נשאלתי מרב אחד אודות בית כנסת שיש בו עזרת נשים כשרה בעליה אבל למטה בעזרת הגברים יש גם ספסל לנשים זקנות שאינן יכולות לעלות במדרגות, האם מותר לעשות כן והאם מותר להתפלל שם. ועיין בספר קדושת בית הכנסת בפסק הדין הלועזי שבבית הכנסת שבעיר מונט קלמנס שעליו נכתב הספר היה ספסל כזה, והרבנים שכתבו שם לא הזכירו הדבר כלל בדבריהם ואפשר שלא ידעו עליו. לע"ד אסור לעשות כן אבל בדיעבד ובאופן ארעי אין נשים בודדות פוסלות התפלה. ומעשים כמה פעמים בבית שאן בבתי כנסת שלא היו בהם עזרות נשים כיון שהנשים לא נהגו לבוא לבית הכנסת, ונכנסה אשה אחת או שתים וישבה מהצד ואי אפשר היה לגרום שתצא או שהיינו באמצע התפלה והתרתי להמשיך להתפלל.
A rabbi asked me about a synagogue that had a proper ezrat nashim in a balcony, but below in the men's section there was a bench for elderly women who were unable to walk up the stairs. May he pray there, and was it proper to have such an arrangement to start with? It is not generally known that the synagogue discussed in the book Sanctity of the Synagogue had such an arrangement. It was mentioned in the judgment delivered by the state court, but none of the rabbis quoted in the book remarked on it and they may have been unaware of it. In my opinion one should not initiate such an arrangement, but bedi'eved and on an irregular basis the presence of individual women in the men's section does not invalidate the prayers. When I served as a district rabbi in Beit Shean, some of the synagogues had no ezrat nashim because Sephardic women did not usually come to pray. On a number of occasions one or two women entered and sat at the side. It was not possible to make them leave and we were in the middle of prayer, and I let the prayers continue.
4
ונלמד ממסכת מגילה דף כ"ג עמוד א', תנו רבנן הכל עולין למנין שבעה ואפילו קטן ואפילו אשה אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור עכ"ל ומשמע שאין איסור אחר במה שתעלה לבימה. ובשו"ת מהר"ם ב"ב סימן ק"ח כתב שבעיר שכולה כהנים כהן קורא פעמיים ושוב יקראו נשים וכו' ונהי וכו' אמרו חכמים לא תקרא אשה בתורה מפני כבוד הצבור היכא דלא אפשר ידחה כבוד הצבור מפני פגם הכהנים הקוראים שלא יאמרו בני גרושות הם עכ"ל, והובא במרדכי למסכת גיטין סימן ת"ד וברבנו ירוחם נתיב ב' ובבית יוסף באורח חיים סימן קל"ה, ואם היה איסור לאשה להיות שם לא היה מתיר. ובשלחן ערוך סימן קל"ה סעיף י"ב פסק שבעיר שכולה כהנים כיון שכולם יודעים ליכא פגם ויעלה כהן אחר כהן כדעת שו"ת הרשב"א חלק א' סימן י"ג ותשל"ג, אבל בעיקר הדין של נשים עולות מודה.
Two Halachic discussions informed this, the first regarding the Torah reading in the synagogue and the second regarding the courtyards of the Temple. In Megillah 23a:
The Rabbis taught, everyone can be included in the seven [aliyot to the Torah], even a minor and even a woman, but the Sages said: a woman should not read from the Toah because of community honor (kevod tzibur).
Evidently, her going into the men's section and standing at the reading desk was not in itself prohibited. Resp. Maharam miRottenberg, no. 108, wrote that in a town whose inhabitants were all kohanim:
A kohen reads the [first] two [aliyot] and women read the rest…. The Sages said that a woman should not read from the Torah because of kevod hatzibur. Where there is no alternative, kevod hatzibur is set aside because of [the need to prevent] a stain on the reputation of the kohanim, so that it not be said that they are the children of divorcees [i.e., that they are disqualified from the priesthood and for that reason given aliyot normally reserved for non-kohanim].
Were it forbidden for women to be in the men's section at all, he would not have permitted them to read the Torah there. Maharam is cited by Mordechai in Gittin, remez 404, R. Yerucham in netiv 2:3 and Beit Yosef in Orach Chayim sec. 135.
5
וכן בהגהות יעב"ץ במגילה כתב שנשים עולות לתורה היכא דלא אפשר כגון שאין שבעה גברים היודעים לקרוא ויש אשה בקיאה דלא סגי בלא דידה, ומה שאמרו אשה לא תקרא בתורה הוא כשיש גברים הבקיאים, ובחסדי דוד לתוספתא מגילה פרק ג' הלכה ה' כתב בסתם שכיון שמעיקר הדין נשים עולות לכן בדיעבד אם עלתה לא תרד. ויש לדקדק ותחילה בריעב"ץ, הלא אמרו בתוספתא שם הלכה ו' בית כנסת שאין להם מי שיקרא אלא אחד עומד וקורא ויושב עומד וקורא ויושב אפילו שבעה פעמים עכ"ל והובא בשלחן ערוך סימן קמ"ג סעיף ה', ואם כן כיון שיש מקצת גברים למה לא יעלה אחד מהם כמה פעמים, ולא ידחה כבוד הצבור להעלות אשה. ולע"ד לפי מה שכתב הב"ח בסוף סימן קמ"ג שלא התירו לאחד לקרוא כמה פעמים אלא מפני הדוחק, ונראה שהטעם הוא מפני שגנאי לצבור שנראה שאין גברים היודעים לקרוא ומפני כן אחד קורא כמה פעמים, והוא נמי הטעם שאשה לא תקרא בצבור לע"ד שנראה שאין גברים היודעים לקרוא ומפני כן הביאו אשה, ולכן כשבאמת אין שבעה גברים היודעים לקרוא על כרחך נדחה כבוד הצבור ובין אם תעלה אשה בין אם יקרא עולה אחד כמה פעמים היינו הך, והעמידוהו על הדין שהכל עולין למנין שבעה ואפילו אשה והוא עדיף לשמור תקנת חכמים של ז' קרואים. ומדויק מה שאמרו אשה לא תקרא בתורה עכ"ל שהגנאי תלוי בקריאתה ולא בעליתה, אבל מכאן שאם יש שבעה גברים היודעים לקרוא גם אם עלתה תרד, שכיון שלא התחילה לקרוא עדיין לא נדחה כבוד הצבור והוי לכתהילה ושלא כחסדי דוד. ואולם הביא מן התוספתא אין מביאין את האשה לקרוא ברבים עכ"ל וכן הנוסח באור זרוע שלא כהגהות הגר"א, הא אם עלתה בעצמה מותר, ויש לפרש שכיון שלא קראו לה לעלות אינו נראה כאילו אין גברים היודעים לקרוא ושהוצרכו להעלות אשה שהלא עלתה מעצמה וליכא גנאי לצבור. אבל אינו ראיה לע"ד, כי אסור לה לעלות מעצמה כשלחן ערוך אורח חיים סימן קל"ט סעיף ד' וגם הוא מהתוספתא, ואם כן לשון אין מביאים את האשה קושטא קאמר ואפשר שלשון מביאים הוא מפני שצריכה לבוא מעזרת נשים או מחוץ לבית הכנסת, ואינו ראיה לאם עלתה מעצמה.
Similarly, Hagahot Ya'avetz wrote that a woman can go up to the Torah if there is no alternative, such as if there are not enough men present who know how to read from the Torah. And Chasdei David on Tosefta Megillah 3:5 wrote that since in principle women could read from the Torah if not for for kevod tzibur, therefore a woman who is called up to the Torah, even though improperly, need not step down.
This needs to be examined, however. The Tosefta also states that if there are not enough men able to read all the aliyot from the Torah, one man reads and sits down and gets up again and reads and sits down again, even if he has to do this for all seven aliyot. This is codified in Shulchan Aruch Orach Chayim 143:5. In the case brought by Hagahot Ya'avetz, therefore, if some of the men know how to read, why not have one of them read several times and not violate kevod tzibur by calling up women?
I think the answer is in keeping with what Bach wrote at the end of Orach Chayim 143 that a man is permitted more than one aliyah only in case of pressing need; the reason, apparently, is that it is not in the honor of the community to give the impression that insufficient men know how to read from the Torah and therefore one man had to read several times. This is the same reason a woman may not read from the Torah because of kevod tzibur, because her doing so suggests that not enough men know how to read themselves. If, then, there are in fact not enough men who know how to read, kevod hatzibur will be affected regardless of whether women read in place of men or one man reads several times. In such a case, better to revert to the original Halachah that women may read from the Torah, in order to preserve the framework of seven separate aliyot.
The wording of the beraita is precise: "a woman should not read from the Torah"; what serves as a reproach to the community is her reading, not her being called up to the reading desk or reciting the blessings. But it follows that if enough men know how to read, a woman should step down even if she already has been called up, for as long as she has not actually begun reading, kevod hatzibur has not yet been damaged and the situation is still one of lechat'chilah. This contradicts the view of Chasdei David.
Chasdei David claimed support for his position from the Tosefta which concluded, "a woman may not be brought to read for the congregation" (ein mavi'in et ha'ishah likro berabim); this is also Or Zarua's version, contrary to Gra's emendation. The inference is that she may read if she goes up on her own without being called, for as long as the men do not call her there is no admission that not enough qualified men are available and, therefore, no reproach to the community. But I think this is no argument, for everyone is prohibited from going up to read from the Torah without being called, as Shulchan Aruch ruled in Orach Chayim 139:4 and the source for this, too, is the Tosefta. "A woman may not be brought" simply reflects the normal procedure that no one goes up to read on his own. It may be that the wording "brought" was used because she would have to come all the way from the ezrat nashim or from outside the synagogue.
