ראובן טען על שמעון קניתי ממך כסף במעות ולא היו לי מעות והנחתי משכון עליה' וכך אמרתי אם לא אתן לך מעותי' בתוך ג' ימים שיש לך רשות לגבות מעותיך על ערבונות בכל עניין הן למשכנן ברבית הן לחלפי בין החלפנים ואתה שינית במשכוני. ומשכנת אותם להחלט בתוך שבועיים. וזה לא עלה על לבי מעולם. ומה שאמרתי לגבות מעותיך היאך שתוכל לפי נוהג העולם אמרתי. וכך היה דעתי ללות אותם בריבית או היה לך לחתוך מן הכסף כפי מעותיך ולהחזיר לי המותר שהמשכון היה של זהב ולא היה צריך שומא. השיב שמעון ידעתי כי דחוק אתה ולא רציתי לקבל משכון שלך בעניין זה שנתת לי רשות לגבות מעותיי בכל עניין שהייתי יכול. וכן עשיתי וחזרתי על כל צדדין ולא יכולתי למשכנו בענין אחר וכאשר משכנתיו ליהודה אמרתי לך ונתרצית. וחזר ואמר ראובן להד"ם שהודעתני ועוד שרכבתי לדרכי. ואם הודעתני לא שמתי על לב. נראה לי שכל מה שהחפץ שוה יותר מן החוב יחזיר לו שמעון לראובן. דאפילו הוא כדברי שמעון אסמכתא היא לא קניא. דכל דאי לא קני דאפילו אם הלוהו על שדהו. ואמר אם אתה נותן לי עד ג' שנים הרי הוא שלי הרי זה שלו. ומוקמינן בגמרא דאמר ליה מעכשיו אבל אם לא אמר ליה מעכשיו לא אף על גב דעדיפא הלואה דהתם משאר אסמכתות דלא קני אפילו מעכשיו אלא אם כן קנו מיני' בב"ד חשוב כמו שמפר' רבי' תם ורי מ"מ בלא מעכשיו. וכל שכן בנדון זה דלא קני. וגדולה מזו אמרו בפרק איזהו נשך (דף טו) דהיכא דאמר ליה אי לא פרענא ליה עד יום פלוני גבי מהאי חמרא אסמכתא היא ולא קניא. אף על גב דלא גזים כולי האי: מכל מקום חשיב ליה גזים כיון שמרשיהו למכור היין קודם שהגיע זמן מכירת היין. כל שכן בנדון זה דגזים טפי. ועוד דלא אמר ליה מעיקרא להחליטו. ואף על גב דבתר הכי אודעיה שדעתו היה למשכן ערבוני להחלט. שלא מצא ללות עליו ונתרצה לו אפילו הכי לא קני כדאיתא בהדיא באיזהו נשך (דף סו) דאפילו אשכחי' ואמר ליה קני לא קני דהאי דאמר ליה הכי משום דכי מטי זמניה לא ליתי וליטרדן. וכל שכן אשכחיה בתר זמניה ואמר ליה קני דמחמת כיסופא הוא דקאמר ליה. ועוד נראה לי בנדון זה דאפילו אי אקני ליה בקניין גמור וחשוב שאם לא יפדנו ביום פלוני שימשכננו לאחרים ליחלט ולא אמר ליה אמר ליה קני את גופך הוה ליה קני השתא על מנת להקנות לאחרים לאחר זמן. וקיימא לן כרב אשי בנדרים פרק השותפים (דף מח) דקני על מנת להקנות לא קני דהא לא הדר ואקני לאחריני. ולהכי לא קנו אחריני בקניין והשת' קמקני להאי שלא לצורך עצמו אלא לאחריני לאחר זמן דבההיא שעתא הדר סודרא למריה. ועוד מה שחזר ומשכנו לאחרים בלא קניין ובית דין חשוב ליחלט בתוך שבועיים אסמכתא היא ולא קניא. ומה שכתבת דקני על מנת להקנות לא קני אין להקשות מה שמעשים בכל יום דכי כתבי הרשאה פעמים הלך אחר המורשה ומוחל קצת לחייב ומתפשר עמו. דהתם אף על פי דשליח שוייה יכול למחול לו. דהוי כאילו אמר ליה מעיקרא אם תרצה למחול לו אני מוחל מעכשיו. וקיימא לן דמחילה אינה צריכה קניין. אפילו בלא מעכשיו אם אמר ליה אם תמחול לו אני מוחל כן כמאן דאמר ליה מעכשיו דמי. דכיון דכבר הממון ביד הנתבע. אבל הכא שבשעת הקניין שהקנה לשמעון להקנות לאחרים לא היה הממון ביד אחרים. הוה ליה קני על מנת להקנות ולא קני כדפ"רי טעמא. כל שכן בלא קניין דלא קני אפילו לא משכנו להחלט. אלא משכנו בריבית לא יפרע ראובן ריבית אפילו אם אמר ליה מעיקרא אם לא אפדנו תמשכננו בריבית אסמכתא היא טפי מגבי האי חמרא ולא יפרע ראובן אלא הקרן. ואי יהיב ליה ריבית תרוייהו איסורי קעבדי: ושלום מאי"ר בר ברוך:
