דקצרות סי' ר"צ. מרדכי ב"מ פ"ה סי' שכ"ד תשובת מיימוני לס' קנין סי' ג' וכולם בחסרון. וששאלתם על ראובן שמכר בית לשמעון ונדר לו לסלק המצרן וגם המצרן אמר ללוקח איןהצ"ל אני. רוצה לקנות אין בידי מעות וביקש המוכר לאשתו להשאיל תכשיטיה לעירבון ביד שליש עד שיסלק המצרן גם הלוקח נתן ליד אותו שליש לעירבון כ' זקוקים שיתן מעותיו ולא יחזיר בו ולאחר שעשאו סכום המקח בא המצרן עם מעותיו וסילק הלוקח בדיןוצ"ל כיון: דלא קני מיני' כדפסיק בפי' המקבל (בבא מציעא ד' קח.) צריך למיקני מיני' והנה הלוקח תבע עירבון מן השליש עבור שהמוכר לא סילק המצרן העמיד השליש עדים ואמר למוכר פלוני תובע עירבון אמר במעמד שלשתן לפני עדים תן לו כי מן הדין הוא שלו ולא ה' שום קנין ולא ב"ד חשוב אכן במשיכה שמסרו לו שזיכה מעכשיו אם לא יסלק המצרן נ"ל מטיבותי' דמר דאסמכתא היא ולא קני דכל דאי לא קני וא"כ היכי ליקני הא לא קנו מיני' בב"ד חשוב ואע"ג דאמר מעכשיו לא קני דהא כל קנין מעכשיו הוא דאי לאחר זמן היכי קני והא בההיא שעתא הדר סודרא למרי' וא"ה פסקינן בפ' ד' נדרים (נדרים ד' כ"ז:) דלא קני אלא בדקני מיני' בב"ד חשוב וההוא גברא (שם ד' כ"ז.) דאמר דאי לא אתינא עד תלתין יומין ליבטנון זכוותי' ואיתניס ולא אתא וא"ר הונא בטנין זכוותי' ר"י פי' שם בסתם שלא נתן אנא אמר אי לא אתינאזבהכ"י או וט"ס. אז אני מודה שזכיותי בטלין ושטרי זיוף הן והודאת בע"ד כק' עדים דמי אבל הנותן דבר לחבירו או לידו או ליד שליש ואמר אם לא אעשה כך תנהוחצ"ל לו. לי לא קני אפי' קנו מיני' אי לא קנו בב"ד חשוב והא דאמר בפ' איזהו נשך (בבא מציעא ד' ס"ו.) הלווהו וכו' דאי אסמכתא היא ואפ"ה קניא באומר מעכשיו בלא קנין לאו ראי' הוא דההיא אסמכתא ע"כ לא דמיא לשאר אסמכתא דתיקשי לן דהתם משמע דרב נחמן אמר מעיקרא דאסמכתא קניא עד דאהדרי' מיניומי אלמא דבשם מניומי א"ר נחמן דלא קניא ובפ' ד' נדרים (שם) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין הלכה כר' יוסי אלמא דבשם רבו רבה בר אבוה אמר ועוד הקשה ר"י היכי פריך בפ' ד' נדרים מרב נחמן אמר רבה בר אבוה לרב הונא והא רב הונא פליג עלי' בהדיא ואמר אסמכתא קניא בפ' איזה נשך ועוד הקשה דפ' ד' נדרים מסקינן דבעינן קנין בב"ד ובפ' איזהו נשך אמר אפי' למ"ד לא קניא במעכשיו לחודי' קניא אלא אומר ר"י דיש חילוק בין אסמכתא דאיזהו נשך לשאר אסמכתא דבשאר אסמכתות מודה רב הונא לרב נחמן ובשאר אסמכתות אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה דלא קניא אבל ההיא דאיזהו נשך דהלווהו על שדהו מתחילה ועשה לו טובה להכי בקל גמר ומקני לי' ולהכי קאמר רב הונא דקניא ואף רב נחמן מעיקרא הוה אמר דקניא עד דאהדרי' מיניומי ואפי' בתר דאהדרי' במעכשיו לחודי' קניא הלכך נ"ל דלא קני הכא דאסמכתא גמורה הא וליכא למימר לכל הפחות יקנה במעמד שלשתן שאמר אח"כ לשליש תן כי נ"ל כיון דסיים ואמר תן לו כי מן הדין הם שלו מיטעא הוא דטעי דס"ד מעיקרא מקני לי' אחרי שלא סילק המצרן ולא ידע דאסמכתא לא קניא וקיי"ל דאפי' קנין בטעות חוזר כדאמר ספ"ק דגיטין (ד' י"ד.) גבי הנהו גינאי אע"פ שפר"ח ור"ת התם דלא מהימן לומר טעיתי אפי' במיגו דמצי אמר פרעתי והביא ראי' מפ' שבועת הדיינין (שבועות ד' לח) וטעמא משום דהוי כמיגו במקום עדים דאנן סהדי דלא טעה דכל המודה לחבירו לא הי' מודה לו אלא א"כ דקדק וחשב יפה יפה ולוואי שיודה כל אחד לחבירו אחרי שיודע בברור שהוא חייב לו ופי' דההיא דהנך גינאי דאמר קנין בטעות הוא לא ע"פ עצמו בלבד מהימנינן לי' דטעה אלא ע"פ עדות ברורה או הודאת בעל דין שכנגדוטצ"ל הכא אפי' המוכר והשליש מודים דאי אסמכתא הוא ולא קניא ולא מחייבינן כו' ה"נ אפי' הלוקח והשליש מודים לו דאי אסמכת לא קניא דלא מחייבינן לי' ולא מידי ועוד דאמר פ' איזהו נשך (בבא מציעא ד' ס"ו:) בין אשכחי' בגו זימני' וא"ל קני בין אשכחי' לבתר זימני' וא"ל קני לא קנייצ"ל מאי טעמא דמחמת כיסופא הוא דקא"ל ה"נ דא"ל תן לו מחמת כיסופא כו'. ועיי"ש בגמ'. ה"נ דא"ל קני מחמת כיסופא הוא דקא"ל כ"ש הכא דאיכא טעם למימר דלא קני דקאמר כי מןכצ"ל הדין הם שלולצ"ל אלמא. אלא מיטעא טעי. ושלום מאיר בר ברוך שיח':
