ל. אדוני שאל על ראובן שנפלה לו יבמה והיה סבור שהי' לה יותר מכדי כתובתה ולא רצה לחלוץ עד שהיתה נותנת לו ממון ופשרו ביניהם שהי' לה ליתן לו כ' זקוקי חילוף והיה לו לחלוץ לה ומחלו זה לזה כל תביעות שהי' ביניהם בקנין גמור בב"ד חשוב וכשבאו לב"ד לחלוץ אז נתנה לשליש כ' זקוקי' במעמד שלשתן ואמר היבם לשליש לכשאחלוץ לה אז תתן לי אותם כ' זקוקי' וא"ל השליש הן ולאחר חליצה הוציאה שטר כתו' והחזירו לה ב"ד אותם כ' זקוקי' בפריעת שטר כתובתה כי נשבעה שלא הי' כדי כתו' עכ"ל לא ביארת לי כל הצורך ואני אפרש אם הוא אמרה לשליש במעמד ג' תן לו אותם כ' זקוקי' אחר שיחלוץ לי אז ודאי יש לו לשליש לתנם לו שהרי קנאם במעמד ג' מיד לתנמם לו אחר החליצה ולא מצי' בתר הכי לאפוקי שטר כתו' ולשבע ולגבות בכתו' דלא שייך משטח אני בך בדבר שכבר זכה בו ובא לידו והא דאמר (ב"ק קט"ז ע"א) טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו לא מיירי דיהיב ליה הדינר מיד דבהא לא הוי שייך משטה אני בך אלא איירי כגון דאמר תטול דינר לבסוף כשתלעבירני בהא קיי"ל אין לו אלא שכרו תדע דמיירי דלא יהיב ליה מיד מדקתני סיפא אבל א"ל טול דינר בשכרך נותן לו שכרו משלם אלמא דרישא איירי דאכתי לא יהיב ליה מידי. אבל אם לא אמרה לשליש תן לו אלא נתנה אותם כ' זקוקי' בשתיקה הרי אותם כ' זקוקים שלה לעולם ולא יצאו מרשותה וא"כ אע "פ שהשליש אמר חלוץ לה ואני אתן לך אותם כ' זקוקי' לא קנינהו היבם דבמאי לקנינהו באמירה בעלמא לא קנה דגרע טפי מטול דינר והעבירני דאע"ג דאיהו גופי' א"ל אין לו אלא שכרו דמצי א"ל משטה אני בך כ"ש הכא דהיבמה לא קאמרה מידי אלא שליש דא"ל לתן לו משלה ושלום מאיר בר ברוך זלה"ה.
Q. A believed that his brother's (childless) widow had retained from her husband's estate more than the amount due her for her ketubah, and he refused to go through with the ceremony of halitzah, unless she paid him some money. They finally agreed on the sum of 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks.marks. Before the ceremony of halitzah she gave the money to a trustee in A's presence. A said to the trustee: "After the ceremony, you must give me the 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks.marks". To this, the trustee replied, "I shall." After the ceremony, the widow produced her ketubah, swore that she had not received enough to cover same, and demanded the 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks.marks back. The court decided that the 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks.marks belong to the widow. Is the decision of the court correct? A. The question is not sufficiently clear for us to express an opinion. If the widow told the trustee, in A's presence, to give the money to A after the ceremony, the money belongs to A; since this money is simply a gift which the trustee received for A's benefit. But, if the widow said nothing while she gave the money to the trustee, A's words are of no avail, and she can reclaim her money in payment of her ketubah. SOURCES: Cr. 65: Pr. 30; L. 339; Mord. Yeb. 24.
ל. אדוני שאל על ראובן שנפלה לו יבמה והיה סבור שהי' לה יותר מכדי כתובתה ולא רצה לחלוץ עד שהיתה נותנת לו ממון ופשרו ביניהם שהי' לה ליתן לו כ' זקוקי חילוף והיה לו לחלוץ לה ומחלו זה לזה כל תביעות שהי' ביניהם בקנין גמור בב"ד חשוב וכשבאו לב"ד לחלוץ אז נתנה לשליש כ' זקוקי' במעמד שלשתן ואמר היבם לשליש לכשאחלוץ לה אז תתן לי אותם כ' זקוקי' וא"ל השליש הן ולאחר חליצה הוציאה שטר כתו' והחזירו לה ב"ד אותם כ' זקוקי' בפריעת שטר כתובתה כי נשבעה שלא הי' כדי כתו' עכ"ל לא ביארת לי כל הצורך ואני אפרש אם הוא אמרה לשליש במעמד ג' תן לו אותם כ' זקוקי' אחר שיחלוץ לי אז ודאי יש לו לשליש לתנם לו שהרי קנאם במעמד ג' מיד לתנמם לו אחר החליצה ולא מצי' בתר הכי לאפוקי שטר כתו' ולשבע ולגבות בכתו' דלא שייך משטח אני בך בדבר שכבר זכה בו ובא לידו והא דאמר (ב"ק קט"ז ע"א) טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו לא מיירי דיהיב ליה הדינר מיד דבהא לא הוי שייך משטה אני בך אלא איירי כגון דאמר תטול דינר לבסוף כשתלעבירני בהא קיי"ל אין לו אלא שכרו תדע דמיירי דלא יהיב ליה מיד מדקתני סיפא אבל א"ל טול דינר בשכרך נותן לו שכרו משלם אלמא דרישא איירי דאכתי לא יהיב ליה מידי. אבל אם לא אמרה לשליש תן לו אלא נתנה אותם כ' זקוקי' בשתיקה הרי אותם כ' זקוקים שלה לעולם ולא יצאו מרשותה וא"כ אע "פ שהשליש אמר חלוץ לה ואני אתן לך אותם כ' זקוקי' לא קנינהו היבם דבמאי לקנינהו באמירה בעלמא לא קנה דגרע טפי מטול דינר והעבירני דאע"ג דאיהו גופי' א"ל אין לו אלא שכרו דמצי א"ל משטה אני בך כ"ש הכא דהיבמה לא קאמרה מידי אלא שליש דא"ל לתן לו משלה ושלום מאיר בר ברוך זלה"ה.
Q. A believed that his brother's (childless) widow had retained from her husband's estate more than the amount due her for her ketubah, and he refused to go through with the ceremony of halitzah, unless she paid him some money. They finally agreed on the sum of 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks. marks. Before the ceremony of halitzah she gave the money to a trustee in A's presence. A said to the trustee: "After the ceremony, you must give me the 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks. marks". To this, the trustee replied, "I shall." After the ceremony, the widow produced her ketubah, swore that she had not received enough to cover same, and demanded the 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks. marks back. The court decided that the 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks. marks belong to the widow. Is the decision of the court correct?
A. The question is not sufficiently clear for us to express an opinion. If the widow told the trustee, in A's presence, to give the money to A after the ceremony, the money belongs to A; since this money is simply a gift which the trustee received for A's benefit. But, if the widow said nothing while she gave the money to the trustee, A's words are of no avail, and she can reclaim her money in payment of her ketubah.
SOURCES: Cr. 65: Pr. 30; L. 339; Mord. Yeb. 24.