Q. A bought silver from B. Having no money to pay for it, he gave B a quantity of gold on condition that should he fail to pay B within three days, B would have the right to raise money against such gold by using it as security on an interest-bearing loan, or by having the money-changers exchange it for money, or by resorting to any other possible manner of raising money. B, however, pledged the gold with C on condition that it become forfeited after two weeks shall have elapsed, should A fail to redeem it within that time. A did not redeem his gold within the stipulated time. Now A demands that B return his gold since he never intended to allow B to pledge his gold on such unusual, and extremely unfavorable, conditions. By the phrase "any other possible manner" he meant to permit the employment of customary methods of raising money against security, and no more. Moreover, B did not necessarily have to raise a loan. He could have taken off a piece of the gold commensurate in value with the money due him, and returned the remainder to A; since gold bullion lends itself to such treatment without the necessity of appraisal [by a court]. B, on the other hand, claims that knowing what a dilatory debtor A was, he refused to do business with him until A gave him the gold and specified that it could be used to raise money "in any possible manner", the last phrase to be taken literally. He further claims that he could not raise the money in any other way than on the terms made with C, and that he informed A about this transaction with C, and that A agreed to it. A, however, denies B's assertions and claims that he was informed of the transaction with C after he had mounted his horse and had been ready to ride on his way, and that he did not realize at the time the meaning of B's words. A. Even assuming the truth of B's version of his agreement with A, such agreement is considered an asmakhta and is not valid unless accompanied by a kinyan and made before an authoritative court. Therefore, B must pay to A the difference between the value of A's gold and the amount due B. Moreover, B's agreement with C regarding the forfeiture of the pledge is also considered an askmakhta and is invalid. SOURCES: Cr. 170; L. 331.
ראובן טען על שמעון קניתי ממך כסף במעות ולא היו לי מעות והנחתי משכון עליה' וכך אמרתי אם לא אתן לך מעותי' בתוך ג' ימים שיש לך רשות לגבות מעותיך על ערבונות בכל עניין הן למשכנן ברבית הן לחלפי בין החלפנים ואתה שינית במשכוני. ומשכנת אותם להחלט בתוך שבועיים. וזה לא עלה על לבי מעולם. ומה שאמרתי לגבות מעותיך היאך שתוכל לפי נוהג העולם אמרתי. וכך היה דעתי ללות אותם בריבית או היה לך לחתוך מן הכסף כפי מעותיך ולהחזיר לי המותר שהמשכון היה של זהב ולא היה צריך שומא. השיב שמעון ידעתי כי דחוק אתה ולא רציתי לקבל משכון שלך בעניין זה שנתת לי רשות לגבות מעותיי בכל עניין שהייתי יכול. וכן עשיתי וחזרתי על כל צדדין ולא יכולתי למשכנו בענין אחר וכאשר משכנתיו ליהודה אמרתי לך ונתרצית. וחזר ואמר ראובן להד"ם שהודעתני ועוד שרכבתי לדרכי. ואם הודעתני לא שמתי על לב. נראה לי שכל מה שהחפץ שוה יותר מן החוב יחזיר לו שמעון לראובן. דאפילו הוא כדברי שמעון אסמכתא היא לא קניא. דכל דאי לא קני דאפילו אם הלוהו על שדהו. ואמר אם אתה נותן לי עד ג' שנים הרי הוא שלי הרי זה שלו. ומוקמינן בגמרא דאמר ליה מעכשיו אבל אם לא אמר ליה מעכשיו לא אף על גב דעדיפא הלואה דהתם משאר אסמכתות דלא קני אפילו מעכשיו אלא אם כן קנו מיני' בב"ד חשוב כמו שמפר' רבי' תם ורי מ"מ בלא מעכשיו. וכל שכן בנדון זה דלא קני. וגדולה מזו אמרו בפרק איזהו נשך (דף טו) דהיכא דאמר ליה אי לא פרענא ליה עד יום פלוני גבי מהאי חמרא אסמכתא היא ולא קניא. אף על גב דלא גזים כולי האי: מכל מקום חשיב ליה גזים כיון שמרשיהו למכור היין קודם שהגיע זמן מכירת היין. כל שכן בנדון זה דגזים טפי. ועוד דלא אמר ליה מעיקרא להחליטו. ואף על גב דבתר הכי אודעיה שדעתו היה למשכן ערבוני להחלט. שלא מצא ללות עליו ונתרצה לו אפילו הכי לא קני כדאיתא בהדיא באיזהו נשך (דף סו) דאפילו אשכחי' ואמר ליה קני לא קני דהאי דאמר ליה הכי משום דכי מטי זמניה לא ליתי וליטרדן. וכל שכן אשכחיה בתר זמניה ואמר ליה קני דמחמת כיסופא הוא דקאמר ליה. ועוד נראה