6
וכל זה למנהג הגמרא והשלחן ערוך שהעולה קורא לעצמו, ובימי מהר"ם היה קורא אחר החזן ומנהג כשרים היום לקרוא על כל פנים בלחש. אבל לפי המנהג שאחד קורא לכולם והמברך אינו קורא כלל נתבטל דינה של התוספתא שאחד יקרא כמה פעמים כמו שכתבו האחרונים, והגמו"ז זצלה"ה פירש אדרבה שהכל היום הוא לפי דין התוספתא כיון שהחזן קורא שבע פעמים ועיין בספר עדות לישראל סימן ס"ז. וכן נתבטל ענין כבוד הצבור לגבי עלית נשים, שכיון שאינה קוראת בעצמה ליכא גנאי לצבור שהלא אמרו אשה לא תקרא בתורה ולא אמרו אשה לא תעלה לתורה שתלוי בקריאתה והרי אינה קוראת, ואם מצד הברכה ליכא גנאי שהכל יודעים לברך. אבל מנהג ישראל תורה שלא תעלה, ועוד כיון שנעשו עליות נשים פתח למתבוללים לכן אפילו אם עלתה תרד ואפילו למפטיר.
All this is in accordance with the custom in the time of the Gemara that the person who was called up read from the Torah, and even today the proper procedure is to read along with the ba'al koreh in an undertone. Nevertheless, it is commonplace today that the person reciting the blessings does not read from the Torah at all. Accordingly, the Tosefta's ruling that one person can take a number of aliyot no longer applies, as the achronim have written. From an different perspective, the gaon, my grandfather and teacher z"l, noted that today's practice is based entirely on the Tosefta, since the same ba'al koreh reads all seven times; see Eidut leYisrael, no. 67, in Kitvei haGri"a Henkin, vol. 1, pages 163–64.
That being the case, it would seem that the consideration of kevod hatzibur does not apply to women's aliyot today. The reproach to the community lies in a woman's reading, but nowadays the ba'al koreh reads and not she. Nevertheless, the established custom is that women do not have aliyot. And since women's aliyot have become an opening for the assimilationists, she should step down even if she has been called up, even for maftir.
7
מכל מקום בעצם הימצאות אשה בבית הכנסת מוכח שאין איסור, ומהר"ם הביא דברי רבנו שמחה שלא רק למנין שבעה היתה עולה אלא גם למנין שלושה ואם כן היתה מברכת וכדעת תוספות במסכת ערובין דף צ"ו ורבנו שמואל מפלייש בהלכות פסחים שבאור זרוע, והיא אומרת ברכו את ה' המבורך והוי דבר שבקדושה. ואין לאמר שהיו מביאים ספר תורה לעזרת נשים שתקרא משם או שלא תעלה אשה לתורה אלא היכא שהבימה מחלקת רשות לעצמה [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' אורח חיים סימן נ"ה סעיף י"ט ובס' בני ציון שם וע' שו"ת הרשב"א חלק א' סימן צ"ו] משאר בית הכנסת, ושאר דיחוקים.
Maharam also quoted R. Simchah that a woman could read the Torah not only as one of the seven aliyot on Shabbat but also as one of the three on weekdays; in which case she would have the third aliyah after the kohen and Levite and would certainly recite the blessings, following the opinion of Tosafot in Eiruvin 96b and R. Shmuel of Falaise in Hilchot Pesachim in Or Zarua. She might even say Barchu et haShem hamevorach which constitutes a davar shebikedushah. In any case, her physical presence in the men's section was not prohibited.
8
והנה עיקר סדור עזרת גברים ועזרת נשים לקוח מבית המקדש, ובמסכת קדושין דף נ"ב אמר רבי יהודה וכי אשה בעזרה מנין ועיי"ש ברש"י ובתוספות. ובספר שער המלך בהלכות בית הבחירה פרש שלדעת רש"י לא משכחת צורך לנשים להיות בעזרת ישראל, ונראה לפי זה שלכן לא תנן במסכת כלים פרק ראשון שמקודשת מעזרת נשים עזרת ישראל שנשים אינן נכנסות לשם אלא לצורך, כיון שאין צורך כזה, ואם להכנס שלא לצורך שאסורות כמו ישראל בעזרת כהנים עיי"ש זה לא היה צריך להשמיענו לדעת רש"י. והתוספות פליגי עליו בתרתי חדא שיש ונכנסות לצורך ועוד שמותרות גם כשלא לצורך עיי"ש, ופרוש זה מוכרח בדברי התוספות שכתבו וכי אשה להתקדש בעזרה מנין הלא אין רגילות שתכנס לשם כדי להתקדש וכו' עכ"ל ולא כתבו שאסורה להכנס להתקדש כיון שאינו לצורך. ולפי זה מה שחלקו על רש"י וכתבו דלא אשכחן בשום דוכתא דנשים אסורות להכנס לעזרה עכ"ל פרושו אפילו שלא לצורך.
To return to the question of a woman in the men's section of a synagogue, the basic design of separate sections for men and women in the synagogue is derived from the Temple. In Kiddushin 52b, "R. Yehuda said … 'What is a woman doing in the azarah [Ezrat Yisrael, the men's court]?' "
Rashi explained that "women do not enter it [the azarah]," but his meaning is unclear. Sha'ar haMelech in Hilchot Beit haBechirah, no. 17, understood Rashi to mean that it was never considered necessary for a woman to enter the azarah. If so, Tosafot disagrees with Rashi on two counts: first, that sometimes women did need to enter the azarah, and second, that women were permitted to enter even if there was no need for them to do so. This is clear from Tosafot's language, "What is a woman doing in the azarah? It is not usual for her to enter in order to become [more] sanctified." They did not write that she was forbidden to enter, only that it was not commonplace.
9
וכן כתב בתוספות הרא"ש בשם רבנו תם שנשים מותרות אפילו שלא לצורך, אבל כתב שם שלרש"י כמו שאין ישראל נכנס לעזרת כהנים אלא לצורך ה"ה אשה נמי לעזרת ישראל עכ"ל, ולפי זה גם רש"י מודה שנשים נכנסות לשם לצורך ומחלוקת רש"י ורבנו תם היא רק בחדא האם מותרות גם שלא לצורך. ומוכרח כן לדעת רש"י שלא תקשה עליו תוספתא ערכין פרק ב' הלכה א' לא נראית אשה בעזרה אלא בשעת קרבנה בלבד עכ"ל הרי שנכנסה לצורך, וכן מה שאמרו במסכת נדה דף ו' עמוד ב' מעשה בשפחתו של רבן גמליאל שהיתה אופה ככרות של תרומה עכ"ל ופרשו שהיו ככרות של לחמי תודה ואלה אינם נאפים אלא בעזרה, אתי כפשוטו גם לפרש"י, שכיון שהאפיה היא לצורך הותרה להכנס ושלא כברכת הזבח וצאן קדושים בסוף פרק ז' במנחות עיי"ש.
Tosafot haRosh, however, wrote that according to Rashi, "the same way that an Israelite does not enter the Ezrat Kohanim except when he needs to, so, too, a woman [does not enter] in [to] the Ezrat Yisrael." According to this, Rashi and Tosafot agree that women entered the azarah when necessary, and disagree only about unnecessary entry. In all likelihood this was indeed Rashi's position, for Tosefta Archin 2:1 states that "a woman was never seen in the azarah except at the time of her sacrifice"—but at the time of her sacrifice, clearly, yes. Similarly, in Niddah 6b, "It happened that R. Gamliel's maidservant baked loaves of terumah," and the Gemara explains this as referring to loaves of the Todah sacrifice that were baked only in the azarah. Some women, then, did enter the azarah for cause.
10
ושלא כהמאירי בקדושין שם שכתב שלגדולי הרבנים מאחר שאין מחוסר כפורים נכנס לשם כל שכן נשים עכ"ל שלפי זה אסורות להכנס בכל ענין. ואינו מובן הכל שכן ממחוסר כפורים, וצריך לאמר שסובר המאירי שדעת רש"י היא כשיטת הרמב"ם בהלכות ביאת המקדש פרק ג' הלכה ט' שמחוסר כפורים בעזרה אינו אפילו בלאו ועיין בכסף משנה שם סוף דברי מהר"י קולון, ולכן שייך בו הכל שכן לאשה. ועדיין אינו מובן הכל שכן אם לא שסובר המאירי בדעת רש"י שנשים אסורות בעזרת ישראל מדאורייתא, וקשה מנין לו כן, וגם עיין בפרש"י על התורה סוף פרשת בהעלתך שמרים היתה בחצר אהל מועד והוא מחנה שכינה ומקביל לעזרה עיין באליהו רבא במסכת כלים פרק א' משנה ט'. אבל הנה לדעת הרמב"ם ישראל אסור בעזרת כהנים שלא לצורך מדאורייתא ושלא כשאר ראשונים שאיסורו מדרבנן ועיין במסכת כלים שם בר"ב ותוספות יו"ט ובמשנת רב יוסף בסוף המשניות. לכן נראה שדעת המאירי היא שהוא הדין נשים אסורות בעזרת ישראל שלא לצורך מדאורייתא לדעת רש"י, והכל שכן ממחוסר כפורים הוא רק באינו לצורך אבל גם המאירי מודה שלדעת רש"י נשים מותרות להכנס לצורך וכמו שפירש הרא"ש, ולכן לא תקשה ממרים שנכנסה לצורך לפי צווי השכינה וכן התוספתא בזבים. ואף על פי שלא מצאנו בדברי הרמב"ם שנשים אסורות בעזרת ישראל, מכל מקום כיון שלפרש"י דין נשים לגבי עזרת ישראל כדין ישראל לגבי עזרת כהנים לכן כמו שישראל אסור הלאה שלא לצורך מדאורייתא לדעת הרמב"ם הוא הדין שאשה שלא לצורך אסורה מדאורייתא לדעת רש"י. אבל סוף סוף קשה מנין למאירי שדעת רש"י היא כדעת הרמב"ם בזה, ומכל מקום גם הוא דחה דבריו ופסק כתוספות עיי"ש. ועוד יש להביא ראיה ממה שאמרו בתוספתא כלים פרק א' הלכה ט' הכל נכנסין לבנות ולתקן ולהוציא את הטומאה מצוה בכהנים אין כהנים נכנסים לויים אין לויים נכנסים ישראלים וכו' עכ"ל ואם איתא שעוד מעלה מדאורייתא ליתני מצוה בגברים אין גברים נכנסות נשים, שהלא הן שייכות בבנין ותקון כמו שכתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פרק א' הלכה י"ב, אף על פי שהוא מצות עשה שהזמן גרמא ועיין בצפנת פענח על חומש שמות פרק ל"ה פסוק כ"ב וכ"ג.
