמה. ואמנם הוכחתי [סימן א] שקושטא לפי ציור הרמב"ם בפרוש המשניות לא היו הנשים נראות, אבל זה איננו נלמד מלשון שלא יסתכלו, והכל לפי אותו הענין ומחמת השמחה היתרה בבית המקדש שהוצרכו שלא תהיינה נראות כדי שלא יסתכלו אבל במקום אחר וענין אחר די בפחות, וגם חזר בו הרמב"ם מזה במשנה תורה עיי"ש.
ומה שתרצו התוספות והמרדכי ששעת צער שונה, לע"ד מוכח כן מהירושלמי שם מאן דאמר האנשים תחילה מפני כבוד בנות ישראל שלא יהו מביטין בנשים עכ"ל ובתוספות כתבו לפי שגנאי לבנות ישראל שיסתכלו בהן האנשים עכ"ל ובמרדכי כתב מפני כבודן וכו' שלא יסתכלו בהן האנשים עכ"ל, ומאי איריא גנאי וכבודן של בנות ישראל אם יש עבירה לאנשים שמסתכלים בנשים, אלא משמע שבשעת הלויה וצער אין חוששים להרהור ולכן הביאו התוספות והמרדכי דברי הירושלמי שהם ראיה לדבריהם.
ובהגהות יד שאול לשלחן ערוך יורה דעה סימן שנ"ט הקשה מסימן שנ"ג שממסכת קדושין דף פ' עמוד ב' שהלכה כחכמים החולקים על אבא שאול הסובר שבשעת אנינות תביר יצריה עיי"ש. ויש לתרץ לפי הלשון הראשון ברש"י שם בדבור המתחיל ורבנן שגם חכמים מודים לאבא שאול בזה וכן משמעות הגמרא שם לפי הנוסח לפנינו וכן כתב המקנה. ואף שרוב הראשונים חולקים ותפסו לשון שני ונוסח רבנו חננאל ועיין בריטב"א שמשמע שגם דעת רש"י כלשון השני, ונראה לי ראיה לזה ממסכת סוכה שם בדבור המתחיל שעוסקין בשמחה שפרש"י שהמצטער אינו מקל ראשו מהר ועוד שאין יצר הרע שולט כדקאמר קרא והסירותי את לב האבן וגו' עכ"ל הרי שלולא שאין יצר הרע לעתיד לבוא היה יצר הרע שולט אף על פי שעוסקים בהספד וצער, עדיין יש לאמר שהתוספות במסכת סנהדרין והמרדכי סוברים כלשון ראשון בפרש"י בקדושין וכמשמעות הגמרא בסוכה ומה לעתיד לבוא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט עכ"ל שהא בהא תליא.
אולם לע"ד מעיקרה אין קושיא מסוגיא דקדושין, כי מה שחלקו שם על אבא שאול הוא בענין יחוד שאפילו בשעת צער יכול להתגבר יצרו של אדם לעשות עבירה וכלשונם שם יצרו מתגבר עליו, וכל ענין איסור יחוד הוא למנוע מעשה ביאה כמו שכתב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כ"ב הלכה א' ולא חלקו בין שעת צער לזמן אחר. מה שאין כן בנשים יוצאות לפני המטה שאין שם חשש עבירה שהרי ברבוי נשים ואנשים אין יחוד ועוד שאלה לפני המטה ואלה אחריה, שפיר כתבו התוספות והמרדכי שאין חוששים להרהור בשעת צער [הערות ותיקונים: נ.ב., וכן חילק הריטב"א במס' נדה דף י"ג עמ' א']..
See, as well, Ma'asim l'Bnei Eretz Yisrael, brought by Otzar haGeonim in Sukkah 52a:
If the women sit together by themselves (bifnei atzmun) and the men by themselves, this is permitted as long as the men do not pour wine for the women or the women for the men, and similarly regarding serving the portions and the dessert. But they are forbidden to dine [together], in order that they [not] be intermingled, the men with the women.
A slightly different version is quoted in Sefer haPardes:
It is forbidden to have men and women intermingle, whether at a feast or on any occasion. Rather, the men should be separate (levad) and the women separate. Kal vechomer, if it is written concerning a time of mourning, "the whole House of Israel will mourn by families, the family of the House of David separately, and their womenfolk separately," [then during] feasting and jollity, how much more so!
It is forbidden to have men and women intermingle, whether at a feast or on any occasion. Rather, the men should be separate (levad) and the women separate. Kal vechomer, if it is written concerning a time of mourning, "the whole House of Israel will mourn by families, the family of the House of David separately, and their womenfolk separately," [then during] feasting and jollity, how much more so!
The concern is solely that men and women should not sit actually intermingled, again without any hint of a mechitzah.
