דפוס פראג 87

פז. בקצרה אשיב הנראה בעיני דבהא לא עברה על תקיעת כפה שגילתה בדעתה שהיא [עתה] מתחרטת ומצטערת על מה שתקעה כפה לקבל גט דאין זה אלא גילוידעתה בעלמא ורבותינו שבשפירא שמעכבי' בהסכמת' לאו שליחות' דידה קעבדי דלא עדיפא הא מלתא דשריא במודר הנאה מחבירו לומר כל הזן אינו מפסיד (נדרי' מ"ג ע"א וכתו' ע"ב) או לילך אצל חנוני הרגיל אצלו ולומר איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה נותן לו והוא נוטל מזה. ואע"ג דההולך אצל חנוני הזן אע"ג דרגיל אצלו ובודאי יעשה ואם המודר פורע לו [נראה] כמצוהו שיעשה אפ"ה אמרי' לאו שלחותי' עביד ושרי כ"ש זאת שאמרה בווירמש"א ונשמעו דבריה בשפיר"א דלאו שליחות' דידה קא עבדי ועכבה זו אינה ממנה הלכך אינה חייבת לשלם הקנס ושלום מב"ב זלה"ה.

Q. Leah promised her husband, by solemn hand-clasp, to accept her divorce or pay a fine. While in the city of Worms, she expressed regret for having made such a promise. The Rabbis of Speier, having heard of her change of mind, refuse to permit the delivery of the divorce. Should Leah be fined for breaking her promise?
A. Leah only expressed her feelings. The Rabbis of Speier do not carry out her orders; she is, therefore, not responsible for their actions.
SOURCES: Pr. 87.