לי בנדון זה דאפילו אי אקני ליה בקניין גמור וחשוב שאם לא יפדנו ביום פלוני שימשכננו לאחרים ליחלט ולא אמר ליה אמר ליה קני את גופך הוה ליה קני השתא על מנת להקנות לאחרים לאחר זמן. וקיימא לן כרב אשי בנדרים פרק השותפים (דף מח) דקני על מנת להקנות לא קני דהא לא הדר ואקני לאחריני. ולהכי לא קנו אחריני בקניין והשת' קמקני להאי שלא לצורך עצמו אלא לאחריני לאחר זמן דבההיא שעתא הדר סודרא למריה. ועוד מה שחזר ומשכנו לאחרים בלא קניין ובית דין חשוב ליחלט בתוך שבועיים אסמכתא היא ולא קניא. ומה שכתבת דקני על מנת להקנות לא קני אין להקשות מה שמעשים בכל יום דכי כתבי הרשאה פעמים הלך אחר המורשה ומוחל קצת לחייב ומתפשר עמו. דהתם אף על פי דשליח שוייה יכול למחול לו. דהוי כאילו אמר ליה מעיקרא אם תרצה למחול לו אני מוחל מעכשיו. וקיימא לן דמחילה אינה צריכה קניין. אפילו בלא מעכשיו אם אמר ליה אם תמחול לו אני מוחל כן כמאן דאמר ליה מעכשיו דמי. דכיון דכבר הממון ביד הנתבע. אבל הכא שבשעת הקניין שהקנה לשמעון להקנות לאחרים לא היה הממון ביד אחרים. הוה ליה קני על מנת להקנות ולא קני כדפ"רי טעמא. כל שכן בלא קניין דלא קני אפילו לא משכנו להחלט. אלא משכנו בריבית לא יפרע ראובן ריבית אפילו אם אמר ליה מעיקרא אם לא אפדנו תמשכננו בריבית אסמכתא היא טפי מגבי האי חמרא ולא יפרע ראובן אלא הקרן. ואי יהיב ליה ריבית תרוייהו איסורי קעבדי: ושלום מאי"ר בר ברוך:
Q. A bought silver from B. Having no money to pay for it, he gave B a quantity of gold on condition that should he fail to pay B within three days, B would have the right to raise money against such gold by using it as security on an interest-bearing loan, or by having the money-changers exchange it for money, or by resorting to any other possible manner of raising money. B, however, pledged the gold with C on condition that it become forfeited after two weeks shall have elapsed, should A fail to redeem it within that time. A did not redeem his gold within the stipulated time. Now A demands that B return his gold since he never intended to allow B to pledge his gold on such unusual, and extremely unfavorable, conditions. By the phrase "any other possible manner" he meant to permit the employment of customary methods of raising money against security, and no more. Moreover, B did not necessarily have to raise a loan. He could have taken off a piece of the gold commensurate in value with the money due him, and returned the remainder to A; since gold bullion lends itself to such treatment without the necessity of appraisal [by a court]. B, on the other hand, claims that knowing what a dilatory debtor A was, he refused to do business with him until A gave him the gold and specified that it could be used to raise money "in any possible manner", the last phrase to be taken literally. He further claims that he could not raise the money in any other way than on the terms made with C, and that he informed A about this transaction with C, and that A agreed to it. A, however, denies B's assertions and claims that he was informed of the transaction with C after he had mounted his horse and had been ready to ride on his way, and that he did not realize at the time the meaning of B's words.
A. Even assuming the truth of B's version of his agreement with A, such agreement is considered an asmakhta and is not valid unless accompanied by a kinyan and made before an authoritative court. Therefore, B must pay to A the difference between the value of A's gold and the amount due B. Moreover, B's agreement with C regarding the forfeiture of the pledge is also considered an askmakhta and is invalid.
SOURCES: Cr. 170; L. 331.