והוצרכתי להאריך בזה מפני שראיתי באחרונים שמרהיטת לשונם משמע שענין מחיצה מפורש בכתוב, ויש שכתבו שמן הכתוב משמע אפילו מניעת ההסתכלות עיין בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן ע"ז וגם בשו"ת אגרות משה כתב מעין זה לשיטתו, והנלע"ד כתבתי. ועיין מה שרמזתי בסוף מכתבי (לרב אחד) [סימן ב] לתרץ הסוגיות בסוכה והארכתי בכתב יד ואין כאן מקומו.
I found it necessary to dwell on this because there are achronim who seem to view the requirement of a mechitzah as being explicit in the verses in Zechariah. Some even wrote that the need to prevent men from seeing women is derived from Zechariah; see Resp. Maharam Shick, Orach Chayim no. 77, and similarly in Resp. Igrot Moshe. I have made clear my own opinion.
ומכאן לעצם מה שהוקשה לכבודו למה להצריך שנוי רשות, הנה כן היה בעזרות בית המקדש וממנו נלמד למקדש מעט. ובעיקר הענין נראה שמכיון שמן הכתוב הקפידו שלא יהיו אנשים בין הנשים אף שלפסוק בזכריה סגי שישבו אלה מרוחקים מאלה בלא הבדלה נוספת וכמו שהוכחתי למעלה, הרי דבר זה צריך שעור מהו מעורב ומהו מרוחק ולכן הבדילו רשויות שאז בודאי אינם מעורבים, כמו שהבאתי מדברי הרמב"ם בהלכות טומאת צרעת ממסכת נגעים פרק י"ג, וכמו שיש שעורים להרחקת כלאים אבל אם יש שם מחיצת י' טפחים מותר לנטוע סמוך לגדר כמו שאמרו במסכת כלאים פרק ב' משנה ח'. ועיין מה שכתב ברמב"ם ובשלחן ערוך יורה דעה סימן רצ"ז סעיף כ"ב הטעם מפני שנראים מובדלים, ונראה שקאי על השאר בור וניר וכו' אבל גדר מבדילה אפילו אינה נראית, כמו שאמרו בירושלמי שם שתי שדות זו על גבי זו וכו' דבי ר' ינאי אמרי גדר מותר לזרוע בו כל מיני תורכבינה עכ"ל עיי"ש במראה הפנים.
As for the question why, indeed, require a separation of reshut between men and women? First, because such was the case in the Ezrat Nashim in the Temple, and from there we apply it by analogy to the synagogue. But the crux of the matter is as follows: The verses in Zechariah require that men and women not be intermingled, although as far as Scripture is concerned it is enough that they sit apart from each other, as we have shown. Nevertheless, it was still necessary to define what in practice is considered apart and what together, and for that reason a separation of reshut was enacted for prayers, for if men and women are in separate domains they certainly cannot be considered intermingled. This can be seen from Rambam in Hilchot Tum'at Metzora 10:12, whose source is the Mishnah in Nega'im 13:12.
To bring a parallel from a different Halachah, there are many different specifications of the distance required between various types of plants in order that they not be regarded as kilayim, but if a mechitzah ten tefachim high separates them it is permitted to plant different types right up to both sides of the fence, as stated in Mishnah Kilayim 2:8. Rambam and Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 297:25, wrote that the reason is that they appear separated (nir'im muvdalim); however, I think this refers to the other types of separation mentioned there, such as a pit or an unplowed area. By contrast, a proper fence constitutes a separation for the purpose of kilayim even if it is not visible, as stated in the Jerusalem Talmud in Kilayim there, "Two fields, one above the other—the School of Yanai said, 'Where there is a fence it is permitted to sow all kinds of combinations,' " and see Mareh haPnim's explanation.
ושוב אין להרהר למה לא תועיל אינה עומדת ברוח מצויה וכדומה, שכל תקנות חכמים כך הן ולא נתנו דבריהם לשעורים. שהלא אם ישבו נשים ואנשים סמוכים ממש משני צדדים של מחיצה שאינה מבדלת רשות יש להסתפק האם נקראים מעורבים או לבדיהם לענין איסור הכתוב, ולכן אפילו כשיושבים מרוחקים אלה מן אלה לא פלוג אלא בענין מחיצה כשרה דוקא. בברכת כתיבה וחתימה טובה.
It should be no cause for surprise that in order to permit prayer a mechitzah inside a synagogue has to start within three tefachim from the floor and be able to withstand a normal breeze. Rabbinical enactments do not distinguish between individual cases. Were men and women to sit next to each other separated by an invalid mechitzah, we would be unsure as to whether they are considered separate or intermingled with regard to the prohibition derived from Zechariah; therefore, even when they are sitting at a distance from each other we make no exceptions (lo plug), but require a valid mechitzah.
יהודה הרצל הנקין
רב אזורי