אדוני שאל על ראובן שנפלה לפניו יבמה והיה סבור שהיה לה יותר מכדי כתובתה ולא רצה לחלוץ לה עד שהית' נותנת לו ממון ופשרו ביניהם שהיה לה ליתן לו עשרים זקוקים והיה לו לחלוץ לה. ומחלו זה לזה כל תביעות שהיו ביניהם בקניין גמור בפני עדים וכשבאו לב"ד לחלוץ לה אז נתנה לשליש כ' זקוקים במעמד שלשתן. ואמר היבם לשליש לכשאחלוץ לה אז תתן לי אותם כ' זקוקין ואמר לו השליש הן. ולאחר חליצה הוציאה שטר כתובת' והחזירו לה ב"ד אותם כ' זקוקי' בפריעת שטר כתובת' כי נשבעה שלא היה לה כתובתה ע"כ. לא ביארת לי כל הצורך. ואני אפרש אם אמרה לשליש במעמד שלשתן תן לו אותן כ' זקוקים לאחר שיחלוץ לי אז ודאי יש לו לשליש ליתן לו. שהרי קנה אותו במעמד שלשתן מיד ליתנם לו אחר שיחלוץ. ולא מצי בתר הכי לאפוקי שטר כתובת' ולישבע ולגבותם בכתובת'. דלא שייך משטה אני בך בדבר שבא לידו. דכיון דבא ליד שליש ואמרה לו לתתם ליבם הוי כאילו בא לידו. והא דאמרי' טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו לא מיירי דיהיב ליה הדינר מיד דבהא לא שייך משטה אני בך. אלא כגון שאמ' לו תטול דינר לבסוף אם תעבירני בהא קיימא לן אין לו אלא שכרו תדע דמיירי דלא יהיב ליה מיד מדקתני סיפ' אבל אם אמר לו טול דינר בשכרך נותן לו שכרו משלם. אלא דאכתי לא יהיב ליה. אבל אם לא אמרה לשליש תן לו אלא נתנה אותם כ' זקוקים ליד השליש בשתיק' הרי אותם כ' זקוקי' הם שלה לעולם ולא יצאו מרשותה. וא"כ אע"פ שהשליש אומר חלוץ לה. ואני אתן לך אותם כ' זקו' לא קננהו היבם. דבמאי ליקנינהו באמיר' בעלמ' וגרע טפי מטול דינר והעבירני. דאע"ג דאיהו גופי' א"ל הכי אין לו אלא שכרו דמצי א"ל משטה אני בך. כ"ש הכא דאיהי לא קאמרה ליה מידי אלא שליש דקאמ' ליתן לו משלה ושלום.
Q. A believed that his brother's (childless) widow had retained from her husband's estate more than the amount due her for her ketubah, and he refused to go through with the ceremony of halitzah, unless she paid him some money. They finally agreed on the sum of 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks.marks. Before the ceremony of halitzah she gave the money to a trustee in A's presence. A said to the trustee: "After the ceremony, you must give me the 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks.marks". To this, the trustee replied, "I shall." After the ceremony, the widow produced her ketubah, swore that she had not received enough to cover same, and demanded the 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks.marks back. The court decided that the 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks.marks belong to the widow. Is the decision of the court correct? A. The question is not sufficiently clear for us to express an opinion. If the widow told the trustee, in A's presence, to give the money to A after the ceremony, the money belongs to A; since this money is simply a gift which the trustee received for A's benefit. But, if the widow said nothing while she gave the money to the trustee, A's words are of no avail, and she can reclaim her money in payment of her ketubah. SOURCES: Cr. 65: Pr. 30; L. 339; Mord. Yeb. 24.
אדוני שאל על ראובן שנפלה לפניו יבמה והיה סבור שהיה לה יותר מכדי כתובתה ולא רצה לחלוץ לה עד שהית' נותנת לו ממון ופשרו ביניהם שהיה לה ליתן לו עשרים זקוקים והיה לו לחלוץ לה. ומחלו זה לזה כל תביעות שהיו ביניהם בקניין גמור בפני עדים וכשבאו לב"ד לחלוץ לה אז נתנה לשליש כ' זקוקים במעמד שלשתן. ואמר היבם לשליש לכשאחלוץ לה אז תתן לי אותם כ' זקוקין ואמר לו השליש הן. ולאחר חליצה הוציאה שטר כתובת' והחזירו לה ב"ד אותם כ' זקוקי' בפריעת שטר כתובת' כי נשבעה שלא היה לה כתובתה ע"כ. לא ביארת לי כל הצורך. ואני אפרש אם אמרה לשליש במעמד שלשתן תן לו אותן כ' זקוקים לאחר שיחלוץ לי אז ודאי יש לו לשליש ליתן לו. שהרי קנה אותו במעמד שלשתן מיד ליתנם לו אחר שיחלוץ. ולא מצי בתר הכי לאפוקי שטר כתובת' ולישבע ולגבותם בכתובת'. דלא שייך משטה אני בך בדבר שבא לידו. דכיון דבא ליד שליש ואמרה לו לתתם ליבם הוי כאילו בא לידו. והא דאמרי' טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו לא מיירי דיהיב ליה הדינר מיד דבהא לא שייך משטה אני בך. אלא כגון שאמ' לו תטול דינר לבסוף אם תעבירני בהא קיימא לן אין לו אלא שכרו תדע דמיירי דלא יהיב ליה מיד מדקתני סיפ' אבל אם אמר לו טול דינר בשכרך נותן לו שכרו משלם. אלא דאכתי לא יהיב ליה. אבל אם לא אמרה לשליש תן לו אלא נתנה אותם כ' זקוקים ליד השליש בשתיק' הרי אותם כ' זקוקי' הם שלה לעולם ולא יצאו מרשותה. וא"כ אע"פ שהשליש אומר חלוץ לה. ואני אתן לך אותם כ' זקו' לא קננהו היבם. דבמאי ליקנינהו באמיר' בעלמ' וגרע טפי מטול דינר והעבירני. דאע"ג דאיהו גופי' א"ל הכי אין לו אלא שכרו דמצי א"ל משטה אני בך. כ"ש הכא דאיהי לא קאמרה ליה מידי אלא שליש דקאמ' ליתן לו משלה ושלום.
Q. A believed that his brother's (childless) widow had retained from her husband's estate more than the amount due her for her ketubah, and he refused to go through with the ceremony of halitzah, unless she paid him some money. They finally agreed on the sum of 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks. marks. Before the ceremony of halitzah she gave the money to a trustee in A's presence. A said to the trustee: "After the ceremony, you must give me the 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks. marks". To this, the trustee replied, "I shall." After the ceremony, the widow produced her ketubah, swore that she had not received enough to cover same, and demanded the 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks. marks back. The court decided that the 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks. marks belong to the widow. Is the decision of the court correct?
A. The question is not sufficiently clear for us to express an opinion. If the widow told the trustee, in A's presence, to give the money to A after the ceremony, the money belongs to A; since this money is simply a gift which the trustee received for A's benefit. But, if the widow said nothing while she gave the money to the trustee, A's words are of no avail, and she can reclaim her money in payment of her ketubah.
SOURCES: Cr. 65: Pr. 30; L. 339; Mord. Yeb. 24.