הכשרת האברכים 4

באיזה אמצעים יעבוד הבחור והאברך לעשות עצמו למתרגש

Working Towards Hisragshus.

האיש החפץ להכניס את כל עצמו בעבודת ד׳ ובפרט המשתוקק להכשיר את עצמו לעבודה על פי דרכי החסידות, צריך הוא להשתדל שיתרגש מן העבודה, מהיראה והאהבה, מכל מצוה, תפילה וכו׳, ולתכלית זה צריך הוא להעשות כלו לאיש מתרגש, זהו קיצור דברינו עד עתה. ובאמת שתי אלה נמצאות בכל איש ישראל לזה במדה יותר מרובה ולזה במדה מועטת. כי אחת ממדות ישראל בעצם, היא רחמנים, ואף זה אפשר לאיש יבש וקר בלתי מתרגש שיהי׳ רחמן בטבע, גם האכזר יכול לפעמים לרחם אבל שיהי׳ רחמן בטבע אי אפשר. פזיזתו של העמא פזיזא, התקצפו ולהב אהבתו אשר בין איש לחבירו ובין קרוב אל קרובו יסודתם התרגשותם אשר בטבעם הוא, [ועיין בהג״ה בפרק הקודם]. ובספ״ק איתא שגם אהבה ל׳, טבעית היא באיש ישראלי, רק שהיא טמונה בלתי נרגשת גם לעצמו.

A person who desires to enter his entire being into avodas Hashem, and in particular, a person who yearns to prepare himself to serve God in the path of Chassidus, needs to strive for excitement in his avodah, in his fear and love of God, in his mitzvos, and in his prayer. Towards this purpose, he needs to develop himself into a complete, “man of hisragshus.” This is a brief summary of what has been said thus far. Truly, there are two main characteristics found in every Jew, one is found in a greater measure and the other in a lesser measure. One of the chief characteristics of Israel is that they are compassionate. And how could a dry, cold, and unfeeling personality be compassionate in nature? Even the cruel can at times express kindness, but it is impossible for a cruel person to be of a compassionate nature. What impulsivity is found in the people of Israel, who jump with flames of love between man and his fellow, and between close relations! This is evidence that getting excited is a part of the very foundation of their nature.⁴⁸See the long footnote in the preceding chapter. Holy sefarim teach us that even the love of God is a natural characteristic of the Jew, but that it is more hidden and not felt on its own.

וזה הוא כל הדבר, ההסתר והבלתי נרגש גם לעצמו מן המתרחש בקרבו מרחק את האיש מן עצמו אלפי פרסאות, את עצמו אינו מכיר ואת המתרחש בקרבו לא ידע. נפשו גם של ההדיוט אינה חדלה מלהתנענע ומלפרכס, מלצעוק ומלהתחנן על נמיכיות עצמו, ועל כל הכאותי׳, על נגיפותי׳ ועל יסורי׳ אשר מייסר הוא אותה במעשיו, בדיבוריו ובמחשבותיו השטותיים, והוא או שאינו מרגיש מאומה, מפני שאינו נותן לב להקשיב את יללות וגניחות עני׳ סוערה זו, כי כך דרכו של האיש תמיד שואף הוא אל אשר מחוצה לו, אל דברי העולם להשיג. ההכרחיות והבלתי הכרחיות, אף לדעת מה בסוף העולם יתענין, ואל נפשו לא יפנה דעתו, ואל לבו לא יאזין להקשיב מה השאון אשר עתה בו. או שמרגיש הוא, רק כיון שגם בשעה שמרגיש, רצונו, דעתו, ומחשבותיו, ברפש דברי העולם נתונים לכן גם המית נפשו וקולה לקול ענות הוא שומע, משל לאיש ישן אשר עקץ אותו זבוב במצחו, אז אם סוחר הוא רואה בחלומו, שחבילה סחורה נפלה במצחו ונפצע, ואם חיט הוא רואה שבמחטו דקר את מצחו וכו׳ כל אחד בלבוש רעיונותיו את חלומו רואה.

This is the entire matter. When that which transpires within man is hidden and not felt, it serves create a chasm between man and himself. He does not know himself and is not aware of what is going on inside of him. The soul of the ordinary man does not cease to shake, quiver, and cry out over its lowly status, its wounds, and its pains that it suffers due to man’s foolish actions and thoughts. And man does not feel the pain of his own soul because he does not stop to listen to its painful cries that resound within him, because it is the way of man to constantly be drawn to that which is external to him, perceiving things form the outside world, whether necessary or useless. Though man will easily take interest at something that takes place on the other side of the world, he barely pays attention to the uproar within his own soul. It could be that he even feels the pain of his soul, it is just that at the time that he feels it his desires and thoughts are sunk in the rubbish of worldly matters, and therefore the sobbing of his soul is mixed together with the sounds of worldly vanity.⁴⁹See Shemos 32:18, “it is the voice of those that sing that I hear.” This may be compared to a man who is sleeping, and a mosquito comes and bites him on the forehead. If he is a merchant, he will dream that a bundle of merchandise fell on his forehead and wounded him. If he is a tailor, he will dream that his needle pierced his forehead. Everyone sees his dream in the garment of his own thoughts.

ובספ״ק איתא שיש לפעמים שנפש איש הישראלי מתפעלת בחרטה, תשובה, הכנעה, יראה, וכדומה, והאיש מרגיש בקרבו איזה ריחש ואי נעימות בקרבו ולא ידע מה לו, ויחשוב שרעב הוא, צמא, או צריך למעט יי״ש ורקיקים, או שמין מרה שחורה אחזו, וכדי לבדח את עצמו משוחח הוא עם בני ביתו משחוק ושיחת הילדים, או שהולך אל חבירו לשוחח ולבדח את דעתו בלה״ר רכילות, ליצנות וכדומה. לפעמים גם אחר כל אלה המעשים אשר עשה מרגיש את אי הנעימות בקרבו עוד, כיון שבתרופותיו אלו המקולקלות לא די שלא רפא את פצעי נפשו ולא פייס אותה על מכותי׳ שהכה אותה רק עוד הוסיף לנגפה ולפצוע אותה, אבל יש גם, שאחר מעשי תעתועים אלו רפא לו ורוחו בקרבו נשקט מפני שבההכאות נגיפות ופצעים אשר הוסיף במעשיו אלו לנפשו, נתעלפה, או תלי עפר ואשפה הטיל בזה עלי׳ עד שלגמרי נסתרה ואף נהימה קלה ממנה אליו לא יגיע ונוח לו.

We find in holy sefarim that it sometimes happens with the soul of a Jew, that when he becomes excited in the midst of regret, teshuvah, submission, fear of God, and the like, he may feel an uncomfortable stirring within him, and he does not know what to attribute this feeling. He may think he is hungry, thirsty, or perhaps needs a shot of vodka. He may think that depression has taken hold of him, so in order to entertain himself he banters playfully or childishly with other people in his house. Or perhaps he goes to his friends and entertains himself with lashon ha’rah, tale-bearing, or frivolity. And sometimes, if he still feels the discomfort within him even after all of this activity, it is because all of his remedies were actually damaging. It is not enough that he didn’t heal the wounds of his soul or even console it in its pain, but he actually afflicted and wounded his soul even more. It could also be that after all of these deceptive actions he actually feels better, and his soul is calmed within him. This is because either his soul fainted from all of the beatings and wounds that his actions inflicted upon it, or it was so harmed that it because completely covered up with the rubbish of his actions that the man cannot hear the cries of his soul and he is not disturbed.

ולא רק את יללות וגניחות הנפש בלבד האיש מזניח מלשמוע או שומע אותן מפוחמות ומעוקלות ולא ידע מה שמע, רק גם את צהלותי׳ ושמחותי׳ אשר שמחה היא בד׳ לא ירגיש או ירגיש איזה התרגשות ולא ידע מה הוא מרגיש, כי לוּ הרגיש האיש את שמחתה בד׳ ואת נועם עליותה באהבה ויראה בשעה שהוא מתקרב אליו ית׳ בתורה, תפילה ועשית המצות, ובפרט בשבתות ויו״ט, כי אז לא בקל הי׳ עולה ליצרו להרחיקו אח״כ מנועם העליון הזה ולהחטיאו ח״ו אף לגשמו. ובאם שמע האיש את שירת נפשו לד׳ בשעה שהוא אומר שירות ותשבחות, ואת שירת רוחו ונשמתו חי׳ ויחידה שלו הקמות לקול נפשו לשיר כאחת למלך הכבוד הבוחר בשירה וזמרה, ויחד נכללות בלהב האהבה והצהלה של כל נשמות ישראל אשר בעולם הזה ואשר בגן העדן, ועל ידם מלאכי מרום משוררי א-ל עם כל ברי׳ אשר בשמים ואשר מתחת לארץ, וכלם יחד משוררים, כלם יחד מזמרים, וכלם יחד מעריצים ומקדישים את שם הקדוש הגדול הגבור והנורא. לוּ שמע האיש אף רחש לחש מזה כי אז את כל עצמו עם כל רצונותיו מחשבותיו, דיבוריו, ומעשיו בפועל ממש רק בלתי לד׳ לבדו הי׳ מקדש, אבל מלפניו הכל סגור וממנו נסתר.

