תתקצד. נחנו ח"מ קבלנו הטענות שטען ראובן על שמעון אמרת עלי [שנשכתי אצבעך עד שקילח דם וקבלת עלי השלטון והפסדתני ב' זקוקי' ומזה יש לי עדי' והשיב שמעון כן הדברי' שנשכת את אצבעי וזה אירע לפני טו שנה אבל לפני השלטון לא קבלתי עליך ולא הפסדתיך ואם באו הדברי' לפני השלטון זה הי' בשעת הזעם אבל אני לא עשיתי הקבלה וגם יש לי עדי' שמחלתני ופטרתני מכל ההפסד שאמרת שהפסדתיך ומורי תודיעני אם חייב שמעון או לאו.
Q. A claims that B caused him a loss of twenty marks by accusing him before the authorities of having bitten B's finger. B claims that A bit his finger fifteen years ago; that he, B, did not complain to the authorities; that the case was reported to the authorities while he, B, was still in the heat of anger; and that he can prove, through witnesses, that A had previously released him of all obligation in this matter.
2
תשובה בקצרה אשיב הנראה בעיני על מה שאומר העולם בשעת הזעם פטור אני רגיל לומר שאם מסר אותו והפסידו ממון אע"פ שבזעם הי' נ"ל דחייב לשלם הפסדו דלא גרע משני אנשים שחבלו זה בזה [דמשלמין] במותר נזק שלם (ב"ק ל"ג ע"א) ואע"פ שראובן חבל מתחלה בשמעון ושמו ב"ד שחזר שמעון וחבל בראובן חבלה גדולה יותר ממה שחב בו ידלם שמעון ולא פטרי' ליה לשמעון לומר שבשעת הזעם הי' ואין אדם נתפס על צערו ולא ידעי מהיכן הלשון הזה ואם תקנת הקהלות לפטרו אפשר שתקנו שלא ילקה ולא יקנסו בשאר קנסות את המוסר כדרך שרגילי' כל קהל וקהל לקנוס את עוברי עבירות ופורצי פרצות שמסיעין על קיצותן ומדין קנס הקהל פוטרי' אותו אם מסר בשעת הזעם אבל ממון שהפסיד לחבירו לא יטור אמנם נראה [דישומו] דמי חבלתו חמשה דברים או [כולם] או מקצתן דזימני' דאיתנהו [לכולהו] וזינמני' דליתנהו [לכולהו] אלא מקצתם כדאי' פ' החובל (בבא קמא פ"ג ע"ב) ואם נראה שיגיעו דמי חבלתו להפסד שהפסידו במסירתו דפוטרי' את המוסר דנהי דאין דנין דיני קנסות וחבלות בבבל [הא אמרי'] בפ"ק דב"ק (ט"ו ע"ב) דאי תפיס המזיק עצמו דוקא לא מפקי' מיניה [ונ"ל] דהדברי' ק"ו דאפי' הממון שהוא בעין בידו נתנו לו רשות לתפוס ולא מפקי [מיניה] עד דאזל בהדי' לארעא דישראל כ"ש דלא נפיק מיני' ממון של עצמו בשביל גרמ' שגרם לחבירו להפסיד [דכל] מסור [לא] מחייב אלא משום קנסא כמו דמוכח בירושלמי פ' הגוזל בתרא בנדון זה בק"ו רואה אני שלא נוציא ממנו ממון דלא מחייב בשום דוכתא אלא משום קנסא ומדרבנן הכא כלל לא כיון דדמי חבלתו הוי' כדמי הפסד מסירתו והוא תפוס ואם דמי חבלתו [פחותי' מהפסדו שהפסידו במסירתו] ינכה דמי חבלתו והשאר ישלם ואע"פ שבשעת הזעם הי' כן נ"ל אמנם אם תקנת הקהילות לפטור לגמרי בשעת הזעם כדי לקנוס המכים ולמונעם שלא יעשו עוד על תקנת הקהילות איני חולק דהפקר ב"ד הפקר [במיגדר מלתא] ודעתינו עלה אם כדברי שמעון שהוא כופ' שמעולם לא מסר אוו ולא הפסיד אותו או שמחל לו אז אין אנו צריכי' לכל מה שכתבנו אם ישבע שלא הפסידו או ישבע שמחל לו דמחילה א"צ קנין ושלום מאיר ב"ר ברוך.
A. An opinion is prevalent among the people that a takkanah of the communities frees one from any responsibility, if, after suffering bodily injury at the hand of his neighbor, and while still in the heat of anger, he retaliates with force, or even turns informer against him. If such takkanah exists, in order to punish severely the person who began the disturbance, or if B's claim is true that A released him from obligation in this matter, B owes nothing to A. But the takkanah of the communities probably frees the assaulted person, who retaliates in the heat of anger, from the special fines which communities usually impose upon offenders against public policy, but does not free him from responsibility for the injuries he inflicted upon the assailant. The judges, therefore, must evaluate the five compensations (prescribed to the injured person by the Talmud) for biting B's finger. If B caused A a greater loss than the amount estimated, the former must pay the difference to the latter. SOURCES: Pr. 994; Tesh. Maim. to Nezikin, 15b; Hayyim Or Zarua, Responsa 142. Cf. Weil, Responsa 28.
