על ראובן ושמעון שעשו עיסקא בהדי הדדי. ואמר ליה ראובן לשמעון תן לי אמונת שמים שלך שתחלוק עמו כל הריוח שתרויח מזה. לימים בא לחלוק הריוח אמר ראובן לשמעון השבע לי שלא הרוחת יותר. ושמעון משיב כבר נתתי לך אמונתי שהיא שבועה לא אשבע עוד. נראה דצריך עוד לישבע שבועת שותפים ואפוטרופוס הנשבעי' שלא בטענה. ואף על גב דאמונה של ימין הרי זו שבועה מכל מקום בעינן שבוע' בנקיטת חפץ. כדאיתא פרק שבועת הדיינין (שבועות דף לח) האי דיינא דאשבע באלהי השמים נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר. דהא לא נקט חפץ בידיה. ואף על גב דאמר פרק זה בורר (סנהדרין דף כד) היה חייב לחבירו שבועה ואמר ליה דור לי בחיי ראשך אינו יכול לחזור בו. שאני התם שכבר היה חייב לו שבועה ואמר ליה דור וכו'. ותיפטר מן השבועה שאתה חייב לי אבל הכא בנדון זה בשעה שתקע לוי כפו לא היה חייב לו שבוע' וגם לא אמר ליה תן לי אמונתך ותיפט' לאחר זמן מן השבועה משל לצייד הצולה דגים מן הים משכח רברבי שקיל משכח וזטרי שקיל. וצריך לישבע בנקיטת חפץ כמנהג עתה שהחזן נוטל ספר תורה. דקיימא לן אפילו בשבועה דרבנן צריך נקיטת חפץ כדמשמע פרק השולח בגיטין (דף לה) ובפרק שבועת הדיינין (שבועות דף מא) ודלא כפירש ר"שי בפרק הכותב (כתובות דף פז) וגם הוא בעצמו חזר בו בפרק השולח (שם) ואין לומר כיון דשבועת שותף ואפוטרופוס משום דמורו היתירא. והאי כיון דתקע כפו לא מורי היתירא הא ליתא דאין לנו אלא מה שאמרו חכמים דלא האמינוהו אלא בשבועה ובנקיטת חפץ כדרך כל שבועה. ואפילו אם נשבע בלא נקיטת חפץ לא מהמנינן ליה מאיר בר ברוך:
Q. Before A and B entered, as equal partners, into a business transaction wherein B was to be the active partner, A said to B: "Give me your faithful word as a religious Jew that you will not deny me my share of the profits." B complied with A's request. When they came to divide the profits, A demanded that B take an oath to the effect that there were no other profits except those he had admitted. B claimed that he had already given his word to A, which is equivalent to an oath. A. B must take the oath usually taken by all partners, which is administered by the hazzan holding the Scroll of the law. Although giving one's faithful word is also considered an oath, it is not as solemn as the oath administered while holding the scroll of the Law, and can not take its place. SOURCES: Cr. 171; Pr. 606; L. 379; Mord. Shebu. 765; cf. Hag. Maim. Shebuoth 11, 3; Moses, Minz, Responsa 17.
על ראובן ושמעון שעשו עיסקא בהדי הדדי. ואמר ליה ראובן לשמעון תן לי אמונת שמים שלך שתחלוק עמו כל הריוח שתרויח מזה. לימים בא לחלוק הריוח אמר ראובן לשמעון השבע לי שלא הרוחת יותר. ושמעון משיב כבר נתתי לך אמונתי שהיא שבועה לא אשבע עוד. נראה דצריך עוד לישבע שבועת שותפים ואפוטרופוס הנשבעי' שלא בטענה. ואף על גב דאמונה של ימין הרי זו שבועה מכל מקום בעינן שבוע' בנקיטת חפץ. כדאיתא פרק שבועת הדיינין (שבועות דף לח) האי דיינא דאשבע באלהי השמים נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר. דהא לא נקט חפץ בידיה. ואף על גב דאמר פרק זה בורר (סנהדרין דף כד) היה חייב לחבירו שבועה ואמר ליה דור לי בחיי ראשך אינו יכול לחזור בו. שאני התם שכבר היה חייב לו שבועה ואמר ליה דור וכו'. ותיפטר מן השבועה שאתה חייב לי אבל הכא בנדון זה בשעה שתקע לוי כפו לא היה חייב לו שבוע' וגם לא אמר ליה תן לי אמונתך ותיפט' לאחר זמן מן השבועה משל לצייד הצולה דגים מן הים משכח רברבי שקיל משכח וזטרי שקיל. וצריך לישבע בנקיטת חפץ כמנהג עתה שהחזן נוטל ספר תורה. דקיימא לן אפילו בשבועה דרבנן צריך נקיטת חפץ כדמשמע פרק השולח בגיטין (דף לה) ובפרק שבועת הדיינין (שבועות דף מא) ודלא כפירש ר"שי בפרק הכותב (כתובות דף פז) וגם הוא בעצמו חזר בו בפרק השולח (שם) ואין לומר כיון דשבועת שותף ואפוטרופוס משום דמורו היתירא. והאי כיון דתקע כפו לא מורי היתירא הא ליתא דאין לנו אלא מה שאמרו חכמים דלא האמינוהו אלא בשבועה ובנקיטת חפץ כדרך כל שבועה. ואפילו אם נשבע בלא נקיטת חפץ לא מהמנינן ליה מאיר בר ברוך:
Q. Before A and B entered, as equal partners, into a business transaction wherein B was to be the active partner, A said to B: "Give me your faithful word as a religious Jew that you will not deny me my share of the profits." B complied with A's request. When they came to divide the profits, A demanded that B take an oath to the effect that there were no other profits except those he had admitted. B claimed that he had already given his word to A, which is equivalent to an oath.
A. B must take the oath usually taken by all partners, which is administered by the hazzan holding the Scroll of the law. Although giving one's faithful word is also considered an oath, it is not as solemn as the oath administered while holding the scroll of the Law, and can not take its place.
SOURCES: Cr. 171; Pr. 606; L. 379; Mord. Shebu. 765; cf. Hag. Maim. Shebuoth 11, 3; Moses, Minz, Responsa 17.