A person does not only neglect to hear the cries and groans of his soul, so stifled that he is unable to recognize them for what they are, but he even neglects to feel the delight and joy that the soul takes in God. Sometimes he just feels something and cannot identify it. If a man only felt the joy that the soul takes in God, and the pleasantness that it feels when it ascends to the Eternal with love and fear, through Torah, prayer, and mitzvos, and in particular on the delight that the soul feels on Shabbos and Yom Tov, then the prevalence of the supernal delight would make it quite difficult for the evil inclination to rise up and seduce him. If man could only hear the song his nefesh sings to God at a time when he recites songs and praises while davening, the song of his ruach, neshama, chayah and yechida⁵⁰These are the five levels of soul. who stand at the song of the nefesh and sing in one voice to the Glorious King who has chosen song and praises. They are all united in one flame of love and joy together with all the souls of Israel both on earth and in Gan Eden, and because of them the supernal angels sing to the Almighty together with all of the creations in heaven and on earth and below the earth. They all sing as one, lauding and sanctifying the name of the Holy One, the Great, the Powerful, and the Awesome One! If only man could hear the faintest whisper of such heavenly devotion. In hearing it he would readily dedicate his entire being together with all of his desires, thoughts, words, and actions to God and to nothing else. But it is all closed from him and hidden from his view.

ומעתה אתה בחור ואברך החפץ בעבודת ד׳ ובעליות החסידות, הי׳ שמח במה שאמרנו לך בזה, כיון שלא התרגשויות חדשות עליך לבקש ולא התפעלות מן השמים, בראשונה ובראשית עבודתך ממך דורשים כי הכל בך, התרגשות בך וגם אתה איש מתרגש, ועליך להשתדל רק להכיר אותך ואת אשר בך מתרחש. נפשך מלאה התפעלויות צעקות ותחנונים, ועליך רק לתן לה מצע בקרבך שעלי׳ תתגלה ותתחזק. ואז תדע ותרגיש את התרגשויותי׳ כמו שהן בלא התלבשות עצמך וצרכיותיך, ובלא השג המגדיר את שאיפותי׳ הטהורות.

And now, my dear young scholar, my dear Avreich, who desires to serve God and ascend in the ways of Chassidus, be happy with what we have told you, namely that you need not ask for any new hisragshus, nor do you require hisragshus to be sent to you from heaven. First and foremost, you have only to continue with your avodas Hashem, for it is all within you. The hisragshus is within you, and you are a man with the capacity to become excited in serving God. You just need to strive to know yourself, and all that goes on inside yourself. Your soul is filled with hisragshus, shouts and supplications, you just have to make a kind of vessel⁵¹The actual word that the author used was, “bed (matsa’)” but the meaning is clearly some kind of vessel to contain the feeling. You could call it a spiritual or emotional compartment. The Rebbe Zts”l continues with the word, “bed.” within yourself which you can access, and thereby strengthen yourself. Then you will know and feel your inner capacity for hisragshus, without the outer trappings of your self and your needs. Your feelings will discard the sack which hides it from its pure aspirations.

וכיון שרצוננו בזה לא להטיל ציוויים ופקודות בלבד לאמר לך חשוב זאת ואת זאת תדבר ותעשה, את זה לא תחשוב וזו לא תדבר ולא תעשה. כי כל אחד רוצה לחשוב, לדבר ולעשות רק את הטוב, או עכ״פ רוצה שירצה וקשה לו לבצע את רצונו הטוב, ורצוננו רק למצוא אמצעים בעזרת ד׳ איך נוכל לעשות את אשר נצטווינו בתורתנו ומקדושינו וצדיקי חסידינו. לכן גם בזה, בהכשרת הרגשיות נפשך מן האמצעים שלה עלינו לדבר. ואתה הקשב ושמע ובעזרת הא-ל המושיע ירווח לך.

Our aim is not just to impose commands and directives, saying, “think this,” “say this,” and, “do that,” “don’t think this,” “don’t say this,” and, “don’t do that!” Everyone wants to think, say, and do things that are good, or at least, he wants to want, but it is difficult for him to bring his good intention to fruition. Our intention is only to find a way, with God’s help, to be able to fulfill that which the Torah, the holy sages, and masters of Chassidus have commanded us. Therefore we are obliged to discuss the means by which one can recognize the feelings of his soul. Therefore listen, and hear, and with God’s help you will be rewarded.

אם תתחיל בהתרגשויות הקטנות אשר בך להוציאן ולגלותן בקרבך כפי שיוצאות מנפשך, בלא עקמומיות ובלא לבושים מגושמים, באותן הקטנות אשר לא תכיר אותן לגמרי, אף לא תבדיל בהן בין קול ענות גבורה לבין קול ענות חלושה בין אם צעקה לד׳ מנפשך היא זאת שהרגשת, או אם תאוות גופך הוא לאכול ולשתות יי״ש וכו׳, אז יקשה לך אף לא תוכל להן, כיון שלא תכיר אותן, ובשעה שאתה מרגיש דבר מתרחש בקרבך כבר דבר מתלבש בלבוש שק אתה ממשש. לכן החל בהתרגשויות הגדולות והחזקות יותר, שאתה יודע ומכיר כי הרגשת הנפש היא שאיפה וצעקה לד׳. רק כיון שבך קצר המצע מלהשתרע לכן אין ההרגשה מתפשטת בך ולא מתלבשת באיזה מחשבה וצורה, ובשביל זה לא נבלעה בגופך ואבריך, ויש שלא נראה לך לגמרי, ואחר נגיעה קלה ונפנוף מעט עוברת וחולפת. הרחב את המצע לפני נפשך ותפשט את פעולותי׳ בך תן להן מחשבה וציור, ומוטב שלא תתחיל בהתרגשויות כאבי הנפש אשר צועקת היא על כאבי׳ ופגמי׳ רק בהרגשיותי׳ שהיא שמחה ועליזה תתחיל, מתעדנת ומתלהבת בהן.

If you start with small stimulations that you feel within in order to bring them out and recognize them the way they are revealed in your soul, and not dressed in physical garments, and they are so small that you cannot recognize them at all, then in feeling them you will not be able to distinguish between the shout of victory and a whimper, or between hisragshus from the sound of the soul crying out to God, or from the physical desire for food and wine. It will be hard for you to manage such feelings, since you are not familiar with them, and then when you actually feel something transpiring within you, the feeling that you are experiencing has already dressed itself in sackcloth. Therefore, begin with greater and more powerful feelings where you recognize that the feeling of the nefesh is that of yearning and crying out to God. Yet since the vessel for the soul’s yearning is limited, the feeling does not spread throughout you and dress in some concrete thought. That is why the feeling is not absorbed in your limbs. There are also feelings that are not seen by you at all, but by touching them in the slightest and shaking them they pass and fly away. Stretch the vessel before your soul and spread its actions within you. Try to attach these feelings of hisragshus to tangible ideas. It is recommended not to begin with difficult feelings where the soul cries out from its pains and blemishes, but rather to begin with feelings of simchah that thrill and delight the soul.

ומה המצע להתרגשויות הנפש, מחשבה חזקה היא ראשית המצע שעלי׳ תתראה, תתקיים, ועוד תתחזק להתעורר יותר, כי איתא בספה״ק אמרי אלימלך פ׳ בחקתי, כי ודאי כל אחד ואחד יש לו לפעמים הרהורי תשובה וכו׳, ואך ע״י שמחשבתו נפנה לדברים אחרים עי״ז נסתלק ממנו וכו׳, לכן צריך האדם לראות שישים מחשבתו לההרהור הטוב ההוא עכ״ל הק׳.

What is the vessel for the hisragshus of the nefesh? The beginning of the vessel that contains the hisragshus of the soul is a strong thought. Through it, you will see yourself, endure, and yet grow in the strength of your awakenings. The sefer Imrei Elimelech (Parshas Bechukosai) tells us, “certainly everyone has thoughts of teshuvah from time to time … but only because our thoughts turn away and we become concerned with other things that the thoughts of teshuvah depart … therefore a person is well advised to pay attention to these good thoughts.”

וגם בעניני העולם ידע אינש בנפשי׳ שכאשר ירע לו איש בדבר, אז אם יטריד תיכף בענין אחר ולא יהי׳ לו פנאי לחשוב מהרע אשר עשה לו זה, לא יתרגש כעסו ולא תתגלה בקרבו מדת הגבורה שבו, ורק אם יתר את מחשבתו מצע למדת הגבורה ויחשוב מן האיש והרע אשר עשה לו ויפשט וירחב את מחשבתו זו אז יתרגש, אף יתלהב בכעס במדה מרובה שמדדנו לעיל שתהא התרגשות הכעס חזקה ממנו ולא יוכל להתאפק ממנה, ולא בלבד בשעה שהמדה כבר נתעוררה דבוקה היא בהמחשבה עד שאי אפשר לה להתעורר ובפרט להתקיים בלתי אם תתפשט במחשבה, רק גם המחשבה את המדות מעוררת, ואף בשעה שאינו בכעס על שונאו אם יזכיר לעצמו הרעות אשר עשה לו מכבר וירבה לחשוב בהן אז גם מזה יתעורר כעסו, וכן היא באהבה ובכל התרגשויות.

