תתקצה. האר עינינו בדין לאה שטוענת על הקהל לקחתם ממני מס שלא כדת עבור המס טרם בואי לעירי אך שהעירונים צוו לתת [ליהודי] אחד ומאז היה כגבוי ואני לאחר כן באתי ולא נתחייבתי עמכם בזה המס ואם היהודי הרחיב עמכם הזמן ולא נגבה המס עד אחרי בואי בזה אין לי חובה ואף אם באתי מיד אחר תביעת המס הייתי פטורה כ"ש שלא באתי עד אחר שצוו העירונים לתת המס ליהודי שמאז היה אחרי אשר נפטרתי מן העירונים והקהל משיבי' כדין עשינו לך כי שלחת מעותיך קודם התביעה [והלוית] וגם אחותך השכירה לצורכך בית ורגלים לדבר שהי' רצונך לגור פה והכל הולך אחר התביעה וראי' לדבר מחתן שנשא אשה אחר [תביעה קודם] לבבייה שצריך לתן והקהל מחייבי' והדבר תלוי בהם וגם העירונים גרמו לנפשותינו לעשות כמו שעשו ברינוס והדין נותן שהי' לך לתן אפי' אם היית באה לאחר התביעה ולאה משיבה להד"ם ששלחתי המעות וגם אם שלחתום לכאן לא הלוו אותם וגם המס לא הי' להצלת נפשות אך כך הורגלתם כל הימים לתת מס לעירונים כאשר יתבעו וגם לא היה בדעתי לגור פה אך שאחותי ברחה מן הישוב וברחתי אחריה כי העמידה אותי לערב ועדיין לא הייתי בא בע"א והכל הולך [התביעה] וראי' לדבר היוצא מן העיר בין תביעה לגבייה צריך לתן מס וראי' שלהם ליתא וגם אחותי לא השכירה הבית טרם בואי אך בעצמי השכרתיו וגם אשר חייבתוני אתם לא תוכלו לחייבני כי נוגעים בדבר אתם. למה אתם שואלים דיני מסים שמהלכות מדינה הם נהרא ופשטי' ורבו מהם חילוקי מנהגים ומה צורך להודיעכם מנהג מקומינו ושמא אין [מנהג] מקומכם כך ונ"ל אחרי שלאה באתה שמה אחרי שכבר נסתלקו הקהל מן העירונים לגמרי שאפי' אם לא פורעי' הקהל לאותו יהודי שצוו העירונים לא היו לעירונים עסק עם הקהל בכך נראה אם הקהל באי' להוציא מלאה לומר מנהגינו הוא כך שאת חייבת עליהם להביא ראי שמנהגם כך הוא דנהי שאני אומר דכל יחיד המדיין עם קהלו עבור מס ואמר לא אתן כי איני חייב והקהל אומר אתה חייב יש לו לתן המס ושוב אם ירצה יתבע את הקהל ולא [שהם יהי'] תתובעי' ודמיא לההוא דאיזהו נשך (ע"ג ע"ב) ובפ' החולץ (יבמות מ"ו ע"א) [דמוהרקיהו דהני בטפסי דמלכא מנח] וכו' הכא כיון שנסתלקו הקהל כבר עם העירונים לגמרי טרם בואה הדין עם לאה דכגבוי דמי ומיהו לפי מנהגם חייבת כי אחרי שהי' דרה בעיר עתה ע"כ הרי היא כאנשי העיר לכל מנהגם ועל הקהל להביא ראי' שכך מנהגם ואין מביאי' ראי' מאנשי העיר שהם נותני' מס ולמיתב בי תרי מיניהו מאי דקיימו להו ולסהדי ליכא למימר דנהי דרבי' שמשון פירוש כן בחזקת הבתם (מ"ג ע"א) כי היכא דמצי בי תרי מיניהו לסלוקי ולמדייני [אם לא היכא דלשמיעה קאי כדאי'] בחזקת הבתים (שם) [ה"נ] לאסהודי ואע"ג דבעי' תחלתו וסופו בכשרות ה"מ לענין קורבה ופסול אבל [נוגע] מחמת ממו דלאו פסול גמור הוא לא בעי' תחלתו וסופו בכשרות רבינו ברוך שירפונטין לא פי' כן בפ' בא סימן אלא פי' לדין כשר ע"י סילוק אבל לא לענין עדות דהא בעי' תחלתו וסופו בכשרות ואע"ג דאמרי' בפ' (בא סימן מ"ט ע"ב) כל [הכשר לדון] כשר להעיד תירץ דהיינו [בלהבא] כל הכשר לדון כשר להעיד מה שיראה מכאן ואילך וקרוב מחמת ממון לאחר שנסתלק שכשר לדון מכאן ולהבא כך דינו של הגדת עדות וכשר נמי להעיד מה שיראה מכאן ולהבא וק"ל ונראי' דברי רבי' ברוך מדפריך פ' חזקת הבתים ג' זימני' ולסלקו בי תרי מיניהו ולידיינו ולא פריך הכי על עדות ולסלקו בי תרי מיניהו ולסהדי מכלל דלעדות לא מהני סילוק. ואם יתברר הדבר ששכרה שם בית מעיקרא יראה לי דלענין מס חייבת כדתניא (ב"ב ז' ע"ב) ואם קנה שם בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד. ושלום מאיר בר' ברוך זלה"ה.
