ואשר שאלת על שנים שבררו להם אחד ביניהם וא"ל דיינת לן דין תורה והלך הדיין לעירו. וכתב להם עסק דינו. ושלח להם על ידי אדם אחד והשליח קראו באזניהם אי מהני האי פסק דין לפי שנראה לך שזה אינו דין תורה. שהדיין יש לי לישב ובעלי דינין בעמידה לפניו. ולומר להם איש פלו' אתה זכאי. איש פלו' אתה חייב. כבר הוכחתי לעיל דישיבת הדיינים אינה מעכבת. כדמשמע בירושלמי ר"פ ד' מיתות. וממנו הוכיח ריצב"א דה"ה עדים שהעידו מיושב עדותן עדות בדיעבד. דמחד קרא נפקי עדים בעמידה ודיינים בישיבה. וה"נ עמידת בעלי דינין אינה מעכבת. דכל אלו ליתנהו אלא מצות בעלמא. וכ"ש היכא שקבלוהו עליהם. אף על פי שמן התורה אינו כשר. דאין להקפיד אם דן אותם שלא כסדר הזה שכתבנו אטו דאינו דין מה לי בעל פה. מה לי בכתבו. הרי הניחו הדבר לגמרי עליו. ובלבד שלא יטעה בגוף הדין דהכי משמע דיינת לן דין תורה שלא יחייב ושלא יזכה אחד מהם שלא כדין:
Q. Two litigants agreed to abide by A's decision in their dispute. They asked him not to arbitrate but to render the decision according to strict law (דין תורה). A listened to their arguments, returned to his home town, and sent his decision through a messenger who read it before the litigants. Is A's decision valid? A. If A's decision is a correct one, it is binding although A did not conform to the usual procedure of reading the decision personally, while seated, before the standing litigants. The procedure used in reading a court decision does not affect the legality of the decision. Moreover, since the litigants chose A as their judge and completely relied on his decision, such decision is binding regardless of the manner of its rendition. SOURCES: Cr. 282; Pr. 526.
ואשר שאלת על שנים שבררו להם אחד ביניהם וא"ל דיינת לן דין תורה והלך הדיין לעירו. וכתב להם עסק דינו. ושלח להם על ידי אדם אחד והשליח קראו באזניהם אי מהני האי פסק דין לפי שנראה לך שזה אינו דין תורה. שהדיין יש לי לישב ובעלי דינין בעמידה לפניו. ולומר להם איש פלו' אתה זכאי. איש פלו' אתה חייב. כבר הוכחתי לעיל דישיבת הדיינים אינה מעכבת. כדמשמע בירושלמי ר"פ ד' מיתות. וממנו הוכיח ריצב"א דה"ה עדים שהעידו מיושב עדותן עדות בדיעבד. דמחד קרא נפקי עדים בעמידה ודיינים בישיבה. וה"נ עמידת בעלי דינין אינה מעכבת. דכל אלו ליתנהו אלא מצות בעלמא. וכ"ש היכא שקבלוהו עליהם. אף על פי שמן התורה אינו כשר. דאין להקפיד אם דן אותם שלא כסדר הזה שכתבנו אטו דאינו דין מה לי בעל פה. מה לי בכתבו. הרי הניחו הדבר לגמרי עליו. ובלבד שלא יטעה בגוף הדין דהכי משמע דיינת לן דין תורה שלא יחייב ושלא יזכה אחד מהם שלא כדין:
Q. Two litigants agreed to abide by A's decision in their dispute. They asked him not to arbitrate but to render the decision according to strict law (דין תורה). A listened to their arguments, returned to his home town, and sent his decision through a messenger who read it before the litigants. Is A's decision valid?
A. If A's decision is a correct one, it is binding although A did not conform to the usual procedure of reading the decision personally, while seated, before the standing litigants. The procedure used in reading a court decision does not affect the legality of the decision. Moreover, since the litigants chose A as their judge and completely relied on his decision, such decision is binding regardless of the manner of its rendition.
SOURCES: Cr. 282; Pr. 526.