Also in worldly matters we often find that if a man has a thought that disturbs him, if he occupies himself with a different matter then he will not be free to ponder that which disturbed him. His anger will not be aroused and the attribute of Gevurah (strength) will not be revealed within him. His disturbing thoughts will spread and excite him only if he provides them with a vessel of Gevurah and he then is able to fixate upon the man who wronged him. This will even cause his anger to flare up commensurate to the vessel that he makes for it, and it will be so overwhelming that he will not be able to hold it back. The attribute will not only cleave to his mind at the time when it wakes up, but he will find every stimulation waking up this feeling, and he will not be able to endure without having it spread throughout his mind. The thought will make an impression on his behavior, and the thought of how he was wronged will take over and grow even at a time when he is not wroth with his adversary. The same is true for feelings of love and all other forms of excitement.

גם הבהמה והחי׳ המתרגשות, אם באהבה למיניהן, ואם לכעס ופחד, אף שדעתן קצרה מאוד, מ״מ אי אפשר להן להתרגש אם יטרידו אותן אז בעל כורחו בדבר אחר שאינו מענין ההתרגשות. כשיכו למשל את החי׳ המתרגשת בקצף, ומיד יתנו לה אוכל או אף אם יוליכו אותה בחזקה ויהדפו אותה למקום אחר לא תתרגש בקצפה, מפני שמעט המחשבה הנחוצה להתפשטות ההתרגשות חסר לה. ותחת שהאדם יכול אח״כ להזכיר לעצמו הרעות שעשו לו, ולהתעורר אז בכעס על הרעה הקודמת שלא הספיק לכעס עלי׳, הבהמה יחי׳ כיון שמחשבה ורצון כזה אין להן לכן בכלל בשעת המאורע יכולות להתרגש ולא אח״כ, בין אם התרגשו בשעת המאורע בין אם נטרדו ולא התרגשו, ובעבור המאורע שהכעיסה אותן, מעצמן ישקיטו. [ומין החיות הנוטרות שנאה למי שהרע להן, לא שבכל העת היא מתרגשת בכעס רק שהחלטה זו להרע לשונאה היא נוטרת ושומרת בלבה. ובכלל אין לדמות נקימה ונטירה להתרגשות תמידית, כי יכול הנוטר שנאה להזיק את שונאו העובר עליו פתאום אף בשעה שאינו בכעס רק בשמחה וברוח אהבה לאחר].

It is also true with the excitement of animals. Whether they are consumed with love or fear, even thought their minds are greatly limited, still their feelings will cease if they are distracted by being forced into a different activity not connected with the previous excitement. For instance, if the excited animal is beaten repeatedly and then immediately given to eat or even taken for a brisk walk to a different place, it will no longer be excited by its anger because it has been distracted from the small amount of thought necessary for the excitement. It could be that a man did not have time to get angry during a certain incident, but upon remembering the incident at a later time he could wake up the anger that he did not have time for earlier. Not so with an animal, for in lacking such thoughts and desires, the animal can only get excited at the time of the incident and not after. This is true whether the animal got excited at the time of the incident, or whether it was distracted and never became excited. Once the incident that excited it passes, the animal will quiet down on its own. [We find with animals that harbor hatred for someone who mistreated them, that it will not be aroused to anger at any time, but only when the decision to harm its adversary has been guarded in its heart. You cannot compare vengeance and grudge-bearing to continual hisragshus, because someone who harbors hatred can lash out against the one he hates suddenly even at a time when he is not angry, but rather feeling joy or love for another.]

הענין הוא כי נודע שבינה היא המולדת את המדות. ולא מבינה עצמה רק מהבחי׳ תבונה שהיא אחרית הבינה לכן נקראת אם הבנים. וגם אחר שנולדו ונתגלו המדות, מוסיפות כח ואמנם ע״י המוחין שבאים להן מן החכמה והבינה, ע״י התבונה, כמ״ש בע״ח. אבל לא מענינים עליונים כוונתנו לדבר רק איך הוא באדם והשייך לעניננו בעבודתו ית׳, וכבר הבאנו לעיל בחובת התלמידים [מאמר ב׳ אות א׳] מהרב הק׳ זצוק״ל שהמחשבה שבאדם היא הבחי׳ מלכות שבתבונה שבו, ונודע שכל הולדה והתגלות מספירה היא ע״י מלכות שהיא אחרית שבה. ומעתה כיון שבאמצעות הבחי׳ מלכות שבתבונה היינו המחשבה שבאדם, מדותיו נולדות, והיא המוספת בהן כח גם אחר שנולדו, ע״י המוחין שממעל הנמשכות להן על ידה, לכן המדות כ״כ בהמחשבה קשורות כנ״ל. ורק כשנותן להן מצע במחשבתו להשתרע מתחזקות ומתגדלות, ובלעדה נגועות ונאספות חיש מהר.^הג״ההא שאיתא כמה פעמים בספ״ק של הרב זצ״ל וכן גם בהסידור בפי׳ על כגוונא, שע״י התגלות המוחין דאבא ואימא המדות נשקטות, רק במוחין הדברים אמורים חכמה ובינה, [היינו בינה במקומה שאורן רב ולמעלה מהמדות והמדות בטלות באורן הרב, לא מחשבה שאנו מדברים ממנה, וכבר דברנו מהחילוק בין חכמה למחשבה, ובספה״ק בונה ירושלים מאמרי הרב זצ״ל שהבאנו לעיל בחובת התלמידים מחלק בין מחשבה לחכמה ובפירוש אומר שם בק׳ כי מחשבה היא מדרגה תחתונה שבשכל ונק׳ מלכות דתבונה, והראי׳ שמחשבים אותיות ודיבורים שאין בהם שכל וחכמה כלל, ובחי׳ מחשבה נקרא בחי׳ אחוריים דשכל ע״ש, לכן מחשבה שהיא המשכה למקום המדות מרחבת ומגדלת אותן, משא״כ המוחין שהן למעלה מהמדות, נעלמות המדות ונמתקות בהתגלותן.

We learn that the sefirah of Binah (understanding) gives birth to the lower middos.⁵²The Kaballah teaches of ten sefiros which are the spiritual roots of all that happens in the world. The attribute of Binah – Understanding is the lowest of the upper three intellectual sefiros – Keter, Chochmah, and Binah. Immediately below Binah, the seven lower sefiros begin, Chesed (lovingkindness), Gevurah (strength), and so forth. The seven lower sefiros are revealed attributes, and are called, the middos. Binah is likened to the mother who gives birth to middos of action the way a mother gives birth to children. The source of the middos is not actually Binah itself, but rather the attribute of Tevunah, which is the lower half of Binah, and is therefore called the mother of children (as it nurtures the lower sefiros). Even after the middos (the seven lower sefiros) are born and revealed in the world of spirit, they continue to receive additional power from the mochin⁵³Mochin are akin to the vivifying light, a kind of intellectual-spiritual sap that enables growth. of Chochmah and Binah that flows down to them through Tevunah, as is explained in the Eyts Chaiim. Our intention is not to dwell on the heavenly engineering of Kabbalah, but rather how these spiritual forces are manifest in man, and pertain to the service of God. In A Student’s Obligation we discussed the teaching of the Ari z”l that mans very thoughts are the manifestation of Malchus of Tevunah⁵⁴The Kabbalah sees the root of everything in the ten sefiros, so everything in man must necessarily have its roots in the ten sefiros that are the spiritual roots of man. Each of the ten sefiros and the five Partsufim (divine personae) is in also comprised of ten sefiros. Tevunah, the lower half of Binah, is technically a partsuf, but regardless of the terminology, its lowest level is called, Malchus (Sovereignty) of Tevunah (understanding). The idea is that the lowest level of understanding is a vessel which receives and contains all the power and light above it. In the language of the Kabbalah it is called “Malchus of Tevunah” and in the common language it is called, “a thought.” within him. The birth and revelation of a sefirah comes through the level of Malchus within it, which is the last of its ten sefiros. Considering how the seven lower middos (the spiritual roots of our behavior) are born through the medium of the attribute of Malchus of Tevunah (the roots of man’s thoughts) and also considering how Tevunah (understanding) brings an additional flow of power to the middos in the form of mochin drawn from Chochmah and Binah, we can plainly see the inseparable bond between thought (Tevunah) and behavior (middos). This behavior is strengthened and can grow only when it is given a vessel in the form of a thought in which to expand. Without this thought the behavior looses power and passes away.⁵⁵(The author provides the following footnote.) Several times in the Eyts Chaiim, and also in the Siddur’s explanation of c’gavnah (the passage of the Zohar recited in nusach Sefard just before the Ma’ariv service on Shabbos evening) we find that the revelation of the mochin of Abba and Imma quiets the middos. Only with Mochin, we are told “Chochma and Binah.” [Meaning, Binah, in her own place above the middos where the lights are great, and the middos are nullified before the great lights. Here we are not talking about thought. We already discussed the difference between Chochma (wisdom) and thought. The holy sefer Bonei Yerushalayim (which provides teachings of the Ari z”l) which we quoted in A Student’s Obligation, makes the following distinction between thought and Chochma, saying that thought is a lower level in the intellect, identified in the Kabbalah as Malchus of Tevunah, and the proof of this is that it is possible to think of letters and words that are completely devoid of any sense or wisdom whatsoever. The aspect of thought is called the back (“achoraiim”) of the intellect. Therefore when thought is drawn to the place of the middos it widens and enlarges them. This is not so with mochin, which are above the middos, usually hidden from them, but sweetens the middos when they are revealed.]