11
ובספר ענפי אר"ז בערך אין אשה בעזרה חידש שלרש"י כיון שאין רגילות לנשים להכנס לעזרה נעשה מזה איסור דאורייתא, והביא ראיה ממסכת זבחים דף י"ד עמוד א' במודה רבי שמעון שבחטאות הפנימיות מחשבה פוסלת בהולכת הדם מחוץ לתוך ההיכל כיון שאי אפשר לבטלה, ופרש"י לאו אורח ארעא לשחוט בהיכל עכ"ל ומשמע שמעיקר הדין מותר, ואם כן אף שמעיקר הדין מותר לשחוט בהיכל לדעת רש"י מכל מקום כיון דלאו אורח ארעא לעשות כן יוצא מזה איסור דאורייתא שמחשבה פוסלת בהולכה וחייב כרת באכילת פיגול, והוא הדין שאסור לאשה להכנס לעזרה מדאורייתא כיון שאינן רגילות. ואינו מוכרח לע"ד שהלא גם התוספות במסכת זבחים דף ס"ג עמוד א' בדבור המתחיל בזיכין העתיקו דברי רש"י שלאו אורח ארעא לשחוט בהיכל ולכן מחשבה פוסלת בהולכה והם במסכת קדושין סוברים שאשה מותרת בעזרה אפילו שלא לצורך, ולכן על כרחך אין ענין זה לזה, ולפי פרוש הרא"ש שגם רש"י מודה שנכנסות לצורך יש לחלק בין שחיטה בהיכל שאינה אורח ארעא לכולי עלמא לבין נשים שיש נכנסות ויש שאינן נכנסות, וזהו שבמסכת קדושין לא כתב רש"י לשון לאו אורח ארעא אלא רק לשון שאין נשים נכנסות לשם עכ"ל. ובשחיטה בהיכל עצמה שאינה אסורה מדאורייתא לפרש"י אף על פי כן תפסול מחשבה בהולכה כיון שאסור לבטל המנהג, והוא גדר פיגול ויש להאריך ואכ"מ. עוד שם בספר ענפי אר"ז כתב בשם הראב"ד בסוף מסכת תמיד בשם ספר המקצועות שביש נדה בחדר תפלת ש"ץ תועבה ואין נ"כ והברכות נהפכות לקללות עכ"ל, ולא דק כי בראב"ד אינו מדבר בשליח צבור אלא בכהן. ובהשמטות שבסוף הספר סימן כ"ה באר שיש טעם לאסור נשים בעזרת גברים לדברי ספר המקצועות כיון שאולי יהיו שם כהנים ויאסרו לישא כפיהם כיון שאסורים באהל שנדה שם כמו באהל המת, אבל לא הבנתי מה הרויח בזה, כי ברוב בתי הכנסת בארצו אף אם תהיה אשה בעזרת נשים כדין ולא בעזרת גברים נחשבת כבאהל אחד עם הכהן [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' ראבי"ה סימן קל"ה].
12
ובעיקר דברי ספר המקצועות יש לדייק, לולא שהראב"ד הסביר טעמו שנדה מטמאה באהל כמו מת, כי זה לשון ספר המקצועות היכא דאיתא נדה בביתא דכהן אסור ליה למיסק לדוכן כל אימת דאיתא בנדתה דחייש דלמא נגע במידי דנגעה היא ואתו לאטמויי שאמר רב יודן כהן שנושא את כפיו ואמו או אשתו או בתו טמאה ונכנס הוא באותו בית שנדה לשם הרי תפלתו על ישראל תועבה וכו' וכי היכי דאסור ליה לכהן למעייל לביתיה שמונח ביה מת כך אסור ליה למיעל לביתא דאיתא נדה בגווה ואי אייחד לה אדרונה ולא נפקיה מינה כל ימי נדותה שפיר דמי עכ"ל. וקשה רישא לסיפא כי ברישא החשש הוא מטעם שמא יגע הוא במה שנגעה היא ובסיפא כתב שאסור להכנס ומשמע אפילו שלא יגע אלא מטעם אהל, ובספר מחזיק ברכה סימן קכ"ח אות י' נראה שהרגיש בזה עיי"ש. ועוד יש לדייק שאם משום אהל על המת מאי איריא אשתו ובתו ואמו שהזכיר ברישא, הלא כל נדה אסורה. ונראה לי שעיקר האיסור גם לספר המקצועות הוא טומאה דאורייתא של נגיעה במשכב ומושב הנדה שהם אבות הטומאה, ולשון דלמא נגע במידי דנגעה היא הוא לאו דוקא אלא במשכב או מושב שלה, ולכן אסר להכנס לבית שקרובתו שם נדה שכיון שרגיל אצלה ורגיל שם לא משכח דלא מיטמא ולכן מדרבנן עשוהו כאהל המת שאסור להכנס כלל. אבל בשאר נשים ובתים לא גזרו כיון שכניסתו ארעית ויכול להזהר, וממילא בבית הכנסת גם אם נכנסת לעזרת גברים לא גזרו דלא שכיח שיטמא כהן שם במשכב ומושב שלה. ולהלכה כבר כתב הראב"ד שאינו אלא בזמן שמברכים בשם המפורש ובספר מחזיק ברכה הביא ראיה לזה מן התנחומא, וכן הפרי חדש כתב שדברי ספר המקצועות אינם עיקר לדינא ועיין בשו"ת חתם סופר חלק אורח חיים סימן כ"ג. ויש לדייק גם במה שסיים הראב"ד והמחמיר מתברך, כי היה צריך לאמר והמחמיר יתברך וגם פלא שיכתוב כן על דברי ספר המקצועות שיש לייחד בית לאשתו נדה שלא תצא משם [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' אבות דרבי נתן נוסח ב' פרק מ"ב נזופה מביתה], ולע"ד כוונתו היא למה שסיים שם לפרוש מאשתו סמוך לווסתה עיי"ש.
13
וכיון שגם לרש"י נשים נכנסות לצורך, לכן בין לרש"י בין לתוספות נכנסות לבית הכנסת לקרוא בתורה. ולכן לא תקשה על מהר"ם עצמו בספר תשב"ץ סימן שצ"ז בענין שלא תכנס אשה לבית הכנסת להיות סנדקית שכתב דלאו אורחא להכנס אשה מקושטת בין האנשים ובפני השכינה וכי האי גוונא פרכינן בפ' האיש מקדש אשה בעזרה מנין פן יתגרו בה פרחי כהונה עכ"ל ועוד כתב וכי בחנם היתה עזרת נשים לבד עכ"ל, ומשמע שסובר כפרש"י שאסור לאשה להכנס שלא לצורך ומכל מקום בעיר שכולה כהנים כתב שתקראנה נשים ששם הוי לצורך. אבל אשה הנכנסת שלא לצורך לאו שפיר קאעבדא ועבירה בידה לשיטת רש"י ומהר"ם, ומכל מקום לא מצאנו שפוסלת העבודה או התפלה וזהו מה שהתרתי להמשיך להתפלל בדיעבד כשנכנסה באופן ארעי.
Since Rashi and Tosafot agree that a woman could enter the azarah when necessary (l'tzorech), by analogy they would agree that she may enter the men's section of the synagogue if the need arises, such as to read from the Torah. There is therefore no contradiction between Maharam's ruling on women reading the Torah and his ruling, cited in Sefer Tashbatz 397, that a woman should not enter the synagogue to be a sandakit:
For it is not proper for a festively adorned (mekushetet) woman to enter among the men and before the Shechinah. For that reason we object "what is a woman doing in the azarah?" lest adolescent kohanim accost her…. Was the Ezrat Nashim separate for no reason?
Maharam Rottenberg shared Rashi's opinion that unnecessary entry into the azarah was forbidden, and equated the Temple and the synagogue. Nevertheless, in the case of a town full of kohanim he ruled that women may read in place of men, because there it was indeed necessary.
