ומה שתובעו ראובן שלקח לו חפץ שלא ברשותו כו'. ישבע שמעון שהוא כדבריו שנתערב לגוי עבורו בכך וכך. והוצרך לפדות עצמו מערבותו נגד הגוי ויפטר שמעון במה שהניח לגוי ליקח אותו. ואם נשא ונתן לו בידו את החפץ. ואפילו אם אמר ראובן פרעתי לגוי שלא בפניו וסילקתיו. אפילו הכי פטור שמעון במה שהניח לגוי ליקח. דכל כי האי גונא אם נתערב שמעון לראובן נגד לוי וטוען ראובן פרעתיו ללוי שלא בפניך ולוי כופר פטור שמעון מערבותו נגד לוי דלכל מילי ניכסוהי דאיניש יש להם דין ערב. כדאמר בר"פ גט פשוט (בבא בתרא דף קעג) ובפרק יש בכור (בכורות דף מח) ניכסוהי דבר איניש אינון ערבין ביה. ויש להם דין ערבות. אילו אמר החייב שפרע לבעל חובו תו לא מגבינן ליה מנכסיו של החייב אף על גב דאמר ב"ח לא פרע לי: ה"נ היכא דאמר החייב פרעתי תו לא מגבינן מן הערב. וערב דנקיט ליה נפקא מינה להיכא דחייב מודה שלא פרעו או היכא דאיכא שטר דלא מצי למימר פרעתי. או היכא דאמר ליה אל תפרעני אלא כפני פלוני ופלוני. ולית ליה נכסי לחייב לפרוע אז נפרע מן הערב. אבל כי אמר החייב פרעתי וליכא הוכחה שהוא משקר דלא ידע הערב אי פרעו או לא פטור הערב מטעמא דפרישנא. אפילו הכי היכא דנתערב לו נגד הגוי אי אזיל החייב ופרע לגוי שלא בפני הערב חייב לסלוקי לגוי מן הערב כיון דארבע ליה אריא אמצריה. חייב לסלוקי. וגדולה מזו אמרינן בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא דף קיד) האי בר ישראל דזבין ליה ארעא לגוי אמצרא דישראל חבריה. משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונסא דאתי ליה מחמתיה. דאמר ליה אריא ארבעת אמיצרי. כ"ש הכא דבדיניהם מצי שפיר הגוי לתבוע את שמעון דבתר ערבא אזיל ולהכי מחייב לסלוקי כדפרישית:
Q. A claims that B took a valuable article of his, and, without his permission, gave it to a Gentile. B avers that the Gentile was A's creditor; that he had gone surety to the Gentile for A; and that he had to permit the Gentile to take A's article in order that he might free himself from this suretyship. A. If B will take an oath in support of his claims, he will be free from obligation. Should A claim that he has paid his debt to the Gentile, such claim would be of no consequence. Since A did not repay the debt in B's presence, and since his creditor was a Gentile, who has held B directly responsible for such debt, and could still have collected it from B through the courts of the land, A was still under obligation to free B from his suretyship. Therefore, B acted within his rights. SOURCES: Cr. 294.
ומה שתובעו ראובן שלקח לו חפץ שלא ברשותו כו'. ישבע שמעון שהוא כדבריו שנתערב לגוי עבורו בכך וכך. והוצרך לפדות עצמו מערבותו נגד הגוי ויפטר שמעון במה שהניח לגוי ליקח אותו. ואם נשא ונתן לו בידו את החפץ. ואפילו אם אמר ראובן פרעתי לגוי שלא בפניו וסילקתיו. אפילו הכי פטור שמעון במה שהניח לגוי ליקח. דכל כי האי גונא אם נתערב שמעון לראובן נגד לוי וטוען ראובן פרעתיו ללוי שלא בפניך ולוי כופר פטור שמעון מערבותו נגד לוי דלכל מילי ניכסוהי דאיניש יש להם דין ערב. כדאמר בר"פ גט פשוט (בבא בתרא דף קעג) ובפרק יש בכור (בכורות דף מח) ניכסוהי דבר איניש אינון ערבין ביה. ויש להם דין ערבות. אילו אמר החייב שפרע לבעל חובו תו לא מגבינן ליה מנכסיו של החייב אף על גב דאמר ב"ח לא פרע לי: ה"נ היכא דאמר החייב פרעתי תו לא מגבינן מן הערב. וערב דנקיט ליה נפקא מינה להיכא דחייב מודה שלא פרעו או היכא דאיכא שטר דלא מצי למימר פרעתי. או היכא דאמר ליה אל תפרעני אלא כפני פלוני ופלוני. ולית ליה נכסי לחייב לפרוע אז נפרע מן הערב. אבל כי אמר החייב פרעתי וליכא הוכחה שהוא משקר דלא ידע הערב אי פרעו או לא פטור הערב מטעמא דפרישנא. אפילו הכי היכא דנתערב לו נגד הגוי אי אזיל החייב ופרע לגוי שלא בפני הערב חייב לסלוקי לגוי מן הערב כיון דארבע ליה אריא אמצריה. חייב לסלוקי. וגדולה מזו אמרינן בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא דף קיד) האי בר ישראל דזבין ליה ארעא לגוי אמצרא דישראל חבריה. משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונסא דאתי ליה מחמתיה. דאמר ליה אריא ארבעת אמיצרי. כ"ש הכא דבדיניהם מצי שפיר הגוי לתבוע את שמעון דבתר ערבא אזיל ולהכי מחייב לסלוקי כדפרישית:
Q. A claims that B took a valuable article of his, and, without his permission, gave it to a Gentile. B avers that the Gentile was A's creditor; that he had gone surety to the Gentile for A; and that he had to permit the Gentile to take A's article in order that he might free himself from this suretyship.
A. If B will take an oath in support of his claims, he will be free from obligation. Should A claim that he has paid his debt to the Gentile, such claim would be of no consequence. Since A did not repay the debt in B's presence, and since his creditor was a Gentile, who has held B directly responsible for such debt, and could still have collected it from B through the courts of the land, A was still under obligation to free B from his suretyship. Therefore, B acted within his rights.
SOURCES: Cr. 294.