תמג. פסק בס' המצות דאם מרדה אשה על בעלה כדי לצערו כגון דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה ולא אמרה מאיס עלי דמתרין בה ומכריזין עליה ב' או ג' פעמים שאם תעמוד במרדה שתפסד כתובתה וכן פוסק ר"ת ומשהינן לה י"ב ירחי שתא אגיטא ולית לה מזוני מן הבעל כל י"ב חדש וכשיוצאה לסוף י"ב חדש בלא כתו' תחזיר כל דבר שהוא של בעל ושהוא שלה מבלאותיה אם תפסה אין מוציאי' מידה ואם תפס הבעל אין מוציאי' [מידו] וכל מה שמכר הבעל מנכסיה שקבל הבעל אחריותו עליו אינו משלם כלום. ור"ת פירוש להפך כל דין זה אחרון במאיס עלי אבל במרידה אחרת תטול בלאותיה כי הפסד ז' דינר תנן בלאותיה לא תנן. [וכלל] הדבר לר"ת במורדת דבעינא ומצערנא ליה מכריזין ד' שבתות ונמלכין בה להתרותה פעמים אחת קודם הכרזה ואחת אחר הכרזה. ובמורדת דמאיס עלי לא הוא ולא כתובה, משהי' לה י"ב ירחי ואחר תצא בלא כתו' והפסידה בלאותיה אם תפסה הבעל וכל מה שכתב לה הבעל אפי' תפסה מוציאי' מידה זהו דין התלמוד כדמפורש במס' כתובות (ס"ג ע"א וע"ב) ויש גאונים שכתבו מנהגי' ולא פשטו בכל ישראל. אפס רב שרירא גאון כתב בדין מורדת דלא משהי' לה אגיטא כלל פן תצאנה בנות ישראל לתרבות רעה אלא נותני' לה גט מיד כתקנת הגאונים אחר ד' שבתות וכל מה שכתב לה בעל אפי' תפסה מוציאי' מידה אבל מה שהביאה אין מוציאי' מידה במורדת דמאיס עלי שוין רש"י [ור"מ] שיגרשנה בע"כ כאשר בארנו וחולק עליהם ר"ת שהרי פ' חרש (קי"ב ע"ב) ופ' הנזקין (גיטין מ"ט ע"ב) אמרי' האיש אינו מוציא אלא לרצונו אפשר דמשהא ליה אגיטא ומפרש כל שמועה זו כשהבעל רוצה לגרשה רק שיהא פטור מן הכתו' וכן פי' ר"ח איש רומי בפירושין.
Q. A rebellious wife who refuses to live with her husband admits that she has never allowed her husband to come near her. What should be done to her? A. Since the women of our generation are loose in their manner of life, we do not permit the husband to remarry while she is forced to remain single till old age, which procedure was recommended by R. Eleazar b. Nathan, and we do not require a waiting period of twelve months till the divorce be granted. Therefore, the elders of the community should endeavor to persuade both parties to a speedy divorce without resorting to coercion of either party. Upon the granting of the divorce the woman should receive only what she actually brought in as dowry, but not the full fifty pounds of dowry written in her ketubah; for when the husband received her dowry and evaluated it at fifty pounds, though actually it was worth less, he did so because he wanted to marry her and live with her. Now that she refuses to live with him she loses the extra value placed on her dowry, the additional jointure promised her by the husband, as well as the 200 zuzin prescribed by the Talmud. Though in this country the same amount of dowry is written in the ketubah of a rich as in that of a poor bride, irrespective of the amount she actually brings in, in order not to shame the brides who bring in a small dowry, this rebellious wife is not entitled to collect the full amount of dowry written in her ketubah, since she never lived with her husband. SOURCES: Pr. 442–443.
(מספר המצות).
תמג. פסק בס' המצות דאם מרדה אשה על בעלה כדי לצערו כגון דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה ולא אמרה מאיס עלי דמתרין בה ומכריזין עליה ב' או ג' פעמים שאם תעמוד במרדה שתפסד כתובתה וכן פוסק ר"ת ומשהינן לה י"ב ירחי שתא אגיטא ולית לה מזוני מן הבעל כל י"ב חדש וכשיוצאה לסוף י"ב חדש בלא כתו' תחזיר כל דבר שהוא של בעל ושהוא שלה מבלאותיה אם תפסה אין מוציאי' מידה ואם תפס הבעל אין מוציאי' [מידו] וכל מה שמכר הבעל מנכסיה שקבל הבעל אחריותו עליו אינו משלם כלום. ור"ת פירוש להפך כל דין זה אחרון במאיס עלי אבל במרידה אחרת תטול בלאותיה כי הפסד ז' דינר תנן בלאותיה לא תנן. [וכלל] הדבר לר"ת במורדת דבעינא ומצערנא ליה מכריזין ד' שבתות ונמלכין בה להתרותה פעמים אחת קודם הכרזה ואחת אחר הכרזה. ובמורדת דמאיס עלי לא הוא ולא כתובה, משהי' לה י"ב ירחי ואחר תצא בלא כתו' והפסידה בלאותיה אם תפסה הבעל וכל מה שכתב לה הבעל אפי' תפסה מוציאי' מידה זהו דין התלמוד כדמפורש במס' כתובות (ס"ג ע"א וע"ב) ויש גאונים שכתבו מנהגי' ולא פשטו בכל ישראל. אפס רב שרירא גאון כתב בדין מורדת דלא משהי' לה אגיטא כלל פן תצאנה בנות ישראל לתרבות רעה אלא נותני' לה גט מיד כתקנת הגאונים אחר ד' שבתות וכל מה שכתב לה בעל אפי' תפסה מוציאי' מידה אבל מה שהביאה אין מוציאי' מידה במורדת דמאיס עלי שוין רש"י [ור"מ] שיגרשנה בע"כ כאשר בארנו וחולק עליהם ר"ת שהרי פ' חרש (קי"ב ע"ב) ופ' הנזקין (גיטין מ"ט ע"ב) אמרי' האיש אינו מוציא אלא לרצונו אפשר דמשהא ליה אגיטא ומפרש כל שמועה זו כשהבעל רוצה לגרשה רק שיהא פטור מן הכתו' וכן פי' ר"ח איש רומי בפירושין.
Q. A rebellious wife who refuses to live with her husband admits that she has never allowed her husband to come near her. What should be done to her?
A. Since the women of our generation are loose in their manner of life, we do not permit the husband to remarry while she is forced to remain single till old age, which procedure was recommended by R. Eleazar b. Nathan, and we do not require a waiting period of twelve months till the divorce be granted. Therefore, the elders of the community should endeavor to persuade both parties to a speedy divorce without resorting to coercion of either party. Upon the granting of the divorce the woman should receive only what she actually brought in as dowry, but not the full fifty pounds of dowry written in her ketubah; for when the husband received her dowry and evaluated it at fifty pounds, though actually it was worth less, he did so because he wanted to marry her and live with her. Now that she refuses to live with him she loses the extra value placed on her dowry, the additional jointure promised her by the husband, as well as the 200 zuzin prescribed by the Talmud. Though in this country the same amount of dowry is written in the ketubah of a rich as in that of a poor bride, irrespective of the amount she actually brings in, in order not to shame the brides who bring in a small dowry, this rebellious wife is not entitled to collect the full amount of dowry written in her ketubah, since she never lived with her husband.
SOURCES: Pr. 442–443.