14
וכל שכן לפי שיטת התוספות שמותרת להכנס אפילו שלא לצורך וכן דעת תוספות רי"ד והמאירי, ועיין במהרי"ל בהלכות מילה שהביא שם מדברי מהר"ם לגבי סנדקית שאסורה משום פריצות שתלך אשה בין אנשים עכ"ל ולא הביא טעם אשה בעזרה מנין ועיין ברמ"א ביורה דעה סימן קס"ה סעיף י"א. ומה שבתוספתא ערכין פרק ב' אמרו מעולם לא נראית אשה בעזרה אלא בשעת קרבנה בלבד עכ"ל והלא לדעת התוספות משכחן נשים שם גם שלא לצורך עבודה, יש לאמר שמדבר שם במה ששכיח ואשה בעזרה שלא לצורך אינה שכיחה, ולשון מעולם לאו דוקא וכן רבות. וראיה ממה שאמרו שם ולא נראה קטן בעזרה אלא בשעה שהלויים אומרים בשיר עכ"ל, ובמסכת ערכין דף י"ג עמוד ב' פרשוהו במשנה אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלויים אומרים בשיר עכ"ל ומשמע שאם שלא לצורך עבודה היה נכנס ואם כן התוספתא לאו דוקא לגבי קטן והוא הדין לגבי אשה. ועוד יש לפרש שמעולם לא נמצא צורך לאשה להיות בעזרה אלא בשעת קרבנה. ובירושלמי במסכת מעשר שני פרק ה' הלכה ג' סבר רבי אלעזר בן עזריה שהפסוק ואכלתם אותו בכל מקום פרושו שכהנים אוכלים מעשר בכל מקום בעזרה ואמר לו רבי יהושע בן חנניה והא כתיב אתם ובתיכם ואשה נכנסת לעזרה עכ"ל בתמיה, וכתב בגליון הש"ס וציון ירושלמי שהוא ראיה לפרש"י וקושיא לתוספות, ולע"ד אינו קשה, כי בקדושין פרשו התוספות וכי אשה רגילות בעזרה מנין והוא הדין כאן יפרשו וכי נשים רגילות להכנס לעזרה, והלא אם אתם ובתיכם קאי על כהנים אם כן משכחן נשי כהנים שם כל שעה וזה בודאי אינו. ובמאירי במסכת קדושין הביא ראיה לתוספות ממה שאמרו בגמרא דחקה ונכנסה עכ"ל ולא עברה ונכנסה.
Even according to Rashi's opinion that women were forbidden to enter the men's courtyard in the Temple unless it was necessary, and by extension would be similarly prohibited from entering the men's section of the synagogue, there is no indication that a woman's presence rendered the Temple service invalid or would prohibit prayers in the synagogue. And if this is true according to Rashi, how much more is it so according to Tosafot's opinion that women were permitted even unnecessary entry to the azarah, which is also the view of Tosafot Rid and Meiri. Maharil, too, in Hilchot Milah, cited Maharam Rottenberg regarding a sandakit, "it is forbidden that a woman should go among the men [during the circumcision ceremony], because of a breach of morals (pritzut)," but did not invoke the principle "what is a woman doing in the azarah?" and see Rema in Yoreh De'ah 265:11.
Tosefta Archin 2:1, however, states that "a woman was never seen in the azarah except at the time of her sacrifice." How can this be reconciled with Tosafot's position that women could enter even without recourse to a sacrifice? The answer is that, as is often the case, "never" (l'olam) is not to be taken literally. The Tosefta refers to what was commonplace, and it was not commonplace for women to enter the Temple grounds unnecessarily.
This is shown by the continuation of the Tosefta, "and a minor was not seen in the azarah except when the Levites spoke in song." The Mishnaic parallel to this is in Archin 13b, "a minor did not enter the azarah for service except when the Levites spoke in song," which implies that they did enter at other times when not for service. Should we invent a disagreement between the Mishnah and the Tosefta on this point? Rather, the Tosefta was referring to minors only in general terms and so, also, to women. Alternatively, the Tosefta meant that it was never considered necessary for a woman to be in the azarah except in connection with her sacrifices.
Another source concerning women in the Temple grounds is the Jerusalem Talmud in Ma'aser Sheini 5:3. R. Elazar b. Azariah proposed that the verse "You shall eat it everywhere" in Bamidbar 18:31 means that the ma'aser usually given to the Levite can be eaten by the priests anywhere in the azarah. R. Yehoshua countered that the verse stipulates "you and your houses," that is, wives, and asked, "Does a woman enter the azarah?" Gilayon haShas and Tziyun Yerushalayim noted that this seems to support Rashi's opinion as opposed to that of Tosafot. But I think this is no argument, for just as Tosafot explained that "What is a woman doing in the azarah?" means that women were usually not there, although they were permitted to be, they would explain the Yerushalmi in the same way. R. Yehoshua's objection was that if the priests could eat ma'aser with their families only in the azarah, women would be found there all the time, and that certainly was not the case in practice.
15
אבל לקבוע ספסל לנשים זקנות בעזרת גברים בבית הכנסת לע"ד אסור לעשות כן, כי לא היו נשים רגילות בעזרה וכל שכן לא קבועות ושייך אשה בעזרה מנין בין לרש"י בין לתוספות והוא הדין לבית הכנסת. ואם אינן יכולות לעלות במדרגות לעזרת נשים, אם באקראי כבר כתבתי להתיר וגם זה תלוי במקום ואין להורות דבר התמוה ברבים, אבל אם באות תדיר צריך לבנות להן מחיצה מסביב הספסל. ובשו"ת תשובה מאהבה חלק ב' סימן רכ"ט כתב שאסור להכניס כל נקבה לעזרת גברים ואפילו תינוקת, והוא על פי הסוד ואין המנהג כן אבל אפשר שלא נהגו אלא באקראי אבל לקבוע אשה בעזרה אסור בין תינוקת בין זקנה.
Rashi and Tosafot agree, then, that women were not often found in the Ezrat Yisrael in the Temple. The question "what is a woman doing in the azarah?" is equally appropriate to ask of the synagogue. For that reason one should not establish a permanent bench for elderly women in the men's section. However, the occasional presence of individual women does not prevent communal prayer.
Resp. Teshuvah Me'ahavah, part 2, no. 229, wrote that it is forbidden to bring any female into the men's section, even a baby; however, this is based on esoteric lore and is not commonly accepted. The custom is to permit girls in the men's section up to a certain age. On the other hand, it may be that the custom applies only to irregular visits, while to seat women permanently in the men's section is forbidden for either adult or child. I have already written that if a few elderly women cannot walk upstairs to the Ezrat Nashim, their occasional presence in the men's section does not invalidate the prayers. If they come regularly, however, a mechitzah should be built around their bench.
16
ואם תהיינה שם מנין נשים בספסל אזי אסור גם מקרא דזכריה וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד וגו' עכ"ל, ועיין במסכת סוכה דף נ"ב עמוד א' שלכן בנו גזוזטרא בשמחת בית השואבה כיון שהיה שם צבור נשים וצבור גברים. ולשון משפחת בית דוד לבד וגו' אינו מדבר על כל איש ואשתו לבדם אלא ככל משפחה ובית בתנ"ך שהם צבור קרובים ביחד, וכן פרשו שם שכתוב משפחת בית לוי לבד ופרש רש"י הכהנים והלויים עכ"ל והרד"ק על הכתוב משפחות משפחות כתב שאלה המשפחות הנזכרות כמו נתן ושמעי יהיו גדולות וידועות באותו הזמן וכו' ומה שאמר ונשיהם לבד וכו' שתתיחדנה לבדן לספוד כמנהגן עכ"ל ושלא כשו"ת חתם סופר חלק חושן משפט בהשמטות סימן ק"צ עיי"ש.
17
שוב ספר לי אותו הרב על בית דין בארץ אחת שהתיר לקהילה אחת להתפלל באולם מושכר לשבתות אנשים בצד אחד ונשים בצד שני בלי מחיצה כיון שאינו אלא בית כנסת ארעי. וישתכח דבר זה, ואטו שמחת בית השואבה לא היתה ארעית, ולפי סברתם בבית כנסת שאינו קבוע לא יחול חיוב מורא מקדש ואיסור שיחה בטלה ושאר איסורים בהפסקות שבתפלה, אלא לא חלקו חכמים בזה בין ארעי לקבוע אלא שבארעי שלא במועדי התפלה אין שם דין בית כנסת [הערות ותיקונים: נ.ב., עי' רמב"ם הלכות תפלה סוף פרק י"א. אבל בבית כנסת קבוע אסור להושיב אנשים ונשים בערבוביא גם שלא בשעת תפלה קל וחומר מהספד דזכריה, אפילו בשעור או חנוכת בית הכנסת וכל שכן חתונה], אבל בשעת התפלה פשיטא שחלים שם כל היובי בית כנסת ואסור להתפלל שם בלא מחיצה. ולע"ד יש שני תנאים להצריך מחיצה, א' שגם הנשים והאנשים מתכוונים לאותה תפלה וב' שאותו מקום מיוחד לתפלה לכל הפחות באותו רגע, וכן היה בהספד שבזכריה שכולם התאספו להספד ופשוט שלא היה שם ענין אחר באותה שעה, וכשאין לתנאים האלה אין צורך במחיצה. ובאולמי חתונות ושאר מקומות כשנמצאים שם צבור נשים וגברים ומתאסף מנין גברים בפינה אחת אף על פי שיש הרבה נשים באולם מותר בלי מחיצה, שכיון שאין הנשים מתכוונות להצטרף וגם כיון שבאותה שעה אין האולם מיוחד לתפלה אין לו דין בית כנסת כלל, וכן המנהג [הערות ותיקונים: נ.ב., אבל לא תוך ד' אמות של נשים, וע' תנא דבי אליהו בילקוט שמעוני פרשה כי תצא רמז תתקל"ד. (עי' בני בנים חלק ב' סימן י"ב וי"ג)].
The rabbi also reported that a beit din in a certain country permitted a congregation to pray in a rented hall on Shabbat with men sitting on one side and women on the other without a mechitzah, the reason being that it was only a temporary synagogue. This is a mistaken ruling, and in my opinion it should be put completely out of mind. By this logic, the obligation of mora mikdash and the prohibition of idle chatter would also not apply in a temporary synagogue. Rather, the only distinction between a permanent and a temporary synagogue is that the latter does not have the status of a synagogue when not being used as one. When in use for prayer, all the laws of a synagogue apply, and it is forbidden to pray there without a mechitzah.
Outside of a synagogue a mechitzah is mandatory when two conditions are met: first, both the men and the women intend to participate in the prayers, and second, the place is being used at the time solely for prayer. These are the circumstances regarding the eulogies described in Zechariah 12:12, and where these conditions do not apply, a mechitzah is not required. For this reason no mechitzah is required in a wedding hall when a minyan of men gather in one corner, both because the women do not participate and the hall is not being used exclusively for prayer.