Q. Leah claims that she settled in the town T subsequent to the demand of a tax from the Jews by the burghers of the town, and after they had instructed the Jews to pay the tax to a Jew, A; that she was, therefore, not subject to this tax, even though A gave the community an extension of the time for payment; and that the community had no right to collect any money from her in payment therefor. The community claims that Leah sent her money to T for investment before the burghers demanded the tax; that her sister rented a house for her, which indicates that Leah had decided to reside in T before she actually came there; that it is a custom of the community to collect taxes from all those resident at the time of collection even though they were not residents at the time the tax was demanded; and that the tax was paid in order to save their lives, since the burghers threatened "to do what they did on the Rhine." Leah denied the claims that she sent her money to T, that it had been invested before her arrival and that her sister had rented a house for her. She stated that the Jews always paid a tax to the burghers whenever the latter demanded it; and that she did not intend to settle in T at all, but that being her sister's surety she had to follow her sister when the latter fled from her former settlement. A. Matters of taxation depend on local custom. It is needless to ask me the custom of our community, for you may have a different custom. Anyone who settles in a new place is bound by the custom prevailing there. But since the community has completely settled its obligations to the burghers, by consenting to pay the tax to A, before Leah settled in T, the representatives of the community must prove through witnesses who are not residents of T, that according to their custom Leah was obliged to pay the amount the community demanded, before they could deprive her of any of her property. If Leah, however, rented a house in T before the tax was levied, she is bound to pay her share of the tax, despite the fact that the community may not be able to prove any prevailing custom to that effect. SOURCES: Pr. 995. Cf. Menahem of Merseburg, Nimmukim (8).
תתקצה. האר עינינו בדין לאה שטוענת על הקהל לקחתם ממני מס שלא כדת עבור המס טרם בואי לעירי אך שהעירונים צוו לתת [ליהודי] אחד ומאז היה כגבוי ואני לאחר כן באתי ולא נתחייבתי עמכם בזה המס ואם היהודי הרחיב עמכם הזמן ולא נגבה המס עד אחרי בואי בזה אין לי חובה ואף אם באתי מיד אחר תביעת המס הייתי פטורה כ"ש שלא באתי עד אחר שצוו העירונים לתת המס ליהודי שמאז היה אחרי אשר נפטרתי מן העירונים והקהל משיבי' כדין עשינו לך כי שלחת מעותיך קודם התביעה [והלוית] וגם אחותך השכירה לצורכך בית ורגלים לדבר שהי' רצונך לגור פה והכל הולך אחר התביעה וראי' לדבר מחתן שנשא אשה אחר [תביעה קודם] לבבייה שצריך לתן והקהל מחייבי' והדבר תלוי בהם וגם העירונים גרמו לנפשותינו לעשות כמו שעשו ברינוס והדין נותן שהי' לך לתן אפי' אם היית באה לאחר התביעה ולאה משיבה להד"ם ששלחתי המעות וגם אם שלחתום לכאן לא הלוו אותם וגם המס לא הי' להצלת נפשות אך כך הורגלתם כל הימים לתת מס לעירונים כאשר יתבעו וגם לא היה בדעתי לגור פה אך שאחותי ברחה מן הישוב וברחתי אחריה כי העמידה אותי לערב ועדיין לא הייתי בא בע"א והכל הולך [התביעה] וראי' לדבר היוצא מן העיר בין תביעה לגבייה צריך לתן מס וראי' שלהם ליתא וגם אחותי לא השכירה הבית טרם בואי אך בעצמי השכרתיו וגם אשר חייבתוני אתם לא תוכלו לחייבני כי נוגעים בדבר אתם. למה אתם שואלים דיני מסים שמהלכות מדינה הם נהרא ופשטי' ורבו מהם חילוקי מנהגים ומה צורך להודיעכם מנהג מקומינו ושמא אין [מנהג] מקומכם כך ונ"ל אחרי שלאה באתה שמה אחרי שכבר נסתלקו הקהל מן העירונים לגמרי שאפי' אם לא פורעי' הקהל לאותו יהודי שצוו העירונים לא היו לעירונים עסק עם הקהל בכך נראה אם הקהל באי' להוציא מלאה לומר מנהגינו הוא כך שאת חייבת עליהם להביא