Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part I, Chapter 286
1
וששאלת על עשרה בני אדם שהלוו לשר זה מעט וזה הרבה אבל לא בשותפות אלא כל אחד בפני עצמו ויש לכל אחד קצת משכנות שמשכן השר לכל או"א כפי חלקו ויהי היום שהשר שלח אחר כלם ואמר איני יכול להתפשר עם כל או"א מכם אך תרויחו לי הזמן ואתן כך וכך לכם לרבית על כל הממון וכשאפרע יקח כל א' חלקו גם היהודים התנו כי יעשו כן בלא קנין אלא בדברים בעלמא נ"ל אחרי שלא נשתתפו בממון כמו שנים שהטילו לכיס (כתו' צ"ג ע"א) ולא נשתתפו נמי במלאכה כמו שמור לי ואשמור לך ולא החזירו לו נמי המשכנות שבידם על תנאי זה כדי להשתתף ולא עשו שום מעשה על תנאי השיתוף לא הי' שותפים אלא בדברים בעלמא ואי אזיל חד מיניהו ועשה כל כך עם הר או עם משרתיו שפרעו לו בפני עצמו ולא לחבירו מאי דעבד עבד. מיהו אם הי' לו משכון כנגד חובו מותר לקרותו רשע אף לדברי ר"ת דכיון דהיפכו חבירו תחלה שיפרע לגולן בשוה ובא זה ונטלו מהם לא יצא מכלל עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלו נקרא רשע ואפי' לא היה לו משכון כנגד כל חובו אבל הי' לו ערבים טובים כל כך שאם היה מבקשי' ממנו לכתחלה להלוות על סמך אותם ערבים הי' מלוה קרוב בעיני דנקרא רשע דכיון דמתחלה נשתתף עמהם ונפרד מהם והערים ולא גילה להם תחלה רמאי מקרי גם אם לא הי' החוב בטוח כל כך כדתני' פ' האומר (נ"ט ע"א) האומר לאשה צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות וכ"ש בנדון זה שהי' בטוח בחובו דנראה לקרותו רשע. והשם ישלח לך ישע כנפש מאיר בר' ברוך שיחי'.
Q. Ten Jews individually loaned various sums of money to a feudal lord, each one receiving pledges as security, independently of the others. One day, the feudal lord called them together and told them that he preferred to deal with them collectively instead of individually. He also wanted an extension of the loans. Furthermore, he stipulated that whenever he would pay them a sum of money as interest they should divide it among themselves in proportion to their oans, and whatever he would repay on the principal should also be so divided. The creditors agreed to this arrangement. Subsequently, however, one creditor succeeded in collecting his debt independently of the others. Must he share with the others the amount he has collected? A. Since the creditors did not actually pool their money, their efforts, or their pledges, and did not form a partnership by any binding act, no partnership existed. Each creditor had a right to act in pursuance of his own interests. However, if the loan of the creditor who collected his debt independently was well secured by pledges or sureties, or if the security was sufficient to warrant a new loan by him, he may be called "wicked" for having damaged the interests of the other creditors. This is in accordance with the talmudic law (Kidd. 59a): If a poor man "turneth a cake" and another takes it away from him, the latter is called "wicked". SOURCES: P. 286.
וששאלת על עשרה בני אדם שהלוו לשר זה מעט וזה הרבה אבל לא בשותפות אלא כל אחד בפני עצמו ויש לכל אחד קצת משכנות שמשכן השר לכל או"א כפי חלקו ויהי היום שהשר שלח אחר כלם ואמר איני יכול להתפשר עם כל או"א מכם אך תרויחו לי הזמן ואתן כך וכך לכם לרבית על כל הממון וכשאפרע יקח כל א' חלקו גם היהודים התנו כי יעשו כן בלא קנין אלא בדברים בעלמא נ"ל אחרי שלא נשתתפו בממון כמו שנים שהטילו לכיס (כתו' צ"ג ע"א) ולא נשתתפו נמי במלאכה כמו שמור לי ואשמור לך ולא החזירו לו נמי המשכנות שבידם על תנאי זה כדי להשתתף ולא עשו שום מעשה על תנאי השיתוף לא הי' שותפים אלא בדברים בעלמא ואי אזיל חד מיניהו ועשה כל כך עם הר או עם משרתיו שפרעו לו בפני עצמו ולא לחבירו מאי דעבד עבד. מיהו אם הי' לו משכון כנגד חובו מותר לקרותו רשע אף לדברי ר"ת דכיון דהיפכו חבירו תחלה שיפרע לגולן בשוה ובא זה ונטלו מהם לא יצא מכלל עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלו נקרא רשע ואפי' לא היה לו משכון כנגד כל חובו אבל הי' לו ערבים טובים כל כך שאם היה מבקשי' ממנו לכתחלה להלוות על סמך אותם ערבים הי' מלוה קרוב בעיני דנקרא רשע דכיון דמתחלה נשתתף עמהם ונפרד מהם והערים ולא גילה להם תחלה רמאי מקרי גם אם לא הי' החוב בטוח כל כך כדתני' פ' האומר (נ"ט ע"א) האומר לאשה צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות וכ"ש בנדון זה שהי' בטוח בחובו דנראה לקרותו רשע. והשם ישלח לך ישע כנפש מאיר בר' ברוך שיחי'.
Q. Ten Jews individually loaned various sums of money to a feudal lord, each one receiving pledges as security, independently of the others. One day, the feudal lord called them together and told them that he preferred to deal with them collectively instead of individually. He also wanted an extension of the loans. Furthermore, he stipulated that whenever he would pay them a sum of money as interest they should divide it among themselves in proportion to their oans, and whatever he would repay on the principal should also be so divided. The creditors agreed to this arrangement. Subsequently, however, one creditor succeeded in collecting his debt independently of the others. Must he share with the others the amount he has collected?
A. Since the creditors did not actually pool their money, their efforts, or their pledges, and did not form a partnership by any binding act, no partnership existed. Each creditor had a right to act in pursuance of his own interests. However, if the loan of the creditor who collected his debt independently was well secured by pledges or sureties, or if the security was sufficient to warrant a new loan by him, he may be called "wicked" for having damaged the interests of the other creditors. This is in accordance with the talmudic law (Kidd. 59a): If a poor man "turneth a cake" and another takes it away from him, the latter is called "wicked".
SOURCES: P. 286.