Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part II, Chapter 52
1
שאלה. מתניתא דמר תנינא ושליחותי' קא עבידנא ורשותא דריש גלותא והרמנא דמרנא ורבנא הר"ר יקותיאל חקרנו והנה זאת האשה מכה יש לה במקור שכשהיא מטילה מים יש לה כאב וקשה לה כחרבות ופעמים רואה דם על המים ולא תדיר ואף כשהיא רואה אינה רואה בתר דתמו מיא לא ע"י בדיקה ולא ע"י קינוח ודעת תלמידך כדעתך ואף כי אינך צריך לדעתי החסרה פחות מיהודה ועוד לקרא אדון לפניך במצותיך ומטיבותיה דמר אתתא שריא לגברא כדאמרי' פ' תינוקת (נדה ס"ו ע"א) ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה יוצאה דם דברי רבי ואפי' רשב"ג לא פליג עליה אלא לענין טומאה וטהרה משום דס"ל דמקור מקומו טמא אבל דם נדות ליכא ומודה דשרי' לגברא. אמנם אי לאו מה"ט דנאמנת לומר מכה יש לי ליכא למשרי" מההיא דהאשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם על המים דר' יוסי אומר בין עומדת בין יושבת טהורה והלכתא כותיה דההוא אוקמי' דוקא ביושבת ע"ג הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם על הספל דאם איתא דבתר דתמו מיא אתא על שפת הספל אבעי' לי' לאשתכוחי אבל בענין אחר חיישי' דלמא בתר דתמו מיא אתא דם מן המקור ואין לדחות דהא דאוקמי' הכי היינו דוקא לר"מ דמחמיר אבל לר"י דמיקל בכל ענין טהורה דהא לית דמשמע דביושבת לא פליגי וכי היכי דלא מטהר ר"מ ביושבת אלא על שפת הספל ונמצא דם בתוך הספל ה"נ לר' יוסי לפי שיטת ר"י שפי' דכולה מתני' בין עומדת בין יושבת איירי במזנקת וכ"ש לפר"ח דפי' דהא דקאמר ר' יוסי טהורה ה"מ משום נדה אבל לכתחלה לא ומטמא משום כתם וההוא דר"פ האשה שהיא עושה צרכיה (נדה נ"ט ע"ב) דקאמר ור' יוסי דחד ספיקא מטהר בס"ס מבעי' מהו דתימא בדיעבד אבל לכתחלה לא ומטמא משום כתם קמ"ל דלפי פירושו דקמ"ל דאפי' להתחלה אסיפא קאי דאיכא ס"ס אבל לא ארישא דליכא אלא חד ספק ואע"ג דמעיקרא הוי משמע ליה בפ' כל היד דר"מ מטמא משום כתם וא"כ משמע דר"י הוי מטהר לגמרי למסקנא דמסיקנא דר"מ מטמא משום נדה איכא למימר דר"י מטהר משום נדה ומטמא משום כתם וסברא גדולה לומר כן ולא נאמר ג' מחלוקת בדבר בעד שאינו בדוק לה דר"מ מטמא משום נדה ור' חייא משום כתם ור"י מטהר לגמרי דכיון דבאשה שהיא עושה צריכה מטהר ר"י ה"נ בעד שאינו בדוק לה דהא קאמר תלמודא נדה (י"ד ע"ב) כשטיהר ר' יוסי לעצמו מטהר אלמא הא בהא תליא אם לא נחלק כמו שחילק ר"י דבאשה שהיא עושה צרכיה יש להקל דרגא אחת טפי כיון דרגלים לדבר דמחמת מי רגלים אתאי אמנם קשה ע"ז דא"כ מאי פריך תלמודא (שם) והאמר ר' יוסי בר חנינא כשטימא ר"מ לא טימא אלא משום כתם ואלו רבי משום נדה קאמר לשני דבאשה שעושה צרכיה יש להקל בה דרגא אבל מורי אמר לי דהא סברא היא מטעם כל דהוא לאסוקי חד דרגא מטהרה לעשות כתם אבל מכתם לעשותו ודאי למשרף עלי' תרומה וקדשים לא משמע לי' לתלמודא הלכך פריך שפיר ושלום מאיר בר' ברוך שיחי'.
We have carefully investigated and found that this woman has a wound in her womb; for every time she urinates she suffers severe pain. Occasionally, but not always, she finds blood in her urine; but no blood is found immediately after urination, neither upon wiping herself nor on the "examining rag". I, therefore, agree with you that this woman is permitted to cohabit with her husband, for, when a woman says she has a wound in her womb from which the blood exudes, she is to be believed. This responsum is addressed to Rabbi Yekutiel; the Mordecai Hagadol, however, ascribes the question to Rabbi Asher. SOURCES: Am II, 52; Mordecai Hagadol, p. 339a.