נשים בודדות בעזרת גברים בבית הכנסת
Women in the Men's Section
ב"ה, אדר תשל"ח
נשאלתי מרב אחד אודות בית כנסת שיש בו עזרת נשים כשרה בעליה אבל למטה בעזרת הגברים יש גם ספסל לנשים זקנות שאינן יכולות לעלות במדרגות, האם מותר לעשות כן והאם מותר להתפלל שם. ועיין בספר קדושת בית הכנסת בפסק הדין הלועזי שבבית הכנסת שבעיר מונט קלמנס שעליו נכתב הספר היה ספסל כזה, והרבנים שכתבו שם לא הזכירו הדבר כלל בדבריהם ואפשר שלא ידעו עליו. לע"ד אסור לעשות כן אבל בדיעבד ובאופן ארעי אין נשים בודדות פוסלות התפלה. ומעשים כמה פעמים בבית שאן בבתי כנסת שלא היו בהם עזרות נשים כיון שהנשים לא נהגו לבוא לבית הכנסת, ונכנסה אשה אחת או שתים וישבה מהצד ואי אפשר היה לגרום שתצא או שהיינו באמצע התפלה והתרתי להמשיך להתפלל.
A rabbi asked me about a synagogue that had a proper ezrat nashim in a balcony, but below in the men's section there was a bench for elderly women who were unable to walk up the stairs. May he pray there, and was it proper to have such an arrangement to start with? It is not generally known that the synagogue discussed in the book Sanctity of the Synagogue had such an arrangement. It was mentioned in the judgment delivered by the state court, but none of the rabbis quoted in the book remarked on it and they may have been unaware of it.
In my opinion one should not initiate such an arrangement, but bedi'eved and on an irregular basis the presence of individual women in the men's section does not invalidate the prayers. When I served as a district rabbi in Beit Shean, some of the synagogues had no ezrat nashim because Sephardic women did not usually come to pray. On a number of occasions one or two women entered and sat at the side. It was not possible to make them leave and we were in the middle of prayer, and I let the prayers continue.
ונלמד ממסכת מגילה דף כ"ג עמוד א', תנו רבנן הכל עולין למנין שבעה ואפילו קטן ואפילו אשה אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור עכ"ל ומשמע שאין איסור אחר במה שתעלה לבימה. ובשו"ת מהר"ם ב"ב סימן ק"ח כתב שבעיר שכולה כהנים כהן קורא פעמיים ושוב יקראו נשים וכו' ונהי וכו' אמרו חכמים לא תקרא אשה בתורה מפני כבוד הצבור היכא דלא אפשר ידחה כבוד הצבור מפני פגם הכהנים הקוראים שלא יאמרו בני גרושות הם עכ"ל, והובא במרדכי למסכת גיטין סימן ת"ד וברבנו ירוחם נתיב ב' ובבית יוסף באורח חיים סימן קל"ה, ואם היה איסור לאשה להיות שם לא היה מתיר. ובשלחן ערוך סימן קל"ה סעיף י"ב פסק שבעיר שכולה כהנים כיון שכולם יודעים ליכא פגם ויעלה כהן אחר כהן כדעת שו"ת הרשב"א חלק א' סימן י"ג ותשל"ג, אבל בעיקר הדין של נשים עולות מודה.
Two Halachic discussions informed this, the first regarding the Torah reading in the synagogue and the second regarding the courtyards of the Temple. In Megillah 23a:
The Rabbis taught, everyone can be included in the seven [aliyot to the Torah], even a minor and even a woman, but the Sages said: a woman should not read from the Toah because of community honor (kevod tzibur).
Evidently, her going into the men's section and standing at the reading desk was not in itself prohibited. Resp. Maharam miRottenberg, no. 108, wrote that in a town whose inhabitants were all kohanim:
A kohen reads the [first] two [aliyot] and women read the rest…. The Sages said that a woman should not read from the Torah because of kevod hatzibur. Where there is no alternative, kevod hatzibur is set aside because of [the need to prevent] a stain on the reputation of the kohanim, so that it not be said that they are the children of divorcees [i.e., that they are disqualified from the priesthood and for that reason given aliyot normally reserved for non-kohanim].
Were it forbidden for women to be in the men's section at all, he would not have permitted them to read the Torah there. Maharam is cited by Mordechai in Gittin, remez 404, R. Yerucham in netiv 2:3 and Beit Yosef in Orach Chayim sec. 135.
וכן בהגהות יעב"ץ במגילה כתב שנשים עולות לתורה היכא דלא אפשר כגון שאין שבעה גברים היודעים לקרוא ויש אשה בקיאה דלא סגי בלא דידה, ומה שאמרו אשה לא תקרא בתורה הוא כשיש גברים הבקיאים, ובחסדי דוד לתוספתא מגילה פרק ג' הלכה ה' כתב בסתם שכיון שמעיקר הדין נשים עולות לכן בדיעבד אם עלתה לא תרד. ויש לדקדק ותחילה בריעב"ץ, הלא אמרו בתוספתא שם הלכה ו' בית כנסת שאין להם מי שיקרא אלא אחד עומד וקורא ויושב עומד וקורא ויושב אפילו שבעה פעמים עכ"ל והובא בשלחן ערוך סימן קמ"ג סעיף ה', ואם כן כיון שיש מקצת גברים למה לא יעלה אחד מהם כמה פעמים, ולא ידחה כבוד הצבור להעלות אשה. ולע"ד לפי מה שכתב הב"ח בסוף סימן קמ"ג שלא התירו לאחד לקרוא כמה פעמים אלא מפני הדוחק, ונראה שהטעם הוא מפני שגנאי לצבור שנראה שאין גברים היודעים לקרוא ומפני כן אחד קורא כמה פעמים, והוא נמי הטעם שאשה לא תקרא בצבור לע"ד שנראה שאין גברים היודעים לקרוא ומפני כן הביאו אשה, ולכן כשבאמת אין שבעה גברים היודעים לקרוא על כרחך נדחה כבוד הצבור ובין אם תעלה אשה בין אם יקרא עולה אחד כמה פעמים היינו הך, והעמידוהו על הדין שהכל עולין למנין שבעה ואפילו אשה והוא עדיף לשמור תקנת חכמים של ז' קרואים. ומדויק מה שאמרו אשה לא תקרא בתורה עכ"ל שהגנאי תלוי בקריאתה ולא בעליתה, אבל מכאן שאם יש שבעה גברים היודעים לקרוא גם אם עלתה תרד, שכיון שלא התחילה לקרוא עדיין לא נדחה כבוד הצבור והוי לכתהילה ושלא כחסדי דוד. ואולם הביא מן התוספתא אין מביאין את האשה לקרוא ברבים עכ"ל וכן הנוסח באור זרוע שלא כהגהות הגר"א, הא אם עלתה בעצמה מותר, ויש לפרש שכיון שלא קראו לה לעלות אינו נראה כאילו אין גברים היודעים לקרוא ושהוצרכו להעלות אשה שהלא עלתה מעצמה וליכא גנאי לצבור. אבל אינו ראיה לע"ד, כי אסור לה לעלות מעצמה כשלחן ערוך אורח חיים סימן קל"ט סעיף ד' וגם הוא מהתוספתא, ואם כן לשון אין מביאים את האשה קושטא קאמר ואפשר שלשון מביאים הוא מפני שצריכה לבוא מעזרת נשים או מחוץ לבית הכנסת, ואינו ראיה לאם עלתה מעצמה.
Similarly, Hagahot Ya'avetz wrote that a woman can go up to the Torah if there is no alternative, such as if there are not enough men present who know how to read from the Torah. And Chasdei David on Tosefta Megillah 3:5 wrote that since in principle women could read from the Torah if not for for kevod tzibur, therefore a woman who is called up to the Torah, even though improperly, need not step down.
This needs to be examined, however. The Tosefta also states that if there are not enough men able to read all the aliyot from the Torah, one man reads and sits down and gets up again and reads and sits down again, even if he has to do this for all seven aliyot. This is codified in Shulchan Aruch Orach Chayim 143:5. In the case brought by Hagahot Ya'avetz, therefore, if some of the men know how to read, why not have one of them read several times and not violate kevod tzibur by calling up women?
I think the answer is in keeping with what Bach wrote at the end of Orach Chayim 143 that a man is permitted more than one aliyah only in case of pressing need; the reason, apparently, is that it is not in the honor of the community to give the impression that insufficient men know how to read from the Torah and therefore one man had to read several times. This is the same reason a woman may not read from the Torah because of kevod tzibur, because her doing so suggests that not enough men know how to read themselves. If, then, there are in fact not enough men who know how to read, kevod hatzibur will be affected regardless of whether women read in place of men or one man reads several times. In such a case, better to revert to the original Halachah that women may read from the Torah, in order to preserve the framework of seven separate aliyot.
The wording of the beraita is precise: "a woman should not read from the Torah"; what serves as a reproach to the community is her reading, not her being called up to the reading desk or reciting the blessings. But it follows that if enough men know how to read, a woman should step down even if she already has been called up, for as long as she has not actually begun reading, kevod hatzibur has not yet been damaged and the situation is still one of lechat'chilah. This contradicts the view of Chasdei David.
Chasdei David claimed support for his position from the Tosefta which concluded, "a woman may not be brought to read for the congregation" (ein mavi'in et ha'ishah likro berabim); this is also Or Zarua's version, contrary to Gra's emendation. The inference is that she may read if she goes up on her own without being called, for as long as the men do not call her there is no admission that not enough qualified men are available and, therefore, no reproach to the community. But I think this is no argument, for everyone is prohibited from going up to read from the Torah without being called, as Shulchan Aruch ruled in Orach Chayim 139:4 and the source for this, too, is the Tosefta. "A woman may not be brought" simply reflects the normal procedure that no one goes up to read on his own. It may be that the wording "brought" was used because she would have to come all the way from the ezrat nashim or from outside the synagogue.
