שכו. על אודות ראובן שקונה לשמעון בגד מן הגוי ושכח הגוי מקצת המעות זה שנתים שלא שאל נראה בעיני דיש לו לרשאובן להחזיר לשמעון כל המעות שנשארו בידו דודאי היכא דראובן הי' שולח את שמעון לקבל לו מעות מן הגוי וטעה הגוי בחשבן והוסיף [לו] בהא איכא פלוגתא דרבוותא והמה כתובים בתוס' פ' אלמנה (צ"ח ע"ב ד"ה אמר) אבל בנדון זה מאיזה טעם יקנה השליח הלא [כששמעון] נתן לו כל המעות ואמר תנם לגוי לא זכה בהן הגוי כל זמן שהמעות ביד [ראובן] דלא אמרי' תן כזכי אלא גבי ישראל אבל גבי גוי אפי' אם היה אומר זכה באותן מעות לגוי לא זכה בהן הגוי עד דאתי לידי' דהא אמרי' פ' איזהו נשך (בבא מציעא ע"א ע"ב) ופ"ק דב"מ (י' ע"ב) זכייה מתורת שליחות אתרבאי וגוי דלא אתי לכלל שליחות ל"ל זכייה כ"ש הכא דלא אמר אלא תן גרידא דלא זכה בהן וא"כ כל זמן שהמעות ביד ראובן הם ברשות שמעון ואם הגוי שכחן כיצד [הלה] עושה סחורה במעותיו של חבירו אלא מעות יחזרו לבעלים הראשונים שהרי לא נתכוין שמען לזכות המעות לראובן אלא לגוי ואם הגוי לא קנאה הדרי למרייהו דהאמר פ"ק דגיטין (י"ד ע"ב) הולך מנה לפלוני ובקשו ולא מצאו איכא למ"ד יחזרו למשלח ואיכא למ"ד יחזרו למי שנשתלחו לו אבל ליכא למ"ד יעכבם השליח כי לא נתכוין המשלח לזכות לו ועוד הא אמרי' פ' הגוזל בתרא (בבא קמא קט"ז ע"א) גבי רב ספרא אדעתא דארי' אפקרה אדעתי' דכ"ע לא אפקר' ה"נ הדבר ידוע אדעת' דליתבינהו לגוי יהבינהו ניהלי' ולא אדעת' שיעכבם לעצמו ולא מצי למימר אע"פ ששכחם הגוי אחזיר לו כי ע"ז נאמר למען ספות הרוה את הצמאה ולא בשביל קידוש השם כעובדא דשמעון בן שטח בירושלמי (פ"ב דב"מ) שאם היה רוצה שיתקדש השם שמים יתקדש בשלו ולא בשל אחרי' ושלום מאיר ב"ב זלה"ה.
Q. A received money from B for the purpose of buying for him garments from a Gentile. He paid the Gentile only part of the price of the garments. The Gentile forgot the balance due him, and did not ask for it for two years. A wants to retain the balance for himself. A. B gave money to A for the express purpose of paying the Gentile. As long as A does not pay the Gentile, the money belongs to B and A has no right to keep it. Moreover A has no right to give the money to the Gentile after the latter forgot about it; for, if A wants to sanctify the name of the Lord by paying the Gentile money the latter forgot about, let him (A) do so with his own money, as he cannot use another person's money for such a purpose. SOURCES: Cr. 50; Pr. 326, 953; L. 335; Mord. B. K. 168, 169; ibid. Ket. 258; Tesh. Maim. to Kinyan 20; Asheri B. K. 10, 21; Tur Hoshen Mishpat, 183; Isserlein, Pesakim 166.
שכו. על אודות ראובן שקונה לשמעון בגד מן הגוי ושכח הגוי מקצת המעות זה שנתים שלא שאל נראה בעיני דיש לו לרשאובן להחזיר לשמעון כל המעות שנשארו בידו דודאי היכא דראובן הי' שולח את שמעון לקבל לו מעות מן הגוי וטעה הגוי בחשבן והוסיף [לו] בהא איכא פלוגתא דרבוותא והמה כתובים בתוס' פ' אלמנה (צ"ח ע"ב ד"ה אמר) אבל בנדון זה מאיזה טעם יקנה השליח הלא [כששמעון] נתן לו כל המעות ואמר תנם לגוי לא זכה בהן הגוי כל זמן שהמעות ביד [ראובן] דלא אמרי' תן כזכי אלא גבי ישראל אבל גבי גוי אפי' אם היה אומר זכה באותן מעות לגוי לא זכה בהן הגוי עד דאתי לידי' דהא אמרי' פ' איזהו נשך (בבא מציעא ע"א ע"ב) ופ"ק דב"מ (י' ע"ב) זכייה מתורת שליחות אתרבאי וגוי דלא אתי לכלל שליחות ל"ל זכייה כ"ש הכא דלא אמר אלא תן גרידא דלא זכה בהן וא"כ כל זמן שהמעות ביד ראובן הם ברשות שמעון ואם הגוי שכחן כיצד [הלה] עושה סחורה במעותיו של חבירו אלא מעות יחזרו לבעלים הראשונים שהרי לא נתכוין שמען לזכות המעות לראובן אלא לגוי ואם הגוי לא קנאה הדרי למרייהו דהאמר פ"ק דגיטין (י"ד ע"ב) הולך מנה לפלוני ובקשו ולא מצאו איכא למ"ד יחזרו למשלח ואיכא למ"ד יחזרו למי שנשתלחו לו אבל ליכא למ"ד יעכבם השליח כי לא נתכוין המשלח לזכות לו ועוד הא אמרי' פ' הגוזל בתרא (בבא קמא קט"ז ע"א) גבי רב ספרא אדעתא דארי' אפקרה אדעתי' דכ"ע לא אפקר' ה"נ הדבר ידוע אדעת' דליתבינהו לגוי יהבינהו ניהלי' ולא אדעת' שיעכבם לעצמו ולא מצי למימר אע"פ ששכחם הגוי אחזיר לו כי ע"ז נאמר למען ספות הרוה את הצמאה ולא בשביל קידוש השם כעובדא דשמעון בן שטח בירושלמי (פ"ב דב"מ) שאם היה רוצה שיתקדש השם שמים יתקדש בשלו ולא בשל אחרי' ושלום מאיר ב"ב זלה"ה.
Q. A received money from B for the purpose of buying for him garments from a Gentile. He paid the Gentile only part of the price of the garments. The Gentile forgot the balance due him, and did not ask for it for two years. A wants to retain the balance for himself.
A. B gave money to A for the express purpose of paying the Gentile. As long as A does not pay the Gentile, the money belongs to B and A has no right to keep it. Moreover A has no right to give the money to the Gentile after the latter forgot about it; for, if A wants to sanctify the name of the Lord by paying the Gentile money the latter forgot about, let him (A) do so with his own money, as he cannot use another person's money for such a purpose.
SOURCES: Cr. 50; Pr. 326, 953; L. 335; Mord. B. K. 168, 169; ibid. Ket. 258; Tesh. Maim. to Kinyan 20; Asheri B. K. 10, 21; Tur Hoshen Mishpat, 183; Isserlein, Pesakim 166.