תמב. וששאלת על עסק המורדת לפי שדור פרוץ לא דייני' כר' אב"ן להתיר לבעל לישא אחרת ותשב עד שתלבין ראשה אך זקני העיר ההיא יתמצעו להטיל פשרה ביניהם לפי מה שהוא אדם ולפי השעה בלא כפייה והכרחה בקבלה ונתינת הגט אמנם בכתובה ונדוניא ותוס' דייני' כמו האלפס וז"ל (פ' אע"פ) הכי נהוג בב"ד הגדול ובשתי ישיבות כדאמרה לא בעינא ליה יהיב לה גט לאלתר ולא שקלה מאי דתפסה מכתובתה מדיליה אלא מפקי' מינה ומהדדי' לבעל [וה"מ במאי דכתב לה בעל מדיליה אבל] מאי דאתי' מבי נשא אפי' לא תפסה יהיב לה בעל אי איתי' בעיני' ואי ליתא בעיני' לא מפקי' מבעל וה"מ בנ"מ אבל בנצ"ב כל [מידי דאיתי' בעיני' שקלה ליה ואע"ג דבלו ליה טובא והוא דחזי למאי דהוי חזי מעיקרא כגון דחזי לאשתמושי בי' מעין מלאכה דידיה אבל מאי דבלי ליה לגמרי ולא] חזי לאשתמושי ביה כדמעיקרא משלם לה [דמיהן כדמעיקרא מדידיה וכ"ש מאי דאגנוב או מאי דאתנים דמשלם לה בעל מדידיה משום דברשותי' קיימא] עכ"ל מיהו בנדון זה אם ידוע שלא הכניסה לו או בעדים שיודעי' שלא הכניסה נ' ליטר' כמ"ש בכתובה ודא נדוני' וכו' לא שקלא אלא מה שהכניסו לו אפי' נצ"ב ותו לא כי מה שקבל עליו החתן הנדוני' נ' ליטר' לא קבלם עליו ביוקר אלא ע"מ לכונסה דאזלי' בתר אומדנא דעתו וה"ט דמנה מאתים ותוס' דאין לה כל מה דאתי מחמתי' לה ה"נ אם הדבר ידוע שלא הכניסה לו לנדוניא כל כך אלא לכבוד שעשו בימי חכמי התלמוד שהיו מוסיפי' על השום חומש וכי ההיא דפי' המקבל (בבא מציעא ק"ד ע"ב) מקום שנהגו לכפול וכו' ובזה המלכות נהוג לכתוב הנדוניא בשוה העשיר לא ירבה שלא לבייש מי שאין לו כיון דהיא מורדת אין לה אלא מה שהכניסה אפי' היכא דבא עליה כ"ש זאת שהודת שמרדה מתחלה ולא קרב אליה דאפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה מבעי' לן בר"פ אע"פ (כתובות נ"ו ע"א) ומסיק בתיקו וכל תיקו המע"ה ולא מגבי' לה כ"ש זאת שהיא פושעת דאפי' רבנן דפליגי עליה דראב"ע (שם נ"ד ע"ב) הכא מודו דאומדנא דמוכח כי האי ליכא מאן דפליג.
Q. A rebellious wife who refuses to live with her husband admits that she has never allowed her husband to come near her. What should be done to her? A. Since the women of our generation are loose in their manner of life, we do not permit the husband to remarry while she is forced to remain single till old age, which procedure was recommended by R. Eleazar b. Nathan, and we do not require a waiting period of twelve months till the divorce be granted. Therefore, the elders of the community should endeavor to persuade both parties to a speedy divorce without resorting to coercion of either party. Upon the granting of the divorce the woman should receive only what she actually brought in as dowry, but not the full fifty pounds of dowry written in her ketubah; for when the husband received her dowry and evaluated it at fifty pounds, though actually it was worth less, he did so because he wanted to marry her and live with her. Now that she refuses to live with him she loses the extra value placed on her dowry, the additional jointure promised her by the husband, as well as the 200 zuzin prescribed by the Talmud. Though in this country the same amount of dowry is written in the ketubah of a rich as in that of a poor bride, irrespective of the amount she actually brings in, in order not to shame the brides who bring in a small dowry, this rebellious wife is not entitled to collect the full amount of dowry written in her ketubah, since she never lived with her husband. SOURCES: Pr. 442–443.
(דין מורדת).