שאלה. מתניתא דמר תנינא ושליחותי' קא עבידנא ורשותא דריש גלותא והרמנא דמרנא ורבנא הר"ר יקותיאל חקרנו והנה זאת האשה מכה יש לה במקור שכשהיא מטילה מים יש לה כאב וקשה לה כחרבות ופעמים רואה דם על המים ולא תדיר ואף כשהיא רואה אינה רואה בתר דתמו מיא לא ע"י בדיקה ולא ע"י קינוח ודעת תלמידך כדעתך ואף כי אינך צריך לדעתי החסרה פחות מיהודה ועוד לקרא אדון לפניך במצותיך ומטיבותיה דמר אתתא שריא לגברא כדאמרי' פ' תינוקת (נדה ס"ו ע"א) ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה יוצאה דם דברי רבי ואפי' רשב"ג לא פליג עליה אלא לענין טומאה וטהרה משום דס"ל דמקור מקומו טמא אבל דם נדות ליכא ומודה דשרי' לגברא. אמנם אי לאו מה"ט דנאמנת לומר מכה יש לי ליכא למשרי" מההיא דהאשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם על המים דר' יוסי אומר בין עומדת בין יושבת טהורה והלכתא כותיה דההוא אוקמי' דוקא ביושבת ע"ג הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם על הספל דאם איתא דבתר דתמו מיא אתא על שפת הספל אבעי' לי' לאשתכוחי אבל בענין אחר חיישי' דלמא בתר דתמו מיא אתא דם מן המקור ואין לדחות דהא דאוקמי' הכי היינו דוקא לר"מ דמחמיר אבל לר"י דמיקל בכל ענין טהורה דהא לית דמשמע דביושבת לא פליגי וכי היכי דלא מטהר ר"מ ביושבת אלא על שפת הספל ונמצא דם בתוך הספל ה"נ לר' יוסי לפי שיטת ר"י שפי' דכולה מתני' בין עומדת בין יושבת איירי במזנקת וכ"ש לפר"ח דפי' דהא דקאמר ר' יוסי טהורה ה"מ משום נדה אבל לכתחלה לא ומטמא משום כתם וההוא דר"פ האשה שהיא עושה צרכיה (נדה נ"ט ע"ב) דקאמר ור' יוסי דחד ספיקא מטהר בס"ס מבעי' מהו דתימא בדיעבד אבל לכתחלה לא ומטמא משום כתם קמ"ל דלפי פירושו דקמ"ל דאפי' להתחלה אסיפא קאי דאיכא ס"ס אבל לא ארישא דליכא אלא חד ספק ואע"ג דמעיקרא הוי משמע ליה בפ' כל היד דר"מ מטמא משום כתם וא"כ משמע דר"י הוי מטהר לגמרי למסקנא דמסיקנא דר"מ מטמא משום נדה איכא למימר דר"י מטהר משום נדה ומטמא משום כתם וסברא גדולה לומר כן ולא נאמר ג' מחלוקת בדבר בעד שאינו בדוק לה דר"מ מטמא משום נדה ור' חייא משום כתם ור"י מטהר לגמרי דכיון דבאשה שהיא עושה צריכה מטהר ר"י ה"נ בעד שאינו בדוק לה דהא קאמר תלמודא נדה (י"ד ע"ב) כשטיהר ר' יוסי לעצמו מטהר אלמא הא בהא תליא אם לא נחלק כמו שחילק ר"י דבאשה שהיא עושה צרכיה יש להקל דרגא אחת טפי כיון דרגלים לדבר דמחמת מי רגלים אתאי אמנם קשה ע"ז דא"כ מאי פריך תלמודא (שם) והאמר ר' יוסי בר חנינא כשטימא ר"מ לא טימא אלא משום כתם ואלו רבי משום נדה קאמר לשני דבאשה שעושה צרכיה יש להקל בה דרגא אבל מורי אמר לי דהא סברא היא מטעם כל דהוא לאסוקי חד דרגא מטהרה לעשות כתם אבל מכתם לעשותו ודאי למשרף עלי' תרומה וקדשים לא משמע לי' לתלמודא הלכך פריך שפיר ושלום מאיר בר' ברוך שיחי'.
We have carefully investigated and found that this woman has a wound in her womb; for every time she urinates she suffers severe pain. Occasionally, but not always, she finds blood in her urine; but no blood is found immediately after urination, neither upon wiping herself nor on the "examining rag". I, therefore, agree with you that this woman is permitted to cohabit with her husband, for, when a woman says she has a wound in her womb from which the blood exudes, she is to be believed.
This responsum is addressed to Rabbi Yekutiel; the Mordecai Hagadol, however, ascribes the question to Rabbi Asher.
SOURCES: Am II, 52; Mordecai Hagadol, p. 339a.