לכן אם רוצה אתה לגלות ולחזק את התרגשיות הטובות מנפשך מוכרח אתה ליתן להן מצע. חזק את מחשבתך הקדושה שתחשוב מקדושת ענין הזה שנתרגשת בו, לא בשכליות ועמקיות תחשוב אז רק במחשבה פשוטה ורחבה. במצוה שאין בה השתניות שונות כהשתנות הזמן וכדומה כגון תפילה, ועוד שאתה רגיל בה בכל יום קשה שבההתחלה כשתתחיל את עבודתך תוכל להרחיב ולחזק כ״כ את מחשבתך בה. וטוב יותר שבמצוה שיש בה השתניות שונות תתחיל, כגון השבת שיש בה שינוי זמן, שהוא רק אחד לשבוע, ומלבושיך שלך ושל כל בני בתך ומכיריך וכל צורת הבית משתנה אז, ומכל שכן יו״ט ופסח. כי בהן יותר יקל לך לחזק ולהרחיב את מחשבתך. ואחר שע״י מצוות כגון אלו תגלה ממך מחשבה חזקה אז גם בכל מצוה גם התמידיות תוכל להרבות מחשבתך והתעוררות נפשך.

Therefore, if you want to reveal and strengthen the wondrous hisragshus of your soul, you have to make them a vessel. Strengthen your holy thought by thinking about the kedushah of the matter that brought about the excitement. Do not dwell on the intellectual aspects or on the depth, but only on the pure, expansive thought. When you are starting your avodah, it is difficult to take a mitzvah that does not change over time, like prayer, for example, which you accustom yourself to every day, and be able to expand and strengthen your power of thought during its performance. It is better to begin this practice with a mitzvah that has some variability, like Shabbos, as it only takes place one day a week. Furthermore, you change into Shabbos clothing, you see all those around you also changed into Shabbos clothing, and the feel of the house is different after being straightened up for Shabbos. This is even more pronounced on Festivals like Pesach, so on Festivals it is even easier to strengthen and expand your thoughts. After you have succeeded in revealing and strengthening your thoughts through these kinds of mitzvos, then you can go and try to increase your thoughts of waking up your soul in every mitzvah.

לפי זה שתי מעלות טובות תעלינה לך מן התרחבות והתחזקות מחשבתך של קדושה, אחת שהתרגשויות הקדושות הרבות מנפשך לא תאבדנה לריק מבלי לראותן ולהרגישן רק תעלינה בך ותרגיש ותראה אותן, וגם יתרחבו ויתגדלו עד שתתפשטנה בכל גופך ואבריך. והב׳ שגם בשעה שאין נפשך מתעוררת מעצמך תוכל אתה במחשבותיך החזקות והרחבות לעורר אותה, ובפרט אותן ההתרגשיות שכבר עברו בך, שתוכל לשוב ולהבעירן בקרבך. בכל השנה תוכל להבעיר בך את המראה של התקיעות בר״ה והנעילה ביוה״כ שלהבה נפשך אז בהן, ובכל יום תוכל להלהיב בך את אהבתך לד׳ לתורתו ולעבודתו שהיתה לך בסוכות שמיני עצרת שמחת תורה, פסח שבועו וכו׳.

You will ascend to two levels through the expansion and strengthening of your holy thoughts. First, your soul’s many experiences of holy hisragshus will not be in vain due to not seeing or feeling them. Rather they will go up within you and you will see and feel them as they expand and increase up to the point where they have spread forth throughout your whole body. And second, even at times when your soul is not excited on its own you will be able to arouse it simply by the force of your powerful and expanded thoughts. This will be true in particular with the awakenings that you have already experienced, for you will see that you can easily go back and rekindle them within you. Throughout the year you will rekindle the yiras Hashem that you felt on Rosh Hashanah and Neilah of Yom Kippur when you heard the sound of the Shofar. Every day you will be able to love you felt for God, His Torah, and avodas Hashem on Succos, Shmini Atseres, Simchas Torah, Pesach, and Shevuos.

ומעתה הא שתראה בזוה״ק ושאר ספה״ק שמרבים כל כך לגדל את ערך עבודת המחשבה באיש, ומרבים להזהיר עלי׳ ואומרים בקדשם שבה כל עבודתו תלוי׳, רק על מחשבה חזקה כזו כוונתם ז״ל, מחשבה אשר גם התרגשויות האיש אף התלהבותו היינו עצם האיש בה תלוי׳. כלומר לשמור את המחשבה מכל רע, אף מחשבה הכי קלה צריכים לשמור, וכל הרהור רע בין בשעה שהאיש ער בין בשעה שהוא ישן פוגם ח״ו אותו, אבל לא זו היא עבודת המחשבה אשר יכולים לעלות ע״י המוזכרת בספ״ק, כי היא רק שמירה שלא לטנף עצמו, ועבודת המחשבה והעלי׳ על ידה היא רק ע״י מחשבה חזקה כנ״ל אשר כל האיש עם התרגשיותיו בה תלוים.

Now when you see how the Zohar and other holy sefarim spend so much energy to stress the value of avodas Hashem on the level of man’s thoughts, profusely warning about them and saying that Avodah depends on their sanctity, you can now see how it was really this level of mental strength that they had in mind, the very thoughts imbued with hisragshus and hislahavus upon which the whole man depends. Though it is important to guard ones thoughts from all evil, for one needs to vigilant against destructive thoughts whether he is awake or asleep, still, this is not the kind of avodah in thought mentioned in holy sefarim that one can use in order to ascend to greater levels. This kind of guarding is important in order not to sully one’s self, but the avodah in thought and the ascent it facilitates can only happen through the kind of mental strength mentioned. Man’s fulfillment in avodah depends on hisragshus.

ובספה״ק אמרי אלימלך מכ״ק אא״מ הרהצוה״ק זצוקללה״ה פ׳ בא מפורש שאותה המחשבה קדושה שחושב האיש רק לפעמים ורק זמן מעט אינה נקראה עוד בשם מחשבה, ולא תוכל לפעול בו לקרבו ולקדשו, רק אותה שמרבה לחשוב בה, ע״ש. ובכל ספה״ק נועם אלימלך רואים שכשמצוה בקדשו על עניני המחשבה אשר יחשוב אותן האדם, ע״פ רוב לא אמר ״יחשוב״ בלבד רק הלשון ״ידמה ויצייר״ במחשבתו. ועיין שם באות א׳ בצעטיל קטן וזלה״ק וידמה ויצייר במחשבתו כאילו אש גדול ונוראה בוער לפניו עד לב השמים והוא בשביל קדושת השי״ת שובר את טבעו ומפיל את עצמו לאש על קדושת השי״ת. וכן באות ב׳ וכו׳, וגם בהיה״ר שקודם התפילה תיקן בקדשו תפילה על זה ותהא מחשבתנו זכה צלולה וברורה וחזקה, עיקר גדול הוא זה שתהא מחשבתנו זכה צלולה ברורה וגם חזקה.

My saintly father, Rav Elimelech of Grodzisk explained in his sefer, the Imrei Elimelech, that a holy thought that only occasionally enters one’s mind and only for a moment is not yet called a, “thought,” and cannot be used to sanctify man and bring him close to God. This can only be done with a thought that a person holds onto for an extended period of time. We see throughout the whole sefer Noam Elimelech that when he tells the reader to exercise his power of thought, he usually does not say, “he shall think,” but rather says, “he shall imagine,” or, “he shall picture in his mind.” In the first article of the “Tsetil haKatan,” (a short collection of advice on avodas Hashem) Rebbe Elimelech writes, “He shall imagine and picture in his mind a great and awesome fire burning before him and reaching the heavens. Then, for the sake of God’s kedushah, he breaks his nature and throws himself into the fire as an act of sanctifying God.” He uses similar language in the second article. Also in Rebbe Elimelech’s, “Prayer before Davening,” he writes, “let our thoughts be refined, clear, pure, and strong.” This is indeed a great principle. Our thoughts should be refined, clear, pure, and strong.