תתקצד. נחנו ח"מ קבלנו הטענות שטען ראובן על שמעון אמרת עלי [שנשכתי אצבעך עד שקילח דם וקבלת עלי השלטון והפסדתני ב' זקוקי' ומזה יש לי עדי' והשיב שמעון כן הדברי' שנשכת את אצבעי וזה אירע לפני טו שנה אבל לפני השלטון לא קבלתי עליך ולא הפסדתיך ואם באו הדברי' לפני השלטון זה הי' בשעת הזעם אבל אני לא עשיתי הקבלה וגם יש לי עדי' שמחלתני ופטרתני מכל ההפסד שאמרת שהפסדתיך ומורי תודיעני אם חייב שמעון או לאו.
Q. A claims that B caused him a loss of twenty marks by accusing him before the authorities of having bitten B's finger. B claims that A bit his finger fifteen years ago; that he, B, did not complain to the authorities; that the case was reported to the authorities while he, B, was still in the heat of anger; and that he can prove, through witnesses, that A had previously released him of all obligation in this matter.
תשובה בקצרה אשיב הנראה בעיני על מה שאומר העולם בשעת הזעם פטור אני רגיל לומר שאם מסר אותו והפסידו ממון אע"פ שבזעם הי' נ"ל דחייב לשלם הפסדו דלא גרע משני אנשים שחבלו זה בזה [דמשלמין] במותר נזק שלם (ב"ק ל"ג ע"א) ואע"פ שראובן חבל מתחלה בשמעון ושמו ב"ד שחזר שמעון וחבל בראובן חבלה גדולה יותר ממה שחב בו ידלם שמעון ולא פטרי' ליה לשמעון לומר שבשעת הזעם הי' ואין אדם נתפס על צערו ולא ידעי מהיכן הלשון הזה ואם תקנת הקהלות לפטרו אפשר שתקנו שלא ילקה ולא יקנסו בשאר קנסות את המוסר כדרך שרגילי' כל קהל וקהל לקנוס את עוברי עבירות ופורצי פרצות שמסיעין על קיצותן ומדין קנס הקהל פוטרי' אותו אם מסר בשעת הזעם אבל ממון שהפסיד לחבירו לא יטור אמנם נראה [דישומו] דמי חבלתו חמשה דברים או [כולם] או מקצתן דזימני' דאיתנהו [לכולהו] וזינמני' דליתנהו [לכולהו] אלא מקצתם כדאי' פ' החובל (בבא קמא פ"ג ע"ב) ואם נראה שיגיעו דמי חבלתו להפסד שהפסידו במסירתו דפוטרי' את המוסר דנהי דאין דנין דיני קנסות וחבלות בבבל [הא אמרי'] בפ"ק דב"ק (ט"ו ע"ב) דאי תפיס המזיק עצמו דוקא לא מפקי' מיניה [ונ"ל] דהדברי' ק"ו דאפי' הממון שהוא בעין בידו נתנו לו רשות לתפוס ולא מפקי [מיניה] עד דאזל בהדי' לארעא דישראל כ"ש דלא נפיק מיני' ממון של עצמו בשביל גרמ' שגרם לחבירו להפסיד [דכל] מסור [לא] מחייב אלא משום קנסא כמו דמוכח בירושלמי פ' הגוזל בתרא בנדון זה בק"ו רואה אני שלא נוציא ממנו ממון דלא מחייב בשום דוכתא אלא משום קנסא ומדרבנן הכא כלל לא כיון דדמי חבלתו הוי' כדמי הפסד מסירתו והוא תפוס ואם דמי חבלתו [פחותי' מהפסדו שהפסידו במסירתו] ינכה דמי חבלתו והשאר ישלם ואע"פ שבשעת הזעם הי' כן נ"ל אמנם אם תקנת הקהילות לפטור לגמרי בשעת הזעם כדי לקנוס המכים ולמונעם שלא יעשו עוד על תקנת הקהילות איני חולק דהפקר ב"ד הפקר [במיגדר מלתא] ודעתינו עלה אם כדברי שמעון שהוא כופ' שמעולם לא מסר אוו ולא הפסיד אותו או שמחל לו אז אין אנו צריכי' לכל מה שכתבנו אם ישבע שלא הפסידו או ישבע שמחל לו דמחילה א"צ קנין ושלום מאיר ב"ר ברוך.
A. An opinion is prevalent among the people that a takkanah of the communities frees one from any responsibility, if, after suffering bodily injury at the hand of his neighbor, and while still in the heat of anger, he retaliates with force, or even turns informer against him. If such takkanah exists, in order to punish severely the person who began the disturbance, or if B's claim is true that A released him from obligation in this matter, B owes nothing to A. But the takkanah of the communities probably frees the assaulted person, who retaliates in the heat of anger, from the special fines which communities usually impose upon offenders against public policy, but does not free him from responsibility for the injuries he inflicted upon the assailant. The judges, therefore, must evaluate the five compensations (prescribed to the injured person by the Talmud) for biting B's finger. If B caused A a greater loss than the amount estimated, the former must pay the difference to the latter.
SOURCES: Pr. 994; Tesh. Maim. to Nezikin, 15b; Hayyim Or Zarua, Responsa 142. Cf. Weil, Responsa 28.