וששאל מ"ו על שמעון שחירף אביו של ראובן בדבר גנאי. וראובן השיב לא אבי אלא אביו. ואביו של שמעון תלמיד חכם וזקן היה. וכבר נפטרו שניהם. ודאי איסורא איכא להוציא לעז על המתים. ומצינו אפילו רבן של נביאים נענש. על שאמר והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות וגומר. אמנם דיני קנסות ובושת לא דיינינן להו בבבל. אלא שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה. הכל לפי מה שהוא אדם ולפי צורך השעה. אם ראובן רוצה לישבע שלא ידע במה גינה את אביו. ובמהירות השיב כך בלא מתכוון אלא אביו. נראה שיש די בכך. ועוד למה יעשה פירוש לפירושו שנשבע על פלוני ופלוני להניח כל דברי ריבות שביניהם. ועתה הוא אומר לא עלתה על דעתי. על זה נמצא מערים על השבועה. ואין טוב להערים בה כי עונשין עליה. אפילו כמי שנשבע על האמת. וגם זה הדבר יניח על פלוני ופלוני ויקיים שבועתו. כי אינו פוגם את כבוד אביו בכך. ועוד אף על גב דתנן בפרק המניח (בבא קמא דף לג) שני אנשים שחבלו זה בזה משלמין במותר נזק שלם. בדיני בושת וקנסות כגון זה נראה כמו שכתב מ"ו בשם ה"ר יהודא ז"צל. דכיון שהורגלו העולם כשזה מחרף אביו של זה הוא משיב אדרבה אביך. ואדרבה המתחיל היה ראוי לענשו על כבוד אביו של שכנגדו. ועל כבוד אביו של עצמו שגרם לו להתבזות. אחרי שכך הוא רגילות שכך משיבין. משגש אורחתיה דאבוה. סוף דבר שניהם. ילכו אצל חבר ויתן להם כפרה על שהזכירו שוכני עפר לקלון. הכל לפי המבייש והמתבייש. אבל שמעון אין לתובעו כי נראה כעובר על שבועתו כמו שכתב מורי:
Q. B swore to leave all his disputes with A, to C and D for arbitration. Subsequently, B vilified A's father calling him shameful names, to which A retorted: "not my father, but your father". B became enraged at the insult to his father who had been a scholar and a sage. Both fathers were dead at the time. Now B demands that A be duly punished for vilifying a scholar after his death. A. We have no right to adjudicate fines, but a court is permitted to take emergency measures whenever necessary. However, if A will take an oath to the effect that he did not fully understand the charge B had made against his father but automatically replied, "your father", he will be free from obligation. Moreover, B must leave this dispute also to C and D for arbitration. He can not press this charge separately without transgressing his oath. On the other hand, since people customarily and automatically reply "your father" whenever someone vilifies their father, B deserves greater punishment than A since he was the first to use vile language. In any event, both A and B should appear before a scholar seeking atonement for their sin of having vilified the dead. SOURCES: Cr. 298.
וששאל מ"ו על שמעון שחירף אביו של ראובן בדבר גנאי. וראובן השיב לא אבי אלא אביו. ואביו של שמעון תלמיד חכם וזקן היה. וכבר נפטרו שניהם. ודאי איסורא איכא להוציא לעז על המתים. ומצינו אפילו רבן של נביאים נענש. על שאמר והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות וגומר. אמנם דיני קנסות ובושת לא דיינינן להו בבבל. אלא שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה. הכל לפי מה שהוא אדם ולפי צורך השעה. אם ראובן רוצה לישבע שלא ידע במה גינה את אביו. ובמהירות השיב כך בלא מתכוון אלא אביו. נראה שיש די בכך. ועוד למה יעשה פירוש לפירושו שנשבע על פלוני ופלוני להניח כל דברי ריבות שביניהם. ועתה הוא אומר לא עלתה על דעתי. על זה נמצא מערים על השבועה. ואין טוב להערים בה כי עונשין עליה. אפילו כמי שנשבע על האמת. וגם זה הדבר יניח על פלוני ופלוני ויקיים שבועתו. כי אינו פוגם את כבוד אביו בכך. ועוד אף על גב דתנן בפרק המניח (בבא קמא דף לג) שני אנשים שחבלו זה בזה משלמין במותר נזק שלם. בדיני בושת וקנסות כגון זה נראה כמו שכתב מ"ו בשם ה"ר יהודא ז"צל. דכיון שהורגלו העולם כשזה מחרף אביו של זה הוא משיב אדרבה אביך. ואדרבה המתחיל היה ראוי לענשו על כבוד אביו של שכנגדו. ועל כבוד אביו של עצמו שגרם לו להתבזות. אחרי שכך הוא רגילות שכך משיבין. משגש אורחתיה דאבוה. סוף דבר שניהם. ילכו אצל חבר ויתן להם כפרה על שהזכירו שוכני עפר לקלון. הכל לפי המבייש והמתבייש. אבל שמעון אין לתובעו כי נראה כעובר על שבועתו כמו שכתב מורי:
Q. B swore to leave all his disputes with A, to C and D for arbitration. Subsequently, B vilified A's father calling him shameful names, to which A retorted: "not my father, but your father". B became enraged at the insult to his father who had been a scholar and a sage. Both fathers were dead at the time. Now B demands that A be duly punished for vilifying a scholar after his death.
A. We have no right to adjudicate fines, but a court is permitted to take emergency measures whenever necessary. However, if A will take an oath to the effect that he did not fully understand the charge B had made against his father but automatically replied, "your father", he will be free from obligation. Moreover, B must leave this dispute also to C and D for arbitration. He can not press this charge separately without transgressing his oath. On the other hand, since people customarily and automatically reply "your father" whenever someone vilifies their father, B deserves greater punishment than A since he was the first to use vile language. In any event, both A and B should appear before a scholar seeking atonement for their sin of having vilified the dead.
SOURCES: Cr. 298.