אבל אי אפשר למחשבה חזקה בלא ציורים בה, ועיין תיקוני הזוהר הקדוש ת״ע [דף קכ״ו ע״א] שמונה בקדשו נפש המצויר [לפי הנראה מאור ישראל ומכסא מלך הגירסא היא, ״המצייר״] מיד אחר נפש המחשבה. ועיין בח״פ להרמב״ם ז״ל פ״א שכל מה שמחלקים את הנפש לחלקים, רק התגלות פעולותי׳ מחלקים, אבל הנפש בעצמותה ובקרבה אחת היא, ע״ש. ובאופן כעין זה הסברנו לעיל בחוה״ת מאמר א׳ אות א׳ את ה׳ חלקי נפש רוח ונשמה, חו״י, לא שה׳ נפשות של קדושה ישנן בהאיש, רק נפש אחת היא, וככל שחלק יותר עליון ואור יותר רב נתגלה ממנה, נפש יותר עילאה ובשם יותר עליון נקראת, כעין חד ארוך וחד קצר וחד בינוני שבספירות כמו שאומרים בפתח אלי׳, שהחילוק ביניהם הוא רק במדת התגלותן והשפעתן למטה, ע״ש.

It is impossible to have mental strength that does not contain mental images. In chapter 70 of the Tikkunei Zohar we find, “nefesh hametsuyar (the soul of the image pictured in the mind)”⁵⁶The version of the Ohr Yisrael and the Kisei Melech is, ‘nefesh ham’tsayeir – the soul that draws.” For image to be listed right after thought is just a way of showing from kabbalistic sources how concrete mental images are an integral part of mental strength. enumerated right after, “nefesh hamachshavah (the soul of the thought).” The first chapter of the Shemonah Perakim of the Rambam tells us that when you divide the nefesh into sections, you only end up dividing the revelation of its actions, but the nefesh in its essence and in it self is still one (complete unity). We explained in A Student’s Obligation (Chapter One, Section One) that just because the terminology of the Kabbalah divides the soul into five parts – nefesh, ruach, neshama, chaya, yechida – this does not mean that there are five different holy souls in man. Really there is only one. It is just that whenever a higher portion or greater light from that soul is revealed, we see it as a higher soul and call it by a higher name. This is similar to how the “Patach Elyahu” section of the Zohar,⁵⁷The Patach Elyahu (Tikkunei Zohar, 13a) is a summary of the Zoharic conception of God. It is printed in Eydut Hamizrach and Sefard siddurim, and has even been incorporated into the synagogue liturgy, recited in many sefardic minyanim before mincha. describes the sefiros - “one is long, one is short, one is intermediate” – and by this it is saying that difference between the sefiros is only a difference in degree of revelation and degree of influence below.

זאת אומרת שאין כוונת קדשו בת״ז שיש נפש החושבת לבדה ונפש המציירת לעצמה, רק שמתחילה כשפועל האיש בנפשו פעולה קלושה אז רק חלק קטן ממנה מתגלה לחשוב, וכשמפעיל את עצמו יותר אז חלק יותר גדול ממנה מתגלה שגם מציירת לו את הדברים. וזה שאמרנו בחוה״ת שם בהג״ה שכשחושב האיש במחשבה קלושה משונאו שחרפהו אז צורת השונא אינה מצטיירת לפניו וכשחושב במחשבה חזקה גם צורתו מצטיירת לפניו, ואז לא רק צורתו של השונא המצטיירת לפניו נקראה ציור, רק גם הדיבורים שדיבר אליו וכל המאורעות שחושב עתה מהן נקראות ציור. וכמו שאמרנו שם שהמחשבה חזקה, והדמיון, מין אחד הם, רק הדברים שיכול לצייר בדמיון כגון צורת בית, איש, וכו׳ רואה בדמיון, והדברים שאינם בני צורה כגון דיבורים, חושבם במחשבה חזקה לבדה, ע״ש. וגם בני אדם מדברים כן, ואומרים, שצייר לו כל דבר וכל דיבור פרטי ואפילו מה שחשב עליו שונאו וחושב עליו גם עתה לעשות לו, את הכל צייר במחשבתו.

With this we can say that it is not the intention of the Tikkunei Zohar to say that there is a soul that thinks and a separate soul that forms mental images. It is rather that from the outset, when a man effects a weak action of the soul, then only a small portion of the soul is revealed in thought, and when he is activates his soul in a stronger way, then a greater portion of the soul is revealed that goes as far as to draw an image of the revelation. We mentioned in A Student’s Obligation⁵⁸Chapter 2, section 1, footnote. that when a person has a small thought about an adversary who shamed him, the image of the adversary is not conjured up in his mind. Yet when he has a stronger thought, then he clearly sees the image of the adversary in his mind’s eye. With the stronger thought, the image will not just be a picture of the adversary, but the image will also contain things the adversary said and entire scenes involving the adversary. There we said that a strong thought and a mental image are of the same variety. It is just that whatever he can see picture in his mind, such as the form of a house or the form of a man, are visualized in the imagination. Yet things that do not take a visual form, such as words, are only conceived in a strong thought. We see evidence of this in the way people express themselves. This is as people sometimes say, “I pictured the whole scene in my mind, I pictured every detail, even what my adversary thinks of me, even what he plans on doing to me know.” Everything is, “pictured” in his mind.

וכיון שכן שרק על מצע המחשבה התרגשות הנפש מתגלה, ורק ע״י שיחשוב וירבה לחשוב בהרע שעשה לו שונאו, התרגשות כעסו מתפעלת ומתגלה, ובלא מחשבה שיחשוב בה לא יתרגש בכעסו, ולא על מחשבה רפוי׳ רק על מחשבה חזקה דוקא. זאת אומרת שהתגלות ההתרגשות בהתחזקות והתרחבות המחשבה תלוי׳, לכן צריכים לדעת שכמו שאי אפשר לו לאיש להרחיב את חכמתו ולחזקה בלתי אם בדברי חכמות פרטיות ממשיות אשר ימלא את שכלו בהן, ולא די דבר אחד של חכמה, רק שכליות רבות ושונות דוקא, שישכיל בדבר חכמה זה ובדבר שכל זה.

The hisragshus of the nefesh is only revealed in the vessel of thought, and it takes a considerate amount of reflecting on how a person’s adversary wronged him in order to excite and reveal his anger. He will not kindle his anger if he doesn’t think about it. This is all to say that the revelation of hisragshus is dependant upon strong, expanded thought in particular. Just in the way that it is impossible for a man to expand and strengthen his wisdom except through filling his mind with specific and actual pieces of wisdom, and not just one but actually many different pieces of wisdom, so he can thereby distinguish and discern various matters of intellect, so too is it impossible to expand and strengthen ones power of thought as well as one’s mental endurance to hold onto an idea for a long period of time without filling his mind with many specific mental images which he can then use under a variety of circumstances.

כן אי אפשר להרחיב את מחשבתו להאריך בה ולחזקה בלתי אם גם ימלא אותה ציורים פרטיים רבים אשר יצייר אותם בה, ודוקא ציורים שונים. כי חוץ מזה שאין המחשבה והדמיון מתרחבים ממחשבה ודמיון אחד בלבד, גם טבעם של המחשבה והדמיון הוא שאינם יכולים לשהות זמן מה במחשבה ודמיון אחד בלתי אם מוסיפים עליהם צורות חדשות. ואי אפשר להאריך איזה זמן במחשבה זו לבדה מן הרע שעשה לו שונאו בלתי אם גם יצייר בה למשל את מחשבות שונאו אשר חשב בה להרע לו, וגם איך הכין את עצמו השונא טרם שעשה לו הרע איך הרים את האגרוף עליו, ובאיזה דברי זלזולים זלזל אותו וכו׳ כנ״ל.

One needs a mental storage of different mental images in particular. Besides the fact that thought and the ability to imagine cannot expand based on a single thought or mental image, it is also the nature of thought and imagination that they cannot tarry for a long period of time on one thought or mental image unless other thoughts and images are added to the mind. In this way it is also impossible to dwell at length on the evils that one’s adversary did to him without going on and imagining the thoughts and reasons the adversary had when he was hurting him, or how the adversary prepared himself before harming him, how he raised his fist to him, how he cursed him with certain cursed, and so forth.

אמור מעתה כשתרצה לגלות את הרגשיותיך הקדושות העוברות בך באיזה חג או שבת קודש תחזק את מחשבותיך הקדושות בענין החג והשבת, ולחזק את מחשבותיך אי אפשר שתחשוב מחשבה פשוטה בלבד שהחג והשבת קדושים הם, כי לא תוכל להאריך בה ולא לחזקה, רק צריך אתה למלא בהם ציורים ודמיונות ולחשוב בהם בחזקה. הדברים שאינם בני דמיון תחשוב במחשבה וציורי מחשבה חזקים, ושהם בני דמיון תדמה בדמיון כאילו הם כנגד עיניך ממש, ורק באופן זה את התרגשויות נפשך תגלה. וגם בשעה שאין היא מתרגשת, אז במחשבתך כזו תעורר אותה להתרגשות. ובספה״ק נועם אלימלך פ׳ לך איתא שיעורר האיש את עצמו במחשבתו, שיצייר לו שעומד בבית המקדש בנוי ומזבח על מכונו ובהיכלו וכו׳ ועל ידי זה הוא בא לבהירות ודביקות גמור להתפלל בכוונה שלימה ביראה ואהבה כאילו עומד בבית קודש הקודשים, וכו׳, ואיתא שם בלשונו הקדוש שיצייר כאילו רואה בעיניו ממש ע״ש, לא מחשבה חזקה בלבד רק גם דמיון חזק.