וכל זה למנהג הגמרא והשלחן ערוך שהעולה קורא לעצמו, ובימי מהר"ם היה קורא אחר החזן ומנהג כשרים היום לקרוא על כל פנים בלחש. אבל לפי המנהג שאחד קורא לכולם והמברך אינו קורא כלל נתבטל דינה של התוספתא שאחד יקרא כמה פעמים כמו שכתבו האחרונים, והגמו"ז זצלה"ה פירש אדרבה שהכל היום הוא לפי דין התוספתא כיון שהחזן קורא שבע פעמים ועיין בספר עדות לישראל סימן ס"ז. וכן נתבטל ענין כבוד הצבור לגבי עלית נשים, שכיון שאינה קוראת בעצמה ליכא גנאי לצבור שהלא אמרו אשה לא תקרא בתורה ולא אמרו אשה לא תעלה לתורה שתלוי בקריאתה והרי אינה קוראת, ואם מצד הברכה ליכא גנאי שהכל יודעים לברך. אבל מנהג ישראל תורה שלא תעלה, ועוד כיון שנעשו עליות נשים פתח למתבוללים לכן אפילו אם עלתה תרד ואפילו למפטיר.
All this is in accordance with the custom in the time of the Gemara that the person who was called up read from the Torah, and even today the proper procedure is to read along with the ba'al koreh in an undertone. Nevertheless, it is commonplace today that the person reciting the blessings does not read from the Torah at all. Accordingly, the Tosefta's ruling that one person can take a number of aliyot no longer applies, as the achronim have written. From an different perspective, the gaon, my grandfather and teacher z"l, noted that today's practice is based entirely on the Tosefta, since the same ba'al koreh reads all seven times; see Eidut leYisrael, no. 67, in Kitvei haGri"a Henkin, vol. 1, pages 163–64.
That being the case, it would seem that the consideration of kevod hatzibur does not apply to women's aliyot today. The reproach to the community lies in a woman's reading, but nowadays the ba'al koreh reads and not she. Nevertheless, the established custom is that women do not have aliyot. And since women's aliyot have become an opening for the assimilationists, she should step down even if she has been called up, even for maftir.
מכל מקום בעצם הימצאות אשה בבית הכנסת מוכח שאין איסור, ומהר"ם הביא דברי רבנו שמחה שלא רק למנין שבעה היתה עולה אלא גם למנין שלושה ואם כן היתה מברכת וכדעת תוספות במסכת ערובין דף צ"ו ורבנו שמואל מפלייש בהלכות פסחים שבאור זרוע, והיא אומרת ברכו את ה' המבורך והוי דבר שבקדושה. ואין לאמר שהיו מביאים ספר תורה לעזרת נשים שתקרא משם או שלא תעלה אשה לתורה אלא היכא שהבימה מחלקת רשות לעצמה [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' אורח חיים סימן נ"ה סעיף י"ט ובס' בני ציון שם וע' שו"ת הרשב"א חלק א' סימן צ"ו] משאר בית הכנסת, ושאר דיחוקים.
Maharam also quoted R. Simchah that a woman could read the Torah not only as one of the seven aliyot on Shabbat but also as one of the three on weekdays; in which case she would have the third aliyah after the kohen and Levite and would certainly recite the blessings, following the opinion of Tosafot in Eiruvin 96b and R. Shmuel of Falaise in Hilchot Pesachim in Or Zarua. She might even say Barchu et haShem hamevorach which constitutes a davar shebikedushah. In any case, her physical presence in the men's section was not prohibited.
והנה עיקר סדור עזרת גברים ועזרת נשים לקוח מבית המקדש, ובמסכת קדושין דף נ"ב אמר רבי יהודה וכי אשה בעזרה מנין ועיי"ש ברש"י ובתוספות. ובספר שער המלך בהלכות בית הבחירה פרש שלדעת רש"י לא משכחת צורך לנשים להיות בעזרת ישראל, ונראה לפי זה שלכן לא תנן במסכת כלים פרק ראשון שמקודשת מעזרת נשים עזרת ישראל שנשים אינן נכנסות לשם אלא לצורך, כיון שאין צורך כזה, ואם להכנס שלא לצורך שאסורות כמו ישראל בעזרת כהנים עיי"ש זה לא היה צריך להשמיענו לדעת רש"י. והתוספות פליגי עליו בתרתי חדא שיש ונכנסות לצורך ועוד שמותרות גם כשלא לצורך עיי"ש, ופרוש זה מוכרח בדברי התוספות שכתבו וכי אשה להתקדש בעזרה מנין הלא אין רגילות שתכנס לשם כדי להתקדש וכו' עכ"ל ולא כתבו שאסורה להכנס להתקדש כיון שאינו לצורך. ולפי זה מה שחלקו על רש"י וכתבו דלא אשכחן בשום דוכתא דנשים אסורות להכנס לעזרה עכ"ל פרושו אפילו שלא לצורך.
To return to the question of a woman in the men's section of a synagogue, the basic design of separate sections for men and women in the synagogue is derived from the Temple. In Kiddushin 52b, "R. Yehuda said … 'What is a woman doing in the azarah [Ezrat Yisrael, the men's court]?' "
Rashi explained that "women do not enter it [the azarah]," but his meaning is unclear. Sha'ar haMelech in Hilchot Beit haBechirah, no. 17, understood Rashi to mean that it was never considered necessary for a woman to enter the azarah. If so, Tosafot disagrees with Rashi on two counts: first, that sometimes women did need to enter the azarah, and second, that women were permitted to enter even if there was no need for them to do so. This is clear from Tosafot's language, "What is a woman doing in the azarah? It is not usual for her to enter in order to become [more] sanctified." They did not write that she was forbidden to enter, only that it was not commonplace.
וכן כתב בתוספות הרא"ש בשם רבנו תם שנשים מותרות אפילו שלא לצורך, אבל כתב שם שלרש"י כמו שאין ישראל נכנס לעזרת כהנים אלא לצורך ה"ה אשה נמי לעזרת ישראל עכ"ל, ולפי זה גם רש"י מודה שנשים נכנסות לשם לצורך ומחלוקת רש"י ורבנו תם היא רק בחדא האם מותרות גם שלא לצורך. ומוכרח כן לדעת רש"י שלא תקשה עליו תוספתא ערכין פרק ב' הלכה א' לא נראית אשה בעזרה אלא בשעת קרבנה בלבד עכ"ל הרי שנכנסה לצורך, וכן מה שאמרו במסכת נדה דף ו' עמוד ב' מעשה בשפחתו של רבן גמליאל שהיתה אופה ככרות של תרומה עכ"ל ופרשו שהיו ככרות של לחמי תודה ואלה אינם נאפים אלא בעזרה, אתי כפשוטו גם לפרש"י, שכיון שהאפיה היא לצורך הותרה להכנס ושלא כברכת הזבח וצאן קדושים בסוף פרק ז' במנחות עיי"ש.
Tosafot haRosh, however, wrote that according to Rashi, "the same way that an Israelite does not enter the Ezrat Kohanim except when he needs to, so, too, a woman [does not enter] in [to] the Ezrat Yisrael." According to this, Rashi and Tosafot agree that women entered the azarah when necessary, and disagree only about unnecessary entry. In all likelihood this was indeed Rashi's position, for Tosefta Archin 2:1 states that "a woman was never seen in the azarah except at the time of her sacrifice"—but at the time of her sacrifice, clearly, yes. Similarly, in Niddah 6b, "It happened that R. Gamliel's maidservant baked loaves of terumah," and the Gemara explains this as referring to loaves of the Todah sacrifice that were baked only in the azarah. Some women, then, did enter the azarah for cause.
ושלא כהמאירי בקדושין שם שכתב שלגדולי הרבנים מאחר שאין מחוסר כפורים נכנס לשם כל שכן נשים עכ"ל שלפי זה אסורות להכנס בכל ענין. ואינו מובן הכל שכן ממחוסר כפורים, וצריך לאמר שסובר המאירי שדעת רש"י היא כשיטת הרמב"ם בהלכות ביאת המקדש פרק ג' הלכה ט' שמחוסר כפורים בעזרה אינו אפילו בלאו ועיין בכסף משנה שם סוף דברי מהר"י קולון, ולכן שייך בו הכל שכן לאשה. ועדיין אינו מובן הכל שכן אם לא שסובר המאירי בדעת רש"י שנשים אסורות בעזרת ישראל מדאורייתא, וקשה מנין לו כן, וגם עיין בפרש"י על התורה סוף פרשת בהעלתך שמרים היתה בחצר אהל מועד והוא מחנה שכינה ומקביל לעזרה עיין באליהו רבא במסכת כלים פרק א' משנה ט'. אבל הנה לדעת הרמב"ם ישראל אסור בעזרת כהנים שלא לצורך מדאורייתא ושלא כשאר ראשונים שאיסורו מדרבנן ועיין במסכת כלים שם בר"ב ותוספות יו"ט ובמשנת רב יוסף בסוף המשניות. לכן נראה שדעת המאירי היא שהוא הדין נשים אסורות בעזרת ישראל שלא לצורך מדאורייתא לדעת רש"י, והכל שכן ממחוסר כפורים הוא רק באינו לצורך אבל גם המאירי מודה שלדעת רש"י נשים מותרות להכנס לצורך וכמו שפירש הרא"ש, ולכן לא תקשה ממרים שנכנסה לצורך לפי צווי השכינה וכן התוספתא בזבים. ואף על פי שלא מצאנו בדברי הרמב"ם שנשים אסורות בעזרת ישראל, מכל מקום כיון שלפרש"י דין נשים לגבי עזרת ישראל כדין ישראל לגבי עזרת כהנים לכן כמו שישראל אסור הלאה שלא לצורך מדאורייתא לדעת הרמב"ם הוא הדין שאשה שלא לצורך אסורה מדאורייתא לדעת רש"י. אבל סוף סוף קשה מנין למאירי שדעת רש"י היא כדעת הרמב"ם בזה, ומכל מקום גם הוא דחה דבריו ופסק כתוספות עיי"ש. ועוד יש להביא ראיה ממה שאמרו בתוספתא כלים פרק א' הלכה ט' הכל נכנסין לבנות ולתקן ולהוציא את הטומאה מצוה בכהנים אין כהנים נכנסים לויים אין לויים נכנסים ישראלים וכו' עכ"ל ואם איתא שעוד מעלה מדאורייתא ליתני מצוה בגברים אין גברים נכנסות נשים, שהלא הן שייכות בבנין ותקון כמו שכתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פרק א' הלכה י"ב, אף על פי שהוא מצות עשה שהזמן גרמא ועיין בצפנת פענח על חומש שמות פרק ל"ה פסוק כ"ב וכ"ג.
