טעם למה אנו אומרים אלהינו ואלהי אבותינו, כי יש שני סוגי בני אדם המאמינים בהשם יתברך, א' שמאמין בהקדוש ברוך הוא מחמת שהולך בדרכי אבותיו הקדמונים, ועם כל זה אמונתו חזקה, והב' הוא מי שבא על האמנת הדת מחמת החקירה, והחילוק ביניהם הוא, שהסוג הא' יש לו מעלה שאי אפשר לפתות אותו, אף אם יאמרו לו כמה חקירות הסותרות ח"ו, כי אמונתו חזקה מצד קבלת אבותיו, ועוד שלא חקר מעולם, אבל יש לו חסרון, שהאמונה אצלו הוא רק מצות אנשים מלומדה, בלי טעם ושכל, אבל הב' יש לו מעלה, שמחמת שהכיר הבורא יתברך מחמת גודל חקירתו, הוא חזק באמונה שלימה ובאהבה גמורה, אבל גם כן יש לו חסרון, שבקל יכולים לפתותו, ואם יביאו לו ראיות הסותרות חקירותיו, יתפתה ח"ו, אבל מי ששני המדות בידו, אין לו למעלה ממנו, דהיינו שסומך על אבותיו הקדמונים בחוזק, וגם כן באה לו על ידי שחקר בעצמו, זו הוא אמונה שלימה וטובה, ולזה אנו אומרים אלהינו ואלהי אבותינו, גם יש לפרש בזה הכתוב (תהלים ל"ד) טעמו וראו כי טוב ה', רצה לומר, טעמו [מעצמכם להרגיש הטעם והיינו] מחמת החקירה, וראו לשון ראיית [מה שאתם רואים מאחרים] הנהגה כמו שהנהיגו אבותינו: (כתר שם טוב די"ט ע"ג, לקוטים יקרים דט"ז ע"ב)
Why do we say “Our G-d and G-d of our fathers”? Because there are two types of people who believe in G-d. The first believes in the Holy One because he follows the path of his forefathers, and he remains strong in his faith. The second comes to religious belief through investigation. There is a difference between them. The first has the advantage that it is impossible to entice him [away from his beliefs]. Even if you present him with numerous refutations, G-d forbid, his faith is strong, in that he received it from his fathers. Furthermore, he never investigated it at all. However, the disadvantage is that his faith is like a commandment done by rote, without reason or understanding. The second type of person also has an advantage, in that he recognized his Creator through extensive investigation; thus he is strong in his perfect faith and complete love. However, the disadvantage is that he can be easily dissuaded. If people present him with evidence that refutes his conclusions, he will be convinced, G-d forbid. However, one who has both these traits is the highest of all. That is, he relies fully upon his forefathers, and has also come to [his belief] as a result of his own investigation. This is a good and pure faith. And this is what we say: “Our G-d and G-d of our fathers.” This can also explain the verse: “Taste and see that G-d is good” (Psalms 34:9). Meaning, taste [for yourself] as a result of your own investigation, and see – that is, see the conduct [of others], the same as our fathers conducted themselves. Kesser Shem Tov, p. 19c; Likutey Yikarim, p. 16b
טעם למה אנו אומרים אלהינו ואלהי אבותינו, כי יש שני סוגי בני אדם המאמינים בהשם יתברך, א' שמאמין בהקדוש ברוך הוא מחמת שהולך בדרכי אבותיו הקדמונים, ועם כל זה אמונתו חזקה, והב' הוא מי שבא על האמנת הדת מחמת החקירה, והחילוק ביניהם הוא, שהסוג הא' יש לו מעלה שאי אפשר לפתות אותו, אף אם יאמרו לו כמה חקירות הסותרות ח"ו, כי אמונתו חזקה מצד קבלת אבותיו, ועוד שלא חקר מעולם, אבל יש לו חסרון, שהאמונה אצלו הוא רק מצות אנשים מלומדה, בלי טעם ושכל, אבל הב' יש לו מעלה, שמחמת שהכיר הבורא יתברך מחמת גודל חקירתו, הוא חזק באמונה שלימה ובאהבה גמורה, אבל גם כן יש לו חסרון, שבקל יכולים לפתותו, ואם יביאו לו ראיות הסותרות חקירותיו, יתפתה ח"ו, אבל מי ששני המדות בידו, אין לו למעלה ממנו, דהיינו שסומך על אבותיו הקדמונים בחוזק, וגם כן באה לו על ידי שחקר בעצמו, זו הוא אמונה שלימה וטובה, ולזה אנו אומרים אלהינו ואלהי אבותינו, גם יש לפרש בזה הכתוב (תהלים ל"ד) טעמו וראו כי טוב ה', רצה לומר, טעמו [מעצמכם להרגיש הטעם והיינו] מחמת החקירה, וראו לשון ראיית [מה שאתם רואים מאחרים] הנהגה כמו שהנהיגו אבותינו:
(כתר שם טוב די"ט ע"ג, לקוטים יקרים דט"ז ע"ב)
Why do we say “Our G-d and G-d of our fathers”? Because there are two types of people who believe in G-d. The first believes in the Holy One because he follows the path of his forefathers, and he remains strong in his faith. The second comes to religious belief through investigation. There is a difference between them. The first has the advantage that it is impossible to entice him [away from his beliefs]. Even if you present him with numerous refutations, G-d forbid, his faith is strong, in that he received it from his fathers. Furthermore, he never investigated it at all. However, the disadvantage is that his faith is like a commandment done by rote, without reason or understanding.
The second type of person also has an advantage, in that he recognized his Creator through extensive investigation; thus he is strong in his perfect faith and complete love. However, the disadvantage is that he can be easily dissuaded. If people present him with evidence that refutes his conclusions, he will be convinced, G-d forbid.
However, one who has both these traits is the highest of all. That is, he relies fully upon his forefathers, and has also come to [his belief] as a result of his own investigation. This is a good and pure faith. And this is what we say: “Our G-d and G-d of our fathers.” This can also explain the verse: “Taste and see that G-d is good” (Psalms 34:9). Meaning, taste [for yourself] as a result of your own investigation, and see – that is, see the conduct [of others], the same as our fathers conducted themselves.
Kesser Shem Tov, p. 19c; Likutey Yikarim, p. 16b