Now we can say that when you want to reveal your holy hisragshus which passes through you on a festival or Shabbos, you need to strengthen your holy thoughts concerning that festival or Shabbos. And it is impossible to strengthen your thoughts in this context with just the simple thought that the festival and the Shabbos are holy, because you will not be able to dwell on this thought for very long or strengthen it. Rather you need to fill them with pictures and images and think on them with strength. Think about things that you cannot picture visually with pure and strong thought, and take things that you can see in your mind’s eye and visualize them as if they were there before you. Only in this way will you be able to reveal your soul’s hisragshus. Even at a time when it is not excited, you will still be able to wake it up to its excitement. The holy sefer Noam Elimelich⁵⁹Parshas Lech Lecha. tells us that if a man wants to arouse himself by his thoughts that he should visualize himself standing before the Beis HaMikdash fully built with the altar and the chambers all in order … and by means of this he will come to complete clarity and deveikus and be able to pray with total concentration, with fear and love, just as if he were standing in the holy of holies. He further tells us that not just visualize it as a strong thought, but should strive to see it as a vision.

ועד כמה המחשבה שהיא גם בדמיון וציור פועלים בנפש, ולא בנפש האדם בלבד רק גם להדביקה בקדושה שמחוצה לה ולהמשיך לו קדושה מלמעלה, עד שלא נוכל לשער מה רבה התועלת והעליות אשר יגיע אליהן האדם בהן יכולים לראות בהא שאיתא בספה״ק אור החמה מהחיד״א זצ״ל [פי׳ על זוה״ק] בפ׳ וישב על זוה״ק דף קצ״ב בשם הרמ״ק זצ״ל. וז״ל הק׳, יעיין בחכמה שלמד מרבו ויצייר צורתו ויתדבק נפש בנפש וכו׳ כמו שפי׳ ר״א בפ׳ משפטים שכאשר הי׳ חושב ומתדמה בצורת ר״ש היתה הלכה מאירה אליו, וזה מענין דבקות נפש בנפש. והדמיון לא יתפוס בנפש אלא מתוך הצורה המחותמת בחומר הגשמי, ולזה יהרהר בצורה ההוא ומתוך אותה הצורה יעורר הנשמה והחכמה ההוא וישיג מה שלא הי׳ משיג ע״ש. על ידי המחשבה ודוקא עם דמיון ודוקא כשהיא בצורה יזכה להיתדבק בקדושה המצויר לו, וע״י קדושה וגם תורה והשגות ממרום תמשכנה לו.

When thought is accompanied by concrete images it not only activates man’s soul, but also manages to connect it to external kedushah, and draw kedushah from above to such an extent that the benefit and the ascent of the spirit that man will experience through this is immeasurable. We find this mentioned in the Ohr HaChama commentary on the Zohar by the grandfather of the Chidda,⁶⁰Parsaht Vayeishev, 192a. where he says in the name of Rav Moshe Cordevero, “Study the wisdom that you learned from your Master deeply, picture it in your mind, and you will be able to cleave your nefesh to his nefesh … as Rabbi Abba told us in parshat Mishpatim that when he would think about and clearly envision the form of Rebbi Shimon, the halacha would clearly shine into him. This is the matter of cleaving nefesh to nefesh. An image will only be seized by the soul through a form that is stamped with physical matter. This being so, if you meditate upon this image, then the very image will wake up your neshama, and you will attain wisdom that you otherwise would not have attained.” Study this passage carefully and you will find that through the intensity of thought accompanied with concrete images, you will bond together with the holiness that you envision in your mind, and this will in turn connect you to higher levels of kedushah and a depth of Torah understanding that was hitherto inaccessible.

וכבר רשמנו לעיל בחובת התלמידים איזה דוגמאות איך תוציא לך את התרגשות נפשך של קדושה בפסח בליל שבת קודש, ואיך תחזק את מחשבתך בה ותמלא אותה ציורים מרעיונות ודמיונות של קדושה, ועתה נוסיף לך את השלש סעודות [סעודה שלישית] בשב״ק. כי האם אין אתה מרגיש מאומה בשעה שאתה יושב בה בחברת החסידים, זהו דבר שא״א. אם לא תרעד נפשך בכל העת שאתה יושב עמהם איך זה אפשר שברגע זו או זו, באיזה מזמור, או עכ״פ באיזה פסוק לא יעברו חוטי אש או רק ניצוצין די נור בך, אשר כל אבריך יזעזעו ואת כל גידיך יצרובו. כי אם טרדותיך והחולניות שבכל השבוע משעממים אותך ואת דעתך לבלי ראות את חובותיך לד׳, אף לעצמך שלא תשאר גם בעוה״ז וגם בעוה״ע בשאול, בור שחת ופחת ר״ל. ולבלי להביט את עליות הקודש שאין אתה בן חורין מבלי לעלות עלי׳, עכ״פ בשב״ק כשאתה נח מן טרדותיך, רחוק מחלונותיך, ונשמה יתירה ואור קדושה יותר רב ממלאים אותך מבית ומבחוץ, איך זה אפשר שלא תדאג ולא תיאנח על שנותיך שעוברות שבוע אחר שבוע בהדיוטות שטותיים והבלים. ובמקום שהי׳ לך בכל עת ובכל שעה שאתה מזדקן יותר, בכל יום ובכל שבוע שאתה מתקרב אל קץ שנותיך, להוסיף קדושה ולהתקרב יותר אל ד׳, תיסוג אחור ותשקע יותר בבצה, ואם לא בעבירות חמורות ח״ו, אף אם לא בביטול תורה, הלא גם אבק העבירות אם רב הוא, ופסולי העבודות מחשבות ופניות, אם תמידיות הן, בכחן להשקיע את האיש ביון המצולה עד הצואר ח״ו. ואיך זה אפשר ששעת שלוש סעודות עת הסתלק השבת קודש לא יהי׳ לך כשעה מיום הכיפורים.

We have already presented a number of examples in A Student’s Obligation of how to bring out the hisragshus of your soul in kedushah during Pesach and the Eve of Shabbos. We discussed how to strengthen your thoughts in it, and how to fill your thoughts with concrete images of kedushah. Now we will add the example of the Third Meal of Shabbos. It is simply not possible to sit with a group of Chassidim during the Third Meal of Shabbos and not feel anything. Even if your soul does not tremble for the entire time you are sitting with them at the meal, how could it be that for at least one moment or another, during the singing, even during one verse, that sparks of fire do not shoot through you, causing your whole body to tremble and your sinews to feel the fire? If during the weekdays your hassles and ailments bore your mind and senses to numbness to the point where you do not feel your obligations to God, numb to the knowledge that you don’t just lead a worldly existence on earth but will even inherit hell in the world to come, Heaven forfend, as you never glimpsed at the holy ascents, for you are not considered free until you have gone up in ascents, nevertheless, on the holy Shabbos, when you can rest from all your hassles, far from you sickliness, with the additional soul of Shabbos and the great light of kedushah fills you from within and without, how could it be that you do not fret and groan for your years that pass by, week after week, amid commonplace humdrum worldly existence filled with nonsense and vanity? And as you grow older, with every day and every week that passes getting closer to your inevitable end, you are painfully aware that through you should be increasing in kedushah and coming closer to God, you are actually retreating and sinking into the bog. It may not be a bog of serious sins, God forbid, or ever the neglect of Torah study, but at least it is a bog of the dust of sin, such as neglecting avodas Hashem, wayward thoughts and suspect motives, which if left untended will weight heavy upon you as you sink in the mud up to your neck, God forbid. So how could it be that at the time of the Third Meal of Shabbos, when the Shabbos is going out, you will not feel as if you are in the midst of Yom Kippur?

אבל לא שעת דאגה ואנחה על הנמיכיות בלבד הוא השלש סעודות, רק גם שעה של התרוממות היא, הצדיקים אמרו ששעת שלש סעודות היא השעה של יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. ומכבוד קדושת חותני הרהצוה״ק שמעתי שזקני הגהצוה״ק המגיד זצוקלל״ה מקאזניץ אמר פעם בשלש סעודות שהי׳ בבחינת צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. ואיך זה אפשר שגם אבן מקיר לא יהל אור אם בגן עדן יהי׳, ומנועם העליון לא ינעם, ואתה גם כשאתה נמצא בשעה שיותר יפה מן הגן עדן, כאילו ח״ו לא בך ולא אליך הדבר נוגע. בטח עצלותך מפתה אותך שוב לאמור ומי ידמה להמגיד ולשאר הצדיקים זצ״ל. אבל תשובה כזו תשובת היצר הרע שבך היא, ד׳ ית׳ מלכותו בכל משלה, ואם הצדיקים זי״ע הרגישו והתענגו מקדושתו בבחינת רישא, אתה עכ״פ את בחינת עקבים או עקבים דעקבים דהקדושה תרגיש. אבל בטח גם אתה מרגיש בך את השלש סעודות, גם לבך ומוחך מתנענעים ומזדעזעים מקול רעש הגלגל, גלגלי המרכבה שעוברים דרך נפשך, רק שאין אתה יכול להתבונן ולהסתכל, והרעם והרעש נאבדים נפסדים עד שכמעט לא תדע שד׳ אלקיך בא וכל קדושיו עמו.