Q. A sold his house to B and undertook to settle with the abutter so that the latter would not take the house away from B. The abutter, also, told B that having no money he did not want to buy the house. B, however, failed to bind the abutter by a kinyan. A borrowed jewelry from his wife and deposited it with C stating: take formal possession of this jewelry on condition that if I fail to settle with the abutter it will belong to B from now on. B, on the other hand, deposited twenty*Cr. reads: “two;” Mord. reads: “four;” L. and Tesh. Maim. read: “twenty.”marks with C as a guaranty that he would pay the price of the house and that he would not change his mind. After the transaction was concluded, however, the abutter obtained money, paid off B, and took away the house; B, therefore, demanded of C that he turn over to him the valuables A had deposited with him. C told A in the presence of witnesses of B's demand and A replied that he should give the valuables to B "since it is legally coming to him". Is B entitled to the valuables? A. A gave the valuables to C in order that he deliver them to B should a certain condition not be fulfilled. Such a transaction is called asmakhta and is not binding since it was not made before an authoritative court. When A finally told C to deliver the valuables to B, he was acting under misapprehension that they were due him legally, as his statement indicates. His order, therefore, was not binding and B should return the valuables to A. SOURCES: Cr. 290; L. 309; Mord. B. B. 324; Tesh. Maim to Kinyan, 3.
דקצרות סי' ר"צ. מרדכי ב"מ פ"ה סי' שכ"ד תשובת מיימוני לס' קנין סי' ג' וכולם בחסרון. וששאלתם על ראובן שמכר בית לשמעון ונדר לו לסלק המצרן וגם המצרן אמר ללוקח איןהצ"ל אני. רוצה לקנות אין בידי מעות וביקש המוכר לאשתו להשאיל תכשיטיה לעירבון ביד שליש עד שיסלק המצרן גם הלוקח נתן ליד אותו שליש לעירבון כ' זקוקים שיתן מעותיו ולא יחזיר בו ולאחר שעשאו סכום המקח בא המצרן עם מעותיו וסילק הלוקח בדיןוצ"ל כיון: דלא קני מיני' כדפסיק בפי' המקבל (בבא מציעא ד' קח.) צריך למיקני מיני' והנה הלוקח תבע עירבון מן השליש עבור שהמוכר לא סילק המצרן העמיד השליש עדים ואמר למוכר פלוני תובע עירבון אמר במעמד שלשתן לפני עדים תן לו כי מן הדין הוא שלו ולא ה' שום קנין ולא ב"ד חשוב אכן במשיכה שמסרו לו שזיכה מעכשיו אם לא יסלק המצרן נ"ל מטיבותי' דמר דאסמכתא היא ולא קני דכל דאי לא קני וא"כ היכי ליקני הא לא קנו מיני' בב"ד חשוב ואע"ג דאמר מעכשיו לא קני דהא כל קנין מעכשיו הוא דאי לאחר זמן היכי קני והא בההיא שעתא הדר סודרא למרי' וא"ה פסקינן בפ' ד' נדרים (נדרים ד' כ"ז:) דלא קני אלא בדקני מיני' בב"ד חשוב וההוא גברא (שם ד' כ"ז.) דאמר דאי לא אתינא עד תלתין יומין ליבטנון זכוותי' ואיתניס ולא אתא וא"ר הונא בטנין זכוותי' ר"י פי' שם בסתם שלא נתן אנא אמר אי לא אתינאזבהכ"י או וט"ס. אז אני מודה שזכיותי בטלין ושטרי זיוף הן והודאת בע"ד כק' עדים דמי אבל הנותן דבר לחבירו או לידו או ליד שליש ואמר אם לא אעשה כך תנהוחצ"ל לו. לי לא קני אפי' קנו מיני' אי לא קנו בב"ד חשוב והא דאמר בפ' איזהו נשך (בבא מציעא ד' ס"ו.) הלווהו וכו' דאי אסמכתא היא ואפ"ה קניא באומר מעכשיו בלא קנין לאו ראי' הוא דההיא אסמכתא ע"כ לא דמיא לשאר אסמכתא דתיקשי לן דהתם משמע דרב נחמן אמר מעיקרא דאסמכתא קניא עד דאהדרי' מיניומי אלמא דבשם מניומי א"ר נחמן דלא קניא ובפ' ד' נדרים (שם) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין הלכה כר' יוסי אלמא דבשם