תמב. וששאלת על עסק המורדת לפי שדור פרוץ לא דייני' כר' אב"ן להתיר לבעל לישא אחרת ותשב עד שתלבין ראשה אך זקני העיר ההיא יתמצעו להטיל פשרה ביניהם לפי מה שהוא אדם ולפי השעה בלא כפייה והכרחה בקבלה ונתינת הגט אמנם בכתובה ונדוניא ותוס' דייני' כמו האלפס וז"ל (פ' אע"פ) הכי נהוג בב"ד הגדול ובשתי ישיבות כדאמרה לא בעינא ליה יהיב לה גט לאלתר ולא שקלה מאי דתפסה מכתובתה מדיליה אלא מפקי' מינה ומהדדי' לבעל [וה"מ במאי דכתב לה בעל מדיליה אבל] מאי דאתי' מבי נשא אפי' לא תפסה יהיב לה בעל אי איתי' בעיני' ואי ליתא בעיני' לא מפקי' מבעל וה"מ בנ"מ אבל בנצ"ב כל [מידי דאיתי' בעיני' שקלה ליה ואע"ג דבלו ליה טובא והוא דחזי למאי דהוי חזי מעיקרא כגון דחזי לאשתמושי בי' מעין מלאכה דידיה אבל מאי דבלי ליה לגמרי ולא] חזי לאשתמושי ביה כדמעיקרא משלם לה [דמיהן כדמעיקרא מדידיה וכ"ש מאי דאגנוב או מאי דאתנים דמשלם לה בעל מדידיה משום דברשותי' קיימא] עכ"ל מיהו בנדון זה אם ידוע שלא הכניסה לו או בעדים שיודעי' שלא הכניסה נ' ליטר' כמ"ש בכתובה ודא נדוני' וכו' לא שקלא אלא מה שהכניסו לו אפי' נצ"ב ותו לא כי מה שקבל עליו החתן הנדוני' נ' ליטר' לא קבלם עליו ביוקר אלא ע"מ לכונסה דאזלי' בתר אומדנא דעתו וה"ט דמנה מאתים ותוס' דאין לה כל מה דאתי מחמתי' לה ה"נ אם הדבר ידוע שלא הכניסה לו לנדוניא כל כך אלא לכבוד שעשו בימי חכמי התלמוד שהיו מוסיפי' על השום חומש וכי ההיא דפי' המקבל (בבא מציעא ק"ד ע"ב) מקום שנהגו לכפול וכו' ובזה המלכות נהוג לכתוב הנדוניא בשוה העשיר לא ירבה שלא לבייש מי שאין לו כיון דהיא מורדת אין לה אלא מה שהכניסה אפי' היכא דבא עליה כ"ש זאת שהודת שמרדה מתחלה ולא קרב אליה דאפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה מבעי' לן בר"פ אע"פ (כתובות נ"ו ע"א) ומסיק בתיקו וכל תיקו המע"ה ולא מגבי' לה כ"ש זאת שהיא פושעת דאפי' רבנן דפליגי עליה דראב"ע (שם נ"ד ע"ב) הכא מודו דאומדנא דמוכח כי האי ליכא מאן דפליג.
Q. A rebellious wife who refuses to live with her husband admits that she has never allowed her husband to come near her. What should be done to her?
A. Since the women of our generation are loose in their manner of life, we do not permit the husband to remarry while she is forced to remain single till old age, which procedure was recommended by R. Eleazar b. Nathan, and we do not require a waiting period of twelve months till the divorce be granted. Therefore, the elders of the community should endeavor to persuade both parties to a speedy divorce without resorting to coercion of either party. Upon the granting of the divorce the woman should receive only what she actually brought in as dowry, but not the full fifty pounds of dowry written in her ketubah; for when the husband received her dowry and evaluated it at fifty pounds, though actually it was worth less, he did so because he wanted to marry her and live with her. Now that she refuses to live with him she loses the extra value placed on her dowry, the additional jointure promised her by the husband, as well as the 200 zuzin prescribed by the Talmud. Though in this country the same amount of dowry is written in the ketubah of a rich as in that of a poor bride, irrespective of the amount she actually brings in, in order not to shame the brides who bring in a small dowry, this rebellious wife is not entitled to collect the full amount of dowry written in her ketubah, since she never lived with her husband.
SOURCES: Pr. 442–443.