The Third Meal of Shabbos is not just a time of fretting and groaning over the poverty of one’s situation, but it is a time of tremendous elevation. The great Tsaddikim said the hour of the Third Meal of Shabbos is actually that, “one hour of teshuvah and good deeds in this world,” that is, “greater than the entire world to come.” I heard from my father-in-law that my holy ancestor, the Kozhnitzer Maggid,⁶¹Rav Yisrael, the Maggid of Kozhnitz (1733-1814) once said at the Third Meal of Shabbos that this seudah was on the level of, “the Tsaddikim sitting with their crowns on their heads and enjoying the splendor of the Shechinah.” How could it be that even a stone in the wall would not radiate light if it were in Gan Eden? Wouldn’t even a stone enjoy the supernal pleasantness? And you, when you are sitting at a time that is more beautiful than Gan Eden, could you act as if, God forbid, it is not in you and does not touch you? It must be that your laziness is again seducing you again to say, “who is on the level of the Kozhnitzer Maggid, and all the other Tsaddikim?” Such an answer is the voice of the evil inclination within you, and God’s governance is in all dominions, for if the great Tsaddikim felt and delighted in God’s kedushah on the level of the head, then you, at least, should feel the kedushah on the level of the heels, or even the heels of the heels. But surely you do feel the kedushah of the Third Meal of Shabbos, even your heart and brain shake and tremble from the voice of a great tumult, the wheels of the holy Merkavah⁶²The Merkavah, the Charriot of Yechezkel’s vision. passing through your soul, it is just that you cannot look at it and contemplate it, and so the thunder and the noise are lost to the point where you didn’t even notice that God just visited you together with all of His holy hosts.

כל איש צריך להסתכל לחשוב לצייר ולדמות כפי מצבו, וההסתכלות הפשוטה בשלש סעודות למשל היא כך. עבר עליך השבת, יום כולו של קדושה. מן השמים קדשו אותך, וגם אתה קדשת את עצמך ביום הזה. לא עסקת במסחרך לא טיילת בשוקים וברחובות ולא הקלת את ראשך. ישבת בהתבודדות בינך ובין קונך או יחד עם חבריך, עסקת בתורה ובשיח של קדושה וחסידות. כבסת את עצמך מכל אבק וכתם שעלו עליך בכל השבוע, והשתדל לבוא עד נפשך. ובכל שעה ושעה הרגשת בעצמך שאתה עולה ממצב אל מצב, ומן מדרגה קדושה אל מדרגה יותר קדושה עד שקרבת אל שלש סעודות, מרום קצו של השבת, האי שעתא דבי רעוא. סעודה היא מג׳ סעודות אבל מרגיש אתה שכבר אין המקום והמצב עתה לשבוע בבשר ודגים, רק לחפש את הא-ל מסתתר בשפריר חביון ולשבוע מזיוו. ויושב אתה עם חבריך גם כן מבקשי פני ד׳, ובחושך אתם יושבים. מנהגי ישראל תורה הם, כי מתאימים הם את פעולת הגוף למצב הנפש באותה שעה, כי אית חושך ואית חושך^הג״העיין ת״ז ת״ל, ואית חושך מסטרא דדכיר וכו׳ ואית חושך דכס״א..

Every man needs to look, think, picture, and imagine according to his abilities, and the way of looking at the time of the Third Meal of Shabbos could be described in this way. The whole Shabbos, a day entirely of kedushah, has passed. You have been sanctified from Heaven, and today you also sanctified yourself. You didn’t engage in business, you didn’t stroll downtown and look at the shops, and you didn’t act in a frivolous manner. Rather you sat in solitude together with your Creator, or sat with your friends learning Torah, discussing matters of kedushah and Chassidus. You had cleaned yourself from any dust or stain that might have come upon you during the week, and you strove to get in touch with your soul. Every hour you felt as if you ascended from a level of kedushah to a higher level of kedushah, until you reached the Third Meal, the pinnacle of Shabbos, the central time when the will of God is made known. It is a meal like the other meals, but you feel that it is not proper now to fill yourself with meat and fish, but rather it is a time to search for the God who hides Himself in a secret canopy, and to be sated by His splendor. You sit together with your friends who also seek the presence of God. You all sit in the darkness, for the “customs of Israel are as binding as the Torah.” The states of the body are suited to the states of the soul, and there is darkness and there is darkness.⁶³(The author, or maybe an editor, provides this note) See Tikkunei Zohar, Ch. 30, “there is darkness from the side of purity, and there is darkness from the other side.”

אצל ד׳ ית׳ כתוב ישת חושך סתרו, אור אמתי הוא, וחושך הוא לפי השגתנו הפשוטה, השגת עולם הזה, שאין העולם ואנשיו משיגים את אורו ית׳ הרב, בטל העולם ומלואו לפניו ית׳. וכיון שזה מעת לעת שלם שאתה מתרחק מן העולם הזה ומתקרב אתה פסיעה אחר פסיעה אל בחי׳ האי שעתא דבי רעוא רצון העליון, במוחך ובלבך אף בחושי גופך, מוכרח גם גופך בפועל ממש לשבת בחושך, גם לבך וגם עיניך לא יראון כבר עולם ודברי העולם לפניהם. ד׳ מסתתר בחושך, ואחר חיפוש ובדיקה שבכל השבת באת אל הערפל אשר שם האלקים, בקשת ומצאת את שאהבה נפשך. מתקרבת היא אליו ונמסה בקדושתו. כל החדר מלא מפמליא של מעלה, ואתה דוחק את עצמך דרך כל פמליא הקדושה אל קודש הקדשים, משתוקקת נפשך להכנס לפני ולפנים ולבא אל המקום אשר שם האלקים, אחזתיו ולא ארפנו.

In reference to God, the verse says, “He spreads darkness as His hiding place.” Truly it is light, but in our simple understanding as earthly beings we see it as darkness, for earthly beings cannot perceive God’s great light. The whole world and its fullness is nullified before God, may He be blessed. Yet once in a great while when you get away from this world and you get closer, step by step, to the time when God’s supernal will is made known in your mind and your heart and even in your senses, then at that time your body has to actually sit in darkness in order that your eyes and also your heart will not see the world and things of the world before them. God hides Himself in darkness. After searching for Him the whole Shabbos, you reach the fog which hided E-lohim. You sought and found the one whom your soul loves.⁶⁴Shir HaShirim. This passage has a number of quotations from Shir HaShirim. She gets closer to Him and melts in His holiness. The whole room is filled with the Heavenly Hosts, and you push your way through all of the angels and reach for the Holy of Holies, your soul yearns to enter within and go to the place where God is, hold on to Him and not let Him go.

ולו ידעת כי תשאר כן גם תמיד, כי אז היתה נפשך שמחה שמחת עולם, אבל נזכרת שבעוד רגע ידליקו נרות, ושוב תפול לימות החול, ונפשך מרה לה, איך תפול מן חושך שמים ערפלי טוהר, לחושך מצרים, חשכת הצרות, צרת הגוף והנפש גם יחד, תרעד ותתרגש. את שתיהן אתה מרגיש עתה, קץ הימין וקץ הימים מרום קצו של הקדושה וקץ נמיכיות של החול, התרי גוונא של חשוכא נאבקים עתה בך בשלש סעודות. משל לבן מלך שנגזר עליו להרחיקו מעל אביו ולהשליכו אל הסוהר, אז ברגע האחרונה קודם שנפרד מאביו מקרב הוא את עצמו יותר אל אביו, דוחק ומתקרב, אוחז ומחבק, מתענג ומתגעגע, ומתוך תענוגה ופחדה צועקת הנפש ממעמקים. גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי, הידים כמעט רועדות ומחפשות, אתה עמדי, אחזתיו ולא ארפנו.

If only you knew that you would remain like this forever, because then your soul would rejoice with eternal simchah. But then you remember that in a few more minutes you will be lighting candles and again fall into the days of the week, and this is a bitter taste to your soul. How can I fall from the heavenly darkness, this obscure and cloudy purity, down to the darkness of Egypt, the darkness of physical and spiritual turmoil all in one? You tremble and your anxiety is aroused. You feel them both now, both the end of the heights and the end of days – the end of the lofty kedushah and the end that is the poverty of the ordinary weekday. These two kinds of darkness are now fighting within your soul at the Third Meal. This could be told as a parable about a prince that is sentenced to be taken away from his father and put in the dungeon. Then, in the last minute before he is to be taken away, he comes close to his father, grabs him, hugs him, delights in him and yearns for him. In his delight and his fear his soul shouts out from the depths, “even if I go into the valley of the shadow of death, I will not fear evil, for you are with me.” And his hands are almost trembling and searching, “you are with me,” I held onto him and did not let him go.⁶⁵Shir HaShirim.