רבו רבה בר אבוה אמר ועוד הקשה ר"י היכי פריך בפ' ד' נדרים מרב נחמן אמר רבה בר אבוה לרב הונא והא רב הונא פליג עלי' בהדיא ואמר אסמכתא קניא בפ' איזה נשך ועוד הקשה דפ' ד' נדרים מסקינן דבעינן קנין בב"ד ובפ' איזהו נשך אמר אפי' למ"ד לא קניא במעכשיו לחודי' קניא אלא אומר ר"י דיש חילוק בין אסמכתא דאיזהו נשך לשאר אסמכתא דבשאר אסמכתות מודה רב הונא לרב נחמן ובשאר אסמכתות אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה דלא קניא אבל ההיא דאיזהו נשך דהלווהו על שדהו מתחילה ועשה לו טובה להכי בקל גמר ומקני לי' ולהכי קאמר רב הונא דקניא ואף רב נחמן מעיקרא הוה אמר דקניא עד דאהדרי' מיניומי ואפי' בתר דאהדרי' במעכשיו לחודי' קניא הלכך נ"ל דלא קני הכא דאסמכתא גמורה הא וליכא למימר לכל הפחות יקנה במעמד שלשתן שאמר אח"כ לשליש תן כי נ"ל כיון דסיים ואמר תן לו כי מן הדין הם שלו מיטעא הוא דטעי דס"ד מעיקרא מקני לי' אחרי שלא סילק המצרן ולא ידע דאסמכתא לא קניא וקיי"ל דאפי' קנין בטעות חוזר כדאמר ספ"ק דגיטין (ד' י"ד.) גבי הנהו גינאי אע"פ שפר"ח ור"ת התם דלא מהימן לומר טעיתי אפי' במיגו דמצי אמר פרעתי והביא ראי' מפ' שבועת הדיינין (שבועות ד' לח) וטעמא משום דהוי כמיגו במקום עדים דאנן סהדי דלא טעה דכל המודה לחבירו לא הי' מודה לו אלא א"כ דקדק וחשב יפה יפה ולוואי שיודה כל אחד לחבירו אחרי שיודע בברור שהוא חייב לו ופי' דההיא דהנך גינאי דאמר קנין בטעות הוא לא ע"פ עצמו בלבד מהימנינן לי' דטעה אלא ע"פ עדות ברורה או הודאת בעל דין שכנגדוטצ"ל הכא אפי' המוכר והשליש מודים דאי אסמכתא הוא ולא קניא ולא מחייבינן כו' ה"נ אפי' הלוקח והשליש מודים לו דאי אסמכת לא קניא דלא מחייבינן לי' ולא מידי ועוד דאמר פ' איזהו נשך (בבא מציעא ד' ס"ו:) בין אשכחי' בגו זימני' וא"ל קני בין אשכחי' לבתר זימני' וא"ל קני לא קנייצ"ל מאי טעמא דמחמת כיסופא הוא דקא"ל ה"נ דא"ל תן לו מחמת כיסופא כו'. ועיי"ש בגמ'. ה"נ דא"ל קני מחמת כיסופא הוא דקא"ל כ"ש הכא דאיכא טעם למימר דלא קני דקאמר כי מןכצ"ל הדין הם שלולצ"ל אלמא. אלא מיטעא טעי. ושלום מאיר בר ברוך שיח':
Q. A sold his house to B and undertook to settle with the abutter so that the latter would not take the house away from B. The abutter, also, told B that having no money he did not want to buy the house. B, however, failed to bind the abutter by a kinyan. A borrowed jewelry from his wife and deposited it with C stating: take formal possession of this jewelry on condition that if I fail to settle with the abutter it will belong to B from now on. B, on the other hand, deposited twenty*Cr. reads: “two;” Mord. reads: “four;” L. and Tesh. Maim. read: “twenty.” marks with C as a guaranty that he would pay the price of the house and that he would not change his mind. After the transaction was concluded, however, the abutter obtained money, paid off B, and took away the house; B, therefore, demanded of C that he turn over to him the valuables A had deposited with him. C told A in the presence of witnesses of B's demand and A replied that he should give the valuables to B "since it is legally coming to him". Is B entitled to the valuables?
A. A gave the valuables to C in order that he deliver them to B should a certain condition not be fulfilled. Such a transaction is called asmakhta and is not binding since it was not made before an authoritative court. When A finally told C to deliver the valuables to B, he was acting under misapprehension that they were due him legally, as his statement indicates. His order, therefore, was not binding and B should return the valuables to A.
SOURCES: Cr. 290; L. 309; Mord. B. B. 324; Tesh. Maim to Kinyan, 3.