ובספר ענפי אר"ז בערך אין אשה בעזרה חידש שלרש"י כיון שאין רגילות לנשים להכנס לעזרה נעשה מזה איסור דאורייתא, והביא ראיה ממסכת זבחים דף י"ד עמוד א' במודה רבי שמעון שבחטאות הפנימיות מחשבה פוסלת בהולכת הדם מחוץ לתוך ההיכל כיון שאי אפשר לבטלה, ופרש"י לאו אורח ארעא לשחוט בהיכל עכ"ל ומשמע שמעיקר הדין מותר, ואם כן אף שמעיקר הדין מותר לשחוט בהיכל לדעת רש"י מכל מקום כיון דלאו אורח ארעא לעשות כן יוצא מזה איסור דאורייתא שמחשבה פוסלת בהולכה וחייב כרת באכילת פיגול, והוא הדין שאסור לאשה להכנס לעזרה מדאורייתא כיון שאינן רגילות. ואינו מוכרח לע"ד שהלא גם התוספות במסכת זבחים דף ס"ג עמוד א' בדבור המתחיל בזיכין העתיקו דברי רש"י שלאו אורח ארעא לשחוט בהיכל ולכן מחשבה פוסלת בהולכה והם במסכת קדושין סוברים שאשה מותרת בעזרה אפילו שלא לצורך, ולכן על כרחך אין ענין זה לזה, ולפי פרוש הרא"ש שגם רש"י מודה שנכנסות לצורך יש לחלק בין שחיטה בהיכל שאינה אורח ארעא לכולי עלמא לבין נשים שיש נכנסות ויש שאינן נכנסות, וזהו שבמסכת קדושין לא כתב רש"י לשון לאו אורח ארעא אלא רק לשון שאין נשים נכנסות לשם עכ"ל. ובשחיטה בהיכל עצמה שאינה אסורה מדאורייתא לפרש"י אף על פי כן תפסול מחשבה בהולכה כיון שאסור לבטל המנהג, והוא גדר פיגול ויש להאריך ואכ"מ. עוד שם בספר ענפי אר"ז כתב בשם הראב"ד בסוף מסכת תמיד בשם ספר המקצועות שביש נדה בחדר תפלת ש"ץ תועבה ואין נ"כ והברכות נהפכות לקללות עכ"ל, ולא דק כי בראב"ד אינו מדבר בשליח צבור אלא בכהן. ובהשמטות שבסוף הספר סימן כ"ה באר שיש טעם לאסור נשים בעזרת גברים לדברי ספר המקצועות כיון שאולי יהיו שם כהנים ויאסרו לישא כפיהם כיון שאסורים באהל שנדה שם כמו באהל המת, אבל לא הבנתי מה הרויח בזה, כי ברוב בתי הכנסת בארצו אף אם תהיה אשה בעזרת נשים כדין ולא בעזרת גברים נחשבת כבאהל אחד עם הכהן [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' ראבי"ה סימן קל"ה].
ובעיקר דברי ספר המקצועות יש לדייק, לולא שהראב"ד הסביר טעמו שנדה מטמאה באהל כמו מת, כי זה לשון ספר המקצועות היכא דאיתא נדה בביתא דכהן אסור ליה למיסק לדוכן כל אימת דאיתא בנדתה דחייש דלמא נגע במידי דנגעה היא ואתו לאטמויי שאמר רב יודן כהן שנושא את כפיו ואמו או אשתו או בתו טמאה ונכנס הוא באותו בית שנדה לשם הרי תפלתו על ישראל תועבה וכו' וכי היכי דאסור ליה לכהן למעייל לביתיה שמונח ביה מת כך אסור ליה למיעל לביתא דאיתא נדה בגווה ואי אייחד לה אדרונה ולא נפקיה מינה כל ימי נדותה שפיר דמי עכ"ל. וקשה רישא לסיפא כי ברישא החשש הוא מטעם שמא יגע הוא במה שנגעה היא ובסיפא כתב שאסור להכנס ומשמע אפילו שלא יגע אלא מטעם אהל, ובספר מחזיק ברכה סימן קכ"ח אות י' נראה שהרגיש בזה עיי"ש. ועוד יש לדייק שאם משום אהל על המת מאי איריא אשתו ובתו ואמו שהזכיר ברישא, הלא כל נדה אסורה. ונראה לי שעיקר האיסור גם לספר המקצועות הוא טומאה דאורייתא של נגיעה במשכב ומושב הנדה שהם אבות הטומאה, ולשון דלמא נגע במידי דנגעה היא הוא לאו דוקא אלא במשכב או מושב שלה, ולכן אסר להכנס לבית שקרובתו שם נדה שכיון שרגיל אצלה ורגיל שם לא משכח דלא מיטמא ולכן מדרבנן עשוהו כאהל המת שאסור להכנס כלל. אבל בשאר נשים ובתים לא גזרו כיון שכניסתו ארעית ויכול להזהר, וממילא בבית הכנסת גם אם נכנסת לעזרת גברים לא גזרו דלא שכיח שיטמא כהן שם במשכב ומושב שלה. ולהלכה כבר כתב הראב"ד שאינו אלא בזמן שמברכים בשם המפורש ובספר מחזיק ברכה הביא ראיה לזה מן התנחומא, וכן הפרי חדש כתב שדברי ספר המקצועות אינם עיקר לדינא ועיין בשו"ת חתם סופר חלק אורח חיים סימן כ"ג. ויש לדייק גם במה שסיים הראב"ד והמחמיר מתברך, כי היה צריך לאמר והמחמיר יתברך וגם פלא שיכתוב כן על דברי ספר המקצועות שיש לייחד בית לאשתו נדה שלא תצא משם [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' אבות דרבי נתן נוסח ב' פרק מ"ב נזופה מביתה], ולע"ד כוונתו היא למה שסיים שם לפרוש מאשתו סמוך לווסתה עיי"ש.
וכיון שגם לרש"י נשים נכנסות לצורך, לכן בין לרש"י בין לתוספות נכנסות לבית הכנסת לקרוא בתורה. ולכן לא תקשה על מהר"ם עצמו בספר תשב"ץ סימן שצ"ז בענין שלא תכנס אשה לבית הכנסת להיות סנדקית שכתב דלאו אורחא להכנס אשה מקושטת בין האנשים ובפני השכינה וכי האי גוונא פרכינן בפ' האיש מקדש אשה בעזרה מנין פן יתגרו בה פרחי כהונה עכ"ל ועוד כתב וכי בחנם היתה עזרת נשים לבד עכ"ל, ומשמע שסובר כפרש"י שאסור לאשה להכנס שלא לצורך ומכל מקום בעיר שכולה כהנים כתב שתקראנה נשים ששם הוי לצורך. אבל אשה הנכנסת שלא לצורך לאו שפיר קאעבדא ועבירה בידה לשיטת רש"י ומהר"ם, ומכל מקום לא מצאנו שפוסלת העבודה או התפלה וזהו מה שהתרתי להמשיך להתפלל בדיעבד כשנכנסה באופן ארעי.
Since Rashi and Tosafot agree that a woman could enter the azarah when necessary (l'tzorech), by analogy they would agree that she may enter the men's section of the synagogue if the need arises, such as to read from the Torah. There is therefore no contradiction between Maharam's ruling on women reading the Torah and his ruling, cited in Sefer Tashbatz 397, that a woman should not enter the synagogue to be a sandakit:
For it is not proper for a festively adorned (mekushetet) woman to enter among the men and before the Shechinah. For that reason we object "what is a woman doing in the azarah?" lest adolescent kohanim accost her…. Was the Ezrat Nashim separate for no reason?
Maharam Rottenberg shared Rashi's opinion that unnecessary entry into the azarah was forbidden, and equated the Temple and the synagogue. Nevertheless, in the case of a town full of kohanim he ruled that women may read in place of men, because there it was indeed necessary.