הסתכל והתבונן, כי כל זה עובר גם בנפשך רק אתה לא התבוננת ולא ידעת, והאם אפשר שמצב רוח כזה לא ישאיר רשימה על כל השבוע. באם לא תחשוב מאומה, או אף אם תחשוב אבל לא תמלא את מחשבתך ציורים, ואת מראות גלגולי הנפש לא תוציא, ולא תרקמם במאורעות שיהי׳ בהן דברים של ממש לחשוב בהן, אז הניצוץ וגם המחשבה יכבו ועד מהרה ימסו, גם בשעתם לא יעשו רושם גדול, ומכל שכן שאחריהם לא ישאירו מאומה. אבל אם מעשיך בנפש תהיינה ואת מחשבתך תחזק, אז אף אם בתחילה לא יעלו לך ציורים שלמים כעין ציור הזה שהצגנו לך, מ״מ קטעי ציורים יעלו לך.

See and consider how all of this passes through your soul, but you were unaware of it and did not think upon it. Could it be that such a state of the spirit could not leave an impression on you during the week? If you do not think about this at all, or if you think about it but either fail to fill your thoughts with images or don’t bring forth the visions of the revolutions of your soul, not weaving them into events that you can access in your mind, then the spark will be extinguished and the thought will soon melt away. Even at the time you have the thought it will not make a great impression, and all the more will nothing remain of it after it goes away. But if put your actions into your soul and strengthen your thoughts, then even if at first you don’t succeed in drawing elaborate mental pictures like the ones provided above, still you will manage to draw partial images.

למשל בשעה שאתה מרגיש שתתוספה בך יראת ד׳ בשלש סעודות, אל תתן לעברה ולהכבה מיד, רק הארך בה ואמור בלבבך או גם בשפתיך, אני ירא את ד׳. כל כך אני ירא את אלקי הגדול והקדוש. הלא הוא ית׳ קרוב עתה אלינו, וכל כך אני ירא את יחידי הקדוש והגדול בורא כל העולמות. [כהאב מורא פאר׳ן אויבערשטן. כהאב אזויא מורא פאר מאן איינציגען הייליגען גרויסען ג-ט. דער אייבישטער איז דאך אצינד נאענט צו אינז. כ׳האב אזויא מורא פאר מיין איינציגען הייליגען גרויסען באשעפע׳ר פין אלע וועלטען] ובנחת חשוב או אמור זאת, וכפול אותם אם תרגיש שמוסיפים ומרחיבים את יראתך לד׳. ובלבד שלא תחשוב את התיבות בלבד שאתה אומר, רק את ד׳, ומן גדלותו ית׳ של הבורא כל עולמות העליונים והתחתונים תחשוב. ואז יש שבשעה שאתה מסתכל ביראתך על החשכה אשר בחדר, מעצמו יפול במחשבתך הפסוק הנאמר באברהם אבינו בשעה שנגלה אליו אלקים, והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו.

For example, when you feel an increase in your Yiras Hashem at the Third Meal of Shabbos, don’t let it pass away or extinguish it so soon. Draw it out, make it last longer. Soy in your heart if not with your lips, “So strongly do I revere God, I revere the Great and Holy One! Isn’t he so close to us now? I so ardently revere the Holy and Unique One, the Creator of all the worlds!” Say or think these words with ease and comfort. Say them over again if you feel that it adds to and expands your Yiras Hashem. But take care not to just think the words that you are saying, but rather think of God, of his greatness and how He is the Creator of all of the upper and lower worlds. Then, at the time when you look with reverence upon the darkness in the room, then the verse that tells of the way God revealed Himself to Avraham should come to you – “with a dread of great darkness enveloping him.”

ואם נפשך מרוממה בשעה זו בבחי׳ ויגבה לבו בדרכי ד׳, ותתבונן אשרינו מה טוב חלקנו. רחוקים אנו עתה מן העולם ושאונו. פרושים מכל. ורק אל מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים אנו שואפים, ואל האין סוף והאין תכלית אנו צועקים ומתקרבים, ושירות ותשבחות אליו מרננים. ואתה מסתכל על החדר ועל החשכה אשר בו המסלקים בשעה זו את כל העולם מכם, ומאפילים ומיחדים אתכם עמו ית׳^הג״המאפילים מלשון ת״ח שמאפיל ב׳שמע ישראל׳ שהוא עומק אחד. כנודע.. וכמו מעצמו מתנוצץ בך הפסוק ויבא משה אל הערפל אשר שם האלקים. ושפתיך את דברי החרוז^הג״המן הזמר י״ה אכסוף נועם שבת. מרחשות, הצל מאחרי לפרוש מן השבת לבלתי תהי׳ סגור מהם ששה ימים המקבלים קדושה משבת קדש, רבש״ע פרש את קדושתך זו עלינו גם על כל השבוע.

If you feel an elevation of your soul at this time, and “your heart is raised in the ways of God,” then think to yourself, “We are so fortunate, we have been granted such a great portion, and now we are so far from the world and its clock, separate from everything. We aspire to be only with the One who is Holy and his holy servants. We cry out to the Infinite and Measureless One and come close, singing His praises.” You look upon the room and upon the darkness which is now taking the whole world away from you, and you join together in seclusion with the Blessed One. And of itself the verse flashes in your mind, “and Moshe drew near the thick cloud where God was.” And you find your lips saying the words from the Shabbos zemer,⁶⁶From the liturgical poem “Y-ah Echsof noam” sometimes sung at the Shabbos evening meal. “Save those who do are late in leaving Shabbos, so its light will not be closed from them during the six days which receive their kedushah from the holy day of Shabbos.” Master of the World, spread Your Kedushah over us for the entire week.

אבל זאת ידוע תדע ובמוחך חקוק שלא תטעה לחשוב שכוונתנו שכאשר באה השעה של שלש סעודות תפנה את דעתך לבקש מחשבות ולצייר ציורים, לא ולא. כי העיקר בשלש סעודות הוא להתקשר בד׳ ולשפוך לפניו את לבו, ובזה תהא שקוע. ובכלל כוונתנו לא לגלות בך את הציורים בלבד רק את נפש המציירת, כמו שהבאנו את דברי קודש של הת״ז נפש המצייר. כי לכל אדם ישנו נפש שמכל דבר שמרגיש ומתפלא מציירת לו ציורים, ממנה החלומות בלילה וממנה הדמיונות ביום, וכל איש לפי הענינים שעוסק ושקוע בהם, נפש מציירת כזו מגלה מנפשו. ואפילו ב׳ זקנים שכבר חדלו מן עסקיהם, כשיראו דבר חדש אשר יתפלאו ויתרגשו ממנו אז מעצמם כל אחד יטוה ויארוג לו דמיונות לפי עניניו ומחשבותיו שהוא שקוע בהם מאז. ולמה כך הלא זה כבר אינו עוסק במלאכתו זו, וזה לא במסחרו זה. מפני שאז בעת שעסקו במלאכתם ובמסחרם, עד לנפשם הגיעו מעשיהם, וגם היא נתפעלה ומן מעשיהם נשתנה, עד שכ״א נפש מציירת כזו גילה בקרבו, עד שגם עתה מעצמה דמיונות ומראות כאלו מכל הרגשה היא מציירת לה. והיא דרישתנו, שלא נפש מציירת לנו מעצמה דברים הדיוטים נגלה לנו, רק המציירת דברים קדושים ומראות הקודש נגלה מקרבנו, ומעצמה תגלה אותן מבלי שנצטרך אנו לבקש לה מחשבות ומראות. עוד נדבר אי״ה הלאה בגילוי מראות המחשבה והרגשיות הנפש ע״י איך ובאיזה אופן, ולע״ע נפסיק בפרק אחר.

One thing should be absolutely clear. Our intention is not to say that when the Third Meal comes along you need to free up your mind and ask God to send you holy thoughts and mental images. It is certainly not so. The main point of the Third Meal is to connect with God and pour your heart out before Him. You shall be immersed in this. Our intention is not only to reveal the pictures themselves, but to reveal the ‘nefesh hametsayeret” – the soul which forms mental pictures, as mentioned in the Zohar. Everyone has a nefesh that draws mental images based on everything it feels and everything that fascinates it. This is the source of dreams at night and fantasies during the day. The nefesh hametsayeret reveals man’s soul based on the input it is fed according to the dreamer’s life activities. If two elderly men who have been retired for many years see something new which fascinates their mind and excites their soul, then each one will spin and weave a different fantasy according to the life activities and thoughts that each one was once immersed in. Why should this be? Hasn’t it been a long time since each was involved in this work or business? It is because their activities reached their souls, and the soul was excited and transformed by the activity to the extent that each one’s nefesh hametsayeret revealed something within him so that even now it continues on its own to create fantasies and visions from everything that stimulates it. This is our demand, that this nefesh which draws images on its own will not only reveal images to us based on ordinary commonplace existence, but it will create holy images, and visions of kedushah will be revealed within us effortlessly, with no need for us to ask for thoughts and visions. God willing we will speak more about the methods and means of the revelation of images in the mind and the soul’s hisragshus, but for the time being we will turn to a different matter and a different chapter.