ראי שמנהגם כך הוא דנהי שאני אומר דכל יחיד המדיין עם קהלו עבור מס ואמר לא אתן כי איני חייב והקהל אומר אתה חייב יש לו לתן המס ושוב אם ירצה יתבע את הקהל ולא [שהם יהי'] תתובעי' ודמיא לההוא דאיזהו נשך (ע"ג ע"ב) ובפ' החולץ (יבמות מ"ו ע"א) [דמוהרקיהו דהני בטפסי דמלכא מנח] וכו' הכא כיון שנסתלקו הקהל כבר עם העירונים לגמרי טרם בואה הדין עם לאה דכגבוי דמי ומיהו לפי מנהגם חייבת כי אחרי שהי' דרה בעיר עתה ע"כ הרי היא כאנשי העיר לכל מנהגם ועל הקהל להביא ראי' שכך מנהגם ואין מביאי' ראי' מאנשי העיר שהם נותני' מס ולמיתב בי תרי מיניהו מאי דקיימו להו ולסהדי ליכא למימר דנהי דרבי' שמשון פירוש כן בחזקת הבתם (מ"ג ע"א) כי היכא דמצי בי תרי מיניהו לסלוקי ולמדייני [אם לא היכא דלשמיעה קאי כדאי'] בחזקת הבתים (שם) [ה"נ] לאסהודי ואע"ג דבעי' תחלתו וסופו בכשרות ה"מ לענין קורבה ופסול אבל [נוגע] מחמת ממו דלאו פסול גמור הוא לא בעי' תחלתו וסופו בכשרות רבינו ברוך שירפונטין לא פי' כן בפ' בא סימן אלא פי' לדין כשר ע"י סילוק אבל לא לענין עדות דהא בעי' תחלתו וסופו בכשרות ואע"ג דאמרי' בפ' (בא סימן מ"ט ע"ב) כל [הכשר לדון] כשר להעיד תירץ דהיינו [בלהבא] כל הכשר לדון כשר להעיד מה שיראה מכאן ואילך וקרוב מחמת ממון לאחר שנסתלק שכשר לדון מכאן ולהבא כך דינו של הגדת עדות וכשר נמי להעיד מה שיראה מכאן ולהבא וק"ל ונראי' דברי רבי' ברוך מדפריך פ' חזקת הבתים ג' זימני' ולסלקו בי תרי מיניהו ולידיינו ולא פריך הכי על עדות ולסלקו בי תרי מיניהו ולסהדי מכלל דלעדות לא מהני סילוק. ואם יתברר הדבר ששכרה שם בית מעיקרא יראה לי דלענין מס חייבת כדתניא (ב"ב ז' ע"ב) ואם קנה שם בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד. ושלום מאיר בר' ברוך זלה"ה.
Q. Leah claims that she settled in the town T subsequent to the demand of a tax from the Jews by the burghers of the town, and after they had instructed the Jews to pay the tax to a Jew, A; that she was, therefore, not subject to this tax, even though A gave the community an extension of the time for payment; and that the community had no right to collect any money from her in payment therefor. The community claims that Leah sent her money to T for investment before the burghers demanded the tax; that her sister rented a house for her, which indicates that Leah had decided to reside in T before she actually came there; that it is a custom of the community to collect taxes from all those resident at the time of collection even though they were not residents at the time the tax was demanded; and that the tax was paid in order to save their lives, since the burghers threatened "to do what they did on the Rhine." Leah denied the claims that she sent her money to T, that it had been invested before her arrival and that her sister had rented a house for her. She stated that the Jews always paid a tax to the burghers whenever the latter demanded it; and that she did not intend to settle in T at all, but that being her sister's surety she had to follow her sister when the latter fled from her former settlement.
A. Matters of taxation depend on local custom. It is needless to ask me the custom of our community, for you may have a different custom. Anyone who settles in a new place is bound by the custom prevailing there. But since the community has completely settled its obligations to the burghers, by consenting to pay the tax to A, before Leah settled in T, the representatives of the community must prove through witnesses who are not residents of T, that according to their custom Leah was obliged to pay the amount the community demanded, before they could deprive her of any of her property. If Leah, however, rented a house in T before the tax was levied, she is bound to pay her share of the tax, despite the fact that the community may not be able to prove any prevailing custom to that effect.
SOURCES: Pr. 995. Cf. Menahem of Merseburg, Nimmukim (8).