וכל שכן לפי שיטת התוספות שמותרת להכנס אפילו שלא לצורך וכן דעת תוספות רי"ד והמאירי, ועיין במהרי"ל בהלכות מילה שהביא שם מדברי מהר"ם לגבי סנדקית שאסורה משום פריצות שתלך אשה בין אנשים עכ"ל ולא הביא טעם אשה בעזרה מנין ועיין ברמ"א ביורה דעה סימן קס"ה סעיף י"א. ומה שבתוספתא ערכין פרק ב' אמרו מעולם לא נראית אשה בעזרה אלא בשעת קרבנה בלבד עכ"ל והלא לדעת התוספות משכחן נשים שם גם שלא לצורך עבודה, יש לאמר שמדבר שם במה ששכיח ואשה בעזרה שלא לצורך אינה שכיחה, ולשון מעולם לאו דוקא וכן רבות. וראיה ממה שאמרו שם ולא נראה קטן בעזרה אלא בשעה שהלויים אומרים בשיר עכ"ל, ובמסכת ערכין דף י"ג עמוד ב' פרשוהו במשנה אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלויים אומרים בשיר עכ"ל ומשמע שאם שלא לצורך עבודה היה נכנס ואם כן התוספתא לאו דוקא לגבי קטן והוא הדין לגבי אשה. ועוד יש לפרש שמעולם לא נמצא צורך לאשה להיות בעזרה אלא בשעת קרבנה. ובירושלמי במסכת מעשר שני פרק ה' הלכה ג' סבר רבי אלעזר בן עזריה שהפסוק ואכלתם אותו בכל מקום פרושו שכהנים אוכלים מעשר בכל מקום בעזרה ואמר לו רבי יהושע בן חנניה והא כתיב אתם ובתיכם ואשה נכנסת לעזרה עכ"ל בתמיה, וכתב בגליון הש"ס וציון ירושלמי שהוא ראיה לפרש"י וקושיא לתוספות, ולע"ד אינו קשה, כי בקדושין פרשו התוספות וכי אשה רגילות בעזרה מנין והוא הדין כאן יפרשו וכי נשים רגילות להכנס לעזרה, והלא אם אתם ובתיכם קאי על כהנים אם כן משכחן נשי כהנים שם כל שעה וזה בודאי אינו. ובמאירי במסכת קדושין הביא ראיה לתוספות ממה שאמרו בגמרא דחקה ונכנסה עכ"ל ולא עברה ונכנסה.
Even according to Rashi's opinion that women were forbidden to enter the men's courtyard in the Temple unless it was necessary, and by extension would be similarly prohibited from entering the men's section of the synagogue, there is no indication that a woman's presence rendered the Temple service invalid or would prohibit prayers in the synagogue. And if this is true according to Rashi, how much more is it so according to Tosafot's opinion that women were permitted even unnecessary entry to the azarah, which is also the view of Tosafot Rid and Meiri. Maharil, too, in Hilchot Milah, cited Maharam Rottenberg regarding a sandakit, "it is forbidden that a woman should go among the men [during the circumcision ceremony], because of a breach of morals (pritzut)," but did not invoke the principle "what is a woman doing in the azarah?" and see Rema in Yoreh De'ah 265:11.
Tosefta Archin 2:1, however, states that "a woman was never seen in the azarah except at the time of her sacrifice." How can this be reconciled with Tosafot's position that women could enter even without recourse to a sacrifice? The answer is that, as is often the case, "never" (l'olam) is not to be taken literally. The Tosefta refers to what was commonplace, and it was not commonplace for women to enter the Temple grounds unnecessarily.
This is shown by the continuation of the Tosefta, "and a minor was not seen in the azarah except when the Levites spoke in song." The Mishnaic parallel to this is in Archin 13b, "a minor did not enter the azarah for service except when the Levites spoke in song," which implies that they did enter at other times when not for service. Should we invent a disagreement between the Mishnah and the Tosefta on this point? Rather, the Tosefta was referring to minors only in general terms and so, also, to women. Alternatively, the Tosefta meant that it was never considered necessary for a woman to be in the azarah except in connection with her sacrifices.
Another source concerning women in the Temple grounds is the Jerusalem Talmud in Ma'aser Sheini 5:3. R. Elazar b. Azariah proposed that the verse "You shall eat it everywhere" in Bamidbar 18:31 means that the ma'aser usually given to the Levite can be eaten by the priests anywhere in the azarah. R. Yehoshua countered that the verse stipulates "you and your houses," that is, wives, and asked, "Does a woman enter the azarah?" Gilayon haShas and Tziyun Yerushalayim noted that this seems to support Rashi's opinion as opposed to that of Tosafot. But I think this is no argument, for just as Tosafot explained that "What is a woman doing in the azarah?" means that women were usually not there, although they were permitted to be, they would explain the Yerushalmi in the same way. R. Yehoshua's objection was that if the priests could eat ma'aser with their families only in the azarah, women would be found there all the time, and that certainly was not the case in practice.
אבל לקבוע ספסל לנשים זקנות בעזרת גברים בבית הכנסת לע"ד אסור לעשות כן, כי לא היו נשים רגילות בעזרה וכל שכן לא קבועות ושייך אשה בעזרה מנין בין לרש"י בין לתוספות והוא הדין לבית הכנסת. ואם אינן יכולות לעלות במדרגות לעזרת נשים, אם באקראי כבר כתבתי להתיר וגם זה תלוי במקום ואין להורות דבר התמוה ברבים, אבל אם באות תדיר צריך לבנות להן מחיצה מסביב הספסל. ובשו"ת תשובה מאהבה חלק ב' סימן רכ"ט כתב שאסור להכניס כל נקבה לעזרת גברים ואפילו תינוקת, והוא על פי הסוד ואין המנהג כן אבל אפשר שלא נהגו אלא באקראי אבל לקבוע אשה בעזרה אסור בין תינוקת בין זקנה.
Rashi and Tosafot agree, then, that women were not often found in the Ezrat Yisrael in the Temple. The question "what is a woman doing in the azarah?" is equally appropriate to ask of the synagogue. For that reason one should not establish a permanent bench for elderly women in the men's section. However, the occasional presence of individual women does not prevent communal prayer.
Resp. Teshuvah Me'ahavah, part 2, no. 229, wrote that it is forbidden to bring any female into the men's section, even a baby; however, this is based on esoteric lore and is not commonly accepted. The custom is to permit girls in the men's section up to a certain age. On the other hand, it may be that the custom applies only to irregular visits, while to seat women permanently in the men's section is forbidden for either adult or child. I have already written that if a few elderly women cannot walk upstairs to the Ezrat Nashim, their occasional presence in the men's section does not invalidate the prayers. If they come regularly, however, a mechitzah should be built around their bench.
ואם תהיינה שם מנין נשים בספסל אזי אסור גם מקרא דזכריה וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד וגו' עכ"ל, ועיין במסכת סוכה דף נ"ב עמוד א' שלכן בנו גזוזטרא בשמחת בית השואבה כיון שהיה שם צבור נשים וצבור גברים. ולשון משפחת בית דוד לבד וגו' אינו מדבר על כל איש ואשתו לבדם אלא ככל משפחה ובית בתנ"ך שהם צבור קרובים ביחד, וכן פרשו שם שכתוב משפחת בית לוי לבד ופרש רש"י הכהנים והלויים עכ"ל והרד"ק על הכתוב משפחות משפחות כתב שאלה המשפחות הנזכרות כמו נתן ושמעי יהיו גדולות וידועות באותו הזמן וכו' ומה שאמר ונשיהם לבד וכו' שתתיחדנה לבדן לספוד כמנהגן עכ"ל ושלא כשו"ת חתם סופר חלק חושן משפט בהשמטות סימן ק"צ עיי"ש.
שוב ספר לי אותו הרב על בית דין בארץ אחת שהתיר לקהילה אחת להתפלל באולם מושכר לשבתות אנשים בצד אחד ונשים בצד שני בלי מחיצה כיון שאינו אלא בית כנסת ארעי. וישתכח דבר זה, ואטו שמחת בית השואבה לא היתה ארעית, ולפי סברתם בבית כנסת שאינו קבוע לא יחול חיוב מורא מקדש ואיסור שיחה בטלה ושאר איסורים בהפסקות שבתפלה, אלא לא חלקו חכמים בזה בין ארעי לקבוע אלא שבארעי שלא במועדי התפלה אין שם דין בית כנסת [הערות ותיקונים: נ.ב., עי' רמב"ם הלכות תפלה סוף פרק י"א. אבל בבית כנסת קבוע אסור להושיב אנשים ונשים בערבוביא גם שלא בשעת תפלה קל וחומר מהספד דזכריה, אפילו בשעור או חנוכת בית הכנסת וכל שכן חתונה], אבל בשעת התפלה פשיטא שחלים שם כל היובי בית כנסת ואסור להתפלל שם בלא מחיצה. ולע"ד יש שני תנאים להצריך מחיצה, א' שגם הנשים והאנשים מתכוונים לאותה תפלה וב' שאותו מקום מיוחד לתפלה לכל הפחות באותו רגע, וכן היה בהספד שבזכריה שכולם התאספו להספד ופשוט שלא היה שם ענין אחר באותה שעה, וכשאין לתנאים האלה אין צורך במחיצה. ובאולמי חתונות ושאר מקומות כשנמצאים שם צבור נשים וגברים ומתאסף מנין גברים בפינה אחת אף על פי שיש הרבה נשים באולם מותר בלי מחיצה, שכיון שאין הנשים מתכוונות להצטרף וגם כיון שבאותה שעה אין האולם מיוחד לתפלה אין לו דין בית כנסת כלל, וכן המנהג [הערות ותיקונים: נ.ב., אבל לא תוך ד' אמות של נשים, וע' תנא דבי אליהו בילקוט שמעוני פרשה כי תצא רמז תתקל"ד. (עי' בני בנים חלק ב' סימן י"ב וי"ג)].
The rabbi also reported that a beit din in a certain country permitted a congregation to pray in a rented hall on Shabbat with men sitting on one side and women on the other without a mechitzah, the reason being that it was only a temporary synagogue. This is a mistaken ruling, and in my opinion it should be put completely out of mind. By this logic, the obligation of mora mikdash and the prohibition of idle chatter would also not apply in a temporary synagogue. Rather, the only distinction between a permanent and a temporary synagogue is that the latter does not have the status of a synagogue when not being used as one. When in use for prayer, all the laws of a synagogue apply, and it is forbidden to pray there without a mechitzah.
Outside of a synagogue a mechitzah is mandatory when two conditions are met: first, both the men and the women intend to participate in the prayers, and second, the place is being used at the time solely for prayer. These are the circumstances regarding the eulogies described in Zechariah 12:12, and where these conditions do not apply, a mechitzah is not required. For this reason no mechitzah is required in a wedding hall when a minyan of men gather in one corner, both because the women do not participate and the hall is not being used exclusively for prayer.
יהודה הרצל הנקין
רב אזורי